*, ש"ז, מ"ר הֶרְגֵּלִים, – שה"פ מן הִרְגִּיל, א) מה שמרגיל ומביא את האדם לידי דבר מה, Gewohnheit; accoutumance, habitude; habit: לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה (שבת א ג). אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה מפני הרגל עבירה (פסח' ל.). טוב מי שהוא מבאר משנתו ממי ששונה ורגיל בהרגל לשון והולך (מד"ר קהל', טוב מראה). ובזמנינו סבה רביעית (למחלקת בענינים) לא זכרה (אלכסנדר) שלא היתה אצלם והוא ההרגל והלימוד כי האנשים בטבעם אוהבים מה שהורגלו בו ונוטים אליו וכו' (ר"ש א"ת, מו"נ א לא). שאלו הנחת תנועת הלשון מצאת  עצמך רץ ומהיר קל על לשונך לרב ההרגל בו (מאזני צדק, אלגזלי 50).  ואין דבר מקרב הלבבות הרחוקות כהרגל האכילה אלו עם אלו (שבט יהודה ו). הנולד כעיר פרא צריך הרגל ולמוד עד עלותו במעלות השלמות (הקד' ר"א הקראי לג"ע). – ואמר הפיטן: רצונו רוע הַרְגֵל, רשענו צדק מעגל (סליח' מנח' יוה"כ, לך ה' הצדקה). – ואמר המליץ: בקלות הרגל שכלו ורוח בינתו בקצוי הבריאה מוליך ומביא מעלה ומוריד (בחינ' עולם ב). – ובכנ': כי תעזור אותך אמונתך הטובה והרגלך הטוב שהרגלת באמונת השם (פי' משלי לזרח' הלוי ג כו). – ומשל: השכל מתנה והמוסר קניין וההרגל על כל דבר שלטון (רשב"ג, תקון מד' הנפ' כ). וירגילו נפשם בכל מדה רעה וכו' וההרגל הוא טבע שני ומרוב שהם מוטבעים במדות הגרועות הוא קרוב מן הנמנע להעתיקם מהם (המעל' לרש"ט פלקיירא ב). ההרגל יעשה אומן (הקדמ' צוהר התבה). – ומ"ר: ושירגיל עצמו להרגלים הטובים ויתאוה להם ויבחרם ויתעדן בהם (מאזני צדק, אלגזלי 82). כי הנמשך אחר ההנאות הגופניות והמתפשט בהם יותר מן הראוי יהיה קשה לו להפרד מהם כי ימשכוהו התאוות ההזקות וההרגלים (פי' משלי זרח' הלוי ה ג). – והֶרְגֵּל דבר, לשון נקיה בתשמיש המטה להשחוק וכדומה שלפני עצם המעשה: נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה (על הזונה המפורסמת) שבעה נהרות בשעת הרגל דבר הפיחה (ע"ז יז.). – *הרגל הלשון, במשמ' מנהג הנהוג בלשון: כי כשאמרנו זה היה על דרך העברה והרגל הלשון (ר"מ במז"ל, חשבון העבור). – ועי' מִנְהָג.