קל אינו נהוג.

—  הִפע', הֵדִיחַ, — הדיח את הדם וכיוצא בו, שפך עליו מים כדי להסירו ולנקות הדבר ממנו, abspülen;  rincer; to wash:  אם רחץ יי' את צאת בנות ציון ואת דמי ירושלם יָדִיחַ מקרבה (ישע' ד ד).  — ואת הדבר שאותו ינקו, שפך עליו מים או טבל אותו במים:  שם יָדִיחוּ את העלה (יחזק' מ לח).  ויעש כיורים עשרה וכו' את מעשה העולה יָדִיחוּ בם (דהי"ב ד ו).  לא ינקב את הירק ולא יציע את המטות ולא ידיח את הכוסות (ספרא, אחרי עג).  וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת (שבת כב ב).  עושין כל צרכי המת סכין ומדיחין אותו (שם כג ה).  נטל את הקרביים ונתנן למי שזכה בהם להדיחן והכרס מדיחין אותה בבית המדיחין כל צרכה והקרביים מדיחין אותן שלשה פעמים במיעוטה על שולחנות של שיש שבין העמודים (תמיד ד ב).  שתה טמא ונפל ככר של תרומה אם הדיח טמא ואם לא הדיח טהור (מקוא' א א).  הדיח בו (בהמקוה) סלי זיתים וסלי ענבים ושנו את מראיו (שם ז ג).  יין של תרומה שנפל על גבי פירות ידיחם והם מותרין (תוספתא תרומ' ח יד).  מעשה בתלמידו של ר"מ שנכנס אחריו לבית המרחץ ובקש להדיח קרקע ואמר אין מדיחין (שבת מ:).  קערות שאכל בהן ערבית מדיחן לאכול בהן שחרית (שם קיח.).  מכבדין ומרביצין בבית האבל ומדיחין קערות וכוסות (מו"ק כז.). לשכת המדיחין שם היו מדיחין קרבי קדשים (יומ' יט.). מדיחה אשה  ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק (שם עז:).  הטבח צריך שני כלים של מים אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים  (חול' ח:).  אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה (שם קיג.).  שתרד מן המטה ותדיח את פניה (נדה יד:).  לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה בית קמטיה במים (שם סו:).  — °ובהשאלה: הבה נדיח גרוננו בדם ענבים טרם ירחץ האויב פעמיו בדם חללינו (א' מפו, אה"צ ד).

—  הָפע', — *הוּדַח, — שהדיחו אותו:  הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח (מכשי' ד ג).  המוריד בהמה לשתות וכו' אם חשב שיודחו רגליה אף העולין ברגליה בכי יותן שם ג ח.  הדיח בהם כלים מודחים או חדשים כשרים (ידים א ד).  מהו שיהא רשאי לברך על הכוס כשאינו מודח א"ר אחא בשם ר' יוחנן כוס של ברכה מצוותו שיהא מודח ושיהא עטור ושיהא מלא (פסיק' רבתי ט).  ומביאין כוס מודח מבפנים (הרוקח נג).

—  נפע', *נדּוֹחַ, הִדּוֹחַ, לידוֹחַ:  המניח טבלא תחת הצנור וכו' זקפה לידוח בין כך ובין כך אינה פוסלת את המקוה (מקוא' ד ב).  עמד תחת הצנור להקר או לידוח (מכשי' ד ב).  שמן טוב נופל על המים ונידוח שם טוב נופל על המים ואינו נידוח (מדר' קהל' ז א).

— פֻע', דּוּחַ, °מְדוּחַ, מְדוּחִים, — כמו מודחים:  כל כלי עץ וכלי מתכות (הגעלתם) ברותחין ובכלי ראשון ובלבד שיהו מנוקין ומדוחים1 תחילה (מחז' ויטרי, הלכ' פסח ג).