*, ת"ז, מ"ר דְּווִּים, —  כמו דָּוָה, דָּוִים, במשמ' חלש, רפה כח, רפה נפש: הרשעים והטפשים שבהם (במצרים) היו אומרים מפני דוויין וכסופים הללו אנו בורחין (פסיק' רבתי, בשלח ב ה).יכול יהיו דווים וסגופים תלמוד לומר תשיתמו שרים בכל הארץ שם יתרו, החדש ב.  שישראל בזמן הזה דווים דחופים מחופים ומטורפין (יבמ' מז.).