בנימין שבילי (1956)

Binyamin Shvili

     בנימין שבילי, משורר וסופר, נולד בירושלים בי״ב בניסן תשט״ז, 24 במארס 1956. בילדותו גר בשכונת ימין משה וכיום בשכונת קטמון. למד ספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. בתקופה זו יזם את ״מראות״ (1981), כתב עת ירושלמי לספרות, והיה אחד מעורכיו. כתב העת, שניחן בחותמם המקורי של העורכים-הכותבים, הפסיק לצאת לאור לאחר החוברת השישית (1987). שבילי מלמד ספרות עברית במכללת ״עלמא״ וב״מכון שכטר״ בתל אביב. מעביר סדנה לכתיבת שירה באוניברסיטה העברית, שם נבחר להיות משורר הבית. שיעוריו עוסקים בספרות הנושקת לטקסטים דתיים, כמו התנ״ך, הברית החדשה ושבחי הבעש״ט, וכן ביצירות ספרותיות שמרכזן דתי, כמו ״החיים כמשל״ לפנחס שדה, ״הווידויים״ לאוגוסטינוס, ״הדרך אל השלמות״ לתרזה מאווילה וסיפורי עגנון.
    על שירתו זכה בפרס הרי הרשון של האוניברסיטה העברית, ובפרס ברנשטיין של התאחדות הוצאות הספרים בישראל (2006). על הפרוזה שלו זכה בפרס ירושלים לספרות על שם עגנון (2002), ב-2013 זכה בפרס דוליצקי של האוניברסיטה העברית על מכלול יצירותיו.
בספרו הראשון, ספר השירה משפחה שחורה (1983), ניכר רובד של תורת הסוד היהודית ושימוש בלשון המשנה והתלמוד. מיזג בדרכו הייחודית פרקים קודרים ועליזים על משפחתו. גם בספרו השני, ילד מעיף עפיפון במאה הי״ז (1988), שילב חומרים אוטוביוגרפיים והתמקד בקורות הקבלה ובדמויותיה המפורסמות, כמו שבתאי צבי ויעקב פרנק. בספרו השלישי, שירי געגועים למכה (1992), מודגשים המחוזות האישיים והכיסופים המטפיזיים שלו. באחת מחטיבות הספר ישנו מפנה לזרם המיסטי-הסופי שבאסלאם, שבלט בחריגותו וקסם לקוראים ולמבקרים כאחד.
    קסטוריה (1998) הוא הראשון בטרילוגיה של סיפורי מסע בפרוזה שירית, המצייר נדודים רוחניים ותמונות צבעוניות של התרבות היוונית ושל הרחוב היווני. כך למשל מתואר השוק האתונאי: ״צוענים ישבו על שרפרפים, ישבו על מדרכות מוכרים ביצי פסחא (…) תכשיטים (…) מוסיקה״ (עמ׳ 23). בהירידה מן הצלב (2000), הספר השני בטרילוגיה, יוצא המחבר למסע ביוון, באיטליה וביוגוסלביה לשעבר, להתחקות אחר זהותו הישראלית-יהודית. הצלע השלישית והחותמת של הטרילוגיה היא הספר פה לין הלילה (2002), המשרטט סיפור מסע במחוזות שונים בפולין. הספר עומד, בדומה לספריו האחרים של שבילי, בחותם הספרות הווידויית-רליגיוזית, שנציגה הבולט בספרות העברית הוא פנחס שדה.
    פירסם עוד שלושה ספרי שירה: שירי התייר הגדול (1999), שבו מופיעים שירים חדשים לצד מבחר שירים שראו אור בספרים קודמים; מילון חדש של ייסורים (2004), שעליו זכה בפרס ברנשטיין; וספר יסירה (2012), העוסק בין השאר בשיח פואטי בין המשורר לבין השירים והמשוררים האהובים עליו.
    בנימין שבילי כתב שני ספרי פרוזה נוספים המעמידים, עם ספר יסירה, חטיבה ארס-פואטית ביצירתו. הראשון, שביל החלב (2005), הוא יומן מסע העוסק בתהליכי הכתיבה ובהשראה לכתיבה; והשני, ספריית הלב (2011), כולל אלה בצד אלה פרקים מילדותו הקשה בירושלים של שנות החמישים וראשית שנות השישים של המאה העשרים, ותיאורים של ספרים משמעותיים שליוו אותו והבשילו בו במהלך חייו. על גב הספר קובע אריאל הירשפלד כי ״מזג מכאיב של חושניות לירית עם מבט פקוח ועז על העולם הנגלה […] שועטים יחד בתוך דחף הקריאה של שבילי בכתבי המשוררים, הסופרים והתיאולוגים של שלוש הדתות המערביות ושל הדתות המזרחיות […]. הקורא רץ [בספר] כקורא וידוי נכאב ונלהב, ורק ברגעי הפוגה הוא מגלה שהמריא גבוה מאוד בינתיים״. עורך הספר, יגאל שוורץ, מוסיף על גב הספר וקובע כי הספר ספריית הלב ״הוא ספר של מבקש דעת מזן שמצוי מעט במקומותינו. כזה שהאדישות והציניות הפוסט-מודרנית פסחו עליו והניו-אייג׳ הדלוח לא דבק בו. ספר של תייר נפש גדול, צאצא נאמן לתיירי הנפש הגדולים של העולם״.
    סגנון שירתו החל להתגבש בשנים היצירתיות של חבורת ״מראות״. לימודי היהדות השפיעו על כתיבתו, ובמיוחד החסידות והקבלה. הושפע גם ממסורות מיסטיות נוצריות ומתורות סופיות ובודהיסטיות. העברית שלו עזה, חושנית מאוד וקולחת, עשירה ומוזיקלית ויונקת מהעברית לדורותיה. עצמאותו השירית וקולו הייחודי ניכרים בכתיבה שאינה מבקשת לה גושפנקה (על פי ז׳יל אמויאל, 1995).
    ספרי הפרוזה הלירית שלו כתובים בדרך כלל בצורת פרגמנטים. החוט המקשר בין כתביו נובע מהאמונה שלבני אדם יש אינטואיציות דתיות, והחוויה הדתית באשר היא מייצגת את האנושיות האוניברסלית.
    בשנת 2014 פרסם את הספר הפיוטי אמא שלנו חיה כאן, המספר על מסעותיו של הסופר באירופה ועל יחסיו הסבוכים עם אמו. ספרו האחרון עד כה הוא קובץ האגדות שליקט ביום שנולד הבעש״ט נשרף הגיהנום (2015). באותה שנה ייסד יחד עם הסופרת סמדר הרצפלד את הוצאת הספרים ״62״, הוצאה עצמאית שמתרכזת בספרים בעלי נגיעה ליהדות, רוחניות ונשיות.

