1, ש"ז, בהפס' דֶּוִי, סמי' במ"ר דְּוֵי, — כעין קלפה המכסה קצת דברים, וכעין קלפה קשה שעולה על גבי המכה וכיוצא בזה. Kruste; croute; crust: מאנה לנגוע נפשי המה כִּדְוֵי2 לחמי איוב ו ז.
1 בערב' דוַאיהַ دَوَايَة, משרש דוי دوى, קרום דק העולה על החלב, ודַוַאַה دَوَأَة קלפת הענב והאבטיח וכיוצא בזה. ועי' הערה שלקמן.
2 נתלבטו המפרשים בפרוש מלה זו, ופרשוה במשמעות מתחלפות. מנחם: ענין תחלואים המה. ריב"ג לא פרש כלום. רש"י בשם ר' משלם רופא: כמפות שלחני, או כמפות שמסננין בהן את התבשיל, מלשון דוה וזבה. ועוד מלשון מבט, מלשון התלמוד דוו. ראב"ע: החבורות שמאנה נפשי וכו' המה חוליי גופי. וגם החדשים כעין זה, ואחרים משבשים הנוסחה ומגיהים הגהות מתחלפות, ובאמת נראה כי הנוסחה שלפנינו משבשה, אך לפי נוסחה זו, שעכ"פ אין אנו רשאים לפסלה בפרט כל זמן שאין לנו הגהה ברורה ומספקת, היותר נכון לפי הענין הוא ליחד לשם דוי המשמעה של קלפה שיש לה למלה זו ממש בערבית, ונפרש לחמי במשמע בשר, כמו שפרשה כבר במשמעה זו ריב"ג ואחרים והכונה שהשחין נעשה על בשרו כמו קלפה. וי"א כי כ כדוי אינה כף הדמיון אלא פ"פ, והשם הוא כֶּדֶו, ועי' זה.