אהרן דוד גורדון נולד בכפר טרויאנוב, פלך ז׳יטומיר (כיום בתחומי אוקראינה) בו׳ בסיון תרט״ז, 9 ביוני 1856. חונך על ידי מורים פרטיים בכפר ולאחר–מכן נשלח ללמוד בעיירות הסמוכות. בן 14 נשלח לוילנה להמשיך בלימודי קודש. כשנה עשה בוילנה וחזר הביתה. התארש והמשיך בלימודיו – והפעם היה זה ביער שאותו חכרו הוריו – אצל למדן נודע וכן עסק בתנ״ך ודקדוק. בגיל 17 החל לשקוד על מדעים כלליים ובייחוד על לימוד הלשונות: רוסית, גרמנית וצרפתית וכן קורס של לימודי–תיכון. לאחר נישואיו עבר לאובדובקה, מקום מגורי אשתו ועזב את היער שטבע בו רישום עמוק לכל ימי חייו וממנו אף זיקתו לטבע. לאחר שנתיים באובדובקה, שבה סבל מקנאי החסידות, אף שהיה אדוק במסורת, עבר לאחוזת הברון גינצבורג, קרוב המשפחה, במוהילנה וקיים עבודת–פקידות זו לסירוגין במשך עשרים וכמה שנים. הפקידות לא היתה לרוחו ומשום כך החליפה בעבודות אחרות. פיצוי מה מצא לעצמו בחינוך ילדיו וכך נעשה בהדרגה מחנכם של בני הנוער בסביבה ופעולות התרבות שלו משכו אליהן רבים.
    יחסו השלילי לספרות ההשכלה ולספרות העברית נשתנה עם קריאה ראשונה במאמרי אחד–העם, שפתחו לפניו עולם ומלואו (״האומנם מהפכה כזו באה בספרותנו ואני ישנתי שנת חוני המעגל ולא ידעתי!״). מאז שקע בעולמה של הספרות העברית החדשה וכן פתח בפעילות ציונית בסביבה. ולפי שנמנע ממנו משבר המעבר מעולם המסורת לעולם ההשכלה היה יחסו לספרות העברית ביקורתי: מכאן יחסו החיובי לספרות הגות ויחס שלילי לכל הסוגים האחרים באין עדיין קרקע מציאות מתחת לרגלי היהודים ועל כן כל עצמה מזוייפת. פתח בפעילות נמרצת בתחום החינוך היהודי בתשומת–לב מיוחדת לחינוך הבנות, שקופחו בדרך כלל באותו תחום. נזדמנה לו גם שעת כושר להיאבק עם התנועה להגירה לארגנטינה, שמעבידו הבארון היה מראשיה. מכאן הובילו השבילים לעלייתו ארצה. ב–1903 נמכרה האחוזה במוהילנה והוא נשאר ללא כהונה וחזר עם משפחתו לאובדובקה, פרט לבנו שלמד בישיבה. כאן נתהוה הקרע בינו לבין בנו שדבק בישיבה ובלימודיה בניגוד לדעתו של האב. קרע זה נתקיים עד הימים האחרונים של אד״ג (הבן נשאר ברוסיה ומת שם בעוד אד״ג בחיים). תוך תיכנון עתידו באותם הימים והאפשרויות השונות שנשקפו לו בחר לעלות ארצה, ומגיע לא״י באדר תרס״ד (1904).
    היה מחלוצי העליה השניה העובדת, אף שהנסיבות היו מקריות בתכלית. מעולם לא עבד לפני כן עבודה גופנית, אולם בדרכו על סיפה של הארץ גמלה בלבו ההחלטה, שהפכה יסוד מוסד בעולם המחשבה והרגש שלו, שאין תקומה לכלל ולפרט בלי העבודה הגופנית ובייחוד החקלאות. בן ארבעים ושמונה היה בעליתו, וכניסתו לעבודה שימשה כעין סמל ודוגמא לכל בני העליה ביחס לעבודה. השפעתו היתה גדולה וגדלה מיום ליום מכוח הדוגמה האישית. תחילה עבד בפתח–תקוה, בעבודות עידור בכרמים ובפרדסים וכל עצמו התרוננות להסתגלותו לעבודה (״אני עתה כתינוק שנולד, נולדתי מחדש״ — מתוך מכתביו הביתה). בשל הצורך לתמוך במשפחתו עבר לראשון לציון ועבד שם ביקב. הסתכסך בשל יחס אנשי היקב לטריטוריאליסטים והתפטר יחד עם ש. צמח ומ. וילקנסקי. חזר לפתח–תקוה ונתייסר שם עם הפועלים בימי החרם על העבודה העברית (1905). אולם היה בו כוח מעודד לפועלים, אף שהתנגד ליחסם השלילי לדת.
