חיים (היינריך) ברודי (בראדי), רב, ביבליוגרף, בלשן, וחוקר שירת ימי־הביניים של יהדות ספרד, נולד באונגוואר (כיום – אוז׳הורוד, בתחומי מערב אוקראינה) בכ״ט באייר תרכ״ח, 21 במאי 1868. נתחנך על ידי אביו הרב שלמה זלמן (מחברם של כמה ספרים תורניים) ולאחר מכן למד בישיבות טולטשאווה ופרסבורג ובבית־המדרש לרבנים (החרדי) בברלין. בזמן לימודיו בברלין היה מזכיר חברת ״מקיצי נרדמים״. ביקר לצרכי מחקר באנגליה ובדק את כתבי־היד העבריים באוכספורד. ב־1898 נקרא לכהן ברבנות בנאחוד (בוהמיה). בשנים 1905–1912 ניהל תלמוד תורה בפראג. ב־1912 נתמנה לרבה הראשי של פראג (במקום חותנו אהרנפלד) ושירת בכהונה זו עד 1930. עם הקמת המכון לחקר השירה העברית על ידי ש. ז. שוקן בברלין נקרא לעמוד בראשו (1930). עם העברת המכון לירושלים (1934) עלה ארצה וניהל את המכון עד פטירתו.

החל כתיבתו העברית ב־1891 ב״הזמן״ של ראובן אשר ברוידס ו״המגיד״, אם בעניני יום (בעיקר בעניני הציונות) ואם במחקר שירת ספרד העברית בימי־הביניים. מאז פירסם מחקרים בגרמנית ובעברית וכן ספרים ומהדורות מדעיות, שעשאוהו ראש המדברים בדורו בחקר שירת ספרד. הושפע בנערותו ממהדורת ש. ד. לוצטו לשירת יהודה הלוי (״בתולת בת יהודה״, פראג, ת״ר) ומאז נמשך לשירת ספרד בכלל ושל יהודה הלוי בפרט. במהדורותיו המדעיות לשירה העב­רית בימי־הביניים נהג לבדוק את הנוסח על דיוקו והשוואתו לכל המקורות בני־הישג, התחקה אחרי מקור המליצות ומטבעות הלשון, הביא מקבילים מיצירותיהם של משוררים אחרים בני התקופה וכן הוסיף ביאורים ופירושים, שראה אותם כ״נסיון של אחד מבני המערב לפרש דברי משורר מזרחי על פי טעם אנשי המערב״.

מהדורותיו, רובן ככולן על טהרת העברית, כוללות בין היתר: ״מתק שפתיים״ לעמנואל פראנשיס (ברלין, 1892), ״מטמוני מסתרים״ (״אשר מצאתי בכתבי־יד אשר בבתי עקד הספרים בברלין, לונדון ואוכספורד״. א–ד. קראקא־פראג־פטרבורג־וואיטצן, 1893–1912), ״קונטרס הפיוטים הנלווה אל מחזור ויטרי״ (ברלין, 1894), ״שיר השירים״ (״ספר כולל כל שירי החול אשר שר המשורר שלמה אבן־גבירול״. ברלין, תרנ״ח). במשך עשרות בשנים עסק בהוצאת שירי יהודה הלוי, (״דיואן, והוא ספר כולל כל שירי יהודה בן שמואל הלוי״. א—ב: שירי חול; ג—ד: שירי קודש. ברלין, תרנ״ד—תר״ץ, ואילך), ״כל שירי שלמה הנגיד״ (א: וארשה, תר״ע), ״שער השיר״ (אנתולוגיה לשירת ספרד. עם ק. אלברכט. ליפסיה, 1905. מהדורה באנגלית יצאה ב־1906), ״מבחר השירה העברית למיום חתימת כתבי־הקודש עד גלות ישראל מעל אדמת ספרד״ (עם מ. וינר. ליפסיה, תרפ״ב ואילך. מהדורה מקוצרת, ירושלים, 1946), ״מחברות״ עמנואל הרומי (ברלין, 1926. כאן יצאו רק 8 המחברות הראשונות עם ההקדמה), ״שירי החול״ של משה אבן עזרא (א–ב. תרצ״ה–תש״ב), ״דיון״ אליעזר בן יעקב הבבלי (תרצ״ה) ועוד.

אף פירסם במשך עשרות שנים בכל האכסניות המדעיות מהדורות של שירים בודדים ומחקרים על מחבריהם. היה במקימי הבמה המיוחדת לחקר השירה העברית בימי־הביניים, שיצאה מטעם המכון: ״ידיעות המכון לחקר השירה העברית״ ומילא את רוב הכרכים הראשונים במהדורותיו ומחקריו. נוסף לכך פירסם חוברת פולמו­סית נגד ספרו של אברהם א. ארליך ״מקרא כפשוטו״, בשם ״מקרא קודש״ (״אגרת בקורת על דבר הספר מקרא כפשוטו״. קראקא, תרס״ג) ו״תולדות דוד קסל״ (קראקא, תרנ״ג). היה בעורכי כתב־העת הגרמני לביבליו­גרפיה ישראלית (יחד עם א. פרימן) ועורך המדורים לשירת ימי־הביניים באנציקלופדיות יהודיות שונות. בתחומי הציונות פירסם בעברית וגרמנית מאמרים וקונ­טרסים, בהם גם פולמוסיים, נגד מתנגדי הציונות (היה נשיא ״המזרחי״ בצ׳כיה).

חיים ברודי נפטר בירושלים בכ׳ באייר תש״ב, 7 במאי 1942 ונטמן בהר הזיתים.

חיים ברודי בספריה הלאומית ארכיון חיים ברודי

מקורות: קרסל, ויקיפדיה, Jewish Encyclopedia, Encyclopaedia Judaica,
Электронная еврейская энциклопедия, Еврейская энциклопедия Брокгауза и Ефрона