מִיגוּאֵל דֵּי סֶרְוַנְטֶס סַאאַוֵידְרָא: תּוֹלְדוֹתָיו וְדוֹן קִישׁוֹט סִפְרוֹ    🔗

מיגוּאֵל דֵּי סֶרְוַנְטֶס סַאאַוֵידְרָא, הגדול בסופרי הישפניה, תפארתה וגאונה, נולד בשנת 1547 בעיר אַלְקַאלָה. אביו, רוֹדְרִיגוֹ, רופא עני וחֵרֵש ומטופל בבנים, היה נודד ועובר כל ימיו עם בני ביתו ממקום למקום לבקש פרנסה, ובין שאר ערי מגוריו ישב ימים, הוא וביתו, גם במדריד הבירה ובשיביליאה. בעיר הזאת היה מיגואל הצעיר קרוב קרבת מקום אל אבי התיאטרון העממי בהישפניה, אל הדרמטורג המפורסם בשעתו לוֹפֵּי די רוֹאֵידוֹ, והקִרבה הזאת השפיעה עליו בוַדאי השפעה ידועה. על שאר פרטי חייו, על גִדוּלוֹ וחנוּכו בימי הילדות והנֹער, אין אנו יודעים כמעט מאומה. מדברי סֶרוַנטס עצמו, המסיח לפי תֻּמו באחד מִכְּתָבָיו, אנו שומעים, כי נפשו דבקה לאהבה את דברי השירה והחזון עוד בעצם ימי ילדותו. תאוָתו אל הקריאה בספרים חזקה עליו כל כך, עד שהיה מלקט קרעי נְיָר וגליונות מקרקע הרחוב וקורא מעליהם את הכתוב ואת הנדפָּס בהם. מה היה טיבם של הספרים אשר מִלא הנער את רוחו מהם – אין לדעת. יש לשער, כי היו אלה מן המין החביב והמצוי ביותר בימים ההם – רומַני האבירים וספורי נפלאותיהם. הימים היו ימי תרועת מלחמה וקול ענות גבורה בהישפניה. רוחות של תעצומות ועוז היו משוטטות באויר המדינה ומשַׁכְּרות את כל הלבבות, ואת חזות לבם ומשאת נפשם מצאו בני הדור בספורי מאורעותיהם הנפלאים של אותם אנשי הפלא עזי הרצון ורבי העלילה, הידועים בשם “האבירים המשוטטים”.

קרוב לשנת 1566 נעקרו בני בית סרוַנטס עוד הפעם ממקומם וישובו למדריד. שם כלה מיגואל את חוק תלמודו בדעת הלשון והספרות בבית הספר, ובאחד מקובצי השירים, שיצאו לאור בשנת 1569 על מות המלכה הצעירה אִיזַבֶּלָּה די וַלּוּאָה, נתפרסמו ראשונה גם מקצת משירי מיגואל הצעיר. עורך הקובץ ומוציאו, מורה מיגואל, הפרופסור לוֹפֵּיס די הוס, חולק תשומת לב מיוחדה לשירים אלה והוא קורא לכותבם, הסופר המתחיל, בשם “תלמידי היקר והאהוב”. בן עשרים וארבע התחבר מיגואל –אין יודע איזה הדרך – לשלוחי ההֶרצוג החשמן אַקְוַאוִיבַא שבאו לנחם את המלך פיליף על מות יורש העצר דון קרלוס, ובשובם לארצם, לאיטליה, נלוה אף הוא אליהם. ארץ איטליה עשתה עליו רושם חזק מאד, ולא ביפי שמיה ובתועפות מגדליה ובתי כניסותיה, כי אם בחיי החרות שבה, אשר לא ראה כמוהם בארץ מולדתו, ארץ העריצות והאדיקות הנפרזה. במשך שתים עשרה השנה ששהה באיטליה למד לדעת את דרכי המדינה ואת לשון הארץ וספרותה. בימים הראשונים לשבתו שם היו לו מהלכים בין העומדים לפני ההֶרצוג; אבל עד מהרה ונפשו הרותחת, תאֵבת הַפְּעָלִים והעלילה, קצה “בחיי הארמון” הריקים והבטלים, ובשנת 1570 בא לעבוד בַּצָּבָא בחיל דיאֵיגו די אוּרבין. באחת המלחמות הכבדות בים נפצע פצעים קשים ותאבד לו יד ימינו, ולבסוף, אחרי פגעים רבים, בהיותו באניה בדרך לשוב אל ארצו, נלקח בשבי, ויובא הוא ורבים מבני ארצו השבויים עמו לאלג’יר. שם הגיעו לו ימים קשים ומרים: התענה בידי בעלים אכזרים, התגלגל בבתי כִלאים אסור באזיקים, נמכר מרשות לרשות כעבד, וגם נרדה בפרך. ואולם כל הפגעים האלה לא דכאו את עוז רוחו, לא הכשילו את אֹמץ לבו ולא הפילו מנדיבות נפשו מאומה. בכל מקום התענותו היה ה“גִּדֵּם” לאב וליועץ ומנחם לחבריו בני ארצו הנתונים בצרה כמוהו, בכֹח לבו, בחריצותו ובכשרון המעשה. הוא כתב גם קומידיות אחדות, להיות למשחק לחבריו בעת הפנאי, להפיג קצת את יגונם, והוא עצמו היה בין המשַׂחקים. פעמים רבות אף השליך נפשו מנגד ובתחבולות מחֻכמות מאד, שהיה בהן הרבה מן החריצות וההסתכְּנוּת, נסה למלט את נפשו ונפש חבריו מן השבי, אבל כל נסיונותיו היו לריק. ארבע פעמים ברח הוא וחבריו עמו – וכל פעם נתפשו בכף, ומיגואל ביקר רוחו גאל את כל חבריו מעֹנש מות, בשימו את עֲוֹן מנוסת כלם בראשו, ויתן את נפשו לפני הרודפים כַּמֵּסִית היחידי לעבֵרה זו. פעם אחת חבל תחבולה גדולה ונמרצה מאד, להמריד את כל הנוצרים השבויים הנמצאים באלג’יר, עשרים אלף איש, על שוביהם הלוחצים אותם, לכבוש את העיר כלה ולהסגירה בידי ממשלת הישפניה. המחשבה הזאת, שהיה בה הרבה מן ההזיה ה“דון קישוטית” לא יצאה, כמובן, לפועל, ואם אחרי כל אלה נצל מיגואל מענש מות, אין זאת כי אם אצבע אלהים או תאוַת הבצע של שוביו, אשר על פי התעודות והכתבים שמצאו בידו הכירו את ערכו ויקווּ לקחת בפדיון נפשו מחיר רב. הם הסתפקו אפוא בענשים אחרים, קלים ממות: הכבד הכבידו את נחשתיו ויוסיפו עליו משמר.

מקץ חמש שנים לשבְיו, אחרי גלגולים רבים ונפלאים, נפדה מיגואל סוף סוף בידי קרוביו ומיודעיו בחמש מאות אדומים, ויוּשב בשנת 1580 אל ארצו, אל עיר מדריד. את כל התלאה אשר מצאה אותו בעיר שביו כתב מיגואל על ספר, והדברים נקראים כספורי נפלאות ומעשי נסים. הרבה מאורעות מהם נכנסו לבסוף כעין חֹמר במקצת מן האפיזודות שבספר דון קישוט השלם.

בשובו למדריד קוה ל“עֲלִיָּה” בכהונת הצבא, עֵקב עבודתו הנאמנה, אבל תקותו לא באה, ובַצַּר לו הסתפח לִצְבָא פורטוגליה ואיי אַזוֹר, ויבוא ללִיסַבּוֹן. העיר הזאת ויושביה מצאו מאד חן בעיניו ובכתביו הוא מפזר להם שבחים הרבה. אחר כך הלך לאוֹרַאן ולמוסטוהַאן בשליחות הממשלה. בשנת 1582 שב עוד הפעם להישפניה, ומן העת ההיא והלאה התמכר לספרות. ספור האידיליה מחיי הרועים, שהוציא בשנת 1584 בשם “גאלאטֵיָה”, עשה לו שם, ואחרי נשואיו הוציא בזה אחר זה כמה וכמה דְרַמות וקומידיות, שלא ירדו זמן רב מעל במת התיאטרון והיו חביבות מאד בשעתן על הקהל. מכל המחזות האלה לא הגיעו אלינו כי אם שנים, ויתרם, כעשרים או יותר, אבדו מן העולם.

שכר הסופרים שקבל היה, כנראה, מעט מאד לפי צרכיו, ומפני דחקו נאנס לעסוק שוב בדברים שאין להם כל ענין לספרות. בתחלה שמש פקיד מפקח על הספקת הצרכים לצי המלך פיליף השני, אחר כך – גם גובה מסים. לרגלי משרתו זאת היה סרוַנטס סובב בעיָרות ובכפרים לגבות את המס, וילמד לדעת את כל דרכי העם הפשוט לכל פִּנּוֹת חייו. אמנם לא הניח סרוַנטס בעת ההיא את ידו גם מעבודת הספרות ויהי כותב שירים מזמן לזמן, אבל כתיבה זו לא היה בה כדי להניח את הדעת. מן הצד השני, לא נזהר הרבה גם בחובות משמרתו. לא לפי רוחו ומזגו היתה זו ולא עסק בה אלא מאונס. לא עברו ימים מועטים ואירע לו מכשול: שלוחו מעל בכסף הממשלה, וסרוַנטס, מֵאֵין לו במה לשלם כדי כל הנזק, נתחַיֵב מאסר. בשנת 1597 הובא, לפי פסק הדין, אל בית הכלא בשיביליאה, מקום שהיה כלוא שם בעת ההיא מחנה כבד של אסירים, כאלף ושמונה מאות איש. שם ישב שלשה חדשים, ושם, באמצע המהומה והזוהמה של אוכלסי פושעים וחטאים מכל המינים –זרחה פתאם “רוח הקֹדש” לסרוַנטס ודמות “דון קישוט” עלתה לפניו במחשבה. בצֵאתו מבית הכלא גמל יציר רוחו, ובשנת 1605 בא לעולם ספר “דון קישוט”, חלק ראשון.

הרושם שעשה הספר בהישפניה אין לתאר. בשנה הראשונה ליציאתו נתפשט בחמש מהדורות. לא היה יודע ספר בהישפניה אשר לא קרא את דון קישוט, וכל אחד ואחד טעם בו טעם מיוחד: זה קרא ופיו נתמלא שחוק וזה קרא –ולבבו נתמלא מחשבות. הספרים התפֵלים, “ספורי האבירים”, שהעם היה שטוף בקריאתם, אבדו מהרה מתוך הקהל: חִצֵּי לעגו השנונים של סרוַנטס בספרו החדש פגעו בהם ולא היתה להם תקומה עוד. כבוד סרוַנטס זרח פתאם כשמש בכל אפסי ארץ הישפניה. עתה נח מעט מעצבו ומרוגז חייו, ויגיעו לו ימי יצירה ועבודה ספרותית פוריה מאד. יושב היה מעתה בשלוה ובכבוד וכותב ומוציא מתחת ידו ספר אחר ספר. הנה קובץ נובֶלות והנה קובץ שירים, והנה עוד ועוד. רוחו היה בעת ההיא כמעין המתגבר. ובעוד הוא מכין את הספר השני של דון קישוט – והנה קפץ עליו פתאם רֻגזו של זַיְפָן אחד, שנתקנא בכבודו של סרוַנטס, והקדים ופרסם חלק שני, מזויף, לדון קישוט. הנבָלָה הזאת גרמה הרבה צער לסרוַנטס, והיא שזרזה אותו למהר ולכלות את החלק השני ולהוציאו לאור. החלק הזה, שיצא בשנת 1616, זכה אף הוא לפרסום וכבוד כזה הקודם לו, והספר המזויף נדחה מהרה מפניו ועבר ובטל מן העולם. רוחו היוצר של סרוַנטס לא חדל מעשות פרי גם אחרי כן, בימי השֵׂיבה. בשנת 1616, והוא כבן שבעים, מת בחליו הכבד אשר התענה בו ימים רבים ויקָבר בעיר מגוריו. עתה אין זכר לקברו ואין יודע מקומו.

הרבה ספרים טובים כתב סרוַנטס, ואף בהרבה מן הספרים ההם נתגלה כח היצירה והחִדוש של מחברם, אבל אחד הוא ספרו “דון קישוט” שזָכָה וזִכָּה את מחברו לשם עולם. במה כחו של זה גדול?

המחבר בעצמו מעיד, שלכתחלה לא כתב את ספרו אלא כדי “לבדח ולשעשע” את לב הקורא וגם למען “שים לשחוק וללעג את ספרי האבירים ולמעט על ידי כך את השפעתם הנפסדת”.

ואולם אין איש בן־דעת אשר יקרא את הספר עד תֻּמו ולא ירגיש כי לא ספור לשעשועים או פארודיה בלבד נִתַּן לנו ב“דון קישוט”, כי אם עוד איזה דבר, שהוא גדול ונעלה הרבה מזה, שהתכַּוֵּן לו המחבר.

קודם כל יכריע אתכם כח התפיסה של הספר, רוחב ההיקף. שני החלקים של “דון קישוט” הם אֶפּוֹפֵּיָא גדולה ונפלאה, שקפּל סרוַנטס לתוכה באמנות נפלאה את הישפניה כלה, את כל חיי העם בדור ההוא. עוברים לפניכם שם במחזה המון ציורים ומעשים ותמונות בני אדם וטפוסים שונים, אישיים וקבוציים, למן רועה העזים ועד היושב על הכסא, הם ומנהגיהם, שיחותיהם ועסקיהם, שבתם ולכתם, חכמתם ואוַלתם, בגדיהם, מאכלם ומשתם, ועוד ועוד, אין נגרע מכל חייהם דבר.

בתוך הפרקים והשיחות באים, מלבד זה, משולבים גם הרבה רעיונות נעלים ופתגמי חכמה, פרי המחשבה העליונה של הדור ההוא, ביחד עם המון פתגמי עם ומשלי הבריות, פרי רוח העם ונסיון החיים; יש שם גם זכרונות ומאורעות הרבה מחיי סרוַנטס עצמו, המשולבים אף הם בקורות המדינה ובחיי הצבּוּר, ועוד ועוד…

שפעת חומר זו, היא בלבד דיה לעשות את הספר ל“אוצר בלום”, למין “כל בו” לאומי של הישפניה. ואולם ערכו העולמי של ספר יש לבקש לא בשפעת חמרו, כי אם בצורתו. ספר “דון קישוט” הריהו בעקר יצירה אֳמָנִית כבירה, פרי רוחו של יוצר ואמן גאון, של משורר וחוזה יחיד במינו. כל הספר, מראשו ועד סופו, נכתב בחכמה ציורית רבה וביכֹלת אמנית מאין כמוה. מערכת בניָנו, הזווּג הנפלא של פשטות התכן הספורי, פשטות קדמונית, עם כח דמיון חזק ובהיר מאד, הממשות הציורית בצדם של מעשי פלאים ובתוכם, השיחה השוטפת בנחת ובדרך טבעית, התנועה החיונית ברגעי הפעולה והעלילה שבספור, הסגנון המלוטש, ועל כל אלה רוח ההִתּוּל, אותו ההוּמוֹר הסרוַנטסי, המיוחד רק לו והוא אביהו הראשון בספרות כל העולם – כל אלה מצטרפים יחד למכלול אחד של יופי ושלמות ומעלים את הספר למדרגה עליונה של יצירה אמנית מיוחדת במינה, למרגלית מבהקת באוצר הספרוּיוֹת של כל העמים.

אבל יש עוד צד אחד בדבר: הנשמה הפנימית של הספר, הרעיון שבשרשו, האידיאה, והיא שמרומַמתו גם על כל הזמנים.

שני הטפוסים העקריים, המשוכללים ביותר, שבספר, ב“דון קישוט” האביר ובסנשו פנסא נושא כליו, סִמֵּל לנו המחבר, מדעת או שלא מדעת, שני עולמות מלאים, הפוכים זה מזה, אחד יוצא ואחד נכנס. לכאורה, לא הביא לנו המחבר את הבריות האלה כי אם לשחק בהן: מלוים אתם את ה“אביר” ו“נושא כליו” בכל מסעותיהם ומאורעותיהם הנפלאים; רואים אתם בשגעונו, בנצחונותיו המדומים ובמפלותיו הנאמנות של זה, ובפקחותו ההדיוטית, בפחדנותו ובאהבת בצעו של זה, שומעים אתם את השיחות המשונות של שניהם – ופיכם מתמלא שחוק מאליו; אבל אחרי אשר שבעתם את השחוק – והנה היתה עמכם רוח אחרת. הרגש תרגישו, כי מתחת למסוה השגעון של האחד וקלִפּת ההדיוטוּת של השני נִתנו לנו שני סְמָלים, שתי דמויות נצחיות: של “אידיאליות” העליונה ושל הפוכה הגמור, ה“ריאליות” הפשוטה. האביר “אַל־פַּחַד וְאַל־דֹּפִי” הוא “האביר בן דמות היגון”, דון קישוט, בכל שגעונותיו וזָרוֹתיו הריהו איש אשר רוח יתרה בו, אדם המעלה. יתרון הרוח ירושה הוא לו מעודף הכח של אבותיו האצילים, אלה שהביאו בשעתם את האבירות לעולם. בימיו, אמנם, כבר אבד ניר לאבירות הקדמונית, זו שהיתה תערובת נפלאה של הוד וגבורה וגֹדל נפש כרוכים ביחד עם אכזריות ופריצות וכל תועבה – אבל שלהבתה, נפרדת מנחלתה, היתה בוערת ומעלה עשן בספרות. אחרי שְׁקוֹעַ שמשה בארץ חיים, הופיע יְרֵחָהּ בארץ הספרים. מבול של “ספורי אבירים”, ספורים מלאים נפלאות וזרות ותהפוכות, הציף פתאם את הארץ וימלא את כל הרוחות שכרון והזיה. דומה, כאלו רוחות האבירים הקדמונים יצאו מקבריהם ויהיו מתהלכים רואים ואינם נראים בעולם התהו, לנסוך על כל בשר רוח עועים ולהכות את כל הלבבות בשגעון. רֶצידיבים ממין זה מצויים בדברי הימים. חזיון היסטורי, שֶׁכָּלָה גופו ותם כחו הממשי בחיים – רוחו המופשט יורד ומתגלגל לשירה ולספרות ושם הוא חי את חייו השנִיים, החיים שאחרי המות, ובדמות נאצלת יותר, בתור תנועה שירית, או כחזון לב ומשא נפש. חזון לב כזה נעשתה האבירות גם לדון קישוט. מרוב שְׁגוֹתו בספרים ממין האמור, נטרפה דעתו עליו לדבר אחד, ובשגעונו הוא חולם על דבר תחיַת ה“אבירות”, אבל לא בדמותה הקדמונית, הפראית, אלא על כזו שכמוה לא היתה במציאות מעולם, על מין “אבירות צרופה”, סִפְרִית, אבירות שכֻלה מסירות נפש מאהבה וכֻלה גאולה ופדות. זהו מין “אביר ברוח” שלא בזמנו ושלא במקומו. מוציא הוא את כלי הזין הישנים, ירושת אבותיו, שהיו מוטלים בפִנת הבית בלא תשמיש עִדן ועדנים והעלו חלודה, והוא יוצא בהם להשמיד את הרע ולהביא ישע לאמללים, והכל בשם האהבה לאיזו “גברת לב”, “דולציניה” מופשטת, שכמעט אין הוא עצמו יודע ברור מה טיבה. גלגולי מאורעותיו וכל מה שעלתה לו בחייו המלאים תלאה רבה מביאים לידי שחוק גדול, אבל באחרית השחוק יבא העצב ושפך עליכם את רוחו. שגעונו של דון קישוט הוא הוא השגעון הנעלה של כל החולמים והלוחמים הגדולים, היוצאים להביא ישועה לעולם ומוסרים נפשם על חזון לבם ומשאת נפשם. בפרק השנים עשר של הספר בא נאום ארוך ונפלא, שנשא דון קישוט במסבת רועי עזים. הנאום הזה שנאמר לא במקומו ולא בזמנו מביא את שומעיו רועי העזים לידי תמהון, ואולי גם לידי שחוק, אבל בעל הנפש לא ישחק. מתוך דברי הנאום נעלים, ומתוך דברים ומעשים רבים אחרים, אפשר לעמוד על יפי נפשו החולמת של בעליהם ועל צפוני רוחו העדינה. חולם הוא על תקומת “דור הזהב” בעולם, דור תמים ונקי, קרוב אל הטבע ושָׁלֵו בצדקתו. הרע והחמס שבעולם אינם מניחים לו לשבת בשלוה ואינם נותנים דמי לרוחו הסוער. במקום אחר מונה סנשו פנסא את שבחיו: “נדיב הנדיבים, חונן עבדו… גא בין ענוים, עניו בין גאים, אמיץ לב, ארך רוח, נעלב ואינו עולב, נאמן באהבה, טוב וישר… ושונא רע” – תאור זה איננו רחוק מן האמת, ויש עוד להוסיף עליו: “עדין נפש, איש הכבוד, בז לבצע” ועוד ועוד. ובכלל, אך משגה הוא בידי אלה החושבים את דון קישוט למשוגע ממש. באמת, אין זה כי אם איש ההזיה ובעל החלומות. בכל מה שמחוץ ל“רעיון האבירות” – דעתו זכה ורחבה, הגיונותיו נעלים ועדינים, פיו יהגה חכמה ושפתו שפת נדיבים. על שגעון איש אשר כזה לא נשחק. אכן גם מעשי שגעונו שני פרצופים להם: של שחוק ושל עצב, ומי בעל עינים יראה את שניהם. ביחוד מעורר בנו תוגה רבה ועמוקה הציור האחרון בסוף הספר השני, כשדון קישוט שב אחרי גלגולים רבים בפחי נפש מ“מערכות המלחמה” והוא שבע תלאה ועלוב ומנוצח. לִבֵּנוּ, לבנו לו. זו מלחמה, זו אמונה – וזה שכרן! הלחנם קורָא שמו “האביר בן־דמות היגון”!

דמות נושא הכלים סנשו פנסא היא הפוכה הגמור של דמות דון קישוט. זהו טפוסו של “איש העם”, אכר פשוט, אדם המוני וגס, תמים לכאורה, ובשעת הצורך – ערום ופקח, לבו טוב עליו תמיד, פטפטן, פחדן, עיניו לבִצעו ולכרֵסו ומבקש בכל דבר תועלת עצמו. אמנם מסור הוא בלב ונפש לאדוניו ומכיר ביתרון רוחו של זה, אבל “חוש המציאות” לא יעזבהו כליל ועיניו בראשו. מאמין הוא ואינו מאמין בכח נפלאותיו של אדונו – הכל לפי צורך השעה. עושה הכל “כַּכתוב” בספרי האבירים, הוא, הבור ואיש הנסיון, חותך את כל מעשיו על פי פִתגמי עם ומשלי הבריות, שהם הם כל חכמתו והוא מרבה לתבל בהם את שיחותיו במדה גדושה. אדונו חם המזג, המהיר והרותח, נופל כל פעם ברעה ונוקש; והוא, איש האדמה, המתון וכבד התנועה, רואה רעה ומסתתר. בשעה ש“האביר” עומד בתוך סערת הקרב וחייו בסכנה – עומד זה ומטפל בבזת הצידה, למלא את בטנו כי ירעב. סוף דבר, אלה השנַים הם בני שני עולמות שונים זה מזה: עולם הדמיון ועולם המציאות, או “עולם האצילות” ו“עולם העשיה”. שתי מלכיות הן, האחת עבר זמנה והשניה הגיעה שעתה. דון קישוט האביר מת ביגון וסנשו פנסא נושא כליו יורש אותו. עולם יוצא ועולם בא, אחרית וראשית – וסרוַנטס, המאור גדול בדור ה“תחיה”, עומד באמצע שניהם והוא שוחק ועצב כאחד.

כזה, או מעין זה, הוא הרעיון הפנימי והעיקרי שבספר דון קישוט. אפשר שהמחבר לא כִּוֵּן לזה מדעת, אבל זה כחה של יצירה גאונית, שהיא נעשית משל ודוגמא לדורות מאליה, שלא מדעת בעלים. יסוד המשל הוא היסוד הנצחי שבה, והוא שמקרב אותה לרוח כל בני האדם כאחד ומרומַמתה ממעל לכל הזמנים והגבולות. הנמשלים רבים ומשתנים עד אין סוף לפי המקום, הזמן והאיש, והמשל אחד ונצב לעולם.

ובכל היות הרעיון שבספר עמוק ונדרש לכמה פנים – הנה הספור עצמו, מצד הצורה, הוא פשוט מאד ומתקבל על לב כל אדם, כקטן כגדול. לא לחנם נִתַּרגם הספר לכמה לשונות במלואו ובקצורו ובקצורי קצורים, לגדולים ולקטנים ולקטני קטנים. הקורא העברי ימצא בו, כמדומה, קורת רוח מיוחדת. יש בספר זה, באופן הרצאתו, בפשטותו ובדרכי שיחתו וספורו, הרבה מן הרוח הביבלי. ואולי הצורה החיצונית בלבד.

ח. נ. ב.

התרגום העברי נעשה על פי תרגום דון קישוט השלם נוסחא חדשה, שנמצאה בשנים האחרונות, ולפי דעת רוב ה“סרונטיסיטים” היא הנכונה והיא הנקיה ביותר מזיופים והוספות ידי זרים. ומפני שתרגום זה נועד בעיקרו לבני הנעורים, באו בו השמטות וקצורים רבים. ביחוד נשמטו כל אותן האֶפּיזודות שאין להן ענין לגוף הסִפּוּר ומַסיחות את דעת הקורא מן העיקר.

 

פֶּרֶק רִאשׁוֹן: מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא דּוֹן קִישׁוֹט הַלַּמַּנְשִׁי?    🔗

אִישׁ הָיָה בְּעִיר קְטַנָּה בִּגְלִיל לַמַּנְשָׁא, קִיכַדָּה שְׁמוֹ, מִזֶּרַע הָאֲצִילִים, אֶחָד מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר כִּידוֹן עַתִּיק יָמִים לָהֶם וּמָגֵן יָשָׁן נוֹשָׁן וְסוּסָה כוֹשֶׁלֶת בֶּרֶךְ עִם זַרְזִיר מָתְנָיִם. וְהָאִישׁ כְּבֶן־חֲמִשִּׁים שָׁנָה, גְּבַהּ קוֹמָה וְדַק בָּשָׂר, וְאִשָּׁה וּבָנִים אֵין לוֹ. וַיֵּשֵׁב הָאִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ הַקְּטַנָּה, הוּא וּשְׁלשׁ נַפְשׁוֹתָיו עִמּוֹ: אִשָּׁה סוֹכֶנֶת בַּיִת כְּבַת אַרְבָּעִים, נַעֲרָה יְתוֹמָה אֲסוּפַת חוּץ, קְרוֹבָה לוֹ, כְּבַת עֶשְׂרִים, וְעֶבֶד אֶחָד זָקֵן, הָעוֹשֶׂה כָל־מְלָאכָה בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה. וַיְכַלְכֵּל קִיכַדָּה אֶת־בֵּיתוֹ מִתְּבוּאַת נַחֲלָתוֹ בְּמִסְכֵּנוּת, וַיְהִי לוֹ לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ. וְהִשְׁכִּים קִיכַדָּה יוֹם יוֹם בַּבֹּקֶר וְיָצָא הַשָּׂדֶה לָצוּד צָיִד, וְאֵת כָּל־זְמַנּוֹ הַפָּנוּי הָיָה נוֹתֵן לְמִקְרָא וּלְהִגָּיוֹן בִּסְפָרִים. וַיִּשְׁתַּקַּע כָּל־הַיָּמִים בְּסִפְרֵי בַדִּים וַיֶּרֶב לַהֲגוֹת בְּסִפּוּרֵי נִפְלָאוֹת, אֲשֶׁר כָּתְבוּ הַסּוֹפְרִים בַּיָּמִים הָהֵם עַל־דְּבַר הֲלִיכוֹת אַבִּירֵי הַפָּרָשִׁים וַעֲלִילוֹתֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם. וַיַּאֲמֵן קִיכַדָּה בְּתֻמָּתוֹ לְכָל־דִּבְרֵי הַנִּפְלָאוֹת, חֲזוֹן רוּחַ הַסּוֹפְרִים, וַיֵּלֶךְ לִבּוֹ אַחֲרֵיהֶם וְנַפְשׁוֹ דָּבְקָה בָהֶם מְאֹד. וַיַּנַּח בִּגְלַל הַקְּרִיאָה אֶת־כָּל־מְלָאכְתּוֹ, וַיִּטּשׁ גַּם־אֶת־הַצַּיִד אֲשֶׁר אָהֵב, וְלֹא פָנָה בִּלְתִּי אִם־אֶל־הַסְּפָרִים וְחֶזְיוֹנוֹתֵיהֶם. וַיִּמְכֹּר מִנַּחֲלָתוֹ חֶלְקָה חֶלְקָה וּבְכֶסֶף מִכְרָן הִרְבָּה לוֹ סְפָרִים וַיּוֹסֶף לִשְׁגּוֹת בָהֶם כָּל־הַיָּמִים. וְגַם בַּלַּילָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ, כִּי הָגֹה הָגָה בְּכָל־פָּעֳלֵי הַגִּבּוֹרִים, וַיְקַנֵּא בָהֶם וּבִגְבוּרוֹתֵיהֶם, וַיִּתְאַו לִהְיוֹת כְּמוֹהֶם וּלְהִדַּמּוֹת אֲלֵיהֶם בִּגְבוּרָה וּבְעֹז רוּחַ, בִּתְהִלַּת נִצָּחוֹן וּבְשֵׁם עוֹלָם, בְּפֶה מְמַלֵּל רָמוֹת וּבְתִפְאֶרֶת מְלִיצָה.

וַיְהִי כִּי־הִרְבָּה לִשְׁגּוֹת בַּסְּפָרִים הָהֵם וּבְתַעְתּוּעֵיהֶם, וַיֵּתַע לְבָבוֹ וְדַעְתּוֹ הִתְבַּלָּעָה; וַיְלַמֵּד אֶת־לְשׁוֹנוֹ גַּם־הוּא לְהַרְבּוֹת לַהַג וּלְדַבֵּר גְּבוֹהָה גְּבוֹהָה, כְּאַחַד הָאַבִּירִים הַמְדֻמִּים, וּבָאַחֲרוֹנָה נִתְקְעָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבּוֹ, לְהֵעָשׂוֹת אַף הוּא לְ“אַבִּיר מְשׁוֹטֵט” רַב־פְּעָלִים וּגְדֹל־עֲלִילִיָּה, וְעָבַר בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, וְעָשָׂה מִלְחָמוֹת, וּפָעַל גְּבוּרוֹת וְהִצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת. עִם־עֲנָקִים יֵאָבֵק וְיָכֹל לָהֶם וְאֶת־הָאֵימִים יַדְבֵּר תַּחְתָּיו. וְהֶעֱבִיר זֵדִים כָּלִיל מִן־הָאָרֶץ, וְהִשְׁמִיד כָּל־רִשְׁעֵי עוֹלָם מִתַּחַת שְׁמֵי אֱלֹהִים. נִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה תְּחוֹלֵל יְמִינוֹ וְעָשָׂה לוֹ שֵׁם עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת. וְהָיָה שֵׁם קִיכַדָּה לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לְאַרְצוֹ וְלִתְהִלָּה לְעִיר מוֹלַדְתּוֹ. וּמִי יוֹדֵעַ אוּלַי תּוֹשִׁיעַ לוֹ זְרוֹעוֹ גַּם לַעֲלוֹת לִגְדֻלָּה, וְהָיָה לְמֶלֶךְ אַדִּיר בְּאַחַת מֵאַרְצוֹת הַפְּלָאוֹת וְגוֹיִים עֲצוּמִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ יָסוּרוּ. בַּיּוֹם הַהוּא – וְחָשַׂף קִיכַדָּה אֶת־כָּל־זְרֹעַ עֻזּוֹ וִימִין צִדְקוֹ, וְתִקֵּן אֶת־כָּל־הָעוֹלָם לְפִי רוּחוֹ, וְנָטַע מִשְׁפַּט אֱמֶת בָּאָרֶץ וּצְדָקָה לְכִסֵּא תֵשֵׁב.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִתְנַשֵּׂא בְלִבּוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה אֲנִי אַגְדִּילָה עוֹד אֶת מַעֲשַׂי מִכֹּל אַבִּירֵי עוֹלָם, וְהָיִיתִי כַאֲרִיאֵל וּכְאַבִּיר הָאַבִּירִים, וְהִשְׁאַרְתִּי אֶת־שְׁמִי לִבְרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, וְזִכְרִי יַעֲמֹד לְדוֹר דּוֹרִים.

וּבְאַחַד הַיָּמִים קָם קִיכַדָּה לְהָפִיק אֶת־זְמָמוֹ, וַיּוֹצֵא אֶת כְּלֵי־נִשְׁקוֹ הַיְשָׁנִים מֵאֲשֶׁר הֵם שָׁם, וַיַּעֲבֵר חֶלְאָתָם מֵעֲלֵיהֶם, וַיְצַחְצְחֵם, וַיִּמְרְקֵם עַד־הֱיוֹת לָהֶם בָּרָק. וַיַּרְא אֶת־הַקּוֹבַע וְהִנֵּה אֵין תַּחְתִּית לוֹ –וַיַּעַשׂ אוֹתָהּ לוּחוֹת נְיָר עָבֶה, וַיַּעֲמֹל בָּהּ שָׁבוּעַ תָּמִים. וּכְכַלּוֹתוֹ לְתַקֵּן, וַיֹּאמֶר לְנַסּוֹת אֶת־הַתַּחְתִּית אִם חֲזָקָה הִיא – וַיַּךְ עָלֶיהָ בְּכִידוֹנוֹ, וַתִּשָּׁבֵר כְּרֶגַע, וַיֹּאבַד לָרִיק כָּל־עֲמָלוֹ.

וַיַּאֲרֵךְ קִיכַדָּה אֶת־רוּחוֹ, וַיָּשָׁב לְתַקֵּן אֶת־הַשְּׁבָרִים וַיְחַבֵּר אוֹתָם בְּחוּטֵי בַרְזֶל, וַיִּבְטַח הַפַּעַם בְּקוֹבָעוֹ כִּי חָזָק הוּא, וְלֹא שָׁב לְנַסּוֹתוֹ עוֹד.

וַיָּבֹא אֶל הָאֻרְוָה, וַיִּתְבּוֹנֵן בְּגַל הָעֲצָמוֹת, הוּא סוּסוֹ הַזָּקֵן וְהָרָזֶה, וַיִּיטַב בְּעֵינָיו מְאֹד, וַיֹּאמֶר: אָכֵן טוֹב סוּסִי מִכָּל־סוּס, אֵין כָּמוֹהוּ לְיֹפִי וְלִגְבוּרָה. טוֹב הוּא לִי גַּם־מִבּוּצִיפַלּוּס, הֲלֹא הוּא הַסּוּס הַמְפֻרְסָם אֲשֶׁר לַאֲלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדוֹן. אֵין לִי עַתָּה כִּי אִם־לִמְצוֹא לוֹ שֵׁם נָאֶה וּמְתֻקָּן לְפִי כְבוֹדוֹ.

וַיִּיגַע אַרְבָּעָה יָמִים וְאַרְבָּעָה לֵילוֹת, וַיְבַקֵּשׁ, וַיְחַפֵּשׂ – וַיִּמְצָא לְסוּסוֹ שֵׁם נָאֶה וְעָרֵב מְאֹד לְאֹזֶן –“רוֹסִינַנְטֵי”, לֵאמֹר: “סוּס לְפָנִים”, כִּי אָמַר קִיכַדָּה: כַּסּוּס כִּבְעָלָיו מִקְרֶה אֶחָד לָהֶם. רֵאשִׁית שְׁנֵינוּ מִצְעָרָה, וְאוּלָם אַחֲרִיתֵנוּ תִּשְׂגֶּה מְאֹד. אֲנִי מִקְּטַנֵּי הָאֲצִילִים עָלִיתִי לִגְדֻלָּה וָאֱהִי לְאַבִּיר נוֹדָע בִּשְׁעָרִים, וְהוּא, הַקָּטָן וְהַדַּל אֶתְמוֹל, נֶהְפַּךְ עַתָּה וַיְהִי לְסוּס אַבִּירִים…

אָז יִתֵּן אֶת־לִבּוֹ לַחְקוֹר לָדַעַת, מָה הַשֵּׁם אֲשֶׁר יִקְרָא לְנַפְשׁוֹ הוּא. וַיָּתָר בְּחָכְמָה אֶת־כָּל־שְׁמוֹת הָאַבִּירִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, וּמִקֵּץ יָמִים עָמַד וַיִּקֹּב לוֹ שֵׁם חָדָשׁ אֲשֶׁר־לֹא הָיָה עוֹד לְעוֹלָמִים: “דּוֹן קִישׁוֹט”, כִּי אָמַר אַל־נָא יַחֲלִיפוּ אֶת־שְׁמִי בְּשֵׁם

אַבִּיר אַחֵר, אֲשֶׁר לֹא הִרְבָּה כָמוֹנִי לַעֲשׂוֹת גְּדוֹלוֹת. וַיָּשֶׂם דּוֹן קִישׁוֹט אֶל־לִבּוֹ, כִּי הָאַבִּיר הַמְפֻרְסָם אַמַּדִּיס, זֶה הָאֲרִיאֵל הֶחָבִיב עָלָיו מִכָּל־שְׁאָר הָאַבִּירִים אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, נִקְרָא בַסְּפָרִים עַל־שֵׁם אַרְצוֹ גַלְיָא גַּם־בְּשֵׁם לְוָי, לֵאמֹר: “אַמַּדִּיס הַגַּלִּי”, וַיּוֹסֶף גַּם־קִיכַדָּה לְעַצְמוֹ עוֹד שֵׁם לְוָי, לֵאמֹר: “דּוֹן קִישׁוֹט הַלַּמַּנְשִׁי”, כִּי אָמַר: אֶעֱשֶׂה־נָא חֶסֶד וֶאֱמֶת עִם מְדִינַת מוֹלַדְתִּי, עִם לַמַּנְשָׁא, וְאָצַלְתִּי עָלֶיהָ מֵהוֹדִי, בְּצָרְפִי אֶת־שְׁמָהּ לִשְׁמִי, וְשָׁמְרָה לִּי אֶת־הַחֶסֶד הַזֶּה לְאֶלֶף דּוֹר.

וַיִּמְצָא דוֹן קִישׁוֹט כָּתוּב בַּסְּפָרִים עוֹד, כִּי כָל־הָאַבִּירִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, זֶה דַרְכָּם, לִבְחוֹר לָהֶם יְפֵה־פִיּוֹת מִבְּנוֹת הָאָרֶץ, וְרָאָה כָל־אַבִּיר אֶת בְּחִירַת לִבּוֹ, כִּרְאוֹת בַּת־עֶלְיוֹן, אוֹתָהּ יַעֲרִיץ, אֵלֶיהָ יִשָּׂא נַפְשׁוֹ וּלִשְׁמָהּ וּלְזִכְרָהּ יַקְדִּישׁ אֶת כָּל גְּבוּרוֹת נִשְׁקוֹ וּפְרִי נִצְחוֹנוֹ. וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט בְּלִבּוֹ: הִנֵּה אֲנִי יוֹצֵא מָחָר לַעֲשׂוֹת גְּבוּרוֹת בָּאָרֶץ, וְהָיָה בְּהַכּוֹתִי אֶת־אַחַד הָאֵימִים אוֹ אֶת־אַחַד הַזַּמְזוּמִים וְהִכְרַעְתִּיו –הַאֵין טוֹב אִלּוּ נִמְצְאָה לִי לְעֵת כָּזֹאת בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת יְפֵיפִיָּה בְחִירַת לֵב, אֲשֶׁר אֵלֶיהָ אֶשְׁלַח אֶת אִישׁ מַצּוּתִי הַנִּכְנָע לְפָנַי, וּבָא זֶה וְכָרַע לְפָנֶיהָ בֶּרֶךְ, וְחִנֵּן אֶת־קוֹלוֹ לֵאמֹר: “בִּי גְבִרְתִּי הָעֲדִינָה! יְדַבֶּר־נָא עַבְדֵּךְ דָּבָר בְּאָזְנָיִךְ:הִנֵּה אֲנִי הָעֲנָק קָרָקוּלִיאַמְבֶּרוֹ נְגִיד הָאִי מַמֶּנְדְּרַנִּיָּא, אֲשֶׁר הִכְרִיעוֹ בַקְּרָב אַבִּיר הָאַבִּירִים, לוֹ דּוּמִיָּה תְהִלָּה,דּוֹן קִישׁוֹט הַלַּמַּנְשִׁי. וְעַתָּה שֻׁלַּחְתִּי הֵנָּה בְּמִצְוַת אֲדוֹנִי הַמְנַצֵּחַ לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹר פָּנַיִךְ, וְעָשִׂית בִּי כַּטּוֹב בְּעֵינָיִךְ”.

וַיֵּצֵא דּוֹן קִישׁוֹט וַיְבַקֵּשׁ יָמִים רַבִּים, וַיִּמְצָא לוֹ יְפֵיפִיָּה כִלְבָבוֹ, אֲשֶׁר אֵלֶיהָ יִשָּׂא אֶת־נַפְשׁוֹ, בְּכָל־עֲלִילוֹתָיו. הַמְאֻשֶּרֶת הַזֹּאת, אֲשֶׁר לֹא יָדְעָה מְאוּמָה מִכָּל־הַטּוֹב אֲשֶׁר יַחֲשֹׁב עָלֶיהָ אַבִּירֵנוּ הַגָּדוֹל, הָיְתָה בַּת אַחַד הָאִכָּרִים אֲשֶׁר בַּכְּפָר הַקָּרוֹב לְעִיר מוֹלֶדֶת דּוֹן קִישׁוֹט, וּשְׁמָהּ אַלְדּוֹנְזָה לוֹרֶנְצוֹ. אוֹמְרִים, כִּי דּוֹן קִישׁוֹט אֲהֵבָהּ לְפָנִים וְהִיא לֹא יָדָעָה, וְעַל־כֵּן נָתַן בָּהּ עַתָּה אֶת־עֵינָיו וַיִּבְחָרֶנָּה לִהְיוֹת לוֹ לִגְבֶרֶת לֵב וּלְמַשָּׂא נֶפֶשׁ. וַיַּסֵּב אֶת־שְׁמָהּ דּוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית, עַל־שֵׁם טוֹבּוֹסוֹ כְּפַר מוֹלַדְתָּהּ. הַשֵּׁם הַזֶּה נָעַם אַף־הוּא לְאֹזֶן דּוֹן קִישׁוֹט, כִּשְׁמוֹ וּכְשֵׁם סוּסָתוֹ, כִּי הָיָה בְעֵינָיו כְּשֵׁם בַּת־מֶלֶךְ אוֹ בַת נְסִיכֵי־אָרֶץ, וַיִּשְׂמַח עַל- הַדָּבָר בְּלִבּוֹ.

 

פֶּרֶק שֵׁנִי: רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ שֶׁל דּוֹן קִישׁוֹט בְּצֵאתוֹ מִכְּפַר מוֹלַדְתּוֹ    🔗

וַיְהִי כִּכְלוֹת כָּל־הַתְּכוּנָה, וַיִּמָּלֵךְ לֵב דּוֹן קִישׁוֹט עָלָיו לִבְלִי הִתְמַהְמֵהַּ עוֹד וּלְבַצַּע מְהֵרָה אֶת־מְזִמַּת לִבּוֹ; כִּי אָמַר: הֵן רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַעֲצוּמִים כָּל־חַלְלֵי הָרֶשַׁע וְהַזָּדוֹן, וַאֲנִי הַרְבֵּה עִמִּי פְדוּת וְרַב לִי יָדִי לְהוֹשִׁיעַ. לִי נָקָם וְשִׁלֵּם לְרִשְׁעֵי אָרֶץ, וּמַרְפֵּא וָיֶשַׁע לִשְׁבוּרֵי לֵב. בַּאֲשֶׁר אוֹפִיעַ, שָׁמָּה אָבִיא רֶוַח וְהַצָּלָה לָאֻמְלָלִים וּמְחִתָּה לְפוֹעֲלֵי אָוֶן. וְעָקַרְתִּי אֶת־הָרַע וְאֶת־הַפֶּשַׁע מִן־הַשֹּׁרֶשׁ, וְהִצְמַחְתִּי תַחְתָּם אֶת־הַטּוֹב וְאֶת־הַצֶּדֶק וְאֶת־הַיְשׁוּעָה. וְעַתָּה אִם־אֶתְמַהְמַהּ עוֹד וּמָנַעְתִּי מִבְּנֵי הָאָדָם אֶת־יִשְׁעִי וְאֶת־כֹּחִי – וּמְצָאַנִי עָוֹן לֹא־יְכֻפַּר לִי עַד־עוֹלָם.

וְלֹא־הִגִּיד לְאִישׁ מִכֹּל מַחְשְׁבוֹתָיו דָּבָר, וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ, וַיִּלְבַּשׁ מַדָּיו, וַיָּשֶׂם עָלָיו אֶת כְּלֵי נִשְׁקוֹ, אֶת־הַמָּגֵן שָׂם עַל שְׂמֹאלוֹ וְאֶת־הַכִּידוֹן לָקַח בִּימִינוֹ, וַיַּחֲבשׁ אֶת־רוֹסִינַנְטֵי, וַיִּרְכַּב עָלָיו, וַיֵּצֵא דֶּרֶךְ הַפִּשְׁפָּשׁ אֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הֶחָצֵר אֶל־הַשָּׂדֶה. וְאִישׁ לֹא רָאָהוּ בְּצֵאתוֹ, וַיְהִי לוֹ הַדָּבָר לְאוֹת, כִּי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ צָלֵחָה, וַיֵּלֶךְ שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב.

הוּא בַשָּׂדֶה, עוֹד לֹא הִרְחִיק לָלֶכֶת, וַתַּעַל עַל־לִבּוֹ פִּתְאֹם מַחֲשָׁבָה אֲיֻמָּה אַחַת לֵאמֹר: כָּל־יוֹדְעֵי דַת הָאַבִּירִים יוֹדְעִים, כִּי כָל־הַבָּא לְהִסְתַּפֵּחַ בִּקְהַל הָאַבִּירִים רִאשׁוֹנָה, אֵין לוֹ עוֹד צְדָקָה לְהִתְגָּרוֹת מִלְחָמָה עִם אַבִּיר בֶּן־בְּרִית עַד אִם־הָקְדַּשׁ תְּחִלָּה כַּדָּת, וְגַם אַחֲרֵי עָבְרוֹ בַּבְּרִית – אֵין לוֹ עוֹד הַמִּשְׁפָּט לָצֵאת בִּלְתִּי אִם־בִּכְלֵי זַיִן לְבָנִים וּבְלֹא חוֹתַם אַבִּירִים בְּמָגִנּוֹ, עַד־כְּלוֹת יְמֵי מִלּוּאָיו בְּמִלְחָמוֹת וּנְדוּדִים, וְזָכָה לְכָל־הַדְּבָרִים הָהֵם בִּגְבוּרוֹת יָדָיו וּבְכֹחַ עֲלִילוֹתָיו. וְעַתָּה אֵיכָכָה יְהִי הוּא, דּוֹן קִישׁוֹט, לְאַבִּיר – וְהוּא לֹא הָקְדַּשׁ עוֹד לָבוֹא בַקָּהָל, וְאִישׁ לֹא מִלֵּא אֶת־יָדָיו לְכַהֲנוֹ?

וַיִּתְעַצֵּב מְאֹד דּוֹן קִישׁוֹט וְכִמְעַט נִחַם מִדַּרְכּוֹ וַיֹּאמֶר לָשׁוּב; וְאוּלָם בְּעוֹד רֶגַע הִתְעַשֵּׁת וַיֹּאמַר: הִנֵּה אֲנִי הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִפְגְּשֵׁנִי רִאשׁוֹנָה – הוּא הָאֲרִיאֵל אֲשֶׁר־הִקְרָה אֱלֹהִים לְפָנַי, לְמַלֵּא אֶת־יָדִי וּלְהַקְדִּישֵׁנִי לָבוֹא בִּקְהַל הָאַבִּירִים.

אַחֲרֵי כֵן אֶחֱשׂף אֶת־זְרוֹעַ עֻזִּי בְּמִלְחַמְתִּי הָרִאשׁוֹנָה, וְזָכִיתִי גַם־אֲנִי לְחוֹתַם תִּפְאָרָה בְּמָגִנִּי, וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאַבִּירִים אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.

הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת הֵנִיחָה אֶת־דַּעְתּוֹ, וַיִּתֵּן אֶת־סוּסוֹ לָלֶכֶת אֶל אֲשֶׁר יִהְיֶה רוּחוֹ, כִּי אָמַר: כֵּן דֶּרֶךְ הַנִּפְלָאוֹת וְזֶה סוֹדָן. וַיַּעַל דּוֹן קִישׁוֹט עַל־לִבּוֹ אֶת־כָּל־הַגְּבוּרוֹת וְאֶת־כָּל- הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר הוּא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת וַיֹּאמַר: "בָּרוּר לִי הַדָּבָר כַּשֶּׁמֶשׁ, כִּי מִקֵּץ יָמִים, בְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת לְעֵינֵי הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן סֵפֶר קוֹרוֹתַי הַמְהֻלָּלוֹת בְּכָל־גָּדְלָן וַאֲמִתָּן, וּפָתַח הַסּוֹפֵר הֶחָכָם, כּוֹתֵב הַסֵּפֶר הַהוּא, אֶת־הַפֶּרֶק הָרִאשׁוֹן עַל־רֵאשִׁית דַּרְכִּי בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“עוֹד הַשַּׁחַר פָּרוּשׂ עַל־הֶהָרִים, וְכַנְפֵי הוֹדוֹ אַךְ־נָגְעוּ בְּכַנְפוֹת אָרֶץ; כִּמְעַט פָּצְחוּ פִיהֶן כַּנְפֵי רְנָנִים נַעֲלָסוֹת וַתְּקַדֵּמְנָה בְּרִנְנַת נֹעַם וּבְצִפְצוּפֵי צוּף אֶת־זָהֳרֵי הַבֹּקֶר הָרִאשׁוֹנִים – וְהִנֵּה הָאַבִּיר הַגָּדוֹל וְהַמְהֻלָּל דּוֹן קִישׁוֹט עָזַב פְּאַת מִטָּתוֹ, וַיִּבְחַל בְּרֹךְ מַרְבַדֵּי עֶרֶשׂ יְצוּעָיו, וַיִּרְכַּב עַל־כְּרוּב סוּסוֹ, הוּא רוֹסִינַנְטֵי הַנֶּהְדָּר, וַיֵּרֶד אֶל־עֵמֶק הַקְּדוּמִים, עֵמֶק מוֹנְטִיאֵל…”

וַיּוֹסֶף דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר:

“אַשְׁרֵי הַדּוֹר וְאַשְׁרֵי בְּנֵי הַדּוֹר, שֶׁיִּזְכּוּ לִרְאוֹת בְּעֵינֵיהֶם אֶת־קוֹרוֹתַי הַמְהֻלָּלוֹת כְּתוּבוֹת עַל־סֵפֶר. אַשְׁרֵיהֶם וְאַשְׁרֵי חֶלְקָם, זַכָּאִים הֵם! אָכֵן גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂי גְבוּרוֹתַי וּרְאוּיִים הֵם כִּי יוּחַקּוּ בַצּוּר לָעַד וְיֵחָצְבוּ בַשַּׁיִשׁ לְעוֹלָמִים. וְאַתָּה אִישִׁי הַסּוֹפֵר הַגָּדוֹל הֶעָתִיד לָבוֹא, אַתָּה הָאִישׁ, אֲשֶׁר תִּזְכֶּה לַחֲרוֹת בְּעֵט בַּרְזֶל וּבְצִפֹּרֶן שָׁמִיר אֶת כָּל־הֲלִיכוֹתַי וַעֲלִילוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת – אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מִי אַתָּה וְאֵי מִזֶּה תָבֹא, וְאוּלָם אַחַת שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי מֵעִמָּךְ: אָנָּא, אַל־נָא תִשְׁכַּח מִלָּשִׂים זִכָּרוֹן גַּם לְרֵעִי הַנֶּאֱמָן וּלְבֶן־לִוְיָתִי הַיְחִידִי בְּכָל־מַסּוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת בַּדָּרֶךְ – לְסוּסִי לְרוֹסִינַנְטֵי הַטּוֹב!”

כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה דִּבֵּר דּוֹן קִישׁוֹט לְנַפְשׁוֹ, וַיְהִי הוֹלֵךְ וְטוֹפֵל אֲמָרִים וְחוֹרֵז מְלִיצָה לִמְלִיצָה, כְּכֹל אֲשֶׁר יָדַע עַל־פֶּה מִסְּפָרָיו, כִּלְשׁוֹנָם וְכִכְתָבָם. וְרוֹסִינַנְטֵי הִתְנַהֵל בֵּינָתַיִם לְאִטּוֹ. וַתִּגַּע עֵת הַצָּהֳרַיִם, וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל־רֹאשׁ דּוֹן קִישׁוֹט וַתְּיַבֵּשׁ אֶת־שְׁאֵרִית הַמֹּחַ בְּקָדְקֳדוֹ, כִּי הָיָה הַיּוֹם יוֹם תַּמּוּז בּוֹעֵר כַּתַּנּוּר. וַיֵּלֶךְ דּוֹן קִישׁוֹט כָּל־הַיּוֹם הַהוּא בַּדֶּרֶךְ וּמְצַפֶּה לִגְדוֹלוֹת, וְאוּלָם כָּל־עֲלִילָה רַבָּה, אֲשֶׁר יַרְאֶה בָהּ אֶת־כֹּחוֹ, לֹא בָאָה לְיָדוֹ. וַיִּחַר לְדוֹן קִישׁוֹט מְאֹד, וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ.

לְעֵת עֶרֶב עָיְפוּ דּוֹן קִישׁוֹט וְסוּסוֹ וַיִּרְעֲבוּ מְאֹד, כִּי לֹא־הִצְטַיֵּד הָאַבִּיר בְּצֵאתוֹ, וְהוּא וְסוּסוֹ לֹא־אָכְלוּ וְלֹא־שָׁתוּ בַּיּוֹם הַהוּא מְאוּמָה. וַיִּפֶן הָאַבִּיר כֹּה וָכֹה לִרְאוֹת אוּלַי יִמְצָא בַּמָּקוֹם הַהוּא טִירָה נִשְׂגָּבָה אוֹ אֹהֶל רוֹעִים לָסוּר שָׁמָּה. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה לְיַד הַדֶּרֶךְ מִנֶּגֶד כְּעֵין בַּיִת, וַיִּדְפֹּק אֶת־סוּסוֹ וַיָּבוֹא עַד־שָׁם.

