לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

מרדכי גלדמן (1946–2021)

Mordechai Geldman

     מרדכי גלדמן, משורר ומבקר, נולד בט״ו בניסן תש״ו, 16 באפריל 1946 במינכן (גרמניה) לזוג פליטי שואה מפולין, שעלו עמו לישראל ב-1949. גדל בתל אביב ולמד בבית הספר התיכון צייטלין. ב-1964 התגייס לצה״ל ושירת במחלקת השלישות של חיל האוויר. בשנים 1966–1977 למד באוניברסיטת בר-אילן ספרות כללית לתואר ראשון ופסיכולוגיה קלינית לתואר שני. מאז 1970 עובד כפסיכותרפיסט בגישה פסיכואנליטית.
    שירתו התפרסמה בבמות שונות ותורגמה לכמה שפות. פירסם בעיתונים ובכתבי-עת מסות בנושאים ספרותיים, אמנותיים ופסיכולוגיים. אצר תערוכות והציג מיצירותיו בכמה תערוכות. לימד ספרות ופסיכולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון (2003) ובמכון ון ליר (2004, 2005). מתגורר בתל אביב.
    פרסומו הראשון היה שיר במעריב לנוער (1962). ספרו הראשון, זמן הים וזמן היבשה (שוקן, 1970), יצא ביוזמתו של ברוך קורצווייל. באמצעות לשון ציורית עשירה תוארו בו נופים מיתולוגיים וחלומיים, שמשמשים מפלט מפני קיום מעיק. עם זאת הוכרזה בשירים פואטיקה שבחלה מראש באסתטיציזם: ״מוּקְיוֹן זֶה מִי יְמִתֶנוּ?/ מוּקְיוֹן עֲדִין פָּנִים צַוָּארוֹ בִּרְדִידֵי מַלְמָלָה/ חוֹמֵק לְתוֹךְ מַרְאוֹת מְעֻטָּרוֹת/ מַצִּיב פָּנָיו נוּגִים בְּמִסְגָּרוֹת מְגֻלָּפוֹת/ וְעִנְיָנוֹ אֶסְתֶּטִיקָה בִּלְבָד,/ מִי יָבוֹר לוֹ בּוֹר וּמִיתָה יָפָה?״ (״לשוב רגלי לכפר המוריק״). בגרעין הקובץ מצוי קונפליקט בין זהותו הפרטית של משורר בעל העדפה הומו-ארוטית לזהות סתגלנית וקונפורמיסטית.
    בספר חלון (1980) בלטה דמותו של המשורר הניצב סמוך לחלון מטפורי, המשמש גבול בין פנים לחוץ. מנותק ומרוחק הוא מסתפק במראות החלון וב״יֹּפִי הַסָּפוּן הַנִּגְלֶה בַּחֲלוֹם״ (״היֹפי הספון״). שירי הספר הם גם תגובה אסתטית-הגותית, לפרקים אלימה ולפרקים מפויסת, לקיום הישראלי בכלל והתל-אביבי בפרט.
66–83 (1983) הוא מבחר מייצג משירתו לצד שירים חדשים. נבנה בו עולם העשוי מחומרים מיתיים, בניסיון לחוש את הקיום החיצוני ובה בעת לבטא את ״העצמי האמיתי״. בשירי המסע שבקובץ משמש הנוף לעיון בעצמי: ״וְאִי הָיָה כְּמָשָׁל לְיוֹשְׁבָיו –/ חֶלְקָה שֶׁל צְנִיעוּת וְנֶאֱמָנוּת לָעַצְמִי״ (״אי, מיקונוס״). השירים חושפים מועקה וחסר בצד השלמה עם בדידותו של הנווד המתבונן.
    מילאנו (1988) הוא מסע בתודעה האנושית של המאה העשרים. המציאות נתפשת כאשליה, אך לפיכחון המפחיד יש פיצוי בדמות אמפתיה, יצירה, יופי ורגעי הארה. בקובץ שירים מקומיים המתעכבים על פרטי יומיום כמו המתנה לאוטובוס, מודעה על כלבה שאבדה, נמלים בכלי סוכר, לצד שירי מסע המתפעלים מוורונה, מאתונה ומסנטוריני. הספר נחתם בפואמות ארוכות, ״מדיטציות״, המסתחררות כל אחת סביב נושאה בחומרים אסוציאטיביים והגותיים. יש בהן חידוש צורני המאפשר ייצוג מורכב של הנפש והעולם.