נכתב על-ידי אילן בר-דוד עבור לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים
[מקורות נוספים: ויקיפדיה]

ספריו:

  • משפחה שחורה : ספר השירים תשל״ח-תשמ״ב (ירושלים : מראות, תשמ״ג 1983)
  • ילד מעיף עפיפון במאה הי״ז : שירים (ירושלים : איכות, 1988)
  • שירי געגועים למכה (תל אביב : תמוז - אגודת הסופרים, תשנ״ג 1992)
  • קסטוריה (ירושלים ותל-אביב : שוקן, תשנ״ח 1998)
  • שירי התייר הגדול (ירושלים ותל אביב : שוקן, תשנ״ט 1999)
  • הירידה מן הצלב (ירושלים ותל-אביב : שוקן, תש״ס 2000) <עריכה - יגאל שוורץ>
  • פה לין הלילה (ירושלים ותל-אביב : שוקן, תשס״ג 2002) <״סיפור מסע של המחבר לפולין״. ״הצלע השלישית של הטרילוגיה שנפתחה ב׳קסטוריה׳ ו׳הירידה מן הצלב׳״>
  • מילון חדש של ייסורים (ירושלים ותל-אביב : שוקן, תשס״ד 2004) <שירים>
  • שביל החלב (ירושלים ותל-אביב : שוקן, תשס״ו 2005)
  • ספריית הלב (אור יהודה : זמורה-ביתן, תשע״א 2011)
  • ספר יסירה (ירושלים : מוסד ביאליק, תשע״ב 2012) <כולל תקליטור: בנימין שבילי קורא שירים מספרו ׳ספר יסירה׳ (וגם תרגומים)>
  • אמא שלנו חיה כאן (אור יהודה : דביר, תשע״ד 2014) <עריכה - יגאל שוורץ>
  • ביום שנולד הבעש״ט נשרף הגיהנום : אנתולוגיה של הסיפור החסידי (ירושלים : 62 הוצאה לאור, תשע״ה 2015)
  • נהר הפה (רעננה : אבן חושן, תשע״ט 2019) <שירים>

על המחבר ויצירתו:

  • עברון, רם. כתיבת שיר כתיקון וכמדיטציה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״ה בתמוז תשמ״ט, 28 ביולי 1989, עמ׳ 21, 25.
  • קרא-איוונוב קניאל, רות.  שביל אל השכינה.  מקור ראשון, שבת, 13 בדצמבר 2019, עמ׳ 14–15.
על ״ילד מעיף עפיפון במאה הי״ז״
  • שרף-גולד, נילי רחל.  הילד, המשיח והכיסופים: בנימין שבילי ו׳ילד מעיף עפיפון במאה הי״ז׳.  בתוך: רגע של הולדת : מחקרים בספרות עברית ובספרות יידיש לכבוד דן מירון / עורך חנן חבר (ירושלים : מוסד ביאליק, תשס״ז 2007), עמ׳ 735־746.
  • מור-חיים, עדינה. שירה מתגרה במוסכמות. מעריב, ספרות, י״ט באדר תש״ן, 16 במארס 1990, עמ׳ 6 <חזר ונדפס בספרה הקול הנכון (תל אביב : ספרי עתון 77, תשע״ב 2012), עמ׳ 73־76>
על ״שירי געגועים למכה״
  • אור, אמיר. הדרך למכה. הארץ, י״ח בניסן תשנ״ג, 9 באפריל 1993, עמ׳ ב 9 <שירו של בנימין שבילי ״המנונים של מוסה אבן אלראס חלאג׳ שני פני שאלו״ בצירוף דברי פרשנות מאת אמיר אור>
  • אמויאל, ג׳יל. יש גם אהבה אחרת. דימוי, גל׳ 10 (1995), עמ׳ 26־29, 81.
  • זינגר, משה. מהו שיר יהודי? הארץ, א׳ בסיוון תשנ״ג, 21 במאי 1993, עמ׳ ב 9.
  • נגיד, חיים. ארוטיקה ומיסטיקה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י״ג בתמוז תשנ״ג, 2 ביולי 1993, עמ׳ 32.
על ״קסטוריה״
  • בומן, סטיבן.  קסטוריה, כלומר מצודה.  הדאר, שנה 77, גל׳ כ״ב (ערב ראש השנה תשנ״ט, 20 בספטמבר 1998), עמ׳ 38־39 <תורגם מאנגלית>
  • גלדמן, מרדכי. בדידותו של הסופר (ב׳). הארץ, תרבות וספרות, י״ב באייר תשנ״ח, 8 במאי 1998, עמ׳ ד 4.
  • לב-ארי, נעמה. אשה עם כנפי ציפור. מאזנים, כרך ע״ג, גל׳ 4 (1999), עמ׳ 63־65.
  • ציפר, בני. לחפש תמיד את צדה השני של המטבע. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 273 (כ״ד באייר תשנ״ח, 20 במאי 1998), עמ׳ 7.
  • שוורץ, יגאל. מסעות מיתולוגיים וניחוחות ים-תיכוניים. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ז׳ בניסן תשנ״ח, 3 באפריל 1998, עמ׳ 26.
על ״שירי התייר הגדול״
  • לעאל, איריס. קאפלה של קולות קוסמיים. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 353 (כ״ב בכסלו תש״ס, 1 בדצמבר 1999), עמ׳ 14.
  • משעול, אגי. דרך השיר. חיים אחרים, גל׳ 77 (2003), עמ׳ 79.
על ״הירידה מן הצלב״
  • הופמן, חיה. משוחח עם ישו. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, כ״ד באב תש״ס, 25 באוגוסט 2000, עמ׳ 28.
  • מלצר, יורם. מביט בעולם ומוצא את עצמו. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ז׳ בתשרי תשס״א, 6 באוקטובר 2000, עמ׳ 26.
  • מר, בני. אל תכתוב שהדואומו מרגש עד דמעות, תכתוב את הדמעות. הארץ, תרבות וספרות, כ״ב באלול תש״ס, 22 בספטמבר 2000, עמ׳ ב 13.
על ״פה לין הלילה״
  • אופנהימר, יוחאי. עלייה לקבר, עלייה לרגל. הארץ, תרבות וספרות, כ״ח באייר תשס״ג, 30 במאי 2003, עמ׳ ה 2.
  • אלטשולר, מור. פיוס עם הגלות. ידיעות אחרונות, ספרות, י״ד בשבט תשס״ג, 17 בינואר 2003, עמ׳ 27־28.
  • זמיר, מיכל. הווה המתקיים על ספו של בור פעור. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 526 (כ״ב באדר ב׳ תשס״ג, 26 במארס 2003), עמ׳ 8.
  • לב-ארי, שירי.  מסעות בנימיןהארץ, ג׳ בחשון תשס״ג, 9 באוקטובר 2002, עמ׳ ד1 <בנימין שבילי יוצא למסעותיו כדי לקיים דיאלוג עם עצמו עם צאת ספרו פה לין הלילה>
  • מלצר, יורם. חופרים במטמונים מוארים ואפלים. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ו בחשוון תשס״ג, 1 בנובמבר 2002, עמ׳ 24.
  • צימרמן, עקיבא. אלי פולין ועריה. הצופה, המוסף, ג׳ באב תשס״ג, 1 באוגוסט 2003, עמ׳ 13.
על ״מילון חדש של יסורים״ על ״שביל החלב״ על ״ספריית הלב״ על ״ספר יסירה״
על ״אמא שלנו חיה כאן״
  • שילה, דורית. עיר האלוהימא. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ (ח׳ בסיון תשע״ד, 6 ביוני 2014), עמ׳ 6, 8.
על ״ביום שנולד הבעש״ט נשרף הגיהנום״
  • בורשטיין, דרור.  המדריך החסידי לבלבולהארץ, מוסף ספרים, גל׳  (ד׳ בסיון תשע״ה, 22 במאי 2015), עמ׳ 1–2.
  • הורוביץ, אריאל. איש חסיד היה. מוצ״ש (מצורף ל׳מקור ראשון׳), גל׳ 219 (ט׳ בתמוז תשע״ה, 26 ביוני 2015), עמ׳ 68.
קישורים:

Wikidata – Q16338787 J9U – 987007313036805171 NLI – 000196317 LC – n89135041 VIAF – 51929602
עודכן לאחרונה: 18 באפריל 2021

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף