ב. אָמְנָה
1, מלת תה"פ לקַים ולאמת דבר, wahrlich in Wahrheit; en effet, certes; truly : ויאמר אברהם (אמרתי כי שרה אחותי) כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי וגם אָמְנָה2 אחתי בת אבי הוא אך לא בת אמי (בראשית כ יא-יב). ויען עכן את יהושע ויאמר אָמְנַה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי (יהוש' ז כ). – והשתמש בו המשורר שמוש שֵם: ורחק מכל ילדי אדם כי לא נמצא בהם אָמְנָה3 (רמב"ע, תרשיש ו), כמו אמונה, אמת.
1 סברים כי נסתעף מן אמן בהוספת -ָה, אך לא נכון, מפני שהוא מלרע. ויש סברים שנתקצר מן אמנם כמו אבדֹה מן אבדון, והיה אופן דבור מיוחד לקצת אנשים (אֶולד). ואחרים סברים כי זה ש"נ כמו חכמה, במשמ' תה"פ.
2 בקצת כ"י אמנם.
3 רשום מהצד אמנה אנכי חטאתי.