וְהַבַּיִת בֵּית מְלוֹן אוֹרְחִים לְעוֹבְרֵי דָרֶךְ. וְאוּלָם בְּעֵינֵי דוֹן קִישׁוֹט הַמְבַקֵּשׁ פְּלָאוֹת בְּכָל־מָקוֹם, הָיָה הַפֻּנְדָּק כְּטִירָה נִשְׂגָּבָה לְכָל־פְּרָטֶיהָ, וַיַּרְא לְפָנָיו בְּדִמְיוֹנוֹ חוֹמָה בְצוּרָה וּגְבוֹהָה בַשָּׁמַיִם, וּבְרֹאשׁ הַחוֹמָה, לְאַרְבַּע פִּנּוֹתֶיהָ, אַרְבָּעָה מִגְדָּלִים רָמֵי קְרָנוֹת, וְהַקְּרָנוֹת כֶּסֶף טָהוֹר נוֹצֵץ, וּתְעָלוֹת עֲמֻקּוֹת מִסָּבִיב לַחוֹמָה, וּגְשָׁרִים הַרְבֵּה תְּלוּיִים שָׁם בָּאֲוֵיר – אֶת־הַכֹּל רָאָה בְדִמְיוֹנוֹ, אֵין נִגְרָע דָּבָר. וַיְהִי בְּטֶרֶם יִקְרַב שָׁמָּה, וַיַּעֲצֹר בְּסוּסוֹ, וַיְחַכֶּה עַד־בּוֹשׁ, כִּי אָמַר: “עוֹד מְעַט וְהוֹפִיעַ גַּמָּד מֵעַל רֹאשׁ אַחַד הַמִּגְדָּלִים, וּבִשֵּׂר בִּתְרוּעַת חֲצוֹצְרָה אֶת־דְּבַר בּוֹאִי”. וּבִרְאוֹתוֹ כִּי־בוֹשֵׁשׁ הַגַּמָּד לָצֵאת וּתְרוּעַת הַחֲצוֹצְרָה טֶרֶם תִּשָּׁמֵעַ –וַיִּתְמַהּ מְאֹד. וְהַסּוּס אַף־הוּא לֹא יָכֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק וַיַּבֵּט אֶל הָאֻרְוָה, מְקוֹם אֵבוּס וּמִסְפּוֹא. וַיִּקְרַב דּוֹן קִישׁוֹט עַד לִפְנֵי הַבַּיִת, וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁתֵּי רִיבוֹת נִצָּבוֹת בַּפָּתַח, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אֵין זֹאת כִּי אִם־בְּנוֹת הָאַבִּיר נְסִיךְ הַטִּירָה לְפָנָי. עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד, וְהִנֵּה רוֹעֶה חֲזִירִים, מְאַסֵּף עֶדְרוֹ מִן־הַשָּׂדֶה, תָּקַע בַּקָּרֶן. וַיַּחְשְׁבֶהָ דוֹן קִישׁוֹט לִתְרוּעַת הַגַּמָּד, אֲשֶׁר יָצָא סוֹף סוֹף לְבַשֵּׂר בּוֹא הָאוֹרֵחַ, וַיִּשְׂמַח מְאֹד, כִּי בָאָה תִקְוָתוֹ, וַיִּגַּשׁ עַד־הַפָּתַח. לְמַרְאֵה הָאִישׁ לְבוּשׁ הַמַּדִּים וְהֶחָמוּשׁ כֻּלּוֹ מִכַּף רֶגֶל וְעַד־קָדְקֹד נָסוֹגוּ שְׁתֵּי הָרִיבוֹת בַּחֲרָדָה, וַיָּרֶם דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־הַסַּנְוֶרֶת מֵעַל פָּנָיו, וַיְגַל אֶת פַּרְצוּפוֹ הָרָזֶה וְהַמְכֻסֶּה אָבָק, וַיֹּאמַר: “אַל־נָא, עֲלָמוֹת עֲדִינוֹת וְיַעֲלוֹת חֵן, אַל־נָא תִירֶאנָה וְאַל־נָא תִסֹּגְנָה אָחוֹר מִפָּנָי, כִּי חֹק לָאַבִּירִים מִבְּנֵי־בְרִיתִי לְבִלְתִּי נְגֹעַ לְרָעָה בְּאִישׁ, וְאַף כִּי־בִבְנוֹת נְדִיבִים וְשׁוֹעֵי־אֶרֶץ אֲשֶׁר כְּמוֹכֶן”.

וְהָרִיבוֹת הָיוּ מִבְּנוֹת דַּלַּת הָעָם, וּבְאָרְחָן לְחֶבְרָה עִם־חַמָּרִים וַתָּסֹרְנָה הֵנָּה לָלִין. וַיְהִי כְּשָׁמְעָן אֶת־דִּבְרֵי הָאִישׁ הַמּוּזָרִים וַתִּצְחַקְנָה מְאֹד. וַיִּקְצֹף דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר:“תֻּמַּת דֶּרֶךְ אָחוֹת לְיֹפִי, וּשְׂחוֹק פָּרוּעַ – אִוֶּלֶת וּכְלִמָּה. וְאוּלָם אֲנִי לֹא לְהַכְלִים אֶתְכֶן בָּאתִי, עַבְדְּכֶן הַנֶּאֱמָן אֲנִי וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְכֶן – חֶפְצִי וּמַאֲוַיָּי.”

הַ“נִּיבִים הַנָּאוִים” הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אֹזֶן הָרִיבוֹת מִבְּנוֹת דַּלַּת הָעָם לֹא הִסְכִּינָה לָהֶם מֵעוֹלָם, וְכָל־מַרְאֵה הָאַבִּיר הַמְשֻׁנֶּה, עוֹד הִגְדִּילוּ אֶת־שְׂחוֹק פִּיהֶן. וַיִּתְמַרְמַר לָהֶן דּוֹן קִישׁוֹט, וַתִּבְעַר חֲמָתוֹ לְהַשְׁחִית. וּמִי יוֹדֵעַ אִם־לֹא מָרָה הָיְתָה אַחֲרִיתָן, לוּלֵא מִהֵר לָבוֹא שָׁמָּה הַפֻּנְדָּקִי, אִישׁ שָׁלוֹם וְעַלִּיז רוּחַ מִטִּבְעוֹ, כִּי־עַל־כֵּן שָׁמֵן הוּא, וַיְשַׁכֵּךְ חֵמָה.

כִּרְאוֹת הַפֻּנְדָּקִי אֶת־הָאִישׁ הַפֶּלִאי וְאֶת־פַּרְצוּפוֹ הַמְשֻׁנֶּה וְאֶת־חֲלִיצָתוֹ – וַיֹּאמֶר לָתֵת אֶת־קוֹלוֹ בִּשְׂחוֹק אַף־הוּא, וְאוּלָם מַרְאֵה כְלֵי־הַנֶּשֶׁק הָרַבִּים הִטִּיל עָלָיו קְצָת אֵימָה, וַיִּתְאַפַּק וַיְדַבֵּר אֵלָיו רַכּוֹת לֵאמֹר:

“אֲדוֹנִי הָאַבִּיר הַנַּעֲלֶה, אִם־מָלוֹן אַתָּה מְבַקֵּשׁ – הִנֵּה כָל־בֵּית מְלוֹנִי לְפָנֶיךָ. הוֹאֶל־נָא וְלִין פֹּה וְכָל־מַחְסוֹרֶיךָ אֲמַלֵּא בְּיָד רְחָבָה, כִּי יֶשׁ־בְּבֵיתִי כֹל, זוּלָתִי מִטָּה לְמִשְׁכָּב…”

וַיַּרְא הָאַבִּיר כִּי־נִכְנַע שַׂר־הַבִּירָה לְפָנָיו (כֵּן הָיָה הַפֻּנְדָּקִי בְּעֵינָיו), וַיַּעֲנֵהוּ נְעִימוֹת אַף־הוּא:

"אֲדוֹנִי שַׂר־הַבִּירָה! אִישׁ מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט אָנֹכִי, כִּי:

עֶדְיִי – נִשְׁקִי, וְהַקְּרָב –מַרְגּוֹעִי…"

“וְאִם כֵּן”, עָנָה אַחֲרָיו הַפֻּנְדָּקִי הֶעָרוּם, "אֵין זֹאת כִּי־גַם:

מַצָּעֲךָ – חַלָּמִישׁ, וְתַרְדֵּמָתְךָ – הַנְּדוּדִים…

וְאִם־אָמְנָם כֵּן הוּא, אֵין טוֹב לְךָ בִּלְתִּי אִם־לָרֶדֶת מֵעַל סוּסְךָ וְלָסוּר אֵלַי, כִּי לִנְדוּדֵי שֵׁנָה אֵין טוֹב מִבֵּית מְלוֹנִי…"

וּבְדַבְּרוֹ כֹה וַיַּחֲזֵק בָּרָסֶן – וַיֵּרֶד דּוֹן קִישׁוֹט מֵעַל סוּסוֹ בִּכְבֵדוּת, כִּי עָיַף מְאֹד, כִּי לֹא־בָא יוֹם תָּמִים כְּזַיִת לֶחֶם אֶל־פִּיו.

וַיְצַו דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־הַפֻּנְדָּקִי עַל־הַסּוּס לֵאמֹר: שִׂים עֵינְךָ עָלָיו, כִּי אֵין בְּכָל־הַבְּהֵמָה כָּמוֹהוּ. וַיִּתְבּוֹנֵן הַפֻּנְדָּקִי בַּסּוּס – וְהִנֵּה נוֹפֵל הַרְבֵּה מִכָּל־דִּבְרֵי הַשֶּׁבַח אֲשֶׁר אָמַר עָלָיו בְּעָלָיו, אֵין בּוֹ אַף־הַחֵצִי. וַיְבִיאֵהוּ אֶל־הָאֻרְוָה וַיָּשָׁב. וְהָרִיבוֹת הִשְׁלִימוּ בֵינָתַיִם עִם־הָאוֹרֵחַ וַתָּקֹמְנָה לַעֲזָר־לוֹ לְהַפְשִׁיט מֵעָלָיו אֶת־חֲלִיצָתוֹ. וַתַּפְשֵׁטְנָה מֵעָלָיו אֶת־הַשִּׁרְיוֹן וְאֶת־הַכְּתֵפוֹת וְאֶת־בֵּית הֶחָזֶה, אוּלָם אֶת־הַקּוֹבַע וְאֶת־הַשַּׂהֲרוֹן לֹא יָכְלוּ לְהָסִיר, כִּי הָיָה קֶשֶׁר פְּתִילֵיהֶם אַמִּיץ, וְדוֹן קִישׁוֹט לֹא נָתַן לְהָנִיף עֲלֵיהֶם שַׂכִּין.

וַיֵּלֶךְ בְּקוֹבָעוֹ וּבְשַׂהֲרוֹנוֹ כָּל־הַלַּיְלָה הַהוּא, וַיְהִי מַרְאֵהוּ מְשֻׁנֶּה וּמְעוֹרֵר שְׂחוֹק מֵאֵין כָּמוֹהוּ. וַיַּרְא דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־שְׁתֵּי הָרִיבוֹת וְהִנֵּה הֵן מְסוֹבְבוֹת אוֹתוֹ וְשׁוֹקְדוֹת עָלָיו, וַיָּאֶר לָהֶן אֶת פָּנָיו בְּחֵן וּבְחֶסֶד, וַיִּשָּא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר:

עוֹד כָּל־יְמֵי עוֹלָם לֹא נָחֲלוּ אֶרְאֶלִּים

כָּבוֹד וִיקָר מִיַּד נְשֵׁי חֲמוּדוֹת

כִּנְחֹל דּוֹן קִישׁוֹט בְּרֵאשִׁית דַּרְכּוֹ,

בְּצַעֲדוֹ רִאשׁוֹנָה מִכְּפַר מוֹלַדְתּוֹ;

סְגֻלּוֹת נָשִׁים שֵׁרְתוּ לְפָנָיו,

וּבְנוֹת מְלָכִים אַחֲרֵי סוּסוֹ הָלָכוּ.

לֵאמֹר, אַחֲרֵי רוֹסִינַנְטֵי, זֶה שֵׁם סוּסִי וְזֶה זִכְרוֹ לְדוֹר דּוֹר. וּשְׁמִי אֲנִי – דּוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁא. אָמְנָם חָשֹׁב חָשַׁבְתִּי מִתְּחִלָּה, לִבְלִי הִתְוַדַּע בִּשְׁמִי הַמְפֹרָשׁ אֶל־אִישׁ, עַד אִם־יַכְרִיזוּ עָלַי מַעֲשֵׂי גְבוּרוֹתַי, אֲשֶׁר־אֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת לִתְהִלַּתְכֶן, עֲדִינוֹתַי, וּלְשֵׁם תִּפְאַרְתְּכֶן, וְאוּלָם דִּבְרֵי הַשִּׁיר –הֵם אֲשַׁר גִּלּוּ לִפְנֵיכֶן אֶת־הַתַּעֲלוּמָה לִפְנֵי זְמַנָהּ.

וּבְכָל־זֹאת, דַּעְנָה לָכֶן, גְּבִירוֹת עֲדִינוֹת, כִּי־עוֹד בּוֹא יָבוֹא הַיּוֹם וְחוֹלְלָה יְמִינִי נִפְלָאוֹת לִכְבוֹד שִׁמְכֶן, וַהֲשִׁיבוֹתִי לָכֶן אֶת־גְּמוּלְכֶן אֶל־חֵיקְכֶן, עֵקֶב הַחֶסֶד וְהָאֱמֶת אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶן עִמָּדִי הַלָּיְלָה…

כְּחִידוֹת סְתוּמוֹת הָיוּ הַמְּלִיצוֹת הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵי הָרִיבוֹת, וַתַּחֲרֵשְׁנָה וְלֹא עָנוּ דָּבָר, כִּי אִם־שָׁאֹל שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, אוּלַי רָעֵב הוּא וְיִסְעַד לִבּוֹ.

“הֵן, לוּ יְהִי כְדִבְרֵיכֶן!” אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “יֵשׁ לִי, כִּמְדֻמֶּה, צֹרֶךְ בְּדָבַר זֶה…” הַיּוֹם יוֹם הַשִּׁשִּׁי הָיָה, וּבַשָּׁעָה הַהִיא לֹא נִמְצָא בְּבֵית הַמָּלוֹן כָּל־אֹכֶל, מִלְּבַד גִּלְדָּנִים קְטַנִּים וּפַת חֲרֵבָה, וַיַּגִּידוּ לוֹ אֶת־הַדָּבָר.

“אֵין רָע!” עָנָה דּוֹן קִישׁוֹט, “דְּגֵי רְקָק רַבִּים שְׁקוּלִים כְּנֶגֶד תַּנִּין גָּדוֹל אֶחָד. הַאֵין אַחַת הִיא, אִם־יִשְׁקְלוּ עַל־יָדִי שֶׁקֶל אֶחָד שָׁלֵם, שֶׁהוּא עֶשְׂרִים גֵּרָה, אוֹ עֶשְׂרִים גֵּרָה, שֶׁהֵן שֶׁקֶל אֶחָד. וְעוֹד, הַאִם־בְּשַׂר הָעֵגֶל לֹא יִנְעַם מִבְּשַׂר הַשּׁוֹר, וּבְשַׂר הַגְּדִי מִבְּשַׂר הַתָּיִשׁ. כֵּן גַּם־דַּג הָרְקָק יֶעֱרַב לַחֵךְ מִן־הַתַּנִּין הַגָּדוֹל. סוֹף־דָּבָר, אֶת־אֲשֶׁר תָּבִיאוּ – הָבִיאוּ מְהֵרָה, כִּי עשֶׁק קֵבָה יַכְשִׁיל זְרוֹעַ, וְעוֹד מְעַט וְכָרַעְתִּי תַּחַת מַשָּׂא אֲזֵנִי”.

וַיַּעַרְכוּ לוֹ שֻׁלְחָן בַּחוּץ אֵצֶל פֶּתַח בֵּית הַמָּלוֹן לְרוּחַ הָעָרֶב. וּבַעַל הַבַּיִת הֵבִיא לְפָנָיו גִּלְדָּנִים בְּאוּשִׁים וְסָרֵי טַעַם וְלֶחֶם נִקּוּדִים, עָבֵשׁ וְיָבֵשׁ כֻּלּוֹ, אֲשֶׁר־עֵינוֹ כְּעֵין הַחֲלֻדָּה בְּנֶשֶׁק דּוֹן קִישׁוֹט. וְהָאַבִּיר יוֹשֵׁב וּמִתְקַשֶּׁה לֶאֱכֹל, כִּי פְּתִילֵי קוֹבָעוֹ וְשַׂהֲרוֹנוֹ הַקְּשׁוּרִים בְּצַוָּארוֹ לֹא־נָתְנוּ לוֹ לְהַרְחִיב פֶּה, וַיְהִי כְּחָבוּשׁ. וַתַּחְמֹל עָלָיו אַחַת מֵהַנְּעָרוֹת וַתַּגֵּשׁ מִן־הָאֹכֶל אֶל־פִּיו. וּבַעַל הַבַּיִת נָעַץ קָנֶה בֵּין שִׁנֵּי הָאַבִּיר וַיַּשְׁקֵהוּ דֶּרֶךְ פִּי הַקָּנֶה מֵי־תֶמֶד עֲכוּרִים. וַיְקַבֵּל עָלָיו הָאַבִּיר אֶת־כָּל־יִסּוּרֵי הַסְּעֻדָּה בְּאֹרֶךְ רוּחַ, וְאֶת־הַפְּתִילִים לֹא חָתַךְ. עוֹדֶנּוּ מֵסֵב, וְהִנֵּה רוֹעֵה הַחֲזִירִים עוֹבֵר שָׁם, מְחַלֵּל בַּחֲלִילוֹ נְגִינַת עָרֶב. וַיִּתְחַזֵּק דּוֹן קִישׁוֹט בֶּאֱמוּנָתוֹ, כִּי אָמְנָם אֶל־טִירַת אַבִּירִים נָחוּהוּ רַגְלָיו, וַיְהִי הַשֻּׁלְחָן בְּעֵינָיו מָלֵא דָשֶׁן:הַלֶּחֶם הֶעָבֵשׁ – פַּת סֹלֶת נְקִיָּה, הַתֶּמֶד – יַיִן הַמְשֻׁמָּר, הַפֻּנְדָּקִי – שַׂר הַבִּירָה, שְׁתֵּי הָרִיבוֹת – בְּנוֹת מְלָכִים. וְהִנֵּה זֶה עַתָּה בָּא גַם־מְנַגֵּן לִכְבוֹדוֹ. עַתָּה רָאָה עַיִן בְּעַיִן, כִּי אָמְנָם הִצְלִיחַ אֱלֹהִים אֶת־רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ; רַק דְּאָגָה אַחַת עָכְרָה עוֹד אֶת־רוּחוֹ, כִּי עַד־עַתָּה לֹא־הָקְדַּשׁ עוֹד כְּדָת “הַמִּלּוּאִים” אֲשֶׁר לָאַבִּירִים, וּלְפִי הַחֹק עוֹד אֵין לוֹ אֵפוֹא כָּל־צְדָקָה לָלֶכֶת בִּגְדוֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת וּלְעוֹלֵל גְּבוּרוֹת בָּאָרֶץ.

 

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי: דּוֹן קִישׁוֹט עוֹבֵר בִּבְרִית הָאַבִּירִים    🔗

וַיָּקָם דּוֹן קִישׁוֹט מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וַיָּבֵא אֶת־בַּעַל הַמָּלוֹן אֶל־הָאֻרְוָה וַיִּנְעַל אֶת־הַדֶּלֶת אַחֲרָיו, וַיִּכְרַע עַל־בִּרְכָּיו לִפְנֵי בַּעַל הַמָּלוֹן וַיִּקְרָא:

“הוֹ, אֲרִיאֵל, אֲרִיאֵל! בִּי נִשְׁבַּעְתִּי כִּי לֹא־אָקוּם מִכְּרֹעַ עַל־בִּרְכַּי וְלֹא אָמוּשׁ מִפֹּה עַד אִם־אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי, וְהִבְטַחְתַּנִי לְמַלֵּא אֶת־שֶׁאֱלָתִי וּבַקָּשָׁתִי, וְעָשִׂיתָ לִי אֶת־הַדָּבָר הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר יְהִי בְאַחֲרִיתוֹ לְכָבוֹד לְךָ וּלְטוֹב לְכָל־הָאָדָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה.”

כִּרְאוֹת הָאִישׁ אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט מִשְׁתַּטֵּחַ לְפָנָיו וּמַרְבֶּה תַחֲנוּנִים, וַיִּתְמַהּ מְאֹד, וְלֹא יָדַע מַה־יָּשִׁיב אוֹתוֹ אוֹ מַה־יַּעֲשֶׂה. וַיִּפְצַר בְּדוֹן קִישׁוֹט מְאֹד לָקוּם מֵעַל הָאָרֶץ, וְלֹא אָבָה לוֹ דּוֹן קִישׁוֹט וַיַּאְטֵם אָזְנָיו, עַד־אֲשֶׁר חָמַל עָלָיו הָאִישׁ בָּאַחֲרוֹנָה וַיֵּאוֹת לַעֲשׂוֹת לוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יִשְׁאָל.

אָז יִקְרָא דּוֹן קִישׁוֹט בְּשִׂמְחָה:

"אָכֵן, מֵרֹאשׁ בָּטַחְתִּי, כִּי לֹא־יִמְנַע אֲדוֹנִי מִמֶּנִּי אֶת־הַחֶסֶד, כִּי נָדִיב הוּא וּנְדִיבָה רוּחוֹ. וְעַתָּה הוֹאִילָה וּשְׁמָע: שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי, כִּי מָחָר כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר תַּקְדִּישֵׁנִי לִקְהַל הָאַבִּירִים וְהַעֲבַרְתַּנִי בִּבְרִיתָם. וַאֲנִי זֹאת אֶעֱשֶׂה: כָּל־הַלַּיְלָה הַזֶּה אֶעֱמֹד בְּמִגְדַּל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר בְּטִירָתְךָ עַל־מִשְׁמֶרֶת כְּלֵי־הַנֶּשֶׁק, כְּחֹק לָאַבִּירִים בְּלֵיל הִתְקַדְּשָׁם…

וּבְכֵן, מָחָר יָשְׁלַם חֶפְצִי, וַאֲנִי אֵצֵא בְּיָד רָמָה לָשׁוּט בָּעוֹלָם וְלַעֲשׂוֹת יְשׁוּעוֹת בָּאָרֶץ…"

עַתָּה נוֹכַח הַפֻּנְדָּקִי הֶעָרוּם, כִּי אָמְנָם כַּאֲשֶׁר שָׁעַר מֵרֹאשׁ כֵּן הוּא: כִּי דָּבָר לוֹ עִם־אִישׁ אֲשֶׁר אֵין נְכוֹנָה בְּרוּחוֹ. וַיֹּאמֶר לְהֵיטִיב לִבּוֹ מְעַט וּלְהָתֵל בְּדוֹן קִישׁוֹט, וַיְחַזֵּק אֶת־יָדָיו בִּדְבָרִים, וַיְהַלְלֵהוּ עַל־הַמַּחֲשָׁבָה הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ, וְעַל־הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה וְהַיְשָׁרָה אֲשֶׁר־יֹאמַר לָלֶכֶת בָּהּ וַאֲשֶׁר הַצְלֵחַ יַצְלִיחַ עָלֶיהָ, כִּי כֵן יַכִּיר נֶאֱמָנָה בְּמַרְאֵהוּ: כָּאִישׁ גְּבוּרָתוֹ! וַיּוֹסֶף לְסַפֵּר לוֹ בְּעָרְמָה, כִּי אָמְנָם גַּם־הוּא הָיָה אַבִּיר נוֹסֵעַ לְפָנִים, וְגַם־עַתָּה בִּכְבוֹד הָאַבִּירִים יִתְיַמָּר, וְעַל־כֵּן שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ הוּא לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אוֹרְחוֹ אִישׁ הַחַיִל וּלְהַעֲבִירוֹ בִּבְרִית הָאַבִּירִים. וְאוּלָם מִגְדַּל תְּפִלָּה אֵין עַתָּה בְּטִירָתוֹ, כִּי הַמִּגְדָּל הַיָּשָׁן נֶהֱרַס עַל־מְנָת לִבְנוֹת חָדָשׁ בִּמְקוֹמוֹ. אֶפֶס אַל־נָא יִפֹּל לֵב הָאַבִּיר עָלָיו, בְּשַׁעַת הַדְּחָק יָצֹא יֵצֵא יְדֵי חוֹבַת “לֵיל שִׁמּוּרִים” גַּם־בְּעָמְדוֹ תַּחַת כִּפַּת הָרָקִיעַ. הִנֵּה מָקוֹם אִתּוֹ בֶּחָצֵר עַל־הַבְּאֵר וְנִצַּב שָׁם לְמִשְׁמָר כָּל־הַלַּיְלָה, וּמָחָר כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר וְעָשָׂה לוֹ, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, כַּדָּת, וְהָיָה לְאַבִּיר שָׁלֵם וּמְקֻדָּשׁ, לְאַבִּיר אַבִּירִים אֲשֶׁר אֵין עַל־עָפָר מָשְׁלוֹ.

“אֲבָל הַגִּידָה נָּא לִי, אִישׁ הֶחָיִל” שָׁאַל הַפֻּנְדָּקִי לִבְסוֹף, “הֲיֵשׁ צְרוֹר הַכֶּסֶף בְּיָדֶךָ?”

“אַף פְּרוּטָה אַחַת אָיִן!” עָנָה דוֹן קִישׁוֹט, "הֵן בָּדֹק בָּדַקְתִּי בְּכָל־סִפְרֵי הַזִּכְרוֹנוֹת לְאַבִּירֵי עוֹלָם, וְלֹא מָצָאתִי כָתוּב, כִּי יִקַּח עִמּוֹ אִישׁ מֵהֶם כֶּסֶף לַדָּרֶךְ…

וַיָּנַע עָלָיו הַפֻּנְדָּקִי בְּרֹאשׁוֹ וַיֹּאמֶר:

“שָׁגִיתָ, אֲדוֹנִי, שָׁגִיתָ. אֵין “לֹא מָצָאתִי כָתוּב” רַאֲיָה. הֵן גַּם־לְכֻתֳּנוֹת אֵין שָׁם רֶמֶז וָזֵכֶר, וּבְכָל־זֹאת חֲזָקָה עַל־הָאַבִּירִים, כִּי לָקְחוּ עִמָּם גַּם־כֻּתֳּנוֹת גַּם־כָּסֶף. וְגַם־רְטִיָּה וְתַחְבּשֶׁת וְסַמִּים הָיוּ נוֹשְׂאִים עִמָּם, אֲשֶׁר יְרַפְּאוּ בָהֶם אֶת־פִּצְעֵיהֶם בַּמִּלְחָמוֹת. הֲלֹא יָדַעְתָּ אֶת־כָּל־הַתְּלָאָה אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת־הָאַבִּירִים בְּמַסְעֵיהֶם הָרַבִּים. עוֹבְרִים הֵם בְּמִדְבָּרוֹת וּבְעַרְבוֹת צִיָּה וּבִבְקָעוֹת שׁוֹמֵמוֹת, וְהָיָה כִּי־תִקְרֶה אוֹתָם מִלְחָמָה וּפָגְעָה בָהֶם חֲנִית אוֹ חֶרֶב – מִי יִרְפָּא לָהֶם שָׁם? אָמְנָם יֵשׁ גַּם־יֵשׁ כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂרָם, הוּא פַטְרוֹנָם, אַחַד הַמְכַשְּׁפִים הַטּוֹבִים, יֵצֵא לְעֶזְרָתָם וְשָׁלַח לָהֶם עַל־כַּנְפֵי עָבִים אֶת־אַחַד הַגַּמָּדִים אוֹ אֶת־אַחַת הַיְפֵיפִיוֹת וּבְיָדָם סַם חַיִּים, מִין צֳרִי, מְלֹא הַכּוֹס, אֲשֶׁר אִם־יִשְׁתֶּה מִמֶּנּוּ הַשּׁוֹתֶה שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ טִפּוֹת – וְנִרְפְּאוּ כָל־פְּצָעָיו כְּרֶגַע וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ, אֲבָל לֹא כָל־אַבִּיר יִזְכֶּה לְפַטְרוֹן כָּזֶה, וְהַנִּסִּים אֵינָם מְצוּיִים, וּמֵחָכְמָה נָהֲגוּ אֵפוֹא קַדְמוֹנֵי הָאַבִּירִים לָתֵת בְּיַד נוֹשְׂאֵי כְלֵיהֶם הַהוֹלְכִים עִמָּם צֵידָה לַדֶּרֶךְ לְכָל־צָרְכָּם. וַאֲשֶׁר נוֹשֵׂא כֵלִים אֵין לוֹ – וְקָשַׁר הוּא אֶת־צֵידָתוֹ עִמּוֹ לַאֲחוֹרֵי הָאֻכָּף בִּצְרוֹרוֹת קְטַנִּים, לֹא־יֵרָאוּ כִמְעָט, וַאֲשֶׁר יִהְיוּ בְקָטְנָם כִּצְרוֹרֵי מַרְגָּלִיּוֹת וְאַבְנֵי־חֵן לָעֵינָיִם; כִּי נִמְנְעוּ הָאַבִּירִים מֵהַרְבּוֹת לָהֶם אַמְתָּחוֹת בַּדֶּרֶךְ, אִם־לֹא בְּשַׁעַת דְּחָק גָּדוֹל… כֵּן יַעֲשׂוּ כָל־הָאַבִּירִים, וּמֵהֶם תִּלְמַד לַעֲשׂוֹת גַּם־אַתָּה. רְאֵה יְעַצְתִּיךָ (אַף כִּי־לִי הַמִּשְׁפָּט גַּם־לְצַוּוֹת עָלֶיךָ, כִּי־עַל־כֵּן אֵעָשֶׂה לְךָ לְאָב הַלָּיְלָה), אַל־נָא תֵצֵא מֵעַתָּה לַדֶּרֶךְ אִם־לֹא צְרוֹר הַכֶּסֶף וּשְׁאָר צְרָכֶיךָ עִמָּךְ”.

“כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי אֲדוֹנִי כֵּן אֶעֱשֶׂה”, עָנָה דוֹן קִישׁוֹט, “לֹא אַפִּיל דָּבָר. וְעַתָּה אֵלְכָה־נָּא, אָבִי, וְאֶתְיַצְּבָה עַל־מִשְׁמַרְתִּי”.

וַיּוֹלֶךְ הַפֻּנְדָּקִי אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט אֶל יַרְכְּתֵי חֲצֵרוֹ, וְשָׁם בְּאֵר מַיִם אֲשֶׁר מִמֶּנָּה יַשְׁקוּ הַחַמָּרִים אֶת־בְּהֶמְתָּם, וְשֹׁקֶת עַל־יַד הַבְּאֵר. וַיַּנַּח דּוֹן קִישׁוֹט עַל־הַשֹּׁקֶת אֶת־שִׁרְיוֹנוֹ וְאֶת־חֲלִיצָתוֹ, וַיִּקַּח אֶת־הַכִּידוֹן בִּימִינוֹ וְאֶת־הַמָּגֵן שָׂם בִּשְׂמֹאלוֹ, וַיִּתְמוֹדֵד וַיִּצְעַד קוֹמְמִיּוּת וּבְהַדְרַת גִּבּוֹרִים אָנֵה וָאָנָה עַל־יַד הַשֹּׁקֶת. וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה בְּצֵאת דּוֹן קִישׁוֹט אֶל־מִשְׁמַרְתּוֹ, וַיְהִי עָרֶב.

וַיָּבֹא הַפֻּנְדָּקִי הַבַּיְתָה וַיְסַפֵּר לְאוֹרְחָיו הַחַמָּרִים וְהָרַכָּבִים אֶת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וַיֵּצְאוּ כֻלָּם לִרְאוֹת בָּאַבִּיר הַמְשֻׁנֶּה וּבְמַעֲלָלָיו, וַיִּתְיַצְּבוּ מֵרָחוֹק, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה נִצָּב הָאִישׁ עַל־מִשְׁמַרְתּוֹ, פַּעַם יִתְהַלֵּךְ קוֹמְמִיּוּת הֵנָּה וָהֵנָּה, וּפַעַם יַעֲמֹד פִּתְאֹם, וְנִשְׁעַן אֶל־כִּידוֹנוֹ, וְעָמַד כָּכָה דוּמָם עַד־בּוֹשׁ, וְעֵינָיו בִּכְלֵי הַנֶּשֶׁק אֲשֶׁר עַל־הַשֹּׁקֶת. וְלֹא נֶעְלַם מֵעֵינֵי הָרוֹאִים דָּבָר מִכֹּל מַעַלְלֵי הָאִישׁ, כִּי הָיָה הַלַּיְלָה בָּהִיר, וַיָּאֶר לָהֶם הַיָּרֵחַ אֶת־כָּל־הַמַּרְאֶה.

וְאַחַד הַחַמָּרִים אָמַר לְהַשְׁקוֹת אֶת־פִּרְדוֹתָיו, וַיִּגַּשׁ אֶל־הַשֹּׁקֶת, וַיֹּאמֶר לְהָסִיר אֶת־חֲלִיצַת הָאַבִּיר מֵעָלֶיהָ, וַיִּתֵּן עָלָיו דּוֹן קִישׁוֹט בְּקוֹלוֹ וַיִּקְרָא:

“הוֹי פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, אַבִּיר יָהִיר וְעַז־מֵצַח! מִי הוּא זֶה וְאֵי־זֶה הוּא אֲשֶׁר־עָרַב אֶת־לִבּוֹ לָגֶשֶׁת וְלִשְׁלֹחַ יָד בַּנֶּשֶׁק אֲשֶׁר לָאַמִּיץ בָּאַבִּירִים מִכֹּל חוֹגְרֵי חֶרֶב אֲשֶׁר מֵעוֹלָם! חֵי נַפְשִׁי, כִּי בֶן־מָוֶת הָאִישׁ הַהוּא”.

וְלֹא שָׁת הַחַמָּר לִבּוֹ לְדִבְרֵי הָאִישׁ, וַיִּגַּשׁ אֶל־הַשֹּׁקֶת וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־כְּלֵי הַנֶּשֶׁק מִמֶּנָּה וָהָלְאָה, אָז יִשָּׂא דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה, וַיָּכֶן אֶת־לִבּוֹ אֶל־מוּל גְּבִרְתּוֹ אֶל־מוּל דּוּלְצִינֵיָה, וַיִּקְרָא:" חַזְּקִינִי־נָא וְאַמְּצִינִי, בְּחִירַת לְבָבִי: צַוִּי־נָא מֵרָחוֹק אֶת־בִּרְכָתֵךְ וְיִשְׁעֵךְ לְעַבְדֵּךְ הַנֶּאֱמָן, בְּצֵאתוֹ הַפַּעַם לְהִנָּקֵם נְקַם הַחֶרְפָּה הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר־הִשִּׂיא עָלָיו אוֹיֵב. הֲיִי־נָא עַתָּה מָגֵן לִי, וּבְמִלְחַמְתִּי הָרִאשׁוֹנָה אַל־נָא תִמְנְעִי מִמֶּנִּי עֶזְרָתֵךְ וְאַל־נָא תַעַזְבִינִי!" וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־הַמָּגֵן מִיָּדוֹ, וַיֹּאחֶז בִּשְׁתֵּי יָדָיו בַּכִּידוֹן, וַיַּךְ בּוֹ עַל־רֹאשׁ הַחַמָּר בְּחָזְקָה, וַיִּפֹּל הַחַמָּר אַרְצָה כְּמֵת. אָז יָרִים דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־כְּלֵי נִשְׁקוֹ וַיְשִׁיבֵם אֶל־מְקוֹמָם הָרִאשׁוֹן, וַיָּשָׁב לְהִתְהַלֵּךְ עַל־יַד הַשֹּׁקֶת בְּרוּחַ שׁוֹקֵטָה כְּבָרִאשׁוֹנָה, כְּאִלּוּ לֹא־נָפַל דָּבָר.

וַיִּקָּהֲלוּ כָּל־בָּאֵי בֵית הַמָּלוֹן וַיָּסֹבּוּ עַל־דּוֹן קִישׁוֹט בְּמַקְלוֹת, וַיֹּאמְרוּ לְהַכּוֹתוֹ, וְאוּלָם דּוֹן קִישׁוֹט נֶאְזַר בִּגְבוּרָה, וַיִּשְׂתָּעַר אֲלֵיהֶם בַּחֲמַת כֹּחוֹ, וַיְהִי מַרְאֵהוּ נוֹרָא וְאָיֹם מְאֹד. וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מִגֶּשֶׁת, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחוֹק וַיִּרְגְּמוּהוּ בָאֲבָנִים. וַיָּסֶךְ דּוֹן קִישׁוֹט בְּמָגִנּוֹ עַל־רֹאשׁוֹ, וַיַּעֲמֹד כְּחוֹמַת בַּרְזֶל בִּפְנֵי כָּל־הַנֶּחֱרִים בּוֹ, וְאֶת־מִשְׁמַרְתּוֹ עַל־יַד הַשֹּׁקֶת לֹא עָזַב. וַיְמַהֵר הַפֻּנְדָּקִי לָבוֹא אֶל־מְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה, וַיַּהַס אֶת־הַחַמָּרִים וַיְשַׁכֵּךְ אֶת־חֲמָתָם, בְּאָמְרוֹ: הֲלֹא רוֹאִים אַתֶּם,כִּי דָבָר לָכֶם עִם־אִישׁ אֲשֶׁר אֵין דַּעְתּוֹ שְׁלֵמָה, וּפְגִיעָתוֹ רָעָה. – אָז הִרְפּוּ מִמֶּנּוּ הַחַמָּרִים.

וַיָּשֶׂם הַפֻּנְדָּקִי אֶל־לִבּוֹ, כִּי לֹא־עֵת צְחוֹק הִיא, וְכִי אֵין טוֹב לוֹ כִּי אִם־לְהֵחָלֵץ מְהֵרָה מִן־הָאוֹרֵחַ הַמְּשֻׁגָּע, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו וַיֹּאמַר:

“שְׁמָעֵנִי, אִישׁ הֶחָיִל! זְמַן הַמִּשְׁמֶרֶת, לְפִי חֻקֵּי הָאַבִּירִים, שְׁתֵּי שָׁעוֹת, וְאַתָּה נִצָּב עַל־מִשְׁמַרְתְּךָ זֶה כְּאַרְבַּע שָׁעוֹת. דַּיֶּךָּ, הָבָה וַאֲמַלֵּא עַתָּה אֶת־יָדְךָ לִהְיוֹת אַבִּיר כַּמִּשְׁפָּט!”

“לוּ יְהִי כִדְבָרֶיךָ” – עָנָה דּוֹן קִישׁוֹט.

וַיְמַהֵר בַּעַל הַמָּלוֹן וַיָּבֵא אֶת־הַפִּנְקָס, אֲשֶׁר יִרְשֹׁם בּוֹ אֶת חֶשְׁבּוֹנוֹת הַתֶּבֶן וְהַמִּסְפּוֹא, אֲשֶׁר־יִתֵּן בְּהַקָּפָה לַחַמָּרִים, וַיִּקַּח אִתּוֹ אֶת־נַעֲרוֹ הַמְשָׁרֵת וַיִּתֵּן בְּיָדוֹ זְנַב נֵר דּוֹלֵק לְהָאִיר לוֹ, וְגַם אֶת־שְׁתֵּי הָרִיבוֹת לָקַח עִמּוֹ. וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל־הַשֹּׁקֶת, וַיִּגַּשׁ בַּעַל הַמָּלוֹן אֶל־דּוֹן קִישׁוֹט, וַיְצַוֵּהוּ לִכְרֹעַ עַל־בִּרְכָּיו, וַיָּשֶׂם עַיִן בַּפִּנְקָס, וַיְהִי כִּמְרַחֵשׁ דִּבְרֵי תְפִלָּה בִּשְׂפָתָיו, וַיִּשְׁלֹף חֶרֶב דּוֹן קִישׁוֹט מִתַּעְרָה וַיַּכֵּהוּ בָהּ בְּחָזְקָה שְׁתֵּי פְעָמִים:אַחַת עַל־עָרְפּוֹ וְאַחַת עַל־גַּבּוֹ. אָז יְצַוֵּהוּ לָקוּם, וַיֹּאמֶר אֶל־אַחַת מִן־הַנְּעָרוֹת לְהַצְמִיד אֶל־מָתְנֵי הָאַבִּיר הֶחָדָשׁ אֶת־חַרְבּוֹ. וַתַּעַשׂ הַנַּעֲרָה כִּדְבָרָיו, וְהִיא מִתְאַפֶּקֶת בְּכָל־כֹּחָהּ מִצְּחוֹק, וַתְּבָרֶךְ אֶת־הָאַבִּיר לֵאמֹר:" יְחַזֵּק אֱלֹהִים אֶת־מָתְנֶיךָ, הָאַבִּיר, וְעָשִׂיתָ חַיִל בַּמִּלְחָמָה!"

וַיִּשְׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט לִשְׁמָה, לְמַעַן יֵדַע מִי הִיא, וְזָכַר לָהּ אֶת־הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ הַלָּיְלָה. וַתֹּאמֶר הָרִיבָה בַּעֲנָוָה: “שְׁמִי טוֹלוֹסָה, וְאָבִי סַנְדְּלָר בְּטוֹלֵידָה, וַאֲנִי מְשָׁרֶתֶת בַּחֲנוּת סַנְשׁוֹ בִּינַי, וְלִפְקֻדָּתְךָ, אַבִּיר נַעֲלֶה, נְכוֹנָה אֲנִי בְּכָל־עֵת!”

וַיְבַקֵּשׁ מֵעִמָּהּ דּוֹן קִישׁוֹט לַעֲשׂוֹת לוֹ גַּם אֶת־הַחֶסֶד הַזֶּה – וְהוֹסִיפָה עַל־שְׁמָהּ אֶת־תֹּאַר “דּוֹנָה”. וַתֵּאוֹת לוֹ גַּם־בַּדָּבָר הַזֶּה.

וַתִּגַּשׁ גַּם־הָרִיבָה הַשֵּנִית, וַתָּשֶׂם אֶת־הַדָּרְבוֹנוֹת עַל נַעֲלֵי הָאַבִּיר, וַתָּגֵּד לוֹ, כִּי שְׁמָהּ מוֹלִינֵרָה, וְאָבִיהָ טֶחָן. וַיּוֹסֶף דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־תֹּאַר דּוֹנָה גַּם עַל־שְׁמָהּ, וַיַּבְטִיחֶנָּה טוֹבוֹת וּגְמוּלוֹת.

וַיְהִי אַחֲרֵי כְלוֹת כָּל־סֵדֶר הַמִּלּוּאִים לְכָל־מִשְׁפָּטָיו וְחֻקּוֹתָיו, וְלֹא הִתְמַהְמַהּ עוֹד דּוֹן קִישׁוֹט, כִּי נֶחְפַּז לָצֵאת לְדַרְכּוֹ וּלְבַקֵּשׁ עֲלִילוֹת גְּדוֹלוֹת, וַיַּחֲבשׁ אֶת־סוּסוֹ וַיַּעַל עָלָיו, וַיְבָרֶךְ לְשָׁלוֹם אֶת־שַׂר הַבִּירָה וַיְחַבֶּק־לוֹ, וַיּוֹדֵהוּ בְּרֹב דְּבָרִים עַל כָּל־הַטּוֹבוֹת וְהַחֲסָדִים, וַיַּעְתֵּר עָלָיו דִּבְרֵי מָשָׁל וּמְלִיצָה הַרְבֵּה מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא יְכִילֵם הַגִּלָּיוֹן מֵרֹב. וְהַפֻּנְדָּקִי אַף־הוּא הֵשִׁיב לוֹ בְּרָכָה בְּדִבְרֵי־חֵן נִמְלָצִים מְאֹד, וּבְקִצּוּר נִמְרָץ, כִּי רַק־אַחַת אִוְּתָה נַפְשׁוֹ הַפָּעַם: לְהִפָּטֵר מְהֵרָה מִן־הָאוֹרֵחַ הַלָּז, וְלֹא־שָׁאַל מֵעִמּוֹ גַּם שְׂכַר הַמָּלוֹן, וַיְשַׁלְּחֵהוּ בְּשָׁלוֹם.

 

פֶּרֶק רְבִיעִי: מֶה עָלְתָה לְאַבִּירֵנוּ בְּצֵאתוֹ מִבֵּית הַמָּלוֹן    🔗

הַבֹּקֶר אוֹר, וְדוֹן קִישׁוֹט עָלָה עַל־סוּסוֹ וְיֵּצֵא מִבֵּית הַמָּלוֹן שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, נַפְשׁוֹ תְּרוּעַת מִלְחָמָה, וּקְרָבָיו – צַהֲלַת אַבִּירִים. וַתַּעֲבֹר הַשִּׂמְחָה אֶת־לִבּוֹ וַתְּהִי כִּמְפַעְפַּעַת וְיוֹצֵאת מִתַּחַת לְמַחְגֹּרֶת סוּסוֹ.

וַיַּעֲלוּ עַל־לִבּוֹ דִּבְרֵי בַעַל הַבַּיִת וַעֲצָתוֹ עַל־אֹדוֹת הַכֻּתֳּנוֹת וְהַכֶּסֶף וּשְׁאָר צָרְכֵי הַדֶּרֶךְ – וַיִּמָּלֵךְ לָשׁוּב לְפִי שָׁעָה אֶל־בֵּיתוֹ לְהִצְטַיֵּד, וְשָׁם יְבַקֵּשׁ לוֹ אִישׁ כִּלְבָבוֹ, לִהְיוֹת לוֹ לְנוֹשֵׂא כֵלִים. וַיִּזְכֹּר אֶת־שְׁכֵנוֹ הַקָּרוֹב לוֹ, אִכָּר עָנִי וּמְטֻפָּל בְּבָנִים, וַיֹּאמַר: הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר יִכְשַׁר לְמִשְׂרָה כָזֹאת. וַיְמַהֵר וַיַּהֲפֹךְ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה לִכְפַר מוֹלַדְתּוֹ.

וְרוֹסִינַנְטֵי יָדַע אֶת־נֶפֶשׁ בְּעָלָיו, וַיִּשָּׂא רַגְלָיו כְּאַיָּלָה, וַיָּשֶׂשׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ הַבָּיְתָה. הֵם בַּדֶּרֶךְ, עוֹד לֹא הִרְחִיקוּ, וְהִנֵּה כְקוֹל בְּכִי וּצְוָחָה נִשְׁמַע מִתּוֹךְ הַחֹרְשָׁה הַקְּרוֹבָה. וַיִּחַדְּ דּוֹן קִישׁוֹט וַיִּקְרָא:" בָּרוּךְ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אִנָּה לְיָדִי עֲלִילָה לְהַרְאוֹת בָּהּ רֵאשִׁית כֹּחִי וּגְבוּרָתִי. אֵין זֹאת כִּי אִם־קוֹל שַׁוְעַת אֻמְלָל קוֹרֵא לְעֶזְרָה מִן־הַמֵּצַר עוֹלֶה בְאָזְנָי".

וַיֵּט אֶת־סוּסוֹ, וַיְמַהֵר אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־עָלְתָה הַצְּעָקָה מִשָּׁם. כִּמְעַט בָּא אֶל־הַחֹרְשָׁה וַיַּרְא וְהִנֵּה סוּס עוֹמֵד אָסוּר אֶל־הָעֵץ הָאֶחָד, וְאֶל הָעֵץ הָאֶחָד אָסוּר נַעַר עָרֹם עַד־מָתְנָיו, וְהַנַּעַר צוֹעֵק וּבוֹכֶה מָרָה. כִּי אִכָּר אֶחָד, גָּבֹהַּ וּבָרִיא, עָמַד מֵאַחֲרָיו וַיַּךְ בִּרְצוּעָה עַל־גַּבּוֹ הֶחָשׂוּף, הַכֵּה וּפָצֹעַ, הַכֵּה וְדַבֵּר תּוֹכָחָה: “קַח מוּסָר וּזְכֹר! אֶת־פִּיךָ חֲסֹם וְאֶת־עֵינֶיךָ פְּקָח!”

וְהַנַּעַר צוֹעֵק וּמֵילִיל לְעֻמָּתוֹ:

“הוֹי, הוֹי,אֲדוֹנִי, הֶרֶף־נָא! חָטָאתִי וְלֹא אוֹסִיף עוֹד! בֵּאלֹהִים וּבְכָל־מַלְאָכָיו נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד, מֵעַתָּה תִּהְיֶינָה עֵינַי פְּקוּחוֹת וְאֶשְׁמֹר אֶת־צֹאנְךָ הֵיטֵב.”

וַיִּמָּלֵא דּוֹן קִישׁוֹט חֵמָה וַיִּקְרָא:“הוֹ, אַבִּיר נָבָל וְאַכְזָרִי! חָלִילָה לְךָ מֵהִתְנַפֵּל עַל־אִישׁ אֲשֶׁר־נֶשֶׁק אֵין עָלָיו, עֲלֵה־נָא כְרֶגַע עַל־סוּסְךָ, הַחֲזֵק רֹמַח וְהִתְרָאֵה אִתִּי פָּנִים! עַתָּה אַרְאֲךָ אֶת־נַחַת זְרוֹעִי, וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, כִּי רַק־מוּגֵי לֵב יַתְעִיבוּ עֲלִילָה כָּמוֹךָ…”

כִּרְאוֹת הָאִכָּר אֶת־הַפָּרָשׁ הַמְזֻיָּן מִכַּף רֶגֶל וְעַד־רֹאשׁ מְעוֹרֵר חֲנִיתוֹ עָלָיו – וַיָּמָת לִבּוֹ. וַיְדַבֵּר תַּחֲנוּנִים לֵאמֹר:

“בִּי אֲדוֹנִי הָאַבִּיר, שָׂכֹר שָׂכַרְתִּי אֶת־הַנַּעַר הַזֶּה לִרְעוֹת צֹאנִי, וְאוּלָם עָצֵל הוּא וְעוֹשֶׂה מְלַאכְתוֹ רְמִיָּה, וַיֶּרֶב נְזָקָי. אֵין יוֹם אֲשֶׁר לֹא־יִפָּקֵד שֶׂה מִן־הָעֵדֶר. וּבְיַסְּרִי אוֹתוֹ עַל־כָּכָה – וְאָמַר אַךְ־מִתְאַנֶּה אֲנִי לוֹ, לְמַעַן עֲשֹׁק שְׂכָרוֹ. וְאוּלָם חַי אֱלֹהִים, כִּי שֶׁקֶר יַעֲנֶה בִי!”

“הֲיֵשׁ נָבָל וּבְלִיַּעַל אֲשֶׁר יָעֵז לְשַׁקֵּר גַּם־בְּפָנָי?!” –הִרְעִים עָלַיו דּוֹן קִישׁוֹט בְּקוֹלוֹ – “בַּשֶּׁמֶשׁ הַזֶּה, הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי בַתֵּק אֲבַתֶּקְךָ בַּכִּידוֹן הַזֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי! שַׁלֵּם תְּשַׁלֵּם לוֹ כְּרֶגַע וְאַל תִּפְצֶה פֶה! וְאִם־לֹא, חַי הָאֱלֹהִים, הַמּוֹשׁלֵ בִּגְבוּרָתוֹ עוֹלָם, כִּי כַלֵּה אֲכַלְּךָ כְּרָגַע. מַהֵר וְהַתֵּר אֶת־הַנַּעַר מֵאסוּרָיו”.

וַיִּירָא הָאִכָּר מְאֹד, וַיַּתֵּר אֶת־אֲסוּרֵי הַנָּעַר. וַיִּשְׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־פִּי הַנַּעַר לְמִכְסַת שְׂכָרוֹ, וַיִּקֹּב לוֹ הַנָּעַר. וַיְחַשֵּׁב דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־הַכֶּסֶף לְפִי מִסְפַּר הֶחֳדָשִׁים אֲשֶׁר עָבַד הַנַּעַר עִם־בְּעָלָיו, וַיְצַו אֶת־הָאִכָּר לִפְתֹּחַ אֶת־צְרוֹרוֹ וּלְשַׁלֵּם אַחַת לְאֶחָת, וְלֹא יִגְרַע פְּרוּטָה, כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא. וַיִּשָּׁבַע הָאִכָּר בֵאלֹהִים וּבְחַיֵּי רֹאשׁוֹ, כִּי קָטָן נִשְׁיוֹ הַרְבֵּה מֵאֲשֶׁר אָמַר הַנַּעַר, כִּי קָנָה לוֹ נַעֲלַיִם, וּבַחֲלוֹתוֹ שָׂכַר לוֹ רוֹפֵא וַיַּקֶּז־לוֹ דָּם פַּעֲמָיִם.

“עוֹר בְּעַד עוֹר וְדָם תַּחַת דָּם!” קָרָא דּוֹן קִישׁוֹט, “תַּחַת עוֹר הַנַּעֲלַיִם פָּשַׁטְתָּ עַתָּה בִרְצוּעָתְךָ אֶת־עוֹרוֹ מֵעָלָיו, וְתַחַת הַדָּם אֲשֶׁר־הִקַּזְתָּ לוֹ – הִנֵּה שָׁפַכְתָּ עַתָּה אֶת־דָּמוֹ בְּלִי פָשַׁע. אֵין לְךָ אֵפוֹא בְּיָדוֹ מְאוּמָה וְעָלֶיךָ לְשַׁלֵּם לוֹ אֶת־שְׂכָרוֹ בִּמְלוֹאוֹ, אַל־תִּגְרַע פְּרוּטָה!”

וַיֹּאמֶר הָאִכָּר בְּעָרְמָה:

“בִּי אֲדוֹנִי הָאַבִּיר, יֵלֶךְ־נָא הַנַּעַר עִמִּי הַבַּיְתָה, וְשִׁלַּמְתִּי לוֹ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנִי, כִּי־אֵין צְרוֹר הַכֶּסֶף בְּיָדִי”.

וַיִּצְעַק הַנַּעַר וַיֹּאמֶר:

“אֵיכָה אֵלֵךְ אִתּוֹ וַאדוֹנִי הָאַבִּיר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ? הֲלֹא אֶת־עוֹרִי יַפְשִׁיט מֵעָלָי!”

וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט: “שָׁלוֹם יִהְיֶה־לְךָ וְאַל־תִּירָא מִלֶּכֶת אִתּוֹ, כִּי אִם־אַחַת יִשָּׁבַע הָאַבִּיר – וְלֹא יָפֵר עוֹד. שְׂכָרְךָ יְשֻׁלַּם לְךָ בִּמְלוֹאוֹ, אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ!”

