פ"י, עת' אֶהְרֹג, יַהֲרֹג, יהרָג, וָאֶהְרְגֵהוּ, הָרֹג, הָרוֹג, לַהֲרֹג, הרַג, הֹרֵג, הֲרוּגִים, הֲרֻגֵי, – המית באיבה, מות לא טבעי, erschlagen; tuer; to kill: כל הֹרֵג קין שבעתים יקם (בראש' ד יה).  לבוא חמס שבעים בני ירבעל ודמם לשום על אבימלך אחיהם אשר הָרַג אותם (שופט' ט כד).  כי איש הָרַגְתִּי לפצעי (בראש' ד כג).  כאשר הָרַגְתָּ את המצרי (שמות ב יד).  שורי הרגת נטיעותי קצצת (ב"ק צא:).  כי באפם הָרְגוּ איש (בראש' מט ו).  ואותה בחרב הָרָגוּ (יחזק' כג י).  איפה האנשים אשר הֲרַגְתֶּם בתבור (שופט' ח יח).  יקרבו ימי אבל אבי וְאַהֲרְגָה את יעקב אחי (בראש' כז מא).  ונקי וצדיק אל תַּהֲרֹג (שמות כג ז).  במסתרים יַהֲרֹג נקי (תהל' י ח). מה בצע כי נַהֲרֹג את אחינו (בראש' לז כו).  ואת הבהמה תַּהֲרֹגוּ (ויקרא כ יה).  וַתַּהַרְגוּ את בניו (שופט' ט יח).  אלמנה וגר יַהֲרֹגוּ ויתומים ירצחו (תהל' צד ו). ויבאו על העיר בטח וַיַּהַרְגוּ כל זכר (בראש' לד כה). – ובע"ח, במשמ' המיתם לאכילה, נרדף עם שחט: הָרֹג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין (ישע' כב יג). – וצמחים, השחיתם: וַיַּהֲרֹג בברד גפנם ושקמותם בחנמל (תהל' עח מז). – ומק' נסמך: ויבקש (פרעה) לַהֲרֹג את משה (שמות ב יה). – וצווי: קום הֲרֹג אותם (שופט' ח כ).  וְהִרְגוּ איש את אחיו (שמות לב כז). ועתה הִרְגוּ כל זכר בטף וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הֲרֹגוּ (במד' לא יז). – וכנוי: שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הֲרָגוֹ קין (בראש' ד כה).  האמר תאמר אלהים אני לפני הֹרְגֶךָ (יחזק' כח ט). בא אביו ותפסו עם הזונה התחיל האב צועק ואומר הורגך אני (מד"ר שמות מג).  לשני כלבים שהיו בעדר והיו צווחים זה עם זה בא זאב ליטול טלה מן העדר והיה אחד מהם מתגרה כנגדו אמר חבירו אם איני הולך ומסייעו עכשיו הורגו ותיכף עלי והורגני (ספרי מטות קנז).  בראשונה שמעתי לכם נטלני וחבשני בבית האסורים ועכשיו הרי הוא הורגני (מד"ר ויקר' יח).  איך אלך ושמע  שאול וַהֲרָגָנִי (ש"א יו ב.) שלף חרבך ומותתני פן יאמרו לי אשה הֲרָגָתְהוּ (שופט' ט נד).  אם הֲרָגָם ודרשוהו (תהל' עח לד).  וַהֲרָגוּנִי על דבר אשתי (בראש' כ יא).  ואם ככה את עשה לי הָרְגֵנִי נא הָרֹג (במד' יא יה).  הַלְהָרְגֵנִי אתה אמר (שמות ב יד).  ואמר לַהֲרָגֲךָ1  ותחס עליך (ש"א כד י במקור נדפס פסוק יא  ).  והתורה אמרה אם בא להרגך השכם להורגו (סנה' עב.).  הנה עשו אחיך מתנחם לך לְהָרְגֶךָ (בראש' כז מב).  וכי יזד איש על רעהו לְהָרְגוֹ בערמה (שמות כא יה).  שורי הרגת נטיעותי קצצת אתה אמרת לי להורגו אתה אמרת לי לקוצצו (ב"ק צא:).  נתמלא עליה חמה להרגה (מד"ר שמות א).  ואחזה בו וָאֶהְרְגֵהוּ בצקלג (ש"ב ד י). כי הרג תַּהַרְגֶנּוּ (דבר' יג י).  אל תַּהַרְגֵם פן ישכחו עמי (תהל' נט יב).  והיה כל מצאי יַהַרְגֵנִי (בראש' ד יד). ויקם קין אל הבל אחיו וַיַהַרְגֵהוּ (שם ח).  ועתה לכו וְנַהַרְגֵהוּ ונשלכהו באחד הברות (שם לז כ). פן יַהַרְגֻנִי אנשי המקום (שם כו ז).  