יעקב לרנר, משורר עברי, נולד בעיירה בְּרֶזְנָה בפלך ווהלין למשפחה אמידה בעלת ייחוס רבני. בילדותו ירדו הוריו מנכסיהם ונאלצו לעקור לכפר, ולאחר שנים אחדות התיישבו בעיר קוסטופול. בילדותו ובנעוריו התמכר ללימודי קודש ב"חדרים", ובעזרת מורים פרטיים למד רוסית וצרפתית. ב-1901 יצא לווארשה במטרה להשיג תעודת בגרות, ובחמש שנות חייו בה התפרנס בדוחק מהוראה. בתוך כך התוודע אל המשוררים זלמן שניאור, יעקב שטיינברג ויעקב פיכמן, שעודדוהו להתמחות בתרגומים מספרות העולם. בד בבד עשה ניסיונות ראשונים בכתיבת שירים. ניסיונות אלה זכו לעידודו של יוסף חיים ברנר, שהדפיס את שיריו הראשונים של לרנר בירחונו "המעורר" (1906). שיריו הבאים נדפסו בין היתר בבמות הספרותיות שערך דוד פרישמן, "רשפים" ו"ספרות" (1908־1909), ומ-1910 גם בירחון "השילוח" שבעריכת יוסף קלוזנר.
    לאחר שנשא אשה ב-1907, דבק לרנר בעיסוקו כמורה, שאילץ אותו לעקור ממקום למקום בחיפוש פרנסה. בשנים 1907־1909 התגורר בברדיצ'ב. מ-1909 עד 1911 חי בגרודנה, והקדיש חלק מזמנו ללימוד בקורסים פדגוגיים. ב-1911 קיבל משרת מורה בגימנסיה יהודית בווארשה. ב-1915 הוזעק אל קוסטופול לרגל מות אביו, ומחמת הכיבוש הגרמני לא הצליח לשוב לווארשה. תחת זאת מצא משרה בגימנסיה היהודית בעיר רוֹמני, וב-1916 עבר ליקאטרינוסלב, להורות שם עברית בגימנסיה לפליטי המלחמה היהודים מווילנה. בב' בתמוז תרע"ח, 12 ביוני 1918, נפל קורבן למגיפת השפעת.
    בתריסר שנות יצירתו פרסם לרנר כחמישים שירים, שקבעו את דיוקנו כאחת הדמויות המובהקות, אם גם הצדדיות, של "דור ביאליק" בשירה העברית. ייחודה של שירתו, וגם מקור עוצמתה, נעוצים באווירת הקדרוּת והאופל, הקור והשיממון, הדכדוך והיאוש, האופפת אותה. אווירה זו נבנית באמצעות מערכת של תמונות טיפוסיות, כגון הגשם הניתך, שיח הערער הבודד בערבה, ובני האדם הנגררים בלא תכלית על פני מרחבים ריקים. תמונות אלו, המועצמות בעזרת סכימות משקליות מונוטוניות, משקפות את תחושת הקיום של הדובר בשירים, המצטייר כאחוז מרירות, ביטול עצמי ושנאה עצמית. השפעתה של שירת ביאליק ניכרת בעיקר בפואמות האוטוביוגרפיות של לרנר ("הטחנה", "תעלולים", "בגויים", "ביערי פולֶסיה"), המעצבות פרקים מילדותו הכפרית. אולם בניגוד לממד החזוני האקסטטי השזור בפואמות של ביאליק וה"מפצה" על מועקות הילדות, הרי אצל לרנר אין בתיאורי הילדות העשירים שום אור של חסד. נהפוך הוא: הפירוט האֶפִּי של הוויית הכפר נועד לחזק ולאשש את הרגשת העולם הבסיסית שלו, שהרי אף כאן שולטים השיממון, העליבות ותחושת העדר-המוצא. להרגשה זו ניתן ביטוי מקורי עז ביצירתו האחרונה, הפואמה "פיח פיח", המתארת את מרוצתה של רכבת אימתנית על פני ערבה שוממת, תוך שהיא מפלחת את החשיכה בשאון רב ובמטר גיצים בדרכה אל התוהו.
    יעקב לרנר לא זכה לראות את יצירותיו מכונסות בספר. שיריו קובצו לראשונה בשנת 1940, ושוב במהדורה מקיפה יותר ב-1974.  בנו הוא הסופר והעיתונאי אריה לרנר.
[כתב: אבנר הולצמן]
[Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]
[מקורות נוספים: קרסל, ויקיפדיה]

ביבליוגרפיה:
צבי לוז, "מבוא", בתוך: יעקב לרנר, שירים, הוצאת אגודת הסופרים העברים ליד הוצאת "מסדה", רמת-גן 1974, עמ' 21־45.
אריה לרנר, "לתולדות חייו", בתוך: יעקב לרנר, שירים (כנ"ל), עמ' 5־19.

• שירים (תל אביב : אגודת הסופרים בסיוע מוסד ביאליק ו'דבר', ת"ש) <מבוא – יעקב פיכמן; פתוחי-עץ – יעקב שטיינהרט>
• שירים (תל-אביב : אגודת הסופרים העברים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1974) <כינס והקדים מבוא, צבי לוז>

• פיח-פיח <מסע ברכבת>.  התקופה, ספר ראשון (טבת-אדר תרע"ח), עמ' 443־452.

• ולבכות אחפוצה - אפרת גוש.   אבודים: מיטב היוצרים בישראל מגישים חיים חדשים לטקסטים נשכחים (על יעקב לרנר ושירו) - כתב בעז יניב
• יצירותיו של  יעקב לרנר במיזם בן-יהודה