_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

ספור תולדות המחברת

מאת יצחק חיים קסטליוני, ס"ט

אספר תהלות אשה אחת אשר היא יקרה לנו משלשה פנים מצד אמונתנו כי היא ישראלית, מצד עירנו כי היא מילידי טריאסטי, ומצד ספרותנו כי היא משוררת נשגבה וסופרת מהירה אשר בחבוריה הנעימים הוסיפה חן ותפארת ללשוננו הקדושה: משפחת לוצאטו המפוארה, אשר ממנה יצאו בין אנשים אחרים אנשי שם, הפילוסוף המפורסם בכל קַצוי ארץ לשם לתהלה ולתפארת, המקובל, ר' חיים לוצאטו (רמח"ל); והמשורר הנשגב אפרים לוצאטו (המכונה פראנזין) בעיר הבירה לומדון; משפחה אשר דנו בה לרוב הרופאים המהוללים והמליצים המשובחים, כלם בקיאים להשתמש בלה"ק, אשר בה כמה מהם שרו שירים נשגבים; משפחה אשר נתנה לנו את המאור הגדול, שר התורה, ארי שבחבורה, הנשר הגדול, שמואל דוד לוצאטו (שד"ל) זלה"ה איש טריאסטי, עטרת עמנו ונזר תפארה לקהלתנו, מורה בבית מדרש הרבנים בעיר פאדובה, המפרש, המתרגם, המדקדק, המשורר היותר נעלה ונשגב בדורנו. מן המשפחה הזו, משפחת סגולה, יצאה האשה אשר עתה אספר קורותיה בקיצור, הלא היא המשוררת המפוארה רחל לוצאטו, אשת יעקב מורפורגו ז"ל ושם אמה ברכה, אחות חזקיה לוצאטו, אבי שד"ל ז"ל. ביום שמיני של פסח שנת התק"ן נולדה האשה הנפלאה הזאת בעירנו בדרך קורסו מספר תרס"ו בבית עצמו אשר בו אחר אחד עשר שנים ושלשה חדשים נולד גם בן אחי אמה שד"ל המעותד להאיר בעוצם שכלו כל ענפי החכמה הקדמונית של בני ישראל.

ראשית למודה היתה בספרי קודש, כמו שהיא מספרת באגרת איטלקית ששלחה לבן דודה ידידה שד"ל, ומן החכמות החיצוניות לא למדה כי אם מעט מזער, כנראה גם כן מאגרותיה בלשון איטלקי הבלתי חסרות טעויות, וכמו שהיא מגדת על עצמה באגרת הנזכרת למעלה.

עד י"ב שנים למדה חמשת חומשי תורה עם דודיה אחי אמה חזקיה ודוד, ובבואה בשנים למדה עם הרב דוד עצמו ספר חובות הלבבות, ועם מלמדים אחרים פירוש רש"י וספר המוסרי מנורת המאור.

בת י"ד שנים התחילה ללמוד תלמוד בבלי עם רב מובהק ושמו בן-נדיב מעיר מנטובא, שנתישב כבר מכמה שנים בעירנו, ועמו השלימה מסכת מגלה ולמדה גם כן פרקים אחרים ממסכתות שונות וכל ספר ראשית חכמה; גם עם דודה חזקיה למדה תלמוד בבלי וחכמת החשבון. מימיה לא שקדה על דלתי שום בית ספר וכל מדעיה אספה לה בביתה, מן המלמדים אשר באו שמה ללמד את אחיה יצחק אשר עסק בפרקמטיה. גם יצחק זה היה בקי לכתב בלשון הקדש, וזה נראה מן המצבה המזכרת למעלה אשר כתב לאחותו רחל. גם בבוא לעירנו המצחקת-טראגעדרית המפוארה העבריה רחל מארץ צרפת כתב יצחק לוצאטו שיר לכבוד רחל הצרפתית ולכבוד אחותו רחל האיטלקית, שתיהן מהוללות ונזרי כבוד לעמן. מאביה ומדודה למדה ג"כ בנעוריה לעשות מלאכת חרש עץ על האבנים והיתה להם לעזר במלאכתם; גם מלאכת התפירה ידעה, וכל בגדיה ובגדי אמה ואחותה ובתה עשתה בידיה, ואין צריך לומר שהיתה גם כן צופיה הליכות ביתה עם אמה ועם אחותה.

