1, ש"ז, מ"ר זָגִים, — הקלפה הדקה הזגה של הענבים, Haut der Beere; peau de raisins; skin of grapes: כל ימי נזרו (של הנזיר) מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג2 לא יאכל (במד' ו ד). (אין טומנים חמים לשבת) לא בתבן ולא בזגים ולא במוכים ולא בעשבים (שבת ד א). החרצנים והזגין של עובדי אלילים אסורין ואיסורן איסור הנאה (ע"ז ב ד). וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגים בפני עצמן ראב"ע אומר אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן (נזיר ו ב). התורם את הבור צריך שיכוין את לבו על מה שבחרצין ועל מה שבזגין (תוספתא תרומ' ג ו). וסחיטת פירות תולדה דדש היא שמפרקן מתוך זג שלהן כמפרק תבואה מקש שלה (רש"י ביצה ג.). מופקדין הן (המשקין) בתוך הזג ואינן חיבור לו אלא כמי שנותנן בכלי וכשנטמא הזג לא נטמא משקה בכלל זג (הוא, פסח' לג:). וכן לא ימכור אדם את גפתו ואת זגיו למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין (רמב"ם מעשר ב ו).
1 סוברים ע"ש שהיא זגה כמו זכוכית, ועי' הערה שלקמן.
2 כבר נחלקו ר' יהודה ור' יוסי במשמ' מלה זו: אלו הן החרצנים ואלו הן הזגים החרצנים אלו החצונים הזגים אלו הפנימים דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר שלא תטעה כזוג של בהמה החצון זג והפנימי עינבל (נזיר ו ב). אונק' תרגם מפורצנין ועד עצורין, ואעפ"י שהעיד רב יוסף (גמ' שם לט.) שאונק' תרגם כר' יוסי, מ"מ יש לפקפק בדבר מה היתה כונתו של אונק' בהמלה עצורין, שקצת קשה להחליט שעצורין הם הקלפה החיצונה. עכ"פ השם פורצנין, שאין ספק בדבר שמשמעתו היא גרעיני הענבים, שכך הוא משמש במקומות רבים בתלמוד גם בצורתו המשונה קצת פרצידא, וכן בערב' פִרְצִד فِرصِد, מעיד שהכונה בזג היא להקלפה, ואעפ"י שהמשנה (שבת ד א) השתמשה בזג כנראה במשמ' גרעינים, שהרי קצת קשה לחשֹב כי טמנו חמין בתוך קלפות הענבים, ואולי גם הרמב"ם (רמב"ם, מעש' ב ו) כונתו להגרעינים, עכ"פ רש"י בודאי השתמש בזג להקלפה, וכן נתקבל השמוש בספרות.