מרדכי אבי-שאול נולד בכ"ה באייר תרנ"ח,
17 במאי 1898 בעיירה סולנוק בהונגריה למשפחה דתית. למד בחדר ובישיבה, וכשעבר לבודפשט המשיך ללמוד בבית ספר אורתודוקסי ובסמינר דתי למורים. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא ההונגרי. אחריה נמנה עם תומכיה של מהפכת-הנפל הקומוניסטית ההונגרית בראשות בלה קון, ומאז דבק ברעיון הקומוניסטי לתמיד. ב-1920 הוציא קובץ ראשון של
שירים ציוניים בהונגרית. ב-1921 עלה ארצה, התיישב בירושלים ונמנה עם ראשוני התלמידים באוניברסיטה העברית. עם עלייתו החל לעסוק בהוראה, ושימש כשלושים שנה מורה בבתי ספר דתיים בתל-אביב וכן בכפר הנוער בן-שמן. בד בבד היה פעיל בשנות העשרים והשלושים בהתארגנויות פוליטיות שדגלו בפציפיזם ובפיוס יהודי-ערבי בארץ-ישראל, ובראשן "ברית שלום" והליגה לזכויות האדם. זיקתו לקומוניזם ותמיכתו בברית-המועצות העמיקו בימי מלחמת האזרחים בספרד ומלחמת העולם השנייה, ולא נחלשו גם כאשר התגלו זוועות הסטליניזם בשנות החמישים. עד שנותיו האחרונות היה פעיל בליגה לידידות יהודית-ערבית ובוועד השלום בישראל, עמד בראש הליגה לידידות עם ברית המועצות, והיה מזוהה עם המפלגה הקומוניסטית הישראלית ועם עיתונה
קול העם. הוא נפטר בתל-אביב בל' בשבט תשמ"ח, 18 בפברואר 1988.
ערוץ הביטוי המקורי העיקרי של אבי-שאול היה בשירה. זו כונסה בחלקה בקבצים: באזיקים (1932),
יוגורנת (1945), צ'ילה (1974), שירי קוצר רוח (1982). על רקע הנורמות של המודרניזם הארץ-ישראלי, שנטה לציעוף המבע, הגבהתו והסמלתו, התייחדה שירתו מראשיתה באופיה הווידויי-ההצהרתי הישיר, וזאת גם בליריקה אישית-אוטוביוגרפית וגם בשירים ציבוריים-פוליטיים: "אני מקונן על שָׁוְא העמל ועל שליט זר / המכרית פת / האחוה מלב האדם וזורה בעינים / עסיסי רוש וסרפד" ("מונולוג של קרבן", 1936). השקפת עולמו הקומוניסטית-הפציפיסטית ניכרת בקונטרסים של מאמרים פוליטיים שפרסם במשך השנים. בעיקר היא מחלחלת ומתגלה בחטיבות רחבות בשירתו, החל בשירי תהילה לסטאלין ולברית המועצות ושירי אחווה לעמלים המדוכאים ברחבי העולם, וכלה בשירי מחאה על גירוש ערביי ארץ-ישראל והחרבת כפריהם במלחמת העצמאות וקריאה להעמדת ישראל הכובשת והמגרשת למשפט העמים.
מרדכי אבי-שאול פרסם בראשית דרכו קובץ בן שני מחזות (המחרוזת: מחזה מחיי ירושלים; בין עיים: מחזה מחיי החלוצים, 1928). לימים ניסה כוחו גם בכתיבת פרוזה.
גלגולים שווייצריים (1963) היא מחרוזת רשמים ותובנות מחופשה בשוייץ.
המלך קאראקאש ושאר אירועי חולין (1965) הוא קובץ סיפורים הומוריסטיים-נוסטלגיים מחיי הגולה והארץ.
קברים לי (1968) הוא סיפור הגותי המבוסס על רשמי ביקור מאוחר במולדתו הונגריה. ואולם דומה כי עיקר רישומו בתרבות העברית מונח בפעולתו הענפה כמתרגם. אבי-שאול נודע כאחד מחשובי המתרגמים לעברית מן הספרות הגרמנית, ובמיוחד של שורה ארוכה מיצירות תומס מאן (הר הקסמים, וידויי ההרפתקן פליכס קרול, יוסף ואחיו, לוטה בויימר, הנבחר). הוא תרגם גם מיצירות גתה (דבקות, ייסורי ורתר הצעיר) את"א הופמן (האחוזה; העלמה דה סקודרי) ופויכטונגר (היהודי זיס). לתהודה מיוחדת זכה תרגומו לשירי ברטולט ברכט (מבחר שירים, 1959). אבי-שאול תרגם גם מן הספרות ההונגרית (בלב טהור: מבחר שירים מאת אטילה יוז'ף), הספרות האנגלית (פנג הלבן מאת ג'ק לונדון) וספרות יידיש (אהבה בממלכת הרוחות: שירים ופואמות מאת דורה טייטלבוים). על הישגיו כמתרגם זכה ב-1957 בפרס טשרניחובסקי.
נכתב על-ידי אבנר הולצמן עבור לקסיקון הקשרים לסופרים
ישראלים
[מקורות נוספים: קרסל,
ויקיפדיה]
מבחר שירים / ברטולט ברכט (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקבוץ הארצי השומר הצעיר, 1959)
<הציורים - דב בן דוד>
הנבחר / תומאס מאן (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ השומר הצעיר, 1962)
פרוזה / י. ו. גיתה (מרחביה : ספרית פועלים, 1962)
התכן: יסורי ורתר הצעיר – דבקות - מתוך המסע באיטליה - מלוזינה החדשה - נובילה - ורתר בדורו. הערות ופירושים <תירגם לעברית וצירף מסה על יסורי ורתר הצעיר וכן הערות ופירושים מרדכי אבי-שאול>
גינוסר, יאירה. קול אחראי וחרישי. ידיעות אחרונות, תרבות, ספרות, אמנות,
ח' באדר תשמ"ח, 26 בפברואר 1988.
רוגני, חגי. חלום אחוות העמים: אלכסנדר פן ומרדכי אבי-שאול.
בספרו: מול הכפר שחרב: השירה העברית והסכסוך היהודי-ערבי 1929־1967
(חיפה : פרדס הוצאה לאור, 2006), עמ' 89־104.