    עין (1993) הוא קובץ היוצר עולם שירי במעין מעבדה, שבה חוקר האני את עצמו, את תודעתו ואת יחסיו עם העולם. זו יצירה ההוגה ביופי, בנעורים, במוות, בבדידות, בארוטיקה ובפורנוגרפיה. כל אלה על רקע מחלתה הסופנית של אם המשורר, ההודפת אותו אל החושני המשלֶה.
    שירי ספר שאל (1997) מחדדים תהיות הנוגעות לטבע העולם, למחשבה ולעצם שאילת השאלות עצמן. למרות הדחף לכבוש מהות בלתי ידועה, המשורר מכיר בעיוורונו הבלתי-נמנע, משלים איתו ואפילו מתענג עליו. זו שירה הממשיכה להתבונן בתום באובייקטים קונקרטיים ובמקביל ממשיכה לדון בחתרנות פוסט-מודרניסטית בטבעו של הסובייקט. המשורר, ככל סובייקט, מוצג כמרובה עצמיים. כתיבת שירים יכולה להעניק לו, לזמן-מה, צורה מגובשת: ״כְּשֶׁפִּרְסַמְתִּי סֵפֶר בִּקַּשְׁתִּי, כַּמּוּבָן, לְפַרְסֵם אֶת עַצְמִי –/ שֶׁהַכֹּל יֹאמְרוּ הִנֵּה זֶה הַמְשׁוֹרֵר גֶּלְדְמַן –/ כִּמְשׁוֹרֵר וּבִמְיֻחָד כַּמְשׁוֹרֵר גֶּלְדְמַן/ יֵשׁ לִי כַּמָּה וְכַמָּה חֵרֻיּוֹת מְפַנְּקוֹת״ (״ספר״).
    הו, קירי יקירי (2000) מעמיד את הקיר כאובייקט המרכזי המלווה את שירי הקובץ. הקיר, המייצג מגבלות וגבולות גורליים, נודד בהכרח עם המשורר, וגם משמש לו משען וחומת מגן. הוא גם קצה הזמן הפרטי – המוות – וכך הוא מתייחס למחזור השירים על מות האם הפותח את הספר. בנוסף, הוא כעין ציון של נוכחות המטפיזי, והוא מוליך לשירים על אלוהים החותמים את הספר.
    שיר הלב (2004) מציע התבוננות רעננה ב״עצמי האמיתי״ שהלב משמש כסמלו. יש בו שילוב מכמיר לב בין האישי לחברתי: ״קוֹנִים קְרֶם לַחוּת/ וּמְקַבְּלִים תִּיק אָפְנָתִי/ […] קוֹנִים שְׁתֵּי מִבְרְשׁוֹת שִׁנַּיִם/ וּמְקַבְּלִים שְׁלִישִׁית מַתָּנָה/ […] קוֹנִים (אִם אֶפְשָׁר) אוֹתִי/ וּמְקַבְּלִים אֶת הָרֵיק הַגָּדוֹל/ וּצְלִיל שֶׁל פַּעֲמוֹן מְהַדְהֵד בּוֹ״ (״קונים״). השירים מתזמרים מחדש מוטיבים פסיכואנליטיים וזן בודהיסטיים המופיעים גם בקבצים קודמים. המשורר שב ומבקש להבקיע אל רגעי הוויה שבהם נגלית עצם הישות בתוך היומיומי ביותר.
    שירתו של גלדמן מאופיינת בחתירה נמרצת להתגלויות של הישות שמעבר למראות היומיום. באמצעות דיוק לשוני ועושר מילולי מסתמנת המהות החוקרת של היצירה, המבקשת להבין את טיבו של העולם. זוהי שירה הגותית-קיומית, שבה נבחנת הווייתו של האני בתוך הביוגרפיה האישית וההיסטוריה הכללית; שירה שעניינה בפסיכולוגי, במטפיזי ובגבולות ההכרה והמבקשת לבדוק את היחסים בין העולם הממשי לבין עולם אוטופי.
