רוית ראופמן, פסיכולוגית קלינית, חוקרת ספרות וסופרת ישראלית נולדה בכ״ט באב תשכ״ט, 12 באוגוסט 1969 וגדלה בקיבוץ גבעת חיים מאוחד. את שירותה הצבאי עשתה כמש״קית חוויה בחטיבת גולני. את תואריה האקדמיים רכשה באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת תל־אביב. עבודתה הבינתחומית מחברת בין פסיכואנליזה, פולקלור, בלשנות פסיכולוגית וכתיבה ספרותית.

מכהנת כפרופסור חבר באוניברסיטת חיפה, בחוג לספרות עברית והשוואתית ובתוכנית למדעי המגדר. עמיתה בין תחומית במכון תל־אביב לפסיכואנליזה בת זמננו, וראש החוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה בשנים 2024–2027. ראופמן היא פסיכולוגית קלינית ומטפלת קבוצתית מוסמכת. היא חברה באגודה האמריקאית לתרפיה קבוצתית וחברת מערכת בכתב העת International Journal of Group Psychotherapy.

מחקריה האקדמיים מתמקדים במפגש שבין תיאוריה פסיכולוגית לטקסטים ספרותיים ועממיים: ניתוח פסיכואנליטי של מעשיות (ספורי־עם), פולקלור ומיתוסים, הקשר בין מעשיות עם, חלומות ותהליכים נפשיים בלתי מודעים, תפקידן של ניבים, ביטויים מטפוריים וחוויות גופניות (סומטיות) בתהליך הטיפולי, ״הלא־מודע החברתי והתרבותי״ כפי שהוא משתקף בסיפורי עם של קהילות שונות.

ספריה בעברית כוללים: ״משחקי חברה״ (2009), קובץ סיפורים הפורש בפני הקורא מצג ישראלי עכשווי של מגוון דמויות, כולן נעות על קו התפר בין הנורמליות לבין השתלטות של מציאות פנימית, לעתים הזויה, או תלושה.

הספר ״חלומות ומעשיות״ (2012) מציע חיבור ייחודי בין שני תחומים, הפסיכולוגיה והספרות העממית. חלומות ומעשיות עממיות, שני תוצרים נפשיים אשר מלווים את האנושות משחר ימיה, זוכים להתייחסויות חדשות אשר מעלות תובנות חשובות ביחס לטבע האדם והחברה.

בספר ״שתי השפות של האדם״ (2015) שיצא לאור במסגרת האוניברסיטה המשודרת של גלי צה״ל, מציע התבוננות מקורית ומרעננת בביטויים השגורים בשפה היומיומית שלנו. התבוננות זו מבוססת על תפיסתם של ביטויים אלו כמגשרים בין שתי השפות של האדם – השפה המילולית הסימבולית ושפת החוויה הראשונית, הקונקרטית, החושית־גופנית.

הספר ״השפה ההיא״ (2016) נכתב בשיתוף עם יואב יגאל, פסיכולוג קליני מומחה ודוקטור לפילוסופיה ועוסק בחקר הפסיכולוגי של מעשיות פופולריות כגון אלה של האחים גרים ועוד.

גיבורת הרומן ״לרגל הנסיבות״ (2019) היא נוגה – פסיכולוגית קלינית שעבודת המחקר שלה עוסקת בהיבטים תרפויטיים בסיפוריהם של ניצולי שואה. הסיפור נע בין ילדותה ונעוריה של נוגה וחייה כאישה בוגרת לבין ילדותה של רותי – אמה של נוגה – שבתקופת השואה הוסתרה בבור כדי להצילה ממוות. התנועה המתמדת בין מישורי הזמן השונים חושפת לעיני הקורא מרחב נוסף, המתקיים מחוץ לכרונולוגיה – מרחב בו שתיהן ארוגות זו בזו כמעט לבלי התר. ככל שנחשפים לעיניה של נוגה ולעיני הקוראים סיבי הכאב שמהם עשוי האריג הטראומטי המשותף, וככל שנוגה מספרת את סיפורה של האם, את סיפורה שלה ואת סיפורן המשותף – כך מתאפשרת במידת מה התרתו, ומתאפשרת האהבה. הספר תורגם לאנגלית.

״המעשה הנכון״ (2026)הוא רומן חד ויוצא דופן, המספר את מה שאי אפשר לספר. נבחנות בו שאלות יסוד הקשורות בהורות, בזוגיות ובכינון זהות אישית ולאומית. זהו רומן על גופים וזיכרונות שמצטופפים זה בתוך זה, על המדינה הזאת, שבה הפצעים והאהבות משתחזרים שוב ושוב, ועל הצורך הנואש למצוא דרך גם כשהכביש חסום.

בנוסף לספריה, רוית ראופמן פרסמה שירה וביקורת שירה במספר במות ספרותיות.

רוית ראופמן בספריה הלאומית

[צילום: גבית ינאי]