* 1, ת"ז, לנק' גִּדֶּמֶת, מ"ר גִּדְּמִים, גִּדְּמוֹת,— מי שידו כרותה: היה אחד מהם גידם (סנה' ח ד). נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו גידם משתי ידיו קיטע משתי רגליו (תענ' כא.). לאחד שהיה לו בן גידם אצבעים (מד"ר שה"ש, כרם). — ולנק': מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה (שבת נג:). גידמה מהו שתחלוץ (יבמ' קה.). כשם שחיגרת וגידמת לא היתה שותה (מי סוטה) וכו' כך הוא אם היה חיגר או גידם לא היה משקה (סוטה כז.). — ומ"ר: ותפשו בו אביו ואמו ולא גדמין (סנה' ח ד). ידנו לא שפכו פרט לגידמים (ירוש' שם ח כו:). — וגם בהזנב והאזנים של בהמה: באילמת וגידמת2 (חול' עט.).