°1, פ"ע, —  לָהַג פלוני, דִּבֵּר, אָמַר בצחות לשון, sprechen, sagen; parler, dire; to speak, say: איכה כונת בכעסך, לכלות ביד כושלים כרמך, ולא זכרת לא לזנוח לעולם אשר למדת ללקוחיך, ובכן להגנו זכור יי' מה היה לנו (ר"א קליר, איכה אצת). יער עצים ולשפות דרך, כמה ותמה יחיד ורך, להג איה השה הנערך, להקדישו לה' קדש (רשב"ג, אזי בהר המור). אשרי עין ראתה לוים ועם נזהרו, והכבוד מחופף כלבת אור יזהרו, והכהן לוהג לעם אליו ינהרו, מכל חטאתיכם לפני יי' תטהרו (הוא, מוס' יוה"כ, אשרי עין). קרואי אלהים ומשחריו ומיחליו ועובדיו דוברי אמת ולוהגי2 צדק מבלי מורא (חו"ה, הפרישות ז). לעשות מחיצה בינו ובין הארמי אמרו להבדילו מחטאה, להגו חמץ שמצאו ביום טוב לכסותו בעת אותו ראה (רי"ה מקשטיליא, שבה"ג, אשאלה רשיון). נשמת אמונים ידידים נדודים, לז ללז רוחשים להגו נגן למושיב ביתה יחידים (קרוב"ץ ארג'יל, אחרון פסח, נשמת שזופת). — °וקצת במשמ' לָעַג: וכששמעו דברי חבריו ומליהם, צחק ולהג עליהם, ואמר אוי למליצות אשר שפכו פניניהם, וחללו עניניהם (ר"י חריזי, תחכמ' כד). — °ובמשמ' דבר דברים בלי יסוד ובלי טעם: להגו וחפאו עוד על אב הנביאים ע"ה משה והשווהו עם בלעם הקוסם בן בעור (ר"י הדסי, האשכל שסד).

— פִע', °לִהֵג, מְלַהֵג, — כמו קל בנחץ המשמ': כל ותיקי וסת בכושר מכללים ה' מלך, אלו ואלו בלהג מלהגים ה' ימלוך (רשב"י, קרוב' ב' ר"ה, כל שנאני). אלהג אלמד השם השמיני לאום עמוסה, להג נשא אפענח במלה פרושה (רשב"ג, אאמיר אאדיר). נשמת לכודים בפח חטאם ובמכמור, תלהגך להם תבשר דברי נחומים החל וגמור, דברי שלום לאמר (רשות לשבת דברי, נשמת שדודים).