    מספרי השירה הנוספים שכתב: שירי תמיר (בחתימת: דניאל כסיף. 2007); הלכתי שנים לצדךָ, (שני כרכים, 2011); תורת הייחוד (2013, תורגם לפורטוגלית ב-2016); קו לילה (2015).
    לצד ספרי השירה, עסק גלדמן גם בכתיבה עיונית. בין ספריו: ספרות ופסיכואנליזה : סקירה ביקורתית (1998); אוכל אש, שותה אש : עיונים פסיכואנליטיים ביצירות של אדגר אלן פו, אורי צבי גרינברג וויליאם שקספיר (2002); ויהי במראת הכסף: ביאנקה אשל גרשוני – ממיטב יצירתה (2007). כמו כן, תירגם מפורטוגלית את ספרו של המשורר ז׳ואאו פאולו אסטבס דה-סילבה, תמרים (2017), ואף הוציא ספר פרוזה, שכנים וסוטים אחרים (2014).
    מרדכי גלדמן נפטר בב׳ בחשון תשפ״ב, 8 באוקטובר 2021.

נכתב על-ידי יובל פז עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: גרנות¹, גרנות², ויקיפדיה, המכון לתרגום ספרות עברית] 

ספריו:
  • זמן הים וזמן היבשה : שירים (ירושלים ותל-אביב : שוקן, תש״ל 1970)
  • ציפור : שירים (תל-אביב : מפעלים אוניברסיטאיים : ספרי סימן קריאה, תשל״ה 1975)
  • חלון : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תש״מ 1980)
  • 66–83 (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 1983)
  • מילאנו (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1988)
  • עין (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ״ג 1993)
  • מראה אפלה : מסות ומאמרים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1995)
  • ספר שאל (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1997)
  • זמן : מתוך ספר המדיטציות (יפו : הראל מדפיסים ומוצאים לאור, תשנ״ז 1997) <תחריטים, משה גרשוני>
  • ספרות ופסיכואנאליזה : סקירה ביקורתית (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, תשנ״ח 1998)
  • שירי האבל (יפו : הראל מדפיסים ומוצאים לאור, 2000) <הדפסי משי של פסח סלבוסקי>
  • הו קירי יקירי (תל-אביב : קשב לשירה, תשס״א 2000)
  • אוכל אש, שותה אש : עיונים פסיכואנליטיים בא. א. פו, א״צ גרינברג, וו. שקספיר (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשס״ב 2002) <עריכה, דורית פרידמן>
  • שיר הלב (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 2004)  <זכה בפרס עמיחי לשירה>
  • העצמי האמיתי ועצמי-האמת : היבטים פסיכואנליטיים ואחרים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשס״ו 2006) <מסות, מאמרים ורשימות>
  • שירי תמיר (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 2007) <בחתימת ״דניאל כסיף״> <הביאה לדפוס לאה שניר>
  • ויהי במראת הכסף : ביאנקה אשל גרשוני - ממיטב יצירתה (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, 2007) <כולל מאמר עליה וכן הצגת יצירותיה>
  • הלכתי שנים לצדך : אסופה מקיפה ושירים חדשים (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע״א 2010)
  • תורת הייחוד (תל אביב : קשב לשירה, תשע״ג 2013) <שירים>
  • שכנים וסוטים אחרים : סיפורים (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע״ג[!] 2014)
  • קו לילה : שירים (תל אביב : הוצאת קשב לשירה, תשע״ה 2015)
  • מראות וכפילים : שקספיר כפסיכואנליטיקן (תל אביב : הוצאת קשב לשירה, תשע״ט 2018) <״שבעת המאמרים בספר דנים בכמה ממחזותיו הנודעים של שקספיר: הסופה, המלך ליר, קומדיה של טעויות, קוריולנוס, מידה כנגד מידה, אגדת חורף והמלט. לשקספיר היו רעיונות פסיכואנליטיים שהובלעו במחזותיו והמאמרים מציגים אותם בניסוח תיאורטי ומצביעים על קרבתם לרעיונות של פסיכואנליטיקנים בני זמננו״>
  • סהר על סירה (נתניה : ביטאון שירה - הוצאה לאור, תש״ף 2019) <שירים>
תרגום:
  • מכרות המלך שלמה / הנרי רידר הגרד (רמת גן : מסדה, 1971)
  • תמרים / ז’ואאו פאולו אסטבס דה סילווה (תל אביב : הוצאת קשב לשירה, 2017)
על המחבר ויצירתו: על ״זמן הים וזמן היבשה״
  • מוקד, גבריאל. נופי נועם מסוגננים. עכשיו, חוב׳ 25–28 (אביב תשל״ג 1973), עמ׳ 326–329 <חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור-המדינה (תל-אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 119–122> 
על ״חלון״ על ״66–83״
  • בן-דוד, יערה. התבוננות בפרספקטיבה פרטית. עתון 77, גל׳ 47–48 (1983), עמ׳ 65.
