ב. אָמְנָה

1, מלת תה"פ לקַים ולאמת דבר, wahrlich in Wahrheit; en effet, certes; truly : ויאמר אברהם (אמרתי כי שרה אחותי) כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי וגם אָמְנָה2 אחתי בת אבי הוא אך לא בת אמי (בראשית כ יא-יב).  ויען עכן את יהושע ויאמר אָמְנַה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי (יהוש' ז כ).  – והשתמש בו המשורר שמוש שֵם:  ורחק מכל ילדי אדם כי לא נמצא בהם אָמְנָה3 (רמב"ע, תרשיש ו), כמו אמונה, אמת.



1 סברים כי נסתעף מן אמן בהוספת -ָה, אך לא נכון, מפני שהוא מלרע. ויש סברים שנתקצר מן אמנם כמו אבדֹה מן אבדון, והיה אופן דבור מיוחד לקצת אנשים (אֶולד). ואחרים סברים כי זה ש"נ כמו חכמה, במשמ' תה"פ.

2 בקצת כ"י אמנם.

3 רשום מהצד אמנה אנכי חטאתי.

חיפוש במילון: