אביגדור דגן (1912־2006)

 <בהכנה>

Avigdor Dagan

אביגדור דגן נולד בט"ו בתמוז תרע"ב, 30 ביוני 1912 בעיר Hradec Kralove בבוהמיה, צ'כיה בשם ויקטור פישל. בבחרותו למד משפטים ומדעי המדינה באוניברסיטת קארל בפראג, שם התגורר עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. במקביל ללימודיו שימש כעורכו של השבועון הציוני "ז'ידובסקי ז'פראווי" וכמזכיר הסיעה היהודית בבית הנבחרים הצ'כוסלובקי עד לשנת 1939. לאחר פלישת גרמניה לפראג העתיק ויקטור פישל את מקום מגוריו ללונדון, שם הכיר את שר החוץ הצ'כוסלובקי הגולה יאן מסריק, עמו חזר לפראג בתום המלחמה. ב-1949 עלה ארצה ופתח בקריירה במסגרת משרד החוץ. בשירות החוץ כיהן כציר ביפן, בורמה ויוגוסלביה ואף שימש כשגריר ישראל בפולין, נורבגיה ואוסטריה. את דרכו הספרותית החל עוד בשנות בחרותו בשבתו בפראג, שם הוציא לאור מספר קובצי שירה בהם "מנגינות עבריות" שזיכה אותו בפרס ספרותי חשוב בצ'כוסלובקיה ותורגם מאוחר יותר לעברית. לאחר המלחמה ראו אור בלונדון ספרי שירה נוספים פרי עטו שהתייחסו בין היתר לחוויות המלחמה. "הכפר המת", פואמה ארוכה שנכתבה בעקבות הפלישה הנאצית לכפר לדיצ'ה והחרבתו על ידם, תורגם לכמה לשונות. הרומן הראשון שכתב, "שיר הרחמים", נאסר לפרסום בצ'כוסלובקיה עם עלייתה של המפלגה הקומוניסטית לשלטון ב-1948. הספר תורגם לעברית וראה אור בשנת 1951 בהוצאת "עם עובד". ספרו השני של דגן, "בינת השכווי", יצא לאור בשפה הצ'כית בשוויץ ודורג במקום הראשון במשאל מטעם "רדיו אירופה החופשית". הספר תורגם גם לגרמנית ויצא לאור בשפה העברית ב-1978 בהוצאת "עם עובד" והתקבל בחום. ספר זה היה למעשה ספרו הראשון של דגן שהכיר אותו לציבור הקוראים הישראלי כסופר ולא כאיש הסגל הדיפלומטי. ספרו השלישי, "ליצני החצר", שראה אור בהוצאת ספרית הפועלים, מספר את סיפורם של ארבעה אסירים יהודים באושוויץ שנבחרו על ידי מפקד המחנה לשמש לו כליצנים. הספר, שנוגע בזכרונותיהם של ניצולי שואה, עובד למחזה והציג בשנת 2005 בתיאטרון "פסיק" הירושלמי. ספר נוסף של דגן שעסק בשואה ועובד לתיאטרון היה "הדוד ארתור" שעלה כמונודרמה בבימויו של דני הורוביץ ובכיכובו של יוסי ידין. "נושא השואה היה חלק מרכזי ביצירתו ובחייו של אחי", אומר האח גבריאל דגן, "מכל המשפחה הגדולה שהיתה לנו נשארנו רק אני, שעברתי בין כל מיני מחנות, והוא. כל משפחתה של אשתו הלכה באושוויץ, כל 11 האחים של אבינו וילדיהם נספו שם. השואה היתה אירוע חי שליווה אותו כל חייו, זה בא לידי ביטוי בכתיבה וגם בשיחות ארוכות בינינו". בין הספרים הנוספים שתורגמו לעברית גם ספר הפרוזה "מינואט" על ילדות בעיירה שלווה בצ'כוסלובקיה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, הקובץ "סיפורים ירושלמיים" ו"רחוב ושמו ממילא" המביאים לקורא את הוויית החיים בירושלים, עירו של המחבר, וכן "השען מסמטת המזלות", שנכתב בשיתוף עם אחיו גבריאל דגן ומתרחש בין החיים החדשים לזיכרונות המסוייטים. ספרים נוספים הם קובץ הסיפורים "כתב אישום" שמביא טרגדיות אנושיות בצל המשטר הסטאליניסטי בצ'כוסלובקיה וספר הרשימות "שיחות עם יאן מסריק" שנכתב במקורו בצ'כית ותורגם בשנים האחרונות לעברית. בספר באים לידי ביטוי נושאים שונים בהם קומוניזם מול דמוקרטיה, ערכים הומניסטיים והשאלה היהודית. ב-1999 העניקה ממשלת צ'כוסולובקיה לדגן אות הצטיינות על כתיבתו. אביגדור דגן נפטר בירושלים בא' בסיון תשס"ו, 28 במאי 2006.
[מקורות: לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, ויקיפדיה, Jewish Virtual Library]

ספריו:

