כְּפֹר, ש"ז, — כעין שלג דק מאד מתהוה מאיד שקפא, Reif; frimas; hoar frost: ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק כַּכְּפֹר על הארץ (שמות יז יד). הנתן שלג כצמר כְּפוֹר כאפר יפזר (תהל' קמז יו). מבטן מי יצא הקרח וּכְפֹר שמים מי ילדו (איוב לח כט). — ואמר בן סירא: צדקת אב לא תמחה וכו' ביום צרה תזכר לך כחם על כפור להשבית עוניך (ב"ס גני' ג יד-יה). תואר לבנה יגהה עינים וממטרו יהמה לבב וגם כפור כמלח ישפך ויציץ כספיר ציצים (שם מג יח-יט). — ובמשנה: השלג והברד והכפור והגליד (מקוא' ז א). — ובסהמ"א: והכפור הוא האיד הקופא קודם שישתנה למים (ר"ש א"ת, אותות השמים, בענן ובמטר). — ואמר המשורר: היו בעינינו זהב פרוים, זהר לבנה מרחבי רקיע, שני מעורב עם כפור שמים (רע"פ, מתק שפתים 84).