*, עָפָץ, ש"ז, מ"ר עֲפָצִים, — מין אגוז שגדל באילן האלה ושמשתמשים בו לעשות דיו ולעבוד עורות, Gallapfel; noix de galle; gallnut: אילין בני מדינחא ערומין סגין כד חד מינהון בעי משלחה מילה מסטריקון לחבריה הוא כתב במי מילין וההן דמקבל כתבייא הוא שופך1 דיו שאין בה עפץ והוא קולט מקום הכתב (ר' חייה בר בא, ירוש' שבת יב ד). — ובסהמ"א: העפץ שנותן בשפופרת של קנה (הערוך ערך גבתא). שיהא הקלף מתוקן בעפצים בשעת עיבודו שעושים אותו שחור (רש"י, גיט' יא). ומנהג היה לעבד בעפץ אבל עכשיו שאין מעבדין בעפץ נראה שמותר לכותבה על הקלפים שלנו (תניא רבת', פורים לט). וזה כי מה שיהיה מן השינויים פתאום כמו שהשלכנו על מי העפצים מי הקומוס וישתחור פתאום לא יקראו זה תנועה (ראב"ד, אמו"ר 13). ובשעת כתיבה שורהו (את הדיו) במי עפצים וכיוצא בו וכותב בו שאם תמחקנו יהיה נמחק (רמב"ם, תפילין א ד). ספר תורה שנקרעה בו יריעה בתוך שתי שיטות יתפור בתוך שלש לא יתפור במה דברים אמורים בישן שאין עפצו ניכר וכו' (הוא, ס"ת ט טו). וכשהיה נחסר העפץ היה יכול להזדייף (ראב"ן הירחי, שו"ת גנזי ירושלם, ורטהימר כט). ואם יהיה החום חלוש יהי' הפרי רך כאגוז הודו וכשיהיה חזק מאד יהיה הפרי קשה וכלו קלפה כאגוז קפריס והעפצים (אבי הרלב"ג, שעה"ש ג ג). ואי אפשר שיגיע זולתו כלל כמו שלא יגיע הדיו בזולת העפצים והקנקנתים (ר' רפאל מנורצי, מרפא לנפש, כו:). — ומשמש לרפואה: העפצים ג"כ מוליכין את המעים ומחזקים את ההילוך וכו' (אסף 31). ויושיבוהו במי בישול הסמים הקובצים כמו עפצים וסומק וקליפת רמון והדס ומה שדומה לו (ר"מ אלדבי, ש"א ד, סז.).