  • בינת השכוי / תירגם מאנגלית צבי ארד (תל-אביב : עם עובד, תשל"ח 1978) <רומן>
  • ליצני החצר (תל אביב : ספרית פועלים, 1982) <תורגם לאנגלית ולגרמנית>
  • The court jesters : a novel / translated by Barbara Harshav (Philadelphia : Jewish Publication Society, 1989)
  • Die Hofnarren : Roman (Wien : Zsolnay, 1990)
  • מינואט (ירושלים ותל אביב : דביר, תשמ"ב 1982) <תורגם מאנגלית>
  • סיפורים ירושלמיים / מגרמנית, אברהם הוס (ירושלים : תל-אביב : דביר, תשמ"ג 1983)
  • כובע הצילינדר הישן / מאנגלית, נורית לוינסון (תל-אביב : ספרית פועלים, תשנ"א 1991)
  • פגסוס / מאנגלית, רינה מרקס (תל-אביב : ספרית פועלים, תשנ"ב 1992)
  • פרידה מירושלים / מאנגלית, נתן יונתן (תל-אביב : ספרית פועלים, תשנ"ח 1998)

עריכה:

על המחבר ויצירתו:

  • גולן, ארנה.  "השען" מאת אביגדור  דגן.  בספרה גבר, אישה, תעודת זהות : שאלות של זהות ביצירות מן הספרות העברית  (תל אביב : חורב, תשס"ה 2004), עמ' 202־212.
  • גרנובסקי, יוסי.  הקורא נשאר עם החידה : עדינות וחכמה יש בכתיבתו של אביגדור דגן, שאינה מחללת את הקסם והתעלומה של פראג ושל ירושלים.  מקור ראשון, שבת, כ"ז בסיון תשס"ז, 23 ביוני 2006, עמ' 4.
  • חזן, שורי.  חצי דיפלומט, חצי סופר.  מקור ראשון, שבת, כ"ז בסיון תשס"ז, 23 ביוני 2006, עמ' 5 <ראיון עם אביגדור דגן>
  • יודילוביץ', מרב. הלך לעולמו הסופר והמחזאי אביגדור דגן. ידיעות אחרונות ynet <מקוון>, 28 במאי 2006
  • לב-ארי, שירי.  הסופר אביגדור דגן מת בגיל 94.  הארץ, גלריה, ב' בסיון תשס"ו, 29 במאי 2006, עמ' 10.
  • ר. א. שיחה עם ד"ר ויקטור פישל.  דורות: שבועון לספרות ולעניני חברה, גל' י"ב-י"ג (כ"ד בכסלו תש"י, 15 בדצמבר 1949), עמ' 18־19 <עם עלייתו ארצה>
  • רייכנר, אלישיב. הלך לעולמו איש הרוח והמעשה אביגדור דגן: "חייתי פעמיים, כדיפלומט וכסופר".  מקור ראשון, יומן, ה' בסיון תשס"ו 1 ביוני 2006, עמ' 14-15.
על "בית השכוי"
  • אטינגר, אסתר. <ביקורת>. ירושלים: רבעון לספרות, כרך י"ג, חוב' 3 (תשל"ט), עמ' 94־95.
  • לאזר, דוד.  בינתו של השכוי.  מעריב, כ"ז בניסן תשל"ד, 19 באפריל 1974, עמ' 36 *
  • לוי, דן. <ביקורת>. מאזנים: ירחון לספרות, כרך מ"ח (1979), עמ' 226־227.
  • מיכאליס, מרים ואסתר כדור. "בינת השכוי" לאביגדור דגן. עלי שיח, חוב' 10־11 (1981), עמ' 225־232.
  • שקלובסקי, רחל. על אף הכל - לאהוב את החיים. דבר, א' בטבת תשמ"ו, 13 בדצמבר 1985, עמ' 20 <חזר ונדפס בספרה: בין שעבוד לחירות : קובץ מסות פילוסופיות (תל אביב : ירון גולן, 1988), עמ' 181־186 ובספרה בחיפוש אחר החיים הטובים : 35 ביקורות של ספרים (תל אביב : ירון גולן, 1996), עמ' 132־137.
על "ליצני החצר"
  • דותן, אסתר.  ליצן או מוקיון?  הדואר, שנה 69, גל' ה' (ג' בכסלו תש"ן, 1 בדצמבר 1989), עמ' 20.
  • לויט, ענת. אופטימיות של ילדים ופסימיות ליצני החצר של אלוהים. דבר, משא, כ"ב בטבת תשמ"ג, 7 בינואר 1983, עמ' 20.
  • קוסופסקי, זיוה ודקלה כהן (אלפי).  התמודדות עם שאלת הייסורים: עיון משווה ברומן "בואי הרוח" לרב חיים סבתו וברומן "ליצני החצר" לאביגדור דגן לאור הגותו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק.  מכלול: כתב עת רב-תחומי, חוב' ל"א (תשע"ה 2015), עמ' 113־134.
על "מינואט" על "סיפורים ירושלמיים"
קישורים:


[עודכן לאחרונה: 25VIII2016]

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף