אריק
איזנברג, הידוע בשמו הספרותי – אריק א., נולד בחיפה לאב עורך־דין ולאם עקרת בית. בילדותו גילה בבית סבתו את כרכי ״התקופה״ ונשבה בקסמי עולם הספרות העברית. בנעוריו קרא את כתב העת ״עכשיו״ של גבריאל מוקד, שהיה לדמות מרכזית בכתיבתו והשפיע על יצירתו. למד בבית הספר התיכון ״חוגים״ בחיפה. שירת בצה״ל כקצין ביחידה 8200.
למד לתואר ראשון בתולדות האמנות באוניברסיטת תל־אביב. עובד בחברה כלכלית.
שיריו הראשונים נדפסו בכתב העת
״עכשיו״ ב־1987. ב־1991 פירסם עם עמיתו המשורר עמוס אדלהייט מסה פרוגרמטית בשם ״שירה חדשה בשנות ה־90״, שנדפסה בחוברת ״עכשיו״ מס׳
55–56 ובה ניסחו את השקפותיהם על השירה העברית החדשה ועל המשוררים המועדפים עליהם,
מקסים גילן ודליה הרץ. בקבוצת המשוררים הזאת, בחסותו של מוקד, שנקראה ״עכשיו 55״, היו גם
דפנה שחורי, דרור אלימלך,
דורי טרופין,
יהונדב פרלמן, צביקה שטרנפלד ואחרים.
ספרו הראשון, הודאה: שירים, ראה אור ב־1994 (עכשיו). מבחר משיריו ומשירי
עמוס אדלהייט, אופציה פואטית, ראה אור ב־2006 בעריכתו של
גבריאל מוקד, שגם הוסיף מבוא. שני ספרים שלו, מפת המכורה האהובה, צרור שירים (2001), וערב Post מלחמה, צרור שירים (2003), ראו אור במהדורות ביבליופיליות.
ב־1994 הקים יחד עם עמיתיו הסופר
רן יגיל והמשורר עמוס אדלהייט את כתב העת
״עמדה״. החבורה הביאה לספרות העברית משב רוח חדש ורענן. בשנים
1996–2006 צימצם את השתתפותו בעריכת כתב העת, אך הוסיף לפרסם בו מיצירותיו, שירים ומסות. מ־2006 שב להשתתף בעריכת
״עמדה״. בין השאר פירסם מסה שקראה להערכה מחדש של השירה הארץ־ישראלית, ובמיוחד של המשוררים
אורי צבי גרינברג, אסתר ראב,
נח שטרן והפרוזה של אשר ברש. הוא קרא גם לעיון מחודש ומעמיק ביצירתה של
דליה הרץ.
בשירתו יש געגועים אל ארץ־ישראל כְּ״קוֹלוֹנְיָה לְשֶׁעָבַר, פָּלֶשְׂתִּינָה־א״י״ (״רעידת אדמה״ בתוך
תר פרוע) בצד הכרה במציאות ההווה וחשש מאפוקליפסה קיומית. שיריו עוסקים גם באהבה שבין גבר לאישה בתוך זירה אורבנית דינמית. לשונו משובצת תמונות, דימויים וסמלים מן העבר הארץ־ישראלי.
אדלהייט, עמוס. הערכת עצמנו בשלושת הספרים. על שלושה ספרים חדשים של אריק אלף. עמדה : ביטאון לספרות, חוב׳ 51 (חורף 2023), עמ׳ 273–277 <על ספריו: ״ביום ראשון בבוקר מתה אישתי״, ״גבר תחת השפעה״, ״מאדים המסתורי״.>
אדלהייט, עמוס. על ״המציאות היא מזימה שטנית״. עמדה, גל׳ 27 (ניסן תשע״ז, אפריל 2017), עמ׳ 149–153.
מוקד, גבריאל.שניהם ביחד, במרכז
המצודד : על אריק א. ועמוס אדלהייט. הקדמה לספר אופציה פואטית 2 משוררים (ירושלים : עמדה / כרמל, תשס״ו 2006), <חזר ונדפס בספרו:
בזמן אמיתי : 96 מסות, מאמרים, רצנזיות ורשימות על הספרות העברית של
דור־המדינה (תל־אביב : עכשיו : כתב : עמדה, תשע״א 2011), עמ׳ 343–350>
על ״ערב Post מלחמה״
אדמון, תלמה. ערב מלחמה, כל הזמן. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ח׳ באלול תשס״ג, 5 בספטמבר 2003, עמ׳ 26.
על ״תר פרוע״
בן, מנחם. קצת שובר את שיני הקורא. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ב׳ בניסן תשס״ו, 31 במארס 2006, עמ׳ 29.
וייכרט, רפי. בתי השיר הם בתי
העיר. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 698 (ט״ז בתמוז תשס״ו, 12 ביולי
2006), עמ׳ 12.
לויתן, עמוס. 4 הערות על 5 ספרי
שירה. עתון 77, גל׳ 309–310 (ניסן–אייר תשס״ו, אפריל–מאי
2006), עמ׳ 44.
יגיל, רן. השירה שלי חושבת עלייך במדבר : על ספרו של אריק אלף ״השיר של השירה שלי״. עמדה : ביטאון לספרות, חוב׳ 49 (סתיו 2022), עמ׳ 112–115 <פורסם גם באתרו של רן יגיל באתר ״בננות״> *
מבחר מאמרים מקוונים:
אריק א.
״העירום, השעיר והקדמון״
: על האפוס של האני בשירה המוקדמת של אורי צבי גרינברג בא״י. יקוד:
כתב עת לספרות עברית
<מקוון>, 30 באוגוסט 2010 <חלק ראשון>
<חלק
שני> <חלק
שלישי>
אריק
איזנברג, הידוע בשמו הספרותי – אריק א., נולד בחיפה לאב עורך־דין ולאם עקרת בית. בילדותו גילה בבית סבתו את כרכי ״התקופה״ ונשבה בקסמי עולם הספרות העברית. בנעוריו קרא את כתב העת ״עכשיו״ של גבריאל מוקד, שהיה לדמות מרכזית בכתיבתו והשפיע על יצירתו. למד בבית הספר התיכון ״חוגים״ בחיפה. שירת בצה״ל כקצין ביחידה 8200.
למד לתואר ראשון בתולדות האמנות באוניברסיטת תל־אביב. עובד בחברה כלכלית.
