1, ש"ז, מ"ר אַלּוֹנִים, אַלּוֹנֵי, – א) אילן סרק גבוה, חזק, יפה, קשה העץ, Eiche; chêne; oak: ותקבר (דבורה מינקת רבקה) מתחת לבית אל תחת הָאַלּוֹן ויקרא שמו אַלּוֹן בכות (בראש' לה ח). על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אַלּוֹן ולבנה ואלה כי טוב צלה (הוש' ד יג). כגבה ארזים גבהו (של האמורי) וחסן הוא כָּאַלּוֹנִים (עמו' ב ט). אַלּוֹנִים מבשן עשו משוטיך (יחזק' כז ו). ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אַלּוֹנֵי הבשן (ישע' ב יג). הילילו אַלּוֹנֵי בשן כי ירד יער הבצור (זכר' יא ב). של שקמה ושל חרוב ושל דקל ושל מייש ושל אלון (תוספ' מנחות נ יד). – וכן קבוע השמוש בו בספרות: פירות האלון (אייכעלן) הוא מספוא טוב לחזירים וכו' וקליפות האלון יקחו לעבד בהן העורות ראש' לימ' לינדא, ז. האלון (quercus , אייכע) הם שבעים מינים, הידוע הוא עץ ידוע הנפלא ביפיו גם בקשיו תוה"א שינה', הצמח' רסח. –ב) *פרי האלון כמין אגוז, Eichel; gland; acron : הרימון והאלון והאגוז שחקקום התינוקות למוד בהם את העפר כלי' יז טו. התקדשי לי באלון ברימון ובאגוז קדוש' מז.. יעשה מזה פתילות באלונים קאנון ג יו ד ג. – ג) דבר עשוי בצורת אלון: ראוי שיגמל (הילוד) בהדרגה לא בבת אחת ויתעסק למזון באילונים עשויים מלחם וסוקרו שם א ג ב, בהנהג' היונק.
*בַּלוּט, ש"נ לאלון. – *יִתּוּש, זבוב מנקר פרי האלון. – *סַדָן, מין אלון, אלון הירק. – *עֶפֶץ, כעין אגוז בולט מעלי אחד ממיני האלון, ויעשו בו דיו. – *שַׁעַם, ישתמשו בקלפתו הספוגית לפקקים.
1 מלה עבר'. בשאר הלשונות האחיות אינה נהוגה לשם פרטי לאילן מהאילנות. והנה תרגם יונתן בכל מקום בלוטא בליטין, והוא בלוט בערב' וכן במשמעה זו גם תרגום השבעים. וכן מד"ר בראש' יה: אלונים בלוטים. ואעפ"י שבר"ה כ"ג, וב"ב פ, אמרו אלונים בוטמי שהיא terebinthus ואלמונים בלוטי, הנה כבר העיר שיינהק (המשביר הערה כז), כי יש בכאן אולי ט"ס וצ"ל אֵלונים בוטמי אֵלונים בלוטי. וגם ממה שקראו אלון להפרי, שהכל מודים שהוא פרי הבלוט מוכח כי באַלון כונו אז לבלוט. וכן ר"י בן גנאח: והוא הנקרא בלשון הערבי בלוט. ע"כ. וכן לעז רש"י בכ"מ קישנש שהוא chêne בצרפתית. וכן כל האחרונים. ובמשמעה זו השתמשו בה בספרות. – והסכימו רוב המדקדקים כי שרשו אלה והוא משקל פעון. אך ריב"ג סבר ששרשו אלן ומשקלו פעול.