°, ש"נ, —  שה"פ מן הִתְעַצֵּל:  או יענש (רוח האדם) על התעצלותו והעדרו מהם (מהמצוות) (ר"י אברבנאל, נחל' אבות ד).  והתחייב עצמו הנער הנ"ל להיות זריז וזהיר במלאכת כמ' דוד הנ"ל אשר יצונו בין ביום בין בלילה לא יתרשל ויתעצל בשום התרשלות והתעצלות (פנק' קראקא, שנת ת).  שההתעצלות בזה בקטנותם לא לבד שתזיק כל ימיהם לבריאות (בה"ע תקפ"ט 144).