בשנת התק"ס נולד שד"ל ובהיותו בן שמונה שנים הלך עם אביו ואמו ואחותו (שמה גם כן רחל) לשבת בבית אחד אשר קנה לו אביו במהר אשתו בדרך פאנדרץ מחוץ לעיר, ושד"ל הולך בכל יום ויום לבית דודו, כי שם היתה אסיפת ספרים עברים ובתוכם ספרי הדקדוק היותר עקריים אשר הניח דוד לוצאטו נחלה לנכדו יצחק אחי רחל.

מן הספרין הללו שאבו שד"ל ורחל מי תורה, והיו יושבים שם ביחד שעות רבות בכל יום ויום ללמוד לחקור ולפלפל על פשט הפסוקים ועל עניני האמונה במציאות האל ויחודו. כבר פעמים רבות, ככה מספר שד"ל, פצרה בי בת דודי להביא לה ספר יקר מאד בעיניה הוא ספר הזהר, ויום אחד בשנת התקע"ז מצאתיו והבאתיו אליה, ובתתה לי את כסף שכרו אמרה לי: ולך מה אעשה ידידי על כל החרדה אשר חרדת עלי? ואען ואמר לה: אינני שואל מעמך כי אם שלא תאמיני דבר מכל הכתוב בספר הזה! ותען לי מיד בדברי אליהו אל אלישע כאשר שאל ממנו פי שנים ברוחו אליו: "הקשית לשאול".

נפש רחל קשורה בנפש בחור אחד ממשפחת מורפורגו ושמו יעקב, ובראשונה לא אבו לתתה לו, ויפצרו בה לבחור לה איש אחר ולא אבתה שמוע, ותבחר לשבת פנויה בבית אביה. על הענין הזה כתב לה שד"ל שיר אחד, והיא ענתה לו בשיר אחר, לא בלבד עם החרוזים עצמם, כי גם  עם תיבות השיר (רובן ככולן) אשר שלח לה. וישלח שד"ל את השיר הזה לבעל כוכבי יצחק (מענדל סטערן) ועל ידו באה רחל לאור העולם; אבל השיר הזה איננו הראשון בחבוריה, כי אם המצבה אשר הכינה לעצמה בימי נעוריה ונדפסה גם כן בכוכבי יצחק. על יפי השיר הנ"ל ויקר מליצותיו תמהו  כל קוראיו ולא האמינו כי מידי אשה יצא, ומן היום ההוא והלאה נדפסו בכוכבי יצחק כמה משיריה וממכתביה אשר כולם נכללים בספר הזה, עד כי חדל המכתב העתי ההוא לצאת לאור. אחר זמן נתנו לה הוריה רשיון להנשא לידיד נפשה אשר הוכיח ה' לה, ויהי זה בחדש אדר שנת התקע"ט; ותשר רחל שירה על כלולותיה, וגם שד"ל אשר היה לו תמיד חלק בכל תולדותיה, שר שיר נאה על המראה הזה ושניהם נדפסו בכוכבי יצחק וגם בכנור נעים של שד"ל חלק ב'.

ולרחל שלשה בנים ובת אחת ולהם ולעסקי ביתה קדשה בכל עתה ולא נשאר לה עוד זמן הרבה ללמוד. גם לא היו לה כי אם ספרים מועטים ובהם הגתה בלילה אחרי השלימה את כל עסקי ביתה ובניה ישנים. אישה לא מצא ענג בלמודיה ובחבוריה כי אם בסחורתו, וכל אשר בקש ממנה עשתה לו; ותשם כל מגמתה לטפח ולרבות את בניה אשר היו סגולתה; ויהי בבואם בימים ויעסקו שלשתם בסחורה כאביהם, ולא אבו לקחת להם אשה, וגם בתה לא היתה לאיש. גם ספרה לי בת רחל כי כאשר גדלו אחיה וגדלו גם כן עסקי הבית, כי לא היה להם עבד ושפחה, לא היה לאמה פנאי לעסוק בלמודיה, כי אם בראשי חדשים, כי בהם לא היתה עושה מלאכת מחט, וכשלא יכלה לישון ותדד שנתה מעיניה, קמה בעוד לילה ממטתה, ותכתוב איזה טורים לבלתי שכחם. ותוסף רחל לחבר על דרך זה ולהוציא מעת לעת שיר משיריה אשר שלחה תמיד לשד"ל ואשר מצאו חן בעיני כל לומדי שפת עבר אשר באיטליה ואשכנז ורבים מהם שרו שירים נשגבים לכבודה. ויהי כראות בעלה כי שם אשתו נודע בשערים וכי קמו משוררים ויאשרוה סופרים ואנשי שם ויהללוה על חכמת מליצותיה ויקרן ועל יפי שירה, ותגדל גם כן בעיניו ובעיני בניו אשר גם המה לא הכירו גודל ערכה ורוב סחרה הטוב מסחר כסף.

