יוסל בירשטיין, סופר בשפת היידיש, נולד בי״ב בתשרי תרפ״א, 24 בספטמבר 1920 בעיירה ביאלה־פודלסקה, פולין, לאביו נח נפתלי ואימו מלכה יורברג. היה האח הבכור במשפחה של ארבעה ילדים. למד בחדר ובבית ספר פולני, והיה חניך תנועת השומר הצעיר. בגיל שבע־עשרה היגר לאוסטרליה בברכת משפחתו. אחותו רוז הצטרפה אליו, ושאר המשפחה נספתה בשואה. במלחמת העולם השנייה שירת בצבא האוסטרלי עם חברו הצייר יוסל ברגנר, שאותו פגש במשרדי ההגירה בוורשה ואיתו עשה את הדרך לאוסטרליה. באוסטרליה התחתן עם אשתו מרגנית. ב־1950 עלו בירשטיין ואשתו לישראל והתיישבו בקיבוץ גבת, שם עבד בעבודות שונות, בין השאר כרועה צאן. ב־1959 עזב את הקיבוץ ועבר לטבעון, שם עבד כפקיד בבנק והגיע לתפקיד של מנהל מחלקת ההשקעות. אחר כך עברו לנצרת עילית. ב־1982 עבר עם משפחתו לירושלים. עבד בארכיון של בית הספרים הלאומי בגבעת רם, והיה מופקד על אוספים של סופרי ומשוררי יידיש.
     הקריירה הספרותית של בירשטיין קשורה קשר הדוק בדינמיקה המורכבת של יחסי עברית ויידיש, מזרח־אירופה ומדינת ישראל. הוא החל בכתיבת שירים ביידיש באוסטרליה. ספרו הראשון, ״אונטער פֿרעמדע הימלען״ (תחת שמיים זרים), יצא לאור במלבורן (1949). השירים עסקו בקינה על יהודי מזרח-אירופה והיו אופיינים לשירת יידיש בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה. באוסטרליה גם ערך ירחון לנוער יהודי, שהופיע בעברית, באנגלית וביידיש.
     ב־1951, מיד לאחר בואו לישראל, פרסם את שיריו ביידיש בירחון די ״גאָלדענע קייט״ בעריכתו של המשורר אברהם סוצקבר. כעבור שנה עבר משירה לסיפורת. במהלך שנות החמישים פרסם סיפורים, מסות ומאמרים בכתב העת של קבוצת היידיש ״יונג ישראל״ (ישראל הצעיר), שהיה אחד ממייסדיה ומעמודי התווך שלה עד התפרקותה בסוף שנות החמישים. הקבוצה כללה סופרי יידיש ישראליים צעירים כמו צבי אייזנמן ואברהם קרפינוביץ׳, ומשוררים כמשה יונגמן, ריבקה בסמן, רחל פישמן, אברהם רינצלר ובנימין הרושובסקי.
     הרומן הראשון שפרסם היה ״אויף שמאָלע טראַטואַרן״ (״במדרכות צרות״, 1958). הוא יצא לאור כחלק מסדרת הספרים של ״יונג ישראל״, וגם בתרגום לעברית (1959). זהו הרומן הראשון, וכנראה גם היחיד, שנכתב ביידיש על הקיבוץ הישראלי, ובו תיאר את הקיבוץ באופן שונה מאוד ממה שהיה מקובל בסיפורת העברית של שנות הארבעים והחמישים. הרומן נחשב חדשני ופורץ דרך גם בהיסטוריה של ספרות יידיש.
