לנעמי גלבע

הָרוּחַ לוֹחֶשֶׁת מָה –

לַחַשׁ סָתוּם,

מַבְעִית…

הָעֲרָפֶל הַזֶּה

בְּצַמֶּרֶת-הָעֵץ –

מִנַּיִן?

הַעֵינַיִם?

לֹא אָהַבְתִּי עֲנָנִים,

וְכָעֵת אֲנִי אוֹסֶפֶת

חוֹפֶנֶת בְּצִמָּאוֹן

כֶּאֱסֹף –

פִּסּוֹת-בַּד

סַסְגּוֹנִי,

עֲבוּר הַבֻּבָּה הַגְּדוֹלָה –

הָאַחַת שֶׁהָיְתָה לִי –

כְּחֻלַּת-הָעֵינַיִם…

(עֵינֵי הַנֶּכֶד,

כְּחֻלּוֹת יוֹתֵר!)

וְשֶׁמֶשׁ זוֹ עַלִּיזָה –

לִוַּתְנִי –

חִיּוּכָהּ מַר-רוֹגֵעַ –

לְעֵת עֶרֶב;

שָׂדוֹת מוֹרִיקִים –

לֹא שֶׁלִּי,

שָׂדוֹת-זָרַעְתִּי –

כְּבַר רְחוֹקִים.

אֵשֵׁב תַּחַת

אִזְדָּרֶכֶת חֲשׂוּפָה –

הַחֹם עָרֵב –

לְאֵבָרִים לֵאִים

לֹא אֶשְׂמַח –

לֹא אֶתְעַצֵּב

אֲנִי בַּשַּׁלֶּכֶת –

כְּאִזְדָּרֶכֶת.

1963

הָרִים וּגְבָעוֹת

מִתַּחַת לָעֵינַיִם –

הַפְּקוּחוֹת –

וְהַבִּלְתִּי-רוֹאוֹת:

אוֹקְיָנוֹסִים

שֶׁל-אוֹר,

וּתְהוֹמוֹת מַאְפֵּלְיָה

וְאַתְּ כְּגַרְגִּיר

בָּהֶם נָעָה –

וְחוּט-הַשַׂעֲרָה –

הֵם חַיַּיִךְ;

דַקָּה הַפְּתִילָה

נִמְתַּחַת –

אֶל הַאַיִן:

ואֵין וָו

בּוֹ לִקְשֹׁר –

הַחוּט הַנָּמוֹג;

פָּקַע הַמֵּיתָר –

מְפַרְפֵּר עַל-פְּנֵי הָאֶפֶס:

מֵאִיר וְכָבֶה

כָּבֶה וּמֵאִיר…

1966

לד.ב.ג

הוּא אִבֵּד זֶהוּתוֹ;

בַּמְּעַרְבֹּלֶת

בְּהִתְכַּתְּשׁוּת

בַּסַּעַר:

הִיא נִשְׁמְטָה מֵעָלָיו –

זֶהוּתוֹ –

טַלִּיתוֹ הַקְּדוֹשָׁה –

עוֹרוֹ הַיָּפֶה:

וּבְתָרֶיהָ

נָפְלוּ –

בֵּין כַּפּוֹת הַדֻּבִּים

וּמַלְתְּעוֹת הַנְּמֵרִים:

הוּא שָׂרוּט,

מְכֻרְסָם,

נִטְרָף,

וּמְטֹרָף.

אֲבָל הוּא

יִתְעוֹרֵר –

לְפֶתַע:

יֶאֱסֹף בְּתָרָיו

מִבֵּין צִפָּרְנַיִם

וּמַלְתָּעוֹת.

וּמִבְּתָרָיו –

אָדָם יִבָּנֶה:

הוּא שׁוּב יִהְיֶה –

“הוּא”

רַק הוּא.

1966