בעז ערפלי
    צעיר לעד : עיונים בשירת שאול טשרניחובסקי / בעז ערפלי ; ערך והוסיף אחרית דבר - אבנר הולצמן. -- [בני ברק] : הקיבוץ המאוחד, תשע"א 2011.
    404 עמ' .
    Forever young : studies in Saul Tshernichowsky / Boaz Arpaly ; edited by Avner Holtzman

הספר צעיר לעד מסכם ארבעים שנות קריאה ועיון בשירתו של שאול טשרניחובסקי מאת בכיר חוקריה של שירה זו בימינו. טשרניחובסקי מואר בו כאב מייסד של השירה העברית החדשה מצד אחד, וכמשורר מורד, אפילו נטע זר בה, מצד אחר. שני הצדדים של הפרדוקס מוצגים כבלתי נפרדים ואף כמותנים זה בזה. פרקי המבוא של הספר מציעים הקשרים מרכזיים להבנתה של שירה מורכבת זו: הרומנטיות שלה, היסודות ה'כנעניים' וה'יווניים' המשולבים בה, המתח בין תום לידיעה כציר מרכזי בעולמה. סדרת פרקים אחרת מאירה לעומקם את הז'אנרים העיקריים שחידש טשרניחובסקי ושִכלל בשירה העברית: הבלדה, האידיליה, הסונֶטה, המונולוג הדרמטי. אליהם מצטרפים פרקים המוקדשים לעיון מדוקדק בכמה שירי מפתח: 'האדם אינו אלא', 'הרי את מקוסמת לי', 'ראי אדמה'.
הספר בכללותו הוא מבוא שיטתי מעמיק לשירת טשרניחובסקי, הפורשׂ ממעוף הציפור את תמונת עולמה, מבהיר את תכניה וצורותיה, חושף את תבניותיה ומפענח את מרקמיה. זאת הוא עושה לא רק מתוך בקיאות שלמה, מיומנות פרשנית וסמכותיות מחקרית, אלא מתוך אהבה והערכה ללא גבול לאיש שאול טשרניחובסקי וליצירתו, ותחושה עמוקה של שליחות בהצגת הערכים הרוחניים והאסתטיים הגלומים בה בפני קהל הקוראים בישראל היום.
בעז ערפלי (1936־2010), איש אוניברסיטת תל-אביב, היה מטובי הפרשנים והחוקרים של הספרות העברית. בין חיבוריו נמנים ספרי יסוד על 'שמחת עניים' לאלתרמן (עבותות של חושך, 1983), על שירת עמיחי (הפרחים והאגרטל, 1986), על 'תמול שלשום' לעגנון (רב רומאן, 1998), על יצירת ברנר (מהתחלה, 2008) ועל המסורת החילונית ההומניסטית בספרות העברית (שורת המורדים, 2009). הספר  צעיר לעד הושלם בימיו האחרונים, והוא מלֻווה באחרית דבר מאת העורך, אבנר הולצמן, הסוקרת את דרכו ואת הישגיו המחקריים של המחבר.

תוכן העניינים:

• בפתח הספר (עמ' 9־12)

חלק ראשון: מבואות
• פרק ראשון: אב מייסד, משורר מורד, נטע זר: מבוא לשירת טשרניחובסקי (עמ' 15־85)
      "נוף מולדתו" (עמ' 16־26)
      טשרניחובסקי כאב מייסד (ברנר, שניאור, פיכמן, בן-גוריון, ביאליק) (עמ' 26־34)
      "זרותו" של טשרניחובסקי (עמ' 35־36)
      "נטע זר לעמך" (1898) (עמ' 36־37)
      "מחזיונות נביא-השקר", (1900) IV III (עמ' 37־39)
      "לשמש" (1919) (עמ' 39־42)
      "האדם אינו אלא ... " (1925) (עמ' 42)
      אתם מקדשי לבנה בחודש ... (1934) (עמ' 43־44)
      מלאכי חורבת פי-בסת ... (1935) (עמ' 44־46)
      "נטע זר": י"ח ברנר, יעקב רבינוביץ, יעקב פיכמן (עמ' 46־51)
      "זרות" כבדיה שירית וכטכסיס במאבק על מקום במערכת: דן מירון על הביוגרפיה החריגה של טשרניחובסקי (עמ' 51־59)
      שאול טשרניחובסקי: אב מייסד, משורר מורד, נטע זר (עמ' 59־60)
      יהודית בראל על "חזיונות ומנגינות" א' (עמ' 60־66)
      שירת טשרניחובסקי: אוניברסליות, נורמליות, שירה, מרד (עמ' 66־85)
• פרק שני:  שיר הנוף הרומנטי העברי הראשון: "בערוב היום" לח"נ ביאליק, "חֳרבות" מאת שאול טשרניחובסקי (עמ' 86־116)
      הקשרים רומנטיים: טבע ודמיון בהשקפת העולם (עמ' 90־92)
      החוויה הרומנטית והמבנה של השיר הרומנטי (עמ' 92־95)
      שיר הנוף הרומנטי (עמ' 95־100)
      בערוב היום (ביאליק) וחֳרבות (טשרניחובסקי) – השוואה (עמ' 101־111)
      סיכום: הערות השוואתיות (עמ' 112־114)
      הפלגה: "מה עושה שירה תיאורית במאה העשרים?" (עמ' 114־116)
• פרק שלישי: טשרניחובסקי ואלוהי הקדם: מסה על הצומת הכנעני בשירתו (עמ' 117־158)
      פתח דבר (עמ' 117־118)
      כנעניות בשירת טשרניחובסקי: הגדרות, מצאי, פונקציות (עמ' 119־124)
      מונח שלישי מיישב: בין יוונות קלסית ליהדות היסטורית (עמ' 124־133)
      אידיאולוגיה של תחייה: בין חלומות העתיד לעיצוב העבר (עמ' 133־137)
      רה-אינטרפרטציות (עמ' 137־145)
      פנתאיזם: אלוהי הטבע כאלוהי הקדם (עמ' 145־154)
      מה "כנעני" בשירים "האדם אינו אלא ...", "אני לי משלי אין כלום" ו"כוכבי שמים רחוקים" (עמ' 154־157)
      מסיכום ביניים לפתיחה חדשה (עמ' 157־158)
• פרק רביעי: תום וידיעה בכליל הסונטות "לשמש" (עמ' 159־215)
      מבוא: כליל סונטות שהוא גם פואמה רומנטית (עמ' 159־168)
      חלק ראשון: לשמש – פואמה רומנטית (עמ' 169־197)
      חלק שני: "לשמש" – כליל סונטות (עמ' 197־215)
  
