וְהִנֵּה לֹא חָכַמְתִּי.

עַד שֶׁקַּמְתִּי הָיָה עֶרֶב.

מִי שֶׁהִפְלִיג הִפְלִיג

פֵּלֶג אַחַר פֶּלֶג

זָרַמְתִּי מִמֶּנִּי.

מִי הִדְלִיק בְּאוֹר שְׁגִיאָה אַחֲרוֹנָה

מַעֲשִׂים שֶׁרָקַמְתִּי

בְּרַהַב מַעֲנִיג?

שְׁתִיקוֹתַי שֶׁחָשַׁבְתִּי דוֹבְרוֹת

עוֹבְרוֹת בִּדְמָמָה כְּדֹבְרוֹת.

לֹא אֲנִי פָּתַרְתִּי פְּשָׁרִים.

פֶּלֶג אַחַר פֶּלֶג אָמַרְתִּי

מִמֶּנִּי עַד סוֹף וּבְלִי הֶרֶף –

וּבְטֶרֶם הֻבְרַר אִם אָשַׁמְתִּי

כְּבָר אוֹהֵב עֶרֶב פָּנַי.

לֹא חָכַמְתִּי.

שׂיבתך עלי / יחיאל מר

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

שֵׂיבָתְךָ עָלַי כְּפֶלֶא.

נַעַר אַתָּה נַעַר כּוֹבֵשׁ עוֹלָמוֹת.

וּבִנְךָ שֶׁעוֹצֵר בְּכָל אֵלֶּה

לְלַמֶּדְךָ בִּינוֹת

הוֹלֵךְ מֵעִמְּךָ לְאִטּוֹ

מֻכֶּה תְּכֵלֶת תּוֹחֶלֶת עַינַיךָ.

וְכָל תְּשׁוּבוֹתָיו הַלְּמוּדוֹת

מִתְנַפְּצוֹת לְרַגְלֵי אֱלֹהֶיךָ.

בעצימת עינים / יחיאל מר

© כל הזכויות שמורות. החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

שֶׁאֲנִי בָּא מִמְּךָ – אֵינִי הוֹלֵךְ אֵלֶיךָ.

זָרוּ לִי כָּל בִּטְחוֹנוֹת

שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ אֶלָּא

בַּעֲצִימַת עֵינַיִם.

רְאֵה, זָעַקְתִּי בַּחֲלוֹם,

רְאֵה אֶת הָאַכְזָר.

וְאַתָּה בִּמְאֹד

וְאַתָּה בְּאֳחָד

וְאִתָּה בְּשָׁמַיִם

וְהָדָר.

וַאֲנִי הֵנַפְתִּי דָבָר

וְרָצִיתִי כִּמְעַט וְלֹא מִשִּׂנְאָה – –

וְכָל בְּשָׂרִי לָהַט

מִקִּנְאָה, אָבָּא, מִקִּנְאָה…

אוּלַי אֲנִי יוֹתֵר בּוֹדֵד מִמְּךָ

אַתָּה שֶׁעֲזָבוּךָ יַקִּירֶיךָ.

דְּבָרִים מֵחֶשְׁכוֹתַי אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ

אֲנִי רוֹאֶה אֶת מִבְצָרְךָ זָהָב

וְאֵין בִּי גַעֲגוּעַ בּוֹ לָבוֹא.

אֵינִי טוֹעֵם אֶת שֶׁאַתָּה גוֹמֵעַ

וְאֵין מְנַחֵם בֵּן

וְאֵין מְנַחֵם אָב.

רַק פֹּה

בְּאֵלֶם זֶה

בֵּין שְׁמִי לְבֵין שִׁמְךָ

בַּתְּהוֹם בֵּין אֲפֵלַי וּבְהִירֶיךָ

אוּלַי אֲנִי יוֹתֵר בּוֹדֵד מִמֵּךָ

אַתָּה שֶׁעֲזָבוּךָ יַקִּירֶיךָ.

וְרַק עַתָּה, כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אַחַר

צֵאתִי לְלֹא חֲזֹר, שֵׂאתִי

דְּרוֹרִי עַל שֶׁכֶם

אֲנִי פּוֹקֵד אוֹתְךָ, בַּלַּיְלָה מְאֻחָר

וְכָל כָּתְלֵי בֵּיתִי

מְרַחֲפִים אֵלֶיךָ.

וְכָךְ אֲנִי חוֹשֵׁב:

עַד מָה נִשְׁאַרְתִּי זָר

וְלֹא עָבַרְתִּי סַף

הוֹלְכֵי תָּמִים בַּיַּעַר

וְעוֹד אֲנִי חוֹשֵׁב:

בֵּין צוּק לְבֵין מִשְׁבָּר

עוֹבֵר גְּבוּל הַזָּהָב.

וְאֵין מִלִּים לַנַּעַר.

אַּתָּה מֵאִיר כִּרְאִי

אֲנִי עָמוּם כִּנְחשֶׁת

אַתָּה יוֹדֵעַ אוֹת

אֲנִי עוֹד לֹא יוֹדֵעַ.

אַתָּה רוֹחֵף בַּדְּמִי

אֲנִי צוֹעֵק מֵחשֶׁךְ

אַתָּה יוֹדֵעַ עוֹד

אֲנִי אוֹת לֹא יוֹדֵעַ.

וְכָל זֶה יוֹצֵר מְתָחִים בֵּינִי לְבֵינִי

וְאַתָּה מֵבִין וְלֹא מֵבִין וּמַבִּיט לִצְדָדִים

וְנֶאֱנָח

עַל מַשֶּׁהוּ אַחֵר וַאֲנִי נֶאֱנָח עַל מַשֶּׁהוּ אַחֵר

וּמִתְרַחֵק

הַרְחֵק הַרְחֵק. וְכָל שֶׁאַתָּה צוֹעֵק

וַאֲנִי צוֹעֵק

בָּא לָנוּ כְּלַחַשׁ עָלִים

מֵהַר שׁוֹתֵק…

לֹא נוֹלַדְתִּי לְהַשְׁלִים. עִם מִי

אֲנִי מְדַבֵּר? אֶל מָה

אֲנִי שׁוֹתֵק? מִי הוֹלֵךְ עִמִּי

אֶל תּוֹךְ הַדְּמָמָה?

כַּדּוּר הָאֵשׁ הַמְפַחֵם יָדַי

אֵין לִי לְאָן לְהַשְׁלִיךְ.

אִם לְהַמְרִיא וְאִם לְהַנְמִיךְ –

לֹא דַּי.

אֲנִי חוֹזֵר עַל זֶה חוֹזֵר

אֶל זֶה וְלֹא חוֹזֵה

דָּבָר אַחֵר.

בְּרַחֲמֶיךָ –

אֲנִי צוֹעֵק אָבִי, וְלֹא אֵלֶיךָ.

קיץ תשכ"ז