  • שמיר, זיוה. צלילים, מראות ופריזמה מיוחדת. מאזנים, כרך נ״ז, גל׳ 9 (1984), עמ׳ 57.
על ״מילאנו״
  • בן-דוד, יערה. בית-הקפה כ״מגדל שן״ פיוטי. מעריב, ספרות, ל׳ בניסן תשמ״ט, 5 במאי 1989, עמ׳ 5.
  • ברונובסקי, יורם. דיזנגוף, הורוביץ, גלדמן. הארץ, י״ט באדר א׳ תשמ״ט, 24 בפברואר 1989, עמ׳ ב 8 <חזר ונדפס בספרו ביקורת תהיֶה : רשימות על שירה, פרוזה ומסה בספרות העברית / ערך והוסיף אחרית דבר – דוד וינפלד (ירושלים : כרמל, תשס״ו 2006), עמ׳ 270–272>
  • ברתנא, אורציון. נמלים בסוכר. דבר, כ״ד באדר ב׳ תשמ״ט, 31 במארס 1989, עמ׳ 19.
  • ליטוין, רנה. גולת זכוכית ופרפר בתוכה. הארץ, י״ד בשבט תשמ״ט, 20 בינואר 1989, עמ׳ ב 8.
  • מוקד, גבריאל. זוהר במילאנו. מוניטין,  (1986) <חזר ונדפס בספרו: בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של דור-המדינה (תל-אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 247–248> 
  • פסח, חיים. כיכר מילאנו. במחנה, גל׳ 21 (25 בינואר 1989), עמ׳ 34.
  • קרטון-בלום, רות. היופי, האמת, הסיוט. ידיעות אחרונות, י״ז באדר ב׳ תשמ״ט, 24 במארס 1989, עמ׳ 20, 25.
  • שיינפלד, אילן. מרדכי גלדמן: נסיך האור. על המשמר, ז׳ באייר תשמ״ט, 12 במאי 1989, עמ׳ 17.
  • שפר, ספי. המשורר כקוסם, המשורר כעד. עתון 77, גל׳ 110 (אדר ב׳ תשמ״ט, מארס 1989), עמ’ 11.
על ״עין״
  • אלטרס, אלון. עין מתחכמת. הארץ, תרבות וספרות, י״ד בחשוון תשנ״ד, 29 באוקטובר 1993, עמ׳ ב 8.
  • בהלול-דימנד, אריאלה. הוא מעדיף משורר. עתון 77, גל׳ 168 (1994), עמ׳ 11.
  • וייכרט, רפי. בין העין לאין. דבר, ג׳ באלול תשנ״ג, 20 באוגוסט 1993, עמ׳ 25–26.
  • וייכרט, רפי. בין העין לאין. עכשיו, חוב׳ 62 (1995), עמ׳ 173–177.
  • חפץ, פביאנה. דימויים של משמעות - רק הגוף ידע - זירת הפשע. חדשות, המדריך, י׳ באלול תשנ״ג, 27 באוגוסט 1993, עמ׳ 30–31.
  • לונדון, ירון. המסמן והמסומן. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ג׳ באלול תשנ״ג, 20 באוגוסט 1993, עמ׳ 28.
