° ש"נ, – שה"פ מן הִתְעַצֵּם,  א) השתדלות עצומה: כי כל ההתעצמות הוא המשך אחר השרירות וכל המשך אחר השרירות הוא רע אמיתי (פרקי משה כה). כן העולם מצד ההסתכן לקבוץ הממונות בים וביבשה ובמדברות ומהירות הנקמה על האויבים וההתעצמות על הזמן אין ספק שאחריתו האבדון (ידע' בדרשי, הפרדס א). והנה יולד מזה ההתעצמות ר"ל ממה שהתנצל בו המתנצל ומאחר שקיים התרעומת המתרעם המשפט מהדיין (נופת צופים א ג).  – ב) כמו התגשמות, היות עצם, התאחדות עצם בעצם: ב' צורות האחרונות מגבלת לראשונה כדרך הצורות שהיותר מיוחדת תגביל לכוללת ובהתעצמות יהיה הנמצא הנגרר א' וכו' אבל מתאחדות התאחדות התעצמי כהתעצמות הצורה החיונית עם המדברת אצל האדם (דרך אמונה, ביבאגו מו). ירמוז על ההתעצמות ההיולי מהצורה כי הוא דבר נעלם איך יתעצמו ויתאחדו (שם יו). וזה כי למה שהנושא להכנה עצם חוץ לנפש הנה אם היה מתעצם בהשכלה היה משתנה מעצמות לעצמות יר' היות דעתו בהתעצמות קבלת השנוי בעצמות (נוה שלום ח ז). ומהאחדות החובק ההתעצמות וההעמדה ההסכמה וחמדה הסדר והתמזגות הגבול והצורה (שעה"ש לר"א אירירו ה יב). אלא שחולקין (הפלוסופים) עליהם בענין התעצמותה (של הנשמה) שאינה מפני השגת המושכלים (רשב"צ דוראן, מג"א, ח"י ד). שאין בם (בהחכמות) אלא ידיעת הענין ההוא ואין מגיע ממנו התעצמות יקר ומעלה בנפש הקורא (דרך ה' לרמח"ל ד ב). אשר לא ידע דבר רע לא בבחרות ולא בילדות וזה מצד ההתעצמות הנמשך לשם מאהבה (נפוצות יהודה לח). ושאין לו א"כ שום התעצמות במה שאין לו מציאות פעליי שיש בו ממש (הקד' יריע' שלמה). כשהיה התעצמות של הספור במציאותו של דבר דהיינו בנקודה הזמנית שהיה או שיהיה הדבר במציאות (שם). וימצא להם ממיני החסרון כל מה שימצא לשניים ויוסיפו עליהם בחסרון כי הרבוי אשר בו התעצמותם נוסף ממה שיתעצמו בו השניים (ההתחלות לאלפרבי, האסיף 9). יחידים הם (השמש והירח) ולהם התעצמות מיוחדת משאר התעצמויות של הכוכבים הנבוכים וכל שכן מן הקיימים (ז' נתיב' התורה לר"א אבולעפיא).