1, ש"ז, מ"ר זָגִים, — הקלפה הדקה הזגה של הענבים, Haut der Beere; peau de raisins; skin of grapes: כל ימי נזרו (של הנזיר) מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג2 לא יאכל (במד' ו ד). (אין טומנים חמים לשבת) לא בתבן ולא בזגים ולא במוכים ולא בעשבים (שבת ד א). החרצנים והזגין של עובדי אלילים אסורין ואיסורן איסור הנאה (ע"ז ב ד). וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגים בפני עצמן ראב"ע אומר אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן (נזיר ו ב). התורם את הבור צריך שיכוין את לבו על מה שבחרצין ועל מה שבזגין (תוספתא תרומ' ג ו). וסחיטת פירות תולדה דדש היא שמפרקן מתוך זג שלהן כמפרק תבואה מקש שלה (רש"י ביצה ג.). מופקדין הן (המשקין) בתוך הזג ואינן חיבור לו אלא כמי שנותנן בכלי וכשנטמא הזג לא נטמא משקה בכלל זג (הוא, פסח' לג:). וכן לא ימכור אדם את גפתו ואת זגיו למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין (רמב"ם מעשר ב ו).