  חלק שני: ז'אנרים
• פרק חמישי: ז'אנרים בשירת טשרניחובסקי: פתיחה לדיון (עמ' 219־225)
      ז'אנר כמושג פתוח (עמ' 220־222)
      היבטים קלסיציסטיים בשירת טשרניחובסקי (עמ' 222־225)
• פרק שישי: גלגולים עבריים של הבלדות האנגליות-סקוטיות הביניימיות: שאול טשרניחובסקי ונתן אלתרמן (עמ' 226־257)
      מבוא: הבלדה בכלל והבלדה האנגלית סקוטית בפרט – הגדרות אריסטוטליות והגדרות "משפחתיות" (עמ' 226־235)
      הבלדות של טשרניחובסקי (עמ' 235־250)
      נתן אלתרמן: "שמחת עניים" כגלגול מודרניסטי נרחב של הבלדה הביניימית (עמ' 250־257)
• פרק שביעי: סונטות ומחזורי סונטות בשירת טשרניחובסקי (עמ' 258־295)
      מחשבת הסונטה של טשרניחובסקי (עמ' 259־269)
      הסונטות של טשרניחובסקי (עמ' 269־274)
      התבוננות במבחר סונטות (עמ' 274־295)
      •    סונטות ראשונות של טבע ונוף (עמ' 274־278)
      •    "קרים" (עמ' 278־280)
      •    "בין הרים" (עמ' 280־285)
      •    מ"לשמש" ל"על הדם" (עמ' 285־286)
      •    "לשמש" (עמ' 286־292)
      •    סונטה על הנצח; סונטה על הרוע (עמ' 292־295)
• פרק שמיני: על האידיליה של טשרניחובסקי (עמ' 296־317)
      פתח דבר (עמ' 296־298)
      יוסף האפרתי והאידיליה של טשרניחובסקי (עמ' 299־303)
      "עשתרתי לי, הלא תסיחי לי" ואידליות אחרות (עמ' 303־317)
• פרק תשיעי: מונולוגים דרמטיים בשירת טשרניחובסקי (עמ' 318־328)
      המונולוג הדרמטי: הגדרה ראשונית (עמ' 318־319)
      המבט הכפול: "עולת רגל" ו"עשתרתי לי, הלא תסיחי לי" (עמ' 319־328)
  
  חלק שלישי: שירים לעצמם
• פרק עשירי: "האדם אינו אלא ..." : דרכים בבניינו ובקריאתו של שיר אמירתי (עמ' 331־359)
      א. פתיחה: דרכי קריאה בשיר (עמ' 331־335)
      ב. קריאה ראשונה (עם שלושה מבקרים) (עמ' 336־339)
      ג. קריאה שנייה: שיר כתוב ברישול ומלא סתירות ... (עמ' 339־341)
      ד. קריאה שלישית (עמ' 342־351)
      ה. קריאה חוזרת (רביעית) (עמ' 352־358)
      הערות לסיום (עמ' 358־359)
• פרק אחד-עשר: בין חבלי קסמים לכבלי קידושין : על "הרי את מקֻסֶּמֶת לי" (עמ' 360־367)
• פרק שנים-עשר: כי היינו בזבזנים עד מאוד : על "ראי אדמה" (עמ' 368־379)
  
   
• אבנר הולצמן: דרכו של בעז ערפלי (עמ' 381־388)
• מראי מקום (עמ' 389־397)
• מפתח יצירות טשרניחובסקי (עמ' 398־400)
• מפתח השמות (עמ' 401־404)