  • ליבוביץ, ניצן. עולם בתוך עולם בתוך עולם. על המשמר, י״ז באלול תשנ״ג, 3 בספטמבר 1993, עמ׳ 19–20.
  • מישורי, אפרת. תנופה מרשימה של אנטי-ראייה: על כמה אספקטים בספר שיריו החדש של מרדכי גלדמן. מאזנים, כרך ס״ח, גל׳ 1 (תשרי תשנ״ד, אוקטובר 1993), עמ׳ 20–21.
  • סערי, רמי. אור המעניק אפלה נהדרת. הארץ, כ״ד באלול תשנ״ג, 10 בספטמבר 1993, עמ׳ ב 8.
  • קרטון-בלום, רות. מנגינת ה״אני״ הטראגי. מעריב, ספרות אמנות, כ״ג בתשרי תשנ״ד, 8 באוקטובר 1993, עמ׳ 25–26.
על ״מראה אפלה״
  • גור, בתיה. האגו של משורר הוא גם, לרוב, אוטונומי במיוחד. הארץ, תרבות וספרות, ה׳ באייר תשנ״ה, 5 במאי 1995, עמ׳ ב 9.
  • גרין, ג׳פרי. ״נגד אנדי וורהול״. עתון 77, גל׳ 183 (ניסן תשנ״ה, אפריל 1995), עמ׳ 9.
  • סמילנסקי, יזהר. כאן זה המדע, כאן הטקסט הספרותי. מעריב, מוסף שבת, 19 במאי 1995,עמ׳ 29.
  • שטיין, רות. אפלה נאורה. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 117 (כ״ד באייר תשנ״ה, 24 במאי 1995), עמ׳ 9.
על ״ספר שאל״
  • ברונובסקי, יורם [יוחנן רשת]. פעמיים גלדמן. הארץ, תרבות וספרות, כ״א בחשוון תשנ״ח, 21 בנובמבר 1997, עמ׳ ד 2.
  • דוד, נורית. מדריך לרווק. שבו: כתב-עת לשירה, חוב׳ 2 (1999), עמ׳ 34–42.
  • וייכרט, רפי. מדיטציה ועכבר. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, י׳ בשבט תשנ״ח, 6 בפברואר 1998, עמ׳ 27–28.
  • לאופר, רות. מסע אל נבכי התודעה. עתון 77, גל׳ 214 (כסלו תשנ״ח, דצמבר 1997), עמ׳ 9.
  • לאור, יצחק. ״מזקנתי לא יסלדו״. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 268 (י״ח בניסן תשנ״ח, 14 באפריל 1998), עמ׳ 10.
  • לעאל, איריס. חקירת המזרח. מעריב, מוסף סוכות, י״ד בתשרי תשנ״ח, 15 באוקטובר 1997, עמ׳ 47.
  • נצר, רות. זה שיודע לשאול. מאזנים, כרך ע״ב, גל׳ 2 (1997), עמ׳ 56–58.
על ״ספרות ופסיכואנאליזה״
  • הגר, תמר. שפע תאוריות בספר דק. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ג׳ בחשוון תשנ״ט, 23 באוקטובר 1998, עמ׳ 28.
  • לאור, יצחק. למה דועכת הפסיכואנליזה בארץ? הארץ, תרבות וספרות, כ״ו בתשרי תשנ״ט, 16 באוקטובר 1998, עמ׳ ב 15.
  • קורן, יהודה. חלונות לתרבות. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, ה׳ בתשרי תשנ״ט, 25 בספטמבר 1998, עמ׳ 26.
על ״הו, קירי יקירי״
  • בז׳רנו, מאיה. ציד הרשמים. מאזנים, כרך ע״ה, גל׳ 6 (2001), עמ׳ 59–60.
  • בן-משה, יקיר. הקיר כחומר גמיש. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 448 (ט׳ בתשרי תשס״ב, 26 בספטמבר 2001), עמ׳ 11.
  • ברונובסקי, יורם [יוחנן רשת]. קירי יקירי. הארץ, תרבות וספרות, י״ח בכסלו תשס״א, 15 בדצמבר 2000, עמ׳ ב 14.
