עדנה מזי״א (קוטלוביץ׳), מחזאית, תסריטאית, במאית וסופרת, נולדה בתל־אביב בכ״ז בתמוז תש״ט, 24 ביולי 1949. אמה עלתה לישראל מווינה ב־1938 והיתה פעילה בלח״י, ואביה, עורך־דין יליד ליטא, שימש כמפקד האצ״ל בדרום־אפריקה ובהמשך היה ראש מחלקת העלייה והקליטה בסוכנות היהודית בישראל. למדה בתל־אביב בתיכון עירוני ד׳. סיימה תואר ראשון בחוגים לתיאטרון ולפילוסופיה באוניברסיטת תל־אביב, ובהמשך למדה לתואר שני בחוג לקולנוע.

ראשית דרכה ככותבת היתה כתסריטאית. בשיתוף עם הבמאי המנוח עמוס גוטמן חיברה את התסריטים לנגוע (1983), בר 51 (1985) וחימו מלך ירושלים (1986), שלושה סרטים שעניינם העולם הרגשי של אנשים המרגישים כחריגים בחברה הישראלית של אותה תקופה. אחר כך החליטה לשנות את המדיום, ובהשראת הפלישה של עיראק לכוויית ואיום הטילים על ישראל ב־1990 כתבה לתיאטרון חיפה את המחזה וינה על הים (1991), על קבוצת יהודים וינאים שנופשת ערב האנשלוס בדרום־איטליה בפנסיון המנוהל על ידי וינאית, ומנסה להדחיק את המצב המאיים.

המחזה משחקים בחצר האחורית, שהועלה ב־1993 בתיאטרון חיפה בבימויו של עודד קוטלר, העמיד אותה במרכזה של זירת התיאטרון הישראלית. המחזה נכתב בהשראת אונס קבוצתי של נערה בקיבוץ שמרת. בעיתונות דווח על מזי״א היושבת בבית המשפט המחוזי בחיפה ורושמת לעצמה הערות. הנערים זוכו מחמת הספק, התעוררה סערה ציבורית, הפרקליטות עירערה לבית המשפט העליון, אך עוד לפני שהתקבלה ההחלטה של השופטים החלו ההצגות לעלות על הבמה. המחזה זכה להצלחה ללא תקדים. הוא אומץ על ידי מערכת החינוך והוצג יותר מאלפיים פעם, תורגם לשפות אחדות והועלה ברחבי אירופה, בין השאר בתיאטרון הרויאל קורט בלונדון. ב־2007 שב והועלה בתיאטרון הקאמרי בבימויו של נועם שמואל.

מסוף שנות התשעים ובמהלך כל העשור הבא היתה מזי״א אחת המחזאיות המרכזיות בתיאטרון הקאמרי, שם הוצגו מחזותיה סיפור משפחתי (1996), המורדים (1998), הורדוס (2000), ילדים רעים (2002), היה או לא היה (2007). מ־1999 החלה גם לביים. בין השאר ביימה את מחזותיה של ענת גוב חברות הכי טובות (1999), ליזיסטרטה 2000 (2001), עקר בית (2004) ועוד, וכן את מחזותיה שלה, הורדוס וילדים רעים. ב־1997 פירסמה את הרומן הראשון שלה, התפרצות X. המחזה סיפור משפחתי עובד גם לטלוויזיה ונכתב כרומן (2005).

המגמה לתת ביטוי לפנים אחרות של ההוויה הישראלית וההשפעה המשפחתית הבין־דורית הן שני נושאים העוברים כחוט השני בכתיבתה. במשחקים בחצר האחורית הפנתה את תשומת הלב לא רק להידרדרות הערכית בחברה הקיבוצית, אלא בחנה את התופעה מן הזווית הפמיניסטית: שתי הדמויות, זו של הנערה הנאנסת וזו של פרקליטתה המגינה עליה מול סוללה של גברים, בוצעו על ידי אותה שחקנית, כדי להצביע על האונס וההשפלה שעוברת האישה, כל אישה, בחברה המונעת על ידי האתוס הגברי. במחזה המורדים, שעליו זכתה בפרס מחזאית השנה ל־1999–1998 ובפרס מרגלית ל־1999, שאבה השראה מקורות בני משפחתה שאליהן התוודעה לאחר שמצאה צרור מכתבים שכתב אהוב של אמה. במחזה זה ובסיפור משפחתי (ובעקבותיו גם ברומן משפחתי) פרשה יריעה היסטורית רחבה המשלבת את הביוגרפיה המשפחתית עם נושאים יהודיים וישראליים כמו השואה המתקרבת, הימים שלפני הקמת המדינה, וגם המרד שלה נגד הוריה המקורבים לימין, עם הצטרפותה בנעוריה ל״מצפן״, כמו בת דמותה בהמורדים. היחסים המורכבים בתוך המשפחה נבחנו גם במחזה ההיסטורי הורדוס. דמותו של המלך הורדוס הוצבה בהקשר לא שגרתי, כאשר הדרמה התמקדה באינטריגות המשפחתיות יותר מאשר באינטריגות הפוליטיות. גם השפה ששמה בפי הדמויות חרגה מן המצופה: לא עברית משנאית, אלא שפה הקרובה לעברית העכשווית.

מזי״א היא ממובילות המגמה הפמיניסטית בתיאטרון הישראלי. בין הבולטות בכותבי המחזאות התיעודית. מאמצע שנות התשעים היא גם אחת מיוצרי הלהיטים בתיאטרון הרפרטוארי. בישראל של סוף המאה העשרים וראשית המאה העשרים ואחת, שבה הכזיבו האמונות הפוליטיות והחברתיות, מהווה יצירתה הדרמטית והספרותית ביטוי נאמן לרוח התקופה. ברוח הפוסט־מודרניזם היא מתארת את ההתמסרות להגשמת ערכים אידיאולוגיים של דורה ושל הדור הקודם לה כניסיון שווא למלא ריק קיומי. המחזה האחרון שכתבה עד כה הוא היריון שהועלה באוגוסט 2019 בתיאטרון הקאמרי ומספר על האובססיה של אישה שחיה חיים נוחים עם בן־זוגה ומחליטה להכנס להיריון בניגוד לרצונו על אף החלטתם המשותפת שלא להביא ילדים לעולם.

נכתב על־ידי חיים נגיד עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית
[מקורות נוספים: גרנות, המכון לתרגום ספרות עברית, ויקיפדיה]