ויצו דוד את הנערים וַיַּהַרְגוּם (ש"ב ד יב).  באותה שעה בקש משה רבינו להורגן ( נדר' לב.).  רעה את צאן ההרגה אשר קניהן יַהַרְגֻן ולא יאשמו (זכר' יא ד=ה). – ובמלחמה, בשדה קטל: רבים אשר מתו באבני הברד מאשר הָרְגוּ בני ישראל בחרב (יהוש' י יא).  כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה אוי נא לי עיפה נפשי לְהֹרְגִים (ירמ' ד לא).  הרבה הורגים יש לו למקום  (תענ' יח:).  עמך בחרב יַהֲרֹג ומצבות עזך לארץ תרד (יחזק' כו יא).  וַיַּהֲרֹג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד הכל בני חיל (דהי"ב כח ו). – ובמשמ' השמיד, אבד מן העולם: ואת הכנעני הישב בעיר הָרָג (מ"א ט יו).  סכתה באף ותרדפנו הָרַגְתָּ לא חמלת (איכ' ג מג).  כי ארצך שחת עמך הָרָגְתָּ (ישע' יד כ). – הוֹרֵג, כמו שֵׁם: לתת אותה (את החרב) ביד הוֹרֵג (יחזק' כא יו).  להוציא אל הֹרֵג בניו (הוש' ט יג).  עד אחד אומר ראיתי את ההורג ועד אחד אומר לא ראית (סוט' ט ח). – הָרוּג, הֲרוּגִים, הֲרֻגֵי: ותחת הֲרוּגִים יפלו (ישע' י ד).  לבש הֲרֻגִים מטעני חרב (שם יד יט).  באי הרוח ופחי בַּהֲרוּגִים האלה ויחיו (יחזק' לז ט).  ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו ומצאתי סייף בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר (שבוע' לד.).  מצאוהו חנוק ותלוי באילן הרוג ומושלך על גבי הסייף (שמח' ב ג).  השכמתי ומצאתי הרוג אחד והייתי מטפל  בו בג' תחומי שבת (שם ד לד). – וסמי': ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הֲרֻגֵי מות (ירמ' יח כא).  משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב (ירוש' ברכ' א ג ד).  ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן (ב"ב י:). – וכנ': וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הֲרֻגֶיהָ (ישע' כו כא).  אם כהרג הֲרֻגָיו2 הרג (שם כז ז). – וחַיָּה טורפת את האדם: וישלח יי' בהם את האריות ויהיו הֹרְגִים בהם (מ"ב יז כה).  ראש פתנים יינק תַּהַרְגֵהוּ לשון אפעה (איוב כ יו). – ובהשאלה, במוסריות: כי לאויל יַהֲרָג-כעש ופתה תמית קנאה (איוב ה ב).  כי משובת פתים תַּהַרְגֵם ושלות כסילים תאבדם (משלי א לב).  כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הֲרֻגֶיהָ (שם ז כו).

– נִפע', נֶהֱרַג, יֵהָרֵג, – שהרגוהו: אם יֵהָרֵג במקדש אדני כהן ונביא (איכ' ב כ).  ובנותיה אשר בשדה בחרב תֵּהָרַגְנָה (יחזק' כו ו).  הנהרגים היו מתיזין את ראשו בסייף (סנה' ז ג).  והיוצא ליהרג (גיט' ג ד).  הואיל ונהרגו בו (ביום טוריינוס) שמעיה ואחיה אחיו (תענ' י:).  כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג וכו', אבל בפרהסיא אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור (סנה' עד.).  האשה היוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון כדי שימות הוולד תחילה (ערכ' ז.).

– פֹעַ', הֹרַג, – כמו נפעל: אם כהרג הרגיו הֹרָג (ישע' כז ז).  כי עליך הֹרַגְנוּ כל היום (תהל' מד כג).