יצחק מאיר נולד בכ"ה בתשרי תרצ"ה, 4 באוקטובר 1934 באנטוורפן, בלגיה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נסה משפחתו על נפשה, נתפסה בדרום צרפת על ידי כוחות וישי ונכלאה במחנות. המשפחה הצליחה להימלט, אולם היא נתפסה שוב. לאחר זמן הוגלה האב לאושוויץ, האם הושלכה לבית הסוהר, הילדים נמסרו למנזר. ב-1943, לאחר בריחה נועזת, גנבו האם וילדיה את הגבול לשווייץ. ב-1946 גורשו ועלו ארצה כמעפילים. לאחר לימודי ספרות וחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים, הצטרף יצחק מאיר לקיבוץ שלוחות בעמק בית שאן, שם הוא שימש מורה. הוא יצא לשליחות ציונית באנגליה. עם שובו התמנה מנהל כפר הנוער ‘ימין אורד’ בכרמל, ובראשו הוא עומד שמונה-עשרה שנים. היה חבר הוועד המנהל של רשות השידור ומשנה ליו"ר שלה. בשנת 1979 פרש ויצא בשליחות משרד החוץ. ב-1982, עם שובו מכהונתו כקונסול כללי של ישראל במונטריאול, קנדה, נבחר להנהלת הסוכנות היהודית, וכעשר שנים כיהן כיושב ראש עולמי של המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה. ב-1991 נתמנה כשגריר ישראל בבריסל, בלגיה. עם שובו משם הוא התבקש לכהן כיועצו הבכיר של שר החינוך והתרבות המנוח, זבולון המר. ב-1997 התמנה כשגריר ישראל בברן, שווייץ. במשך כל שנות פעילותו החינוכית והציבורית הוא מפרסם כסדר דברי שירה ופובליציסטיקה. יצחק מאיר נשוי לרבקה, אמנית, ולהם שלוש בנות. יצחק מאיר נפטר בי"ז בסיון תש"ף, 9 ביוני 2020.