אביבה דורון, נולדה בתל-אביב בט״ו בניסן תרצ״ט, 4 באפריל 1939, בתם של צילה ואהרן בקר. סיימה את לימודי התואר הראשון בספרות עברית ובפילוסופיה וגם תעודת הוראה, באוניברסיטה העברית בירושלים. את התואר השני בספרות עברית קיבלה מאוניברסיטת תל אביב. כבר במהלך לימודיה התחילה להורות בחוג לספרות. עבודת הדוקטור שלה הייתה בנושא ״מגמות וכיוונים בחקר שירתו של יהודה הלוי״ בהנחיית פרופ' ישראל לוין, וקיבלה את התואר השלישי מאוניברסיטת תל אביב. פרופסור לספרות עברית. ראש הקתדרה של אונסקו לדיאלוג בין-תרבותי ובין-דתי, וראש המוקד לחקר תרבויות ספרד באוניברסיטת חיפה.
    תחום מחקריה הוא השירה העברית בספרד של ימי הביניים, על רקע מפגש התרבויות והזיקות לתרבות הסביבה, בעיקר בספרד הנוצרית. בחיבוריה המחקריים ניכר שילוב של דיון טקסטואלי עם היבטים ספרותיים וכיוונים פואטיים המאפיינים את היצירה העברית בספרד הנוצרית: הכיוון האינדיבידואליסטי, הגילויים הארס פואטיים (השירה על עצמה), פריצת הגבולות בין שירת קודש לשירת חול ועוד. מחקריה פורסמו בישראל, באירופה ובארצות הברית. הייתה חוקרת אורחת באוניברסיטת הרווארד, ארצות הברית, באוניברסיטת קומפלוטנסה, מדריד, ובאוניברסיטת אלקלה, ספרד. הרצתה במוסדות אקדמיים באירופה, בדרום אמריקה, בארצות הברית ובמזרח התיכון (מצרים, ירדן, מרוקו).
    שירתה מקיימת דיאלוג עם המקורות היהודיים הקדומים, עושה שימוש בשפת המקורות ומתכתבת עם משוררי ספרד כמו שמואל הנגיד, יהודה הלוי, שלמה אבן גבירול וגם עם ביאליק ושלונסקי. רבים מהשירים מבטאים את הכאב ואת הגעגועים של בני הארץ הזאת, שנופיה, ריחותיה וחלומותיה אינם מרפים מהם. שירה הראשון פורסם במוסף לספרות של ידיעות אחרונות (1973) והוקדש לתלמידיה שנפלו במלחמת יום הכיפורים. מאז מתפרסמים שיריה בעיתונים ובכתבי העת בארץ, ואף תורגמו לשפות שונות, ביניהן ספרדית, אנגלית וערבית.
    זכתה בפרס ניומן לשירה, פרס אחד-העם הוענק לה על תרומה משמעותית לתרבות היהודית. על הישגיה בחקר יהדות ספרד ועל תרומתה המיוחדת לקשרי התרבות והמדע של ישראל וספרד אף זכתה בעיטור כבוד ממלך ספרד, חואן קרלוס הראשון. בשנת תשס״ו זכתה בפרס היצירה הספרותית על-שם לוי אשכול.
[מקורות: ויקיפדיה]