“אֲבָל אֲדוֹנִי!” קָרָא הַנָּעַר “לֹא אַבִּיר וְלֹא בֶן־אַבִּיר הוּא בְּעָלַי, כִּי אִם־אִכָּר עָשִׁיר וְכִילַי, וּשְׁמוֹ “הַלְדּוּדָא”.”

“וּמַה בְּכָךְ?” אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “גַּם בְּנֵי הַהַלְדּוּדִים יֵשׁ אֲשֶׁר־יִהְיוּ מֵהֶם אַבִּירִים. לֹא בַשֵּׁם וּבַיַּחַשׂ יִתְרוֹן גָּבֶר, כִּי כָל־אִישׁ – בֶּן מַעֲלָלָיו הוּא”.

“אֱמֶת וְיַצִּיב!” אָמַר הַנָּעַר, “וְאוּלָם אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה וּמַעֲלָלָיו הֲלֹא רָאִיתָ כִּי עָשֹׁק יַעֲשֹׁק אֶת־פְּעֻלַּת שְׂכִירוֹ הֶעָנִי, אֲשֶׁר עֲבָדוֹ בְּזֵעַת אַפָּיִם”.

“אַל־נָא תֹאמַר כֵּן, אָחִי”, אָמַר הַלְדּוּדָא, "הוֹאֶל־נָא וְלֵךְ עִמִּי, וַאֲנִי בִּכְבוֹד כָּל־הָאַבִּירִים נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי שַׁלֵּם אֲשַׁלֵּם לְךָ כְּפָעָלְךָ, עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה! וְעוֹד זֹאת אֶעֱשֶׂה לְּךָ, כִּי אֶתֵּן לְךָ מִמֵּיטַב כַּסְפִּי, מָעוֹת מְבֻשָּׂמוֹת, עוֹבְרוֹת לַסּוֹחֵר…

“מִן־הַמָּעוֹת הַמְבֻשָּׂמוֹת אֲנִי פוֹטֶרְךָ”, אָמַר הָאַבִּיר בְּרוּחַ נְדִיבָה, “רַב לִי, אִם־תְּשַׁלֵּם לוֹ מָעוֹת פְּשׁוּטוֹת. וְאוּלָם הִשָּׁמֶר־לְךָ, פֶּן תָּפֵר אֶת־שְׁבוּעָתְךָ, כִּי־גַּם אִם־כַּלְּטָאָה בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תִּסָּתֵר – חַי אָנִי, אִם־לֹא גַּם־מִשָּׁם אוֹצִיאֲךָ וְנָתַתִּי בְךָ אֶת־נִקְמָתִי הַגְּדוֹלָה. וְדַע כִּי פִי אִישׁ־הַחַיִל, פִּי דוֹן קִישׁוֹט הַלַּמַּנְשִׁי, מְחִתַּת זֵדִים וּמִשְׂגַּב חֵלְכָּאִים, מְדַבֵּר אֵלֶיךָ!”

וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר דָּפַק אֶת־סוּסוֹ וַיְמַהֵר וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ. הוּא הִרְחִיק מִשָּׁם, וְהָאִכָּר לָקַח אֶת־הַנַּעַר וַיַּאַסְרֵהוּ אֶל־הָעֵץ שֵׁנִית, וַיַּפְלֵא אֶת־מַכּוֹתָיו מִבָּרִאשׁוֹנָה. וַיִּצְעַק הַנַּעַר מֵעָצְמַת מַכְאוֹבָיו, וַיִּקְרָא בְשֵׁם הָאַבִּיר הַמּוֹשִׁיעַ. וַיִּלְעַג לוֹ בְּעָלָיו, וַיּוֹסֶף לְעַנּוֹתוֹ, וַיֹּאמֶר: “הָרֵם קוֹלְךָ עוֹד, קְרָא אֶל־אַבִּירְךָ בְּכֹחַ, אוּלַי יָבֹא וְיוֹשִׁיעֲךָ. הֲלֹא מָגֵן לַדָּל וּמַחְסֶה לָאֶבְיוֹן הוּא!”

וְדוֹן קִישׁוֹט נָסַע לְדַרְכּוֹ וַיְהִי שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, כִּי עָשָׂה הַיּוֹם אֶת־הַתְּשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה בַּיָּעַר; וַיִּתְעוֹרֵר לְבָבוֹ וַיִּקְרָא: הוֹי, דּוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית הַיָּפָה בַבָּנוֹת! אַשְׁרַיִךְ וְאַשְׁרֵי גוֹרָלֵךְ, אָמְנָם מְאֻשֶּׁרֶת אַתְּ מִכֹּל בְּנוֹת תֵּבֵל, כִּי נָפַל חֶבֶל בַּנְּעִימִים לָךְ לִשְׁבּוֹת שֶׁבִי וּלְהַכְנִיעַ לְמִשְׁמַעְתֵּךְ מַעֲרִיץ נֶאֱמָן וְאַבִּיר מְהֻלָּל כָּמוֹנִי הַיּוֹם – דּוֹן קִישׁוֹט הַלַּמַּנְשִׁי. וּרְאִי גַם־רְאִי: אַךְ־אֶמֶשׁ הָקְדֵּשׁ הָקְדַּשׁ וַיְהִי לְאַבִּיר, וְעַתָּה כִּמְעַט יָצָא לְדַרְכּוֹ, וַתְּהִי רֵאשִׁית מִפְעָלָיו, לְהָשִׁיב גְּמוּל וְנָקָם עַל־הַגְּדוֹלָה בַנְּבָלוֹת וְעַל־הַנּוֹרָאָה בַתּוֹעֵבוֹת מִכֹּל אֲשֶׁר־עָשׂוּ הַזָּדוֹן וְהָאַכְזְרִיּוּת מֵעוֹלָם. הַיּוֹם הַזֶּה הִפִּיל דּוֹן קִישׁוֹט שֵׁבֶט רֶשַׁע מִיַּד צַר וְאַכְזָר, וַיְמַלֵּט נֶפֶשׁ נְקִיָּה מִכַּף בְּלִיָּעַל!

עַד־כֹּה וְעַד־כֹּה וְדוֹן קִישׁוֹט הִגִּיעַ אֶל־פָּרָשַׁת דְּרָכִים. וַיִּזְכֹּר אֶת־מִשְׁפַּט הָאַבִּירִים מֵעוֹבְרֵי אֳרָחוֹת, אֲשֶׁר אִם־יַגִּיעוּ אֶל־מְקוֹם כָּזֶה, וְשִׁלְּחוּ רֶסֶן מִפִּי־סוּסָם, וְהָלְכוּ לִקְרַאת נְחָשִׁים. וַיַּעַשׂ אַף־הוּא כְּמוֹהֶם, וַיַּעְצֹר בְּסוּסוֹ, וַיִּתְבּוֹנֵן בַּדְּרָכִים, וְאַחַר שִׁלַּח רֶסֶן מִפִּי הַסּוּס וַיִּתְּנֵהוּ לָלֶכֶת כְּחֶפְצוֹ, לֵאמֹר: בְּרַגְלֶיךָ אַפְקִיד דַּרְכִּי, אֶל־אֲשֶׁר תּוֹלִיכֵנִי אֵלֵךְ…

וַיִּשָּׂא רוֹסִינַנְטֵי אֶת־רַגְלָיו וַיָּרָץ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, הָעוֹלָה אֶל־אֻרְוָתוֹ – הָעִירָה.

 

פֶּרֶק חֲמִישִׁי: מְסִירוּת נֶפֶשׁ וּשְׂכָרָהּ    🔗

וַיַּעֲבֹר דּוֹן קִישׁוֹט כִּבְרַת אֶרֶץ, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אֹרְחָה בָּאָה לִקְרָאתוֹ, הוֹלֶכֶת מִטּוֹלֵידָה לְמוּרְסִיָּה לְהָבִיא מֶשִׁי. וְהָאֹרְחָה שִׁשָּׁה סוֹחֲרִים מַחֲזִיקִים סוֹכְכִים בִּידֵיהֶם, וְעִמָּם אַרְבָּעָה עֲבָדִים רוֹכְבִים עַל־פְּרָדִים הוֹלְכִים לְשַׁלְּחָם, וּשְׁלשָׁה חַמָּרִים רַגְלִים נוֹהֲגִים בַּפְּרָדִים. וַיַּרְא אוֹתָם דּוֹן קִישׁוֹט וַיַּחְשְׁבֵם לְאַבִּירִים, וַיְמַהֵר וַיִּלְבַּשׁ גְּבוּרָה וַיִּתְיַצֵּב עַל אֵם הַדָּרֶךְ, אֶת־הַכִּידוֹן הֶחֱזִיק בִּימִינוֹ וּבַמָּגֵן סוֹכֵךְ עַל־לִבּוֹ, וַיַּעֲמֹד עָרוּךְ לַמִּלְחָמָה. כִּמְעַט הִקְרִיבוּ הָאֲנָשִׁים לָבוֹא, וַיַּרְעֵם עֲלֵיהֶם דּוֹן קִישׁוֹט בְּקוֹלוֹ:

“הוֹ, עִמְדוּ, עִמְדוּ! חֵי רֹאשִׁי, כִּי לֹא־תֵלְכוּ מִזֶּה עַד אִם־תָּעִידוּ בְּפִיכֶם, כִּי אֵין נַעֲרָה יְפֵיפִיָּה בְּכָל־הָאָרֶץ כְּדוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית מַלְכַּת לַמַּנְשָׁא.”

וַיָּבִינוּ הַסּוֹחֲרִים כִּי אִישׁ מְשֻׁגָּע לִפְנֵיהֶם. וַיְהַתֵּל בּוֹ הָאֶחָד וַיֹּאמַר:

“אֲדוֹנִי הָאַבִּיר! אֵיכָכָה נוּכַל לְהָעִיד עַל־יָפָתְךָ וַאֲנַחְנוּ לֹא רְאִינוּהָ מֵעוֹלָם. הוֹצִיאֶנָּה אֵלֵינוּ וְנִרְאֶנָּה פָנִים, וְהָיָה אִם־יֵאָמְנוּ דְבָרֶיךָ וְנָעִידָה בָּהּ גַּם בְּאֵין אוֹנֵס”.

וַיִּקְצֹף דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר:

“הֲתֵחָשֵׁב לִצְדָקָה עֵדוּת כָּזֹאת? לֹא כִּי הַאֲמֵן תַּאֲמִינוּ וְהַכֵּר תַּכִּירוּ וְהָעֵד תָּעִידוּ גַּם־בְּלִי־רְאוֹת! וְאִם־תְּמָאֲנוּ – צְאוּ מְהֵרָה, נַעֲוֵי־לֵב וּקְשֵׁי־מֵצַח, וְהִתְרָאוּ אִתִּי פָנִים, אִם אֶחָד אֶחָד, כְּדָת הָאַבִּירִים וּמִשְׁפְּטֵיהֶם, וְאִם כֻּלְּכֶם יַחַד, כְּדֶרֶךְ נִקְלִים כְּמוֹכֶם”.

“בִּי אֲדוֹנִי הָאַבִּיר” – הֵתֵל הַסּוֹחֵר עוֹד וַיְהִי כְּמִתְחַנֵּן – “לָמָּה תֹאמַר לְהַחֲטִיא אֶת־עֲבָדֶיךָ בְנֵי־הַמְּלָכִים הַנִּצָּבִים פֹּה, לְהָעִיד עַל־דָּבָר אֲשֶׁר־לֹא רָאוּהוּ, וְאַף כִּי־עֵדוּת כָּזֹאת, אֲשֶׁר תִּתֵּן דֹּפִי בְּכֹל בְּנוֹת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. וְעַתָּה אִם־אֵין הַנַּעֲרָה עִמָּךְ – הֲלֹא תַרְאֶה־נָּא אוֹתָנוּ אֶת־צַלְמָהּ, וְלוּא גַם בְּתַבְנִית קְטַנָּה כְּגַרְגֵּר הַחִטָּה. וִיהִי־נָא לֵב אֲדוֹנִי בָּטוּחַ, אֲשֶׁר אִם־גַּם עֵינָהּ הָאַחַת תִּמָּצֵא תְרוּטָה וְהַשְּׁנִיָּה נוֹטֶפֶת גִּנְבָּר וְגָפְרִית, גַּם־אָז לֹא נִמָּנַע מֵהָעִיד כְּכֹל אֲשֶׁר־תָּשִׁית עָלֵינוּ…”

“דּוֹם, נָבָל וּמְגַדֵּף!” צָעַק דּוֹן קִישׁוֹט בַּחֲמַת אַפּוֹ, “לֹא נָטֹף תִּטֹּף אוֹתוֹ הַדָּבָר אֲשֶׁר אָמַרְתָּ! לֹא נָטֹף תִּטֹּף! כִּי מֹר וּמֹשְׁק תִּטֹּפְנָה עֵינֶיהָ, וְקוֹמָה לָהּ כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן! כֻּלָּהּ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּהּ. הִנְנִי עֲלֵיכֶם – נְבָלִים, וְנִקַּמְתִּי מִכֶּם אֶת־הַחֶרְפָּה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר חֵרַפְתֶּם הַיּוֹם אֶת־תֹּאַר פְּנֵי שָׂרָתִי בַבָּנוֹת, אֶת־בְּחִירַת לְבָבִי!”

וּבְדַבְּרוֹ כֹה – וַיָּרֶם אֶת־כִּידוֹנוֹ בְּכֹחַ עַל־הַדּוֹבֵר בּוֹ, וַיִּשְׂתָּעֵר עָלָיו בְּחֵמָה שְׁפוּכָה. כִּמְעַט הָיָה הָאִישׁ הַסּוֹחֵר עַז־הַמֵּצַח בְּכָל־רָע, וְאוּלָם בָּרֶגַע הַזֶּה כָּשְׁלוּ פִתְאֹם בִּרְכֵּי רוֹסִינַנְטֵי וַיִּפֹּל, וְדוֹן קִישׁוֹט הִתְגַּלְגֵּל מֵעָלָיו וַיִּשְׁתַּטַּח מְלוֹא קוֹמָתוֹ אָרְצָה. וַיְנַס לָקוּם וְלֹא יָכֹל, כִּי־כָבְדוּ עָלָיו מַדָּיו, מַדֵּי הַבַּרְזֶל הַיְשָׁנִים, וַיִּתְגּוֹלֵל בֶּעָפָר הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיְפַרְפֵּר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו בְּלֹא־כֹחַ, וּבְהִתְגּוֹלְלוֹ כֹה לֹא־חָדַל מִקְּרֹא וּמִצְעֹק: “הוֹ הוֹ, עִמְדוּ, מוּגֵי־לֵב, אַל־תָּנוּסוּ, הַבְּזוּיִים! אִם־נָפַלְתִּי – הֲלֹא אַשְׁמַת סוּסִי הִיא, וְלֹא אַשְׁמָתִי!”

וְאֶחָד מִן־הָעֲבָדִים, אֵין זֶה כִּי אִם־אִישׁ מְהִיר חֵמָה, לֹא־יָכֹל עוֹד לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ, וַיַּחֲטֹף מִיַּד דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־הַכִּידוֹן וַיְשַׁבְּרֵהוּ, וַיִּהְיוּ הַשְּׁבָרִים לְמַקְלוֹת חוֹבְלִים בְּיָדוֹ, וַיַּךְ בָּהֶם אֶת הָאַבִּיר הֶעָלוּב מַכָּה רַבָּה, וַיָּדָשׁ אֶת־בְּשָׂרוֹ כְּחוֹבֵט חִטִּים. וְלֹא עָמַד הַפַּעַם גַּם־שִׁרְיוֹן הַקַּשְׂקַשִּׂים לְדוֹן קִישׁוֹט בְּצָרָתוֹ וְלֹא הִצִּילוֹ מֵרִסּוּק אֲבָרִים. וַיָּנַח הָעֶבֶד אֶת־כָּל־זַעַם אַפּוֹ בְּדוֹן קִישׁוֹט, וַיּוֹסֶף לְהַכּוֹתוֹ בְּלִי חֶמְלָה, וַיִּשֶׁן, וַיְשַׁלֵּשׁ, עַד כִּי־יָגְעָה יָדוֹ וְרוּחוֹ רָפָתָה. וְדוֹן קִישׁוֹט לֹא הֶחֱרִישׁ אַף־הוּא, וְגַם בְּשָׁכְבוֹ עַל־הָאָרֶץ וּמְטַר הַמַּהֲלֻמּוֹת נִתַּךְ עָלָיו לֹא חָדַל בְּכָל־זֹאת מֵחָרֵף אֶת הַ“שּׁוֹדְדִים”, וַיְקַלְלֵם, וַיְאַיֵּם עֲלֵיהֶם, וַיָּעַד בָּם אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ וְאֶת כָּל־צְבָאָם.

וַיִּסְעוּ הַסּוֹחֲרִים לְדַרְכָּם, וְדוֹן קִישׁוֹט נִשְׁאַר לְבַדּוֹ עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה מוּטָל כְּאֶבֶן אֲשֶׁר־אֵין לָהּ הוֹפְכִים. כִּי הֵן בְּעוֹדֶנּוּ בָּרִיא וְשָׁלֵם, לֹא יָכֹל לָקוּם, אַף כִּי־עַתָּה, בִּהְיוֹתוֹ מָעוּךְ וְרָצוּץ וְלֹא־נוֹתַר בּוֹ מְתֹם. וּבְכָל־זֹאת הִתְנַחֵם בְּלִבּוֹ לֵאמֹר: כָּזֹה וְכָזֶה יִקְרֶה אֶת־כָּל־הָאַבִּירִים בְּמַסְעֵיהֶם, וְאַף כִּי־אֲנִי – אֲשֶׁר רַק־בִּגְלַל סוּסִי הַנִּכְשָׁל בָּאַתְנִי כָּל־הַצָּרָה הַזֹּאת!

 

פֶּרֶק שִׁשִּׁי: אַבִּירֵנוּ מוּבָא אֶל־בֵּיתוֹ    🔗

וַיִּשְׁכַּב דּוֹן קִישׁוֹט בַּמָּקוֹם הַהוּא, וּבַצַּר לוֹ הִתְאַמֵּץ, כְּדַרְכּוֹ, לְהַעֲלוֹת עַל־לִבּוֹ דָּבָר מִסְּפָרָיו מֵעֵין הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְהוּ. וַיִּזְכֹּר אֶת־פִּגְעֵי בַּלְדּוּבִינוּס הַגִּבּוֹר, אֲשֶׁר נִלְחַם בּוֹ דּוֹדוֹ, הוּא אַלּוּף מַנְטוּבָה, וַאֲשֶׁר בָּגְדָה בּוֹ אֲהוּבָתוֹ שַׁרְלוֹטָה, וַתַּעַזְבֵהוּ פָּצוּעַ בַּיַּעַר עַל־רֹאשׁ אַחַד הֶהָרִים. בְּדִבְרֵי הַסִּפּוּר הַזֶּה, אֲשֶׁר־שִׁעֲשַׁע בִּזְמַנּוֹ לֵב נְעָרִים וּזְקֵנִים, מָצָא עַתָּה דּוֹן קִישׁוֹט דִּמְיוֹן שָׁלֵם לִפְגָעָיו הוּא. וַיִּתְגּוֹלֵל עַל־הָאָרֶץ בְּמַכְאוֹבָיו, וַיִּתֵּן אֶת־נַפְשׁוֹ כְּנֶפֶשׁ הָאַבִּיר הָאֻמְלָל בַּלְדּוּבִינוּס, וַיֶּהֱמֶה לְבָבוֹ מְאֹד. וַיְקוֹנֵן אַף־הוּא כַּדְּבָרִים אֲשֶׁר־קוֹנֵן הָאַבִּיר הַהוּא אָז, בְּשָׁכְבוֹ פָּצוּעַ בַּיַּעַר, לֵאמֹר:

הָהּ, אַיֵּךְ אֵפוֹא, גְּבֶרֶת נַפְשִׁי,

הַאִם לֹא־יֶהֱמוּ לִי רַחֲמָיִךְ?

הֲטֶרֶם תֵּדְעִי כִּי־בְצָרָה אָנִי?

אִם־כִּזְּבָה אַהֲבַת נְעוּרָיִךְ?

וּבְהַגִּיעַ דּוֹן קִישׁוֹט אֶל־הַחֲרוּזִים הָאֵלֶּה:

אֲהָהּ, כִּי־דוֹדִי נְדִיב הָרוּחַ,

אַלּוּף וּמוֹדַע לִי וּנְגִידִי…

וְהִנֵּה אִכָּר אֶחָד, בֶּן־עִיר דּוֹן קִישׁוֹט וּשְׁכֵנוֹ, עָבַר עַל־פָּנָיו, הוּא וַחֲמוֹרוֹ עִמּוֹ, שָׁבִים מִבֵּית הָרֵחָיִם. וַיַּרְא הָאִכָּר אִישׁ שׁוֹכֵב עַל־הָאָרֶץ וְנֶאֱנָח, וַיִּגַּשׁ אֵלָיו וַיִּשְׁאָלֵהוּ מִי הוּא וְעַל־מָה הוּא נֶאֱנָח. וַיַּחְשְׁבֵהוּ דּוֹן קִישׁוֹט לְאַלּוּף מַנְטוּבָה, וַיּוֹסֶף לִקְרֹא לְפָנָיו אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה, וַיְתַנֶּה בָם אֶת־צָרַת נַפְשׁוֹ וְאֶת־נִגְעֵי לְבָבוֹ וְאֶת כָּל־הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְהוּ. וַיִּשְׁתָּאֶה הָאִכָּר מְאֹד לְדִבְרֵי הָאִישׁ, וַיָּסַר אֶת־הַסַּנְוֶרֶת הַשְּׁבוּרָה לִרְסִיסִים מֵעַל פָּנָיו, וַיִּמַח מֵעֲלֵיהֶם אֶת־הָאָבָק, וַיַּכִּירֵהוּ, וַיִּסְפֹּק אֶת־כַּפָּיו וַיִּקְרָא:

“אֲהָהּ, אֲדוֹנִי קִיכַדָּה! מִי עָשָׂה לְךָ אֶת הָרָעָה הַזֹּאת וּמִי הֱבִיאֲךָ עַד־הֲלֹם?” – וְאוּלָם דּוֹן קִישׁוֹט הוֹסִיף לִקְרֹא אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירָה כְּכֹל הַכָּתוּב בַּסֵּפֶר עַד־תֻּמָּם. וַיַּרְא הָאִכָּר, כִּי לֹא־יִמְצָא מַעֲנֶה, וַיָּסַר מֵעַל קִיכַדָּה אֶת כְּלֵי־זֵינוֹ הַשְּׁבוּרִים, וַיַּפְשִׁיטֵהוּ אֶת־מַדָּיו בְּרַחֲמִים, וַיִּבְדֹּק אֶת־בְּשָׂרוֹ מִכַּף רֶגֶל וְעַד־רֹאשׁ, לִרְאוֹת אִם־יֵשׁ פָּצַע. וַיְהִי כִּי לֹא־מָצָא כָּל־אוֹתוֹת דָּם, וַיָּרֶם אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט מֵעַל הָאָרֶץ וַיַּנִּיחֵהוּ עַל־הַחֲמוֹר, וַיְלַקֵּט אֶת־כְּלֵי הַמִּלְחָמָה וְאֶת שִׁבְרֵיהֶם, וַיַּעֲמֹס עַל־רוֹסִינַנְטֵי, וַיִּנְהַג אֶת־הַסּוּס בַּמּוֹסֵרָה וְאֶת־הַחֲמוֹר בָּאַפְסָר, וַיִּתְנַהֵל לְאִטּוֹ, הוּא וְכָל־הַכְּבוּדָה עִמּוֹ, לָלֶכֶת הָעִירָה. וְדוֹן קִישׁוֹט תָּלוּי וְשׁוֹכֵב בְּנֵס עַל־גַּב הַחֲמוֹר וְהוּא נֶאֱנָח וְנֶאֱנָק לִרְגָעִים, כִּי רַבּוּ מַכְאוֹבָיו מְאֹד וְכָל־בְּשָׂרוֹ דַּוָּי. וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִכָּר פַּעַם בְּפַעַם לִשְׁלוֹמוֹ, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו, וְאוּלָם אַבִּירֵנוּ הָאֻמְלָל – אֵין זֹאת כִּי אִם־יַד אַחַד הַשֵּׁדִים הָיְתָה עָלָיו, לְהַעֲלוֹת עַל־לִבּוֹ מֵהֲמוֹן סִפּוּרֵי הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר־יָדַע מְשָׁלִים אַחֲרֵי מְשָׁלִים מֵעֵין הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתּוּ הוּא. עַתָּה עָזַב אֶת־דְּבַר בַּלְדּוּבִינוּס וַיִּתְמַשֵּׁל אֶל־הַכּוּשִׁי אַבֶּנְדְּרַאֶס, אֲשֶׁר שָׁבָהוּ שַׂר־הַמִּבְצָר רוֹדְרִיגוֹ דֵי נַרְוַאֶס וַיִּכְלָאֵהוּ בְּאַרְמוֹנוֹ. וְכַאֲשֶׁר שָׁאַל הָאִכָּר שֵׁנִית לִשְׁלוֹם דּוֹן קִישׁוֹט – וַיַּעֲנֵהוּ כְּכֹל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־דִּבֵּר אַבֶּנְדְּרַאֶס הַשָּׁבוּי אֶל־רוֹדְרִיגוֹ, כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם, לֹא גָרַע מִלָּה. אָז הֵבִין הָאִכָּר, כִּי יָצָא שְׁכֵנוֹ מִדַּעְתּוֹ – וַיָּאָץ לָלֶכֶת הָעִירָה.

וַיִּתְעוֹרֵר דּוֹן קִישׁוֹט פִּתְאֹם וַיִּקְרָא:

“אֲדוֹנִי וּנְגִידִי דּוֹן רוֹדְרִיגוֹ הַנַּרְוַאֶסִי! יָדֹעַ תֵּדַע כִּי “חָרִיפָה” הַיְפֵה־פִיָּה אֲשֶׁר־אַָמַרְתִּי לְךָ – תִּקָּרֵא מֵעַתָּה דּוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית, כִּי רַק־בִּשְׁמָהּ לְבַד עָשִׂיתִי וַאֲנִי עוֹשֶׂה וְעוֹד יָדִי נְטוּיָה לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־הַגְּבוּרוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא־רָאָה וְלֹא־רוֹאֶה וְלֹא־יִרְאֶה כְמוֹהֶן אִישׁ מֵעוֹלָם וְעַד־עוֹלָם”.

“בִּי אֲדוֹנִי”, אָמַר הָאִכָּר, “פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה, לֹא נָגִיד אָנֹכִי וְלֹא דּוֹן רוֹדְרִיגוֹ, כִּי אִם־שְׁכֵנְךָ הַקָּרוֹב לְךָ פֵּידְרוֹ אַלּוֹנְסוֹ; וְגַם־אַתָּה, אֲדוֹנִי, לֹא בַּלְדּוּבִינוּס וְלֹא אַבֶּנְדְרַאֶס אַתָּה, כִּי־אִם־הָאָצִיל בְּעִירוֹ, הָאָדוֹן קִיכַדָּה”.

“יָדַעְתִּי גַּם־יָדַעְתִּי מִי אָנִי”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “יֵשׁ לְאֵל יָדִי לִהְיוֹת לֹא רַק־כְּאַחַד הַגִּבּוֹרִים הָהֵם, כִּי גַּם כָּל־הַגִּבּוֹרִים יַחַד אֲשֶׁר מֵעוֹלָם כְּאַיִן הֵם לְפָנָי…”

עַד־כֹּה וְעַד־כֹּה וְהֵם הִגִּיעוּ אֶל שַׁעַר הָעִיר. וַיִּמָּנַע הָאִכָּר מִבּוֹא הָעִירָה בְּעוֹד יוֹם, פֶּן־יִהְיֶה הָאַבִּיר הַמּוּטָל עַל־הַחֲמוֹר לִשְׂחוֹק בְּעֵינֵי רוֹאָיו. וַיִּתְמַהְמַהּ שָׁם עַד־הַלַּיְלָה, עַד־כְּלוֹת רֶגֶל מִן־הַשּׁוּק, וְאַחַר בָּאוּ הָעִירָה.

וְאַנְשֵׁי בֵּית קִיכַדָּה דָּאֲגוּ מְאֹד לַאדוֹנָם, כִּי זֶה שְׁמוֹנָה יָמִים אֲשֶׁר נֶעֱלַם פִּתְאֹם וְאֵינֶנּוּ. וַיָּבֹאוּ שָׁמָּה בַּלַּיְלָה הַהוּא שְׁנֵי רֵעֵי קִיכַדָּה; כֹּהֵן הָעִיר וְהַחוֹבֵשׁ. וַתָּשַׂח לִפְנֵיהֶם סוֹכֶנֶת הַבַּיִת אֶת־דַּאֲגָתָהּ וְחֶרְדַת נַפְשָׁהּ לַאדוֹנָהּ. וַתִּשְׁפֹּךְ אֶת־כָּל־חֲמָתָהּ עַל־הַסְּפָרִים וַתְּחָרְפֵם וַתְּקַלְלֵם בֵּאלֹהִים וּבַשָּׂטָן, כִּי לְפִי דַעְתָּהּ, הֵם אַךְ־הֵם אֲשֶׁר הָיוּ בְעוֹכְרֵי נֶפֶשׁ אֲדוֹנָהּ וַיְבַלְּעוּ דַעְתּוֹ. וְהַנַּעֲרָה הָאֲסוּפָה קְרוֹבַת קִיכַדָּה, הִגִּידָה אַף־הִיא כְּדִבְרֵי הַסּוֹכָנֶת. וַתְּסַפֵּר לָהֶם אֶת־כָּל־הַזָּרוֹת וְהַתַּהְפּוּכוֹת אֲשֶׁר־רָאֲתָה בְדוֹדָהּ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים לִפְנֵי הֵעָלְמוֹ, כִּי שָׁגֹה שָׁגָה בַסְּפָרִים יָמִים וְלֵילוֹת תְּמִימִים בְּלִי־חָשָׂךְ, וְיֵשׁ אֲשֶׁר־יִתְעוֹרֵר פִּתְאֹם וְשָׁלַף חַרְבּוֹ וְהִכָּה בָהּ עַל־הַקִּיר מַכָּה רַבָּה, וְאָמַר: אֶת־עֲנָקִים הוּא נִלְחָם. וּבִכְלוֹת כֹּחוֹ אַחֲרֵי מִלְחָמָה כָזֹאת – וְהֵגִיחַ מְלֹא הַכַּד מַיִם אֶל־פִּיו, וְשָׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ וְכֹחוֹ יִתְחַדֵּשׁ, וְאָמַר: מֵי־מַרְפֵּא הֵם, אֲשֶׁר שָׁלַח לוֹ אֶסְקִיף מַלְאָכוֹ הַטּוֹב וּמָעוֹז חַיָּיו. “אֵין זֹאת”, אָמְרָה הַנַּעֲרָה, “כִּי־אִם־הַסְּפָרִים עוֹלְלוּ לְנַפְשׁוֹ כֹה, אֲרוּרִים הֵם וַאֲרוּרִים יִהְיוּ. אֲבָל – הוֹסִיפָה הַנַּעֲרָה – אֲשֵׁמָה אָנֹכִי, כִּי־רָאִיתִי בְתַהְפּוּכוֹת דּוֹדִי וְלֹא גָלִיתִי אֹזֶן אִישׁ. מִי־יוֹדֵעַ, אִלּוּ בִעֲרוּ אֶת־הַסְּפָרִים מִן־הַבַּיִת, לֹא־בָאָה עָלֵינוּ הָרָעָה הַזֹּאת”.

“אָכֵן” – נִעְנַע הַכֹּהֵן בְּרֹאשׁוֹ – “הַכֹּל מִן־הַסְּפָרִים, מָחָר וְהוֹצֵאתִי אֶת־כֻּלָּם לִשְׂרֵפָה, וּבִעַרְתִּי אֶת־הָרָע מִקֶּרֶב הַבָּיִת”.

וְהָאִכָּר בָּא עִם־הַכְּבוּדָה עַד־הַבַּיִת, וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵי הַחַלּוֹן וַיִּשְׁמַע אֶת כָּל־הַדְּבָרִים הָהֵם, וַיִּקְרָא בְקוֹל:

“פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא אַלּוּף מַנְטוּבָה וְהָאַבִּיר בַּלְדּוּבִינוּס, הַשָּׁב פָּצוּעַ מִמַּעַרְכוֹת הַמִּלְחָמָה. פַּנּוּ מָקוֹם לַכּוּשִׁי לְאַבֶּנְדְּרַאֶס אֲשֶׁר־לְקָחוֹ שְׁבִי גִּבּוֹר הַחַיִל וְשַׂר־הַמִּבְצָר רוֹדְרִיגוֹ הַנַּרְוַאֶסִי וַיְבִיאֵהוּ הָאַרְמוֹנָה…”

וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת לִרְאוֹת מִי הַבָּאִים, וַיַּכִּירוּ אֶת־הָאִישׁ הַמּוּטָל עַל־הַחֲמוֹר והִנֵּה־הוּא קִיכַדָּה הָאוֹבֵד, וַיֶּחֶרְדוּ לִקְרָאתוֹ וַיָּקוּמוּ לְחַבְּקוֹ; וְאוּלָם דּוֹן קִישׁוֹט דָּחָם מֵעָלָיו בְּיָדוֹ וַיֹּאמַר:

“הַנִּיחוּ לִי! שָׁב אָנֹכִי מִן־הַמִּלְחָמָה פָּצוּעַ בְּאַשְׁמַת סוּסִי. שָׂאוּנִי וְהַשְׁכִּיבוּנִי בַמִּטָּה וְקִרְאוּ לְאֻרְגַּנְדָּה הַחֲכָמָה וְחָבְשָׁה אֶת־פְּצָעַי וּרְפָאָתַם”.

וַתִּסְפֹּק הַסּוֹכֶנֶת כַּפֶּיהָ וַתֹּאמַר:“הַרְאִיתֶם, כַּאֲשֶׁר נִבָּא לִבִּי עַל־אֲדוֹנִי כֵּן הוּא. יָבֹא־נָא אֲדוֹנִי הַבַּיְתָה וִיהִי בוֹאוֹ בָּרוּךְ. אֲנַחְנוּ בְיָדֵינוּ נְחַבֵּשׁ פְּצָעֶיךָ, וְלֹא אַחַת הָאֻרְגַּנְדּוֹת אֲשֶׁר־אָמַרְתָּ. אֲהָהּ, אֲרוּרִים הַסְּפָרִים וַאֲרוּרִים יִהְיוּ לְעוֹלָם כִּי־עָכֹר עָכְרוּ אֶת־נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי וַיָּבִיאוּ עָלָיו אֶת הָרָעָה הַזֹּאת!”

וַיַּשְׁכִּיבוּ אֶת דּוֹן קִישׁוֹט בַּמִּטָּה וַיְבַקְשׁוּ פְצָעִים בִּבְשָׂרוֹ וְלֹא מָצְאוּ. וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט: “יָצֹא יָצָאתִי לַמִּלְחָמָה עַל־עֲשָׂרָה נְפִילִים מֵאֵיתָנֵי הָעוֹלָם, אֵין כְּמוֹהֶם לִגְבוּרָה בְּכָל־הָאָרֶץ, וַיְהִי בְּהִשְׂתָּעֲרִי אֲלֵיהֶם וַתִּמְעַדְנָה רַגְלֵי סוּסִי וָאֶפֹּל עִמּוֹ וָאֵחָבֵל…”

“הִנֵּה גַם־אֵלֶּה פֹה!” אָמַר הַכֹּהֵן, “הִנֵּה זֶה יָצְאוּ הַנְּפִילִים לְשַׂחֶק־בּוֹ! בִּכְהֻנָּתִי נִשְׁבַּעְתִּי כִּי־מָחָר עַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרֹף אֶשְׂרֹף אֶת כָּל־הַסְּפָרִים”.

וַיָּסֹבּוּ עַל דּוֹן קִישׁוֹט, וַיַּחְקְרוּ וַיִּדְרְשׁוּ מִפִּיו עַל־כָּל־הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ, וְאוּלָם הוּא לֹא־עָנָה עַל־כָּל־שְׁאֵלוֹתֵיהֶם דָּבָר, כִּי אִם־בַּקֵּשׁ בִּקֵּשׁ לְהָבִיא לוֹ אֹכֶל לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ, וּלְתִתּוֹ לִישׁוֹן בִּמְנוּחָה, כִּי עָיַף מְאֹד. וַיַּחְקֹר הַכֹּהֵן אֶת־הָאִכָּר, וַיְסַפֶּר־לוֹ הָאִישׁ אֵת כָּל־אֲשֶׁר יָדָע, וְגַם אֶת־הַזָּרוֹת אֲשֶׁר־שָׁמַע מִפִּי דּוֹן קִישׁוֹט בַּדֶּרֶךְ סִפֵּר, לֹא הֶעֱלִים דָּבָר.

עַתָּה נוֹכַח הַכֹּהֵן, כִּי־אָמְנָם נָכוֹן מִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר חָרַץ עַל־הַסְּפָרִים, וַיִּגְמֹר בְּלִבּוֹ, לְבִלְתִּי אַחֵר הַרְבֵּה אֶת־מַעֲשֶׂה הַמִּשְׁפָּט, כִּי־מָחָר יְבַצְּעֶנּוּ.

 

פֶּרֶק שְׁבִיעִי: נִכְלֵי פְרֵסְטוֹן הַמְכַשֵּׁף וּמְזִמַּת דּוֹן קִישׁוֹט הַחֲדָשָׁה    🔗

וַיְהִי מִמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר, בְּטֶרֶם יֵעוֹר דּוֹן קִישׁוֹט מִשְּׁנָתוֹ, וּשְׁנֵי הָרֵעִים, הַכֹּהֵן וְהַחוֹבֵשׁ, בָּאוּ אֶל־בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת בַּסְּפָרִים אֶת הַמִּשְׁפָּט. וַיִּקְרְאוּ לַנַּעֲרָה, וַיִּקְחוּ אֶת־הַמַּפְתֵּחַ מִיָּדָהּ, וַיִּפְתְּחוּ אֶת־חֲדַר הַסְּפָרִים, וַיָּבֹאוּ שָׁמָּה, הֵם וְהַסּוֹכֶנֶת, וַיִּמְצְאוּ בַחֶדֶר כְּמֵאָה כְרָכִים גְּדוֹלִים הֲדוּרִים בְּתַכְרִיכֵיהֶם, וְהַרְבֵּה קְטַנִּים. כִּרְאוֹת הַסּוֹכֶנֶת אוֹתָם, וַתָּנָס מִפְּנֵיהֶם הַחוּצָה, וַתָּשָׁב מְהֵרָה וּבְיָדָהּ כּוֹס מַיִם קְדוֹשִׁים וַאֲגֻדַּת אֵזוֹב. וַתֹּאמֶר אֶל־הַכֹּהֵן בַּחֲרָדָה:

“הַזֵּה יַזֶּה־נָּא, אֲדוֹנִי הַמְחֻכָּם, מִן־הַמַּיִם הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלֶּה עַל־הַחֶדֶר וְעַל־כָּל־מְלוֹאוֹ, וְטִהַרְתָּ אוֹתוֹ, כִּי יְרֵאָה אֲנִי אֶת־רוּחוֹת הַטֻּמְאָה וְאֶת־הַשֵּׁדִים הָרַבִּים, אֲשֶׁר הִשְׁלִיטוּם פֹּה הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה בְּטֻמְאָתָם.”

וַיִּשְׂחַק הַכֹּהֵן לְתֻמַּת הָאִשָּׁה. וַיָּקוּמוּ שְׁנֵיהֶם, הוּא וְהַחוֹבֵשׁ, וַיּוֹצִיאוּ אֶת־הַסְּפָרִים אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ, וַיִּבְדְּקוּם אַחַד אֶחָד, וַיִּמְצְאוּ וְהִנֵּה הֵם כֻּלָּם תַּעְתּוּעִים, מֵהֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ יַחְדָּו. מֵהֶם סִפּוּרֵי נִפְלָאוֹת וְחֶזְיוֹנוֹת בַּדִּים עַל־הֲלִיכוֹת אַבִּירִים וּמַסּוֹתֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת וְעַל כָּל־מַעֲשֵׂי תָקְפָּם וּגְבוּרָתָם בְּהַצּוֹתָם עַל־עֲנָקִים וּדְרַקּוֹנִים וּבְעוֹרְרָם אֶת־חֲנִיתָם עַל־אֶלֶף קוֹסְמִים וְאַשָּׁפִים בְּלַהֲטֵיהֶם, בְּכֹחַ שֵׁדִים וְרוּחוֹת וּבִידֵי מַלְאָכִים טוֹבִים וּמַלְאֲכֵי חַבָּלָה; וּמֵהֶם שִׁירֵי מִזְמוֹר וּפִזְמוֹנִים, הֶגְיוֹן לֵב וְשֶׁפֶךְ שִׂיחַ עַל־יִצְרֵי לֶב־גִּבּוֹרִים וּמַאֲוַיֵּיהֶם: עַל־נַפְתּוּלֵי אֲהָבִים וּקְנָאוֹת, עַל־תַּעֲנוּגוֹת וְהוֹלֵלוֹת, עַל־גְּבוּרוֹת בַּקְּרָב וּבִשְׁתִי הַיַּיִן אוֹ שִׁירֵי נְהִי וְיָגוֹן עַל “פִּגְעֵי הַזְּמַן הַבּוֹגֵד” וְקִינוֹת תַּמְרוּרִים וּתְפִלָּה לְאַבִּיר נִגָּף וְכוֹאֵב כִּי־יַעֲטֹף בְּעָנְיוֹ וְלִפְנֵי יָפָתוֹ שׁוֹכֶנֶת מֶרְחַקִּים יִשְׁפֹּךְ לִבּוֹ. וְהַדְּבָרִים אֲרֻכִּים וִיגֵעִים וּבָאִים בְּרָב־עִנְיָן, וְהֵם מְלֵאִים מַעֲקַשִּׁים וַעֲקַלְקַלּוֹת וְתַהְפּוּכוֹת פִּתְאֹם, לְהַתְעוֹת לֵב הַקּוֹרֵא וּלְהַכּוֹתוֹ בְּרוּחַ עִוְעִים וּבְשִׁמָּמוֹן. וּלְשׁוֹן הַסְּפָרִים אַף־הִיא עֲמֻקָּה וּכְבֵדָה וְנִפְתָּלָה מֵהָבִין, לֹא הָדָר לָהּ וְלֹא טָעָם, כֻּלָּהּ מְלִיצָה עַל־מְלִיצָה, אִשָּׁה תְּפֵלָה מֵרְעוּתָהּ. וַיְהִי הֵם בּוֹדְקִים אֶת־הַסְּפָרִים וּמוֹצִיאִים דִּינָם לִשְׂרֵפָה, וּשְׁתֵּי הַנָּשִׁים עוֹמְדוֹת עֲלֵיהֶם וּמְאִיצוֹת בָּהֶם לְבַעֵר אֶת־הַטֻּמְאָה מִן־הַבַּיִת. וַיָּשְׁלְכוּ כָּל־הַסְּפָרִים הַנִּשְׁפָּטִים בְּעַד הַחַלּוֹן אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, כִּי־שָׁם תֵּעָרֵךְ לָהֶם מְדוּרָה הַלָּיְלָה. זוּלָתִי שְׁנַיִם שְׁלשָׁה סְפָרִים אֲשֶׁר־מָצָא בָהֶם הַכֹּהֵן דִּבְרֵי טַעַם וַיַּבְדִּילֵם לְטוֹבָה, וַיִּתְּנֵם עַל־יַד הַחוֹבֵשׁ לְמִשְׁמֶרֶת. עוֹד הֵם עוֹשִׂים אֶת־מַעֲשֵׂיהֶם בַּסְּפָרִים, וְהִנֵּה דּוֹן קִישׁוֹט קוֹרֵא פִתְאֹם:

“הוֹ הוֹ, אֵתָיוּ הֵנָּה אַבִּירֵי הֶחָיִל! עַתָּה בָּאָה הָעֵת לַחֲשׂף אֶת־זְרוֹעֲכֶם וּלְהַרְאוֹת גְּבוּרַתְכֶם, כִּי עוֹד מְעַט וְרָמָה יַד הָאוֹיֵב!”

וַיֶּחֶרְדוּ כֻלָּם לְקוֹל הַצְּעָקָה, וַיְמַהֲרוּ אֶל־חֶדֶר דּוֹן קִישׁוֹט – וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד שָׁם וְשׁוֹאֵג בְּקוֹל וּמְעוֹפֵף חַרְבּוֹ אֶל־כָּל־רוּחַ. וַיַּחֲזִיקוּ בוֹ הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁכִּיבוּהוּ שֵׁנִית בַּמִּטָּה, וַיָּבִיאוּ לוֹ אֹכֶל לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ. אָז רָוַח לוֹ מְעַט וַיִּישַׁן שֵׁנִית.

בַּלַּיְלָה הַהוּא כָּלְתָה הָרָעָה אֶל־הַסְּפָרִים מֵעִם הַסּוֹכֶנֶת, וַתַּעֲרֹךְ לָהֶם מוֹקֵד בֶּחָצֵר, וַתְּשַׁלַּח אֶת־כֻּלָּם בָּאֵשׁ הַשָּׁמַיְמָה, לֹא־הִבְחִינָה בֵּין טוֹב לָרַע, כִּי אָצָה הָאִשָּׁה לְבַעֵר מִן־הַבַּיִת אֶת־רוּחַ הַטֻּמְאָה כָּלִיל. וּשְׁנֵי הָרֵעִים, הַכֹּהֵן וְהַחוֹבֵשׁ, נוֹעֲצוּ יַחְדָּו לְרַפֵּא אֶת־עֲמִיתָם מִשִּׁגְעוֹנוֹ רְפוּאָה שְׁלֵמָה, וַיָּבֹאוּ בַלָּט, וַיִּסְגְּרוּ אֶת־דֶּלֶת חֲדַר הַסְּפָרִים וַיְטוּחוּהָ בְחֵמָר, וַיִּהְיוּ פָנֶיהָ כִּפְנֵי הַקִּיר. וַיֹּאמְרוּ לַנָּשִׁים: כִּי יִשְׁאָלְכֶן אֲדוֹנֵיכֶן לַחֲדַר הַסְּפָרִים, וַאֲמַרְתֶּן: בָּא קוֹסֵם לַיְלָה וַיִּשָּׂאֶנּוּ, אוֹתוֹ וְאֶת־כָּל־מְלוֹאוֹ, וְלֹא נוֹדַע עַתָּה מְקוֹמוֹ.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי קָם דּוֹן קִישׁוֹט מִמִּטָּתוֹ, כִּי נִרְפָּא מְעַט מִן־הַמַּכּוֹת, וַיֵּלֶךְ לִדְרשׁ בִּסְפָרָיו, כְּמִשְׁפָּטוֹ. וַיְחַפֵּשׂ אֶת־חֲדַר הַסְּפָרִים וְלֹא מְצָאוֹ. וַיְמַשֵּׁשׁ בַּקִּיר – וְאֵין פָּתַח. וַיִּקְרָא לַנָּשִׁים וַיִּשְׁאָלֵן, וַתַּעֲנֶינָה פֶּה אֶחָד כַּדְּבָרִים אֲשֶׁר־שָׂמוּ בְּפִיהֶן הַכֹּהֵן וְהַחוֹבֵשׁ, לֵאמֹר:

“בְּאַחַד הַלֵּילוֹת, אַחֲרֵי צֵאת אֲדוֹנֵנוּ לְדַרְכּוֹ, וְהִנֵּה זֶה בָּא קוֹסֵם עִם עַנְנֵי שָׁמַיִם, רוֹכֵב עַל שָׂרָף מְעוֹפֵף, וַיֵּרֶד וַיָּבֹא אֶל אֹהֶל הַסְּפָרִים, וַיַּעַשׂ שָׁם אֶת־מַעֲשֵׂהוּ. אַחֲרֵי־כֵן הִתְעוֹפֵף וַיֵּעָל דֶּרֶךְ אֲרֻבַּת הַגָּג וְהַבַּיִת נִמְלָא עָשָׁן. וַנָּבֹא לִרְאוֹת אֶת־הֶעָשׂוּי – וְהִנֵּה אֵין אֹהֶל וְאֵין סְפָרִים וְאֵין כֹּל.”

וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט:

“אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר! אֵין זֶה כִּי אִם־מַעֲשֶׂה יְדֵי אוֹיְבִי בְנֶפֶשׁ, הָאַשָּׁף הַגָּדוֹל פְרֵסְטוֹן. צָפֹה צָפָה בְּחָכְמַת כְּשָׁפָיו, כִּי אַחַד הָאַבִּירִים בֶּן־צִלּוֹ יִנָּגֵף לְפָנַי בַּקְּרָב, וַיָּקָם לְרָדְפֵנִי. וְאוּלָם כָּל עֲמָלוֹ יַעֲלֶה בְתֹהוּ. כְּבָר נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה מִשָּׁמַיִם וְאֵין לְהָשִׁיב!”

“הַדָּבָר הַזֶּה”, אָמְרָה הַנַּעֲרָה, “בָּרוּר כַּשָּׁמֶשׁ. אֲבָל יַגֶּד־נָא אֲדוֹנִי דוֹדִי, מַה־לּוֹ וְלַצָּרָה הַזֹּאת? וְלָמָּה יָבִיא אֶת־נַפְשׁוֹ בְּרִיבוֹת אַבִּירִים וְתִגְרוֹתֵיהֶם? הַאֵין טוֹב מִזֶּה לָשֶׁבֶת בְּשָׁלוֹם בַּיִת וְלִבְלִי הִתְהַלֵּךְ בִּגְדוֹלוֹת? הֲלֹא כֵן יֹאמְרוּ גַּם־הַמּוֹשְׁלִים:”רַבִּים יָצְאוּ לָגֹז צֹאן – וַיָּשׁוּבוּ גְּזוּזִים".

“הָהּ, שַׁאֲרָתִי!” עָנָה דּוֹן קִישׁוֹט וַיְנוֹפֵף יָדוֹ, “מָה רַבָּה מְשׁוּגָתֵךְ! הֲלֹא בְטֶרֶם יִמְצָא אִישׁ אֶת־לִבּוֹ לְהַפִּיל אַחַת מִשַּׂעֲרוֹתַי אַרְצָה – מָרֹט אֶמְרֹט בְּיָדִי אֶת־כָּל זְקָנוֹ!…”

וַתַּחֲרֵשְׁנָה שְׁתֵּי הַנָּשִׁים וְלֹא עָנוּ דָבָר, כִּי רָאוּ אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט הוֹלֵךְ וְזוֹעֵף, וְלֹא אָבוּ הַרְגִּיזוֹ.

וַיֵּשֶׁב דּוֹן קִישׁוֹט בְּבֵיתוֹ בְּשַׁלְוָה כִּשְׁבוּעַיִם יָמִים וְאִישׁ לֹא יָדַע מַה־בְּלִבּוֹ. כִּי שָׁקְטָה רוּחוֹ לְמַרְאֵה עָיִן, וַיֶּרֶב שִׂיחָה עִם־שְׁנֵי רֵעָיו, הַכֹּהֵן וְהַחוֹבֵשׁ, וַיְדַבְּרוּ בְחָכְמָה וּבִלְשׁוֹן לִמּוּדִים עַל־הָאַבִּירִים וַהֲלִיכוֹתֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם, וַיִּהְיוּ מִתְוַכְּחִים וּמִתְפַּלְפְּלִים, זֶה בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה. כִּמְעַט הֶאֱמִינוּ אוֹהֲבָיו, כִּי־נוֹאַשׁ מִמַּסָּעָיו וְלֹא יָשׁוּב לִדְרָכָיו עוֹד. וְאוּלָם הוּא עָשָׂה בַסֵּתֶר וַיְדַבֵּר עַל־לֵב אִכָּר אֶחָד מִשְּׁכֵנָיו הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר, וַיְסִיתֵהוּ לָלֶכֶת אַחֲרָיו לִהְיוֹת לוֹ לְנוֹשֵׂא כֵלִים בַּדָּרֶךְ. וַיַּבְטַח דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־הָאִכָּר בִּשְׂכָרוֹ טוֹבוֹת וּגְדוֹלוֹת עַד אֵין מִסְפָּר, עשֶׁר וְכָבוֹד וּמֶמְשָׁלָה, וְגַם אֶת־אַחַד הָאִיִּים, מֵאֲשֶׁר יִכְבּשׁ בְּמִלְחֲמוֹתָיו, הִבְטִיחַ לָתֶת־לוֹ, וְשָׂמָהוּ לְשַׂר וּלְנָגִיד עַל־הָאִי הַהוּא וְעָשָׂה בּוֹ כִּרְצוֹנוֹ. וְהָאִכָּר אִישׁ עָנִי וְתָמִים וּמַאֲמִין לְכָל־דָּבָר. וַיְהִי כְּדַבֵּר אֵלָיו דּוֹן קִישׁוֹט יוֹם יוֹם – וַיֵּאוֹת לָלֶכֶת אַחֲרָיו. וַיַּעֲזֹב סַנְשׁוֹ פַּנְסָא (כֵּן שֵׁם הָאִכָּר) אֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־בָּנָיו, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי דּוֹן קִישׁוֹט, וַיְהִי לוֹ לְנוֹשֵׂא כֵלִים.

 

פֶּרֶק שְׁמִינִי: הָאַבִּיר יוֹצֵא שֵׁנִית לַדֶּרֶךְ וְנוֹשֵׂא כֵלָיו עִמּוֹ    🔗

וְלֹא־אֵחַר עוֹד דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־מַעֲשֵׂהוּ, וַיִּכּוֹן לַדָּרֶךְ. וַיַּעַשׂ לוֹ צֵידָה כַּעֲצַת שַׂר הַבִּירָה, הוּא הַפֻּנְדָּקִי, בְּלֵיל הַמִּלּוּאִים, וַיָּכֶן־לוֹ כֻתֳּנוֹת וְתַחְבָּשׁוֹת וְכָל־צְרָכָיו. וְגַם־כֶּסֶף לֹא־מְעַט אָסַף בְּיָדוֹ, מֵאֲשֶׁר עָבַט וּמֵאֲשֶׁר מָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ בְּהֶפְסֵד מְרֻבֶּה. וַיְתַקֵּן אֶת־כְּלֵי נִשְׁקוֹ הַשְּׁבוּרִים כַּאֲשֶׁר יָכֹל, וַיִּשְׁאַל לוֹ מָגֵן חָדָשׁ מֵאֵת שְׁכֵנוֹ, וּכְכַלּוֹתוֹ לְהָכִין הַכֹּל, וַיּוֹעַד לְנוֹשֵׂא כֵלָיו אֶת־יוֹם צֵאתוֹ לַדָּרֶךְ. וַיְבַקֵּשׁ סַנְשׁוֹ פַּנְסָא מֵאֵת דּוֹן קִישׁוֹט לְהַרְשׁוֹתוֹ לָקַחַת אִתּוֹ אֶת־חֲמוֹרוֹ לַדָּרֶךְ, כִּי לֹא־הִסְכִּין לָלֶכֶת רַגְלִי. וַיְהִי דּוֹן קִישׁוֹט בַּתְּחִלָּה כִּמְפַקְפֵּק, כִּי לֹא יָדַע נְכוֹנָה, אִם־כָּשֵׁר הַדָּבָר לְפִי מִנְהַג הָאַבִּירִים, וְאִם־הָיְתָה כָזֹאת לְעוֹלָמִים, אֲשֶׁר־יִלָּוֶה אֶל־אַבִּיר נוֹשֵׂא כֵלִים רוֹכֵב עַל־חֲמוֹרוֹ. וּבְכָל־זֹאת לֹא־הֵשִׁיב הַפַּעַם אֶת־פְּנֵי נוֹשֵׂא הַכֵּלִים, וַיִּתֵּן לוֹ שְׁאֵלָתוֹ, בְּתִקְוָה, כִּי עוֹד מְעַט וְהֶחֱלִיף אֶת־הַחֲמוֹר בִּבְהֵמָה כְבוּדָה מִמֶּנּוּ, מִמַּלְקוֹחַ הָאַבִּיר, אֲשֶׁר־יָעֵז וְיָצָא רִאשׁוֹנָה לִקְרָאתָם בַּדָּרֶךְ.

וַיְהִי בַלַּיְלָה וַיָּקוּמוּ שְׁנֵיהֶם, דּוֹן קִישׁוֹט וְנוֹשֵׂא כֵלָיו, וַיִּרְכְּבוּ עַל־בְּהֶמְתָּם, וַיֵּצְאוּ חֶרֶשׁ מִן־הַכְּפָר לָלֶכֶת לְמַסְעֵיהֶם. וַיֵּלְכוּ בְחִפָּזוֹן כָּל־הַלַּיְלָה, כִּי יָרְאוּ פֶּן־יִרְדְּפוּ מֵאַנְשֵׁי הַכְּפָר אַחֲרֵיהֶם וְהִשִּׂיגוּם. וַתִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ בְּעֵמֶק מוֹנְטִיאֵל, הוּא הָעֵמֶק אֲשֶׁר עָבַר שָׁם דּוֹן קִישׁוֹט בַּתְּחִלָּה. וַיִּתְנַהֲלוּ שְׁנֵיהֶם לְאִטָּם בָּעֵמֶק הַהוּא, הָאַבִּיר הַמְזֻיָּן יוֹשֵׁב עַל־הַסּוּס וְנוֹשֵׂא הַכֵּלִים בְּצִדּוֹ רוֹכֵב בְּכָבוֹד עַל־הַחֲמוֹר כְּאַחַד הָאָבוֹת הַקַּדְמוֹנִים: הַנֹּאד וְהַשַּׂקַּיִם קְשׁוּרִים בְּמִרְדַּעַת וּתְלוּיִים מִזֶּה וּמִזֶּה לִשְׁנֵי צִדֵּי הַחֲמוֹר. וַיִּתְאַוֶּה סַנְשׁוֹ פַּנְסָא תַּאֲוָה לָדַעַת אִם־תָּקוּם מְהֵרָה הַבְטָחַת אֲדוֹנָיו בִּדְבַר הָאִי, כִּי קָצְרָה רוּחוֹ לְחַכּוֹת, וַיִּפְתַּח אֶת־פִּיו וַיֹּאמַר:

“זְכָר־נָא, אֲדוֹנִי הָאַבִּיר, וְאַל־נָא תִּשְׁכַּח אֶת אֲשֶׁר הִבְטַחְתַּנִי לִפְנֵי צֵאתֵנוּ עַל אֹדוֹת הָאִי, כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי בְנַפְשִׁי, אֲשֶׁר־כֹּחַ לִי וְלֵב מֵבִין לִשְׁפֹּט וְלִמְשֹׁל כְּאַחַד הַשַּׁלִּיטִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ”.

וַיַּעֲנֵהוּ דּוֹן קִישׁוֹט לֵאמֹר:

“דַּע לְךָ, יְדִידִי, כִּי מִנְהַג קַדְמוֹנִי הוּא לָאַבִּירִים מִימֵי עוֹלָם, לְהַשְׁלִיט אֶת־נוֹשְׂאֵי כְלֵיהֶם עַל־אַחַד הָאִיִּים מֵאֲשֶׁר יִכְבְּשׁוּ בַּמִּלְחָמָה. וְגַם־אֲנִי, חָלִילָה לִּי לְשַׁנּוֹת מִן־הַמִּנְהָג הַיָּפֶה הַזֶּה; וְעוֹד גְּדוֹלָה מִזֹּאת אֶעֱשֶׂה־לָּךְ: תַּחַת אֲשֶׁר־הָאַבִּירִים שֶׁהָיוּ לְפָנַי הֶאֱרִיכוּ אֶת־נֶפֶשׁ נוֹשְׂאֵי כְלֵיהֶם עַד יְמֵי הַזִּקְנָה, וְרַק אַחֲרֵי־כְלוֹת שְׁאֵרָם וְכֹחָם בְּעָמָל וּתְלָאָה וּבַעֲבוֹדָה קָשָׁה, עֲבוֹדַת יוֹם וָלַיְלָה, חָלְקוּ לָהֶם בַּעֲלֵיהֶם חֵלֶף עֲמָלָם אֵיזֶה שֵׁם תֹּאַר שֶׁל־נָסִיךְ אוֹ אַלּוּף בְּאַחַד הָאִיִּים הַקְּטַנִּים – הִנֵּה אֲנִי לֹא־כֵן אֶעֱשֶׂה עִמָּךְ. אִם־אֲנִי וְאַתָּה, לֹא־נִסָּפֶה בַמִּלְחָמָה, הֲלֹא קָרוֹב הַדָּבָר, כִּי בְּטֶרֶם יַעֲבֹר שָׁבוּעַ יָמִים, וְנָפְלָה בְיָדֵנוּ מַמְלָכָה אַדִּירָה וּבְנוֹתֶיהָ הָרַבּוֹת, וְאַתָּה תִצְלַח לִמְלוּכָה עַל אַחַת מֵהֶן – וְקָמָה בְיָדְךָ לְנַחֲלָה! וְאַל־נָא תִשְׁתּוֹמֵם עַל־הַדָּבָר. כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה, וְעוֹד גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת מֵאֵלֶּה, יֵשׁ אֲשֶׁר־תִּמְצֶאנָה אֶת־הָאַבִּירִים בְּדַרְכָּם, וַאֲנִי יֵשׁ לְאֵל יָדִי לָתֵת לְךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה…”

“וְאִם־כֵּן”, עָנָה סַנְשׁוֹ פַּנְסָא וַיֹּאמַר,“אִם־הַנִּפְלָאוֹת הָהֵן אֲשֶׁר־אָמַר אֲדוֹנִי תִּמְצֶאנָה גַם־אוֹתָנוּ, וְהָיִיתִי אֲנִי לְמֶלֶךְ – הֲלֹא הָיֹה תִהְיֶה גַּם “תַּרְנְגָלְתִּי”, הִיא אִשְׁתִּי תֵּירֵיזָה, לְמַלְכָּה, וּבָנַי יִהְיוּ לִבְנֵי מְלָכִים!”

“אֱמֶת וְנָכוֹן!”

“וַאֲנִי לֹא־כֵן אֲדַמֶּה”, הֵשִׁיב סַנְשׁוֹ, “אֲנִי מְהַרְהֵר לִי כָךְ: אִם גַּם־יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם, וְהִמְטִיר עֲטָרוֹת עַל־הָאָרֶץ – אַף אַחַת מֵהֶן לֹא תַהֲלֹם אֶת־רֹאשׁ רַעְיָתִי תֵּירֵיזָה. לוּא שְׁמָעֵנִי, אֲדוֹנִי, לִמְלוּכָה לֹא תִצְלַח הָאִשָּׁה, לֹא תִצְלָח, רַב לָהּ אִם־תֵּעָשֶׂה לִנְסִיכָה”.

“גֹּל עַל־אֱלֹהִים דַּרְכֶּךָ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְהוּא הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה. אֶפֶס אַל־נָא תִשְׁפַּל בְּעֵינֶיךָ הַרְבֵּה וְאַל־נָא תִבְחַר בִּקְטַנָּה מִמִּשְׂרַת נְגִיד מְדִינָה.”

“אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה לֹא אֶעֱשֶׂה, אֲדוֹנִי”, עָנָה סַנְשׁוֹ פַּנְסָא, “כִּי־עַל־כֵּן אֶשָּׁעֵן אֶל חָכְמַת אֲדוֹנִי, כִּי יָבִין לָתֵת עָלַי מִשְׂרָה, אֲשֶׁר־תִּהְיֶה גַם־לְטוֹבָתִי וְגַם לְפִי־כֹחִי”.

 

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי: פָּרָשַׁת הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה בְּטַחֲנוֹת הָרוּחַ    🔗

וַיִּשְׂאוּ שְׁנֵי הָרוֹכְבִים אֶת־עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה כִשְׁלשִׁים אוֹ כְאַרְבָּעִים טַחֲנוֹת רוּחַ נְפוֹצוֹת עַל־פְּנֵי הַבִּקְעָה אֲשֶׁר־הֵם הוֹלְכִים בָּהּ. וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט לְנוֹשֵׂא כֵלָיו:

“עַתָּה תִרְאֶה כִּי־הִצְלִיחַ אֱלֹהִים אֶת־דַּרְכֵּנוּ הַרְבֵּה מֵאֲשֶׁר פִּלָּלְנוּ. הֲרוֹאֶה אַתָּה אֶת־מַחֲנֵה הָעֲנָקִים הַנִּצָּבִים שָׁם מִנֶּגֶד? הַיּוֹם אֵצֵא עֲלֵיהֶם לַמִּלְחָמָה וְהִפַּלְתִּי אֶת־כֻּלָּם חֲלָלִים וְהָיָה שְׁלָלָם לָנוּ לְרֵאשִׁית הוֹן. וּצְדָקָה תִּהְיֶה־לָּנוּ מֵאֵת הָאֱלֹהִים, כִּי כִלִּינוּ אֶת־הָעֵדָה הָרָעָה הַהִיא מִקֶּרֶב הָאָרֶץ”.

“הָעֲנָקִים אֵיפֹה הֵם?” תָּמַהּ סַנְשׁוֹ.

“הִנֵּה הֵם שָׁם לְפָנֶיךָ”,עָנָה הָאַבִּיר, “וְיָדַיִם אֲרֻכּוֹת לָהֶם, כִּשְׁתֵּי פַרְסָאוֹת אֹרֶךְ הַיָּּד הָאֶחָת”.

"מָה אֲדוֹנִי מְדַבֵּר אֶל־עַבְדּוֹ? אָמַר סַנְשׁוֹ, “הֲלֹא אֵין כָּל־עֲנָקִים שָׁם, כִּי אִם־טַחֲנוֹת רוּחַ! וְלֹא יָדַיִם לָהֶן, כִּי אִם־כַּנְפֵי עֵץ, אֲשֶׁר בְּהִתְהַפְּכָן לָרוּחַ וְסוֹבְבוּ אֶת־אַבְנֵי הָרֵחָיִם…”

“אָכֵן עַתָּה הָרְאֵיתִי לָדַעַת”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “כִּי לֹא תֵדַע עַד־מָה מִדַּרְכֵי הָאַבִּירִים וּמַסּוֹתֵיהֶם! לֹא טַחֲנוֹת רוּחַ, כִּי עֲנָקִים לְפָנֵינוּ, וְאִם־יָרֵא אַתָּה מִפְּנֵיהֶם, כִּי־עַתָּה סֹב לְךָ הַצִּדָּה וְשָׂא בַעֲדִי תְּפִלָּה לֵאלֹהִים, וַאֲנִי לְבַדִּי אַשְׁלִיךְ נַפְשִׁי מִנֶּגֶד וְאֶשְׂתָּעֵר אֲלֵיהֶם בְּסַעֲרַת מִלְחָמָה”.

הוּא כִלָּה לְדַבֵּר, וַיָּרֶץ אֶת־סוּסוֹ בְּדָרְבוֹנוֹת רַגְלָיו וַיַּעַט אֶל־מוּל הָעֲנָקִים, וְלֹא שָׁמַע אֶת־צַעֲקַת סַנְשׁוֹ הַקּוֹרֵא אַחֲרָיו בְּכָל־כֹּחַ לַהֲשִׁיבוֹ, כִּי הָיָה עַתָּה כְּחֵרֵשׁ וּכְעִוֵּר, וְלֹא־רָאָה וְלֹא־הִבְחִין דָּבָר, וַיִּצְעַק מֵרָחוֹק לְעֻמַּת טַחֲנוֹת הָרוּחַ:

“הוֹ, עִמְדוּ, עֲמֹדוּ, וְאַל־תָּנוּסוּ, מוּגֵי־לֵב שְׁפָלִים וְנִבְזִים! כִּי רַק־אַבִּיר אֶחָד יוֹצֵא כְּנֶגֶד כֻּלְּכֶם…”

וּבָרֶגַע הַזֶּה נָשַׁב הָרוּחַ וַתִּסַּבֶּינָה הַכְּנָפַיִם עַל־צִירָן. וַיִּקְרָא דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר:

“וְלוּא כָהֵנָּה וְכָהֵנָּה תִּרְבֶּינָה זְרוֹעוֹתֵיכֶם, וְהָיוּ כִזְרוֹעוֹת הָעֲנָק בְּרִיאַרֵי לָרֹב, הִנָּקֵה לֹא תִנָּקוּ מִיָּדִי!”

וּבְדַבְּרוֹ כֹה, וַיִּקְרָא בְשֵׁם בְּחִירָתוֹ דוּלְצִינֵיָה וַיַּפְקֵד אֶת־רוּחוֹ בְּיָדָהּ, וַיַּחֲזֵק מָגֵן וַיֵּט בַּכִּידוֹן – וַיִּשְׂתָּעֵר בַּחֲמַת כֹּחַ עַל הַטַּחֲנָה הַקְּרוֹבָה. וְאוּלָם בְּרֶגַע הִתָּקַע כִּידוֹנוֹ בִּכְנָפָהּ, וַיַּהֲפֹךְ הָרוּחַ אֶת־הַכָּנָף בְּכֹחַ גָּדוֹל מְאֹד – וַיִּשָּׁבֵר הַכִּידוֹן לִשְׁבָבִים וְהַסּוּס וְרוֹכְבוֹ הוּרְמוּ לְמַעְלָה, וַיּוּטְלוּ שְׁנֵיהֶם בְּחָזְקָה לְמֵרָחוֹק מִן־הַטַּחֲנָה וָהָלְאָה.

וַיְבַהֵל סַנְשׁוֹ אֶת־חֲמוֹרוֹ אֶל־מְקוֹם מַפֶּלֶת אֲדוֹנוֹ, וַיַּרְא וְהִנֵּה זֶה שׁוֹכֵב בְּצַד־סוּסוּ סָרוּחַ אַרְצָה וְלֹא יוּכַל קוּם, וַיִּבָּהֵל וַיֹּאמַר:

“יִשְׁמְרֵנוּ אֱלֹהִים בְּרַחֲמָיו! הַאִם לֹא־אָמַרְתִּי לֵאדוֹנִי מֵרֹאשׁ, כִּי לֹא עֲנָקִים לְפָנֵינוּ, כִּי אִם־בָּתֵּי טַחֲנָה וְרֵחָיִם. הֲלֹא רַק־הָאִישׁ אֲשֶׁר רֹאשׁוֹ סְחַרְחַר כְּרֵחַיִם הוּא לְבַדּוֹ לֹא־יִרְאֶה זֹאת”.

“שְׁתֹק, אָחִי סַנְשׁוֹ”, עָנָה דוֹן קִישׁוֹט, “הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אֵין כְּאִישׁ מִלְחָמָה צָפוּי לַחֲלִיפוֹת וּפְגָעִים. אָמְנָם לִבִּי אָמַר לִי –וְכֵן הִיא בֶאֱמֶת – כִּי־הַפַּעַם יַד הַמְכַשֵּׁף פְרַסְטוֹן הָיְתָה בַדָּבָר. הוּא אֲשֶׁר־גָּזַל מִמֶּנִּי אֶת־חֲדַר סְפָרַי וְהוּא אֲשֶׁר־הָפַךְ אֶת־הָעֲנָקִים לְטַחֲנוֹת רוּחַ. וּלְמַעַן מְנוֹעַ מִמֶּנִּי אֶת־עֲטֶרֶת הַנִּצָּחוֹן עָשָׂה כַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי תַּכְלִית שִׂנְאָה יִשְׂנָאֵנִי. וְאוּלָם דַּע־לְךָ, כִּי־בוֹא יָבֹא יוֹם וְחֶרֶב צִדְקִי תָּשִׂים קֵץ לְכָל־נִכְלֵי רִשְׁעָתוֹ”.

“מִי יִתֵּן וְהָיָה!” – אָמַר סַנְשׁוֹ פַּנְסָא, וַיִּתְמֹךְ אֶת־אֲדוֹנוֹ לַהֲקִימוֹ מֵעַל הָאָרֶץ, וּלְהַרְכִּיבוֹ עַל־הַסּוּס הַשָּׁבוּר, אֲשֶׁר נָקְעוּ כִמְעַט כָּל־כַּפּוֹת יְרֵכָיו.

וַיִּסְעוּ מִשָּׁם וַיֵּלְכוּ בַדֶּרֶךְ בּוֹאֲכָה אֶל־נִקְרַת צוּר לַפִּיסֵי, כִּי שָם נָכוֹנוּ לָהֶם, לְדִבְרֵי דוֹן קִישׁוֹט, עֲלִילוֹת גְּדוֹלוֹת. וַיְהִי הֵם הוֹלְכִים וּמְשׂוֹחֲחִים בַּמְאֹרָע, וַיִּתְעַצֵּב מְאֹד דּוֹן קִישׁוֹט עַל־הַכִּידוֹן הַשָּׁבוּר, וַיֹּאמֶר אֶל־נוֹשֵׂא כֵלָיו:

“קָרָאתִי בְּאַחַד הַסְּפָרִים, כִּי אֶחָד מֵאַבִּירֵי קֶדֶם, אֲשֶׁר אָבְדָה לּוֹ חַרְבּוֹ בַּמִּלְחָמָה, כָּרַת לוֹ מִן־הָאַלּוֹן שׂוֹכָה גְדוֹלָה וַיַּעַשׂ בָּהּ שַׁמּוֹת בְּמַחֲנֵה הָאוֹיֵב. כָּאַבִּיר הַזֶּה אֶעֱשֶׂה אַף־אָנִי: מִן־הָאַלּוֹן הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר־יִקָּרֶה לְפָנַי אֶכְרָת־לִי שׂוֹכָה גְדוֹלָה וּבָהּ תַּרְאֲךָ יְמִינִי נוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה, אֲשֶׁר לֹא־רָאָתַם עֵין בֶּן־תְּמוּתָה זוּלָתְךָ מֵעוֹלָם”.

“אָמֵן, כֹּה יִתֵּן אֱלֹהִים!” אָמַר סַנְשׁוֹ, “נֶאֱמָנִים עָלַי כָּל־דִּבְרֵי אֲדוֹנִי כִּדְבַר אֱלֹהִים. וְאוּלָם לָמָּה יֵשֵׁב אֲדוֹנִי מֻטֶּה וְכָפוּף אֶל־צִדּוֹ? אֵין זֹאת כִּי אִם־מִפְּנֵי הַחֲבָטָה”.

“כֵּן, אָחִי, גְּדוֹלָה הָיְתָה הַמַּכָּה בְּנָפְלִי, אֲבָל אַל־לְאַבִּיר פְּצוּעַ מִלְחָמָה הִתְאוֹנֵן וְהֵאָנֵחַ, גַּם אִם־יִכְבְּדוּ פְצָעָיו מְאֹד וְגַם בְּהִשָּׁפֵךְ בְּנֵי מֵעָיו אַרְצָה”.

“אִם־קַבָּלָה הִיא”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “נְקַבֵּל, אֲבָל אֲנִי בְתֻמִּי חָשַׁבְתִּי, כִּי אִם־יֵאָנַח אֲדוֹנִי וְרָוַח לוֹ. וַאֲשֶׁר לִי – הִנֵּה שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָּתִי, כִּי־יוֹאִיל אֲדוֹנִי לְהַתִּיר לִי לְהֵאָנֵחַ בְּכָל־פֶּה גַּם מִכְּאֵב כָּל־שֶׁהוּא, אִם אַךְ־אֵין אִסָּר הָאֲנָחָה חָל גַּם עַל־נוֹשְׂאֵי הַכֵּלִים”.

וַיִּשְׂחַק דּוֹן קִישׁוֹט לְתֻמַּת נוֹשֵׂא כֵלָיו, וַיְבִינֵהוּ בִינָה, כִּי אָמְנָם אִסָּר כָּזֶה אֵין בְּכָל־סִפְרֵי הָאַבִּירִים וְדָתֵיהֶם, וַאֲשֶׁר עַל־כֵּן הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְהֵאָנֵחַ וּלְהֵאָנֵק כַּטּוֹב בְּעֵינָיו וּכְכָל־אַוַּת נַפְשׁוֹ, עַל־דָּבָר וְעַל לֹא־דָבָר.

וַיָּעַר סַנְשׁוֹ אֶת־אֹזֶן אֲדוֹנוֹ כִּי־הִגִּיעָה עֵת לֶאֱכֹל. וַיְמָאֵן דּוֹן קִישׁוֹט, וַיַּרְשֶׁה אֶת־נוֹשֵׂא כֵלָיו לֶאֱכֹל לְבַדּוֹ. וַיָּכֶן סַנְשׁוֹ לוֹ מָקוֹם עַל־הַחֲמוֹר וַיּוֹצֵא מִן־הַצֵּידָה אֲשֶׁר בְּתַרְמִילוֹ וַיֹּאכַל מִמֶּנָּה בְּתַאֲוַת נֶפֶשׁ, אָכֹל וְרָכֹב אַחֲרֵי אֲדוֹנוֹ. וּפַעַם בְּפַעַם הִצְמִיד אֶת־פִּיו אֶל פִּי הַחֵמֶת וַיִּגְמָא לְתֵאָבוֹן מִן־הַיָּיִן, וַיֵּלֶךְ בַּדֶּרֶךְ הָלֹךְ וְגָמֹא מִן־הַחֵמֶת. וַיִּיטַב לִבּוֹ עָלָיו מְאֹד וַיִּשְׁכַּח אֶת־כָּל־דִּבְרֵי אֲדוֹנוֹ וְהַבְטָחוֹתָיו וַתָּסַר כָּל־דְּאָגָה מִלִּבּוֹ. וַתִּנְעַם עָלָיו גַּם־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר־הוּא הוֹלֵךְ בָּהּ, כִּי הָיוּ בְעֵינָיו כָּל־חַתְחַתֶּיהָ לְמִישׁוֹר.

וַיָּלִינוּ בַלַּיְלָה הַהוּא בַּחֹרְשָׁה תַּחַת הָעֵצִים. וְדוֹן קִישׁוֹט כָּרַת לוֹ שׂוֹכָה, כַּאֲשֶׁר אָמַר, וַיִּתֵּן בְּרֹאשָׁה אֶת־דֶּקֶר הַבַּרְזֶל, שְׁאֵרִית הַכִּידוֹן הַשָּׁבוּר, וַתְּהִי בְיָדוֹ לְכִידוֹן.

וַיִּזְכֹּר דּוֹן קִישׁוֹט אֶת אֲשֶׁר קָרָא בַּסְּפָרִים עַל נְדוּדֵי הַלַּיְלָה אֲשֶׁר יִשְׂבְּעוּ הָאַבִּירִים בַּדֶּרֶךְ, בַּהֲגוֹתָם עַל־מִשְׁכָּבָם בִּבְחִירַת נַפְשָׁם וְכָל־מַעְיְנֵיהֶם בָּהּ, וַיַּעַשׂ כְּמַעֲשֵׂיהֶם גַּם־הוּא וַיִּתְהַפֵּךְ כָּל־הַלַּיְלָה וַיַּדֵּד מֵעֵינָיו שֵׁנָה וְלֹא הָגָה בִּלְתִּי אִם־בְּדוּלְצִינֵיָה. לֹא־כֵן סַנְשׁוֹ פַּנְסָא: הוּא שָׁכַב עַל בֶּטֶן מְלֵאָה – וּכְרֶגַע נָפְלָה עָלַיו תַּרְדֵּמַת אֱלֹהִים וְלֹא־נָע וְלֹא־זָע עוֹד עַד־הַבֹּקֶר. לֹא הֱעִירוּהוּ גַּם קַרְנֵי הַשָּׁמֶשׁ, אֲשֶׁר טָפְחוּ עַל־פָּנָיו, וְגַם זִמְרַת הַצִּפֳּרִים וּמִצְהֲלוֹתֵיהֶם הָרַבּוֹת לִקְרַאת הַשָּׁמֶשׁ. וַיְעִירֵהוּ דּוֹן קִישׁוֹט, וַיְהִי אַךְ־קָם סַנְשׁוֹ עַל־רַגְלָיו, וַיְמַשֵּׁשׁ בַּנֹּאד וַיִּמְצָאֵהוּ דַּל וְרָזֶה הַרְבֵּה מִבָּרִאשׁוֹנָה, וַיִּתְעַצֵּב אֶל־לִבּוֹ, כִּי רָחֲקָה מִמֶּנּוּ הַתִּקְוָה לְמַלֵּא בִמְהֵרָה אֶת־הַחֶסְרוֹן. וְלֹא־אָבָה דוֹן קִישׁוֹט גַּם־הַפַּעַם לִסְעוֹד לִבּוֹ, כִּי הַשְׂבֵּעַ הִשְׂבִּיעַ נַפְשׁוֹ הֲמוֹן חֶזְיוֹנוֹת וְהִרְהוּרִים כָּל־הַלָּיְלָה. וַיַּעֲלוּ עַל־בְּהֶמְתָּם וְיּוֹסִיפוּ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הָלֹךְ וְנָסֹעַ אֶל־לַפִּיסֵי. וַיִּפְגְּעוּ בַמָּקוֹם הַהוּא בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת אַחֲרֵי חֲצוֹת הַיּוֹם. וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט:

“פֹּה בַמָּקוֹם הַזֶּה יַשִּׂיגוּנוּ הָעֲלִילוֹת כְּנַחַל שׁוֹטֵף, עַד צַוָּאר נֶחֱצֶה. וְאַתָּה, סַנְשׁוֹ אָחִי, רְאֵה הִזְהַרְתִּיךָ: אִם גַּם־תִּרְאֵנִי עוֹמֵד בַּגְּדוֹלָה שֶׁבַּסַּכָּנוֹת, חָלִילָה לְּךָ מֵהָנִיף חַרְבְּךָ לְעֶזְרָתִי, כִּי רַק־בְּהִתְנַפֵּל עָלַי שִׁפְלֵי עָם וּבְנֵי בְלִי־שֵׁם מֻתָּר לְ”זָר" כָּמוֹךָ, אֲשֶׁר לֹא־אַבִּיר הוּא, לָבוֹא לְעָזְרֵנִי, אֲבָל בְּמִלְחַמְתִּי עִם אַבִּירִים כְּעֶרְכִּי – חָלִילָה וְחָלִילָה! אִסָּר מְפֹרָשׁ הוּא בְּדָתֵי כָל־הָאַבִּירִים".

“אֶת־פְּקֻדַּת אֲדוֹנִי אֶשְׁמֹר”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “כִּי־עַבְדְּךָ אִישׁ מְנוּחָה וְאוֹהֵב שָׁלוֹם מֵעוֹדוֹ, וּבְרִיב לֹא־לוֹ – לֹא יִתְעָרֵב מֵעוֹלָם. וְאוּלָם לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח לִי אֲדוֹנִי, כִּי אִם־יִתְנַפֵּל אִישׁ עָלַי – וְעָמַדְתִּי עַל נַפְשִׁי בְּכָל־כֹּחִי, כִּי אֵין חֹק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר־יֶאֱסֹר עָלַי מֵעֲשׂוֹת כָּכָה”.

“כִּדְבָרֶיךְ, אָחִי, כֵּן־הוּא”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “הַבָּא לַהֲרָגְךָ הַשְׁכֵּם וְהָרְגֵהוּ. לֹא־כֵן בִּנְפֹל אַבִּיר עָלַי – לְעֵת כָּזֹאת עָלֶיךָ לִמְשֹׁל בְּרוּחֲךָ וְלִבְלֹם חֲמַת גְּבוּרָתֶךָ”.

“קִבַּלְתִּי עָלַי וַאֲקַיֵּמָה”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “וִיהִי אֲדוֹנִי בָּטוּחַ, כִּי אֶהְיֶה נִזְהָר מְאֹד מֵעֲבֹר עַל־מִצְוָתְךָ, כַּאֲשֶׁר אֲנִי נִזְהָר מִמְּלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת”.

 

פֶּרֶק עֲשִׂירִי: הָאַבִּיר נִלְחָם בִּמְכַשְּׁפִים וְגוֹאֵל בַּת מֶלֶךְ מִשִּׁבְיָהּ    🔗

עוֹד הֵם מְדַבְּרִים, וְהִנֵּה שְׁנֵי נְזִירִים בֶּנֶדִיקְטִים לְבוּשֵׁי שְׁחוֹרִים בָּאִים לִקְרָאתָם, רוֹכְבִים עַל־פְּרָדִים, וּמֵאַחֲרֵיהֶם הוֹלֶכֶת מֶרְכּבָה וְאַרְבָּעָה פָרָשִׁים עִמָּהּ וּשְׁנֵי חַמָּרִים רַגְלִים. בְּחֵיק הַמֶּרְכָּבָה יָשְׁבָה גְּבִירָה כְבוּדָה, הַהוֹלֶכֶת עַתָּה לְשִׂיבִילְיָה, לִרְאוֹת פְּנֵי בַעְלָהּ הַשַּׂר לִפְנֵי צֵאתוֹ אַרְצָה הֹדּוּ, לְרֶגֶל מִשְׂרָתוֹ הַגְּבֹהָה, אֲשֶׁר־נִתְּנָה לוֹ שָׁם. וְדָבָר אֵין לַמֶּרְכָּבָה וְלַנְּזִירִים, כִּי רַק־בְּמִקְרֶה נוֹעֲדוּ בְּדֶרֶךְ אֶחָת. וַיְהִי אַךְ־רָאָה דוֹן קִישׁוֹט אֶת־הַנּוֹסְעִים וַיֹּאמֶר לְנוֹשֵׂא כֵלָיו:

“עַתָּה תִרְאֶה כִּי־אֶעֱשֶׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת. הֲרוֹאֶה אַתָּה אֶת־שְׁנֵי הַשְּׁחוֹרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ? –אֵין אֵלֶּה כִּי אִם־שְׁנֵי מְכַשְּׁפִים הַמּוֹלִיכִים בַּמֶּרְכָּבָה בַּת־מֶלֶךְ גְּזוּלָה מֵאַרְמוֹנָהּ. עָלַי לְהַצִּיל אֶת־הַשְּׁבוּיָה – וִיהִי מָה!”

יָרֵא אֲנִי פֶּן תִּגְדַּל הָרָעָה הַזֹּאת מֵרָעַת הָרֵחָיִם – אָמַר סַנְשׁוֹ בְּלִבּוֹ. וְאֶל־אֲדוֹנוֹ אָמָר: “שְׁמָעֵנִי אֲדוֹנִי, הֲלֹא רַק־שְׁנֵי נְזִירִים שָׁם לְפָנֵינוּ, וְהַמֶּרְכָּבָה מִרְכֶּבֶת נוֹסְעִים הוֹלְכֵי דָרֶךְ. הִשָּׁמֶר לְךָ, אֲדוֹנִי, פֶּן־יִתְעַלֵּל בְּךָ הַשָּׂטָן גַּם־הַפַּעַם וְרָעָה לְךָ זֹאת מִן־הָרִאשׁוֹנָה”.

“הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי!” עָנָה דוֹן קִישׁוֹט, “אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ עַד־מָה בַּעֲלִילוֹת הָאַבִּירִים וּמַסּוֹתֵיהֶם. בְּעוֹד רֶגַע תִּרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי אִם לֹא”.

וּבְדַבְּרוֹ כֹה – וַיָּרֶץ אֶת־סוּסוֹ לְפָנָיו וַיַּעֲמֹד עַל אֵם הַדֶּרֶךְ וַיִּקְרָא אֶל־הַנְּזִירִים בְּקוֹל: “הוֹ, זֶרַע הַשָּׂטָן וְיִלְדֵי הַשְּׁאוֹל! הוֹצִיאוּ כְרֶגַע מִן־הַמֶּרְכָּבָה אֶת־בַּת־הַמֶּלֶךְ הַשְּׁבוּיָה, וְאִם־לֹא – מוֹת תְּמוּתוּן כְּרָגַע!”

וַיַּעְצְרוּ שְׁנֵי הַנְּזִירִים בְּפִרְדֵיהֶם, וַיִּתְמְהוּ מְאֹד לְמַרְאֵה הָאִישׁ וּלִדְבָרָיו, וַיֹּאמֵרוּ:

“בִּי אֲדוֹנִי! לֹא יַלְדֵי שְׁאוֹל וְלֹא זֶרַע הַשָּׂטָן עֲבָדֶיךָ, כִּי אִם־שְׁנֵי נְזִירִים מִן־הַבֶּנֶדִיקְטִים, וְהוֹלְכִים אֲנַחְנוּ לְתֻמֵּנוּ בַּדֶּרֶךְ, וְלֹא נֵדַע הַיּוֹשֶׁבֶת בַּת־מֶלֶךְ שְׁבוּיָה בַּמֶּרְכָּבָה אִם־לֹא?”

“הַעֵינֵי אִישׁ כָּמוֹנִי תְּנַקֵּרוּ?” –קָרָא דוֹן קִישׁוֹט –“נְבָלִים!”

וַיִּשְׂתָּעַר בְּחֵמָה שְׁפוּכָה עַל־הַנְּזִירִים וַיְנוֹפֵף בְּכָל־כֹּחוֹ אֶת־הַכִּידוֹן עַל־רֹאשׁ אֶחָד מֵהֶם.כְּפֶשַׂע הָיָה בֵּין הָאִישׁ וּבֵין הַמָּוֶת, וּבְפַחְדּוֹ צָנַח מֵעַל הַפֶּרֶד וַיִּפֹּל מְלוֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה. וְרֵעֵהוּ רָאָה זֹאת, וַיִּתְקַע אֶת־הַדָּרְבוֹנוֹת בְּצַלְעוֹת פִּרְדּוֹ –וַיִּבְרָח.

וְסַנְשׁוֹ פַּנְסָא רָאָה אֶת־הַנָּזִיר בְּנָפְלוֹ, וַיֵּרֶד מְהֵרָה מֵעַל הַחֲמוֹר, וַיִּגַּשׁ לְפַשֵּׁט אֶת־הַנּוֹפֵל. עַד־כֹּה וְעַד־כֹּה וּשְׁנַיִם מִמְּשָׁרְתֵי הַמֶּרְכָּבָה הִקְרִיבוּ לָבוֹא אֶל־מְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה, וַיִּשְׁאֲלוּ אֶת־סַנְשׁוֹ, עַל־מָה הוּא עוֹשֶׂה כָכָה לַנָּזִיר. וַיַּעֲנֵם סַנְשׁוֹ, כִּי־בָא לָקַחַת אֶת־שְׁלַל אוֹיֵב אֲדוֹנוֹ, כִּי כֵן מִשְׁפַּט הַמְנַצֵּחַ. וַיִּחַר אַפָּם מְאֹד וַיַּפִּילוּ אֶת־סַנְשׁוֹ אַרְצָה, וַיִּמְרְטוּ שַׂעֲרוֹת זְקָנוֹ, וַיַּפְלִיאוּ אֶת־מַכּוֹתָיו עַד־אֲשֶׁר לֹא־נוֹתְרָה בּוֹ נְשָׁמָה וַיְהִי מוּטָל כַּמֵּת. וְדוֹן קִישׁוֹט לֹא רָאָה אֶת־הַדָּבָר, כִּי מִהֵר אֶל־הַמֶּרְכָּבָה לְהַצִּיל אֶת־בַּת הַמֶּלֶךְ מִשִּׁבְיָהּ. וַיַּרְא הַנָּזִיר כִּי־הָיְתָה הָרְוָחָה – וַיְמַהֵר וַיִּקְפֹּץ עַל־פִּרְדּוֹ, וְהוּא עוֹדֶנּוּ רוֹעֵד כֻּלּוֹ וּפָנָיו חִוְרִים כַּשִּׂיד, וַיֵּחָפֵז לִבְרֹחַ, וַיַּשֵּׂג אֶת־רֵעֵהוּ הַפָּלִיט, וַיִּמְצָאֵהוּ נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, הַרְחֵק מְאֹד מִן־הַמָּקוֹם, עוֹמֵד וּמְחַכֶּה בְּלֵב נִפְעָם וְחָרֵד לְאַחֲרִית דָּבָר. וְלֹא־הִתְמַהְמְהוּ עוֹד הַנְּזִירִים כִּי־נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד אֱלֹהִים, וַיְמַהֲרוּ לְהִמָּלֵט וְלֹא־הִבִּיטוּ אַחֲרֵיהֶם.

וְדוֹן קִישׁוֹט עוֹדֶנּוּ הוֹלֵךְ עַל־יַד הַמֶּרְכָּבָה וּמְדַבֵּר עִם הַיּוֹשֶׁבֶת בָּהּ. וַיֹּאמֶר אֶל־הָאִשָּׁה: “גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה רַבַּת הַתִּפְאָרֶת! עַתָּה חָפְשִׁיָּה אַתְּ לַעֲשׂוֹת בְּנַפְשֵׁךְ כַּטּוֹב בְּעֵינַיִךְ, כִּי־עַל־כֵּן דִּכְּאָה זְרוֹעִי אֶת־רַהַב שׁוֹבַיִךְ וּמְעַנָּיִךְ. וּלְמַעַן מְנֹעַ מִכְּבוֹדֵךְ אֶת־הַטֹּרַח לִדְרשׁ לְשֵׁם גּוֹאֲלֵךְ הִנְנִי וְגִלִּיתִי לְפָנַיִךְ מִי אָנִי: דְּעִי, כִּי דּוֹן קִישׁוֹט הַלַּמַּנְשִׁי אָנֹכִי, אַבִּיר מְשׁוֹטֵט וּמְבַקֵּשׁ עֲלִילוֹת גְּדוֹלוֹת וְעֶבֶד נֶאֱמָן לַיָּפָה בַנָּשִׁים לְדוֹנָה דוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית. וְעַתָּה גְּמוּלָה אַחַת אֶשְׁאַל מֵעִמָּךְ, חֵלֶף הַחֶסֶד אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי עִמָּךְ הַיּוֹם: שׁוּבִי־נָא אֶל־טוֹבּוֹסָה וּפִקְדִי בִשְׁמִי אֶת־גְּבִרְתִּי, אֶת־דּוּלְצִינֵיָה, וְהִגַּדְתְּ לָהּ בְּפִיךְ אֶת כָּל־הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי הַיּוֹם לִגְאֻלָּתֵךְ וְלִפְדוּת נַפְשֵׁךְ”.

וְלֹא־נָתַן דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־הַמֶּרְכָּבָה לָלֶכֶת לְדַרְכָּהּ וַיֹּאמֶר לַהֲשִׁיבָהּ בְּחָזְקָה. וַיַּרְא זֹאת אֶחָד מִן־הַפָּרָשִׁים מִן־הַמְלַוִּים אֶת־הַמֶּרְכָּבָה, וְהוּא גִּבּוֹר חַיִל, קְצַר אַפַּיִם וְעַז נֶפֶשׁ – וַיִּחַר אַפּוֹ. וַיִּתְפֹּשׂ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר־בְּיַד דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמֶר:" גֶּשׁ הָלְאָה, הָאַבִּיר! אִם־תּוֹסִיף לַעְצֹר אֶת־הַמֶּרְכָּבָה – חֵי נַפְשִׁי, כִּי בֶן־מָוֶת אַתָּה!"

“לוּא אַבִּיר הָיִיתָ וְאִישׁ כְּעֶרְכִּי, כִּי־עַתָּה לֹא־נִקִּיתִיךָ עוֹד עַל־אִוַּלְתְּךָ וְעַל־עַזּוּתְךָ, בֶּן־בּוּז וְאִישׁ נִקְלֶה!”

“הֶאָנֹכִי אֵינֶנִּי אַבִּיר! חֵי נַפְשִׁי, כִּי שַׁקֵּר תְּשַׁקֵּר! הַשְׁלֵךְ אֶת־הַכִּידוֹן וּשְׁלֹף כְּרֶגַע אֶת־חַרְבְּךָ וְצֵא לְהִלָּחֵם אִתִּי!”

“עַתָּה תִרְאֶה!” – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט.

וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־הַכִּידוֹן מִיָּדוֹ וַיִּשְׁלֹף חַרְבּוֹ וַיָּסֶךְ עַל־נַפְשׁוֹ בַּמָּגֵן, וַיָּקָם עַל־הַפָּרָשׁ לַהֲמִיתוֹ.

וְלֹא־מָצָא הַפָּרָשׁ אֶת־יָדָיו לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה, כִּי לְפֶתַע הָיָה הַדָּבָר; וּבִרְאוֹתוֹ כִּי־כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה – וַיְמַהֵר וַיַּחֲטֹף כַּר מִן־הַמֶּרְכָּבָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו וַיְהִי לוֹ לְמָגֵן, וַיִּתְיַצֵּב הָכֵן כְּנֶגֶד הָאַבִּיר וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְיָדוֹ. וְהָאִשָּׁה הַיּוֹשֶׁבֶת בַּמֶּרְכָּבָה נִבְהֲלָה מְאֹד לַמַּרְאֶה, וַתְּצַו אֶת־הָרַכָּב לַעֲבֹר מִשָּׁם וָהָלְאָה, וַתֵּתַצַּב מֵרָחוֹק. וַיִּשְׂתָּעֲרוּ שְׁנֵי הָאוֹיְבִים זֶה עַל־זֶה בָּחֳרִי אַף וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה וְהַחֲרָבוֹת הַשְּׁלוּפוֹת נוֹצְצוֹת זוֹ לְעֻמַּת זוֹ מִמַּעַל לְרֹאשָׁם. וַיּוֹרֵד הַפָּרָשׁ חַרְבּוֹ עַל דּוֹן קִישׁוֹט בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְשֶׁצֶף קֶצֶף, וַתְּהִי הַמַּכָּה גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה מְאֹד, וַיְהִי בָהּ כְּדֵי לְשַׁסַּע אִישׁ לִשְׁנַיִם לְכָל־מְלוֹא אֹרֶךְ קוֹמָתוֹ. וְאוּלָם עֵין אֱלֹהִים הָיְתָה עַל־הָאַבִּיר לְשָׁמְרוֹ מִפֶּגַע, כִּי־נוֹעַד לִגְדוֹלוֹת מֵאֵלֶּה, וַתֵּט הַחֶרֶב, וַתִּפְגַּע בַּכָּתֵף הַשְּׂמָאלִית, וַתָּתַז בְּדַרְכָּהּ חֲצִי הַקּוֹבַע וּבְדַל אֹזֶן וְגַם חֲצִי הַשִּׁרְיוֹן כָּרָתָה; וַיִּפֹּל הַבַּרְזֶל בְּרַעַשׁ אַרְצָה וְצֵלַע דּוֹן קִישׁוֹט הַשְּׂמָאלִית נֶחְשָׂפָה. וַתִּצְלַח כָּאֵשׁ חֲמַת הָאַבִּיר, וַיְהִי מַרְאֵהוּ נוֹרָא וְאָיֹם מְאֹד, וַיִּתְחַזֵּק, וַיִּשְׁתַּרְבֵּב, וַיִּקְרָא בְשֵׁם דּוּלְצִינֵיָה אֲהוּבָתוֹ, וּבִשְׁאֵרִית כֹּחוֹ וּבְכָל־חֲמָתוֹ זִנֵּק עַל־הַפָּרָשׁ וַיַּכֵּהוּ אַחַת בְּחַרְבּוֹ – וַיָּהָם אוֹתוֹ. וַיִּפְרֹץ דָּם רַב מִפִּי הַפָּרָשׁ וּמֵאָזְנָיו וּמֵאַפּוֹ, וְכִמְעַט הִתְעַלֵּף הָאִישׁ וַיִּפֹּל אַרְצָה, לוּלֵי מִהֵר וַיִּלְפֹּת אֶת־הַפֶּרֶד בִּשְׁתֵּי יָדָיו. וְהַפֶּרֶד נִבְהַל מְאֹד מִן־הַמַּכָּה, וַיִּשָּׂא רַגְלָיו וַיָּטָשׂ כִּמְשֻׁגָּע עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה, וּפִתְאֹם נֶחְבַּט וַיִּפֹּל אַרְצָה – וְרוֹכְבוֹ עִמּוֹ.

וְדוֹן קִישׁוֹט עָמַד בִּמְקוֹמוֹ וַיִּתְבּוֹנֵן בַּמַּרְאֶה בְּרוּחַ שׁוֹקֵטָה. וַיְהִי אַךְ־נָפַל הַפָּרָשׁ, וַיֵּרֶד מֵעַל הַסּוּס וַיְמַהֵר אֶל־הַמֻּכֶּה, וַיְכוֹנֵן אֶת־פִּי הַחֶרֶב אֶל־מוּל פָּנָיו, וַיֹּאמֶר בְּקוֹל מְצַוֶּה: “הִכָּנַע מִפָּנַי, וְאִם אַיִן – אֶת־רֹאשְׁךָ אָסִיר מֵעָלֶיךָ”.

וְלֹא־יָכֹל הַפָּרָשׁ הַנִּדְהָם לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו, וְכִמְעַט אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט לְכַלּוֹת בּוֹ אֶת־כָּל־חֲמָתוֹ. וְאוּלָם הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר יָשְׁבָה כָל־הָעֵת בַּמֶּרְכָּבָה וַתִּתְבּוֹנֵן בְּפַחַד גָּדוֹל לְכָל־הַנַּעֲשֶׂה, חָרְדָה לָבוֹא אֶל־הָאַבִּיר, וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן־לוֹ לַחְמֹל עַל־עַבְדָּהּ, לְבִלְתִּי הַכּוֹתוֹ נָפֶשׁ. וַיַּעַן דּוֹן קִישׁוֹט בְּהָדָר וּבְעֹז לֵאמֹר:

“אָמְנָם גַּם־לַדָּבָר הַזֶּה אֶשָּׂא אֶת־פָּנַיִךְ, גְּבִרְתִּי הַיְפֵיפִיָּה; וְאוּלָם אַחַת אֲנִי נוֹטֵל עַל־הָאַבִּיר הַזֶּה: הָלֹךְ יֵלֵךְ עִירָה טוֹבּוֹסוֹ וּבָא בִשְׁמִי וְעָמַד לִפְנֵי הַיָּפָה בַנָּשִׁים, לִפְנֵי דוֹנָה דוּלְצִינֵיָה, וְנָתַן אֶת־נַפְשׁוֹ בְּיָדָהּ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיהָ”.

וְלֹא הֵבִינָה הָאִשָּׁה לִדְבָרָיו, וְלֹא יָדְעָה מִי וּמָה הִיא דּוּלְצִינֵיָה, וּאוּלָם מֵחֶרְדָתָהּ הַגְּדוֹלָה וּמִצָּרַת נַפְשָׁהּ הִבְטִיחָה אֶת־הָאַבִּיר, כִּי־מַלֵּא יְמַלֵּא נוֹשֵׂא כֵלֶיהָ בֶּאֱמוּנָה אֶת כָּל־הַמְצֻוֶּה עָלָיו.

“מוֹצָא שְׂפָתַיִךְ נֶאֱמָן עָלַי”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “לֹא־אֶעֱשֶׂה עוֹד לָאִישׁ הַזֶּה רָעָה, אַף אִם־כָּבְדָה חַטָּאתוֹ מְאֹד”.

וַיִּקְחוּ הַנּוֹסְעִים אֶת־הַפָּרָשׁ הַפָּצוּעַ אִתָּם וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם.

 

פֶּרֶק אַחַד עָשָׂר: שִׁיחַת חָכְמָה בֵּין הָאַבִּיר וּבֵין נוֹשֵׂא כֵלָיו וְהַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה    🔗

וְרוּחַ סַנְשׁוֹ פַּנְסָא שָׁבָה אֵלָיו אַחֲרֵי הַמַּכּוֹת, וַיְמַהֵר וַיָּקָם עַל־רַגְלָיו, וְהוּא עוֹדֶנּוּ מָעוּךְ וְרָצוּץ כֻּלּוֹ, אֵין בּוֹ מְתֹם. וַיַּרְא אֶת־מִלְחֶמֶת אֲדוֹנוֹ עִם־הַפָּרָשׁ, וַיִּתְפַּלֵּל בְּלִבּוֹ עַל נִצְּחוֹן אֲדוֹנוֹ אֶל־הָאֱלֹהִים, לְמַעַן מַלֹּאת בִּמְהֵרָה אֶת־דְּבַר הָאִי אֲשֶׁר הִבְטִיחַ דּוֹן קִישׁוֹט לָתֵת בְּיָדוֹ. וַיְהִי אַךְ־כָּלָה הַקְּרָב וְדוֹן קִישׁוֹט אָמַר לַעֲלוֹת עַל־רוֹסִינַנְטֵי, וַיָּרָץ אֵלָיו סַנְשׁוֹ לִתְמָךְ־בּוֹ, וּבְטֶרֶם יַעֲלֵהוּ – וַיִּכְרַע פִּתְאֹם עַל־בִּרְכָּיו, וַיֹּאחֶז בְּיַד דּוֹן קִישׁוֹט וַיְנַשְּׁקֶנָּה וַיֹּאמַר:

“אֲדוֹנִי דּוֹן קִישׁוֹט, יְהִי־נָא חַסְדְּךָ עִם־עַבְדְּךָ וְנָתַתָּ לִי אֶת־הָאִי אֲשֶׁר־לָכַדְתָּ בַּמִּלְחָמָה הַנּוֹרָאָה הַזֹּאת, כִּי־יוֹדֵעַ אֲנִי בְנַפְשִׁי אֲשֶׁר־כֹּחַ לִי וְלֵב מֵבִין לִמְשֹׁל וְלִשְׁפֹּט בְּחָכְמָה כְּאַחַד הַשַּׁלִיטִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ”.

וַיַּעַן דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר:

“דַּע־לְךָ, סַנְשׁוֹ אָחִי, כִּי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר־רָאִיתָ אֵינֶנָּה בִּלְתִּי אִם־אַחַת מִן־הַמַּסּוֹת הַקְּטַנּוֹת אֲשֶׁר תִּמְצֶאנָה אֶת־הָאַבִּירִים עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים, וְאֵלֶּה וּכָאֵלֶּה לֹא־יַנְחִילוּ אֶת־בַּעֲלֵיהֶן אִיִּים, כִּי אִם־מַחַץ קָדְקֹד וְאֹזֶן גְּדוּעָה. הַאֲרֶךְ־נָא אֵפוֹא אֶת־רוּחֲךָ עַד־בּוֹא לָנוּ גְּדוֹלוֹת מֵאֵלֶּה וְהִנְחַלְתִּיךָ מִשְׁנֵה כָבוֹד וּמֶמְשָׁלָה…”

וַיַּעְתֵּר סַנְשׁוֹ בִּרְכוֹתָיו עַל דּוֹן קִישׁוֹט, וַיִּשָּׁקֵהוּ עַל־יָדוֹ שֵׁנִית, וְגַם אֶת־שׁוּלֵי הַשִּׁרְיוֹן נָשָׁק, וַיִּתְמָךְ־בּוֹ לְהַרְכִּיבוֹ עַל־הַסּוּס. אַחֲרֵי־כֵן עָלָה וַיִּרְכַּב עַל־חֲמוֹרוֹ גַּם־הוּא וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֲדוֹנוֹ. וְדוֹן קִישׁוֹט לֹא־בֵרַךְ לְשָׁלוֹם אֶת־אַנְשֵׁי הַמֶּרְכָּבָה וְלֹא־דִבֵּר עוֹד אִתָּם מְאוּמָה, כִּי נָטָה מִשָּׁם וַיָּאָץ לָלֶכֶת אֶל־הַחֹרְשָׁה הַקְּרוֹבָה. וַיִּשְׁטֹף רוֹסִינַנְטֵי בִּמְרוּצָתוֹ, וַיַּרְא סַנְשׁוֹ כִּי פִגֵּר חֲמוֹרוֹ, וַיָּרֶם קוֹלוֹ וַיִּקְרָא אֶל־אֲדוֹנוֹ מֵרָחוֹק וַיַּעְצְרֵהוּ. וַיַּשִּׂיגֵהוּ סַנְשׁוֹ, וְהוּא עָיֵף וְיָגֵעַ, כָּל־עוֹד רוּחַ בּוֹ, וַיֹּאמַר:

“כַּאֲשֶׁר אֶחֱזֶה־לִי אָנִי, אֲדוֹנִי, אֵין טוֹב לָנוּ בִּלְתִּי אִם־לָבוֹא וּלְהִסָּתֵר בְּאַחַד מִבָּתֵּי הַתְּפִלָּה, כִּי־הָאִישׁ אֲשֶׁר נִלְחַמְתָּ בּוֹ הַיּוֹם בְּרָעָה גְדוֹלָה הוּא, וְלֹא יִפָּלֵא, אִם עַד־הַשּׁוֹטְרִים יוּבָא הַדָּבָר, וּתְפָשׂוּנוּ כְּשׁוֹדְדֵי דֶרֶךְ וְשָׂמוּנוּ בַכֶּלֶא, וְיָשַׁבְנוּ שָׁם עַד־אֲשֶׁר יָבֹא אֵלִיָּהוּ…”

וַיִּשְׂחַק דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר:

“רַב לְךָ מִדַּבֵּר הָבֶל. הֲרָאִיתָ מִיָּמֶיךָ, וְאִם־קָרָאתָ בַסְּפָרִים, כִּי יוּבָא אַבִּיר בִּפְלִילִים אַף אִם־תַּפִּיל יְמִינוֹ חַלְלֵי חֶרֶב כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה”.

“מַה־לִּי וּלְגֶלְלֵי קֶרֶב? אֲנִי לֹא־הִפַּלְתִּים וְלֹא יְדַעְתִּים מֵעוֹדִי. אַחַת אֲנִי יוֹדֵעַ, כִּי אוֹי אוֹי לָאִישׁ הַנּוֹפֵל בִּידֵי הַשּׁוֹטְרִים הָהֵם”.

