1, ש"ז, כנ' בְּדָלְחִי2 וכו', מ"ר בְּדֹלָחִים2 בְּדֹלָחַי2. —  א) שרף שחוף טוב הריח הנוטף מאילן יגדל בהודו, Bdellium: וזהב הארץ ההוא טוב שם הַבְּדֹלַח3 ואבן השהם (ברא' ב יב). והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הַבְּדֹלַח (במד' יא ז). כבדולח הזה של פטמים (ר' איבו, מד"ר בראש' יו). —  ב) מרגלית, Perle; perle; pearl: ובמשמעה זו השתמשו בו כל המשוררים: במרבדים כספירים ארוגה ושיחים מבדולחים תפורה (ר"ש הנגיד, אלוה עז). ורק אשחה בים הבין לבדי ללקט כל בְּדֹלָחָיו ודריו (רשב"ג, גבורה רוח). קחה לך תשורה בדולח אמרים ומה טוב מנחות כמו זאת שלוחות (רמב"ע, תרשיש הקדמה). בדולחי אמריו לו ילקט אנוש היו עלי חושן כמו טור ואלו כל בני שכל הררים אמת סיני יהי זה מלבד טור (שם, א קכז). ופיפיות יפה-פיות אדמות עלי טורי בְדוֹלָחִים רצופות (ר"י הלוי, יפי קול). לאמר עלי טורי השנים כמרגליות, כי יקרה חכמתו וזכו פניני לקחה ואמרותיה מטורי בּדוֹלחה ומרגליותיה (ר"י ב"ר תנחום ירושלמי, במכתב לר' דוד נכד הרמב"ם). תדמה (החמס) לים שקעוּ בְּדֹלְחֵינוּ, וכן לא נחזה צדיק בדורותיך (ר"י הפניני, שיורי ברכה, הוצ' מק"נ). ואחביר את בדולחיו ודריו וספיריו בניב שפה ברורה (ר"י חריזי, איתיאל ט). צוארה מגדל השן עיניה יונים שניה כַּבְּדֹולָח מתאימים ולבנים (עמנואל מחברת א). —  וכן שאר הסופרים: שהם (המצות) כבדולח המחובר בחוט אם תתיר ממנו גרגיר אחת יתפזרו כלם ויפסד חבורם (חו"ה, הפרישות ה). שהוא דומה לערבי שקוראין לבדולח נטף (השרשים לריב"ג, נטף). המתעסק בנקיבת הבדולח יאות עליו לחשב ולהתעסק במלאכתו (מוסר הרופאי', הוצ' דר' ברלינר). ויש מפרשים הענקים שעושין אותו מאבני הבדולח הקטנים וכן נקרא הבדולח הזך בערבי אלנטף (רד"ק ישע' ג יט). בדלח והם המרגליות שהם עגולות ובעלות זוהר (ר"י אברבנל, ענין המן). שיתקשטו ויתפארו בעדי הבדולחים (ר"י קלונימוס, אגר' בע"ח ח). —  ויש שהשתמשו במלה זו במשמעת גביש4: עטרה עושין מאבן של מלח שהוא צלול כאבן הבדולח (רש"י סוטה מט:). אבדו כל המשכונות הראשונים ואבן הבדולח כשתפשו המלך ובזז כל אשר לו (תשו' הגאו', שערי צדק, ד ה). שהבדולח הוא ממין זכוכית שמשימים הזקנים בחוטם נגד העינים לראות בהם הגוונים (תולדות יצחק לר"י קארו, בהעלותך). ולפיכך אין לדמותם לבגדים בלי ראיה כי כלי זהב ובדולח אדם מקנה אותם  (תשו' מהר"י קולון י). אבל כלי זהב ובדולח לא הזכיר אותם ההלכה (שם). העין הוא דק ובהיר מורכב מליחות וצורתו כעין הבדולח (מאיר אלדבי, ש"א, נתיב ט). ישב רוח מצפון וישם מים כעין הבדלח (בן זאב, תרג' בן סירא מד). זה ירד בבטן האדמה וכו' וימודד קרני הבדולח אשר מהם נתהווה כל דומם (ציון תר"א, תשרי). הביא אחר זה בספל בדולח יפה מרקחת ומים שנצטננו בקרח (גוטלבר, ממצרים צד).