1 צמצום המלים הושיעה— נא, הושע— נא, הושענא, שהיו קוראים במקדש בשעת ההקפה עם כפות התמרים (סוכה ד ה), ונראה כי נתפשט אח"כ המנהג לקרוא קריאה זו בכל הקפה ותהלוכה של שמחה שהלכו עם כפות תמרים בידיהם, כעדות ספרי החשמונאים:  ויהי בשנת מאה ושבעים ואחת בחדש השני בשלשה ועשרים בו ויבואו אל המצודה בזמירות ובכפות תמרים בכנורות ונבלים (חשמונ' א יג נג).  ויחגו (היהודים בכ"ה בכסלו) חג ליי' שמנת ימים כימי חג הסוכות וכו' ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה ליי' (חשמונ' ב י ט=י).  והעידו ספרי הבשורה החדשה, כי העם היה קורא בהקפות של שמחה אלה הושענא, ומזה הדבור המצוי בכל הלשונות:  קראו לפניו הושענא, ר"ל קבלוהו בששון ושמחה וכבוד.  ואין ספק בדבר, כי בימי בית שני קראו בלשון ההמוני בארמית להאגודה של הלולב עם ההדס והערבה, ובפרט להערבה הושענא, ולכן בסגנון הארמי בא שם זה פעמים אחדות בגמרא: הושענא דאוונכרי גופייהו (סוכ' ל:).  מעיקרא נמי לאסא הושענא קרו ליה (שם לא.).   חילפא גילא כשר להושענא (שם לד.).  אמר להו רבה להנהו מגדלי הושענא דבי ריש גלותא כי גדליתו הושענא דבי ריש גלותא שיירו ביה בית יד (שם לז.).  לא לדוץ איניש לולבא בהושענא דדלמא נתרי טרפי והוי חציצה (שם:).  אמר רבי זירא לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא (שם מו:)