1, פ"ע, וַתֵּלַהּ, לָהִיתִי 2, יִלְהֶה, — לָהָה האדם או הארץ מרעב וכדומ', כלה כחו, erschöpt s.; être épuisé; be exhausted: ולחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד וַתֵּלַהּ 3 ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב (בראש' מז יג). — ואמר המשורר: צאן אבדות בגלות להו תניח, ותנהלם באליהו ומשיח (ר"י הלוי, צאן אבדות).
1 עי' הערה להשרש, ועי' לקמן הערה ג'.
2 ר"י חיוג.
3 ת"א: ואשתלהי. וכך רסע"ג, ואמר בספר צחות לשון הקדש בשער החלופים, כי הוא כמו ותלא (איוב ד ה). וכבר התפלפל אתו מנחם (מחב' גבה), והקשה עליו קושיות ודחה פרוש זה ופרשו במשמ' שגעון ושטות: ופתרון ותלה ארץ מצרים כה הוא נבערה ארץ מצרים וכסלו שוכניה מכובד רעבון. ע"כ. וכמו"כ דונש הסכים בזה עם מנחם: ופתרונו ונואלו חכמי מצרים מפני הרעב ואם אמר אומר מאין תאמר כשירעב אדם ישתטה אמרנו אין בזה הדבר ספק אצל כל בעלי דעה כי האדם אם נשתנה עליו מלחמו כלום ישתטה וכש"כ אם לא ימצא לחם יעלה האויר אל קדקדו באמת אנו אמרים כי הוא ישתטה. ע"כ. ריב"ג כמו רסע"ג, וכן רש"י. ראב"ע, שבגזרת המלה הוא מצדיק את רסע"ג (שפת יתר פא), פרש ותלה: לא ידעה מה לעשות. החדשים במשמ' לאות ואפיסת הכחות.