     במהלך שנות השישים כתב סיפורים קצרים ונובלות ביידיש. רובם התפרסמו לראשונה בדי ״גאָלדענע קייט״, ואחר כך נאספו בספר ״אַ מאַנטל פֿון אַ פּרינץ״ (״מעיל של נסיך״, 1969). במקביל תרגם את הסיפורים לעברית בשיתוף עם המחזאי והסופר נסים אלוני. הסיפורים התפרסמו ב״ספריית תרמיל״ בשם ״ציפייה וסיפורים אחרים״ (1966) ובקובץ נוסף בשם ״נסיעתו הראשונה של רולידר״ (1970). בסיפורים הללו עבר לכתיבה שבה המספר הוא עד המגביל את עצמו למה שהוא שומע מאחרים, ובאותו זמן הוא מסוגל לפרוץ גבולות של זמן ומקום. אחד הסיפורים הבולטים הוא ״אַ מעשה מיט אַ מאַנטעל פֿון אַ פּרינץ״ (״מעשה במעיל של נסיך״), שבו הוא מנצל את המעיל הנסיכי־אגדי כמטונימיה לחלומות של יהודי מזרח־אירופה, לאכזבות ולנדודים שלהם ברחבי העולם.
     בשנות השבעים כתב את הגרסה הראשונה לרומן ״דער זאַמלער״ (״האספן״). קטעים ממנו התפרסמו בדי ״גאָלדענע קייט״, אך הוא יצא לאור בשלמותו ביידיש רק ב־1985, ובמקביל תורגם לעברית בידי מנחם פרי. זהו תיאור טרגי־קומי של בנק ישראלי כמכונת חלומות יהודית, המונעת על ידי דמויות שאינן שונות באופן מהותי ממנחם־מנדל בעיירה היהודית של שלום עליכם. הדמויות עוסקות באובססיביות בפרויקטים של תיעוד, ניהול רשימות וסיכומים, הנקשרים בשואה של יהדות מזרח־אירופה. פעילותן היא כעין גלגול והמרה של המוות והחורבן. בתקופה זו פרסם בכתב העת ״סימן קריאה״ שבעריכת מנחם פרי, סיפורים וקטעים מהרומן החדש בתרגום לעברית. מאז הקשר בינו לפרי נעשה הדוק יותר. והוא נשמר עד מותו של בירשטיין. זוהי גם התקופה שבה בירשטיין נעשה מוכר והשפיע מחוץ לגבולות של ספרות ותרבות יידיש בישראל.
     בשנות השמונים התחיל בירשטיין לכתוב ״קצרצרים״, סיפורים שבהם הוא מציג את עצמו כמספר סיפורים עממי, או ״מגיד״ מודרני, הנוטל את החומרים שלו מהאנשים הפשוטים ברחוב. הסגנון החדש של הסיפורים יצר רושם של סיפור בעל־פה הבנוי על משפטים קצרים וחזקים שתופסים את תשומת לב הקוראים מיד בפתיחה, ומסתיימים בסיום גרוטסקי ומפתיע. על אף הקיצור הקיצוני, יש בסיפורים מעברים בין דמויות, זמנים ומקומות שונים, שאפשרו לו ליצור אנלוגיות עשירות ומרקם לשוני ותודעתי מורכב. את הקצרצרים הראשונים כתב ביידיש. הם התפרסמו ב־1981 בכתב העת די ״גאָלדענע קייט״ תחת השם ״עראבסקען״ (״ערבסקות״), שהתאים לסגנון האסוציאטיבי ולמעברים המהירים בזמן ובמקום. ההמשך שלהם כבר היה בעברית, ואותם פרסם במקומון הירושלמי ״כל העיר״, וגם קרא בגלי צה״ל בפינה שבועית. הקצרצרים, שנחשבים על ידי רבים להישג החשוב ביותר שלו במחצית השנייה של הקריירה שלו, קובצו בעברית בספר ״כתם של שקט״ (1986), ואחר כך ביידיש בספר ״דײַנע געסלעך – ירושלים: קלײנע מעשׂיות״ (״ברחובות ירושלים: קצרצרים״, 1989). קובץ נוסף של קצרצרים, סיפורים רוקדים ברחובות ירושלים יצא לאור בעברית ב-2000.
