ד״ר זאב פייוול פינקלשטיין (הכינוי הספרותי: ז. פ. פינות), עיתונאי, סופר ומנהיג ציוני, נולד בלבוב (אוקראינה) בח׳ באדר א׳ תרמ״ו, 13 בפברואר 1886 לאביו צבי (פקיד לתפקידים מיוחדים במשטרה. נטה להתבוללות פולנית) ולאמו אודל (אדל) בת עקיבא ושרה בוור. בשנות לימודיו בגימנסיה ממשלתית בפולניה נמשך לתנועה הציונית מראשיתה והיה ממארגניה ומפעיליה של הסתדרות ״השחר״ (התאגדות ציונית חשאית ובלתי־לגאלית של הגימנסיה בערי גליציה, שעסקה בעיקר בהשתלמות רוחנית ובהכנת חבריה לפעילות לאומית וציונית לכשיגדלו). בשנות לימודיו באוניברסיטת לבוב התבלט בפעילותו בארגון האקדמאים (כך נקראו שם מתלמדי בתי־ספר גבוהים) ״אוגניסקו״ ואחרים. ערך את כתב־העת ״מוריה״ (בפולנית) ששימש במה לבעיות ציוניות והשתתף בקביעות בשבועון הציוני ״ווסחוד״ בפולנית ובעתון היומי האידי הציוני ״טאָגבלאַט״ בעריכת משה קליינמן ומשה פרוסטיג , שיצאו בלבוב. השתתף ביסוד ה״טוינביהאלה״ (בית־עם יהודי להרצאות ולפיתוח תרבותי־לאומי), יסד לו סניפים והרצה בהם בערי השדה של גליציה. השתתף עם אדולף שטאנד בעריכת ״ספר הרצל״ בפולנית, בעריכת ״הלכסיקון היהודי״ בגרמנית ובעריכת ״שנתון יהודי״ בפולנית. כן פעל כחבר המרכז הציוני לגליציה בלבוב.
    בשנת 1913 הוסמך לד״ר למשפטים. הוסיף להשתלם באוניברסיטת וינה ואחר־כך – שנתיים בלונדון.
    כשפלש הצבא הרוסי בראשית מלחמת העולם הראשונה בסתיו 1914 לגליציה, הגיע בזרם הפליטים לוינה ונכנס לעבוד במרכז הסיוע לפליטים בראשותו של ד״ר שווארץ־הילר, יסד ספריה בשביל פליטי גליציה ועבד גם במוסד סעד מיסודה של מרת אניטה־מילר כהן, ותוך כך המשיך גם בעבודה ציונית.
    אחרי תום מלחמת העולם נשאר בוינה והמשיך בעבודה ספרותית ועתונאית וציונית וצבורית.
    ב־1920 נשא לאשה, את אלה בת ליאופולד וצילה פולאק.
    היה במשך שנים חבר המרכז הציוני לאוסטריה ועורך השבועון הציוני ״די שטימע״ (בגרמנית), פרסם מאמרים ב״שבועון של ד״ר בלוך״ (זה היה שבועון לוחם לכבוד היהודים וזכויותיהם, שרשם לו דפי זוהר בתולדות יהודי אוסטריה במשך עשרות שנים), וגם בעתוני חוץ ובמשך שנים רבות היה נציגה וסופרה הוינאי של הסוכנות הטלגרפית היהודית סט״א. יסד ארגון ״הרוח״ של סופרים ואמנים יהודים ונבחר בשנת 1936 ליו״ר ארגון העתונאים היהודים בוינה. נבחר כציר לקונגרס הציוני ה־18 בפראג (1933) ושלש פעמים נרשם בספר הזהב של הקרן הקיימת על פעילותו הציונית מנעוריו בימי הרצל ועד זקנה ושיבה. פרסם בוינה שני ספרים בגרמנית: ״פורצי הגיטו״ ב־1924 ו״שעת גורל״ (הספר על הרצל יצא בכמה מהדורות ותורגם לכמה שפות) ב־1936, וב־1934 ביקר בארץ מטעם קרן היסוד ופרסם את רשמיו בעתונות ובהרצאות.
    כשפלשו הנאצים לאוסטריה ב-1938 השתמש בעזרתו של נציג דיפלומטי אמריקאי להעביר באמצעות סוכנות סט״א שבניו־יורק כתבות ומבקרים על מצב יהודי אוסטריה ועל הסכנות הצפויות להם, ואחרי הרס כל מעמדו ורכושו עלה ארצה באותה שנה והשתקע בירושלים. השתתף ביסודה ובניהולה של התאחדות עולי אוסטריה וזמן־מה ניהל את מרכזה בתל־אביב ואחר־כך ניהל בירושלים מועדון מיוחד לעולי אוסטריה. המשיך בפעילות ספרותית ועתונאית בעברית, גרמנית, פולנית ואידית ושימש כתב קבוע לעתונאים יהודיים בלונדון, ציריך ודיסלדורף ומאמריו על הנעשה במדינת־ישראל התפרסמו באמצעות המחלקה המתאימה של הסוכנות היהודית בעתונות היהודית בתפוצות הגולה. גם בארץ פרסם מאמרים ב״הפועל הצעיר״, ״הבוקר״, ״הארץ״ ואחרים.
    נפטר בירושלים ביום ו׳ באלול תשי״ט, 9 בספטמבר 1959. נקבר בהר המנוחות.

מקורות: תדהר, Wikipedia