שושנה שבבו, סופרת, נולדה בזכרון יעקב בט׳ בתשרי תרע״א, 12 באוקטובר 1910, למשפחה שעלתה ארצה מפרס כשבעים שנה לפני כן והתיישבה בצפת. בתחילת המאה העשרים הוזמן אביה לשמש מורה לערבית בבית הספר בזכרון יעקב, ולכן עקרו לשם הוריה. סיימה את לימודיה היסודיים בבית הספר המקומי, והמשיכה בסמינר לוינסקי בתל-אביב. מנעוריה ניסתה כוחה בכתיבה, וסיפורה הראשון, ״כלבים לאור שלהבת״, המבוסס על רשמיה ממאורעות תרפ״ט בצפת, פורסם בעיתון הארץ בדצמבר 1929. מאז נעשתה משתתפת תדירה בעיתונות הספרותית, וזכתה לעידודם של הסופרים אשר ברש ומשה סמילנסקי. עד 1942 פרסמה כארבעים סיפורים בבמות שהיו מזוהות עם החוגים ה״אזרחיים״ ביישוב (בעיקר הארץ, בוסתנאי, דואר היום והציוני הכללי). נושאי סיפוריה נטולים מהווי היישוב הישן ומחיי המושבה גם יחד. ואולם את עיקר תשומת הלב משכו שני הרומנים שלה. הראשון בהם, ״מריה״ (1932) מגולל פרשת חיים נפתלת של בת־עשירים ערבייה־נוצרייה מחיפה, המתאהבת בצעיר בן עניים, ולאחר שהיא הרה ויולדת בסתר נפרדות דרכיהם והיא פונה לחיי פרישות במנזר, אך גם שם לא מסתיימות תהפוכותיה הרומנטיות ואלה מוליכות אותה אל סופה הטרגי. בין התגובות שעורר הרומן בלטה רשימת ביקורת זועמת של הסופר יהודה בורלא, שהיה מורהּ ומדריכהּ של שבבו בנעוריה, אך עתה פסל בחריפות את ספרה כרומן־משרתות ירוד ונפסד המושפע, לדעתו, מן הרומן הצרפתי הזול. רוחה של שבבו לא נפלה, וב־1942 פרסמה רומן שני, ״אהבה בצפת״, ריאליסטי ומורכב יותר מקודמו, המתאר את התמרדותה של בת למשפחה ספרדית נגד השידוך שהוריה הועידו לה, ואת מאבקה על מימוש אהבתה לגבר שבו חפצה. בשני הרומנים בלטו תיאורים ארוטיים נועזים בהרבה מן המקובל באותן שנים, שתרמו אף הם לדחיקתה של הסופרת אל השוליים הלגיטימיים־למחצה של הספרות היפה. ב־1942 נישאה שבבו והתיישבה בחיפה, ומסיבות שלא הובררו כל צרכן חדלה כליל לכתוב. רק בשנותיה האחרונות ניאותה להעלות על הכתב פרקי זיכרונות, ופרסמה סיפור קצר אחד ב־1984. היא נפטרה בג׳ בתמוז תשנ״ב, 4 ביולי 1992. אחרי מותה זכתה יצירתה לחיים חדשים. שבבו נתפסה כדמות חלוצית אמיצה שפרצה דרכים בספרות הנשים ובספרות המזרחית הארץ־ישראלית, בתארה נשים הנאבקות על חירותן בחברה גברית דכאנית. הוקדשה לה מונוגרפיה מחקרית מאת יוסף הלוי, וכתביה ראו אור מחדש בהוצאת בימת קדם המטפחת ספרות מזרחית: ״אהבה בצפת״ (2000), ״מריה״ (2001), ״רחקו החלומות: קובץ סיפורי שושנה שבבו״ (2009).
מריה : רומן מחיי הנזירות בארץ (תל-אביב : מצפה, תרצ״ב)
אהבה בצפת : רומן מחיי הספרדים בצפת (ירושלים : אחיאסף, תש״ב)
אהבה בצפת : רומן (תל-אביב : בימת קדם לספרות, 2000) <כולל
גם: אורנה לוין על אמה שושנה שבבו ; זכרון-יעקב שלי (פרקי זכרונות של המחברת) ;
בית אבא, תכנית רדיו>
מריה : רומן מחיי הנזירות בארץ (תל-אביב : בימת קדם לספרות, 2002)
<סייעה בעריכה – אורנה לוין>
רחקו החלומות / קובץ סיפורי שושנה שבבו (תל אביב : בימת קדם, תשס״ט 2009)
אהבה בצפת : רומן מחיי הספרדים בצפת (תל אביב : בימת קדם, 2024) <כולל: ״זכרון יעקב שלי״ – קטעי זיכרונות מאת שושנה שבבו ; ״בית אבא״ – שיחת רדיו עם שושנה שבבו ; עם אחרית דבר ״הדיוקן הכפול״, מאמר מאת פרופ׳ יפה ברלוביץ ; ״שושנה שבבו – על שבירה וקריסה, היאלמות והעלמה״, מאמר מאת ד״ר קציעה עלון>
הלוי, יוסף.בת המזרח החדשה: על יצירתה של שושנה שבבו
(רמת-גן : אוניברסיטת בר-אילן, תשנ״ו 1996)
במדור מיוחד מובאים מבחר מסיפוריה הקצרים, שני פרקים מהרומנים רחבי היריעה ״מריה״
ו״אהבה בצפת״, וחליפת מכתבים בינה ובין אישים מן הממסד הספרותי של אותה תקופה.
על הספר:
אלמגור, דן. תעלומת ״הסופרת העלומה״: על
שושנה שבבו – ו״בת המזרח החדשה״. אפיקים: לתחיה רוחנית וחברתית,
להגנת זכויות ולמיזוג גלויות, דצמבר 1996, עמ׳ 41–43.
בן־חביב, דולי. מדוע נעלמה חלוצת הסופרות העבריות המזרחיות?
הארץ, תרבות וספרות, י״ז בשבט תשנ״ז, 24 בינואר 1997, עמ׳ ד 2.
עמיר, יהודה. אדם שב אל ביתו. אפיקים: לתחיה רוחנית
וחברתית, להגנת זכויות ולמיזוג גלויות, אוקטובר 1997, עמ׳ 63–66.
שירן, ויקי. בת המזרח החדשה.
מאזנים: ירחון לספרות, כרך ע״א, גל׳ 6 (1997), עמ׳ 47–49.
הופמן, חיה. בין תימנים ואשכנזים בשישה סיפורי אהבה.
פעמים: פרקי עיון במורשת ישראל במזרח, גל׳ 21 (1984), עמ׳ 113–133 <דיון, בין
היתר, בסיפור ״ירח הדבש״ לשושנה שבבו>
הלוי, יוסף. שושנה שבאבו: הסופרת העברית הראשונה שמן היישוב החדש.
שדמות: במה לתנועה הקיבוצית, גל׳ קכ״ב–קכ״ג (תשנ״ג), עמ׳ 123–133.
הלוי, יוסף. מחידושיה הלשוניים של סופרת בת הארץ בסיפוריה משנות
השלושים. לשון ועברית: כתב עת לעניני לשון, שפות והלשון העברית, גל׳ 6 (1990),
עמ׳ 21–25.
הלוי, יוסף. שושנה שבבו: הסופרת בת הארץ הראשונה שמן היישוב החדש
(הערות). קרית ספר: רבעון ביבליוגרפי של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי
בירושלים, כרך ס״ג (1990), עמ׳ 286–290.
מלצר, גלעד.
מזרחה מכאן.הארץ, מוסף ספרים, גל׳ 886 (ג׳ באדר תש״ע, 17 בפברואר
2010), עמ׳ 21 <על גל׳ 19 של כתב-העת ׳הכיוון מזרח׳ המוקדש ליצירתה של שושנה שבבו>
עלון, קציעה. שושנה שבבו: על שבירה וקריסה, היאלמות והעלמה.
הכיוון מזרח: כתב-עת לתרבות וספרות, גל׳ 19 (2009), עמ׳ 13–20 <כתיבתה של
שושנה שבבו, שפרצה כמעיין נובע וזכתה להצלחה, נגדעה באחת. מ־1942 ועד למותה ב־1992,
פרסמה רק סיפור אחד נוסף. נראה כי רפרטואר גדוש של גורמים אישיים וחברתיים הצליח
להחניק ולסכור את מעיין היצירתיות של שושנה שבבו הצעירה. המאמר מנסה להתחקות אחר
גורמים אלו בקצרה, תוך הצבעה על מספר מודלים מקבילים - אז והיום>
Alcalay, Ammiel. Shoshannah Shababo. in: Keys to the Garden
: new Israeli writing / edited by Ammiel Alcalay (San Francisco : City Lights
Books, 1996), pp. 1-17 <includes excerpts from Shababo׳s prose, translated
into English by Marsha Weinstein>
על ״אהבה בצפת״
גור, בתיה. אמהות וגודל השדיים.
הארץ, תרבות וספרות, ט״ו באלול תש״ס, 15 בספטמבר 2000 <חזר ונדפס בספרה
מבלי דלג על דף : מבחר מסות ומאמרים / עורכים
פוני בז׳זינסקי ואריאל הירשפלד (ירושלים : כתר, 2008),
עמ׳ 386–390>
שושנה שבבו, סופרת, נולדה בזכרון יעקב בט׳ בתשרי תרע״א, 12 באוקטובר 1910, למשפחה שעלתה ארצה מפרס כשבעים שנה לפני כן והתיישבה בצפת. בתחילת המאה העשרים הוזמן אביה לשמש מורה לערבית בבית הספר בזכרון יעקב, ולכן עקרו לשם הוריה. סיימה את לימודיה היסודיים בבית הספר המקומי, והמשיכה בסמינר לוינסקי בתל-אביב. מנעוריה ניסתה כוחה בכתיבה, וסיפורה הראשון, ״כלבים לאור שלהבת״, המבוסס על רשמיה ממאורעות תרפ״ט בצפת, פורסם בעיתון הארץ בדצמבר 1929. מאז נעשתה משתתפת תדירה בעיתונות הספרותית, וזכתה לעידודם של הסופרים אשר ברש ומשה סמילנסקי. עד 1942 פרסמה כארבעים סיפורים בבמות שהיו מזוהות עם החוגים ה״אזרחיים״ ביישוב (בעיקר הארץ, בוסתנאי, דואר היום והציוני הכללי). נושאי סיפוריה נטולים מהווי היישוב הישן ומחיי המושבה גם יחד. ואולם את עיקר תשומת הלב משכו שני הרומנים שלה. הראשון בהם, ״מריה״ (1932) מגולל פרשת חיים נפתלת של בת־עשירים ערבייה־נוצרייה מחיפה, המתאהבת בצעיר בן עניים, ולאחר שהיא הרה ויולדת בסתר נפרדות דרכיהם והיא פונה לחיי פרישות במנזר, אך גם שם לא מסתיימות תהפוכותיה הרומנטיות ואלה מוליכות אותה אל סופה הטרגי. בין התגובות שעורר הרומן בלטה רשימת ביקורת זועמת של הסופר יהודה בורלא, שהיה מורהּ ומדריכהּ של שבבו בנעוריה, אך עתה פסל בחריפות את ספרה כרומן־משרתות ירוד ונפסד המושפע, לדעתו, מן הרומן הצרפתי הזול. רוחה של שבבו לא נפלה, וב־1942 פרסמה רומן שני, ״אהבה בצפת״, ריאליסטי ומורכב יותר מקודמו, המתאר את התמרדותה של בת למשפחה ספרדית נגד השידוך שהוריה הועידו לה, ואת מאבקה על מימוש אהבתה לגבר שבו חפצה. בשני הרומנים בלטו תיאורים ארוטיים נועזים בהרבה מן המקובל באותן שנים, שתרמו אף הם לדחיקתה של הסופרת אל השוליים הלגיטימיים־למחצה של הספרות היפה. ב־1942 נישאה שבבו והתיישבה בחיפה, ומסיבות שלא הובררו כל צרכן חדלה כליל לכתוב. רק בשנותיה האחרונות ניאותה להעלות על הכתב פרקי זיכרונות, ופרסמה סיפור קצר אחד ב־1984. היא נפטרה בג׳ בתמוז תשנ״ב, 4 ביולי 1992.