     בין שני ספרי הקצרצרים כתב בירשטיין ופרסם שני רומנים שנכתבו קודם בעברית ורק אחר כך תורגמו ליידיש: ״פנים בענן״ (1991), ו״אל תקרא לי איוב״ (1996). גיבור ״פנים בענן״, נח נפתלי טירשביין, הוא סופר, משורר ומסאי יליד פולין, המגיע בימי זקנתו מאמריקה לירושלים, כדי לכתוב רומן על פרשת אהבתו בפריז וכדי לחפש את קרוביו של פושע ערירי ולמסור להם את ממונו שהפקיד בידיו קודם שנפטר. המספר, שבמהלך שנה הופך לצילו של טירשביין, נשכר לסייע לו בסידור ארכיונו – אוסף ענק של מסמכים, שמילא אחד משני חדרים ששכר טירשביין במאה שערים.
     ״אל תקרא לי איוב״ מתרחש במהלך לילה אחד בדירת גג בירושלים, אצל שלמה שפירא, בעל עסקים מפוקפקים. שלוש דמויות לא יוצאות מהחדר עד הבוקר: שלמה שפירא, המספר שהוא ידידו מנוער, והנריק דדון – מסגר שהוזמן להחליף את שלושת המנעולים בדירה. הדמויות בספר, שכל אחת מהן היא כעין דמות של איוב בפני עצמה, עומדות בצל מרתף המוות של עברן. לכולן יש אבות נוטשים או מתנכרים, וכמו שטרות הכסף המקומטים, שמושלכים כל הלילה ומוחלקים, אך חוזרים ומתקמטים, גם חיי הדמויות מלאים ״קמטים״ של פעם ומסופרים בערבוביה של זמנים ומקומות. לאחר מותו יצא לאור הספר ״סיפורים מאזור השלווה״ (2004). הספר מורכב מסיפורים שפורסמו ב״כתם של שקט״ (בסדר חדש ושונה) וכן קטעים חדשים מכתב יד שנמצא בעיזבון, ובהם ניכרת ההתמודדות עם המחלה ועם המוות הקרב. בירשטיין עסק גם בתרגום של ספרים מיידיש ובעריכה של סיפורי מעשיות ממזרח־אירופה. ספריו תורגמו לכמה שפות אירופיות ולסינית.
     בירשטיין הוא סופר ישראלי דו־לשוני מובהק, ומבחינה זו אפשר להשוותו לסופרים מהגרים מארצות המזרח הכותבים בעברית ובערבית. הוא מהסופרים היחידים בישראל שהחלו את כתיבתם ביידיש והמשיכו לכתוב ביידיש ובעברית. גם בשנות השמונים והתשעים, כאשר כתיבתו בעברית נעשתה כמעט בלעדית, מדובר בעברית שמקורה היידי ניכר בכל הרמות: ברמה הלשונית, הלקסיקלית והתחבירית. ברמה הנרטיבית, הסיפורים והרומנים שלו מורכבים מתבניות האופייניות לסיפורת יידיש הקלאסית והמודרניסטית, כאשר המספר המציג את עצמו כפרסונה של מספר־סיפורים ו״מגיד״ עממי, כמו אצל שלום-עליכם, י״ל פרץ או סופר היידיש הסימבוליסטי דער נסתר. ברמת הסיטואציה הסיפורית, האוטובוסים הירושלמיים מחליפים את המחלקה השלישית של הרכבות המוכרות מסיפורת יידיש הקלאסית. את ההשראה למעברים התכופים בזמן ובמקום בסיפורים אפשר למצוא בסיפורת יידיש משנות העשרים והשלושים. מבחינה תמטית, הסיפורים בנויים על סידרה של המרות: הגולה היהודית המזרח-אירופית מומרת בקיבוץ, בעיירת הפיתוח, וגם בנוף האורבני של ירושלים, שהופכת בידיו למעין שטעטל מזרח-אירופי.
     יוסל בירשטיין נפטר בירושלים בג׳ בטבת תשס״ד, 28 בדצמבר 2003.