  • ורטה, יורם. שחור-סגול-צהוב. שבו: כתב-עת לשירה, חוב׳ 8 (2002), עמ׳ 84–87 <דברים שנאמרו בערב לכבוד צאת ספרו של מרדכי גלדמן ״הו, קירי יקירי״>
  • ליטוין, רנה. כמה דברים בסוגריים. הארץ, תרבות וספרות, כ״ח באדר תשס״א, 23 במארס 2001, עמ׳ ב 14.
  • מסג, סבינה. ראיון עם מרדכי גלדמן. שבו: כתב-עת לשירה, חוב׳ 8 (2002), עמ׳ 88–105.
  • נגיד, חיים. חתול ותאנה. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת - תרבות, ספרות, אמנות, כ״א באדר תשס״א, 16 במארס 2001, עמ׳ 28.
  • שביט, יעקב שי. קיר היוצר כאן ומעבר. עתון 77, גל׳ 262 (2001), עמ׳ 8.
  • שפריר, משה. משורר נדון לדבר אל הקיר. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, כ״ד בסיוון תשס״א, 15 ביוני 2001, עמ׳ 29.
על ״אוכל אש, שותה אש״
  • אלמוג, רות. הזרע המפרה את האני הספרותי. הארץ, תרבות וספרות, ט״ו באלול תשס״ב, 23 באוגוסט 2002, עמ׳ ה 3.
  • גולן, אסף. אש היצירה. הצופה, המוסף, י״א בתמוז תשס״ג, 11 ביולי 2003, עמ׳ 15.
  • הופ, דורית. כיסופים ל״ראשית אין-סוף״. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 521 (י״ז באדר א׳ תשס״ג, 19 בפברואר 2003), עמ׳ 11.
  • פראג, אורית. שירה נוצרת מגעגועים לאם. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ט״ז בניסן תשס״ג, 18 באפריל 2003, עמ׳ 25.
על ״שיר הלב ״
  • אריאל, ורד. הבוקר אני צריך חיבוק. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, ב׳ באדר א תשס״ה, 11 בפברואר 2005, עמ׳ 29.
  • גלדמן, מרדכי.  סירוב לסמכות רוחנית של עולם הגותי ולא מוכר דיו.  עתון 77, גל׳ 298 (שבט תשס״ה, ינואר 2005), עמ׳ 42 <תגובה לרשימתו של עמוס לויתן - ראה להלן>
  • הולנדר, אורי. תשוקה המתעדנת עד דק. הארץ, תרבות וספרות, ט׳ באדר א תשס״ה, 18 בפברואר 2005, עמ׳ ה 2.
  • לויתן, עמוס. סדן לפטיש שירתו. עתון 77, גל׳ 296–297 (טבת תשס״ה, דצמבר 2004), עמ׳ 32 <ענה על כל מרדכי גלדמן - ראה לעיל>
  • קרניאל, גל. ״כאסיר נמלט מכלא המלים/ אסתתר במערת דממה/ יונק שתיקה משד חוכמה״.. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 624 (ל׳ בשבט תשס״ה, 9 בפברואר 2005), עמ׳ 10.
על ״העצמי האמיתי ועצמי האמת״ על ״שירי תמיר״ <בחתימת: דניאל כסיף> על ״ויהי במראת הכסף״
  • דוכס, איילה. הופכת את הפנים החוצה, ושורדת.  עתון 77, שנה ל״א, גל׳ 326 (טבת תשס״ח, דצמבר 2007), עמ׳ 14.
על ״הלכתי שנים לצדך״ על ״תורת הייחוד״ על ״שכנים וסוטים אחרים״
  • פרל, גיא ומרדכי גלדמן. ״פרשנויות הן ערוצי הקשר שלי״.  עתון 77, גל׳ 377 (אב-אלול תשע״ד, יולי-אוגוסט 2014), עמ׳ 36–38.
על ״קו לילה״
קישורים:
Wikidata – Q2909428 J9U – 987007261655205171 • 987007300522805171 NLI – 000051947 • 000246351 LC – n85074344 • no2007089437 VIAF – 21552343 • 39159884
עודכן לאחרונה: 30 באפריל 2022

לראש הדף
לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף