1, ש"ז, סמי' פַּחַת, כנ' פֶּחָתֶךָ, מ"ר פַּחוֹת פַּחווֹת כנ' פַּחוֹתֶיהָ, — כנוי ארמי ובבלי לשר מושל על אחת המדינות בשם המלך, Statthalter; gouverneur; governor: לבד מאנשי התרים ומסחר הרכלים וכל מלכי הערב וּפַחוֹת הארץ (מ"א י יה). ועבדי מלך ארם אמרו אליו וכו' הסר המלכים איש ממקומו ושים פַּחוֹת תחתיהם (שם כ כג-כד). ואיך תשיב את פני פַחַת אחד עבדי אדני הקטנים (ישע' לו ט). ונפצתי בך פַּחוֹת וסגנים (ירמ' נא כג). קדשו עליה גוים את מלכי מדי את פַּחוֹתֶיהָ ואת כל סגניה (שם שם כח). והשכרתי שריה (של בבל) וחכמיה פַּחוֹתֶיהָ וסגניה וגבוריה (שם שם לז). לבושי תכלת פַּחוֹת וסגנים בחורי חמד כלם (יחזק' כג ו). היה דבר יי' ביד חגי הנביא אל זרבבל בן שאלתיאל פַּחַת יהודה (חגי א א). הקריבהו נא לְפֶחָתֶךָ הירצך או הישא פניך (מלא' א ח). בני פַחַת מואב (עזר' ב ו). ויתנו את דתי המלך לאחשדרפני המלך וּפַחֲווֹת עבר הנהר (שם ח לו). ואומר למלך אם על המלך טוב אגרות יתנו לו על פַּחֲווֹת עבר הנהר אשר יעבירוני עד אשר אבוא אל יהודה (נחמ' ב ז). אני ואחי לחם הַפֶּחָה לא אכלתי וְהַפַּחוֹת הראשונים אשר לפני הכבידו על העם וכו' ועם זה לחם הַפֶּחָה לא בקשתי (שם ה יד-יח). ובימי נחמיה הַפֶּחָה ועזרא הכהן הסופר (שם יב כו). ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים ואל האחשדרפנים וְהַפַּחוֹת ושרי המדינות (אסת' ח ט). — ובסהמ"א: אחשדרפן למטה מפחה2 (לקוטים מן ספר המליצה לר' שלמה בר' שמואל, בכר, 13). — ובהשאלה *בֶּן־פֶּחָה3, בן גדולים וטובים: רב הוה יתיב קומי ר' חייה רבה וכו' א"ל ר' חייה רבה הכא זרוק א"ל מה בין הכא ומה בין הכא אמר ליה בן פיחה אחריהם (ירוש' ביצה ד ב). — ובסהמ"א, בַּר־פְּחָתִים4, ואמר המשורר: זמן לכסיל מרום יקרא כסיל, עש לעש בגד, ופח תחתיו פחתים, ותחת בן נמלים בן נמרים, ותחת בן פחותים בר פחתים5 (ידע' הפניני, שיורי ברכה, מק"נ, 8). ומ"ר *פְּחָתִים, כמו פַּחוֹת, ואמר הפיטן: פאתי מואב ברעד חלחלו פחתי אלופי אדום אז נבהלו (אתה הארת, יוצ' ז פסח, מחז' איטל' א, קכ:).
1 [מן האשור' פַּחָתֻ, פִּחָתֻ, מחוז; בֵּל־פַּחָת, ובקצור פֻּחָתֻ, בעל המחוז, פֶּחָה. עי' גם ב. פֶּחָם, פַּחַת.]
2 [מנקד: מִפֵּחָה.]
3 [כך קורא ר' חייה את קרובו רב. ובמקום צורה עברית זו שבירוש' נמצאת בבבלי הצורה הארמ' בר־פחתי (ובמבטא בבלי בערוך גם: בר פאתי), ופרש רש"י (שבת ג:): בן גדולים, ובפרוש המיחס לרש"י (נזיר נט.): בן תלמיד חכם. ומשתמשים בבטוי כפרוש רש"י. אולם נראה שזה בטוי הרומז ליחס המשפחתי שבין ר' חייה לרב בן אחיו ובן אחותו, אולי אף בטוי של גנאי. השוה את הבטויים אבוי דפחתא (חם אבי כנען, מד"ר בראש' לו), אחים דפחתא (שם צט).]
4 [ע"פ הצורה הארמ' שבבבלי.]
5 [עי' ב. פּח, הערה.]