יוסל בירשטיין בספרייה הלאומית ארכיון יוסל בירשטיין בספרייה הלאומית

יצירות יוסל בירשטיין בפרויקט בן־יהודה

נכתב על־ידי שחר פינסקר עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
מקורות נוספים: לקסיקון סופרי ירושלים, גרנות, ויקיפדיה, המכון לתרגום ספרות עברית

ספריו בעברית:

• במדרכות צרות : רומן מחיי הקיבוץ (תל־אביב : המתמיד, תשי״ט 1959) <תירגמה לעברית – מרים רביד>
• ציפייה ועוד סיפורים (תל־אביב : משרד הביטחון, ההוצאה לאור : ספרית תרמיל, תשכ״ו 1966)
• נסיעתו הראשונה של רולידר : ועוד שני סיפורים (תל־אביב : ספרית פועלים, תש״ל 1970) <תירגמו לעברית – נסים אלוני ויוסל בירשטיין>
• המוטבים : רומאן (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשמ״ג 1982) <מיידיש – מנחם פרי> <המהדורה השנייה (תשמ״ד) פורסמה תחת השם ׳הבורסה׳><מהדורה חדשה בתרגום חדש של מנחם פרי הופיעה בתשס״א 2000>
• סיפורים קטנים (ירושלים : המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, תשמ״ה 1985) <ליקט אלכס זהבי, עיבד משה מנור>
• כתם של שקט : קצרצרים (ירושלים : כתר, תשמ״ו 1986) <איורים, נורית ענבר-שני> <הספר הראשון שכתב בירשטיין בעברית, על-פי סיפורים שכתב לתוכנית ״שעתיים משתיים״ בגלי צה״ל>
• ציפור כהה בדרך (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשמ״ט 1989) <תרגמו, יוסף בירשטיין ונסים אלוני>
• פנים בענן : רומאן (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ״א 1991) <פורסם ביידיש בתש״ס (2000): ׳אַ פָּנים אין די וואָלקנס׳> <תורגם לגרמנית וסינית>
• Gesicht in den Wolken : Roman / Jossel Birstein ; aus dem Hebräischen von Mirjam Pressler (Zürich : Arche, 1993)
• 朦胧面纱/ (以)约瑟尔•伯斯坦著 ; 廖慧祥，萧耀珍译 (合肥 : 安徽文艺出版社, 1998)
• אל תקרא לי איוב (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ״ו 1996)
• סיפורים רוקדים ברחובות ירושלים (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תש״ס 2000) <איורים – נורית שני> <תורגם לגרמנית>
• Unterwegs in den Straßen von Jerusalem : Erzählungen / Jossel Birstein ; aus dem Hebräischen von Vera Loos und Naomi Nir-Bleimling (Zürich : Arche, 2002)
• סיפורים מאזור השלווה (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשס״ד 2004)

ספרים ביידיש:

• אונטער פֿרעמדע הימלען : לידער (מעלבורן : קדימה יונגט-ארגאניזאציע, 1949)
• אויף שמאָלע טראָטוארן (תל־אביב : י. ל. פרץ ביבליאָטעק, 1958)
• א מאנטל פון א פרינץ : דערציילונגען (תל־אביב : פארלאג י. ל. פרץ, תשכ״ט 1969) <תורגם לאיטלקית>
• Il cappotto del principe / introduzione e traduzione di Carlo Guandalini (Firenze : Giuntina, 1996)
• דער זאמלער : ראמאן (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשמ״ה 1985) <תורגם לסינית>
• 收藏家 / (以)约瑟尔•比尔斯坦著 ; 隋丽君译 (南昌 : 百花洲文艺出版社, 2000)
• דיינע געסלעך – ירושלים : קליינע מעשיות (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשמ״ט 1989)
• אַ פָּנים אין די וואָלקנס : ראָמאַן (תל־אביב : פארלאג י. ל. פרץ, תש״ס 2000) <צייכנונגען – נורית שני>

תרגום ועריכה:

• דיוקן של משפחה יהודית 1908–1978 / הנריק בנקיר (ח״מ : חמו״ל, תשנ״?) <תרגום מיידיש בשיתוף עם חנה ענבר>
• עסייען / מלך ראוויטש (ירושלים : נס, תשנ״ב 1992)
• הילד הקנוי, או, מה שנגזר הוא שיהיה : אגדה יהודית מפולין / נמסרה מפי תושב העיר דאוני, אזור וילנה ; נרשם ע״י ליאו וינר, ארה״ב (תל־אביב : ירון גולן, 1995) <עיבוד ואיור – נורית שני>
• מעשיות קסם מפי יהודי מזרח אירופה = יידישע וונדער-מעשיות פון מזרח-אייראפע : מהדורה דו-לשונית (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 1998) <עריכה, שרה צפתמן ; תרגום, יוסל בירשטיין ועידו בסוק>

על המחבר ויצירתו:

• אביטוב, ירון. סיפור קטן על יוסל בירשטיין. עתון 77, גל׳ 434 (כסלו–טבת  תשפ״ד, דצמבר 2023–ינואר 2024), עמ׳ 56–60.
• ביטון, ארז. ראיון עם יוסל בירשטיין. אפיריון, גל׳ 78 (2003), עמ׳ 5–12.
• ברגנר, יוסל. פגישתי הראשונה עם יוסל בירשטיין. הארץ, תרבות וספרות, י״ט באדר תשס״ד, 12 במארס 2004, עמ׳ ה 2 <מיידיש: אריה אהרוני>
• גוטקינד, נעמי. סיפורים קצרים של סופר גדול. הצופה, י״ח בתמוז תשמ״ו, 25 ביולי 1986, עמ׳ 6, 11.
• גל-און, רינת. ״חיוך של אתמול״. עתון 77, גל׳ 287 (אדר תשס״ד, ינואר–פברואר 2004), עמ׳ 13 <כמה מילים על רומן בלתי-נשכח בין יוסל בירשטיין לבין ׳אמנות לעם׳>
• דוניץ, מרדכי. אחד משלנו : לזכרו. עתון 77, גל׳ 287 (אדר תשס״ד, ינואר–פברואר 2004), עמ׳ 12–13.
• זיידמן, יעל. פתאום משלמים כסף על מלים : ראיון עם יוסל בירשטיין. ידיעות אחרונות, 28 באוגוסט 1987, עמ׳ 23.
• זיידמן, יעל. בסיפור טוב צריך להיות שילוב של עצב והומור . ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ח׳ בסיון תש״ן, 1 ביוני 1990, עמ׳ 23.<ראיון עם המספר  לרגל פתיחת הכנס הבינלאומי הרביעי למספרי סיפורים>
• זרחי, נורית. ״לחיות, לדבר, לעשות כדאי״ : נורית זרחי מראיינת את יוסל בירשטיין. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ״א באייר תשמ״ט, 26 במאי 1989, עמ׳ 21.
• זרחי, נורית. לא צריך מילים גדולות: פרידה מיוסל בירשטיין. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ח׳ בטבת תשס״ד, 2 בינואר 2004, עמ׳ 25.
• מאיר, יעקב.  איש היה והלך עם סיפורים.  מקור ראשון, שבת, כ״ב בכסלו תשס״ו, 23 בדצמבר 2005, עמ׳ 6–7 <שנתיים לפטירתו של המספר>
• מאיר, יעקב.  אין סיפורים שלמים במציאות.  הארץ, תרבות וספרות, כ״ט בכסלו תשס״ט, 26 בדצמבר 2008, עמ׳ 4.
• נוברשטרן, אברהם. גלגולו של מעיל בחוצות ירושלים : על דמותו ויצירתו של הסופר יוסל בירשטיין. הארץ, תרבות וספרות, ט״ו בטבת תשס״ד, 9 ינואר 2004, עמ׳ ה 2.
• נוי, דב. ממורט קצר אחד כביטוי לנסיבות ההיגוד האוניברסלי. רב-קול, גל׳ 3 (2000), עמ׳ 6.
• נסים, קובי. המגיד מירושלים. דבר, דבר השבוע, 24 בינואר 1992, עמ׳ 13–15.
• ענברי, אסף. סיפורי הקיבוץ של יוסל בירשטיין. קשת החדשה, חוב׳ 21 (סתיו 2007), עמ׳ 138–149.
• ערמוני, אורה. נולד מחדש, בגבת. קבוץ: מוסף לדבר, גל׳ 41 (251) (9 באוקטובר 1991), עמ׳ 6–7.
• שחם, דניאלה.  יהיה טוב יוסל בירשטיין.  עתון 77, גל׳ 296–297 (טבת תשס״ה, דצמבר 2004), עמ׳  37.
• שני, נורית.  לתפור מלים לבית.  דימוי, גל׳ 23 (חורף תשס״ד), עמ׳ 8 <בתו של יוסל בירשטיין עם פטירתו>
• שני, נורית.  משיחות עם אבא.  עתון 77, גל׳ 287 (אדר תשס״ד, ינואר–פברואר 2004), עמ׳ 10–11.
• שניר, לאה. ״אני ליצן. מצליח כשנופל״ : שיחה עם יוסל בירשטיין. דבר, ט״ו בסיון תשמ״ז, 12 ביוני 1987, עמ׳ 19.
• שניר, לאה. ארבע עגלות וסופר : ראיון עם הסופר יוסל בירשטין. על המשמר, ט״ו באב תשנ״א, 26 ביולי 1991, עמ׳ 19.
• Novershtern, Abraham. The multi-coloured patchwork on the coat of a prince.  Modern Hebrew Literature, N.S., nos. 8–9 (Spring/Fall 1992), pp. 56–59.