“לַדָּבָר הַזֶּה אַל־תִּדְאָג, אָחִי” – הִרְגִּיעוֹ דּוֹן קִישׁוֹט – “אָנֹכִי אָנֹכִי מָגֵן לָךְ. גַּם־מִידֵי הַכַּשְׂדִּים אֶפְדְּךָ, אַף כִּי־מִידֵי הַשּׁוֹטְרִים. וְאוּלָם הַגִּידָה נָּא לִי, וְאַל־תְּדַבֵּר אֵלַי בִּלְתִּי אִם־אֶת־הָאֱמֶת: הֲרָאִיתָ מִיָּמֶיךָ בְּכָל־הָאָרֶץ אַבִּיר גִּבּוֹר חַיִל כָּמוֹנִי? הֲקָרָאתָ מִיָּמֶיךָ בַּסְּפָרִים עַל־אֹדוֹת אַחַד הַגִּבּוֹרִים, אֲשֶׁר יְהִי כָמוֹנִי עַז־נֶפֶשׁ לְהִתְגָּרוֹת מִלְחָמָה, אַמִּיץ לֵב לַעֲמֹד עַל־נַפְשׁוֹ, מְהִיר יָד לִתְנוּפַת חֶרֶב, וְחָרוּץ לְהַכּוֹת אוֹיֵב?”

“אַגִּידָה לַאדוֹנִי דְּבַר אֱמֶת”, עָנָה סַנְשׁוֹ, “הִנֵּה אֲנִי לֹא־קָרָאתִי מֵעוֹלָם כָּל־סֵפֶר, כִּי לֹא־יָדַע עַבְדְּךָ קְרֹא וּכְתֹב מֵעוֹדוֹ. וְאוּלָם נָכוֹן אֲנִי לְהִשָּׁבַע שְׁבוּעֵי שְׁבוּעוֹת, כִּי־מֵעוֹלָם לֹא־שֵׁרַתִּי לִפְנֵי אָדוֹן עַז נֶפֶשׁ וְאַמִּיץ לֵב כָּמוֹךָ, אֲדוֹנִי רַב הַחֶסֶד. וּמִי יִתֵּן וְלֹא־יָבֹא לַאדוֹנִי חֵלֶף עֹז רוּחוֹ הַגְּמוּל אֲשֶׁר־יָגֹרְתִּי מִפָּנָיו. וְעַתָּה רַק־אַחַת אֶשְׁאַל מֵעִם אֲדוֹנִי: אֲחַבְּשָׁה־נָּא אֶת־אֹזֶן אֲדוֹנִי הַפְּצוּעָה, כִּי נוֹטֶפֶת הִיא דָּם וּבְתַרְמִילִי רְטִיָּה וְתַחְבּשֶׁת לְמָזוֹר”.

וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט:

“צַר לִי מְאֹד, כִּי־שָׁכַחְתִּי לְהָכִין לָנוּ אֶת־צְרִי פֵאֶרְבְּרַס מְלוֹא הַכּוֹס, כִּי־עַתָּה לֹא נִצְרַכְנוּ לְכָל־אֵלֶּה. נֵטֶף אֶחָד מִמֶּנּוּ שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל־הָרְטִיּוֹת וְסַמֵּי הַמַּרְפֵּא”.

“הַצֳּרִי הַזֶּה מַה הוּא?” שָׁאַל סַנְשׁוֹ.

“הַצֳּרִי הַזֶּה”, עָנָה דּוֹן קִישׁוֹט, “סַם־מַרְפֵּא הוּא לְכָל־מִינֵי פְצָעִים קָשִׁים, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר־יֵשׁ לוֹ מִמֶּנּוּ – הוּא לֹא־יִירָא מָוֶת עוֹד. וְהָיָה כַּעֲשׂוֹתִי אוֹתוֹ וּנְתַתִּיו לְךָ וְעָשִׂיתָ לִּי בוֹ כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה: מִדֵּי רְאוֹתְךָ אוֹתִי בְּאַחַת הַמִּלְחָמוֹת שָׁסוּעַ לִשְׁנַיִם – וְכָזֶה יֵשׁ אֲשֶׁר־יִקְרֶה לֹא אַחַת – וַהֲרִימוֹתָ בְנַחַת אֶת־חֲצִי גוּפִי אֲשֶׁר־נָפַל אַרְצָה, וּבְטֶרֶם יִקְרַשׁ הַדָּם, תְּמַהֵר לְהַצְמִידוֹ אֶל הַחֵצִי הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר נִשְׁאַר עַל־הָאֻכָּף, וְאוּלָם כַּוֵּן תְּכַוֵּן אֶת־הַצְּמָדִים זֶה אֶל־זֶה וְהָיוּ תוֹאֲמִים, וְאַחַר תַּגְמִיאֵנִי מְעַט מִן־הַצֳּרִי, וְחָיִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאַבִּירִים”.

“אִם־כֵּן” אָמַר סַנְשׁוֹ, “הִנְנִי מוֹשֵׁךְ כְּרֶגַע אֶת־יָדַי מִן־הָאִי אֲשֶׁר הִבְטַחְתַּנִי, וּבִשְׂכַר כָּל־יְגִיעִי הָרַב וַעֲבוֹדָתִי הַנֶּאֱמָנָה אִתְּךָ אֵינֶנִּי שׁוֹאֵל מֵאֵת אֲדוֹנִי בִּלְתִּי אִם־אֶת־הַדָּבָר הָאֶחָד הַזֶּה: לַמֵּד תְּלַמְּדֵנִי אֶת־מַעֲשֵׂה הַצֳּרִי הַנִּפְלָא הַהוּא, וּבָטוּחַ אֲנִי, כִּי בְּכָל־מָקוֹם יִשְׁקְלוּ הַקּוֹנִים עַל יָדִי שְׁנַיִם שְׁנַיִם שְׁקָלִים בִּמְחִיר אֻנְקְיָה אַחַת – וּמָצָא לִי כֶּסֶף הַמִּמְכָּר כְּדֵי מִחְיָתִי בְּנַחַת לְכָל־יְמֵי חַיָּי. אֵין לִי עַתָּה כִּי אִם־לָדַעַת בְּכַמָּה יַעֲלֶה מַעֲשֶׂה הַצֳּרִי הַזֶּה?”

“בִּשְׁלשָׁה שְׁקָלִים תַּעֲשֶׂה לְּךָ שָׁלשׁ חָבִיּוֹת מְלֵאוֹת” – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט.

“אֲהָהּ, אֲדוֹנִי”, קָרָא סַנְשׁוֹ, “וְלָמָה אֵחַרְתָּ מִלְּהָכִין אֶת־הַצֳּרִי וּלְלַמְּדֵנִי אֶת־מַעֲשֵׂהוּ עַד־כֹּה?!”

“עֲצֹר בְּרוּחֲךָ, סַנְשׁוֹ אָחִי”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “עוֹד גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת מֵאֵלֶּה בְּיָדִי לְגַלּוֹת לָךְ. וְעַתָּה עָלַי לְחַבֵּשׁ בְּכָל־זֹאת אֶת־אָזְנִי, כִּי־כָאֹב תִּכְאַב עָלַי יוֹתֵר מִשֶּׁהָיִיתִי חָפֵץ”.

וַיּוֹצֵא סַנְשׁוֹ רְטִיָּה וְתַחְבּשֶׁת מִן־הַתַּרְמִיל. וַיַּרְא פִּתְאֹם דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־קוֹבָעוֹ וְהִנֵּה הוּא שָׁבוּר – וַיְהִי כְמִשְׁתּוֹלֵל מֵרֹב חֵמָה. אָז יָשִׂים יָדוֹ עַל־חַרְבּוֹ וְאֶת־עֵינָיו נָשָׂא הַשָּׁמַיְמָה, וַיִּדֹּר בַּיּוֹם הַהוּא נֶדֶר גָּדוֹל לֵאמֹר:

“בֵּאלֹהִים, אֵל עֶלְיוֹן, קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה נִשְׁבַּעְתִּי, אִם־לֹא כַּאֲשֶׁר נָדַר אַלּוּף מַנְטוּבָה, גּוֹאֵל דַּם בֶּן־אָחִיו הַמּוּמָת בַּלְדּוּבִינוּס, כֵּן אֶעֲשֶׂה גַּם־אָנִי: מַפָּה לֹא אֶפְרֹשׂ עַל־שֻׁלְחָנִי וּמִטָּה לֹא־אַצִּיעַ לִי, וְגַם מִיֶּתֶר הַתַּעֲנוּגוֹת, אֲשֶׁר לֹא־אֶזְכְּרֵם עַתָּה, אֶנָּזֵר, עַד אִם־נִקַּמְתִּי מֵאוֹיְבִי אֶת־נְקַם קוֹבָעִי הַשָּׁבוּר”.

וַיֹּאמֶר סַנְשׁוֹ אֵלָיו:

“אֲבָל יָשֶׂם־נָא אֲדוֹנִי אֶל־לִבּוֹ, אֲשֶׁר אִם־מִלֵּא אוֹיִבְךָ אַחֲרֵי פְקֻדָּתְךָ וַיֵּלֶך טוֹבּוֹסוֹ, וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי דוּלְצִינֵיָה – כִּי עַתָּה עָשָׂה הָאִישׁ כְּכֹל אֲשֶׁר־קִבֵּל עָלָיו וְנָקִי הוּא מִכֹּל וְאֵין לוֹ אֵפוֹא מִשְׁפַּט מָוֶת עוֹד”.

“אָמְנָם נְכוֹנָה דִּבַּרְתָּ הַפַּעַם”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְעַל־כֵּן אֶת־הַחֵצִי הָרִאשׁוֹן מִנִּדְרִי, עַל־דְּבַר הַנְּקָמָה הָפֵר אָפֵר, וְאוּלָם חֶצְיוֹ הַשֵּׁנִי בִּמְקוֹמוֹ יַעֲמֹד, כִּי לֹא אָנוּחַ ולֹא־אֶשְׁקֹט עַד אִם־אֶקַּח לִי בְחַרְבִּי וּבְכִידוֹנִי מֵעַל־רֹאשׁ אַחַד הָאַבִּירִים קוֹבַע טוֹב וּמְשֻׁבָּח כְּקוֹבָעִי. וְאַל־תְּדַמֶּה, סַנְשׁוֹ, כִּי מִלִּבִּי אֲנִי בוֹדֶה אֶת־נִדְרִי הַפָּעַם. יֵשׁ לִי עַל־מִי לְהִשָּׁעֵן בַּדָּבָר הַזֶּה: כָּכָה עָשָׂה בִזְמַנּוֹ גַּם הָאַבִּיר מַמְבְּרִין, בַּאֲבֹד לוֹ קוֹבָעוֹ, וְעַל־פִּיו אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת אֲשֶׁר־אַעֱשֶׂה…”

“אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַשְּׁבוּעָה הָאֵלֶּה יִשָּׂא הָרוּחַ!” אָמַר סַנְשׁוֹ, “כִּי קָשִׁים הֵם לַגּוּף וּמַזִּיקִים לָנָפֶשׁ. הַגַּע בְּעַצְמְךָ, אֲדוֹנִי, וְאִם־יַעַבְרוּ יָמִים רַבִּים וְלֹא נִפְגַּע בַּעַל קוֹבַע בַּדָּרֶךְ – הֲנוּכַל עֲמֹד בִּשְׁבוּעָתֵנוּ? הֲבֶאֱמֶת וּבְתָמִים נִתְעַנֶּה יָמִים וְשָׁנִים כְּכֹל אֲשֶׁר תָּשִׂים הַשְּׁבוּעָה עָלֵינוּ? הֲנִשְׁכַּב תַּחַת כִּפַּת הָרָקִיעַ וְלֹא נִפְשֹׁט בְּגָדֵינוּ, וְאִם־נְקַבֵּל עָלֵינוּ אֶת־כָּל־יֶתֶר הָעִנּוּיִים וְהַסִּגּוּפִים, הַכְּלוּלִים בִּשְׁבוּעַת הָאַלּוּף הַמַּנְטוּבִי הַמְּשֻׁגָּע? הֲלֹא יָשֶׂם־נָא אֲדוֹנִי אֶל־לִבּוֹ: הַדְּרָכִים הָאֵלֶּה לֹא מַעֲבָר לַאֲנָשִׁים מְזֻיָּנִים הֵם, כִּי רַק־הָרַכָּבִים וְהַחַמָּרִים יֵלְכוּ בָהֶם, וְאֵלֶּה לֹא־אַנְשֵׁי קוֹבַע הֵם, וְגַם־רָאֹה לֹא־רָאוּ קוֹבַע בְּעֵינֵיהֶם מֵעוֹלָם…”

“טוֹעֶה אַתָּה, סַנְשׁוֹ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “עַתָּה תִרְאֶה, כִּי־לֹא־תַעֲבֹרְנָה כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת וּבָאוּ לִקְרָאתֵנוּ אֲנָשִׁים מְזֻיָּנִים מַחֲנֶה כָבֵד כָּאַרְבֶּה לָרֹב”.

“מִי יִתֵּן וְהָיָה!” אָמַר סַנְשׁוֹ, “לוּא יַצְלִיחַ אֱלֹהִים אֶת־דַּרְכֵּנוּ וְכָבַשׁ אֲדוֹנִי בִּמְהֵרָה בְקָרוֹב אֶת־הָאִי, אֲשֶׁר נָתַתִּי עָלָיו אֶת־נַפְשִׁי. אַחֲרֵי־כֵן אָמוּתָה בְשָׁלוֹם וְנֶאֱסַפְתִּי אֶל־אֲבוֹתַי”.

“כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “כִּי לַדָּבָר הַזֶּה אַל־תִּדְאָג. אַחַת מִן־הַמַּמְלָכוֹת הֲלֹא נָפֹל תִּפֹּל בְּיָדְךָ לְנַחֲלָה. וְאוּלָם נֶחְדַּל עַתָּה מִזֶּה. הוֹאִילָה נָּא וּבְדֹק בְּתַרְמִילְךָ, אוּלַי תִּמְצָא שָׁם עוֹד מְעַט מִן־הַצֵּידָה, וְסָעַדְנוּ אֶת־לִבֵּנוּ, אַחַר נֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ לָנוּ מָלוֹן בְּאַחַד הָאַרְמוֹנוֹת וְשָׁם אָכִינָה לִי גַּם אֶת־הַצֳּרִי אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, כִּי חַי־הָאֱלֹהִים – אִם־לֹא כְּאֵב אָזְנִי גָּדוֹל מְאֹד”.

“יֵשׁ־פֹּה אִתִּי בְּצָלִים וַחֲרִיץ גְּבִינָה וּפְתוֹתֵי לָחֶם”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “וְאוּלָם הַמַּאֲכָלִים הָאֵלֶּה לֹא לְפִי חֵךְ אַבִּיר גָּדוֹל כַּאדוֹנִי הֵם”.

“עַד־כַּמָּה לֹא יָדַעְתָּ אֶת־דֶּרֶךְ הָאַבִּירִים!” אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “אִלּוּ קָרָאתָ בַסְּפָרִים כָּמוֹנִי, וְיָדַעְתָּ, כִּי אֵין כָּאַבִּירִים מְמַעֲטִים בַּאֲכִילָה. יֵשׁ אֲשֶׁר־יַעֲבֹר חֹדֶשׁ תָּמִים וְאֶל־פִּי הָאַבִּיר לֹא־יָבֹא אֹכֶל, וַאֲשֶׁר יֹאכַל – וְחִיָּה אֶת־נַפְשׁוֹ כְּצִפּוֹר בַּאֲשֶׁר יִמְצָא. הַרְבֵּה סְפָרִים קָרָאתִי וְלֹא־מָצָאתִי בָהֶם אַבִּיר אֶחָד מֵאֶלֶף הָאוֹכֵל כִּבְנֵי אָדָם, לְבַד מֵאֲשֶׁר יִקָּרֶה אֶל־מִשְׁתֶּה גָדוֹל אֲשֶׁר־יֵעָרֵךְ לִכְבוֹדוֹ בְּאַחַד הָאַרְמוֹנוֹת, וְכַדּוֹמֶה לָזֶה.”

“אָמְנָם טָעִיתִי”, הִצְטַדֵּק סַנְשׁוֹ, “אִישׁ לֹא־לֻמָּד עַבְדְּךָ וְלֹא־יָדַע סֵפֶר, וְדַרְכֵי הָאַבִּירִים נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי”.

וּבְדַבְּרוֹ כֹה וַיּוֹצֵא אֶת־הַצֵּידָה מִתַּרְמִילוֹ וַיֵּשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם, הָאַבִּיר וְנוֹשֵׂא הַכֵּלִים, שֶׁבֶת חֲבֵרִים וַיֹּאכְלוּ לְתֵאָבוֹן. וּבִרְאוֹתָם כִּי יָרַד הַיּוֹם, וַיְמַהֲרוּ לְכַלּוֹת אֶת־סְעֻדָּתָם הַדַּלָּה, וַיָּקוּמוּ וַיִּרְכְּבוּ עַל־בְּהֶמְתָּם וַיֵּחָפְזוּ לָלֶכֶת וּלְבַקֵּשׁ לָהֶם בֵּית־מָלוֹן בְּטֶרֶם יֶחְשַׁךְ עֲלֵיהֶם הַיּוֹם. וְאוּלָם הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וּבֵית מָלוֹן טֶרֶם יִמְצָאוּ. וַיָּבֹאוּ עַד־סֻכּוֹת רוֹעֵי עִזִּים וַיַּעַמְדוּ לָלוּן שָׁם. וַיְהִי כְּכֹל אֲשֶׁר־חָרָה לְסַנְשׁוֹ עַל־בְּלִי הִגִּיעַ אֶל־כְּפָר, כֵּן שָׂמַח דּוֹן קִישׁוֹט עַל־לִינוֹ הַלַּיְלָה תַּחַת כִּפַּת הָרָקִיעַ. מִקְרֶה כָזֶה, מִדֵּי בוֹאוֹ, הָיָה לוֹ לְעֵדוּת חֲדָשָׁה, כִּי אָמְנָם נֶאֱמָן בָּאַבִּירִים הוּא וְכָל דַּרְכֵיהֶם דְּרָכָיו.

 

פֶּרֶק שְׁנֵים עָשָׂר: דּוֹן קִישׁוֹט בִּמְסִבַּת רוֹעֵי הָעִזִּים    🔗

וְרוֹעֵי הָעִזִּים יוֹשְׁבִים עַל־הָאָרֶץ מִסָּבִיב לִמְדוּרַת אֵשׁ וּמְבַשְּׁלִים נָזִיד. וַיִּרְאוּ אֶת־שְׁנֵי הָאוֹרְחִים וַיִּשְׂמְחוּ לִקְרָאתָם וַיְבָרְכוּם לְשָׁלוֹם. וַיְפַתַּח סַנְשׁוֹ אֶת־רוֹסִינַנְטֵי וְאֶת־חֲמוֹרוֹ וַיְשַׁלְּחֵם בַּמִּרְעֶה, וְהוּא מִהֵר וַיָּשָׁב אֶל־הַמְּדוּרָה, כִּי־עָלָה בְאַפּוֹ רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ שֶׁל־בְּשַׂר הָעִזִּים הַמְבֻשָּׁל, וַיִּתְאַו תַּאֲוָה לְהַעֲבִיר מְהֵרָה אֶת־הַגָּדוֹל בַּנְּתָחִים מִן־הַקַּלַּחַת הָרוֹתַחַת אֶל־תּוֹךְ מֵעָיו. בֵּין כֹּה וָכֹה וְהָרוֹעִים הֵסִירוּ אֶת־הַקַּלַּחַת מֵעַל הָאֵשׁ, וַיִּפְרְשׂוּ עוֹרוֹת כְּבָשִׂים עַל־הָאָרֶץ, וַיִּקְרְאוּ אֶת־אוֹרְחֵיהֶם בִּידִידוּת לֶאֱכֹל אִתָּם לָחֶם. וַיֵּשְׁבוּ שֵׁשֶׁת הָרוֹעִים, כֹּל הַנִּמְצָאִים בַּסֻּכָּה, מְסִבָּה אַחַת עַל אַדְּרוֹת הַכְּבָשִׂים, וְאֶת־דּוֹן קִישׁוֹט כִּבְּדוּ לָשֶׁבֶת בְּרֹאשׁ הַמְסֻבִּים עַל־קוֹרָה אֶחָת. וְסַנְשׁוֹ עוֹמֵד עַל־דּוֹן קִישׁוֹט וּגְבִיעַ הַקֶּרֶן בְּיָדוֹ, לְהַשְׁקוֹת מִמֶּנּוּ אֶת־אֲדוֹנוֹ יָיִן. וַיִּפֶן אֵליָו דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר:

“סַנְשׁוֹ אָחִי, בּוֹאָה־נָּא וּשְׁבָה־נָּא בָזֶה לִימִינִי וְהִתְאַחַדְתָּ לְעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה עִם־אֲדוֹנֶיךָ וּמְצַוְּךָ, אֲשֶׁר הֱקִימוֹ עָלֶיךָ הָאֱלֹהִים; מִכּוֹסִי תִשְׁתֶּה וּמִקְּעָרָתִי תֹאכַל, לְמַעַן תֵּדַע, מָה רַב הַטּוֹב הַצָּפוּן לְכֹל הַדְּבֵקִים בְּדַרְכֵי הָאַבִּירִים וּמָה רַבִּים הַכָּבוֹד וְהַגְדֻלָּה, הַשְּׁמוּרִים לְכָל־הַמִּתְהַלְּכִים לִפְנֵיהֶם בֶּאֱמוּנָה. אָכֵן, גַּם הָ”אַבִּירוּת" כָּאַהֲבָה תַּשְׁוֶה קָטָן וְגָדוֹל".

“בָּרוּךְ אֲדוֹנִי אִישׁ הַחֶסֶד לֵאלֹהִים!” אָמַר סַנְשׁוֹ, “וְאוּלָם אֲנִי אֶת־הָאֱמֶת אַגִּיד לַאדוֹנִי כִּי אִישׁ אֲשֶׁר כָּמוֹנִי יִנְעַם לוֹ אֱכֹל בָּדָד בְּפִנָּתוֹ פַּת חֲרֵבָה וּבְצָלִים מֵאֱכֹל בַּרְבּוּר אָבוּס בִּמְסִבַּת מְלָכִים, כִּי אִישׁ לֹא־לֻמָּד אָנֹכִי בְּמַסֶּכֶת “דֶּרֶךְ אֶרֶץ” וְהַנִּמּוּסִים הַנְּהוּגִים בִּסְעֻדָּה נִשְׂגָּבִים מִמֶּנִּי וְלֹא־אוּכַל עֲמֹד בָּהֶם: אֱכֹל בְּנַחַת, מַעֵט בִּשְׁתִיָּה, מְחֵה פִיךָ, אַל־תְּגַהֵק וְאַל־תְּפַהֵק וְאַל־תִּתְעַטֵּשׁ – לֹא וָלֹא, אֲדוֹנִי, כָּל־הַדְּבָרִים הַמְחֻכָּמִים הָאֵלֶּה לֹא לְפִי־כֹחִי וְחָכְמָתִי הֵם. וְעַתָּה אִם־בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים חָפֵץ אֲדוֹנִי בִּיקַר עַבְדּוֹ – הוֹאֶל־נָא וּבְחַר לִי כָּבוֹד אַחֵר, אֲשֶׁר־יִיטַב וַאֲשֶׁר־יִנְעַם לִי מִזֶּה, וְאוּלָם מִן־הַכָּבוֹד הַזֶּה אֲנִי מוֹשֵׁךְ אֶת־שְׁתֵּי יָדַי מֵהַיּוֹם וְלִצְמִיתוּת עוֹלָם, וִיהִי רָצוֹן כְּאִלּוּ קִבַּלְתִּיו”.

“וּבְכָל־זֹאת”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “עָלֶיךָ לָשֶׁבֶת לִימִינִי, כִּי אֲשֶׁר־יַשְׁפִּיל נַפְשׁוֹ –הָאֱלֹהִים יְרוֹמְמֶנּוּ וְעִם־נְדִיבִים יוֹשִׁיבֶנּוּ”.

וּבְדַבְּרוֹ כֹה – וַיִּתְפֹּשׂ בְּיַד סַנְשׁוֹ וַיִּמְשְׁכֵהוּ וַיּוֹשִׁיבֵהוּ עִמּוֹ.

וְהָרוֹעִים לֹא־הֵבִינוּ מְאוּמָה מִכָּל־דִּבְרֵי הַזָּרוֹת הָאֵלֶּה וַיִּהְיוּ מַחֲרִישִׁים וְאוֹכְלִים וּמַבִּיטִים בְּאוֹרְחֵיהֶם הַיּוֹשְׁבִים בְּרֹאשׁ הַמְּסִבָּה שֶׁבֶת נְשׂוּאֵי פָנִים וְאוֹכְלִים לְתֵאָבוֹן גָּדוֹל מִבְּשַׂר הָעִזִּים, בְּהוֹרִידָם מִמֶּנּוּ אֶל־בֵּית הַבְּלִיעָה נֵתַח אַחֲרֵי נֵתַח, כְּגֹדֶל הָאֶגְרוֹף כָּל־אֶחָד. כְּתֹם הַבָּשָׂר שָׁטְחוּ הָרוֹעִים עַל־עוֹרוֹת הַכְּבָשִׂים אַלּוֹנִים יְבֵשִׁים וַיָּשִׂימוּ שָׁם חֲצִי הֶחָבִיץ גְּבִינָה קָשָׁה וּמוּצָקָה מְאֹד, אֲשֶׁר אִלּוּ חֻצְּבָה מֵאֶבֶן שִׂיד לֹא־קָשְׁתָה לַשִּׁנַּיִם כָּמוֹהָ. וְהַגָּבִיעַ, גְּבִיעַ הַקֶּרֶן, אַף הוּא לֹא־שָׁבַת מִמְּלָאכָה, כִּי סָבֹב סָבַב עַל־הַמְסֻבִּים וַיָּרָץ מָלֵא וָרֵיק מִיָּד לְיָד הָלֹךְ וָשׁוֹב כַּמָּה פְעָמִים, וְאֶחָד מִשְּׁנֵי נֹאדוֹת הַיַּיִן, אֲשֶׁר הֵבִיאוּ הָרוֹעִים, הוּרַק מְהֵרָה עַד־תֻּמּוֹ.

וְדוֹן קִישׁוֹט, אַחֲרֵי שָׁבְרוֹ רַעֲבוֹנוֹ, נָחָה עָלָיו הָרוּחַ, וַיָּרֶם מִן־הָאַלּוֹנִים מְלוֹא הַחֹפֶן וַיִּתְבּוֹנֵן בָּהֶם, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיֹּאמַר:

“אֶזְכְּרָה יְמוֹת עוֹלָם, שְׁנוֹת דּוֹרוֹת קְדוּמִים וּלְבָבִי יֶהֱמֶה עָלַי מְאֹד! אָכֵן מְאֻשָּׁר מֵאֵין כָּמוֹהוּ הָיָה הַדּוֹר הָרִאשׁוֹן הַהוּא, לוֹ אֲבוֹתֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים בְּשֵׁם “דּוֹר הַזָּהָב” קָרָאוּ. וְלֹא מִהְיוֹת הַזָּהָב, הַיָּקָר עַתָּה בְּ”דוֹר הַבַּרְזֶל“, נָתוּן כָּאֲבָנִים בַּיָּמִים הָהֵם, כִּי אִם־מֵאֲשֶׁר לֹא יָדַע הָאָדָם עוֹד לְהַפְלוֹת בֵּין “שֶׁלִּי” וְ”שֶׁלָּךְ“. בַּיָּמִים הָרְחוֹקִים וְהַקְּדוֹשִׁים הָהֵם כֹּל בְּנֵי הָאָדָם כְּמִשְׁפָּחָה אַחַת הָיוּ לָהֶם וְיָד אַחַת לְכֻלָּם בְּטוּב אֱלֹהִים וּבְחַסְדּוֹ. אִם־רָעֵב הָאִישׁ – וְשָׁלַח אֶת־כַּפּוֹ אֶל־אַלּוֹנֵי חֹסֶן רַעֲנַנִּים וּבְלִי־יְגִיעַ מָצָא שִׁפְעַת פְּרִי מְגָדִים לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה, וְאִם־צָמֵא – וַיָּבִיאוּ לוֹ מַעְיְנֵי אֱלֹהִים וְנַהֲרוֹת אֵיתָן עֲתֶרֶת מַיִם חַיִּים וְזַכִּים לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ. נְחִילֵי דְבוֹרִים פִּקְחוֹת וְחָרוּצוֹת כּוֹנְנוּ לָהֶן אֶת־עֲדוֹתיהֶן בִּנְקִיקֵי סְלָעִים וּנְבוּבֵי הָעֵצִים וַתַּעֲנֵקְנָה לְכָל־יָד שְׁלוּחָה מִתְּנוּבַת עֲמָלָן הַמְּתוּקָה וּמֵעֲסִיסָן הֶעָרֵב. אִילָנֵי שַׁעַם, עֲצֵי אֱלֹהִים אֵלֶּה, הִתְפַּצְּלוּ מֵאֲלֵיהֶם אֶת־קְלִפָּתָם הָרְחָבָה וְהַקַּלָּה, לִהְיוֹת לִירִיעָה פְרוּשָׂה עַל־מִשְׁכְּנוֹת הָאָדָם, לְמַחֲסֶה לָהֶם וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר. בַּיָּמִים הָהֵם – וּשְׁלוֹם אֱמֶת שָׁלַט בָּאָרֶץ וְאַהֲבָה וְאַחֲוָה וְרֵעוּת הָיוּ בֵּין הָאָדָם וּבֵין רֵעֵהוּ. דֶּקֶר הַמַּחֲרֵשָׁה בְּפִיו הֶעָקֹם לֹא־נוֹעַז עוֹד לְפַלֵּחַ וּלְרַטֵּשׁ אֶת־בֶּטֶן הָאֲדָמָה, הָאֵם הָרַחֲמָנִיָּה לְכָל־חָי, כִּי גַם בְּאֶפֶס־יָד וּבְאֵין אוֹנֵס פָּתֹחַ פָּתְחָה אֶת־חֵיקָהּ הַמָּלֵא בִרְכַּת אֱלֹהִים וַתַּשְׂבַּע רָצוֹן לְכָל־בָּנֶיהָ כְּאֶחָד. וּתְמִימִים וְיִשְׁרֵי דֶרֶךְ הָיוּ בְנֵי הָאָדָם וְלִבָּם לֹא־יָדַע קִנְאָה וְתַאֲוָה; לֹא־הִתְנַשֵּׂא אִישׁ עַל־רֵעֵהוּ וְעֵין אָדָם לֹא־צָרָה בַחֲבֵרוֹ. וַיְהִי לְבוּשׁ הָאָדָם רַק לְכַסּוֹת מַעֲרֻמָּיו, וְאַחֲרֵי תִפְאֶרֶת שָׁוְא, מֶשִׁי וְאַרְגָּמָן וִיקַר אֵטוּן מִצֹּר יָבֹא, לֹא רָדָף. הָרוֹעוֹת בַּשָּׂדֶה, עֲלָמוֹת צְנוּעוֹת וּכְלִילוֹת יֹפִי, הַלֵּךְ הִלְּכוּ בְּלִי צָעִיף עַל פְּנֵי גְבָעוֹת וּבְתוֹךְ עֲמָקִים, מַחְלָפוֹת עֲבֻתּוֹת לָהֶן וּמִקְלְעוֹת צִיצֵי־בָר עִם־יְרַק עָלִים לִוְיַת־חֵן לְרָאשֵׁיהֶן, וַתִּהְיֶינָה נֶחְמָדוֹת לְמַרְאֶה גַּם־מִגְּבִירוֹת הַכְּרַכִּים, הַיּוֹצְאוֹת לְבוּשׁוֹת מִכְלוֹל וּמִתְיַפּוֹת בַּעֲדִי עֲדָיִים מוּבָאִים מֵעֶבְרֵי יַמִּים, כְּכֹל אֲשֶׁר־יְחַדֵּשׁ לַבְּקָרִים יֵצֶר הַהִתְהַדְּרוּת. וּמַאֲוַיֵּי הָאָדָם, אַהֲבָתוֹ וְגַעְגוּעָיו, אַף־הֵם לָבְשׁוּ מִלִּים פְּשׁוּטוֹת וּתְמִימוֹת, כְּתֻמַּת רַחֲשֵׁי הַלֵּב אֲשֶׁר הוֹלִידוּ אוֹתָם. גַּם אֶת־הַשֶּׁקֶר לֹא־יָדַע הָאָדָם עוֹד וְלֹא הִשִּׂיגוּ הַתַּרְמִית וְהַחֲנֻפָּה אֶת־גְּבוּל הָאֱמֶת וְהַתֹּם. הַמִּשְׁפָּט לֹא נָטָה מִדֶּרֶךְ הַצֶּדֶק, לֹא עִוְּתוּהוּ הַשּׁחַד וּמַשּׂוֹא הַפָּנִים, וּזְדוֹן תַּקִּיפִים לֹא־שָׁלַט בּוֹ לְרָעָה. כִּי גַּם־אָשֵׁם וְנִשְׁפָּט עוֹד טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, כִּי לֹא־הִשְׁחִית עוֹד הָאָדָם אֶת־דַּרְכּוֹ וְלֹא הִתְעִיב עֲלִילָה. וְעַתָּה הִנֵּה בָאוּ יָמִים אֲחֵרִים, יָמִים רָעִים מְאֹד. הַתַּאֲוָה וְהַקִּנְאָה הֵרִימוּ רֹאשׁ וְהָרֶשַׁע יִתְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה. וּמִיּוֹם לְיוֹם הוֹלֶכֶת וְרַבָּה רָעַת הָאָדָם וְהַתּוֹעֵבָה תִּפְרֹץ בְּכָל־גְּבוּלוֹתָיו. אֵין אֱמֶת וְאֵין מִשְׁפָּט וְאֵין צֶדֶק וְאֵין תֹּם וּמֵישָׁרִים בָּאָרֶץ. וַיָּקֶם אֱלֹהִים אֶת־עֲדַת הָאַבִּירִים לְהָבִיא יְשׁוּעָה בָאָרֶץ,לִהְיוֹת מָעוֹז לַדָּל וּמַחֲסֶה לָאֶבְיוֹן, אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת. וַאֲנִי, אֶחָד מִן־הָאַבִּירִים הָהֵם, בָּאתִי עַתָּה בְּצֵל קוֹרַתְכֶם, אַחַי הָרוֹעִים. וְאַתֶּם, אַנְשֵׁי חֶסֶד, אַף כִּי לֹא־יְדַעְתֶּם מָה אֲנִי וּמִי אֲנִי, וּבְכָל־זֹאת לֹא מְנַעְתֶּם מִמֶּנִּי וּמִנּוֹשֵׂא כֵלַי אֶת־הַטּוֹב וְאֶת־הַכָּבוֹד, לָכֵן בְּרוּכִים אַתֶּם וּבְרוּכִים תִּהְיוּ לֵאלֹהִים!”

כְּכָל־דִּבְרֵי הַמַּשָּׂא וְהֶחָזוֹן הָאֵלֶּה נָשָׂא דּוֹן קִישׁוֹט עַל־חֹפֶן מְלֵאָה אַלּוֹנִים, כִּי הַזְכֵּר הִזְכִּירוּהוּ הָאַלּוֹנִים אֶת־יְמֵי דוֹר הַזָּהָב וְלֹא־כָלָא אֶת־רוּחוֹ עוֹד. וְהָרוֹעִים הִטּוּ אֹזֶן לְכָל־הַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים הַהֵם וַיִּתְמְהוּ מְאֹד אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, כִּי לֹא־הֵבִינוּ לְשֵׂכֶל אֲמָרָיו וְלֹא יָדְעוּ מָה הֵם וּמַה־מְּקוֹמָם פֹּה.

וְגַם סַנְשׁוֹ הֶחֱרִישׁ – וַיּוֹסֶף לֶאֱכֹל לְתֵאָבוֹן גָּדוֹל אֶת־הָאַלּוֹנִים אָכֹל וְהַגֵּשׁ פִּיו אֶל־נֹאד הַיַּיִן הַשֵּׁנִי, אֲשֶׁר תָּלוּהוּ הָרוֹעִים לְצַנְּנוֹ עַל שׂוֹכַת הַשָּׁעַם.

כִּכְלוֹת דִּבְרֵי דּוֹן קִישׁוֹט פָּתַח אֶחָד מִן־הָרוֹעִים אֶת־פִּיו וַיֹּאמַר:

“אֲדוֹנֵנוּ הָאַבִּיר הַמְשׁוֹטֵט, גַּם־זֹאת נַעֲשֶׂה־לְּךָ, לְמַעַן תֵּדַע עַד־כַּמָּה יָקָר כְּבוֹדְךָ בְּעֵינֵינוּ, כִּי עוֹד מְעַט וּבָא הֲלֹם אֶחָד מִנְּעָרֵינוּ, וְנִגֵּן לְפָנֶיךָ עֲלֵי־נֵבֶל וּבְפִיו יָשִׁיר מִשִּׁירוֹתָיו הַנְּעִימוֹת, וְשָׁמַעְתָּ וְעָרַב לְאָזְנֶיךָ, כִּי יְפֵה־קוֹל וּמֵיטִיב נַגֵּן הַנַּעַר מֵאֵין כָּמוֹהוּ”.

עַד זֶה מְדַבֵּר – וְזִמְרַת נֵבֶל עֲרֵבָה נִשְׁמְעָה מִקָּרוֹב, וּכְרֶגַע נִרְאָה גַם־הַמְּנַגֵּן, וְהוּא נַעַר יְפֵה תֹאַר וִיפֵה עָיִן. וַיּוֹשִׁיבוּהוּ הָרוֹעִים בְּתוֹכָם, וַיְנַגֵּן וַיָּשַׁר בְּאָזְנֵיהֶם מִמֵּיטַב נְגִינוֹתָיו וְשִׁירוֹתָיו. וַיֶּעֶרְבוּ הַשִּׁירִים מְאֹד עַל־דּוֹן קִישׁוֹט, וַיְבַקֵּשׁ לְהוֹסִיף עוֹד, וְאוּלָם בְּעֵינֵי סַנְשׁוֹ הָיָה הַדָּבָר רָע, כִּי בִּמְלֹאת כְּרֵסוֹ נָטָה מְאֹד אֶל־הַשֵּׁנָה, וַיֹּאמֶר בְּזַעַף אֶל־אֲדוֹנוֹ:

“אֵין טוֹב לַאדוֹנִי בִּלְתִּי אִם־יַצִּיעַ לוֹ כְרֶגַע מִשְׁכָּב וְיָשֵׁן, כִּי הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה, הָעוֹבְדִים יוֹם יוֹם בְּזֵעַת אַפָּם, הַשֵּׁנָה יָפָה לָהֶם בַּלַּיְלָה וְאֵין לִבָּם פּוֹנֶה עַתָּה אֶל־הַזְּמִירוֹת וְאֶל־הַפִּזְמוֹנִים”.

“אָמְנָם רוֹאֶה אֲנִי עַיִן בְּעַיִן”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, " כִּי מִשְׁמוּשׁ הַנֹּאד מַטֶּה יוֹתֵר לְשֵׁנָה מִלְּזִמְרָה".

“כֻּלָּנוּ טָעַמְנוּ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, מִן־הַיַּיִן וַיֶּעֱרַב לָנוּ”, עָנָה סַנְשׁוֹ.

“לֹא אֲכַחֵד זֹאת”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “קוּם אֵפוֹא אַתָּה וְהָכֵן לְךָ מִשְׁכָּב בַּאֲשֶׁר תִּבְחַר, וְאִישׁ כָּמוֹנִי נָאֶה לוֹ יוֹתֵר לִהְיוֹת עֵר כָּל־הַלַּיְלָה מִתֵּת שֵׁנָה לְעֵינָיו. אִם־כֹּה וְאִם־כֹּה עֲמָד־נָא וְחַבְּשָׁה־לִּי אֶת־אָזְנִי, כִּי כָאֹב תִּכְאַב עָלַי יוֹתֵר מִן־הַמִּדָּה.”

וַיָּקָם סַנְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת־חֵפֶץ אֲדוֹנָיו, וַיַּרְא אֶחָד מִן־הָרוֹעִים אֶת־הַפֶּצַע וַיִּקְטֹף עָלִים מִן־הַחֲלָפוֹת הַגְּדֵלִים שָׁם בְּשֶׁפַע, וַיִּלְעָסֵם, וַיִּזֶר עֲלֵיהֶם מְעַט מֶלַח, וַיִּמְרַח עַל־הַפֶּצַע וַיַּחְבְּשֵׁהוּ, בְּאָמְרוֹ כִּי אֵין טוֹב כַּסַּם הַזֶּה לְמַרְפֵּא. וְאָמְנָם כַּאֲשֶׁר אָמַר הָרוֹעֶה כֵּן הָיָה, וַיִּרְוַח הַרְבֵּה לְדוֹן קִישׁוֹט מִכְּאֵבוֹ.

 

פֶּרֶק שְׁלשָׁה עָשָׂר: תַּקָּלָה שֶׁבָּאָה לָאַבִּיר וּלְנוֹשֵׂא כֵלָיו עַל־יְדֵי בְהֵמָה    🔗

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיָּקוּמוּ דּוֹן קִישׁוֹט וְנוֹשֵׂא כֵלָיו וַיִּפָּרְדוּ מֵעַל־הָרוֹעִים וַיֵּצְאוּ לְדַרְכָּם. וַיָּבֹאוּ בַצָּהֳרַיִם אֶל־יַעַר אֶחָד, וַיִּמְצְאוּ שָׁם בִּקְעָה יָפָה, כֻּלָּהּ דֶּשֶׁא יָרֹק, וּפֶלֶג מַיִם זַכִּים וְקָרִים שׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה. וַיֹּאמְרוּ לְהִנָּפֵשׁ שָׁם בַּצֵּל וּלְהִסָּתֵר מֵחֹם הַיּוֹם, וַיְשַׁלְּחוּ אֶת־בְּעִירָם בַּמִּרְעֶה הַדָּשֵׁן, לִרְעוֹת שָׁם כַּטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם, וְהֵם יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל עַל־שְׂפַת הַנָּחַל. וַיּוֹצִיאוּ מִיֶּתֶר הַצֵּידָה אֲשֶׁר בְּתַרְמִילָם, וַיֹּאכְלוּ בְכָל־פֶּה, אָכוֹל וְכַלּוֹת אֶת כָּל־הַמָּזוֹן. וְסַנְשׁוֹ לֹא־נִזְהַר לְהָבִיא בַכֶּבֶל אֶת־רַגְלֵי רוֹסִינַנְטֵי, כִּי הָיָה הַסּוּס בְּעֵינָיו שְׁפַל בֶּרֶךְ וּמַצְנִיעַ לָכֶת, וַיִּבְטַח בּוֹ, כִּי יִשְׁמֹר נַפְשׁוֹ מִמּוֹקֵשׁ וְלֹא יְשָׂרֵךְ דְּרָכָיו. וְאוּלָם הַשָּׂטָן אָבָה הַכְשִׁילוֹ, וַיַּקְרֶה לְפָנָיו שִׁפְעַת סוּסוֹת רוֹעוֹת בָּאָחוּ מִנֶּגֶד, כִּי הָיָה שְׂדֵה הַיַּעַר הַהוּא מְקוֹם חֲנוֹת בַּצָּהֳרַיִם לְחַמָּרִים וּלְסַיָּסִים מֵעוֹבְרֵי הַדָּרֶךְ. וַיְהִי אַךְ־הֵרִיחַ בָּהֶן רוֹסִינַנְטֵי, וַיֵּט אַחֲרֵי שְׁרִירוּת לִבּוֹ, וַיָּרָץ בְּרֶגֶל קַלָּה וּבְצָהֳלָה לִקְרָאתָן וַיֹּאמֶר לְהִתְעַלֵּס אִתָּן. וְלֹא־אָבוּ לוֹ הַסּוּסוֹת, כִּי נָעַם לָהֶן הַמִּרְעֶה מֵחֶבְרַת הַסּוּס הַנָּכְרִי. וַתִּבְעַטְנָה בוֹ וּבְאַהֲבָתוֹ, וַתִּשְׁלַחְנָה בוֹ שֵׁן, וְגַם אֶת־מַחְגֹּרֶת הָאֻכָּף קוֹסֵסוּ. וַיַּעֲמֹד רוֹסִינַנְטֵי עָרֹם וַחֲשׂוּף מָתְנָיִם; וְאוּלָם סוֹר לֹא סָר מִשָּׁם, וַיְקַבֵּל אֶת־כָּל־הַיִּסּוּרִים בְּאַהֲבָה. וַיִּרְאוּ הַסַּיָּסִים כִּי מַקְשֶׁה עֹרֶף הוּא וּמִבְּהֶמְתָּן לֹא יֶחְדַּל, וַיֵּאָסְפוּ עָלָיו בְּמַקְלוֹת וּבְאַלּוֹת וַיַּכּוּהוּ בְלִי־חֶמְלָה מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת וְנֶאֱמָנוֹת. עַד־אֲשֶׁר נָמוֹטוּ רַגְלָיו וַיִּפֹּל אַרְצָה כַּפָּגֶר. כִּרְאוֹת דּוֹן קִישׁוֹט וְסַנְשׁוֹ מֵרָחוֹק וַיָּרוּצוּ בְכָל־כֹּחָם אֶל־מְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה. וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט לְסַנְשׁוֹ:

“רוֹאֶה אֲנִי,אָחִי סַנְשׁוֹ, כִּי בְּנֵי הָאָדָם הָאֵלֶּה לֹא מִן־הָאַבִּירִים הֵם, כִּי אִם־נִקְלִים וְשִׁפְלֵי־עָם, וְלָכֶן גַּם־אַתָּה תּוּכַל הַפַּעַם לִהְיוֹת לִי לְעֵזֶר בְּצֵאתִי לְהִנָּקֵם בָּהֶם אֶת־נִקְמַת סוּסִי הַנִּכְלָם לְעֵינֵינוּ.”

“אֲהָהּ, אֲדוֹנִי, מַה־כֹּחֵנוּ לַעֲשׂוֹת נְקָמָה – וְהֵם רַבִּים מְאֹד כְּעֶשְׂרִים אִישׁ וָמָעְלָה, וַאֲנַחְנוּ רַק שְׁנֵי אֲנָשִׁים הִנֶּנּוּ, אוֹ אִישׁ וּמֶחֱצָה!”

“אֲנִי הָאֶחָד שָׁקוּל כְּנֶגֶד מְאוֹתֵיהֶם”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, וּמִבְּלִי דַּבֵּר דָּבָר עוֹד שָׁלַף אֶת־חַרְבּוֹ וַיַּעַט אֶל־הַסַּיָּסִים. וְגַם סַנְשׁוֹ הִתְעוֹרֵר וַיַּעַשׂ כֵּן, כִּי אָצַל עָלָיו אֲדוֹנוֹ מֵרוּחַ גְּבוּרָתוֹ וַחֲמַת כֹּחוֹ. וַיַּךְ דּוֹן קִישׁוֹט בְּחַרְבּוֹ אֶת־אֶחָד הַסַּיָּסִים מַכָּה קָשָׁה, וַיִּכְרֹת מֵאַדַּרְתּוֹ וּמִכְּתֵפוֹ יָחַד. וַיָּקוּמוּ כָל־הַסַּיָּסִים כְּאִישׁ אֶחָד, וַיִּתְנַפְּלוּ עַל־הָאַבִּיר וְנוֹשֵׂא כֵלָיו בְּאַלּוֹתֵיהֶם, וַיַּמְטִירוּ עֲלֵיהֶם מַהֲלֻמּוֹת כְּבֵדוֹת, וַיַּחְבְּטוּם בָּחֳרִי־אַף וּבְקֶצֶף גָּדוֹל. מִן־הַמַּכָּה הַשְּׁנִיָּה נָפַל סַנְשׁוֹ וַיִּגְהַר מְלוֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, וּלְדוֹן קִישׁוֹט לֹא־עָמְדוּ הַפַּעַם אֹמֶץ לִבּוֹ וּגְבוּרָתוֹ, וַיִּפֹּל תַּחַת הַמַּכּוֹת אַרְצָה אַף־הוּא, וַיִּקֶר הַמִּקְרֶה לִהְיוֹת מַפַּלְתּוֹ אֵצֶל מַפֶּלֶת רוֹסִינַנְטֵי, כִּי הַסּוּס הֶחָבוּט וְהַמָּעוּךְ שָׁכַב עוֹד סָרוּחַ בִּמְקוֹמוֹ וְלֹא יָכֹל קוּם, וַיִּשְׁתַּטַּח אֲדוֹנוֹ לְרַגְלָיו. כִּרְאוֹת הַסַּיָּסִים אֶת־כָּל־הָעֲלִילָה אֲשֶׁר עוֹלְלוּ הַפַּעַם, וַיְמַהֲרוּ וַיִּטְעֲנוּ אֶת־בְּעִירָם וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם, וַיַּעַזְבוּ אֶת־גִּבּוֹרֵי הַחַיִל וְאֶת־הַסּוּס שׁוֹכְבִים שְׁלָשְׁתָּם לְמַעֲצֵבָה עַל־הָאָרֶץ.

וְסַנְשׁוֹ הִתְעוֹרֵר רִאשׁוֹנָה מִן־הַמַּכּוֹת וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּא שׁוֹכֵב בְּצַד אֲדוֹנוֹ, וַיֵּאָנַח וַיֵּאָנֵק מְאֹד, וַיֹּאמֶר בְּקוֹל רָפֶה וּמָלֵא תַחֲנוּנִים:

“אוֹי, אֲדוֹנִי דּוֹן קִישׁוֹט, אוֹי אוֹי, אֲדוֹנִי!”

“מַה־בַּקָּשָׁתְךָ, אָחִי סַנְשׁוֹ?” – הֵשִׁיב דּוֹן קִישׁוֹט, וְקוֹלוֹ רָפֶה וּמָלֵא תַחֲנוּנִים אַף־הוּא. “שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי אֲדוֹנִי, אִם־טוֹב הַדָּבָר וְכָשֵׁר לְפָנֶיךָ, יְהִי־נָא חַסְדְּךָ לְהַגְמִיאֵנִי מְעַט מִצְּרִי פֵיאוֹבְּלַס, אִם־יֶשְׁנוֹ תַּחַת יָדְךָ, אוּלַי מַרְפֵּא בוֹ גַּם־לְשֶׁבֶר עֲצָמוֹת כַּאֲשֶׁר יֵיטִיב גֵּהָה לִפְצָעִים”.

“אֲהָהּ, יְדִידִי”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “אִלּוּ הָיָה הַצֳּרִי בְּיָדִי מֶה הָיִיתִי חָסֵר? וְאוּלָם בִּכְבוֹדִי כְּבוֹד אַבִּיר מְשׁוֹטֵט, נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי בְּעוֹד שְׁנֵי יָמִים, אִם־לֹא מִן־הַשָּׁמַיִם יְעַכְּבוּנִי, וְהָיָה הַצֳּרִי הַהוּא בְּיָדִי אוֹ כִּי־שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתַי יָבשׁ תִּיבַשְׁנָה…”

“וּמַה־דַּעְתְּךָ, אֲדוֹנִי”, הוֹסִיף סַנְשׁוֹ לִשְׁאֹל, “כַּמָּה יֶאֱרַךְ הַזְּמַן עַד־שׁוּב אֵלֵינוּ הַכֹּחַ לְהָנִיעַ רָגֶל?”

“אֱלֹהִים הוּא הַיּוֹדֵעַ”, עָנָה דּוֹן קִישׁוֹט הַנֶּחְבָּל; וְאַחַר נֶאֱנַח וַיֹּאמַר: “אֲבָל אָשֵׁם אָנֹכִי, כִּי־חִלַּלְתִּי חַרְבִּי לְהֲנִיפָהּ עַל־בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר לֹא מִן־הָאַבִּירִים הֵם כָּמוֹנִי, וְעַל־כֵּן בָּאָה עָלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת. אֵין זֹאת כִּי אִם־הֶעֱלֵיתִי עָלַי אֶת־חֲמַת אֱלֹהֵי הַקְּרָב, כִּי־עָבַרְתִּי חֹק אַבִּירִים וְנֶעֱנָשְׁתִּי. עַל־כֵּן שְׁמַע אֶת־אֲשֶׁר אֲנִי מְצַוְּךָ הַפַּעַם, וְאַתָּה שִׂים לֵב לִדְבָרַי וְהִזָּהֵר בָּהֶם, כִּי בִשְׁלוֹמִי וּבִשְׁלוֹם נַפְשְׁךָ הוּא: אִם־תִּרְאֶה אֲסַפְסוּף מִבְּנֵי בְלִי־שֵׁם כָּאֵלֶּה מִתְנַפְּלִים עָלֵינוּ, אַל־נָא תְיַחֵל כִּי אֶשְׁלֹף אֲנִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ; כַּדָּבָר הַזֶּה לֹא־אֶעֱשֶׂה עוֹד, כִּי־אִם־אַתָּה לְבַדְּךָ שְׁלֹף חֶרֶב וְהַךְ בָּהֶם לְכָל־אַוַּת נַפְשֶׁךָ! גְּזֹר עַל־יָמִין וְעַל־שְׂמֹאל. אֶפֶס אִם־יָבֹאוּ אַחֲרֵי־כֵן גַּם־אַבִּירִים לְעֶזְרָתָם וְנוֹסְפוּ עַל־שׂוֹנְאֵינוּ –אָז רַק־אָז גַּם־אֲנִי אָקוּם לְהוֹשִׁיעֲךָ, וּבִזְרוֹעִי הַנְּטוּיָה אַכְרִיעַ אֶת־כֻּלָּם. וְאַתָּה הֲלֹא רָאִיתָ עַיִן בְּעַיִן בְּכָל־מַסּוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת מָה חֲזָקָה הַזְּרוֹעַ הַזֹּאת!”

הַדָּבָר הַזֶּה לֹא־יָשָׁר בְּעֵינֵי סַנְשׁוֹ וַיֹּאמַר:

“בִּי אֲדוֹנִי, הֲלֹא יוֹדֵעַ אַתָּה כִּי אִישׁ שָׁלוֹם וּמְנוּחָה וְאֶרֶךְ רוּחַ עַבְדְּךָ מֵעוֹדוֹ, וְטוֹב לִי לָשֵׂאת כָּל־כְּלִמָּה וְכָל־עֶלְבּוֹן בִּדְמָמָה מֵהַשְׁלֵךְ נַפְשִׁי מִנֶּגֶד, כִּי־חָנַן אֱלֹהִים אֶת־עַבְדְּךָ אִשָּׁה וּבָנִים וּמִחְיָתָם עָלַי. וְעַל־כֵּן אַף־אֲנִי מוֹסֵר לְךָ מוֹדָעָה מֵרֹאשׁ, כִּי חָלִילָה וְחָלִילָה לִי מֵעַתָּה מֵהָנִיף חַרְבִּי גַּם עַל־אַבִּיר וְגַם עַל־אַחַד הָעָם; וּמֵרֹאשׁ אֲנִי מוֹדִיעַ פֹּה נֶגֶד אֱלֹהִים, כִּי סוֹלֵחַ אֲנִי מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה סְלִיחַת עוֹלָם עַל כָּל־דְּבַר כְּלִמָּה וְעַל כָּל־עֶלְבּוֹן אֲשֶׁר יַשִּׂיא עָלַי כָּל־אִישׁ, אִם־נִקְלֶה וְאִם־נִכְבָּד, אִם עָשִׁיר וְאִם־דָּל, אִם בֶּן־אֲצִילִים וְאִם בֶּן־בְּלִי־שֵׁם”.

