רַמָּךְ

1, ש"ז במקור נדפס 'ש"נ', מ"ר רַמָּכִים, — עדר, ובפרט עדר של סוסים: וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים רכבי הרכש האחשתרנים בני הָרַמָּכִים (אסת' ח י). — ובתו"מ במשמ' פרד שנולד מסוס ואתון: הפרוטיות אסורות והרמך מותר (כלא' ח ה). (לא תחרש בשור ובחמור) יחדיו, פרט לרמך (ספרי דבר' רלא). — ובסהמ"א: מין שיש בו מדברי וישובי כגון שור הבר עם השור והרמך עם הסוס מותר להרכיבן זה עם זה (רמב"ם, כלאים ט ה). בחלב העז ובחלב הרמכים הם הסוסיות (קאנון ג י ה ו). — °ובמשמ' גמל בעל דבשת אחת: רמכים (דראמאדערא) חמורים פראים עזי אנגארי' וכו' (בלוך, שבילי עולם, ג ח.).



1 [המלה שאולה מפרס' רַמַךְ ובמבטא מאחר רַמַח, עֵדֶר, וכן בסור' רמכא הוא עדר של בהמות שוונת. במקרא לא בא אלא בני הרמכים, שאפשר להבינו בדעת רֹב הפרשנים במשמ' סוסים (אצילים) או פרדים וכדו' מתוך עדרי הסוסים המלכותיים. אך גם (כדעת ולהוזן, GGA 1902, עמ' 139) על רוכבי הסוסים הממנים על העדרים בשרות התחבורה; ומעין זה מדר' לקח טוב: אלו הרוכבים, ע"כ. בת"מ בא רַמָּךְ במשמ' פֶּרֶד, וכן גם רמכא, רמכה, בארמ' שבתו"מ.]

חיפוש במילון: