-נון,  מ"ר גַּבְנֻנִּים, גַּבְנוּנִים, — א) ש"ז, גֹבה בולט ומעֻגל קצת, בהרים וכיוצא בזה Giebel;  faîte; summit : הר אלהים הר בשן הר גַּבְנֻנִּים הר בשן (תהלים סח יו).  — ואמר המשורר: וגבנוני הרריה שרונים לפני וארחיה נכונים (רשב"ג, שירי שלמה ט).  — ב) ת"ז, לנק' גַּבְנֻנָּה, -נוּנָה, מ"ר גַּבְנֻנִּים, -נוּנִים, גַּבְנֻנּוֹת, -נוּנוֹת, שיש לו גבנֻן: למה תרצדון הרים גַּבְנֻנִּים ההר חמד אלהים לשבתו (שם יז).  —  °וגֹבה בולט על הגוף, חטוטרת: חטוטרת וכו' פי' הוא גבנון של הגמל (ערוך, ערך חטר).  בית עלי שהן כרותי ימים ולי נראה ממולאי גבנונים בעלי מומין שאינן חיין כשאר בני אדם (רש"י כתוב' פה.).  — °וגבעה בולטת ונכנסת בתוך הים: כי יתיצבו (ההרים) כחומה נשגבה בגדות הים ויקראו בשם גבנוני מצר (שבי"ע ב, טוניס).  מארצות אפריקה עד גבנוני התקוה הטובה (א' גוטל', ממצרים 21).