* 1, ש"נ, מ"ר אוֹתְיוֹת2, אוֹתִיּוֹת, —  כל אחד מהרשמים שמשמתמשים בהם לכתיבה, כל אחד מהציונים של האלף בית, Buchstabe; lettre; letter: כתב אות אחת סמוך לכתב (שבת יב ה). הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות (שם ז ב). כתב אות אחת גדולה אעפ"י שיש במקומה כדי לכתוב שתי אותות פטור המוחק אות אחת גדולה ויש במקומה כדי לכתוב שתי אותות (תוספתא שם יא ט-י). הכותב אות אחת ועשאה שתי אותיות (שם יב. לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל  האותיות שבתורה.(קדוש' ל.). חקק וחצב בה עשרים ושתים  אותיות וכו' שבע כפולות וי"ב פשוטות (ס' יצירה א י). עשרים ושתים  אותיות יסדן חקקן חצבן שקלן המירן וכו' כ"ב אותיות חקוקות בקול חצובות ברוח קבועות בפה בחמשה מקומות אחה"ע בומ"ף גיכ"ק זשצר"ס דטלנ"ת (שם ב ג). —  ובכנ': קרא (קריאת שמע) ולא דקדק באותיותיה (ברכות ב ג). —  °אות בְּאוֹת, מדֻיק לפי הכתוב, buchstäblish; littéralement; literaly. —  °אוֹתיוֹת מחכּימוֹת, ר"ל כשרואה אדם דבר בכתב יבינהו יותר: וכבר היתה שומה בפי קודמין אותיות מחכימות (ר"י עמדין, מגדל עוז, עליית הכתיבה).

*אִלֵּם, אותיות אלּמות, שאין להם קול תנועה בפני עצמן. — *אָלֶף, שם האות הראשונה. — *אַלֶּפְבֵּית, אָלֶף-בֵּית, כל שתים ועשרים האות שבלשון העברית. °לוח, ספר קטן, אשר בו מסֻדרות האותיות האלה. — עפ"י סדר א"ב, לפי הסדר שהאותיות מסֻדרות באלפבית. —  °אִמּוֹת הַקְּרִיאָה, אותיות או"י הן אמות הקריאה. — °בַּטֵּה, הגה. — *בֵּית, אות השניה בא"ב. — *בֶּטֶן הָאוֹת. — בָּלַע, הבליע איזו אות, שלא הפיק אותה.  — *גַּב הָאוֹת.  — *גַּג הָאוֹת, הקו העליון.  — *גִּמָּל, אות השלשית בא"ב.  — °גִּנּוּן, הברת האותיות דרך האף.  — °גַּנֵּן.  — *גֹּפֶן, צורת הכתב.  — °גשׁמיות, אותיות הנפשיות והגשמיות.  — °דְּגוּשָה, אות שיש בה °דָּגֵש, נקודה בפנים.  — °הִדְגִּיש, קרא בדגש, הכפיל.  — *דַּלֶת, אות הרביעית בא"ב.  — *הֵא, *הֵה, אות החמשית בא"ב.  — *הָבֹר, °הָגֹה, °הַפֵּק, הוציא האות דרך כלי הדבור.  — הֲבָרָה, צרוף אותיות נקראות כתנועה אחת.  — °הֲבָרָה פְּשׁוּטָה, °הֲבָרָה מָרְכֶּבֶת.  — °הַמְזָה, שם לאלף נעה, נראה ומדגשת בדבור.  — *וָו, אות הששית בא"ב.  —  *זַיִן, אות השביעית בא"ב.  — *זִיוּן, קוים אשר יעשו הסופרים על האותיות לנוי.  — *זְעִירָא וְרַבָּתִי, קטנה וגדולה.  — °זָקוּף, זְקוּפָה, נון זקופה וכדומה.  — *חֲטֹטֶרֶת הָאוֹת, בליטה בגג האות ח', כעין חטטרת.  — *חֵית, האות השמינית בא"ב.  — *טֵת, טֵית, האות התשיעית בא"ב.  — *יוֹד, האות העשירית בא"ב.  — °יָרֵךְ, יְרֵכות האות.  — *כִּיס הָאות, הלבן של האות. – כָּף, אות האחת עשרה בא"ב.  — כָּתַב, כְּתִיבָה.  — *לַמֶּד, אות השתים עשרה בא"ב.  — °לָפוּף, אותיות לפופות, כרוכות ומחֻברות יחד.  — °מוֹצָא הָאוֹתְיוֹת, הגרון, החיך, הלשון, השׁנּים, השפתים, הם חמשה מוצאי האותיות.  — *מֵם, אות השלש עשרה בא"ב.  — אותיות מספר, הסמנים שמשתמשים בהם לְצַיֵן איזה מספר.  — °מַפִּיק, מפיק אלף, מַפִּיק-הא, הא שצריך להפיקה.  — *נוּן, אות הארבע עשרה בא"ב.  — *נוּן כְּפוּפה, *נוּן זְקוּפָה, פְּשוּטָה, אֲרוּכָה.  — *נָזוֹר, נְזוֹרוֹת, אותיות גזורות.  — °נחה, אות נהה, שאינה נקראת.  — °נְקוּדָה, המורה אופן קריאת האות: °קָמֵץ, °פַּתַּח, °חִירִיק, °צֵירֵה, °סֶגּוֹל, °חוֹלֶם, °שׁוּרוּק, °שְוָא.  — *נָתַז, התיז הזין, קרא באופן שנשמעה היטב הכרת הזין.  — °סַדֵּר, סִדֵּר אותיות בדפוס, מְסַדֵּר אותיות.  — *סַמֶּךְ, אות החמש עשרה בא"ב.  — *עַיִן, אות השש עשרה בא"ב.  — *פֵּה, °פִּיף, אות השבע עשרה בא"ב.   — פֵּה כִּפּוּפָה, פֵּה פְּשוּטָה.  — פְּרִיצָה, הריש והשין הן אותיות פריצה.  — *צַדִּי, צַדִּיק, אות השמנה עשרה בא"ב. צ' כְּפוּפָה, פְּשוּטָה.  — צרוף האותיות, לצרפן ולקראן יחד.  — *קוֹף, קוּף, אות התשע עשרה בא"ב.  — *קוֹץ, קו דק בולט מראשי האותיות.  — *קוֹצָהּ של יוֹד, דבר קטן, קל הערך.  — *רֶגֶל הָאוֹת.  — *רֵיש, אות העשרים בא"ב.  — °רְפוּיָה, אות לא דגושה.  — *שין ימין, ושִין שמאל, אות האחת ועשרים בא"ב.  — °שמּוּש, אותיות השמוש, אותיות שמושיות, או שרשיות.  — *שָרַק, אותיות השריקה, והן זסש"ץ.  — *תֵּבָה, צרוף  אותיות במלה אחת, מלה כתובה. – *תָּג, קוים דקים לנוי על ראש איזה אות. – *תָּו, אות האחרונה שבא"ב.  — *תְּלוּיָה, אות כתובה ממעל להאותיות האחרות בהמלה.