אבל אהבת יצחק וחשיבותו לאחותו גדלו עד מאד כאשר אמרתי, ונכרות מן השיר הנזכר למעלה אשר שר לכבודה, ומן המצבה שכתב לה, ושלא אבתה אחותו לקבל, כי חשבה לפנים משורת זכיותיה, אף על פי שכל הכתוב בה אמת כי בידיה אשר כתבו שירים נחמדים, תפרה המלבושים הבלואים לבני משפחתה, ושטפה גם כן במים עליותיה; אך הראיה היותר ברורה וגדולה על חכמתה ועל כל מדותיה הטובות היא חשיבות שד"ל ואהבתו לה הנכרות מכל אגרותיו אליה. ומן הדרך, דרך פאר וכבוד, אשר הוא מדבר עליה בכל מכתביו. כן בספרו לה על ספר תולדות  יצחק, והוא אסיפת  שירי זקנה ליצחק לוצאטו רופא מובהק ומשורר מהולל, שנתן החכם יצחק ריגייו מעיר גוריציאה לאיש אחד מארץ פולין אשר חשב להדפיסו, ושלח אותו לשד"ל למען יבאר לו מאמרים אחדים בלתי נכוחים וברורים בעיניו, כתב לרחל: "אם תוכלי לעזרני במלאכתי זאת אני אשלם תודות לך, וגם תעשי נחת רוח לנפש הרופא, ואהללה שמך אשר כבר זכרתי לטוב בתולדות המחבר אשר שלחתי לבן פולין ההוא". וגם באגרת אחרת אשר שלח אח"כ ללעטריס, שד"ל מדבר על איזה מאמר שירי בלתי ברור אשר עליו נתוכח על בת דודתו, ושלח לה מנחת שיר על העזר אשר היה לו מאתה. פעם אחת הלך אליה החכם המשורר יוסף אלמנצי מפאדובה, שבשני חייו האחרונים נתישב בטריאסטי ונתעכב פעמים רבות אצלה וידבר עמה בשם שד"ל על מאמר מסוכסך משירי זקנה הנ"ל, ובלכתו מעמה אחרי שמעו את דעתה על הענין ההוא, שלם תודות לה ואמר "דבש וחלב תחת לשונך". ובעוד שאנשים גדולים ומפוארים וביניהם שד"ל, אלמנצי, סטערן לאנגבאנק, יוסף ורפאל הלוי, גאלד פראניטס וכמוהם רבים היו מספרים תהלותיה וכותבים לה ושרים שירים לכבודה, היא ישבה בצניעות בין קירות ביתה לא בקשה שום כבוד, ועל כל מדותיה עטתה ענוה, ובכל מכתביה קראה את עצמה בשם רמה (ר"ת רחל מורפורגו הקטנה). תאותה היותר עזה בסוף ימיה היתה ללכת כאחת השפחות עם השר מונטיפיורי  לירושלים עיר הקדש, לכלות שם את שאר ימי חייה, ועיניה היו תמיד מיחלות לראות הגאולה ובנין בית הבחירה, ועל כן חשבה תמיד חשבונות רבים על הפסוקים הרומזים את המקרים האלה. יראת ה' היא אוצרה ואמונתה סגולתה, ותאהב את בני עמה בכל כוחה ותכלית שנאה שנאה את מלכי רוסלאנד ושריהם ויועציהם על אשר לחצו את בני ישראל אשר בארצם, וחמדה תמיד לראות מפלתם ופדות אחיה מעול אויביהם הרודים בהם.