כִּשְׁמוֹעַ דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה –וַיֹּאמַר:

“מְאֹד מְאֹד הָיִיתִי תָאֵב, כִּי תָשׁוּב אֵלַי נְשִׁימָתִי וְכִי יֶחְדַּל מְעַט הַכְּאֵב אֲשֶׁר בְּצַלְעִי, לְמַעַן אֶמְצָע כֹחַ לְהַשְׂכִּילְךָ בִינָה, עַד־כַּמָּה רַבָּה מְשׁוּגָתְךָ, סַנְשׁוֹ. הַגַּע בְּעַצְמְךָ, הָאֻמְלָל! אִלּוּ נֶהְפַּךְ מַזָּלֵנוּ פִתְאֹם לְטוֹבָתֵנוּ וֶהֱבִיאָנוּ בְלִי פֶגַע וּמִכְשׁוֹל אֶל־חוֹף אֶחָד מִן־הָאִיִּים, אֲשֶׁר יְעַדְתִּיו לָךְ – אֵיכָכָה תַעֲשֶׂה מֶמְשָׁלָה בָּאִי הַזֶּה אִם־לֹא בְיָד חֲזָקָה? הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי בְנֵי הָאֲרָצוֹת הַנִּכְבָּשׁוֹת לֹא בִמְהֵרָה וְלֹא בְרָצוֹן יִתְּנוּ אֶת־צַוָּארָם בְּעֹל הַמַּלְכוּת הַחֲדָשָׁה, וְיֵשׁ אֲשֶׁר יְנַסּוּ גַּם־לִפְרֹק אֶת־הָעֹל מֵעַל צַוָּארָם וְקָמוּ לִמְרֹד בְּךָ וּבְמֶמְשַׁלְתֶּךָ – הַאֻמְנָם תִּסְלַח לָהֶם וְלֹא תִתְיַצֵּב בִּפְנֵיהֶם? לֹא, סַנְשׁוֹ אָחִי: עֵצָה וּגְבוּרָה לַמֶּמְשָׁלָה! וּבִלְעֲדֵיהֶן לֹא־תָקוּם מֶמְשַׁלְתֶּךָ וְלֹא־תִכּוֹן בְּיָדֶךָ”.

“לוּ מָצָאתִי אֶת־הָעֵצָה וְאֶת־הַגְּבוּרָה הַיּוֹם, בְּבוֹא עָלֵינוּ הַצָּרָה! וְאוּלָם עַתָּה חֵי רֹאשִׁי הַפָּצוּעַ, כִּי טוֹבוֹת לִי תַחְבּשׁוֹת וּרְטִיּוֹת מִכָּל־הָעֵצוֹת וְהַגְּבוּרוֹת גַּם־יָחַד. וְעַל־כֵּן לוּא שְׁמָעֵנִי: יְנַסֶּה־נָּא אֲדוֹנִי לָקוּם, אוּלַי יְהִי אֱלֹהִים עִמְּךָ וְיָכָלְתָּ עֲמֹד עַל־רַגְלֶיךָ וַהֲקִימוֹנוּ בְעֶזְרַת אֱלֹהִים גַּם אֶת־רוֹסִינַנְטֵי הֶעָלוּב, אַף כִּי־הוּא אֵינֶנּוּ רָאוּי לְכָךְ, כִּי רַק־בִּגְלָלוֹ בָּאָנוּ הָאָסוֹן. מֵעוֹלָם לֹא פִּלַּלְתִּי כִּי רוֹסִינַנְטֵי הַצָּנוּעַ וְהַתָּמִים יַעֲשֶׂה לָנוּ כֹה! אֵין זֹאת כִּי נֶאֱמָן הַמָּשָׁל: יוֹסִיף יָמִים יוֹסִיף דָּעַת. מִי מִלֵּל לִי, כִּי אַחֲרֵי הַמַּכָּה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הִכָּה אֲדוֹנִי בְחַרְבּוֹ אֶת־הַפָּרָשׁ הָאֻמְלָל הַהוּא עַל־יַד הַמֶּרְכָּבָה תִּתְחוֹלֵל פִּתְאֹם סְעָרָה כְבֵדָה שֶׁל־מַהֲלֻמּוֹת מַקֵּל וְאַלָּה עַל־גַּבֵּינוּ אָנוּ!”

“אֵין גַּב דּוֹמֶה לְגַב”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט בִּמְרִירוּת, “וְאִם־גַּבְּךָ אַתָּה, הַמְלֻמָּד בְּמַכּוֹת וְשַׂק עָבֶה כְּסוּתוֹ, יִכְאַב עָלֶיךָ כָּכָה, אַף כִּי־גַבִּי אֲנִי, הַמְפֻנָּק מִנֹּעַר וּמַעֲטֵהוּ בּוּץ דַּק מֵאֶרֶץ הוֹל – הֲלֹא יִגְדַּל מַכְאוֹבוֹ שִׁבְעָתָיִם. וְאָמְנָם לוּלֵא יָדַעְתִּי נֶאֱמָנָה, כִּי פְגָעִים כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה נַחֲלַת כָּל־הָעוֹבְרִים בִּבְרִית הָאַבִּירִים, כִּי־עַתָּה מַתִּי מִיָּגוֹן וָצָעַר”.

“אֲבָל יֹאמַר־נָא לִי אֲדוֹנִי בְחַסְדּוֹ”, שָׁאַל סַנְשׁוֹ, “הֲיִמְצְאוּ הָאַבִּירִים נְחָלוֹת כָּאֵלֶּה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אִם־לֹא? כִּי יָרֵא אֲנִי, פֶּן־תִּפֹּל חָלִילָה בְּגוֹרָלֵנוּ עוֹד נַחֲלָה אַחַת כָּזֹאת – וְלֹא־יִהְיֶה בָנוּ כֹּחַ עוֹד לְהַגִּיעַ אֶל־הַנַּחֲלָה הַשְּׁלִישִׁית לְעוֹלָם, אִם־לֹא בְּחֶסֶד אֱלֹהִים וּבְחֶמְלָתוֹ הָרַבָּה עָלֵינוּ”.

“דַּע לְךָ, סַנְשׁוֹ אָחִי”, עָנָה דּוֹן קִישׁוֹט,“כִּי אָמְנָם רַבִּים מְאֹד פִּגְעֵי הָאַבִּירִים, וְאוּלָם גַּם־שְׂכָרָם הַרְבֵּה, הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי גַּם־הַקָּטָן שֶׁבָּהֶם אַךְ כִּשְׂחוֹק לוֹ לְהַעָשׂוֹת קֵיסָר וָמֶלֶךְ. וְלוּלֵא הַמַּכְאוֹב הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בְּצַלְעוֹתַי, כִּי־עַתָּה הֵבֵאתִי לְךָ עַל־זֶה חֲבִילֵי חֲבִילוֹת שֶׁל־רְאָיוֹת מִתּוֹךְ סִפְרֵי הָאַבִּירִים אֲשֶׁר יָדַעְתִּי. הֲלֹא כֵן הָיָה מַעֲשֶׂה, לְמָשָׁל, בָּאַבִּיר הַגָּדוֹל אַמַּדִּיס הַגַּלִּי, אֲשֶׁר־נָפַל יוֹם אֶחָד בְּיַד אוֹיְבוֹ וּמְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ הַמְכַשֵּׁף אַרְקְלֵי, וַיִּקְשְׁרֵהוּ הַמְכַשֵּׁף אֶל־הָעַמּוּד אֲשֶׁר בַּחֲצֵרוֹ וַיַּכֵּהוּ בְמוֹסְרוֹת סוּסוֹ מָאתַיִם מַכּוֹת. וְסוֹפֵר אֶחָד נֶעְלַם שֵׁם אֲבָל נֶאֱמָן מְאֹד מְסַפֵּר עוֹד מַעֲשֶׂה בְּאַבִּיר וּפֶבּוּס שְׁמוֹ, אֲשֶׁר־יָשַׁב כָּלוּא בְּאַחַד הָאַרְמוֹנוֹת, וּפִתְאֹם נִבְקְעָה הָרִצְפָה מִתַּחְתָּיו וַיִּפֹּל אֶל־תּוֹךְ מְעָרָה אֲפֵלָה מְאֹד וְיָדָיו וְרַגְלָיו אֲסוּרוֹת בַּחֲבָלִים. שָׁם תְּפָשׂוּהוּ וַיְעַנּוּהוּ עַד־מָוֶת, כִּי הֵבִיאוּ אֶל־בִּטְנוֹ עַל־יְדֵי חֶֹקן סִילוֹן שֶׁל־מֵימֵי שֶׁלֶג וָחוֹל יַחְדָּו, וְלוּלֵי הַמְכַשֵּׁף הַגּוֹאֵל שֶׁבָּא לִישׁוּעָתוֹ, כִּי־עַתָּה הָיָה בְכָל־רָע. כָּל־זֹאת לֹא־אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי אִם־לְמַעַן תֵּדַע, כִּי לֹא־טוֹב אֲנִי אֵפוֹא מֵאֵלֶּה הָאַבִּירִים גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל, וְאֵין רַע אִם־גַּם־אֲנִי אֶתְעַנֶּה מְעַט בִּקְהָלָם. וְגַם־זֹאת עָלֶיךָ לָדַעַת, סַנְשׁוֹ, כִּי הַפְּצָעִים הָעֲשׂוּיִים בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה בִּכְלִי־עֵץ סְתָם לֹא לְחֶרְפָּה הֵם לָאִישׁ הַמֻּכֶּה וְאֵין שְׁמָם פְּצָעִים כְּלָל. הֲלֹא דִין מְפֹרָשׁ הוּא בְּדָתֵי הַקְּרָב לֵאמֹר: וְכִי־יַכֶּה תּוֹפֵר נְעָלִים אֶת־עֲמִיתוֹ בָּאִמּוּם אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֵין חֶרְפָּה לַמֻּכֶּה, כִּי לֹא בְּמַקֵּל הִכָּהוּ. וְגַם־אֲנַחְנוּ, אַף כִּי־מִעֵךְ מִעֲכוּ הַפַּעַם אֶת־צַלְעוֹתֵינוּ בַּמִּלְחָמָה, בְּכָל־זֹאת נְקִיִּים אֲנַחְנוּ מֵחֶרְפָּה, כִּי הַכֵּלִים אֲשֶׁר רוֹצְצוּ וַיָּדוּשׁוּ אֶת־בְּשָׂרֵנוּ אֵינָם בִּלְתִּי אִם־יִתְדוֹת עֵץ וּמוֹטוֹת בִּלְבָד, וּבְיַד אַחַד הָאוֹיְבִים לֹא־רָאִיתִי, כִּמְדֻמֶּה, לֹא־חֶרֶב וְלֹא־חֲנִית וְלֹא־פִגְיוֹן…”

“לֹא מָצְאָה לִי הַשָּׁעָה לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אִם כַּאֲשֶׁר רָאִיתָ כֶּן־הוּא”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “כִּי בְּטֶרֶם מָצָאתִי אֶת־יָדַי וְאֶת־רַגְלַי וְהִנֵּה חָשְׁכוּ עֵינַי מִן־הַמַּכּוֹת וְרַגְלַי מָעָדוּ, וָאֶפֹּל תַּחְתַּי בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־אֲנִי שׁוֹכֵב עָלָיו עַתָּה סָרוּחַ לְעֵינֶיךָ, וְאֵין אֲנִי חוֹשֵׁשׁ כְּלָל, אִם־הַמַּכּוֹת מַכּוֹת חֶרְפָּה הֵן וְאִם־לֹא. כָּל־דַּאֲגָתִי עַתָּה רַק־לִבְשָׂרִי, אֲשֶׁר יִכְאַב עָלַי מְאֹד, כִּי הָיוּ הַמַּכּוֹת חֲזָקוֹת וְנֶאֱמָנוֹת, וּלְעוֹלָם תִּהְיֶינָה חֲרוּתוֹת בְּזִכְרוֹנִי,כַּאֲשֶׁר הֵן חֲרוּתוֹת גַּם־בִּבְשָׂרִי…”

“אַל תֹּאמַר כָּזֹאת, סַנְשׁוֹ –אֵין זִכָּרוֹן אֲשֶׁר לֹא יִמְחֶנּוּ הַזְּמַן וְאֵין מַכָּה אֲשֶׁר לֹא יִרְפָּאֶנָּה הַמָּוֶת”.

“אוֹי אוֹי לְנֶחָמָה כָזֹאת”, קָרָא סַנְשׁוֹ בִּמְרִירוּת, “אִלּוֹ הָיְתָה מַכָּתֵנוּ מֵאֵלֶּה שֶׁרְפוּאָתָהּ שְׁתַּיִם שָׁלשׁ רְטִיּוֹת הֶחֱרַשְׁתִּי, וְאוּלָם אֲהָהּ, כִּי מַכָּתֵנוּ גְּדוֹלָה מְאֹד, וּתְמֵהַנִי אִם גַּם־כָּל הָרְטִיּוֹת אֲשֶׁר בְּבָתֵּי הַמַּרְפֵּא תַּעֲלֶינָה אֲרוּכָה לָהּ”.

“רַב־לָךְ, סַנְשׁוֹ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “אֱסֹף כָּל־שְׁאֵרִית כֹּחֲךָ וְהִתְחַזֵּק לָקוּם, וְגַם־אֲנִי אֶעֱשֶׂה כֵן, וְרָאִינוּ מֶה הָיָה לְרוֹסִינַנְטֵי. כִּי לְפִי הַשְׁעָרָתִי, נָפְלוּ בְחֶלְקוֹ שֶׁל־הֶעָנִי הַזֶּה שָׁלשׁ הַיָּדוֹת בְּכָל־הַמַּכּוֹת”.

“אֵין כָּל־פֶּלֶא בַּדָּבָר”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “כִּי־עַל־כֵּן גַּם־הוּא אַבִּיר מְשׁוֹטֵט כִּבְעָלָיו. וְאוּלָם תָּמֵהַּ אֲנִי עַל־חֲמוֹרִי, אֵיכָכָה יָצָא זֶה נָקִי וְשָׁלֵם מִכָּל־הַצָּרָה הַבָּאָה עָלֵינוּ וְגַם־אַחַת מֵעַצְמוֹתָיו לֹא נִשְׁבָּרָה”.

“עֵין אֱלֹהִים הִיא”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, " רָאֹה רָאָה כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנַחְנוּ וַיַּעֲמֵד לָנוּ רֶוַח וְהַצָּלָה מְעַט מִן־הַבְּהֵמָה הַזֹּאת! כִּי,לְפִי שָׁעָה, יְהִי לִי הַחֲמוֹר תַּחַת רוֹסִינַנְטִי, לַהֲבִיאֵנִי עַד־אַחַד הָאַרְמוֹנוֹת, לָתֶת־שָׁם מְנוּחָה לְעַצְמוֹתַי וְתַחְבּשֶׁת לִפְצָעָי. כִּי בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, אֵין כָּל־חֶרְפָּה לְאַבִּיר לִרְכֹּב גַּם עַל־הַחֲמוֹר, וְזוֹכֵר אֲנִי, שֶׁקָּרָאתִי בְּסֵפֶר אֶחָד, מַעֲשֶׂה בַּיָּשִׁישׁ הַטּוֹב וְהֶחָכָם סִילֶן, שֶׁבָּא אֶל־הָעִיר מֵאַת הַשְּׁעָרִים וְהוּא יוֹשֵׁב לוֹ בִּרְוָחָה וְרוֹכֵב עַל־גַּב חֲמוֹר יָפֶה וּמְשֻׁבָּח מְאֹד".

“בֵּין רְכִיבָה לִשְׁכִיבָה הַהֶבְדֵּל גָּדוֹל מְאֹד”, הֵעִיר סַנְשׁוֹ, “הָאִישׁ הַהוּא רָכַב עַל־הַחֲמוֹר וְאוּלָם אֲדוֹנִי הֲלֹא שָׁכֹב יִשְׁכַּב עָלָיו עָמוּס וְמוּטָל כְּשַׂק שֶׁל־זֶבֶל”.

“הַפְּצָעִים אֲשֶׁר יִמְצָא הָאַבִּיר בַּמִּלְחָמָה לְכָבוֹד הֵם לוֹ וְלֹא לְחֶרְפָּה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, עַל־כֵּן חֲדַל לְךָ, אָחִי סַנְשׁוֹ, מֵהָשִׁיב עַל־דְּבָרַי וְהִתְחַזַּקְתָּ וְקַמְתָּ עַל־רַגְלֶיךָ, וְעֲמַסְתַּנִי עַל־הַחֲמוֹר וְנֵלֵךְ מִפֹּה בְּטֶרֶם יֵרֵד עָלֵינוּ הַלַּיְלָה וְהִשִּׂיגָנוּ בַּמָּקוֹם הַשָּׁמֵם הַזֶּה".

“אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, כִּי אַךְ־כָּבוֹד וְאשֶׁר הוּא לְאַבִּיר לָלוּן בִּיעָרוֹת וּבְמִדְבַּר שְׁמָמָה תַּחַת כִּפַּת הָרָקִיעַ?”

“כַּדָּבָר הַזֶּה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “יַעֲשׂוּ הָאַבִּירִים לְעִתִּים, אִם־מֵאֵין בְּרֵרָה וְאִם־מֵרֹב אַהֲבָה לִבְחִירַת לִבָּם. בִּגְלַל הָאַהֲבָה יֵשׁ אֲשֶׁר יִתְגּוֹרֵר הָאַבִּיר שָׁנָה תְמִימָה אוֹ שְׁנָתַיִם בְּרֹאשׁ אַחַד הַצּוּרִים הַגְּבֹהִים וְהָיָה לְמִפְגָּע לְכָל־חֲלִיפוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָרוּחַ: הַחֹרֶב יֹאכְלֶנּוּ בַיּוֹם וְהַקֶּרַח בַּלָּיְלָה, וְהַכֹּל לְשֵׁם הַגְּבִירָה, אַף כִּי־הִיא עַצְמָה לֹא תֵדַע מִכָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מְאוּמָה. כָּכָה עָשָׂה גַּם־אַמַּדִּיס הַגַּלִּי כַּאֲשֶׁר עֲצָבַתּוּ גְּבִרְתּוֹ, וַיִּתְבּוֹדֵד עַל־פְּנֵי בַלְטֵינֵיבְּרוּס, הוּא צוּר הַנְּכָאִים, וַיִּתְעַנֶּה שָׁם יָמִים רַבִּים, לֹא אֶזְכֹּר כַּמָּה, בְּכָל־מִינֵי עִנּוּיִים קָשִׁים. וְאוּלָם נֶחְדַּל־נָא מִזֶּה, סַנְשׁוֹ, וְקוּם וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ, כִּי מַה־נַּעֲשֶׂה אִם־יִקְרֶה, חָלִילָה , כַּאֲסוֹן רוֹסִינַנְטֵי גַּם אֶת־חֲמוֹרֶךָ”.

“אַל־תִּפְתַּח פֶּה לַשָּׂטָן!” אָמַר סַנְשׁוֹ בַּחֲרָדָה, וַיִּתְחַזֵּק לָקוּם, וְאוּלָם הַדָּבָר הַזֶּה כָּבַד מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹתוֹ, וַיֵּאָנַח עֶשְׂרִים פְּעָמִים בְֹשִׁבְרוֹן מָתְנָיִם, וְאַחֲרֵי־כֵן נֶאֱנַק שִׁבְעִים פְּעָמִים, וְאַחֲרֵי־כֵן קִלֵּל אֶת־יוֹמוֹ וְאֶת־מַכָּיו וְאֶת אֲשֶׁר־הִדִּיחוֹ עַד־הֲלֹם מֵאָה וְעֶשְׂרִים קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת, וְרַק אַחֲרֵי כָל־אֵלֶּה הִתְנַעֵר בִּכְבֵדוּת מֵעָפָר וַיַּעֲמֹד עַל־רַגְלָיו, וְגֵווֹ עוֹדֶנּוּ כָפוּף כַּקֶּשֶׁת, כִּי גַּם־אַחַר כָּל־מַאֲמַצָּיו לֹא־יָכֹל לְהִזְדַּקֵּף. וַיַּחֲבשׁ אֶת־הַחֲמוֹר וַיַּעֲמֹס עָלָיו אֶת־הָאַבִּיר, וְאֶת־רוֹסִינַנְטֵי קָשַׁר בְּמוֹסֵרָה לַאֲחוֹרֵי הַחֲמוֹר, וַיֹּאחֶז בְּאַפְסַר בְּהֶמְתּוֹ, וַיִּשָּׂא רַגְלָיו הַכּוֹשְׁלוֹת וַיִּתְנַהֵל לְאִטּוֹ, הוּא וְכָל־הַכְּבוּדָה אַחֲרָיו, וּפְנֵיהֶם לְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ. וֵאלֹהִים הָיָה בְעֶזְרָם וַיִּמְצְאוּ אַחֲרֵי עָבְרָם כְּמַהֲלַךְ מִיל אֶת־הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה וַיֵּלְכוּ בָהּ. וַיִּשְׂאוּ אֶת־עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה כְעֵין בַּיִת עוֹמֵד מֵרָחוֹק. וַתְּהִי מְרִיבָה בֵּין דּוֹן קִישׁוֹט וּבֵין סַנְשׁוֹ, זֶה אוֹמֵר: אַרְמוֹן וּמִבְצָר הוּא, וְזֶה אוֹמֵר: לֹא, כִּי רַק־פֻּנְדָּק שָׁם, וְעַד הֵם מְרִיבִים וְהִנֵּה בָאוּ עַד־הַבָּיִת; וְלֹא בָדַק עוֹד סַנְשׁוֹ לִרְאוֹת דִּבְרֵי מִי קָמוּ, וַיְמַהֵר לָבוֹא הוּא וְכָל־הַכְּבוּדָה עִמּוֹ בְּשַׁעֲרֵי חֲצַר הַפֻּנְדָּק.

 

פֶּרֶק אַרְבָּעָה עָשָׂר: הָאַרְמוֹן הַמְכֻשָּׁף, מוֹפֵת הַצֳּרִי וְעוֹד    🔗

וְהַפֻּנְדָּקִי רָאָה אִישׁ מוּטָל עַל־חֲמוֹר מוּבָא הֶחָצֵרָה וַיִּשְׁאַל אֶת־סַנְשׁוֹ לְמַחֲלַת הָאוֹרֵחַ. וַיֹּאמֶר סַנְשׁוֹ: לֹא חוֹלֶה הָאִישׁ, כִּי נָפֹל נָפַל מֵרֹאשׁ צוּר גָּבֹהּ וְצַלְעוֹתָיו נִתְמַעֲכוּ מְעַט. וְלַפֻּנְדָּקִי אִשָּׁה רַחֲמָנִיָּה וְטוֹבַת־לֵב, אֲשֶׁר־לֹא כִּבְנוֹת מְלַאכְתָּהּ, וְגַם־בַּת אַחַת לוֹ, עַלְמָה צְעִירָה וְטוֹבַת מַרְאֶה. וַתַּחֲמֹל הַפֻּנְדָּקִית עַל־דּוֹן קִישׁוֹט וַתַּאַסְפֵהוּ בְרַחֲמִים, וּבִתָּהּ הַנַּעֲרָה עוֹזֶרֶת עַל־יָדָהּ לְסַעֲדוֹ. וְשָׁם בַּפֻּנְדָּק שִׁפְחָה אַחַת מְשָׁרֶתֶת, וְהִיא מְכֹעֶרֶת עַד־מְאֹד, פָּנֶיהָ רְחָבִים, חָטְמָהּ קָצָר, צַוָּארָה עָבֶה וְשָׁקוּעַ בֵּין כְּתֵפֶיהָ, אַחַת מֵעֵינֶיהָ פּוֹזֶלֶת וְאַחַת תְּרוּטָה וְכָל־קוֹמָתָהּ אַמָּה וָזָרֶת. וַתָּכֵנָּה בַּת הַפֻּנְדָּקִי וְהַשִּׁפְחָה לָאִישׁ הָאוֹרֵחַ מִטָּה רְעוּעָה מְאֹד בַּעֲלִיַּת הַגָּג. וְהָעֲלִיָּה מְקוֹם מַתְבֵּן לְפָנִים, כַּאֲשֶׁר יָעִידוּ עַל־זֶה סִמָּנִים רַבִּים, וְאוּלָם עַתָּה יָלִינוּ שָׁם חַמָּרִים וְרַכָּבִים מִבָּאֵי הַבָּיִת, וּבְלֵיל הַמַּעֲשֶׂה לָן שָׁם חַמָּר אֶחָד מוֹדָע לַשִּׁפְחָה וּמִשְׁכָּבוֹ לֹא־רָחוֹק מִמִּשְׁכַּב דּוֹן קִישׁוֹט, וַתִּהְיֶינָה לוֹ מִרְדְּעוֹת פְּרָדָיו וְעֻצְבּוֹתֵיהֶן לְמַצָּע תַּחְתָּיו. וּבְכָל־זֹאת טוֹב חֶלְקוֹ מֵחֵלֶק דּוֹן קִישׁוֹט, כִּי הָיוּ יְצוּעֵי הָאַבִּיר אַרְבָּעָה נְסָרִים קָשִׁים, לֹא־עֲשׂוּיִים, סְמוּכִים בְּנֵס עַל־שְׁנֵי מוֹטוֹת עֲקַלְקַלִּים, מִפָּץ רָזֶה וְקָשֶׁה מְאֹד, אֲשֶׁר לוּלֵא בִּצְבְּצוּ קִלְקֵי הַצֶּמֶר בְּעַד נְקָבָיו, כִּי־עַתָּה חֲשָׁבָם כָּל־מְמַשֵּׁשׁ לְאַבְנֵי חָצָץ, שְׁנֵי סְדִינֵי עוֹר וּשְׂמִיכַת צֶמֶר אַחַת בְּלוּיָה וּמְרוּטָה, אֲשֶׁר יִסָּפְרוּ כָּל־חוּטֵי מַסַּכְתָּהּ אַחַד אֶחָד מִיּשֶׁן. בַּמִּטָּה הַיָּפָה הַזֹּאת הִשְׁכִּיבוּ אֶת־אַבִּירֵנוּ וְהַנָּשִׁים קָמוּ מְהֵרָה לְרַפְּאוֹתוֹ: בַּעֲלַת הַבַּיִת וּבִתָּהּ מְכַסּוֹת אֶת־כָּל־בְּשָׂרוֹ, מִקָּדְקֹד וְעַד־קַרְסֹל, אֶסְפְּלָנִיּוֹת וּרְטִיּוֹת, וְהַשִּׁפְחָה מָרִיטוֹרְנֵית מְאִירָה לָהֶן. וַתֵּרֶא בַעֲלַת הַבַּיִת אֶת־הַצַּלָּקוֹת וְאֶת־הַחַבּוּרוֹת בִּבְשַׂר הָאוֹרֵחַ, וַתֹּאמֶר לְסַנְשׁוֹ:

“דּוֹמוֹת הַצַּלָּקוֹת הָאֵלֶּה כְּסִמָּנֵי מַכּוֹת”.

“לֹא”, אָמַר סַנְשׁוֹ, "לֹא מַכּוֹת הֵן, כִּי אִם־בִּנְפֹל אֲדוֹנִי מֵרֹאשׁ הַצּוּר וַיִּתְּנוּ שִׁנֵּי הַסְּלָעִים וְזִיזֵיהֶם אוֹתוֹת בִּבְשָׂרוֹ. "וְאַחֲרֵי־כֵן הוֹסִיף וַיֹּאמַר: “הֲלֹא תַחַשְׂכִי, גְּבִרְתִּי, מְעַט מִן־הָאֶסְפְּלָנִיּוֹת גַּם־לִי, כִּי חוֹשֵׁשׁ אָנֹכִי קְצָת, לֹא־עָלַיִךְ, בְּמָתְנָי…” “הֲגַם אַתָּה הָיִיתָ בַנּוֹפְלִים?”

“לֹא, גְּבִרְתִּי, כִּי מֵחֶרְדָתִי פִתְאֹם עַל־מַפֶּלֶת אֲדוֹנִי אֲחָזוּנִי צִירִים גְּדוֹלִים, וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר־הִכּוּהוּ אֶלֶף מַכּוֹת”.

“אָמְנָם יֵשׁ אֲשֶׁר־יָבֹא כַּדָּבָר הַזֶּה”, הֵעִידָה בַת בַּעֲלַת הַבַּיִת, “גַּם־אֲנִי יֵשׁ אֲשֶׁר אֶרְאֶה לֹא־אַחַת בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה אֲנִי נוֹפֶלֶת פִּתְאֹם מֵעַל־רֹאשׁ מִגְדָּל גָּבֹהּ, נָפֹל וְיָרֹד, נָפֹל וְיָרֹד, וּבַהֲקִיצִי וְהִנֵּה אֲנִי מְעוּכָה וּרְצוּצָה כֻלִּי אֵין בִּי מְתֹם”.

“וּבִי”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “הָיָה כַמַּעֲשֶׂה הָרַע הַזֶּה בְּהָקִיץ וְלֹא בַחֲלוֹם, וּבְשָׂרִי מָלֵא עַתָּה חַבּוּרוֹת בַּעֲלִיל וְלֹא בֶחָזוֹן, כְּכֹל הַחַבּוּרוֹת אֲשֶׁר אַתֶּן מָרְאוֹת בִּבְשַׂר אֲדוֹנִי, כְּתַבְנִיתָן וּכְמַתְכֻּנְתָּן”.

"וּמַה־שֵּׁם אֲדוֹנֶיךָ? שָׁאֲלָה פִתְאֹם הַשִּׁפְחָה מָרִיטוֹרְנֵית.

וַיִּקֹּב סַנְשׁוֹ אֶת־שֵׁם אֲדוֹנוֹ בִּמְלוֹאוֹ:“דּוֹן קִישׁוֹט הַלַּמַּנְשִׁי אַבִּיר מְשׁוֹטֵט וּמְבַקֵּשׁ עֲלִילוֹת גְּדוֹלוֹת וְאַמִּיץ לֵב בַּגִּבּוֹרִים”.

“וּמַה־זֶּה אַבִּיר מְשׁוֹטֵט?” שָׁאֲלָה הַשִּׁפְחָה.

“הוּא הָאִישׁ הַנָּכוֹן בְּכָל־רֶגַע גַּם־לִמְלוּכָה וְגַם־לְמַהֲלֻמּוֹת כְּאֶחָד”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “הַיּוֹם אֻמְלָל הוּא בָּאֻמְלָלִים, וּמָחָר וְהִנֵּה שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ עַטְרוֹת מְלָכִים בְּיָדוֹ, מַתַּת חֶסֶד לְנוֹשֵׂא כֵלָיו”.

"וְאַיֵּה אֵפוֹא עֲטֶרֶת מַלְכוּתֶךָ? "שָׁאֲלָה בַּעֲלַת הַבָּיִת.

“עוֹד לֹא- הִגִּיעָה הַשָׁעָה”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “רַק כְּיֶרַח יָמִים אֲשֶׁר יָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ וּלְיָדֵנוּ לֹא־בָאָה עוֹד כָּל־עֲלִילָה גְדוֹלָה, וְיֵשׁ אֲשֶׁר־תִּמְצָא בַדֶּרֶךְ דָּבָר אֲשֶׁר לֹא־בִקַּשְׁתּוֹ מֵעוֹלָם. וּבְכָל־זֹאת, חֵי רֹאשִׁי, כִּי אִם־שׁוֹב יָשׁוּב אֲדוֹנִי לְאֵיתָנוֹ וְגַם־אֲנִי אֵצֵא שָׁלֵם, בְּלִי מוּם, מִן־הַמַּכּוֹת, לֹא אַחֲלִיף וְלֹא אָמִיר אֶת־כְּבוֹדִי גַּם בִּכְבוֹד אַחַד הָאַלּוּפִים אֲשֶׁר בִּסְפָרַד”.

וְדוֹן קִישׁוֹט הַחוֹלֶה שָׁמַע מִמִּטָּתוֹ אֶת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּתְחַזֵּק וַיֵּשֶׁב, וַיִּתְפֹּשׂ בְּכַף בַּעֲלַת הַבַּיִת וַיֹּאמַר:

“גְּבִרְתִּי הַיְפֵה־פִיָּה, אָכֵן מְאֻשֶּׁרֶת תְּהְיִי בְעֵינַיִךְ, כִּי־זָכִית לְהָבִיא הַיּוֹם בְּשַׁעֲרֵי אַרְמוֹנֵךְ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמוֹנִי. לֹא־לִי הַרְבּוֹת תְּהִלָּה לְנַפְשִׁי, כִּי עַל־כֵּן יֹאמַר הַמּוֹשֵׁל:”יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא־פִיךָ“. שְׁאַלְנָה אֶת־נוֹשֵׂא כֵלַי וְיַגֶּדְכֶן מִי אָנִי. אַחַת עָלַי לֵאמֹר לָכֶן: עַד־עוֹלָם אֶשְׁמֹר בְּלִבִּי אֶת־זִכְרוֹן הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶן עִמִּי הַיּוֹם וְכָל־יְמֵי חַיַּי תְּבָרְכְכֶן עָלֶיהָ נַפְשִׁי. וְלוּלֵא יָעַץ אֱלֹהִים לֶאְסֹר אֶת־נַפְשִׁי בְּחַבְלֵי אַהֲבָה וּלְהַכְנִיעֵנִי לִפְנֵי הָעֵינַיִם הַיָּפוֹת שֶׁל־הַקּוֹסֶמֶת הָרְחוֹקָה הַהִיא, אֲשֶׁר אֶת־שְׁמָהּ אֶשָּׂא עַתָּה עַל־שְׂפָתַי בְּלַחַשׁ, כִּי־עַתָּה מִי יוֹדֵעַ אִם־לֹא הָלַכְתִּי שְׁבִי לִפְנֵי קֶסֶם הָעֵינַיִם הַנִּפְלָאוֹת הָאֵלֶּה שֶׁל־בִּתֵּךְ הַנֶּחְמָדָה, הַנִּצֶּבֶת עַתָּה בָזֶה עַל־יַד מִטָּתִי”

וּבַעֲלַת הַבַּיִת וּבִתָּהּ וְשִׁפְחָתָהּ הִשְׁתָּאוּ מְאֹד, כִּי נִשְׂגְּבוּ דִּבְרֵי הָאַבִּיר מִבִּינָתָן, וַיְהִי כְּאִלּוּ דִבֵּר בְּאָזְנֵיהֶן כַּשְׂדִּית; רַק אַחַת הֵבִינוּ: כִּי לֵב הָאִישׁ הַזֶּה הוֹגֶה לָהֶן חִבָּה וְתוֹדָה. וַתִּתְמַהְנָה מְאֹד אִשָּׁה אֶל־רְעוּתָהּ, כִּי הָיָה הָאוֹרֵחַ בְּעֵינֵיהֶן שׁוֹנֶה וְנִפְלֶה מִכֹּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־יָדְעוּ וַאֲשֶׁר־רָאוּ עַד־הַיּוֹם וְלֹא דָמָה אֶל־אֶחָד מֵהֶם. וַתְּבָרֵכְנָה בַּעֲלַת הַבַּיִת וּבִתָּהּ אֶת־הָאַבִּיר בַּשָּׁלוֹם וַתֵּצֶאנָה.

וּמָרִיטוֹרְנֵית עָמְדָה לְחַבֵּשׁ לְחַבּוּרוֹת סַנְשׁוֹ, כִּי גַם־הֵן הָיוּ צְרִיכוֹת רְפוּאָה כְּחַבּוּרוֹת אֲדוֹנוֹ. וַתְּרַצֵּף אֶת־כָּל־בְּשָׂרוֹ רְטִיּוֹת רְטִיּוֹת, לֹא הִשְׁאִירָה רֶוַח כְּאֶצְבָּע. וּכְצֵאתָהּ לָקַח לוֹ סַנְשׁוֹ מַחְצֶלֶת קָנִים וּשְׂמִיכַת שַׂק בָּלֶה וַיַּצַּע לוֹ מִשְׁכָּב עַל־הַקַּרְקַע, בֵּין מִשְׁכַּב הַחַמָּר וּבֵין מִטַּת אֲדוֹנוֹ בַּתָּוֶךְ, וַיִּפֹּל תַּחְתָּיו כַּאֲלֻמָּה, כִּי עָיַף מְאֹד וַיִּשְאַל אֶת־נַפְשׁוֹ לִישֹׁן.

וְאוּלָם הַמַּכְאוֹב הֶעָצוּם בְּצַלְעוֹתָיו גֵּרֵשׁ אֶת־הַשֵּׁנָה מֵעֵינָיו, וַיִּתְהַפֵּךְ סַנְשׁוֹ וַיִּשְׁכַּב לַאֲנָחוֹת לָפוּף כֻּלּוֹ בִּרְטִיּוֹת וּמְנוּחָה לֹא מָצָא. וְדוֹן קִישׁוֹט הִתְנוֹדֵד אַף־הוּא בְּמַכְאוֹבָיו עַל־מִטָּתוֹ הַצָּרָה וְהַקָּשָׁה, וַיְהִי שׁוֹכֵב וְהוֹזֶה כָּאַרְנֶבֶת בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת. וְהַחַמָּר אֲשֶׁר־לָן עִמָּם בָּעֲלִיָּה יָרַד לִפְקֹד אֶת־פִּרְדוֹתָיו וְלָתֵת לִפְנֵיהֶן מִסְפּוֹא חֹק לֵילָן, וַיָּשָׁב מְהֵרָה וַיִּשְׁכָּב.

וַתִּגְדַּל הַדְּמָמָה בַּחֲצֵר הַפֻּנְדָּק, כִּי נָמוּ כָל־אַנְשֵׁי הַבַּיִת שְׁנָתָם וְכָל־הַנֵּרוֹת כָּבוּ, רַק עֲשָׁשִׁית יְחִידָה וּרְפַת אוֹר, הַתְּלוּיָה בְּאֶמְצַע הַסִּפּוּן, הֵאִירָה עוֹד אֶת־הָעֲלָטָה.

וּבְתוֹךְ הַדְּמָמָה הַגְּדוֹלָה שָׁבָה רוּחַ הָעִוְעִים לְשַׂחֵק כְּפַעַם בְּפַעַם בָּאַבִּיר הָאֻמְלָל וְהַמְטֹרָף, וַיְהִי גַּם־הַפֻּנְדָּק הַזֶּה בְּעֵינָיו לְאַרְמוֹן אַחַד הַנְּסִיכִים, וְהַנַּעֲרָה, בַּת הַפֻּנְדָּקִי –לְבַת הַנָּסִיךְ. וּבִגְבֹר עָלַיו רוּחַ שִׁגְיוֹנוֹ – וַיַּאֲמֵן, כִּי כִּמְעַט רָאֲתָה הַנַּעֲרָה אוֹתוֹ וַתַּחְמֹד כְּרֶגַע אֶת־יָפְיוֹ וַתֶּאֱהָבֵהוּ אַהֲבָה עַזָּה, וַיְהִי דְבָרָהּ עִמּוֹ, כִּי עוֹד הַלַּיְלָה הַזֶּה תָּבֹא אֵלָיו בַּסֵּתֶר, בְּלִי דַעַת הוֹרֶיהָ, וְהָלְכָה אַחֲרָיו אֶל־אֲשֶׁר יִקָּחֶנָּה.

וַיֵּרַע מְאֹד לְדוֹן קִישׁוֹט וַיֵּצֶר לוֹ, כִּי־יָרֵא פֶּן־יַדִּיחֵהוּ הַשָּׂטָן וְהֵסִיר לְבָבוֹ מֵאַחֲרֵי דוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית, וְהוּא הֲלֹא נִשְׁבַּע לִשְׁמָהּ שְׁבוּעַת אַהֲבַת עוֹלָם. וַיַּחְרֹץ בְּלִבּוֹ לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָתוֹ וְלִבְלִי עֲשׂוֹת מִדְחֶה – וִיהִי מָה.

עוֹדֶנּוּ הוֹזֶה וְשׁוֹגֶה בְחֶזְיוֹנוֹת לִבּוֹ, וְהִנֵּה מָרִיטוֹרְנֵית, שִׁפְחַת הַפֻּנְדָּק, אֲשֶׁר הִתְאַוְּתָה תַאֲוָה לִטְעֹם מִן־הַמַּעֲדַנִּים בָּעֲלִיָּה, בָּאָה הַחַדְרָה בַּלָּאט וְהִיא כְּמִתְגַּנָּבֶת. וַיְהִי אַךְ־עָבְרָה אֶת־הַמִּפְתָּן וַיִּתְחַזֵּק דּוֹן קִישׁוֹט וַיֵּשֶׁב מְחֻתָּל בִּרְטִיּוֹתָיו עַל־הַמִּטָּה וַיִּפְתַּח אֶת־זְרוֹעוֹתָיו לִקְרָאתָהּ, כִּי אָמָר: הִנֵּה בַת הַנָּסִיךְ בָּאָה. הַשִּׁפְחָה הָלְכָה חֶרֶשׁ, הָלֹךְ הלך וּמַשֵּׁשׁ בְּיָדֶיהָ, וַתָּבֹא אֶל־בֵּין זְרוֹעוֹת דּוֹן קִישׁוֹט הַפְּתוּחוֹת. וַיִּתְפְּשֶׂנָּה וַיִּלְפְּתֶנָּה בְחָזְקָה, וַיִּמְשְׁכֶנָּה בְכָל־כֹּחוֹ אֵלָיו, וְהִיא חָרְדָה מְאֹד וַתִּירָא לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיהָ, וַתַּעֲמֹל לְהִנָּתֵק מִבֵּין יָדָיו וְלֹא יָכֹלָה. וַיֹּאמֶר לָהּ דּוֹן קִישׁוֹט חֶרֶשׁ, וְקוֹלוֹ נָעִים וָרַךְ:

“שִׁמְעִי־נָא, בַת נָסִיךְ, עֲדִינָה וְרַכָּה! בְּכָל־לְבָבִי וּבְכָל־נַפְשִׁי הָיִיתִי נָכוֹן לְהָשִׁיב לָךְ שִׁבְעָתַיִם כְּכָל־תַּגְמוּלַיְכִי עָלַי, כִּי־עַל־כֵּן הֶרְאִיתִנִי הַלַּיְלָה אֶת־זֹהַר יָפְיֵךְ וַתָּבִיאִי אֵלַי אֶת־חֶסֶד נְעוּרָיִךְ. וְאוּלָם יַד־אֱלֹהִים הָיְתָה בִּי לְהַפִּילֵנִי בְּמַכְאוֹבַי הַקָּשִׁים אֶל־הַמִּטָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹכֵב עָלֶיהָ מָעוּךְ וְרָצוּץ כֻּלִּי, וְאֵין כֹּחִי בְּמָתְנַי לְמַלֵּא הַפַּעַם אֶת־כָּל־מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּךְ. וְעוֹד גְּדוֹלָה וְקָשָׁה מִזֹּאת: כָּרֹת כָּרַתִּי בְרִית אַהֲבַת עוֹלָם לִבְחִירַת לִבִּי הַיָּפָה בַנָּשִׁים לְדוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית – וְאֵיכָכָה אֲפִירֶנָּה? לוּלֵא אֵלֶּה הַמַּעְצוֹרִים שֶׁהָיוּ לִי, כִּי־עַתָּה לֹא־נוֹאַלְתִּי עַד־כֹּה לִבְלִי מַהֵר וּזְכוֹת בָּאשֶׁר הָרַב אֲשֶׁר תֹּאמְרִי לָתֶת־לִי בְּחֶסֶד יְמִינֵךְ וּבְטוּב לְבָבֵךְ.”

וּמָרִיטוֹרְנֵית נָפוֹגָה מְאֹד, וַיְהִי בְשָׂרָה נַחַל זֵעָה, כִּי הֶחֱזִיק בָּהּ הָאַבִּיר בְּכָל־כֹּחוֹ וְלֹא הִרְפָּה מִמֶּנָּה. וַתֵּאָבֵק עִמּוֹ בִּדְמָמָה, וַתִּתְאַמֵּץ לְהֵחָלֵץ, וַתְּהִי קְרוֹבָה לְהִתְעַלֵּף. וְהַחַמָּר הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ וַיַּרְא אֵת־כָּל־הֶעָשׂוּי לְמוֹדַעְתּוֹ הַשִּׁפְחָה, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַיַּעַט בַּחֲמָתוֹ אֶל־הָאַבִּיר וַיְהֻמֵּהוּ בְּמַכַּת אֶגְרוֹף חֲזָקָה וּכְבֵדָה מְאֹד, וַיִּפְגַּע הָאֶגְרוֹף בַּלֶּחִי. וַיִּפֹּל הָאַבִּיר נִדְהָם וּמִתְעַלֵּף עַל־הַמִּטָּה וּפִיו נוֹבֵעַ דָּם. וְהַחַמָּר לֹא אָמַר דָּי, וַיִּקְפֹּץ וַיַּעֲמֹד עַל־גֵּו דּוֹן קִישׁוֹט וַיִּרְמְסֵהוּ בְרַגְלָיו. וַיְהִי כִּי־כָבַד הַמַּשָּׂא עַל־הַמִּטָּה –וַתִּתְמוֹטֵט וַתִּפֹּל תַּחְתֶּיהָ בְּרָעַשׁ. מִקּוֹל רַעַשׁ הַמַּפָּלָה הִתְעוֹרֵר בַּעַל הַבָּיִת, וַיַּבֶן כְּרֶגַע כִּי רַק־בְּפֶשַׁע מָרִיטוֹרְנֵית כָּל־הָרַעַשׁ, וַיִּרְגַּז, וַיַּעַל נֵר, וַיֶּחֱרַד אֶל־מְקוֹם הַשַּׁעֲרוּרִיָּה, וַיְהִי הוֹלֵךְ וּמְחָרֵף בְּקוֹל, לֵאמֹר:

“אַיֵּךְ אִשָּׁה מְבִישָׁה? הִנְנִי אֵלָיִךְ!”

וַתִּירָא הַשִּׁפְחָה מִפְּנֵי בְעָלֶיהָ, וּבְחָפְזַהּ לָנוּס וַתִּכָּשֵׁל בְּסַנְשׁוֹ וַתִּפֹּל, וַתִּכְבַּד עָלָיו כְּנֵטֶל אֲבָנִים. וַיִּתְחַלְחֵל סַנְשׁוֹ, כִּי לֹא־רָאָה וְלֹא־יָדַע מָה, וַיֹּאמַר: אַךְ מִפְלֶצֶת לַיְלָה הִיא וַחֲלוֹם זְוָעָה. וַיִּנָּעֵר וַיַּךְ בִּשְׁנֵי אֶגְרוֹפָיו אֶת־כָּל־סְבִיבוֹתָיו, וַתִּפְגַּעְנָה הַמַּהֲלֻמּוֹת בַּגּוּשׁ הַכָּבֵד הַמּוּטָל עָלָיו. וְלֹא יָדְעָה מָרִיטוֹרְנֵית בּשֶׁת וַתָּשֶׁב אֶל־חֵיק סַנְשׁוֹ מַהֲלֻמּוֹת שִׁבְעָתַיִם, וַתְּגָרֶשׁ בְּאֶגְרוֹפֶיהָ אֶת־יֶתֶר הַתְּנוּמָה מֵעַפְעַפָּיו. וַיַּרְא סַנְשׁוֹ כִּי מֻכֶּה הוּא, וְלֹא יָדַע בְּיַד מִי, וַיִּקְפֹּץ עַל־רַגְלָיו, וַיִּלְפֹּת בְּיָדָיו אֶת־מָרִיטוֹרְנֵית. אָז תִּפְרֹץ בֵּינֵיהֶם מִלְחֶמֶת אֶגְרוֹפִים כְּבֵדָה מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא רָאֲתָה עַיִן כָּמוֹהָ לִגְבוּרָה וּלְהָדָר. עַד־כֹּה וְעַד־כֹּה –וְהַפֻּנְדָּקִי נִבְהַל לָבוֹא הַחַדְרָה וַיָּאֶר בַּעֲשָׁשִׁית אֶת־שְׂדֵה הַמִּלְחָמָה. וַיַּרְא הַחַמָּר אֶת־מוֹדַעְתּוֹ בְּרָע, וַיִּטּשׁ אֶת־הָאַבִּיר וַיָּחָשׁ לְעֶזְרָתָהּ. וְהַפֻּנְדָּקִי הִתְנַפֵּל עַל־הַשִּׁפְחָה וַיֹּאמֶר לְהַשְׁחִיתָהּ, וַתְּהִי מְהוּמָה וּמְבוּסָה וְיַד אִישׁ בְּרֵעֵהוּ: הַחַמָּר הִכָּה אֶת־סַנְשׁוֹ, וְסַנְשׁוֹ הִכָּה אֶת־הַשִּׁפְחָה, הַשִּׁפְחָה הִכְּתָה אֶת־סַנְשׁוֹ וְהַפֻּנְדָּקִי הִכָּה אֶת־הַשִּׁפְחָה; וַתִּהְיֶינָה הַיָּדַיִם מְהִירוֹת וּנֶאֱמָנוֹת בַּמְּלָאכָה, לֹא שָׁבְתוּ רֶגַע. וּלְהַגְדִּיל הַמְּהוּמָה, כָּבְתָה פִתְאֹם הָעֲשָׁשִׁית בְּיַד הַפֻּנְדָּקִי וַיְהִי חשֶׁךְ. וַתּוֹסֵפְנָה הַיָּדַיִם אֹמֶץ, וְהָאֶגְרוֹף בְּכֹל אֲשֶׁר־יִפְגַּע יַרְשִׁיעַ.

וְשָׁם בַּפֻּנְדָּק נִקְרָה אַחַד הַשּׁוֹטְרִים וַיִּשְׁמַע אֶת־קוֹל הַמְּהוּמָה וַיְמַהֵר אֶל־הָעֲלִיָּה וַיִּקְרָא בְקוֹל פָּקִיד וּמְצַוֶּה:

“בְּשֵׁם הַחֹק וְהַמִּשְׁפָּט –חִדְלוּ מֵרִיב!”

וַיִּכָּשֵׁל הַשּׁוֹטֵר בְּגוּפַת דּוֹן קִישׁוֹט, וְהוּא עוֹדֶנּוּ שׁוֹכֵב כַּמֵּת וּפָנָיו לְמַעְלָה, וַיֹּאחֶז בִּזְקָנוֹ וַיְנַעֲרֵהוּ וַיִּקְרָא:

“חוּשׁוּ לְעֶזְרַת הַמִּשְׁפָּט!”

וּבִרְאוֹתוֹ כִּי הַשּׁוֹכֵב לֹא נָע וְלֹא זָע, וַיַּחְשְׁבֵהוּ לְחָלָל וְאֶת־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם נָתַן כִּמְרַצְּחִים וַיִּקְרָא:

“הוֹ הוֹ, סִגְרוּ אֶת־כָּל־הַשְּׁעָרִים! אִישׁ אַל־יֵצֵא! כִּי נִרְצַח בָּזֶה אִישׁ!”

כִּשְׁמֹעַ הַנֶּאֱבָקִים אֶת־הַדָּבָר־הַזֶּה, וַיָּנוּסוּ אִישׁ לִמְקוֹמוֹ בְּהֵחָבֵא וְרַק דּוֹן קִישׁוֹט וְסַנְשׁוֹ נִשְׁאָרוּ, כִּי לֹא יָכְלוּ לָמוּשׁ מִמְּקוֹמָם מֵרֹב הַמַּכּוֹת. הַשּׁוֹטֵר יָרַד לְהָבִיא נֵר, לְמַעַן חַפֵּשׂ אֶת־הָרוֹצְחִים וּלְתָפְשָׂם –וְרוּחַ דּוֹן קִישׁוֹט שָׁבָה אֵלָיו וַיִּקְרָא לְסַנְשׁוֹ בְּקוֹל חֲלוּשָׁה, כְּקוֹלוֹ אֶתְמוֹל בְּעֵמֶק הָאַלּוֹת:

“סַנְשׁוֹ אָחִי, הֲיָשֵׁן אַתָּה? הֲיָשֵׁן אַתָּה, סַנְשׁוֹ אָחִי?”

“אֵין שֵׁנָה בַּבַּיִת הַזֶּה!” אָמַר סַנְשׁוֹ וְהוּא מָלֵא כַעַס וְחֵמָה, “אַךְ כָּל־שֵׁדֵי הַשַּׁחַת יָצְאוּ לְהִתְעַלֵּל בִּי הַלָּיְלָה!”

“אָכֵן כִּדְבָרֶיךָ כֵּן הוּא. אֵין זֹאת כִּי אִם־הוּבֵאנוּ אֶל־אַרְמוֹן מְכֻשָּׁף. וְעַתָּה הַסְכֵּת וּשְׁמַע, סַנְשׁוֹ: יֵשׁ עִם לְבָבִי לְגַלּוֹת לְךָ רָז עוֹלָם, וְאוּלָם הִשָּׁבְעָה לִי אִם־תְּגַלֶּה סוֹדִי לְאִישׁ עַד־קֵץ הַיָּמִים”.

“הִנְנִי אִשָּׁבֵעַ, כִּי־לֹא אֲגַלֶּה סוֹדְךָ לְאִישׁ עַד־בּוֹא קֵץ יָמֶיךָ. וּמִי יִתֵּן וְהָיָה הָאוֹת הַזֶּה יוֹם מָחָר וּפָתַחְתִּי אֶת־פִּי וְלֹא אֵאָלֵם עוֹד”.

“עַל־מָה תְקַלְלֵנִי, סַנְשׁוֹ? כִּי מָה רָעָה עָשִׂיתִי לָךְ? הַאֻמְנָם חָפֹץ תַּחְפֹּץ בְּמוֹתִי?” “חָלִילָה לְעַבְדְּךָ מִזֹּאת! כִּי רַק מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת לְהַצְפִּין סוֹד אָמַרְתִּי כָּכָה. אֵין נַפְשִׁי לִשְׁמֹר פִּקָּדוֹן עַד־בּוֹא רָקָב בּוֹ מֵרֹב שְׁמִירָה”.

“אִם כֹּה וְאִם כֹּה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “הִנֵּה מָצָאתִי אוֹתְךָ יְשַׁר רוּחַ וְנֶאֱמַן לֵב לְפָנַי וּבְיָדְךָ אַפְקִיד סוֹדִי. דַּע־לְךָ, סַנְשׁוֹ, כִּי בַלַּיְלָה הַזֶּה פְּקָדַנִי אֱלֹהִים וַיַּרְאֵנִי מִנִּפְלְאוֹתָיו,וַיְנַסֵּנִי בְּמַסָּה אֲשֶׁר תְּהִי לִי לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת; קִצּוּר הַדְּבָרִים: זֶה מְעַט בָּאָה הֲלֹם וַתַּעֲמֹד לְפָנַי בְּכָל־הוֹדָהּ בַּת נְסִיךְ הָאַרְמוֹן, נַעֲרָה בְתוּלָה, אֲשֶׁר לֹא־רָאִיתִי כָמוֹהָ לְיֹפִי וּלְחֵן בְּכָל־הָאָרֶץ. אֵין אֶת־נַפְשִׁי לְהַרְבּוֹת דְּבָרִים עַל כָּל־הַחֲמוּדוֹת אֲשֶׁר לִסְגֻלַּת עֲלָמוֹת זֹאת, לְבִלְתִּי הָפֵר בְּרִיתִי עִם מוֹשֶׁלֶת לְבָבִי, עִם־דּוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית, וְאוּלָם אַחַת אֹמַר לָךְ: אֵין זֹאת כִּי אִם־קַנֵּא קִנְאוּ הַשָּׁמַיִם בְּאָשְׁרִי, אוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ, אַךְ אַרְמוֹן מְכֻשָּׁף הַבַּיִת הַזֶּה, כִּי כִמְעַט בָּאתִי בִדְבָרִים עִם־בַּת- הַחֲמוּדוֹת הַהִיא וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת־נַפְשִׁי בְּחֵיקָה – וְהִנֵּה יָד יָצְאָה, כִּזְרוֹעַ עֲנָק, לֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן, וּמַכַּת אֶגְרוֹף חֲזָקָה הָלְמָה רֹאשִׁי. אַחֲרֵי־כֵן קָם עָלַי הָעֲנָק וַיִּרְמְסֵנִי וַיְהֻמֵּנִי וַיִּשְׁבֹּר כָּל־עַצְמוֹתַי וְהִנְנִי עַתָּה בְרָעָה גְדוֹלָה מֵרָעָתִי אֶתְמוֹל. עַל־פִּי כָל־הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה יוֹרֵנִי לִבִּי, כִּי אֵין־זֹאת בִּלְתִּי אִם־אֶחָד כּוּשִׁי עֲנָק, אַשָּׁף גָּדוֹל, הָפְקַד לְשׁוֹמֵר עַל־בַּת הַנָּסִיךְ, וְלֹא לִי יְעוּדָה סְגֻלַּת הַיֹּפִי הַלֵּזוּ”.

“וְגַם לֹא לִי!” אָמַר סַנְשׁוֹ, “כִּי עָלַי הִתְנַפְּלוּ אַרְבַּע מֵאוֹת כּוּשִׁים וַיְפַצְפְּצוּנִי וַיְפַרְפְּרוּנִי, וַיַּכּוּנִי מַכּוֹת כָּאֵלֶּה, אֲשֶׁר מַכּוֹת הָאַלּוֹת מִיּוֹם אֶתְמוֹל נִדְמוּ בִפְנֵיהֶן כְּצַפִּיחִיּוֹת בִּדְבָשׁ. אֲהָהּ, אֲדוֹנִי! מַה־פִּשְׁעִי וּמַה חַטָּאתִי כִּי הֲבֵאתַנִי עַד־הֲלֹם, וַאֲנִי לֹא אַבִּיר וְלֹא בֶן־אַבִּיר, וּבַמֶּה מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי אַנְשֵׁי מִלְחַמְתְּךָ לָתֶת־לִי שָׁלשׁ הַיָּדוֹת בְּכָל־מַכּוֹתֶיךָ וּמַגֵּפוֹתֶיךָ?”

“מָה אַתָּה שָׂח?” תָּמַהּ דּוֹן קִישׁוֹט, “הַאֻמְנָם גַּם־אוֹתְךָ הִכּוּ?”

“הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ: הַכֵּה הִכּוּנִי מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת. אֲהָהּ, יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ”.

“אַל־נָא תִתְעַצֵּב יְדִידִי”, נִחֲמָהוּ דּוֹן קִישׁוֹט, “עוֹד מְעַט וְאָכִינָה אֶת־הַצֳּרִי הַיָּקָר וְנִרְפְּאוּ כָל־מַכּוֹתֵינוּ כְּהֶרֶף עָיִן”.

עוֹד הֵם מְשִׂיחִים, וְהַשּׁוֹטֵר שָׁב, וְהוּא עָטוּף מִטְפַּחַת לַיְלָה, פָּנָיו זְעוּמִים וּבְיָדוֹ עֲשָׁשִׁית דּוֹלֶקֶת. וַיִּתְמַהּ לִרְאוֹת אֶת־הָאִישׁ אֲשֶׁר חֲשָׁבוֹ לְחָלָל וְהִנֵּה הוּא שׁוֹכֵב פְּרַקְדָּן וּמֵשִׂיחַ בְּנַחַת עִם־חֲבֵרוֹ, וַיִּגַּשׁ אֶל־דּוֹן קִישׁוֹט וַיִּשְׁאָלֵהוּ:

"וּמַה־שְּׁלוֹמְךָ עָתָּה, אִישׁ טוֹב?

“הֲכֵן יְדַבְּרוּ בִמְקוֹמְכֶם לִפְנֵי אַבִּיר מְשׁוֹטֵט?” הִתְעוֹרֵר דּוֹן קִישׁוֹט עַל־הַשּׁוֹאֵל, “לוּא הָיְתָה נַפְשִׁי תַחְתֶּיךָ, כִּי עַתָּה בָחַרְתִּי לִי שְׂפַת נְדִיבִים מִשְּׂפָתְךָ אַתָּה, אִישׁ רֵיק וְנִקְלֶה”.

לְשֵׁמַע דִּבְרֵי עַזּוּת כָּאֵלֶּה יוֹצְאִים מִפִּי אִישׁ לֹא־מַרְאֶה לוֹ צָלְחָה כָאֵשׁ חֲמַת הַשּׁוֹטֵר וַיָּרֶם אֶת־הָעֲשָׁשִׁית וַיַּךְ בָּהּ עַל־רֹאשׁ דּוֹן קִישׁוֹט וַיֵּצֵא. וְעֵינֵי דוֹן קִישׁוֹט חָשְׁכוּ פִתְאֹם מִן־הַמַּכָּה וַיְהִי כְּמִתְעַלֵּף. וַיְנַעֲרֵהוּ סַנְשׁוֹ וַיֹּאמַר:

“בָּרוּר הַדָּבָר בְּעֵינַי, אֲדוֹנִי, כִּי הָאִישׁ הַזֶּה הוּא־הוּא הַכּוּשִׁי הָאַשָּׁף. וְכַאֲשֶׁר אֶחֱזֶה לִי אֲנִי, שָׁמֹר יִשְׁמֹר בָּאַרְמוֹן הַזֶּה אֶת־הָאוֹצָרוֹת לַאֲחֵרִים, וְאֶת־הַמַּכּוֹת –לָנוּ.”

“כִּדְבָרֶיך כֵּן הוּא”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְאוּלָם אַתָּה אַל־נָא תָשִׁית לֵב לְמַעֲשֵׂי הַמְכַשְּׁפִים, אַל־יִחַר לְךָ עֲלֵיהֶם וְאַל־יִזְעַף לִבֶּךָ, כִּי־עַל־כֵּן אוֹיְבֵינוּ אֵלֶּה רוּחַ הֵמָּה וְלֹא בָשָׂר, לֹא יֵרָאוּ לָעַיִן וְלֹא יִתָּפְשׂוּ בַיָּד, וְגַם אִם־בַּנֵּרוֹת נְחַפְּשֵׂם לַעֲשׂוֹת בָּהֶם נְקָמָה – לֹא נִמְצָאֵם. קוּמָה אֵפוֹא, סַנְשׁוֹ, אִם־תּוּכָל, וְלֵך שְׁאַל מֵעִם שַׂר הַבִּירָה מְעַט יַיִן וְשֶׁמֶן וָמֶלַח וַחֲלָפוֹת, וְעָשִׂיתִי אֶת־הַצֳּרִי אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, כִּי־אָמְנָם יֵשׁ לִי בוֹ הַפַּעַם צֹרֶךְ גָּדוֹל, כִּי הַפֶּצַע אֲשֶׁר נָתַן הָ”רוּחַ" בְּרֹאשִׁי שׁוֹתֵת דָּם וּכְאֵבִי אָנוּשׁ."

וַיָּקָם סַנְשׁוֹ מֵעַל הָאָרֶץ, וְהוּא נֶאֱנָח וְנֶאֱנָק בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם, וַיֵּצֵא לַעֲשׂוֹת דְּבַר אֲדוֹנוֹ. וַיִּתֵּן לוֹ בַּעַל הַבַּיִת אֶת־כָּל־שְׁאֵלָתוֹ, וַיָּשָׁב סַנְשׁוֹ וַיִּמְצָא אֶת־אֲדוֹנוֹ שׁוֹכֵב עַל־מַפֹּלֶת מִטָּתוֹ וּבְמִצְחוֹ זָרְחוּ שְׁתֵּי חַבּוּרוֹת גְּדוֹלוֹת בְּנוֹת הָעֲשָׁשִׁית. וַיִּתְחַזֵּק הָאַבִּיר וַיִּקַּח מִיַּד סַנְשׁוֹ אֶת־הַסַּמִּים, וַיִּתְּנֵם עֵרֶב אֶחָד בַּכִּיּוֹר, וַיַּרְתִּיחֵם עַל־הָאֵשׁ. וּכְכַלּוֹתוֹ לְרַתֵּחַ, וַיְצַו לְהָבִיא צִנְצֶנֶת זְכוּכִית, לְעָרוֹת אֵלֶיהָ אֶת־הַמֶּרְקָחָה, וַיְבַקְשׁוּ צִנְצֶנֶת בּכָל־הַפֻּנְדָּק וְלֹא מָצְאוּ. וַיִּתֵּן לוֹ בַּעַל הַבַּיִת בְּטוּב לְבָבוֹ לְגִין פַּחִים יָשָׁן, אֲשֶׁר הוּרַק שַׁמְנוֹ, וַיְעַר אֵלָיו דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־נְזִיד הַצֳּרִי, וְהוּא רוֹחֵשׁ וּמְלַחֵשׁ עַל־הַמֶּזֶג תְּפִלּוֹת וּלְחָשִׁים רַבִּים, לָחשׁ וְשָׁנֹה שִׁבְעִים פְּעָמִים כָּל־תְּפִלָּה וְהַרְבּוֹת עָלֶיהָ כְּרִיעוֹת וְהִשְׁתַּחֲוָיוֹת עַד אֵין מִסְפָּר. וְסַנְשׁוֹ וְהַפֻּנְדָּקִי וְהַשּׁוֹטֵר עוֹמְדִים וְרוֹאִים וּתְמֵהִים. וַיְהִי כְּכַלּוֹתוֹ לְעָרוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל, וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט לְנַסּוֹת רִאשׁוֹנָה אֶת־כֹּחַ הַצֳּרִי בִּבְשָׂרוֹ, וַיֵּשְׁתְּ כַּחֲצִי הַלֹּג מִיֶּתֶר הַצֳּרִי אֲשֶׁר עָדַף בַּכִּיּוֹר. וַיְהִי אַךְ־בָּאָה הַמָּנָה הַיָּפָה הַזֹּאת אֶל־קִרְבּוֹ –וַיָּחֶל לְהָקִיא בְחָזְקָה וַיָּרֶק כְּרֶגַע אֶת־כָּל־בְּנֵי־מֵעָיו אַרְצָה. וַיֶּחֱלַשׁ מְאֹד דּוֹן קִישׁוֹט, וַתִּשְׁטְפֵהוּ הַזֵּעָה, וַיְבַקֵּשׁ לְכַסּוֹתוֹ בִבְגָדִים וְלָתֵת לוֹ מְנוּחָה. וַיַּעֲשׂוּ כֵן כָּל־הַנִּצָּבִים שָׁם וַיֵּצְאוּ מִן־הַחֶדֶר וַיַּעַזְבוּהוּ לְנַפְשׁוֹ. וְאַבִּירֵנוּ שָׁכַב בִּמְקוֹמוֹ וַיֵּרָדֵם, וַיִּישַׁן שָׁלשׁ שָׁעוֹת תְּמִימוֹת. וַיְהִי בַהֲקִיצוֹ וְהִנֵּה שָׁב אֵלָיו כֹּחוֹ, וּמַכְאוֹבָיו הָיוּ כְּלֹא הָיוּ, וַיְהִי חָזָק וּבָרִיא כְּיוֹם צֵאתוֹ רִאשׁוֹנָה מִבֵּיתוֹ. וַיַּרְא סַנְשׁוֹ אֶת־הַמּוֹפֵת, וַיִּשְׁאַל מֵעִם אֲדוֹנָיו לָתֵת גַם־לוֹ אֶת כָּל־הַצֳּרִי הָעוֹדֵף בַּכִּיּוֹר לִשְׁתּוֹתוֹ עַד־תֻּמּוֹ, וַיֵּאוֹת לוֹ דּוֹן קִישׁוֹט, וַיִּתְפֹּשׂ סַנְשׁוֹ אֶת־הַכִּיּוֹר בִּשְׁתֵּי כַפָּיו וַיְעָרֵהוּ אֶל־פִּיו וַיִּגְמָא לְתֵאָבוֹן אֶת כָּל־הַנִּמְצָא בְּתוֹכוֹ. וְאוּלָם אֵין זֹאת כִּי־קִרְבֵי סַנְשׁוֹ לֹא הָיוּ עֲנֻגִּים וְרַכִּים כְּקִרְבֵי אֲדוֹנוֹ, וּבְטֶרֶם יָקִיא וְהִנֵּה חֲבָלִים גְּדוֹלִים אֲחָזוּהוּ, מֵעָיו נֶהֶפְכוּ בְּבִטְנוֹ וְנַפְשׁוֹ נָקְטָה בְחַיָּיו. וַיֹּאמֶר סַנְשׁוֹ כִּי־בָא קִצּוֹ, וַיְקַלֵּל אֶת־הַצֳּרִי וְאֶת־מַשְׁקֵהוּ הָרוֹצֵחַ. וַיָּנָד לוֹ דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר:

“הֲיוֹדֵעַ אַתָּה, סַנְשׁוֹ? לוּא הָקְדַּשְׁתָּ לְאַבִּיר לֹא בָאוּךָ כָּל־הַמַּדְוִים הָאֵלֶּה, כִּי, כַּאֲשֶׁר אֶחֱזֶה לִי, אֵין בַּצֳּרִי כָל־מוֹעִיל לְאִישׁ אֲשֶׁר־לֹא אַבִּיר הוּא”.

“שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן!” צָעַק סַנְשׁוֹ בַּחֲמָתוֹ, “אִם־כֵּן לָמָּה לֹא־מְנָעַנִי אֲדוֹנִי מִנְּגֹעַ בְּסַם הַמָּוֶת הַזֶּה?”

הוּא לֹא כִלָּה לְדַבֵּר – וְהִנֵּה נִפְתְּחוּ כָל־הַצִּנּוֹרוֹת אֲשֶׁר לְנוֹשֵׂא הַכֵּלִים הָאֻמְלָל וְכָל־מַעְיְנוֹתָיו נִבְקָעוּ. וַיְהִי הַשֶּׁפֶךְ רַב וְעָצוּם מְאֹד עַל־כָּל־סְבִיבוֹתָיו, וַיִּשְׁטֹף גַּם אֶת־מַחְצֶלֶת הַקָּנִים וְאֶת־שְׂמִיכַת הַשַּׂק, וּשְׁתֵּיהֶן נִפְסְלוּ עַד־מְהֵרָה לְתַשְׁמִישׁ. וַיִּתְהַפֵּךְ סַנְשׁוֹ בַּחֲבָלָיו כִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת, בְּשָׂרוֹ שָׁפַע נַחֲלֵי זֵעָה קָרָה, שִׁנָּיו צָלְלוּ, כָּל־יְצוּרָיו הִתְפַּלָּצוּ, וַיְהִי אַךְ זְוָעָה, וַיֹּאמְרוּ כָל־רוֹאָיו, כִּי לֹא־תְהִי לוֹ תְקוּמָה עוֹד. וְגַם בַּעֲבֹר עֶצֶם הַזְּוָעָה לֹא רָוַח לְסַנְשׁוֹ, וַיְהִי לְהֶפֶךְ, כִּי אָזַל כֹּחוֹ וּבִרְכָּיו כָּשָׁלוּ, וַיִּשְׁכַּב אַרְצָה יָגֵעַ וְחַלָּשׁ עַד־מָוֶת.

וְדוֹן קִישׁוֹט קָם מִמִּשְׁכָּבוֹ וְהוּא חֲזַק מָתְנַיִם וְאַמִּיץ כֹּחַ. וַתָּשָׁב רוּחַ הַגְּבוּרָה לְפַעֲמוֹ, וְלֹא־אָבָה הִתְמַהְמֵהַּ עוֹד רֶגַע אֶחָד, כִּי־כָלְתָה נַפְשׁוֹ לָצֵאת לִפְעָלָיו הַגְּדוֹלִים. וַיְמַהֵר וַיַּחֲבשׁ בְּיָדָיו אֶת־רוֹסִינַנְטֵי וְאֶת־הַחֲמוֹר, וַיַּעֲזֹר לְהַלְבִּישׁ אֶת־נוֹשֵׂא כֵלָיו וּלְהַעֲלוֹתוֹ עַל־בְּהֶמְתּוֹ. אַחֲרֵי־כֵן רָכַב עַל־סוּסוֹ גַּם־הוּא, וּבְטֶרֶם יֵצֵא וַיַּרְא מוֹט אָרֹךְ וּמְחֻדָּד מֻצָּב בְּפִנַּת הֶחָצֵר, וַיִּגַּשׁ וַיִּקָחֵהוּ לִהְיוֹת לוֹ תַּחַת הַכִּידוֹן. וּבְגֶשֶׁת דּוֹן קִישׁוֹט עַד־שַׁעַר הֶחָצֵר, וַיִּקְרָא לְבַעַל הַבַּיִת וַיֹּאמֶר לוֹ בְּנַחַת וּבְכֹבֶד רֹאשׁ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“אֲדוֹנִי אִישׁ קַשְׂטִילְיָא! אֶת־הַחֲסָדִים הַגְּדוֹלִים וְהָעֲצוּמִים אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמִּי בְּאַרְמוֹנְךָ הַמְפֹאָר לֹא־אֶשְׁכַּח לְךָ עַד־עוֹלָם, וְהָשֵׁב אָשִׁיב לְךָ גְּמוּל כְּיַד הָאַבִּירִים הַטּוֹבָה עָלַי; וְעַתָּה אוּלַי רִיב לְךָ עִם־צַר וְאוֹיֵב אֲשֶׁר פָּגַע בְּךָ וַיַּכְלִימְךָ – הַגֶּד־נָא לִי וְנִקַּמְתִּי מִמֶּנּוּ אֶת־נְקַם חֶרְפָּתְךָ שִׁבְעָתָיִם, כִּי־כֵן מִשְׁפַּט הָאַבִּירִים וְזֹאת חוֹבָתָם, לַעֲמֹד לִימִין נִכְלָם וְחַלָּשׁ, לְהָבִיא תְשׁוּעָה לְאֵין יֵשַׁע לוֹ וּלְדַכֵּא זְרוֹעַ עָרִיץ”.

וַיַּעַן בַּעַל הַבַּיִת וַיֹּאמַר: “אֲדוֹנִי הָאַבִּיר! אֵינֶנִּי שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ לֹא נְקָמָה וְלֹא עֵזֶר, כִּי אֲנִי אָרִיב לְנַפְשִׁי, וְיָדִי תוֹשִׁיעַ לִי. וּמָה אֲנִי שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ? כִּי שַׁלֵּם תְּשַׁלֵּם לִי לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן שְׂכַר מְלוֹנְךָ וּשְׂכַר אָכְלְךָ וְגַם אֶת־מְחִיר הַתֶּבֶן וְהַשְׂעוֹרִים אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְהֶמְתְּךָ תְּשַׁלֵּם”.

“אִם־כֵּן אַךְ פֻּנְדָּק הוּא הַבַּיִת הַזֶּה?” – תָּמַהּ דּוֹן קִישׁוֹט.

“וּמִמֵּיטַב הַפֻּנְדְּקָאוֹת!” עָנָה בַּעַל הַבָּיִת.

“וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְּמִשְׁגֶּה, כִּי־אֶל־אַרְמוֹן בָּאתִי”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְעַתָּה, אִם־כִּדְבָרֶיךָ כֵּן הוּא, זֹאת עֲשֵׂה: מָשֹׁךְ תִּמְשֹׁךְ יָדְךָ מִן־הַשָּׂכָר וְלֹא־תִדְרְשֶׁנּוּ מֵעִמִּי, כִּי לֹא־אוּכַל הַסֵּג גְּבוּל עוֹלָם, אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשׁוֹנֵי הָאַבִּירִים לֵאמֹר: “וְאַבִּיר כִּי־יָבֹא אֶל־פֻּנְדָּק, נָתֹן יִנָּתֵן לוֹ כָּל־צָרְכּוֹ חִנָּם אֵין כָּסֶף”. וְאָמְנָם אַךְ דֶּרֶךְ צְדָקָה וּמֵישָׁרִים הוּא הַמִּנְהָג הַטּוֹב הַזֶּה, כִּי־עַל־כֵּן יִתְעַנּוּ הָאַבִּירִים כְּכֹל אֲשֶׁר־יִתְעַנּוּ וְחַיֵּיהֶם תְּלוּיִים לָהֶם מִנֶּגֶד כָּל־הַיָּמִים”.

“מַה־לִּי וּלְכָל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?” הִתְרַגֵּז הַפֻּנְדָּקִי, “שַׁלֵּם תְּשַׁלֵּם אֶת־אֲשֶׁר לִי בְיָדֶךָ וַהֲנִיחוֹתָ לִּי!”

“אַךְ פֻּנְדָּקִי נִבְעָר וָרָע אַתָּה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט. וּבְדַבְּרוֹ כֹה דָּפַק אֶת־רוֹסִינַנְטֵי וַיְנוֹפֵף כִּידוֹן, וַיָּנָס דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר הַחוּצָה, וַיָּרָץ בְּחִפָּזוֹן, בְּלִי רְאוֹת, הֲיֵלֵךְ אַחֲרָיו נוֹשֵׂא כֵלָיו אִם־לֹא. בִּרְאוֹת הַפֻּנְדָּקִי כִּי־נִמְלַט הָאַבִּיר בְּלִי תַשְׁלוּמִים, וַיְמַהֵר אֶל־סַנְשׁוֹ לְבַקֵּשׁ שְׂכָרוֹ. וַיְמָאֵן סַנְשׁוֹ לְשַׁלֵּם, כִּי אָמַר: רְצוֹן אֲדוֹנִי – רְצוֹנִי, וּמִשְׁפָּט אֶחָד לָאַבִּיר וּלְנוֹשֵׂא כֵלָיו לִבְלִי שַׁלֵּם מְאוּמָה בְּבָתֵי הַמָּלוֹן. וַיִּחַר לְבַעַל הַבַּיִת מְאֹד וַיָּרֶב אִתּוֹ בְּחָזְקָה, וְאוּלָם סַנְשׁוֹ הִקְשָׁה עָרְפּוֹ וַיֹּאמַר: לֹא אֲשַׁלֵּם פְּרוּטָה, אַף אִם־תְּמִיתֵנִי. הַכְמֵפֵר חֹק יֵעָשֶׂה נוֹשֵׂא הַכֵּלִים?!

וְשָׁם בֵּין הָעוֹמְדִים בַּחֲצַר הַפֻּנְדָּק נִקְרוּ אַרְבָּעָה שׂוֹרְקֵי צֶמֶר מִשְּׂגוֹבְיָא וּשְׁלשָׁה עוֹשֵׂי מְחָטִים מִקּוֹרְדּוֹבָא וּשְׁנַיִם אֲנָשִׁים מִתּוֹשָׁבֵי שִׂיבִילְיָה, כֻּלָּם בַּחוּרִים עַלִּיזִים וְהוֹלְלִים, חוֹמְדֵי לָצוֹן וּמַהֲתַלּוֹת. וְרוּחַ אַחַת לָבְשָׁה פִתְאֹם אֶת־כֻּלָּם וַיִּגְּשׁוּ וַיִּסְחֲבוּ אֶת־סַנְשׁוֹ מֵעַל הַחֲמוֹר, וְאֶחָד רָץ וַיָּבֵא שְׂמִיכָה, וַיַּשְׁלִיכוּ אֶת־סַנְשׁוֹ אֶל־תּוֹכָהּ, וַיִּשָּׂאוּהוּ לאֶמְצַע הֶחָצֵר. שָׁם עָמְדוּ הַבַּחוּרִים וַיַּחֲזִיקוּ בְּכַנְפוֹת הַשְּׂמִיכָה וַיְנִיפוּהָ תְנוּפָה חֲזָקָה, הָנֵף וְזָרֹק אֶת־סַנְשׁוֹ הַשָּׁמַיְמָה, כְּהִזָּרֵק הַכֶּלֶב בְּלֵיל הַכַּרְנָבָל. וַיִּצְעַק סַנְשוֹ צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה, וַתָּבֹא צַעֲקָתוֹ עַד־אָזְנֵי דוֹן קִישׁוֹט.וַיַּעֲמֹד הָאַבִּיר בִּמְקוֹמוֹ, וַיֵּט אָזְנוֹ וַיַּקְשֵׁב, אוּלַי מִנָּה לוֹ אֱלֹהִים עֲלִילָה חֲדָשָׁה, לְהַרְאוֹת בָּהּ כֹּחַ יְמִינוֹ – וְהִנֵּה הַקּוֹל קוֹל נוֹשֵׂא כֵלָיו. וַיַּהֲפֹךְ אֶת־סוּסוֹ וַיְרִיצֵהוּ אֶל־חֲצַר הַפֻּנְדָּק. וַיְהִי כְּהַגִּיעוֹ שָׁמָּה, וַיִּמְצָא אֶת־שַׁעַר הֶחָצֵר סָגוּר וּמְסֻגָּר. וַיַּקֵּף אֶת־הַגָּדֵר סָבִיב סָבִיב, וְאֵין פֶּתַח וְאֵין פִּרְצָה. וַיָּבֹא אֶל־יֶרֶךְ הֶחָצֵר מֵאֲחוֹרֶיהָ, וְשָׁם הַגָּדֵר שְׁפָלָה, וַיַּרְא אֶת־תַּעֲלוּלֵי הַבַּחוּרִים וְאֶת־סַנְשׁוֹ הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוֵיר, וְכִמְעַט נָתַן אֶת־קוֹלוֹ בִּשְׂחוֹק, לוּלֵא תְקָפוֹ הַזָּעַם. וַיְנַס לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת עַל־הַגָּדֵר וְלִפְרֹץ הֶחָצֵרָה, וְאוּלָם כֹּחוֹ כָּשַׁל מְאֹד וְלֹא־יָכֹל גַּם לָרֶדֶת מֵעַל־סוּסוֹ. וַיַּרְא כִּי־אֵין כֹּחוֹ לְהוֹשִׁיעַ, וַיִּשְׁפֹּךְ מֵרָחוֹק אֶת־כָּל־חֲמָתוֹ עַל הַמִּתְעַלְּלִים בְּסַנְשׁוֹ, וַיְקַלְלֵם קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת, וַיְחָרְפֵם וַיְגַדְּפֵם בְּלִי־חָשָׂךְ. וְהַנִּעָרִים לֹא הִרְפּוּ בְכָל־זֹאת מִטַּרְפָּם, וַיּוֹסִיפוּ לְהִתְעַלֵּל וּלְשַׂחֶק־בּוֹ בְּיָדַיִם חָרוּצוֹת וּמְהִירוֹת, הַשְׁלֵךְ וְהָטֵל אוֹתוֹ כְּכַדּוּר לְמַעְלָה, עַד כִּי־עָמְדוּ מִכֹּחַ. אַחֲרֵי־כֵן לָקְחוּ אֶת־סַנְשׁוֹ וַיּוֹשִׁיבוּהוּ עַל־הַחֲמוֹר וַיְלִיטוּהוּ בְאַדַּרְתּוֹ וַיֹּאמְרוּ לְשַׁלְּחוֹ. וַתַּחְמֹל עָלָיו הַשִּׁפְחָה מָרִיטוֹרְנֵית, וַתִּשְׁאַב בְּכַדָּה מַיִם צוֹנְנִים מִן־הַבְּאֵר וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו. וַיְהִי אַךְ־הֵרִים אֶת־הַכַּד אֶל־פִּיו – וְהִנֵּה קוֹל אֲדוֹנוֹ מֵעֵבֶר הַגָּדֵר קוֹרֵא וּמַזְהִיר:

“אַל תֵּשְׁתְּ, סַנְשׁוֹ בְּנִי, אַל־תֵּשְׁתְּ, כִּי בְנַפְשְׁךָ הוּא. צֵא אֵלַי וְנָתַתִּי לְךָ מִצְּרִי הַפְּלָאִים אֲשֶר בְּיָדִי, וְשָׁתִיתָ וְחָיְתָה נַפְשְׁךָ”.

וַיַּבֵּט סַנְשׁוֹ אֶל־עֵבֶר פְּנֵי אֲדוֹנוֹ בְּעֵין רֹגֶז וְתוֹכֵחָה, וַיַּעַן:

“אֵין זֹאת כִּי אִם־שָׁכַח אֲדוֹנִי, כִּי לֹא אַבִּיר הִנֵּנִי וְלֹא לִי הַצֳּרִי. אוֹ אוּלַי כָּלָה וְנֶחֱרָצָה מֵעִם אֲדוֹנִי לַהֲפֹךְ גַּם אֶת־יֶתֶר בְּנֵי־מֵעַי אֲשֶׁר בְּבִטְנִי וַהֲקִיאוֹתִי אֶת־קְרָבַי אַרְצָה עַד תֻּמָּם?… יְהִי אֵפוֹא הַצֳּרִי הַטּוֹב הַהוּא לְךָ לְבַדֶּךָ וְגַם לְכָל־יַלְדֵי הַשָּׂטָן, וּמִמֶּנִּי חֲדָל!”

וּבְדַבְּרוֹ כֹה, וַיֵּט אֶת־הַכַּד אֶל־פִּיו וַיִּטְעָם – וְהִנֵּה הֵם מָיִם. וַיִּשְׁאַל לְהָבִיא לוֹ יָיִן, וַתַּעַשׂ מָרִיטוֹרְנֵית הָרַחֲמָנִיָּה גַּם אֶת־שְׁאֵלָתוֹ זֹאת, וַתִּקַּח יַיִן בְּכַסְפָּהּ, וַתַּגֵּשׁ לְסַנְשׁוֹ, וַתֹּאמֶר לוֹ בְרַחֲמִים: שְׁתֵה,יְדִידִי".

וַיְהִי אַךְ הֵגִיחַ אֶת־הַיַּיִן אֶל־פִּיו – וַתָּאֹרְנָה עֵינָיו וַיִּדְפֹּק אֶת־חֲמוֹרוֹ. וְשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר נִפְתְּחוּ לְפָנָיו לִרְוָחָה, וַיֵּצֵא סַנְשׁוֹ לְקוֹל תְּרוּעַת כָּל־הַנִּצָּבִים שָׁם, וְהוּא שָׁמֵחַ וְטוֹב לֵב, כִּי־עַל־כֵּן גַּם אַחֲרֵי כָל־אֵלֶּה לֹא־שִׁלֵּם לְבַעַל הַבַּיִת מִכִּיסוֹ מְאוּמָה, כִּי עָרָבוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, הוּא גוּפוֹ הַמֻּכֶּה, פָּדָהוּ גַּם־הַפָּעַם. אָמְנָם חָבֹל חָבַל בַּעַל־הַמָּלוֹן אֶת־הַשַּׂקַּיִם, הוּא הַתַּרְמִיל, אֲשֶׁר לְסַנְשׁוֹ, וַיִּקָּחֵם לוֹ בִּשְׂכָרוֹ, וְאוּלָם סַנְשׁוֹ בְּחָפְזוֹ לָצאֵת לֹא־שָׂם לֵב לָהֶם, וַיְמַהֵר לַעֲזֹב אֶת־הַמָּקוֹם וְלָבוֹא מְהֵרָה אֶל־אֲדוֹנוֹ.

 

פֶּרֶק חֲמִשָּׁה עָשָׂר: הַמִּלְחָמָה הַכְּבֵדָה שֶׁל דּוֹן קִישׁוֹט עִם צִבְאוֹת אֲלִיפַנְפָרוֹן שֶׁנֶּהֶפְכוּ לְעֶדְרֵי כְבָשִׂים בִּכְשָׁפִים.    🔗

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב סַנְשׁוֹ לָבוֹא וַיֹּאמֶר אֵלָיו דּוֹן קִישׁוֹט:“עַתָּה רוֹאֶה אֲנִי עַיִן בְּעַיִן, כִּי־אָמְנָם בְּאַרְמוֹן מְכֻשָּׁף לַנּוּ הַלָּיְלָה, וְאֵלֶּה הָאַכְזָרִים אֲשֶׁר הִתְעַלְּלוּ בְךָ אַךְ מְכַשְּׁפִים הֵם, וְזֶה־לְּךָ הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת הַחוֹתֵךְ, כִּי בָרֶגַע אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָבוֹא לְעֶזְרָתֶךָ – וְהִנֵּה סָר מִמֶּנִּי כָּל־כֹּחִי, לֹא יָכֹלְתִּי גַּם־לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת עַל־הַגָּדֵר הַשְּׁפָלָה אֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הֶחָצֵר. לוּלֵא זֹאת לֹא הִתְאַפַּקְתִּי עוֹד, וּבְאַפִּי כִּי־עָז לֹא הִשְׁאַרְתִּי מֵהֶם גַּם־שָׂרִיד וּפָלִיט, אַף כִּי־עַל־פִּי הַדִּין הַמְפֹרָשׁ, אֵין לְאַבִּיר לְהָנִיף חַרְבּוֹ עַל־נִקְלִים כְּמוֹהֶם”.

“לוּלֵא סָר גַּם־מִמֶּנִּי כֹּחִי, לֹא הִתְאַפַּקְתִּי אַף־אֲנִי מֵעֲשׂוֹת נְקָמָה בָהֶם, אַף אִם־לְפִי מַרְאֵה לִבִּי אֲנִי, לֹא הָיוּ שָׁם לֹא מְכַשְּׁפִים וְלֹא שֵׁדִים, כִּי אִם־בְּנֵי־אָדָם, בָּשָׂר וָדָם כָּמוֹנִי וְכָמוֹךָ אֲדוֹנִי, וּבְעֶצֶם אָזְנַי שָׁמַעְתִּי בִּקְרֹא אִישׁ אִישׁ מֵהֶם אֶת־רֵעֵהוּ בִּשְׁמוֹ: פְּלוֹנִי בֶן־פְּלוֹנִי; וְגַם בַּעַל הַבַּיִת בְּעַצְמוֹ שֵׁם מְפֹרָשׁ לוֹ: יוֹחָנָן הָאִטֵּר. וְאִם־אַתָּה, אֲדוֹנִי, לֹא־מָצָאתָ כֹחַ לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת עַל־הַגָּדֵר, אֵין זֶה כִּי אִם־מֵאֵיזוֹ סִבָּה אַחֶרֶת וְלֹא בִּגְלַל הַכְּשָׁפִים. מִכָּל־זֶה לָמַדְתִּי דָּבָר אֶחָד: כָּל־הַגְּדוֹלוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר נִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶן תָּבֵאנָה אוֹתָנוּ בְאַחֲרִיתָן אֶל־רָעוֹת וְצָרוֹת כָּאֵלֶּה, אֲשֶׁר לֹא־נָמִישׁ עוֹד אֶת־צַוְּארוֹתֵינוּ מֵהֶן. הַאֵין טוֹב לָנוּ אֵפוֹא, אֲדוֹנִי, לָשׁוּב עַתָּה, בְּעֵת הַקָּצִיר, אֶל בֵּיתֵנוּ וְאֶל־שָׂדֵנוּ, מִשּׁוּט בֶּהָרִים וּבַעֲמָקִים וּנְפֹל שֶׁבַע אֶל־הַפַּח וְאֶל־הַפָּחַת.”

“אִי סַנְשׁוֹ!” אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, " עַד־כַּמָּה קָצְרָה דַעְתְּךָ מֵהַשֵּׂג אֶת־דַּרְכֵי הָאַבִּירִים! אֱמָר־נָא לִי: הֲיֵשׁ בְּכָל־הָאָרֶץ דָּבָר עָרֵב לַנֶּפֶשׁ מִתַּעֲנוּג הַנִּצָּחוֹן בַּמִּלְחָמָה?"

“מַה־בֶּצַע בְּכָל־זֹאת”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “וְעַבְדְּךָ, אֲדוֹנִי, לֹא־זָכָה עוֹד לִטְעֹם מִן־הַתַּעֲנוּג הַמָּתוֹק הַזֶּה אַף בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה, כִּי בְכָל־הַמִּלְחָמוֹת הָרַבּוֹת, מֵעֵת צֵאתֵנוּ וְעַד־הַיּוֹם, לֹא נָחַלְנוּ בִּלְתִּי אִם־פְּגָעִים רָעִים וּמַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת וּמַהֲלֻמּוֹת וּמַכְאוֹבִים אֵין קֵץ; וְרַע מִכֹּל –זֶה הַמַּעֲשֶׂה הָאַחֲרוֹן, דְּבַר הַטַּלְטֵלָה הַגְּדוֹלָה בַּחֲצַר הַפֻּנְדָּק בְּיַד מְכַשֵּׁפִים רָעִים, אֲשֶׁר, לִדְבָרֶיךָ, אֵין כָּל־נְקָמָה שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם וְנִבְצְרָה מִמֶּנִּי לִטְעֹם אֶת־הַטַּעַם הַמָּתוֹק, אֲשֶׁר אָמַר אֲדוֹנִי, וְלוּא רַק־הַפַּעַם!”

“הֲלֹא עַל־זֶה דָּוֶה לִבִּי גַם־אָנִי”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְאוּלָם דַּע לְךָ, סַנְשׁוֹ, כִּי הַיּוֹם הַזֶּה נָדַרְתִּי בְלִבִּי לִמְצֹא לִי חֶרֶב נִפְלָאָה בְּמִינָהּ, חֶרֶב מוֹפֵת, אֲשֶׁר לֹא־יִצְלְחוּ עָלֶיהָ כָּל־כְּשָׁפִים. וּמִי יוֹדֵעַ אוּלַי יְחָנֵּנִי אֱלֹהִים וְאִנָּה לְיָדִי אֶת־חֶרֶב אַמַּדִּיס הַגִּבּוֹר, הִיא חֶרֶב הַחֲרָבוֹת, לְטוּשָׁה וְחַדָּה כְתַעַר הִיא, וְאֵין שִׁרְיוֹן וְאֵין מָגֵן וְקוֹבַע וְאֵין כֹּחַ כְּשָׁפִים אֲשֶׁר יַעַמְדוּ בְּפָנֶיהָ”.

“וִיהִי כֵן, אֲנִי לֹא אִוָּשֵׁעַ”, אָמַר סַנְשׁוֹ כְּמִתְיָאֵשׁ, “כְּבָר נִגְזְרָה גְזֵרָה, כִּי גַּם־הַצֳּרִי וְגַם־חֶרֶב הַפְּלָאוֹת לֹא־יָבִיאוּ תְשׁוּעָה בִּלְתִּי אִם־לָאַבִּירִים, אֲבָל נוֹשְׂאֵי הַכֵּלִים אַחַת דָּתָם, כִּי־יֹאבְדוּ בְרָעָתָם”.

“הָסֵר דְּאָגָה מִלִּבֶּךָ”, הִרְגִּיעוֹ דּוֹן קִישׁוֹט, “מִן־הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ עָלֶיךָ!”

עוֹד הֵם מְדַבְּרִים כָּכָה וְהִנֵּה עֲנַן אָבָק כָּבֵד עָלָה כְּנֶגְדָּם מֵרָחוֹק. וַיִּרְאֵהוּ דּוֹן קִישׁוֹט רִאשׁוֹנָה וַתְּחִי רוּחוֹ וַיֹּאמַר:

“הֶאָח, סַנְשׁוֹ! עַתָּה בָא הַיּוֹם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא! הַיּוֹם הַזֶּה תְּחוֹלֵל יְמִינִי גְּבוּרוֹת וְנִפְלָאוֹת אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם יִשְׁתּוֹמֵם דּוֹר אַחֲרוֹן. הֲרוֹאֶה אַתָּה תִּימְרוֹת אָבָק עוֹלוֹת מִקְצֵה הָאָרֶץ? חֵיל לְאֻמִּים רַבִּים, מַחֲנֶה עָצוּם וְכָבֵד עוֹלֶה לִקְרָאתֵנוּ, וְהָאָבָק – אֲבַק רַגְלָיו הוּא”.

“אִם־כֵּן”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “שְׁנַיִם הֵם הַמַּחֲנוֹת, כִּי גַּם־שָׁם מֵאַחֲרֵינוּ עוֹלֶה עֲנַן אָבָק”. וַיַּבֵּט דּוֹן קִישׁוֹט אֶל־אַחֲרָיו, וְהִנֵּה כְדִבְרֵי סַנְשׁוֹ כֵּן הוּא, וַיִּקְרָא בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה: “הֶאָח! שְׁנֵי מַחֲנוֹת צָרִים הֵם, הַיּוֹצְאִים זֶה עַל־זֶה לַמִּלְחָמָה, וּפֹה בַּבִּקְעָה הָרְחָבָה יִתְרָאוּ פָנִים”.

וַיִּשְׁמַע סַנְשׁוֹ וַיָּמָג לִבּוֹ, וַיִּקְרָא בְּפָחַד:

“אֲהָהּ אֲדוֹנִי, וּמַה־נַּעֲשֶׂה אֲנָחְנוּ?”

“אֲנַחְנוּ?” עָנָה דוֹן קִישׁוֹט בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, “אֲנַחְנוּ נֵצֵא לְיֵשַׁע הַחַלָּשִׁים. עָלֶיךָ לָדַעַת, סַנְשׁוֹ, כִּי פֹה בַּמָּקוֹם הַזֶּה יִתְנַגְּשׁוּ הַפַּעַם יַחְדָּו שְׁנֵי מַחֲנוֹת עֲצוּמִים וְכַבִּירִים מְאֹד. בְּרֹאשׁ הַמַּחֲנֶה הָאֶחָד הוֹלֵךְ הָאִמְפֵּירַטוֹר אֲלִיפַנְפָרוֹן מוֹשֵׁל הָאִי טְרַפּוֹבָּנָה, וּבְרֹאשׁ הַמַּחֲנֶה הַשֵּׁנִי –מֶלֶךְ הַגָּרָמַנְטִים פֶּנְטַפּוֹלִין, הַמְכֻנֶּה “חֲלוּץ הַזְּרוֹעַ”, כִּי כֵן דַּרְכּוֹ, לָצֵאת חֲשׂוּף יָד יְמִינוֹ בַּמִּלְחָמָה.”

“וּבִגְלַל מָה הֵם מִתְגָּרִים מִלְחָמָה?” שָׁאַל סַנְשׁוֹ.

“נִלְחָמִים הֵם”, עָנָה דּוֹן קִישׁוֹט “בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה: אֲלִיפַנְפָרוֹן עוֹבֵד הָאֱלִילִים חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבַת פֶּנְטַפּוֹלִין הַיְפֵהפִיָּה, וַאֲבִי הַנַּעֲרָה יְרֵא אֱלֹהִים, וַיִּמְנָעֶנָּה מִמֶּנּוּ, עַל־כֵּן פָּרְצָה הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת”.

“בִּזְקָנִי נִשְׁבַּעְתִּי”, קָפַץ סַנְשׁוֹ וַיִּשָּׁבַע, “כִּי צַדִּיק פֶּנְטַפּוֹלִין בְּרִיבוֹ, וּבְכָל־כֹּחִי נָכוֹן אֲנִי לְהוֹשִׁיעוֹ”.

“חוֹבָתְךָ, חוֹבַת שׁוֹמֵר אֱמוּנִים הִיא, וְתַעֲשֶׂנָּה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְעַתָּה בֹּא וְהַעֲלִיתִיךָ עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וְהֶרְאִיתִיךָ מִשָּׁם אֵת כָּל־הַחַיִל הָרָב וְקָרָאתִי לְפָנֶיךָ בְשֵׁם אֵת כָּל־רָאשֵׁיהֶם וְגִבּוֹרֵיהֶם”.

וַיַּעֲלוּ שְׁנֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וַיִּתְיַצְּבוּ שָׁם וַיִּתְבּוֹנְנוּ בַמַּחֲנוֹת הַהוֹלְכִים וּקְרֵבִים. וְהַמַּחֲנוֹת לֹא הָיוּ בִּלְתִּי אִם־שְׁנֵי עֶדְרֵי צֹאן נְהוּגִים בִּידֵי רוֹעֵיהֶם אֵלֶּה לִקְרַאת אֵלֶּה, וְאוּלָם עַנְנֵי הָאָבָק הַכָּבֵד עִוְּרוּ אֶת־עֵינֵי הָאַבִּיר וְנוֹשֵׂא כֵלָיו מֵרְאוֹת נְכוֹחָה. וַתָּנַח הָרוּחַ עַל דּוֹן קִישׁוֹט וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיֹּאמַר:

“הֲרוֹאֶה אַתָּה שָׁם אַבִּיר מְזֻיָּן, מַדַּיו צְהֻבִּים וְהָאוֹת בְּמָגִנּוֹ: אֲרִי מְעֻטָּר רוֹבֵץ לְרַגְלֵי נַעֲרָה יָפָה? –הוּא גִבּוֹר הַחַיִל לוֹרְקַלְקוֹ מוֹשֵׁל גֶּשֶׁר הַזָּהָב. עַתָּה רְאֵה אֶת־זֶה: חֲלִיצָתוֹ עֲדוּיָה פִרְחֵי זָהָב כֻּלָּהּ, וְהָאוֹת בְּמָגִנּוֹ: שְׁלשָׁה כִּתְרֵי כֶסֶף בַּעֲרוּגַת תְּכֵלֶת – הוּא מִיקוֹקוֹלֶמְבּוֹ הָאָיֹם. וְזֶה הָעוֹמֵד עַל־יְמִינוֹ, עֲנָק גָּדוֹל וְרָם לְמַרְאֶה – הֲלֹא הוּא הַגִּבּוֹר הָעַז וְהַנִּמְהָר בְּרַנְדַּבַּרְבָּרָן מוֹשֵׁל עַרְבִיאָה הַמְשֻּׁלֶּשֶׁת. קְלִפֵּי עוֹרוֹת נְחָשִׁים – שִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים לוֹ, וּמָגִנּוֹ –הַשַּׁעַר אֲשֶׁר־הִסִּיעַ שִׁמְשׁוֹן בְּיוֹם תִּתּוֹ נִקְמָתוֹ בַּפְּלִשְׁתִּים…”

“וְעַתָּה סֹב אֶל־אַחֲרֶיךָ וְהִתְבּוֹנֵן אֶל־הַמַּחֲנֶה הַשֵּׁנִי: הִנֵּה זֶה הָעוֹבֵר בְּרֹאשׁ כָּל־הַצָּבָא – הֲלֹא הוּא הָאַמִּיץ בַּגִּבּוֹרִים, הַמְנַצֵּחַ וְאֵינֶנּוּ מְנֻצָּח, טִימוֹנֵיל דֵּי קַרְקַשּׁוֹנָה; מַדָּיו אַרְבָּעָה צְבָעִים לָהֶם: תְּכֵלֶת, יָרֹק, לָבָן וְצָהֹב בָּהִיר, וְהָאוֹת בְּמָגִנּוֹ: חֲתוּל זָהָב עַל־עֲרוּגַת עֵין הָאֵפֶר וּכְתֹבֶת “מְיַאוּ” חֲרוּתָה עָלָיו, כְּרֵאשִׁית שֵׁם בְּחִירַת לְבָבוֹ מְיַאוּלִינָה הַיְפֵיפִיָּה. וְעַתָּה רְאֵה אֶת־זֶה, אֲשֶׁר בְּכֹבֶד גּוּפוֹ יָעִיק סוּסוֹ הָאַבִּיר תַּחְתָּיו, מַדָּיו לְבָנִים כַּשֶּׁלֶג, וּמָגִנּוֹ לָבָן וְחָלָק, אֵין כָּל־אוֹת וְחוֹתָם עָלָיו– הֲלֹא הוּא הַטִּירוֹן לָאַבִּירִים, צָרְפַתִּי מִלֵּדָה, פְּיוֹרִיס פַּפִּין שְׁמוֹ. וְעַתָּה הֲלֹא תִרְאֶה אֶת־זֶה אֲשֶׁר יִתְקַע אֶת־דָּרְבוֹנוֹת רַגְלָיו בְּצַלְעוֹת עָרוֹד טָלוּא וּמְנֻמָּר, הֲלֹא הוּא הַדֻּכָּס אֶסְפַּרְטָפִּילַרְדּוֹ דֵּיל בּוֹסְקֵי. הָאוֹת בְּמָגִנּוֹ:שִׂיחַ אֶסְפַּרְגּוֹס וְעָלָיו כְּתֹבֶת בִּלְשׁוֹן קַשְׂטִילְיָה:”בְּחַן אֶת־גּוֹרָלִי'…"

כָּכָה הוֹצִיא דוֹן קִישׁוֹט בַּמִּסְפָּר אֶת־כָּל־הַגִּבּוֹרִים אַנְשֵׁי הַשֵּׁם אֲשֶׁר יָדַע מִסְּפָרָיו וַיִּקְרָא לְכֻלָּם בִּשְׁמוֹתָם, וַיָּשֶׂם לָהֶם מַדִּים וּכְלֵי מִלְחָמָה שׁוֹנִים אֵלֶּה מֵאֵלֶּה, לְצִבְעֵיהֶם וּלְדִגְלֵיהֶם וּלְאוֹתוֹתֵיהֶם. וְסַנְשׁוֹ פַּנְסָא הִקְשִׁיב בִּדְמָמָה לְכֹל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּפֶן פַּעַם כֹּה וּפַעַם כֹּה, וַיְבַקֵּשׁ בְּעֵינָיו אֶת־הָאַבִּירִים וְאֶת־הָעֲנָקִים אֲשֶׁר אָמַר אֲדוֹנוֹ וְלֹא מָצָא. וַיִּתְמַהּ מְאֹד וַיֹּאמַר:

“יִקָּחֵנִי הַשָּׂטָן אִם־אֶרְאֶה אִישׁ מִכָּל־הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר אָמַר אֲדוֹנִי! אֵין זֶה כִּי אִם־גַּם הַפַּעַם יִתְעַלֵּל בָּנוּ אַחַד הַמְכַשְּׁפִים, כְּמַעֲשֵׂהוּ אֶמֶשׁ”.

“הַאֵין אַתָּה שׁוֹמֵעַ צָהֳלַת סוּסִים, רַעַם תֻּפִּים וּתְרוּעַת חֲצוֹצְרוֹת?”

“חֵי אֱלֹהִים כִּי אֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ דָּבָר, מִלְּבַד פְּעִיַּת אֵילִים וּבְנֵי־צֹאן…”

וְאָמְנָם בָּרֶגַע הַזֶּה קָרְבוּ לָבוֹא הָעֲדָרִים וְקוֹל הַצֹּאן נִשְׁמַע בִּגְעוֹתוֹ. וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט לְסַנְשׁוֹ:

“הַפַּחַד הוּא אֲשֶׁר יַתְעֶה אֶת־עֵינֶיךָ וְאָזְנֶיךָ מֵרְאוֹת וּמִשְּׁמֹעַ נְכוֹחָה. סֹב לְךָ אֵפוֹא הַצִּדָּה אִם רַךְ־לֵבָב אָתָּה, וְנִצַּבְתָּ מֵרָחוֹק, וַאֲנִי לְבַדִּי עַל־הָאוֹיֵב אֶתְגַּבָּר”.

וְדוֹן קִישׁוֹט נָטָה בַכִּידוֹן וַיָּטָשׂ כַּחֵץ אֶל־מוּל הָעֲדָרִים. לַשָּׁוְא צָעַק אַחֲרָיו סַנְשׁוֹ לְעָצְרוֹ, כִּי שׁוֹמֵעַ לֹא־הָיָה לּוֹ, וַיְהִי לְהֶפֶךְ, כִּי דָּפֹק דָּפַק הָאַבִּיר אֶת־סוּסוֹ בְּיֶתֶר עָז, וַיְהִי דוֹהֵר וּמְצַעֵק:

“הוֹ הוֹ, אֵלַי, אֵלַי כָּל־הָאַבִּירִים הַחוֹנִים עַל־דֶּגֶל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל פֶּנְטַפּוֹלִין חֲלוּץ הַזְּרוֹעַ! אֲנִי עִמָּכֶם לְהוֹשִׁיעֲכֶם בְּמִלְחַמְתְּכֶם הַקְּדוֹשָׁה אֶת־הַצַּר הַצּוֹרֵר אֲלִיפַנְפָרוֹן.” וּבְדַבְּרוֹ כֹה וַיִּבְקַע בְּכָל־כֹּחַ אֶל־תּוֹךְ הָעֲדָרִים וַיִּדְקֹר בַּחֲנִיתוֹ אֶת־הַצֹּאן עַל־יָמִין וְעַל־שְׂמֹאל. וַיִּצְעֲקוּ אֵלָיו הָרוֹעִים וְנַעֲרֵיהֶם וְהוּא לֹא שָׁמָע. וַיַּתִּירוּ מֵחֲגוֹרָתָם אֶת־קַלְעֵיהֶם, וַיְקַלְּעוּ בוֹ אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת כְּאֶגְרוֹפִים, אֲבָל הוּא לֹא שָׂם לִבּוֹ גַּם־לָזֹאת וַיּוֹסֶף לְהַכּוֹת בַּצֹּאן, וַיְהִי מְקַפֵּץ הֵנָּה וָהֵנָּה, דָּהֹר וְצָעֹק: “אַיֶּכָּה אֲלִיפַנְפָרוֹן הֶעָרִיץ! צֵא אֵלַי וְהִתְרָאֵה אִתִּי פָנִים וְנָתַתִּי אֶת־נִבְלָתְךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הַשָּׂדֶה…”

וּבָרֶגַע הַזֶּה פָּגְעָה בּוֹ אֶבֶן גְּדוֹלָה מְאֹד וַתֵּקַעְנָה שְׁתַּיִם מִצַּלְעוֹתָיו. וַיּוֹצֵא אֶת־פַּךְ הַצֳּרִי וַיֵּשְׁתְּ מִמֶּנּוּ – וְהִנֵּה אֶבֶן שֵׁנִית פָּגְעָה פִתְאֹם בְּפָנָיו – וַיִּתְפּוֹצֵץ הַפַּךְ, וְשָׁלשׁ אַרְבַּע מִמַּלְתְּעוֹת הָאַבִּיר נִתָּעוּ. וְלֹא יָכֹל עוֹד הָאַבִּיר הָאֻמְלָל לְהִתְחַזֵּק עַל־מוֹשָׁבוֹ וַיִּפֹּל מֵעַל־הַסּוּס אַרְצָה. וַיַּחְשְׁבוּ הָרוֹעִים כִּי נָפַל חָלָל וַיִּירְאוּ מְאֹד, וַיַּאַסְפוֹ אֶת־עֶדְרֵיהֶם, וְאֶת נִבְלוֹת צֹאנָם, שֶׁבַע בַּמִּסְפָּר, עָמְסוּ עַל שִׁכְמָם, וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם בְּחִפָּזוֹן.

