נחום
גוטמן נולד בכ״ט בתשרי תרנ״ט, 15 באוקטובר 1898 בעיירה טֶלֶנֶשטי, בבסרביה
לאביו הסופר ש. בן־ציון. בגיל שלוש עבר עם הוריו לאודסה, שם למד ב׳חדר
מתוקן׳ שפתח אביו. בסתיו 1905 עלתה המשפחה ארצה. תחילה גר עם הוריו וסבתו
ביפו, ואחר־כך היה מראשוני הילדים של אחוזת־בית (היא תל־אביב). לאחר חמש
שנות־לימוד בבית ספר לבנות, שאביו הורה בו, עבר ללמוד בגימנסיה ״הרצליה״, שזה אך נוסדה. בגיל 16 נסע לירושלים ונכנס ללמוד בבית־הספר לציור
׳בצלאל׳. בעיצומה של מלחמת־העולם הראשונה חזר לתל־אביב, נלוָה אל תושביה המגורשים
ואחר־כך חזר לשמור על העיר הריקה. אחרי המלחמה נסע ללמוד ציור באירופה ובשש
השנים הבאות שהה בוינה, ברלין, פאריס ורומא. ב־1923 פנתה אליו הוצאת ״אמנות״ לאייר כמה מספרי הילדים שלה. ב־1926 חזר גוטמן לארץ־ישראל, השתקע
בתל־אביב והוסיף לעסוק בציור ובאיור ספרי ילדים. ציוריו הוצגו בעשרות
תערוכות בארץ ובעולם וזיכוהו בפרסים ובמדליות. כן צייר תפאורות לתיאטרון,
קירות ורצפות־פסיפס, והוציא אלבומים של ציוריו. ב־1931 השתתף ביסוד ״דבר
לילדים״, ומאז ועד לפרישתו (1963) היה צייר השבועון. בנוסך לאיוריו הרבים,
פירסם גם רשימות וסיפורים בהמשכים, שהופיעו אחר־כך בספרים. עם פרישתו הוענק
לו פרס יציב. ב־1965 החל לעסוק גם בפיסול בחומר. ביום העצמאות תשל״ח הוענק
לו פרס ישראל ״על פועלו הרב בתחום ספרות־הילדים העברית, שהוא אחד מיוצריה״. נחום גוטמן נפטר ברעננה בכ׳ בכסלו תשמ״א, 28 בנובמבר 1980. ב־1998 נפתח
מוזיאון נחום גוטמן בשכונת נווה־צדק בתל־אביב, ושם מוצגות יצירותיו.
[מקורות:
מוזיאון נחום גוטמן, לקסיקון אופק
לספרות ילדים,
גרנות²,
ויקיפדיה]
[צילום: יעקב סער, לשכת העתונות הממשלתית]
הרפתקאות חמור שכלו תכלת (מרחביה : ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, תש״ד)
<מהד׳ חדשה, מורחבת ומתוקנת הופיעה בתש״ל ומהד׳ מורחבת בתשס״א – ראה להלן>
בארץ לובנגולו, מלך זולו, אבי עם המטבולו, אשר בהרי בולויה : מסע
הרפתקאות באפריקה (תל־אביב : דבר, תש״ז)
עיר קטנה ואנשים בה מעט : סיפורים על ראשיתה של אחוזת בית היא תל־אביב / מסופרים ומצוירים בידי נחום גוטמן (תל־אביב : עם עובד ודביר, תשי״ט 1959)
שתי אבנים שהן אחת : מרדף המתחיל בשבלול ומספר על הדוטורה שמחפש את החלק השני והוא סיפור מיוחד ממלחמת העצמאות (תל־אביב : מערכות, תשכ״ח)
<מהדורות נוספות יצאו לאור בתשל״ח (1978) ובתשס״ו (2005) בשם: המרדף אחר אבן הלגיון הרומי>
בן־עזר, אהוד. על שילובן של האמנות
והספרות ביצירתו של נחום גוטמן. ממרכזים
למרכז : ספר נורית גוברין / ערך אבנר הולצמן (תל־אביב : מכון כץ
לחקר הספרות העברית, ביה״ס למדעי היהדות ע״ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת
תל־אביב, תשס״ה 2005), עמ׳ 17–31.
ברוך, אדם. על נחום גוטמן. ידיעות אחרונות, מוסף 7 ימים, 13 במארס 1987, עמ׳ 15.
דור, משה. נחום גוטמן – ראיתי
קווים בתוך החול.בספרו משוררים אינם רצים בלהקות
: שיחות עם סופרים (תל־אביב : ספרית פועלים, תשמ״ה 1985), עמ׳ 17–24 <פורסם
לראשונה ב׳מעריב׳ ב־1971>
טרסי־גיא, אסתר. בשולי יצירותיו של נ. גוטמן : ״ביאטריציה״, ״בארץ לובנגולו מלך זולו״,
״החופש הגדול״, ״שביל קליפות התפוזים״. בספרה:
ביקורת זוטא : הערכות ספרי ילדים ונוער (תל־אביב : מ. ניומן, תשכ״ט), עמ׳
229–233.
שביד, סבינה. סיפור תערוכה: ״זולו – ציידים ופנטזיות
אחרות״ במוזיאון נחום גוטמן לאמנות, או: מי היה זוכר את מונה ליזה אלמלא
צויר לה שפם. ספרות ילדים ונוער, גל׳ 131 (אלול תש״ע, אוגוסט
2010), עמ׳ 63–75.
שנל, יצחק. עיר בלב השממה: נחום גוטמן כיוצר של מיתוס חלוצי.
זמנים: רבעון להיסטוריה, גל׳ 106 (אביב 2009), עמ׳ 118–125.
על ״הרפתקאות חמור שכולו תכלת״
אוקסהורן, אריאל. דפדפן: ספרים שנשכחו. ישראל
היום, ט״ז באייר תשס״ט, 10 במאי 2009, עמ׳ 35 <סקירה קצרצרה>
דר, יעל. התכלת רעננה כתמיד. הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 449 (ט״ז בתשרי תשס״ב, 3 באוקטובר 2001), עמ׳ 14.
יצחקי, ידידיה. חמור חמורתיים. גג : ביטאון איגוד
כללי של סופרים בישראל, גל׳ 13 (2006), עמ׳ 36–51 <על חמורים ובני מינם
בספרות העברית וגם בציוריו של נחום גוטמן>