    בתרס״ט (1909) באה אליו משפחתו (אשתו ובתו) והוא עבר לעין–גנים, שבה התרכזו סביבו מבני העליה השניה, והמקום הפך בגינו למרכזה של ההתארגנות החברתית והפעילות הצבורית של הפועלים. בימי שבתו בעין גנים החלו להתפרסם מאמריו, שהצטיינו בייחודם האידיאי (לא ראה את עצמו מעולם כסופר). לחם באחד–העם מזה ובבן–יהודה מזה והחל להחדיר משמעות חדשה בציונות ובישוב על ידי רעיון העבודה. בניסן תרע״ב (1912) עבר מעין–גנים לגליל ובכל מקום שם עבדו קבוצות–פועלים נצטרף אליהן (סג׳רה, מגדל, כנרת, כפר–אוריה), עד שקבע את מקומו בדגניה.
    מאורעות מלחמת העולם הראשונה, הפרעות באוקראינה, מאורעות ירושלים, יפו–תל–אביב ותל–חי וכן אסונות המשפחה העכירו רוחו והגבירו את מיחושיו. יצא תחילה לצפת ולאחר–מכן לוינה. משם יצא לועידת פראג, בה הוקמה ״ההתאחדות״. הופעתו באירופה בכלל ובאותה ועידה בפרט, השאירה רישום רב. כחודש לאחר שובו ארצה מת בדגניה בכ״ד בשבט תרפ״ב, 22 בפברואר 1922.
    אף שכתביו חסרים כל הסממנים של שיטה מושלמת, היתה להם השפעה מרובה בשלהי מלחמת העולם הראשונה ובראשית ימי העליה השלישית. העלאת רעיון העבודה לספירה עילאית ועשייתה קנה מידה למוד בו את המציאות ובייחוד את המציאות היהודית והארצישראלית, הפכה בעטיו להיות מנכסי היסוד של תנועת העבודה הארצישראלית. כתביו במקובץ יצאו על ידי ״הפועל הצעיר״ בחמישה כרכים (תרפ״ה–תרפ״ט), עם רשימות לתולדותיו מיוסף אהרנוביץ, המקור הביוגרפי המוסמך ביותר. קיצור כתביו בכרך אחד הוציאו א. שוחט וג. תרדיון (תרצ״ו). מהדורה חדשה ובעריכה חדשה ובשלושה ספרים יצאה בעריכתם של ש. ה. ברגמן וא. שוחט (א: האומה והעבודה. תשי״ב, בצירוף מבוא של ש. צמח והביוגרפיה של י. אהרנוביץ, ב: האדם והטבע. תשי״א, בצירוף מבוא מש. ה. ברגמן ; ג: מכתבים ורשימות בצירוף מבוא מי. פיכמן וביבליוגרפיה מש. לחובר והשלמות מב. שוחטמן. תשי״ד). נוסף לכך יצאו כמה וכמה ילקוטים מכתביו בצירוף מבואות בעברית ובתרגומים לכמה לשונות. על שמו הוקם בדגניה בית גורדון לטבע.
[מקורות: קרסל, ויקיפדיה, Электронная еврейская энциклопедия]

• קיצור כתבי א. ד. גורדון : בכרך אחד / הוכן ונערך בידי נ׳ תרדיון, בהשתתפות א׳ שוחט (תל אביב : יו״ל מטעם חבר הקבוצות ואיגוד גורדוניה ע״י א״י שטיבל, תרצ״ו)
• האומה והעבודה (חיפה : בהוצאת מועצת פועלי חיפה, ועדת התרבות ; ירושלים : הספריה הציונית על יד הנהלת ההסתדרות הציונית, תשי״ז) <מהדורה מיוחדת בשנת המאה להולדת א. ד. גורדון, שבועות, תרט״ז-תשט״ז> <בעריכת ש״ה ברגמן ואל׳ שוחט>
• מכתבים ורשימות (חיפה : בהוצאת מועצת פועלי חיפה, ועדת התרבות ; ירושלים : הספריה הציונית על יד הנהלת ההסתדרות הציונית, תשי״ז) <מהדורה מיוחדת בשנת המאה להולדת א. ד. גורדון, שבועות, תרט״ז-תשט״ז> <בעריכת ש״ה ברגמן ואל׳ שוחט>