1, אָרַרְתִּי, וכו' וגם קל עבר אַר, אָרֹתִי, אָרֹתָ, עתי' אָאֹר, תָאֹר, יָאֹר, תָּאֹרִי, תָּאֹרוּ, צווי אֹר, אָרֶה, אֹרִי, אֹרוּ, אֹרְנָה,  – א) הוציא מפיו דבור של בקשה ורצון כי יקרה את הזולת צרה ופגע רע,   fluchen; maudire; to curse:  ואברכה מברכיך ומקללך אָאֹר בראש' יב ג. אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תָאֹר שמו' כב כז. ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם (עם מלאכי בלק) לא תָאֹר את העם כי ברוך הוא במד' כב יב. – וצווי: ועתה לכה נא אָרָה-לִּי2 את העם הזה שם ו. לכה אָרָה-לִּי יעקב ולכה זעמה ישראל שם כג ז. אוֹרוּ3 מרוז אמר מלאך ה' אֹרוּ אָרוֹר ישביה כי לא באו לעזרת ה' שופט' ה כג. – וליחיד: ומוני אֹר והבה לי ברכה צור לבבי, שבת וחוהמ"פ, קרובץ ארגיל. כי אל צוהו אור וקוב אותו כי ענה בהירי סמא"צ, פזמוני' לפסח, שיחו. – ועב': ושלחתי בכם את המארה וְאָרוֹתִי את ברכותיכם וגם אָרוֹתִיהָ כי אינכם שמים על לב מלאכי ב ב. – ועבר כמו שלמים ובכנוי: וקצץ רגליו של נחש ואררו מכל החיה ומכל הבהמה פרקי ר"א יד. – ומקור: אל הזידון לָאֹר נשיא תרי"ג מצו' רסע"ג. – ובינו' בדרך השלמים: יקבהו אֹרְרֵי יום איוב ג ח.  אֹרֲרֶיךָ ארור ומברכיך ברוך בראש' כז כט. ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת אָרוּר אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך שם ג יד. – וביחס לדבר לא בע"ח: אֲרוּרָה האדמה בעבורך בראש' ג יז. אָרוּר אפם כי עז שם מט ז. אָרוּר טנאך ומשארתך אָרוּר פרי בטנך ופרי אדמתך דבר' כח יז-יח. אָרוּר היום אשר ילדתי בו ירמ' כ יד. ועתה אֲרוּרִים אתם ולא יכרת מכם עבד יהוש' ט כג. ארץ ארורה אשר לא תפרח פרי דונש על מנח', סוחף. – נִפע', נֵאַר, נֵאָרִים: במארה אתם נֵאָרִים4 ואתי אתם קבעים מלאכי ג ט. – ואמר המשורר: ולקט הקציר ופרט הבציר עזב לבלי תצור לדלים נֵאָרִים רשב"ג, אזהרות ליום א. – ו*בשלמים: שני אויבים לא נאררו עד שהשלים עליהם ע' פסוקים מ"ר במד' יד. ולמה שהברייה נאררת בעד דברתו ביהמ"ד ילניק, מדרש תדשא ז. נאררו אבי שדה נלקחו מטעמי אוכל מוס' יוה"כ, תכפו עלינו. נזכרת הבל ונרעשת מקדם נאררת ונחלשת קרוב' ז פסח, תהום.

– פִע', אֵרַר,  – א) כמו אָרַר: האדמה אשר אֵרֲרָהּ ה' ברא' ה כט. אתה מנעתה אותי מלהעמיד בן רביעי לפיכך אני מארר בן רביעי שלך מד"ר בראש' לו. שאיררו וקיללו את יומו פסיקתא רבתי כו. אין הנביא היה מארר על דבר שאי אפשר בלתו גם לא בא לארר מי שיסור לבו מהשם הסרה  גמורה יעקב אנטולי, מלמד התלמ' בהר. שעם שדרכם להיות מאררים לא בלבד יאררו אלא גם יקבוהו כי קבה גדול מארה כנודע ר"מ אלשיך, איוב ג ח. – ב) גרם מארה: ובאו המים הַמְאָרְרִים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך במדב' ה כב. 

– הִפע', *הֶאֱרִיר: רעל מר המרירו וחרבון הֶאֱרִירוֹ והדס הערירו ולשחת גררו קרוב' לפורים, אותו מבהלת.

– הָפ', הוּאַר, יוּאַר: ואשר תָּאֹר יוּאָר5 במדב' כב ו.

– נתפ': תדע שנתאררו טללים תוספתא סוט' טו ב. ויאמר ארור כנען חם ראה כנען נתארר תנח' בובר נח, כא. ארץ מה חטאה שנתאררה אלא שלא הגידה המעשה לפיכך נתאררה פרקי ר"א יד. לא נתארר (דוד) אלא נתברך מאת הש"י חזוק אמונ' א טז.