בכיור שלי
יורה רותחת.
ממש קלחת.
הסכין והמזלג
קפצו לידי
סכו"ם
קומקום
ונחום קום.
עמדו הכן
לקרב של סכו"מים.
המזלג נעץ שן
בסכין
והסכין התלהב
והשתלהב
להתרחץ ראשון סרב.
מזלג חצוף!
אני עכשו כל כך רטוב
לאן אתה נדחף?
איך לא תפחד
כולם יודעים
כמה אני חד.
ידי המסובנת
נבהלה
והתקפלה.
הניחה אותם בצד.
ובחרה לה כף.
איזה כיף
לאכול הכל עם כף
ולהסתפק
בצלחת של מרק.
וכשמופיע עוף
אצבעות טובות לשלוף
ולכרסם ולנגוס
וללגום קצת מן הכוס.
כמו שאבי היה אומר:
"מעשה אבותינו
בידינו."
צריך בחן ובחסד
לבצוע מן הפת
ולטבול בחלבה מעט.
וחלילה לא לשחוט
את החלה
ולצבוט מאכל מן הצלחת
בנימוס וישוב הדעת
ובזהירות
כי "שעת אכילה
כשעת מלחמה."
מה לנו ולמזלג
בשעת אכילה
על שולחן ברית מילה
או הכנסת כלה.
כי המזלג הוא כלי בישול
לשלות בשר מן הדוודים
הרותחים.
וכמו סכין
הוא מסוכן.
בכל אופן
כאבותינו נהגנו כאן.
בימיננו הפת.
ושמאלנו תנוח בצד
כי אסור בה לאכול
ולא מכובד.
י“ד בכסלו ה’תשס”ט 11־12־2008
שָׂרָתי במדינות
היפה בבנות
תפסיקי את
כולם לשַנות.
מרוב בלבול
ואי הבנות
עולם חסד
עשׂוי להיבנות.
תסמכי על בורא עולם
היודע לנהל את כולם.
הוא ברא את הכל כרצונו
גם את הרועים
שירעו את צאנו.
הוא נדיב עד אין סוף
וסבלן וסובלן
ובוטח בכל ברואיו
שישובו אליו.
כי לאן יברח האדם
ושאר ברואיו
בסוף הקיצבה
שקיבל בחייו?
תלמדי להאמין
שאור האינסוף
הבורא עולמות
ומחריבם ומחדשם
רוצה בחיים
ומקדשָם.
והוא שאמר לאדם הנברא:
תחיה פה בחופש בחירה
בין הטוב ביותר
בסולם הבחירה
לבין תעתועי החברה.
ובך זה תלוי
עם תעני או תעשיר
אם תבכה
או תשיר.
זה לא עונש יקיר.
זה רק תזכורת
נשלַחַת אותך להזהיר.
לכל נברא בעולם יש תפקיד
וכל זמן שהוא כאן
צריך ללמוד ולעבוד
ולהפעיל כישוריו
שהעולם יתקדם.
כרצונך בן־אדם
תאכל לחם קר
או חם.
כרצונך נמשכתָ
עד כאן,
שתבחר איך לראות
מה יש כאן
או מה נעלם.
במסלול שבחרתָ
יסייעו משמים
שתגיע לשם.
אם טוב
ואם הפוך
או מעורב.
שמאלה, ימינה
צפונה
או שם.
בחר כרצונך
ושא אחריות.
קבל תוצאות מעשיך.
אל תהיה “ראש קטן”.
כ“ג באייר ה’תשס”ט 17־5־2009
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.