• בלאט, אברהם. מעשה שהיה. הצופה, י׳ בכסלו תש״ן, 8 בדצמבר 1989, עמ׳ 6.

• אילון, לאה. יוסל בירשטיין הוא בן מלכה, וכולם טועים. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 413 (כ״ט בטבת תשס״א, 24 בינואר 2001), עמ׳ 8.
• זהבי, אלכס. יוסל בירשטיין / המוטבים. מאזנים, כרך נ״ו, גל׳ 6 (אייר–סיוון תשמ״ג, מאי 1983), עמ׳ 60–62.
• מלצר, יורם. באותו חיוך דומע. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, י״ח בכסלו תשס״א, 15 בדצמבר 2000, עמ׳ 28.

• אורן, יוסף. קצרצרים ומשובבי נפש. מעריב, ד׳ בתמוז תשמ״ו, 11 ביולי 1986, עמ׳ 29.
• בושס, הדה. הרוחות משם. הארץ, 27 באוקטובר 1986, עמ׳ 12.
• בחור, יונה. הסיפור הזעיר שב אל האפוס. הארץ, ח׳ באלול תשמ״ו, 12 בספטמבר 1986, עמ׳ ב 6 <חזר ונדפס בספרה רשימות על ספרות (תל־אביב : ירון גולן, 1993), עמ׳ 123–127>
• עינת, עמלה. לקט, שיכחה ופאה. עתון 77, גל׳ 78–79 (תמוז–אב תשמ״ו, יולי–אוגוסט 1986), עמ׳ 6.
• צאל, נעמה.  כניסה, הימלטות, ועמידה על הסף בפתיחת ׳כתם של שקט׳ ליוסל בירשטיין: הצעת קריאה.   מחקרי ירושלים בספרות עברית, כרך כ״ג (תש״ע 2009), עמ׳ 279–286.

• אילון, לאה. טירשביין הוא בירשטיין, או לא מאוהב במלים בכלל. הארץ, ד׳ בסיון תשנ״א, 17 במאי 1991, עמ׳ ב 8.
• בושס, הדה. מתים מדברים על מתים. הארץ, 21 במאי 1991, עמ׳ ב 4.
• גוטקינד, נעמי. עין אחת בוכה ועין אחת צוחקת: על ״פנים בענן״ של יוסל בירשטיין. הצופה, י״א בסיון תשנ״א, 24 במאי 1991, עמ׳ 6, 8.
• גור, בתיה. שבוע של ספרים. הארץ, 17 במאי 1991, עמ׳ ב 11.
• הולצמן, אבנר.  רסיסים שלא התלכדו.  בספרו: מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳  74–75 <הובא לראשונה ב׳מוסף רדיו לספרות׳,  מאי 1991>
• ויסמן, ענת. אין לאן ולשם מה לחזור. דבר, ו׳ בטבת תשנ״ב, 13 בדצמבר 1991, עמ׳ 24.
• זהבי, אלכס. דרישת-שלום מעולם המתים. מאזנים, כרך ס״ו, גל׳ 1 (תשרי–חשון תשנ״ב, ספטמבר–אוקטובר 1991), עמ׳ 36–37.
• כץ, שרה. הלשון האבודה של היהודים. על המשמר, ט״ו באב תשנ״א, 26 ביולי 1991, עמ׳ 19.
• מוסקונה-לרמן, בילי. זיקפה לאורך ארץ סין. מעריב, סופשבוע, 26 באפריל 1991, עמ׳ 32–33.
• מלמד, אריאנה. קריצה קטנה לנצח. חדשות, מוסף, י״ט באייר תשנ״א, 3 במאי 1991, עמ׳ 43.
• עינת, עמלה. הליכת-שוליים חכמה. עתון 77, גל׳ 137 (סיון–תמוז תשנ״א, יוני 1991), עמ׳ 5.
• שי, אלי. בין בירשטיין לטירשביין. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י״א בסיון תשנ״א, 24 במאי 1991, עמ׳ 21.
• שניר, לאה. ארבע עגלות וסופר : ראיון עם יוסל בירשטיין. על המשמר, 26 ביולי 1991, עמ׳ 19.

• אלדד, מכבית. יוסל בורשטיין, אל תקרא לי איוב... מהות, כרך י״ט (1997), עמ׳ 95–97.

• בן-דוד, יערה. על קוצו של רגע. עתון 77, גל׳ 267 (2002), עמ׳ 8–9 <חזר ונדפס בספרה: במבוך המַראות : קריאה בפרקי ספרות עברית וכללית (ירושלים : כרמל, תשע״ב 2012), עמ׳  133–137>
• מלצר, יורם. יושבים איתן בממלכותיהם. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ל׳ בניסן תש״ס, 5 במאי 2000, עמ׳ 27.

• אפשטין, אלכס.  הומור, חמלה, הזדהות.  ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – ספרות, י״א בניסן תשס״ד, 2 באפריל 2004, עמ׳ 26–27.
• גבאי, יעל.  רועה הצאן.  מבוע, חוב׳ 41 (2004), עמ׳ 85–87. <על יוסל בירשטיין, סיפוריו והופעתו בקובץ ״באלה החיים שהייתי רוצה לחיות״>
• דויטש, חיותה.  שמחת סיפור המעשה.  הצופה, מוסף, ב׳ באייר תשס״ד, 23 באפריל 2004, עמ׳ 15.
• זהבי, אלכס.  לגלות את הרובד הסמוי.  ארץ אחרת, גל׳ 23 (אב–תשרי תשס״ה, אוגוסט–ספטמבר  2004), עמ׳ 82. <גיבורי סיפוריו של בירשטיין ומקומות התרחשותם מרחיבים את מפת המציאות היהודית בכלל, והישראלית בפרט, בספרות העברית>
• מלצר, יורם. חי בסיפורים. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, י״א בניסן תשס״ד, 2 באפריל 2004, עמ׳ 24.
• שקד, גרשון.  סיפור כתוב היטב הופך את הדמעה בעין לשמחה בלב.  הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 585 (כ״א באייר תשס״ד, 12 במאי 2004), עמ׳ 6.

קישורים:

• The Birstein Project at the Australian Centre for the Study of Jewish Civilisation
• יוסל בירשטיין, על אמת וחיקוי, באתר ״דעת״
• רון בן יעקב, על ספרו של יוסל בירשטיין, ״כתם של שקט״, באתר ״האייל הקורא״
• מנחם פרי, על ׳סיפורים מאזור השלווה׳.
• דף הסופר באתר המכון לתרגום ספרות עברית