מנחם פוזננסקי נולד בעיר קאמינייץ-פודולסק שברוסיה. בהיותו בן שנתיים עברה משפחתו לברדיצ’ב ובגיל 11 עברה המשפחה ללודז' שבפולין. הוא למד אצל מלמד פרטי ואחר-כך ב"בית ספר ממשלתי ליהודים", עמד בבחינות והוסמך לשמש בהוראה. את ראשוני סיפוריו פירסם ב"השילוח" וב"העולם", אחרי-כן השתתף ברוב כתבי-העת העבריים של התקופה: ב"רביבים" ו"האדמה" של ברנר, ב"מעברות" של יעקב פיכמן ואחרי-כן ב"מאזניים", ב"דבר", ב"אורלוגין" וב"מבפנים". בין ידידי-נעוריו היו המשורר יצחק קצנלסון והמספר הרוסי (יהודי שכתב רוסית) יאֶפים זוזוליא. מספר שנים טרם מלחמת העולם הראשונה שהה זמן-מה בלבוב, עבד כסדר בבית-דפוס, ושם הכיר בפעם הראשונה את י"ח ברנר והתקרב אליו. ב-1914, עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, הגיע לארץ-ישראל יחד עם רעייתו מרים ובנה בה את ביתו, נכנס להוראה ועשה בה עד שנותיו האחרונות (שימש מורה בבית ספר “תל נורדוי” בתל-אביב) וכן שלח ידו בעבודת הספרות. קובץ סיפוריו הליריים יצא בהוצאת “דבר” בשם “דמויות מלוות”. פוזננסקי עשה גם במלאכת תרגום. בין השאר תירגם “אבות ובנים” לטורגנייב, “בעלי אחוזה מן הדור הישן” לגוגול, “זכרונות של ריבולוציונר” מאת פטר קרפוטקין, ספר גדול על התנועה הקבוצתית ברוסיה בקאוקאז, בשם “חצי יובל שנים של קריניצה” ועוד. הוא גם עסק בהתקנת דבריהם של כמה סופרים קרובים לרוחו: כך כינס את יצירתו של צבי שץ בשם “על גבול הדממה”, ערך והביא לדפוס את רשימותיה הבלטריסטיות של המשוררת פניה ברגשטיין, גאל עזבונו של מספר-חבר, ל"א אריאלי. לכל אלה הקדים מבואות. כן התקין לדפוס את הספר “מחיי יוסף טרומפלדור”, עבודה שהחל בה י"ח ברנר זמן מה לפני מותו ופוזננסקי עזר על-ידו ואחרי-כן, בנפול ברנר, היה הוא המקים את הירושה הזאת. עיקר פעלו של מנחם פוזננסקי בשדה זה היתה עבודתו הגדולה לכינוס יצירותיו ואגרותיו של י"ח ברנר. במשך שלושים שנה הביא לדפוס מספר מהדורות של כתביו, התאים את הטכסט לפי תיקוניו של ברנר במקור, פיענח סתומות והאיר עיני דור הקוראים החדש, והשקיע אהבה וזמן בליקוט ואיסוף מכתביו של י"ח ברנר מכל קצווי אירופה ואמריקה. על עבודתו זו קיבל פרס זמן קצר לפני פטירתו. מנחם פוזננסקי נפטר בט"ז בטבת תשי"ז, 20 בדצמבר 1956 ונטמן בתל-אביב.
[מקורות: קרסל, ויקיפדיה, תדהר]