בהיותה בת שבעים וחמש שנים נתעלפה פתע פתאם ולא יכלה עוד להשתמש בכל אבריה, ובלי התרעם על גזר דינה קבלה יסוריה וסבלה אותם ברצון המעיד חזקת אמונתה בצדקת האל יתברך ותמימות פעלו. ויהי אחר חליה כאשר הלכה פעם ראשונה לבה"כ לשלם תודות לאל על כי האריך עוד ימיה, ותכתוב לה את מכתב לחזקיהו לקרוא לפני ה', ומכתיבתה נכרת חולשת ידה, וחבוריה האחרונים אשר כתבה אחר כך נקראים בקושי: שירה האחרון הוא קינה על מות מורנו ורבנו כמוהר"ר פנחס אשכנזי היושב על כסא ההוראה בעירנו שנקרא אל על בחדש טבת שנת התר"ל; ושמנה חדשים אחרי כן חלתה רחל כאשר הרגישה בעצמה כי קרבו ימיה למות, התחזקה וישבה על ערש דויה, ותכתוב בידה דבריה האחרונים ותמצאם בספר הזה, וזה הוא לה שיר התנשמת. אחרי כן התחילה להוסיף עוד דברים אחדים ותכתוב מלה "אלהי", אך לא היה עוד בה רוח ותחדל לכתוב.

ויהי ביום ו' לחודש אלול שנת התרל"א ביום ד' לסדר ונשמרת מכל דבר רע, ותמת רחל בת אחת ושמונים שנה, עזבה ארץ תלאובות ותעל למנוחות, ועל קברה הציבו את המצבה הנ"ל אשר הכינה לעצמה בימי נעוריה; ואחריה מת בעלה בן פ"ד שנים בשנת התרל"ה וגם כל שלשת בניהם; הבכור יוסף בעיר וויען בש' התרמ"ד, השני דוד בשנת התרמ"ה והשלישי יצחק בשנת התרמ"ו שניהם בטריאסטי, ותשאר הבת פנינה מהוריה ומאחיה והיא עתה בת ס"ז שנה זוכרת תמיד אהבת אמה ושומרת בזכרונה איזה משיריה. ממנה באו לי כל כתבי יד רחל יוצאים עתה לאור, רובם ככולם פעם ראשונה מאת שנה אחרי הולדה, ואני אספתים והעתקתים ועשיתי בהם איזה תקונים וסדרתים לפי סדר השנים שבהן נכתבו. ואף אם תכונת שירי רחל מורפורגו ומכתביה איננה תמיד ישרה ומכוחה לפי משפטי השיר, מחשבותיה והגיוניה מעולים ותמימים מאד, והמעלות האלה המציאו להם חן בעיני כל קוראיהם אף כי יצאו מקולמוס אשה, עד כי רבים חשבו כי תחת  שם אשה נחבא איש, ובבואם לעירנו בקשו לראותה ולדעת בבירור כי פיה המדבר אליהם; ותמהו על גודל חכמתה וזך שכלה.

ואנחנו עתה מאת שנה אחרי הולדת האשה המהוללה הזאת ותשע עשרה שנה אחרי מותה. בספרנו את שמה טוב שם משמן טוב לעם נולד, נזכיר מה שנאמר כי לא אלמן ישראל, וגם אם בעת ובעונה הזאת אשה בקיאה לכתוב בלשון הקדש הוא דבר איננו בנמצא, כי גם רוב האנשים עזבו למודו ואין דורש אל כהני שפת עבר, מ"מ נאזור מתנינו ונקומה ונעשה  מה המוטל עלינו בשבילי בחשבנו שמה שכבר נפל או שנוטה ליפול בעהי"ת יוכל עוד לקום ולשוב לאיתנו ולהדרו הראשון.  ועתה נודה לאל בלב שלם ובנפש חפצה שגם ע"י האשה המפוארה הזאת רצה להרבות פאר קהלתנו הקדושה ושם עירנו היקרה אשר כבר השיגה מעלה עליונה בתולדות הספרות העברית בארץ המולדת המאור הגדול שמואל דוד לוצאטו זלה"ה ותלמידו שמואל חיין זלמן הי"ו ואחרים, שהוציאו לאור ספרים הרבה והרימו בתוכנו דגל למוד לה"ק ותמכו בו בכל לבבם ובכל נפשם: ישלם ה' פעלם וכמעשי  ידיהם ישיב להם וישיב שבות אהלי יעקב במהרה בימינו אכי"ר.

והיה זה פה טריאסטי יע"א בחדש תשרי שנת "ויחד לבבנו חבבנו לאהבה וליראה שמך לפ"ג.

המוציא לאור[1]

יצ"ח"ק

ס"ט

לתוכן הענינים



[1] קסטליוני הביא לדפוס את שירי רחל מורפורגו, בקובץ הנקרא "עוגב רחל".