*1, עתי' יֶאֱרֹשׁ,  — דִבֵּר, הגה והוציא דבר ע"י דבור פה, ausdrücken; exprimer; to express: עד שלא יארש2 לשוני דבור כבר הן ה' ידעת כלה (מד"ר ברא' ט, מד' שמ"א ה). לראש מנה שלישי לשרת בכהונת קדושי מהללו תמיד לארוש (ר"י בן אביתור, עבודה). אמרי כזב ומען כחשים בניב שפתיך בל יהיו ארושים (יוצ' א שבוע', אמרי כזב). קדושתו בכל יום ארושה (סלי', רב עמר' גאון). הגיגי לֶאֱרוֹשׁ המזקק לפרוש הנפלא לדרוש (יוצר א שבוע', אדון אמנני). גשנו להללך ושפתינו תַּאֲרוֹשׁ ויהי בימי אחשורוש (סמא"צ, סלי' צו"ג, אתאנו עדיך). ארשה אֱרוֹשׁ רחשון (ר"א קליר, טל א פסח).

—  הִפ', הֶאֱרִישׁ,  — כמו קל: ספור מעשיך ברנה יפצחו מארישים (שחרית יוה"כ, מלכותם תכון).