1, פ"י, יָרֻם, — רָקַב, שרץ תולעים, faulen; pourrir; to rot, decay: ויותרו אנשים ממנו עד בקר וַיָּרֻם2 תולעים ויבאש (שמות יו כ). ואמר המשורר: אם היום ירום, מחר תולעים ירום (רשב"ג, כתר מלכות, יהיה רצון). יזכר לו יום יחשך אורו גם תולעים גופו ירום (רמב"ע, הענק ח, ברודי, שעט). בלוייו נקרעים וירום תולעים בשובו אל אדמה (ראב"ע, אשרי האיש, איגר 204).

— הָפע', *הוּרַם, — כמו קל, ואמר בן סירא: מה יגאה עפר ואפר אשר בחייו יורם3 גויו (ב"ס, גני' י ט).

— הִפע', °הֵרֵם, הרים — שָׁרַץ רמה: אבל זה שהתליע בדרך נס יתכן שהרים תולעים תחלה וכו' כי אלו לא היה מרים תולעים עד אשר עלה באשו תחלה וכו' כעצים המתליעים והפירות המרימים תולעים באיביהן (רמב"ן, שמות טז כ).