המגיד

Hamagid


המגיד : מכתב קורות הימים / מאת אליעזר ליפמאן זילברמאן.
ליק : בבית הדפוס צבי הירש פעטצאלל, תרט"ז 1856-תרס"ד 1903.


המגיד (1856־1903) – שבועון עברי. "המגיד" היה ראשון השבועונים העבריים, ובמידה רבה ניתן לראות בהופעתו את נקודת המוצא של העיתונות העברית המודרנית. מטעמי צנזורה נדפס כל שנותיו מחוץ לתחומי הקיסרות הרוסית (תחילה בליק שבפרוסיה, ומ-1890 בברלין, בקראקוב ובווינה), אך הוא כֻּוון בראש ובראשונה אל קהל הקוראים היהודי ברוסיה. עם זאת, בשל אופיו הכלל-יהודי נפוץ ברבות מקהילות ישראל באירופה ומחוצה לה. את אופיו ומגמתו, שלא השתנו עקרונית כל שנותיו, קבע העורך-המייסד אליעזר ליפמן זילברמן. מן הבחינה האידיאולוגית ביטא "המגיד" את רוחה של היהדות הדתית המתונה, התנגד לרפורמות בדת והסתייג מן הזרמים הקיצוניים בתנועת ההשכלה. בד בבד תמך ביישוב ארץ-ישראל כבר בראשית שנות הששים של המאה הי"ט מנימוקים דתיים ולאומיים גם יחד, והיה בכך מן המבשרים המוקדמים ביותר של הציונות, בה הוסיף לתמוך במהלך השנים. מן הבחינה העיתונאית היה "המגיד" חלוץ הדיווחים החדשותיים בעברית מרחבי העולם, ובמיוחד מן העולם היהודי, הן בעזרת תרגומים מן העיתונות הכללית והן באמצעות רשת כתבים-מדווחים, וכן צמח והתפתח בו המאמר הפובליציסטי העברי המודרני. ב-1880 עברה העריכה רשמית לידי דוד גורדון, שהיה יד ימינו של זילברמן כל השנים, ועם מותו ב-1886 ירש אותו בנו דוב גורדון. מ-1891 נערך השבועון בידי יעקב שמואל פוקס, שהעביר אותו לברלין, חיזק את חלקיו הספרותיים וחידש את פניו באמצעות שורת משתתפים חדשים מסופרי הדור הבולטים (ברדיצ'בסקי, בריינין, קלוזנר ואחרים). בשנותיו האחרונות ערך אותו בפועל שמעון מנחם לאזר. אולם, מאז שעבר "המגיד" לקראקוב ב-1892 נעשה במידה רבה עיתון בעל אופי גליצאי פנימי, ואת מקומו בחזית העיתונות העברית תפסו היומונים "המליץ" ו"הצפירה".
[כתב: אבנר הולצמן]
[Originally prepared for The YIVO Encyclopedia of Jews in Eastern Europe]

[מקורות נוספים: ויקיפדיה]


ביבליוגרפיה:

קישורים:
  • על עיתון  המגיד באתר העיתונות העברית ההיסטורית של הספריה הלאומית בירושלים.
  • עיתון  המגיד באתר העיתונות היהודית ההיסטורית של הספריה הלאומית ואוניברסיטת תל-אביב.

     


עודכן לאחרונה: 20 ביולי 2020

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף