לקסיקון הספרות העברית החדשה
בעריכת חבר ספרנים
  

רות בונדי (1923–2017)

<בהכנה>

Ruth Bondy

    רות בונדי, סופרת, מתרגמת, מסאית ועורכת, נולדה בפראג, צ׳כיה, בה׳ בתמוז תרפ״ג, 19 ביוני 1923 למשפחה ציונית. עד כיבוש צ׳כיה על ידי הנאצים סיימה עשר שנות לימוד. היא היתה חברה בתנועת הנוער הציוני ״נוער ציוני לוחם״ (נצ״ח). הוריה נספו בשואה. החלה את דרכה העיתונאית בסוכנות הידיעות ״יונייטד פרס״ כשתרגמה מאנגלית לצ׳כית. לאחר הכיבוש, ב-1942, גורשה לטרזין, לאושוויץ־בירקנאו ולברגן־בלזן. לאחר שובה לפראג ב-1945 עבדה כמתרגמת ובבתחילת 1949 עלתה לישראל במסגרת גח״ל. בתום שירותה הצבאי עבדה כקופאית ולמדה באולפן לעברית. בשנים 1951–1983 עבדה כעיתונאית, תחילה בהדור, עיתון אחר הצהריים של מפא״י ובעיתון לעולים חדשים אמר ואחר־כך בדבר ובדבר השבוע, שם כתבה שנים רבות טור סאטירי אישי בשם יהיה טוב, שכונס ב-1962 לספר בעל שם זהה ויצא בהוצאת יבנה. הייתה מכוכבי התוכנית ״שלושה בסירה אחת״ ששודרה בקול ישראל בשנות החמישים. ב-1969 פורסם ספר ההומורסקות שלה חצי נחמה. לפתע בלב המזרח (1975), הוא ספר מסות על החיים בישראל בשנות הששים והשבעים. לימדה במשך שנים הבעה בכתב במסגרת התוכנית ללימודי עיתונאות באוניברסיטת תל־אביב בראשות שלום רוזנפלד וב-1992 פורסם ספרה מדריך לכתיבה עיתונאית. כתיבתה כעיתונאית וכמסאית מתאפיינת בהומור ובאופטימיות.
    תרגמה כשלושים יצירות מצ׳כית לעברית, בהן החייל האמיץ שווייק (1980) לירוסלב האשק וחמישה רומנים של מילן קונדרה. ב-2012 ראה אור הספר בירה ומצבי רוח משתנים: מבחר הסיפור הצ׳כי, שאותו ערכה ותרגמה וכתבה בו את המבואות. בשנים 1973–1990 כתבה ארבע ביוגרפיות: השליח – חייו ומותו של אנצו סרני (1974), ועליו זכתה בפרס יצחק שדה; אדלשטיין נגד הזמן, על זקן היהודים הראשון בגטו טרזיינשטדט (1981); שיבא – רופא לכל אדם (1981) ופליקס – פנחס רוזן וזמנו (1990).  
    מ-1994 חקרה את תולדות יהודי צ׳כיה ומורביה בתקופת השואה. מחקריה התפרסמו בעברית, בצ׳כית ובגרמנית. ספריה יצאו לאור בהוצאת יד ושם: קראו לו חבר : עיתון הילדים קמרד מגטו טרזיינשטאט (טרזין) 1943–1944 (1998); שורשים עקורים: פרקים בתולדות יהדות צ׳כיה 1939–1945 (2002). הספר תורגם לאנגלית על ידי חיה נאור ב-2008. שניים ממחקריה, שנכתבו בצ׳כית, יצאו לאור ב-2003 וב-2006 בהוצאת פרנץ קפקא בפראג.
    האוטוביוגרפיה שלה שברים שלמים (1997) זיכתה אותה בפרס ספיר ב-2000 והיא תורגמה לגרמנית, לצ׳כית ולאנגלית. נחמות קטנות, אוסף קטעי ספרות אוטוביוגרפיים, הופיע ב-2003.
    בונדי זכתה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים על שם לוי אשכול ז״ל בשנת 2006, ובשנת 2014 זכתה בפרס טשרניחובסקי לתרגום. כמו־כן היא כלת פרס סוקולוב לעיתונות.
    רות בונדי היתה נשואה לעתונאי רפאל בשן, בתם היא העתונאית טלי בשן. ב-2017 פורסמה מסה שכתבה באביב 2014 בשם: ״׳את לא רות בונדי?׳ ׳כן הייתי פעם׳״ במוסף הארץ. במסה זו תיארה באופן מדויק ומכמיר לב את ייסורי הזקנה וההשפלה הנלווית לה. היא נפטרה ברמת־גן בכ״ה בחשון תשע״ח, 14 בנובמבר 2017 ונטמנה בקיבוץ גבעת־חיים איחוד.


לכתבות נוספות על רות בונדי בספריה הלאומית
יצירות רות בונדי בפרויקט בן-יהודה

נכתב על-ידי יהודה להב וורד טוהר עבור לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית 
[מקורות נוספים: The Shalvi/Hyman Encyclopedia of Jewish Women, ויקיפדיה] 

ספריה:

  • יהיה טוב (תל־אביב : יבנה, תשכ״ב 1962) <הציורים – זאב>
  • הלו, כאן חיות! (תל־אביב : דבר, תשכ״ב) <צלם בוריס כרמי>
  • חצי נחמה (תל־אביב : יבנה, תשכ״ט 1969) <הציורים – זאב> <הומורסקות>
  • השליח : חייו ומותו של אנצו סרני (תל־אביב : עם עובד, תשל״ד 1973)
  • לפתע בלב המזרח (תל־אביב : זמורה, ביתן, מודן, תשל״ה 1975) <ציורים – קרמן־קרמן> <אוסף מסות על החיים בישראל בשנות הששים והשבעים>
  • אדלשטיין נגד הזמן (תל־אביב : זמורה, ביתן, מודן, תשמ״א 1981)
  • שיבא : רופא לכל אדם (תל־אביב : זמורה, ביתן, מודן, תשמ״א 1981)
  • פליקס : פנחס רוזן וזמנו (תל־אביב : זמורה־ביתן, תש״ן 1990)
  • חתימה טובה : מדריך לכתיבה עיתונאית (תל־אביב : דביר, תשנ״ב 1992)
  • שברים שלמים (תל־אביב : גוונים, תשנ״ז 1997)
  • שורשים עקורים : פרקים בתולדות יהדות צ׳כיה 1939־1945 (ירושלים : יד ושם, תשס״ב 2002) <תורגם לאנגלית>
  • Trapped : essays on the history of the Czech Jews, 1939–1943 / translated by Chaya Naor (Jerusalem : Yad Vashem, 2008)
  • נחמות קטנות (תל־אביב : גוונים, תשס״ג 2003) <קטעי ספרות אוטוביוגרפיים>
  • לא רק קפקא והגולם : על שמות, אוכל ושפה : תולדות יהודי צ׳כיה במבט אישי (תל־אביב : חרגול ; מושב בן שמן : מודן, 2014) <איורים יז׳י סליבה>
עריכה:
  • לא על החרב לבדה : הספור המופלא על גבורת עם ישראל ונצחונו במלחמת ששת הימים (תל־אביב : א׳ לוין אפשטין, תשכ״ח 1968) <בשיתוף אהד זמורה ורפאל בשן> <רשימות ומאמרים שנכתבו ערב מלחמת ששת הימים, תוך כדי הקרבות ובעקבות הנצחון>
תרגום:
  • שירתתי את מלך אנגליה : רומן / בוהומיל הראבאל (תל־אביב : עקד גוונים, תשנ״ג 1993)
  • לחנך נערות צ׳כיות : רומן / מיכאל ויווג (תל־אביב : עקד, תשנ״ה 1995)
  • פימפארום : אגדות לא חינוכיות לילדים מבוגרים / יאן וריך (תל־אביב : זמורה־ביתן, תשנ״ו 1996)
  • הקלות הבלתי־נסבלת של הקיום / מילן קונדרה (תל־אביב : זמורה־ביתן, תשנ״ו 1996)
  • רומיאו, יוליה והחשכה / יאן אוטצ׳נאשק (תל־אביב : זמורה־ביתן, תשנ״ו 1996)
  • אגדת החתול הגדולה / קארל צ׳אפק (תל־אביב : גוונים, תשס״ד 2003) <איורים – יוזף צ׳אפק>
  • התקלה : סיפור שעודנו אפשרי / פרידריך דירנמט (תל־אביב : גוונים, תשס״ה 2005)
  • וירא אלוהים כי רע : סיפור מגטו טרזין / אוטו וייס (ירושלים : יד ושם, המכון הבין־לאומי לחקר השואה, תש״ע 2009) <איורים – הלגה וייסובה־הושקובה ; תרגום מצ׳כית, הערות ואחרית דבר – רות בונדי ; עריכה – רמי סערי>
  • שנת הגנן / קארל צ׳אפק (תל־אביב : בבל, תש״ע 2010) <איורים – יוסף צ׳אפק>
  • הסיפורים הגנוזים / קארל צ׳אפק (תל־אביב : בבל, תשע״א [צ״ל תשע״ב] 2012)
  • בירה ומצבי רוח משתנים : מבחר הסיפור הצ׳כי / עריכה ותרגום – רות בונדי (תל־אביב : חרגול : עם עובד, תשע״ב 2012)
  • המלחמה בסלמנדרות / קארל צ׳אפק (אור יהודה : מחברות לספרות, תשע״ב 2012)
על המחברת ויצירתה: על ״יהיה טוב״
  • אביתם.  ״יהיה טוב״.  דבר, מוסף לספרות ולאמנות, י״ז באדר ב׳ תשכ״ב, 23 במארס 1962, עמ׳ 8.
על ״שברים שלמים״
  • אביטוב, ירון. אימה ורגעי חסד. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, כ״ט בסיוון תשנ״ז, 4 ביולי 1997, עמ׳ 27–28.
  • בן־זכאי, טלילה. הפרק האחרון. חיים בכבוד, גל׳ 14 (2002), עמ׳ 10–11 <שיחה עם רות בונדי, בעקבות ספרה ״שברים שלמים״>
  • בשן, טל. כל מה שרציתי לדעת על אמא שלי, אבל לא העזתי לשאול. מעריב, סופשבוע, כ״ו באדר ב׳ תשנ״ז, 4 באפריל 1997, עמ׳ 28–30, 32, 34, 100 <טל בשן מראיינת את אמה, הסופרת והעיתונאית רות בונדי, בצאת ספרה ״שברים שלמים״>
  • גור, בתיה. ביום מן הימים אעניק לעצמי חנינה. הארץ, תרבות וספרות, ח׳ בסיוון תשנ״ז, 13 ביוני 1997, עמ׳ ד 2 <חזר ונדפס בספרה מבלי דלג על דף : מבחר מסות ומאמרים / עורכים פוני בז׳זינסקי ואריאל הירשפלד (ירושלים : כתר, 2008), עמ׳ 199–204, בשם: החנינה כאופק המבט>
  • ויץ, יחיעם. בין פראג לרמת־גן. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 257 (א׳ בשבט תשנ״ח, 28 בינואר 1998), עמ׳ 5, 12.
  • יובל, יוחא. פרידה משם ומכאן. מעריב, מוסף שבת – ספרות וספרים, ח׳ בסיוון תשנ״ז, 13 ביוני 1997, עמ׳ 31.
  • פז, מירי. עוצמתה של המינוריות. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 379 (כ״ו באייר תש״ס, 31 במאי 2000), עמ׳ 15 <סקירה בצירוף נימוקי ועדת השופטים להענקת ״פרס ספיר לספרות״ לספר זה>
על ״לא רק קפקא והגולם״
  • ורד, רונית. המָרָקאית מפראג. הארץ, מוסף שבועי, ל׳ בְּתִשְׁרֵי תשע״ה, 24 באוקטובר 2014, עמ׳ 60–63.
על ״שירתתי את מלך אנגליה״ לבוהומיל הראבאל
  • גורביץ׳, ניצה.  אדונים ומשרתים בגירסה פוסט־מודרניסטית.  מאזנים, כרך ס״ח, גל׳ 3 (כסלו תשנ״ד, דצמבר 1993), עמ׳ 38–40.
על ״לחנך נערות צ׳כיות״ למיכאל ויווג
  • ריקין, אירי. צמר גפן מתוק. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 165 (ד׳ באייר תשנ״ו, 23 באפריל 1996), עמ׳ 7.
על ״פימפארום״ ליאן וריך
  • סמיט, שהם. הקלות הבלתי נסבלת של הטמטום. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 164 (כ״ח בניסן תשנ״ו, 17 באפריל 1996), עמ׳ 6.
על ״וירא אלוהים כי רע״ מאת אוטו וייס
על ״שנת הגנן״ לקארל צ׳אפק
על ״הסיפורים הגננוזים״ לקארל צ׳אפק
  • דהן קרליבך, גלית.  הקצר הצ׳כי.  מוצ״ש (מצורף ל׳מקור ראשון׳), גל׳ 73 (כ׳–כ״ו באלול תשע״ב, 7 עד 13 בספטמבר 2012), עמ׳ 48.
  • פלדמן, אביגדור.  שליש פילזנר מהחבית.  ידיעות אחרונות, 7 לילות – ספרות, י״ח בסיון תשע״ב, 8 ביוני 2012, עמ׳ 22.
על ״בירה ומצבי רוח משתנים״, מבחר הסיפור הצ׳כי
  • חן, שלי.  בונדי, רות בונדי.  Time Out תל־אביב, גל׳ 502 (14 עד 21 ביוני 2012), עמ׳ 116 <שיחה עם רות בונדי>
  • פלדמן, אביגדור.  שליש פילזנר מהחבית.  ידיעות אחרונות, 7 לילות – ספרות, י״ח בסיון תשע״ב, 8 ביוני 2012, עמ׳ 22.
על ״המלחמה בסלמנדרות״
  • אברהמי, רחל. מקור הרוע. מוצ״ש (מצורף ל׳מקור ראשון׳), גל׳ 88 (ח׳ בטבת תשע״ג, 21 בדצמבר 2012), עמ׳ 50.
קישורים:

OpenLibrary – OL955106A Wikidata – Q528811 J9U – 987007258946005171 NLI – 000022763 LC – n50043293 VIAF – 193160799
עודכן לאחרונה: 29 באוקטובר 2022

לראש הדף
לקסיקון הספרות העברית החדשה
עורך אחראי: יוסף גלרון־גולדשלגר

 

 

ספרי המחברת

 

על יצירתה

 

קישורים

 

 

לראש הדף