וְסַנְשׁוֹ נִצָּב כָּל־הָעֵת עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וְהוּא מוֹרֵט זְקָנוֹ וְסוֹפֵק כַּפָּיו וּמְקַלֵּל אֶת־יוֹמוֹ. כַּעֲבֹר הָעֲדָרִים יָרַד מֵעַל הַגִּבְעָה וַיִּגַּשׁ אֶל־מַפֶּלֶת אֲדוֹנוֹ וַיֹּאמַר:

“אֲהָהּ אֲדוֹנִי, לָמָה עָשִׂיתָ כָזֹאת? הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ כִּי לֹא־הָיוּ שָׁם אַבִּירִים, כִּי אִם־עֲדָרִים.”

“אֶצְבַּע הַמְכַשֵּׁף הַבְּלִיַּעַל הִיא!” הִתחַזֵּק דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר, “זֶה הַצַּר הַצּוֹרֵר אוֹתִי, מִקִּנְאָתוֹ וּמֵרָעַת עֵינוֹ בִּתְהִלַּת גְּבוּרָתִי, הָפַךְ גַּם הַפַּעַם אֶת־הָאַבִּירִים לְאֵילִים וּכְבָשִׂים. וּלְמַעַן תִּוָּכַח כִּי כֵן הוּא, קוּם סַנְשׁוֹ, וְרָכַבְתָּ עַל־חֲמוֹרְךָ אַחֲרֵיהֶם חֶרֶשׁ, וְרָאִיתָ כִּי שָׁבוּ עַתָּה אֶל־דְּמוּתָם הָרִאשׁוֹנָה וְהִנָּם כַּאֲנָשִׁים, כִּדְמוּת אֵלֶּה הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר הֶרְאִיתִיךָ עַל־הַגִּבְעָה. אֶפֶס אַל־נָא תַחְפֹּז לָלֶכֶת, כִּי זָקוּק אֲנִי עַתָּה לְעֶזְרָתֶךָ. גֶּשׁ־נָא אֵלַי וּבְדֹק אֶת־פִּי: הֲיֵשׁ בּוֹ עוֹד שֵׁן אַחַת שְׁלֵמָה אִם־לֹא? לִי נִדְמֶה, כִּי כָל־מַלְתְּעוֹתַי נִשְׁבָּרוּ”.

וַיִּקְרֵב סַנְשׁוֹ אֶת־עֵינָיו אֶל־פִּי אֲדוֹנוֹ וַיֹּאמֶר לְבָדְקוֹ. בָּרֶגַע הַזֶּה עָשָׂה הַצֳּרִי אֶת־שְׁלִיחוּתוּ –וְזֶרֶם קִיא חָזָק מְאֹד זִנֵּק בְּכֹחַ מִפִּי הָאַבִּיר וַיְטַפַּח עַל־פְּנֵי סַנְשׁוֹ וְעַל־כָּל־זְקָנוֹ.

“הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ!” צָעַק סַנְשׁוֹ מִבֶּהָלָה, “מַה הָיָה לָאִישׁ הַזֶּה? אֵין זֹאת כִּי אִם־נִפְצַע פֶּצַע מָוֶת, כִּי־עַל־כֵּן יָקִיא דָם…”

וְאוּלָם בְּעוֹד רֶגַע הִכִּיר עַל־פִּי הַמַּרְאֶה וְהַטַּעַם וְהָרֵיחַ כִּי לֹא דָם אַךְ צֳרִי הוּא – וַיִּתְקְפֵהוּ הַגֹּעַל גַּם־הוּא, וּמֵעָיו נֶהֶפְכוּ בְקִרְבּוֹ, וַיָּקֵא אַף הוּא עַל־פְּנֵי דוֹן קִישׁוֹט אֶת־כָּל־אוֹצְרוֹת בִּטְנוֹ, וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם נוֹצְצִים לְאוֹר הַחַמָּה כַּעֲדוּיֵי מַרְגָּלִיּוֹת. וַיָּרָץ סַנְשׁוׁ אֶל־חֲמוֹרוֹ, אֶל־הַשַּׂקַּיִם, לְהָבִיא מִשָׁם מַטְלִית לְקִנּוּחַ וּלְתַחְבּשֶׁת –וְהִנֵּה אֲהָהּ, אָבְדוּ הַשַּׂקַּיִם וְאֵינָם! וַיִּסְפֹּק סַנְשׁוֹ אֶת־כַּפָּיו וַיְקַלֵּל אֶת־יוֹם הִתְחַבְּרוֹ לַאדוֹנוֹ, וּכִמְעַט גָּמַר בְּלִבּוֹ לְהִוָּאֵשׁ מִן־הָאִי וּמִכָּל־הַשָּׂכָר הַטּוֹב הַצָּפוּן לוֹ וְלָשׁוּב בְּעוֹד מוֹעֵד הַבָּיְתָה.

עַד־כֹּה וְעַד־כֹּה וְדוֹן קִישׁוֹט קָם מִן־הָאָרֶץ, יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית תּוֹמֶכֶת לֶחְיוֹ הָרְצוּצָה וִימִינוֹ הֶחֱזִיקָה בְרֶסֶן הַסּוּס וַיֵּלֶךְ אֶל־סַנְשׁוֹ. וַיִּמְצָאֵהוּ עוֹמֵד נִשְׁעָן אֶל־חֲמוֹרוֹ וְהוּא עָצוּב וּנְכֵה־רוּחַ מְאֹד. וַיְנַחֲמֵהוּ דוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר:

"דַּע־לְךָ, סַנְשׁוֹ, כִּי כְּכֹל אֲשֶׁר תִּגְדַּל הָרָעָה כֵּן תִּשְׂגֶּה הַטּוֹבָה בְּאַחֲרִיתָהּ. אַל־נָא תָנוּד אֵפוֹא לִי וְאַל־נָא יִזְעַף לִבְּךָ עַל־כָּל־הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְנִי, כִּי־עַל־כֵּן פָּסֹחַ פָּסְחָה עָלֶיךָ וְאוֹתְךָ לֹא הִשִּׂיגָה.

“הַאוֹתִי לֹא הִשִּׂיגָה?” אָמַר סַנְשׁוֹ בְּזָעַף, “הַאִם הָאִישׁ אֲשֶׁר הָרְקַד אֶמֶשׁ בַּשְּׂמִיכָה לֹא בֶן־אָבִי הוּא? וְהַשַּׂקַּיִם אֲשֶׁר אָבְדוּ לִי הַיּוֹם עִם־כָּל־אֲשֶׁר בְּתוֹכָם – הַאִם שֶׁל־אִישׁ אַחֵר הֵם וְלֹא שֶׁלִּי?”

“הַאֻמְנָם אָבֹד אָבְדוּ לְךָ הַשַּׂקַּיִם?” הִשְׁתּוֹמֵם דּוֹן קִישׁוֹט.

“אָבְדוּ וְאֵינָם”, עָנָה סַנְשׁוֹ בְּזָעַף.

“וְאִם־כֵּן לֹא יָבֹא הַיּוֹם אֹכֶל אֶל־פִּינוּ?”

"לֹא יָבֹא, אִם־לֹא נִשְׁבֹּר אֶת־רַעֲבוֹנֵנוּ בְּשָׁרְשֵׁי הָעֲשָׂבִים הַגְּדֵלִים פֹּה לְפָנֵינוּ עַל־פְּנֵי כָל־הָאָחוּ, כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ כֵן, לְדִבְרֵי אֲדוֹנִי, כֹּל הָאַבִּירִים.

“וּבְכָל זֹאת”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “בָּחַרְתִּי עַתָּה לְהָשִׁיב נַפְשִׁי בְּפַת־סֹלֶת אוֹ גַם בְּפַת־קֶמַח וּבִשְׁנַיִם שְׁלשָׁה רָאשֵׁי דָגִים מְעֻשָּׁנִים, מֵאֲכֹל עֵשֶׂב. אֶפֶס אַל־נָא יִפֹּל לִבְּךָ עָלֶיךָ, סַנְשׁוֹ. שֵׁב עַל־הַחֲמוֹר וְלֵךְ אַחֲרָי, וֵאלֹהִים הַזָּן בְּטוּבוֹ אֶת־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, מִקַּרְנֵי רְאֵמִים וְעַד בֵּיצֵי כִנִּים, הוּא לֹא יַעַזְבֵנוּ וְלֹא יִטְּשֵׁנוּ וְלֹא יָסִיר חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵאִתָּנוּ לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הֲלֹא עֲבָדָיו אֲנַחְנוּ וְאֶת־רְצוֹנוֹ אָנוּ הוֹלְכִים לַעֲשׂוֹת, וְהוּא הֲלֹא לֹא־יְקַפַּח שְׂכַר כָּל־בְּרִיָּה, וְעֵינוֹ טוֹבָה עַל־כָּל־יְצוּרָיו כְּאֶחָד, מִן־הַיַּתּוּשׁ הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר וְעַד הַתּוֹלַעַת הַזּוֹחֶלֶת בָּאֲדָמָה וְעַד הַכִּלְכִּית אֲשֶׁר בַּמָּיִם; מַזְרִיחַ שֶׁמֶשׁ, מוֹרִיד גְּשָׁמִים וּמַפְרִיחַ דְּשָׁאִים גַּם־לַטּוֹבִים וְגַם־לָרָעִים”.

“נָאֶה לַאדוֹנִי הֱיוֹת מוֹכִיחַ וּמַטִּיף בַּשַּׁעַר מִהְיוֹתוֹ אַבִּיר”, אָמַר סַנְשׁוֹ.

“עַל־הָאַבִּיר לָדַעַת כָּל־דָּעַת”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וּכְבָר נִמְצְאוּ מִקַּדְמוֹנֵי הָאַבִּירִים כָּאֵלֶּה, אֲשֶׁר נָשְׂאוּ מַשָּׂא בְּמֶרְחֲבֵי שָׂדֶה וַיַּטִּיפוּ אֶל־הֶהָרִים כְּאַחַד הַמְלֻמָּדִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. וְזֶה הָאוֹת, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר הַסַּיִף וְהָעֵט יִהְיוּ כְרוּכִים בְּיָד אַחַת לֹא יַקְהוּ זֶה אֶת־זֶה”.

“לוּא יְהִי כִדְבָרֶיךָ”, הִסְכִּים סַנְשׁוֹ, “וְאוּלָם עַתָּה טוֹב לָנוּ כִּי נֵלֵךְ לָתוּר לָנוּ מָקוֹם לָלוּן. וּמִי יִתֵּן וְלֹא נִכָּשֵׁל עוֹד הַפַּעַם בְּאַרְמוֹנוֹת מְכֻשָּׁפִים וּבְשֵׁדִים וּבְרוּחוֹת וּבְלִילִין וּבִשְׁאָר מַזִּיקִים רָעִים, כִּי אִם־יִשָּׁנֶה, חָלִילָה, כַּדָּבָר הַזֶּה וְאָבַדְנוּ לָנֶצַח וּתְקוּמָה לֹא־תְהִי עוֹד לְעַצְמוֹתֵינוּ”.

“הִתְפַּלֵּל, בְּנִי, עַל הַדָּבָר הַזֶּה לֵאלֹהִים”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְהוֹלַכְתַּנִי אֶל־אֲשֶׁר תּוֹלִיךְ, כִּי אַתָּה תִבְחַר מָלוֹן הַלַּיְלָה וְלֹא אָנִי. וְאוּלָם טֶרֶם נֵלֵךְ מִזֶּה, גֶּשׁ־נָא, סַנְשׁוֹ, הֲלֹם וּמִשַּׁשְׁתָּ בְאֶצְבָּעֲךָ אֶת־פִּי וּבָדַקְתָּ כַּמָּה שִׁנַּיִם חָסַרְתִּי בַמִּלְחָמָה, כִּי־גָדוֹל הַמַּכְאוֹב מְאֹד”.

וַיָּבֵא סַנְשׁוֹ אֶת־אֶצְבָּעוֹ אֶל־פִּי הָאַבִּיר וַיְמַשֵּׁשׁ בַּחֲנִיכָיו הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיְחַשֵּׁב אַחַת לְאֶחָת, וְהִנֵּה נֶעְדְּרוּ כְאַרְבַּע מִן־הַטּוֹחֲנוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וּשְׁתַּיִם וָחֵצִי מִן־הַתַּחְתּוֹנוֹת. וַיִּסְפֹּק דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־כַּפָּיו וַיִּקְרָא:

“אֲהָהּ סַנְשׁוֹ! צַר לִי מְאֹד! אֶת־יָדִי הַשְּׂמָאלִית, אוֹתָה אֲשֶׁר לֹא תֹאחֵז חֶרֶב, הָיִיתִי נוֹתֵן כֹּפֶר הַשִּׁנַּיִם הָאֵלֶּה. פֶּה וְאֵין שִׁנַּיִם – כְּטַחֲנָה בְּלִי אַבְנֵי רֵחָיִם. הַשֵּׁן יְקָרָה מֵאֶבֶן הַחֵן. אַחַת נִחַמְתִּי, כִּי תְלָאוֹת כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה תִּמְצֶאנָה אֶת־הָאַבִּירִים בַּדָּרֶךְ. עֲלֵה אֵפוֹא וּרְכַב עַל־חֲמוֹרְךָ וַעֲבֹר לְפָנַי, וַאֲנִי אֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּבְחַר אַתָּה.” וַיַּעַשׂ סַנְשׁוֹ כֵּן. וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ הָלוֹךְ וּבַקֵּשׁ מָלוֹן: סַנְשׁוֹ רוֹכֵב עַל־חֲמוֹרוֹ בָּרֹאשׁ, וְדוֹן קִישׁוֹט עַל־רוֹסִינַנְטֵי מִתְנַהֵל לְאִטּוֹ אַחֲרָיו, כִּי כְאֵב הַשִּׁנַּיִם חָזַק עָלָיו מְאֹד וְלֹא נְתָנוֹ לָלֶכֶת בְּחִפָּזוֹן.

 

פֶּרֶק שִׁשָּׁה עָשָׂר: דּוֹן קִישׁוֹט הוֹלֵךְ מֵחַיִל אֶל־חַיִל וְסַנְשׁוֹ פַּנְסָא נוֹשֵׂא שָׁלָל רָב    🔗

וַיְהִי בַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר סַנְשׁוֹ לְדוֹן קִישׁוֹט:

“אֲדוֹנִי, נָתֹן נָתַתִּי אֶת־לִבִּי לָדַעַת, עַל־מָה הִשִּׂיגוּנוּ כָל־הַצָּרוֹת וְהַפְּגָעִים הָרָעִים הָאֵלֶּה, וּרְאֵה זֶה מָצָאתִי, כִּי רַק־מוּסַר אֱלֹהִים הוּא, בִּגְלַל אֲשֶׁר חָטָא אֲדוֹנִי לְחֻקֵּי הָאַבִּירִים, הֲלֹא נִשְׁבַּע אֲדוֹנִי בְּפִיו לְהִנָּזֵר מִכָּל־תַּעֲנוּג, עַד־אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדוֹ אֶת־קוֹבַע מֶלַּנְדְּרִין, אוֹ כַדּוֹמֶה לוֹ, וְהִנֵּה לֹא הֵקִים אֲדוֹנִי אֶת־שְׁבוּעָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה”. “אוּלַי צָדַקְתָּ, סַנְשׁוֹ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וּבֶאֱמֶת וּבְתָמִים אֹמַר לָךְ, כִּי אָמְנָם יָצְאָה הַשְּׁבוּעָה מִלִּבִּי וָאֶשְׁכָּחֶנָּה. עַתָּה אֶתְאַמֵּץ לִתְקֹן אֶת־הַַמְעֻוָּת, כִּי יֵשׁ וָיֵשׁ בְּיַד הָאַבִּירִים לַעֲשׂוֹת גַּם־כָּזֹאת”.

“הִשָּׁמֶר לְךָ, אֵפוֹא, אֲדוֹנִי, לִבְלִי שְׁכֹחַ גַּם־הַפַּעַם אֶת־מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ, פֶּן־יָשׁוּבוּ הַשֵּׁדִים וְהָרוּחוֹת לְהִתְעַלֵּל בָּנוּ”.

עוֹד הֵם הוֹלְכִים וּמְדַבְּרִים וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַיְהִי לָיְלָה. וַיֵּלְכוּ בַחשֶׁךְ וַיְבַקְשׁוּ בֵית־מָלוֹן בְּכָל־הַדֶּרֶךְ וְלֹא מָצְאוּ. וַיָּצֶק אוֹתָם הָרָעָב מְצוּקָה גְדוֹלָה, כִּי בַּאֲבֹד הַשַּׂקַּיִם וַיֹּאבַד לָהֶם גַּם יֶתֶר הַפְּלֵיטָה מִצֵּידָתָם, וַיִּיעֲפוּ מְאֹד. וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה כְעֵין אֲבֻקּוֹת אֵשׁ, רַבּוֹת מְאֹד, נָעוֹת וּקְרֵבוֹת לְעֻמָּתָם.

וַיָּמָת לֵב סַנְשׁוֹ מִפַּחַד וַיִּרְעַד כְּעָלֶה נִדָּף, וְדוֹן קִישׁוֹט אַף־הוּא יָגֹר בִּלְבָבוֹ מְאֹד וַתִּסְמַר שַׂעֲרַת רׁאשׁוֹ, וַיַּעְצְרוּ שְׁנֵיהֶם בִּבְעִירָם וַיַּעֲמֹדוּ. מִקֵּץ רֶגַע הִתְחַזֵּק הָאַבִּיר מְעַט וַיֹּאמַר: “אֵין זֹאת, סַנְשׁוֹ, כִּי אִם־עֲלִילִיָּה גְדוֹלָה מְאֹד וְרַבַּת הַסַּכָּנָה נְכוֹנָה לִי הַפָּעַם. עָלַי לֶאֱזֹר אֵפוֹא עַתָּה כַּגֶּבֶר אֶת־כָּל־חֲלָצַי וְלַחְשׂף פַּעַם אַחַת אֶת כָּל־זְרוֹעַ עֻזִּי”.

“אוֹיָה לִי, כִּי אֻמְלָל אָנִי!” צָעַק סַנְשׁוֹ, “אִם־יִתְעָרְבוּ, חָלִילָה, גַּם־הַפַּעַם מְכַשְּׁפִים בַּדָּבָר, מַה־נַּעֲשֶׂה לְיֶתֶר צַלְעוֹתֵינוּ?”

“בְּטַח בִּי, סַנְשׁוֹ”, נִחֲמָהוּ דּוֹן קִישׁוֹט, “הַפַּעַם הַזֹּאת לֹא אֶתֵּן לִנְגֹּעַ לְרָעָה גַּם־בְּחוּט מִשִּׂמְלָתֶךָ. וְאִם־הִתְעַלְּלוּ בְךָ הַמְכַשְּׁפִים שָׁם, בַּחֲצַר הָאַרְמוֹן, אֵין זֹאת כִּי אִם־מֵאֲשֶׁר הִבְדִּיל הַחַיִץ בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וְאוּלָם עַתָּה הֲלֹא בְּמֶרְחֲבֵי שָׂדֶה אֲנַחְנוּ וְאֵין דָּבָר אֲשֶׁר יָחֹץ בְּפָנָי. חֲזַק וֶאֱמַץ אֵפוֹא, סַנְשׁוֹ, כִּי אֲנִי אֲדוֹנְךָ עִמָּךְ”.

“כֵּן אֶעֱשֶׂה, אֲדוֹנִי”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “חָזֹק אֶחֱזַק וְאָמֹץ אֶאֱמַץ, אַךְ לוּא יְהִי אֱלֹהִים עִמָּדִי”. וַיִּטּוּ שְׁנֵיהֶם הַצִּדָּה וַיַּעַמְדוּ בִמְקוֹמָם, מַחֲרִישִׁים וְצוֹפִים בָּאֲבֻקּוֹת הַנָּעוֹת, לָדַעַת מָה הֵן. וַתִּקְרַבְנָה הָאֲבֻקּוֹת, וְהִנֵּה נִגְלְתָה לְאוֹרָן עֲדַת אֲנָשִׁים רַבִּים מִתְנַהֲלִים לְאִטָּם, מֵהֶם כְּעֶשְׂרִים אִישׁ, רוֹכְבִים עַל־פְּרָדִים וְעוֹבְרִים בָּרֹאשׁ, כֻּלָּם לְבוּשִׁים מְעִילִים לְבָנִים וְלַפִּידִים בִּידֵיהֶם, וְהֵם הוֹלְכִים בְּנַחַת וּמְרַנְנִים חֶרֶשׁ רִנָּה עֲצוּבָה. אַחֲרֵיהֶם נִשֵּׂאת מִטָּה עֲטוּפַת אֵבֶל וְשִׁשָּׁה פָרָשִׁים עוֹטֵי שְׁחוֹרִים כֻּלָּם, הֵם וּפִרְדֵיהֶם, מְלַוִּים אוֹתָהּ מֵאַחֲרֶיהָ. הַמַּרְאֵה הַפֶּלְאִי הַזֶּה, אֲשֶׁר נִגְלָה פִתְאֹם בְּלֵיל חשֶׁךְ וּבְמָקוֹם שָׁמֵם מֵאָדָם, נָתַן פַּחַד גָּדוֹל בְּלֵב סַנְשׁוֹ, שִׁנָּיו צָלְלוּ, כְּאִלּוּ אֲחָזַתּוּ פִתְאֹם הַקַּדַּחַת, וְכָל־אֹמֶץ רוּחוֹ עֲזָבוֹ כָלִיל. וְאוּלָם עִם דּוֹן קִישׁוֹט הָיְתָה פִתְאֹם רוּחַ אַחֶרֶת. כִּמְעַט קָרְבָה הַ“לְּוָיָה” וְהִנֵּה צָלְחָה עָלָיו הָרוּחַ כְּפַעַם בְּפַעַם, וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד קוֹמְמִיּוּת עַל־אֵם הַדֶּרֶךְ, וַיֵּט בַּכִּידוֹן לִקְראַת הָאוֹרְחָה, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא:

“הוֹ הוֹ, אַבִּירֵי הֶחָיִל! עִמְדוּ עֲמֹדוּ, וּתְנוּ לְפָנַי דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, מִי אַתֶּם, וּמְאַיִן בָּאתֶם, וְאָנָה תֵלֵכוּ וּמִי זֶה הָאַבִּיר הֶחָלָל אֲשֶׁר בַּמִּטָּה? רוֹאֶה אֲנִי, כִּי נַעֲשָׂה בָזֶה דְּבַר בְּלִיַּעַל, אִם בְּיֶדְכֶם אַתֶּם וְאִם בְּיַד אֲחֵרִים, וְעַתָּה הַגִּידוּ לִי כְרֶגַע, וַהֲשִׁיבוֹתִי לְעוֹשֶׂה הָרָע כְּרִשְׁעָתוֹ, וִיהִי מִי.”

וַיַּעַן אֶחָד מִן־הָאֲנָשִׁים הַלְּבָנִים הָעוֹבְרִים בָּרֹאשׁ:

“אַל־נָא תַעְצְרֵנוּ, אֲדוֹנִי, כִּי עוֹד הַדֶּרֶךְ רַבָּה לְפָנֵינוּ עַד בֵּית־מָלוֹן, וְהָאֲנָשִׁים אָצִים, וּדְבָרֵנוּ נָחוּץ”.

וּבְדַבְּרוֹ כֹה וַיִּדְפֹּק אֶת־פִּרְדוֹ וַיֹּאמֶר לַעֲבֹר בְּחִפּזוֹן. וַיִּחַר לְדוֹן קִישׁוֹט עַל־עַזּוּת הָאִישׁ, וַיְמַהֵר וַיִּתְפֹּשׂ בְּרֶסֶן הַפֶּרֶד וַיַּעְצְרֵהוּ וַיֹּאמַר:

“לֹא תֵלְכוּ מִזֶּה עַד אִם־תִּתְּנוּ לְפָנַי אֶת־הַדִּין וְאֶת־הַחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ, וְאִם־לֹא חַי אָנִי אִם אַשְׁאִיר מִכֶּם שָׂרִיד וּפָלִיט!”

וַיִּתְחַלְחַל הַפֶּרֶד, כִּי נֶעְצַר פִּתְאֹם בְּיַד זָר, וַיִּזְדַּקֵּף קוֹמְמִיּוּת וַיַּפֵּל אֶת־רוֹכְבוֹ אָחוֹר. וְעֶבֶד הָאִישׁ הַנּוֹפֵל הִתְעוֹרֵר עַל־מַעֲשֶׂה הָאַבִּיר וַיְחָרְפֵהוּ וַיְקַלְלֵהוּ. וַתִּצְלַח כָּאֵשׁ חֲמַת דּוֹן קִישׁוֹט וַיָּטֶל בְּאַפּוֹ אֶת־הַכִּידוֹן עַל אֶחָד מִן־הָאוֹרְחָה וַיַּכֵּהוּ אַרְצָה. וַתִּדְרֹךְ נֶפֶשׁ הָאַבִּיר עֹז וַיִּשְׂתָּעֵר גַּם עַל־יֶתֶר הָאֲנָשִׁים, וַיַּךְ בַּכִּידוֹן עַל־יְמִין וְעַל־שְׂמֹאל, וַיְהִי כְּאַחַד הַנְּמֵרִים עַז וְנִמְהָר מְאֹד. וְגַם עַל־רוֹסִינַנְטֵי צָלְחָה מֵרוּחַ הַגְּבוּרָה, וַיְהִי כְּאִלּוּ נִתְּנוּ לוֹ כְּנָפַיִם, רַגְלָיו קַלּוּ וְצַוָּארוֹ לָבַשׁ הוֹד וְגֵאוּת, וַיִּדְהַר בְּרֹב כֹּחוֹ הֵנָּה וָהֵנָּה, וּמַרְאֶה לוֹ כְּנֶשֶׁר מְעוֹפֵף. וַתְּהִי מְהוּמָה גְדוֹלָה בְּכָל־הָאוֹרְחָה, כִּי אַנְשֵׁי שָׁלוֹם הָיוּ וְלֹא־הִזְדַּיְּנוּ בְצֵאתָם, וַיְמַהֲרוּ הָעוֹטִים לְבָנִים וַיָּנוּסוּ בְּבֶהָלָה, וַיָּפוּצוּ בַשָּׂדֶה עִם־הַלַּפִּידִים אֲשֶׁר בִּידֵיהֶם, וַיְהִי מַרְאֵיהֶם כְּמַרְאֵה הַמִּתְחַפְּשִׂים בְּשַׂחֲקָם בְּלֵילוֹת הֶחָג. הָעוֹטִים שְׁחוֹרִים נִשְׁאֲרוּ נְטוּעִים בִּמְקוֹמָם, כִּי נִלְכְּדוּ רַגְלֵיהֶם בְּשׁוּלֵי שִׂמְלוֹתָם הַסְּרוּחוֹת וַיִּסְתַּבְּכוּ לִבְלִי מוּשׁ, וַיַּךְ דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־כֻּלָּם בְּאֶפֶס יָד, וַיְּנִיסֵם מְהֵרָה מִן־הַמַּעֲרָכָה, כִּי לֹא־נִסָּה אִישׁ מֵהֶם לְהִתְקוֹמֵם, בְּאָמְרָם: אֵין זֹאת כִּי אִם־הַשָּׂטָן בְּעַצְמוֹ יָצָא מִן־הַשְּׁאוֹל לִקְרָאתֵנוּ וַיָּבֹא לִגְזֹל מִיָּדֵנוּ אֶת־גּוּפַת הַמֵּת.

וְסַנְשׁוֹ רָאָה אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂי גְבוּרַת אֲדוֹנָיו וַיִּשְׁתָּאֶה בְלִבּוֹ וַיֹּאמַר: אָכֵן אַמִּיץ לֵב וְגִבּוֹר חַיִל הוּא אֲדוֹנִי, וְלֹא לַשָּׁוְא יִתְפָּאֵר בִּגְבוּרָתוֹ.

וְהַפָּרָשׁ הַמֻּכֶּה רִאשׁוֹנָה עוֹדֶנּוּ שׁוֹכֵב אַרְצָה וְלַפִּידוֹ הַדּוֹלֵק בְּצִדּוֹ. וַיִּגַּשׁ דּוֹן קִישׁוֹט וַיְכוֹנֵן אֶת־רֹאשׁ כִּידוֹנוֹ לְעֻמַּת פָּנָיו וַיֹּאמַר: הִכָּנַע תַּחְתַּי, וְאִם־לֹא בֶּן־מָוֶת אַתָּה. וַיֵּאָנַח הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב וַיֹּאמַר:“אֲהָהּ, אֲדוֹנִי, הַמְעַט מִמְּךָ כִּי נִשְׁבְּרָה רַגְלִי וְלֹא אוּכַל לָמוּשׁ, וּמַה־לְּךָ עוֹד? וְעַתָּה, אִם יֵשׁ אֱלֹהִים בִּלְבַב אֲדוֹנִי, אַל־נָא יֶחֱטָא בְדָמִי, כִּי מִפִּרְחֵי הַכֹּהֲנִים אֲנִי, וְכָל־הַנּוֹגֵעַ בִּמְשָׁרֵת אֱלֹהִים יְחַלֵּל בְּרִית”.

“וְאֵי זֶה הָרוּחַ נְשָׂאֲךָ הֲלֹם אִם כֹּהֵן אַתָּה?” שָׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט.

“מַזָּלִי הָרָע!” עָנָה הָאִישׁ בְּרוּחַ נְכֵאָה. “אֲנִי וַחֲבֵרַי הַכֹּהֲנִים כֻּלָּנוּ שְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ, הוֹלְכִים אֲנַחְנוּ לְלַוּוֹת אֶת־הַמֵּת הַמּוּטָל עַל־הַמִּטָּה הַזֹּאת, כִּי גָוַע הָאִישׁ בְּעִיר נָכְרִיָה, וּלְחֵפֶץ בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ מוּבָא הוּא עַתָּה אֶל עִיר מוֹלַדְתּוֹ, לְהִקָּבֵר שָׁם בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתָיו”.

“וּמִי הֱמִיתוֹ?” שָׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט.

“אֱלֹהִים נְגָפוֹ בָּחֳלִי רָע וַיָּמֹת”, עָנָה הָאִישׁ.

“אִם־כֵּן מְנָעַנִי אֱלֹהִים מִטֹּרַח הַנְּקָמָה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “כִּי־עַל־כֵּן הָיְתָה בּוֹ יַד אֱלֹהִים, וְאֵין לָנוּ בִּלְתִּי אִם־לָכֹף רֹאשׁ וּלְקַבֵּל אֶת־הַדִּין בִּדְמָמָה, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עוֹשֶׂה כֵן, אִלּוּ שֻׁלְּחָה הַיָּד הַהִיא בְּנַפְשִׁי אָנִי… וְעַתָּה יֵדַע־נָא כְבוֹד כְּהֻנָּתוֹ, כִּי הָאִישׁ הַנִּצָּב לְפָנֶיךָ בָּזֶה אַבִּיר הוּא, יְלִיד לַמַּנְשָׁא, וּשְׁמוֹ דּוֹן קִישׁוֹט, וּמְלַאכְתּוֹ וְתַפְקִידוֹ הִטַּלְטֵל וָנוֹד עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ, לְבַעֵר כָּל־רַע מִמֶּנָּה וְלִתְקֹן בָּהּ כָּל־מְעֻוָּת”.

“אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ אֵיכָכָה וּבַמָּה תְּתַקֵּן שָׁם אֶת אֲשֶׁר תְּתַקֵּן”, אָמַר הָאִישׁ,“וְאוּלָם אֶת אֲשֶׁר תִּקַּנְתָּ אוֹתִי הֲלֹא רָאִיתָ: כִּי נִשְׁבֹּר נִשְׁבְּרָה רַגְלִי וּפִסֵּחַ אֶהְיֶה מֵעַתָּה כֹּל יְמֵי חַיָּי. וַאֲשֶׁר אָמַרְתָּ כִּי תְבַעֵר אֶת־הָרָעָה מִן־הָאָרֶץ – הִנֵּה פְגִיעַת אֲדוֹנִי בִי וּמַעֲשֶׂה גְבוּרָתוֹ הִיא בְעֵינַי הַגְּדוֹלָה מִכָּל־הָרָעוֹת אֲשֶׁר מְצָאוּנִי בְחַיָּי. וְעַתָּה, אַחֲרֵי כָל־הַבָּא עָלַי, יוֹאֶל־נָא אֲדוֹנִי וְחִלְּצַנִי מִתַּחַת הַפֶּרֶד הַזֶּה, כִּי נִלְחֲצָה רַגְלִי בֵּין הַמִּשְׁוָרַיִם וּבֵין הַמִּרְדָּעַת”. “וְלָמָּה הֶחֱשֵׁיתָ עַד־עַתָּה? לוּלֵא הִגַּדְתָּ לִי, כִּי עַתָּה עָמַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עָלֶיךָ עַד־הַבֹּקֶר”. וַיְמַהֵר דּוֹן קִישׁוֹט וַיִּקְרָא לְסַנְשׁוֹ, וְאוּלָם סַנְשׁוֹ לֹא־נֶחְפַּז לָבוֹא כִּי הָלַךְ לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בַּבִּזָּה, וּבָעֵת הַהִיא עָמַד עַל־אַחַד הַפְּרָדִים הַטְּעוּנִים צֵידָה לָרֹב, וַיְהִי פוֹרֵק מִמֶּנּוּ וְנוֹתֵן אֶת־כָּל־הַנִּמְצָא אֶל־תּוֹךְ אַדַּרְתּוֹ אֲשֶׁר קִפְּלָהּ וַיַּעֲשֶׂנָּה לְצֹרֶךְ מְלַאכְתּוֹ זֹאת כְּעֵין הָאַמְתָּחַת. וּכְכַלּוֹתוֹ לִפְרֹק וַיַּעֲמֹס אֶת־כָּל־הַבַּז עַל־חֲמוֹרוֹ וַיָּבֹא לְקוֹל אֲדוֹנוֹ. וַיֵּחַלְּצוּ שְׁנֵיהֶם אֶת־רֶגֶל הַכֹּהֵן מִן־הַמֵּצַר, וַיּוֹשִׁיבוּהוּ עַל־הַפֶּרֶד, וְאֶת־הַלַּפִּיד נָתְנוּ בְיָדוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו דּוֹן קִישׁוֹט:

“רוּץ וְהִשַּׂגְתָּ אֶת־רֵעֶיךָ הַנִּמְלָטִים, וּבִקַּשְׁתָּ מֵהֶם בִּשְׁמִי, לָתֵת־לִי סְלִיחָה הַיּוֹם, כִּי לֹא־בְזָדוֹן הֲרֵעוֹתִי לָהֶם, כִּי אִם־מֵאֹנֶס, כִּי לֹא־אוּכַל לָסוּר מֵחוֹבַת תַּפְקִיִדי”. וְסַנְשׁוֹ הוֹסִיף:

“וְהָיָה אִם יִשְׁאֲלוּ אוֹתְךָ רֵעֶיךָ הָאֲנָשִׁים הָהֵם לֵאמֹר: מִי הוּא זֶה וְאֵי־זֶה הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר עוֹלֵל לָנוּ כֹּה, וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לָהֶם: הֲלֹא הוּא הָאַבִּיר הַמְהֻלָּל דּוֹן קִישׁוֹט הַלַּמַּנְשִׁי, הַמְכֻנֶּה גַּם בְּשֵׁם ‘הָאַבִּיר בֶּן־דְּמוּת הַיָּגוֹן’”.

וּכְלֶכֶת הָאִישׁ לְדַרְכּוֹ, וַיִּשְׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־סַנְשׁוֹ: מָה רָאָה עַתָּה, בַּשָּׁעָה הַזֹּאת, כִּי הֵסֵב לוֹ שֵׁם חָדָשׁ לֵאמֹר: אַבִּיר דְּמוּת הַיָּגוֹן?

וַיַּעַן סַנְשׁוֹ:

“הִתְבּוֹנֵן הִתְבּוֹנַנְתִּי כַּמָּה רְגָעִים בִּפְנֵי אֲדוֹנִי לְאוֹר הַלַּפִּיד אֲשֶׁר בְּיַד נְכֵה הָרַגְלַיִם וְהִנֵּה נִרְאוּ לִי עֲצוּבִים וְזוֹעֲפִים מְאֹד עַד לְחֶמְלַת לֵב, לֹא־רָאִיתִי כְמוֹהֶם לְעֹצֶב וּלְיָגוֹן מֵעוֹדִי.אֵין זֹאת כִּי אִם־מֵרֹב יְגִיעָתְךָ בַּמִלְחָמוֹת אוֹ מֵאֲבֹד לְךָ הַשִּׁנַּיִם מִפִּיךָ”.

“זֹאת לֹא זֹאת”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “כִּי אַךְ־רוּחַ נְבוּאָה נִצְנְצָה בְךָ וְהִיא נָתְנָה אֶת־הַשֵּׁם הַזֶּה בְּפִיךָ. הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי כֵן מִשְׁפַּט כָּל־הַגִּבּוֹרִים לְהִתְכַּנּוֹת בִּשְׁמוֹת לְוָי אִישׁ אִישׁ לְפִי דַרְכּוֹ וְרוּחוֹ: זֶה בְּשֵׁם “אַבִּיר לַהַט הַחֶרֶב” יִקָּרֵא, וְזֶה יְכֻנֶּה בְשֵׁם “אַבִּיר קַרְנָף”, וְזֶה “אַבִּיר עַז־מָוֶת”, וְזֶה –”אַבִּיר הַדּוּכִיפַת“, וְעוֹד כָּאֵלֶּה שֵׁמוֹת מִשֵּׁמוֹת שׁוֹנִים וְלָמָה אִגָּרַע גַּם־אֲנִי מִהְיוֹת לִי שֵׁם לְוָי? עַל־כֵּן אַךְ רוּחַ נְבוּאָה הָיְתָה בְךָ לִקְרֹא לִי בְשֵׁם “הָאַבִּיר דְּמוֹת הַיָּגוֹן”, הוּא הַשֵּׁם אֲשֶׁר אֶבְחָרֶנּוּ מֵעַתָּה לִי, וּלְעֵת מְצֹא אֲצַוֶּה גַּם־לָצוּר עַל־מָגִנִּי דְּמוּת פָּנִים עֲצוּבִים וְזוֹעֲפִים מְאֹד, וְהָיוּ לִי לְאוֹת וּלְחוֹתַם תָּמִיד”.

“הַטֹּרַח הַזֶּה לָמָּה?” אָמַר סַנְשׁוֹ, “וְהַכָּרַת פָּנֶיךָ תַּעֲנֶה בְךָ מִכָּל־הַצּוּרוֹת וְהַחוֹתָמוֹת. אֵין לְךָ כִּי אִם־לְגַלּוֹת אֶת־פַּרְצוּף פָּנֶיךָ – וְאָמַר כָּל־הָרוֹאֶה: “אַבִּיר בֶּן־דְּמוּת הַיָּגוֹן”! וּבֶאֱמֶת אֹמַר לַאדוֹנִי”, הוֹסִיף סַנְשׁוֹ וַיְהִי כִמְבַדֵּחַ, “כִּי הִנֵּה הָרָעָב וְאָבְדַן הַשִּׁנַּיִם הִשְׁחִיתוּ מְאֹד אֶת־תֹּאַר פָּנֶיךָ עַד לִבְלִי הַכִּירָם, וְאֵין אֵפוֹא כָּל־צֹרֶךְ לַאדוֹנִי בְּפַרְצוּף פָּנִים מְצֻיָּר עַל־מָגִנּוֹ”.

וַיִּשְׂחַק דּוֹן קִישׁוֹט לִדְבַר הַבְּדִיחָה אֲשֶׁר אָמַר סַנְשׁוֹ, וּבְכָל־זֹאת לֹא־שָׁב מִמַּחֲֲשַׁבְתּוֹ בִּדְבַר הַשֵּׁם הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר יִקָּרֵא לוֹ מֵעַתָּה וּבִדְבַר צוּרַת הַפַּרְצוּף עַל־הַמָּגֵן. וַיִּזְכֹּר דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־הַמִּטָּה, וַיֹּאמֶר לָגֶשֶׁת וְלִרְאוֹת אִם־יֵשׁ שָׁם מֵת, כְּדִבְרֵי הָאֲנָשִׁים, אִם־אָיִן. וַיִּמנָעֵהוּ סַנְשׁוֹ מֵעֲשׂוֹת כָּכָה, וַיָּאֶץ בּוֹ לַעֲזֹב מְהֵרָה אֶת־הַמָּקוֹם, כִּי אָמַר: “מִי יוֹדֵעַ אוּלַי יִכָּלְמוּ הַנָּסִים מִפַּחְדָּם וּמִמֹּרֶךְ לִבָּם, וְנֶאֶסְפוּ עָלֵינוּ וְהֵשִׁיבוּ לָנוּ כִּגְמוּל יָדֵינוּ. וְעַתָּה לָמָּה נִתְמַהְמַהּ עוֹד? הִנֵּה הַחֲמוֹר חָבוּשׁ, וְהֶהָרִים קְרוֹבִים, וַאֲנַחְנוּ רְעֵבִים, וּשְׁלַל הַצֵּידָה רָב – וּמַה־לָּנוּ עוֹד? נָקוּמָה־נָּא וְנִתְנַהֵל לְאִטֵּנוּ עַד־בּוֹאֵנוּ אֶל־מָקוֹם שַׁאֲנָן מִפַּחַד, וְיָשַׁבְנוּ וְאָכַלְנוּ אֶת־שְׁלַל אוֹיְבֵנוּ לָבֶטַח וְאֵין מַחֲרִיד: הֲלֹא כֹה יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמוֹנִי: הַמֵּת –לַקָּבֶר, וְהַחַי– לַלָּחֶם”.

וַיַּעֲשׂוּ כֵן, וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּין הֶהָרִים וַיֵּלְכוּ שָׁם וַיִּמְצְאוּ עֵמֶק דֶּשֶׁא, וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכֹל. וַיְמַלְאוּ אֶת־בִּטְנָם מִכֹּל הַמַּעֲדַנִּים אֲשֶׁר־בָּזַז סַנְשׁוֹ מֵאֵת הַכֹּהֲנִים מְלַוֵּי הַמֵּת, כִּי־כֵן אַנְשֵׁי הַקֹּדֶשׁ הָהֵם לֹא־יִשְׁכְּחוּ אֶת־נַפְשָׁם בְּצֵאתָם לַדֶּרֶךְ וְלֹא יְחַסְּרוּהָ מִכָּל־טוּב. וַיִּשָּׂא סַנְשׁוֹ מֵאַמְתְּחוֹתֵיהֶם שָׁלָל רָב, וַיִּמָּצֵא לוֹ וְלַאדוֹנוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׂבֹּעַ וּלְהוֹתִיר. וַיְהִי אַחֲרֵי אָכְלָם וַיִּצְמְאוּ מְאֹד לַמָּיִם, וַיֹּאמֶר סַנְשׁוֹ: הִנֵּה הַדֶּשֶׁא רָטֹב וְדָשֵׁן לְמַרְאֶה, אֵין זֹאת כִּי אִם־הַמָּקוֹם מְקוֹם מַיִם, וְעַתָּה נֵלְכָה וּנְבַקְשָׁה, אוּלַי יַקְרֶה אֱלֹהִים לְפָנֵינוּ נַחַל אוֹ מַעְיָן וְלֹא־נָמוּת בַּצָּמָא. וַיַּעַמְסוּ יֶתֶר הַצֵּידָה עַל־בְּעִירָם, וַיֹּאחֶז דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־רוֹסִינַנְטֵי בְּמִתְגּוֹ וְסַנְשׁוֹ אָחַז בְּרֶסֶן חֲמוֹרוֹ, וַיֵּלְכוּ הֵם וּבְעִירָם בַּאֲפֵלַת הַלַּיְלָה לְבַקֵּשׁ מָיִם.

 

פֶּרֶק שִׁבְעָה עָשָׂר: לֵיל פְּחָדִים    🔗

וַיְהִי הֵם עוֹלִים בְּמַעֲלֵה הָהָר וּמְגַשְׁשִׁים בָּאֲפֵלָה – וְהִנֵּה בָאוּ אֶל־בֵּין עֵצִים עֲנֵפִים וַעֲבֻתִּים. וַיִּכָּפֵל עֲלֵיהֶם הַחשֶׁךְ וַיִּגְדַּל מְאֹד עַד לִבְלִי־רְאוֹת כָּל־מְאוּמָה בַּדָּרֶךְ. פִּתְאֹם הֶחֱרִישׁה אֶת־אָזְנָם הֲמֻלָּה כְבֵדָה, כְּמַשַּׁק מַיִם רַבִּים בְּנָפְלָם מֵרֹאשׁ צוּרִים בַּמּוֹרָד – וַיִּשְׁמְעוּ וַיִּשְׂמָחוּ. וְאוּלָם עַד־מְהֵרָה שָׁבַת מְשׂוֹשָׂם, כִּי בְּעָמְדָם רֶגַע אֶחָד לְהַקְשִׁיב לָדַעַת, אֵי־מִזֶּה הַהֲמֻלָּה בָאָה, וְהִנֵּה בָקַע וַיַּעַל מִתּוֹכָהּ קוֹל רַעַשׁ אַחֵר, אַדִּיר וְחָזָק מְאֹד, כְּרַעַשׁ הֲמוֹן מַקָּבוֹת וּפַטִּישִׁים כְּבֵדִים מִשְׁתַּקְשְׁקִים בְּלִי־חָשָׂךְ, הָעוֹלֶה יַחַד עִם־שְׁאוֹן צִלְצֵל אֲזִקִּים וְכַבְלֵי בַרְזֶל. הָרַעַשׁ הַמְשֻׁלָּשׁ וְהַפֶּלִאי הַהוּא, הָאֲפֵלָה הַכְּבֵדָה, שִׁמְמוֹת הַמָּקוֹם וְרַחַשׁ הֶעָלִים, רַחַשׁ סָתוּם וְנֶעְלָם בָּעֳפָאֵי הָעֵצִים הַקּוֹדְרִים – כָּל־אֵלֶּה חֻבְּרוּ לָהֶם יַחַד לְמַלֵּא אֶת־הַמָּקוֹם הֲמוֹן פְּחָדִים וּבַלָּהוֹת גְּדוֹלוֹת. וְאָמְנָם לֵב סַנְשׁוֹ יָצָא מִמֹּרֶךְ וּמֵאֵימָה, אַךְ נֶפֶשׁ דּוֹן קִישׁוֹט דָּרְכָה פִתְאֹם עֹז וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיֹּאמַר:

“שְׁמָעֵנִי, סַנְשׁוֹ! הַלַּיְלָה הַזֶּה יוּטַל גּוֹרָלִי! אֲנִי אֲנִי הָאִישׁ אֲשֶׁר־יְעָדוֹ אֱלֹהִים לְהָשִׁיב אֶת־עֲטֶרֶת הָאַבִּירִים לַהֲדָרָהּ הָרִאשׁוֹן וּלְקוֹמֵם עַל־הָאָרֶץ אֶת־מֶמְשֶׁלֶת “דּוֹר הַזָּהָב” כִּימֵי קֶדֶם. הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל־הָאֵימָה הַחֲשֵׁכָה וְאֶל־רַחַשׁ הֶעָלִים הַטָּמִיר בַּמָּקוֹם הַשָּׁמֵם הַזֶּה? הֲשׁוֹמֵעַ אַתָּה אֶת־נַהֲמַת הַמַּיִם וְשַׁאֲגָתָם, בְּהִתְגַּלְגְּלָם תְּהוֹמָה מִמְּרוֹם הַרְרֵי־אֵל וְכֵפֵי מָגוֹר? הֲתִצָּלְנָה אָזְנֶיךָ לְקוֹל הַלְמוּת בַּרְזֶל אַדִּירָה וַחֲזָקָה מִשְׁתַּקְשֶׁקֶת בְּכֹחַ וּבְלִי־חָשָׂךְ? הֲלֹא גַם־לֵב הָאֲרִי הִמֵּס יִמַּס מִכֹּל הַפְּחָדִים וְהמוֹרָאִים הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה – אַךְ־לֹא לֵב אַבִּיר אֲשֶׁר־כָּמוֹנִי. כִּי כְּכֹל אֲשֶׁר יִגְדְּלוּ הַמּוֹרָאִים וּכְכֹל־אֲשֶׁר יִרְבּוּ הַחַתְחַתִּים, כֵּן יִפְרֹץ כֹּחִי וְכֵן תְּלַהֵט נַפְשִׁי וְכֵן תְּפַעֲמֵנִי גְבוּרָתִי לְהַעְפִּיל וְלָצֵאת לִקְרַאת פַּחֲדֵי הַמָּוֶת. וְעַתָּה, סַנְשׁוֹ, קוּם וְשַׁנֵּס הֵיטֵב אֶת־מַחְגֹּרֶת רוֹסִינַנְטֵי לְמָתְנָיו – וִיהִי אֱלֹהִים עִמְּךָ לְשָׁמְרֶךָ! פֹּה בַּמָּקוֹם הַזֶּה תּוֹחִיל לִי שְׁלשֶׁת יָמִים, וְהָיָה אִם־לֹא אָשׁוּב אֵלֶיךָ לַמּוֹעֵד, וְעָשִׂיתָ עִם־אֲדוֹנֶיךָ אֶת־הַחֶסֶד הָאַחֲרוֹן הַזֶּה: הָלֹךְ תֵּלֵךְ עִירָה טוֹבּוֹסוֹ, וְהִגַּדְתָּ לִבְחִירַת נַפְשִׁי, לְדוּלְצִינֵיָה הַיָּפָה בַנָּשִׁים, לֵאמֹר: עָבֹד עָבַד אוֹתָךְ אַבִּירֵךְ בְּכָל־כֹּחַ יְמִינוֹ וּבְכֹל אֱמוּנַת לְבָבוֹ, וְעַתָּה יָרַד לַמִּלְחָמָה, וַיַּעַשׂ בִּשְׁמֵךְ גְּבוּרוֹת גְּדוֹלוֹת – וַיִּפֹּל בִּגְבוּרָתוֹ חָלָל!”

וַיֵבְךְּ סַנְשׁוֹ בְּשָׁמְעוֹ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיַּעַן וַיֹּאמַר:

"אֲהָהּ, אֲדוֹנִי! מִי יְבַקֵּשׁ מֵעִמְּךָ לָלֶכֶת לִקְרַאת מָוֶת? הֲלֹא טוֹב טוֹב לָנוּ כִּי נִסָּתֵר בְּעוֹד לַיְלָה בְּאַחַד הַמַּחֲבוֹאִים עַד עֲבֹר הַסַּכָּנָה, וְהָיְתָה לָנוּ נַפְשֵׁנוּ לְשָׁלָל. גַּם לֹא לְמֹרֶךְ לֵב יְחָשֶׁב־לָנוּ הַדָּבָר, כִּי־עַל־כֵּן אֵין רוֹאֵנוּ וְאֵין יוֹדְעֵנוּ פֹה. וְעוֹד גַּם־זֹאת: אֲנִי בְּעֶצֶם אָזְנַי שָׁמַעְתִּי לֹא־אַחַת מִפִּי כֹהֵן הַכְּפָר בִּדְרָשׁוֹתָיו בְּבֵית־הַכְּנִיסָה, כִּי אַל־לָאִישׁ לְנַסּוֹת אֶת־הָאֱלֹהִים, וְלָמָה אֵפוֹא יֶחֱטָא אֲדוֹנִי בְנַפְשׁוֹ לְשַׁחֲתָהּ בְּיָדָיו. וְעַתָּה אִם־לֹא עַל־נַפְשְׁךָ תָּחוֹס עֵינְךָ, יֶהֱמוּ־נָא רַחֲמֶיךָ עָלַי, עַבְדְּךָ הַנֶּאֱמָן, אֲשֶׁר אִם־יִרְחַק אֲדוֹנִי מִמֶּנִּי – וּמַתִּי מִפַּחַד כְּרָגַע. וַאֲנִי, בְּעָזְבִי אֶת־בֵּיתִי וְאֶת־מוֹלַדְתִּי וָאֵלֵךְ אַחֲרֵי אֲדוֹנִי, אָמֹר אָמַרְתִּי, כִּי־הֵיטֵב תֵּיטִיב עִמָּדִי וְנָתַתָּ לִי אֶת־הָאִי הָאָרוּר אֲשֶׁר אָמַרְתָּ – וְעַתָּה הִנֵּה אֲדוֹנִי אוֹמֵר לעָזְבֵנִי בָדָד בֶּאֱשׁוּן חשֶׁךְ וַאֲפֵלָה וּבְמָקוֹם שָׁמֵם. הֲזֶה הַגְּמוּל אֲשֶׁר תִּגְמְלֵנִי? אֲהָהּ, אַחֲרִיתִי כְּאַחֲרִית כָּל־אָץ לְהַעֲשִׁיר! וְאוּלָם אִם־כָּלָה וְנֶחֱרָצָה מֵעִם אֲדוֹנִי לְבַצַּע הַפַּעַם אֶת־מְזִמָּתוֹ, יֵשֶׁב־נָא פֹה עַד־הַבֹּקֶר וְאַחַר יֵלֵךְ, כִּי־רוֹעֶה הָיָה עַבְדְּךָ בִּנְעוּרָיו וְיוֹדֵעַ אֲנִי עַל־פִּי אוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם וְכוֹכְבֵיהֶם, כִּי עוֹד מְעַט וְעָלָה הַשָּחַר ".

“הָאוֹתוֹת וְהָכּוֹכָבִים אֵיפֹה הֵם?” שָׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט, “הֲלֹא אֵין כָּל־כּוֹכָב נִרְאֶה עַתָּה בַּשָּׁמָיִם? אוּלָם אִם־כֹּה וְאִם־כֹּה, דַּע לְךָ, סַנְשׁוֹ, כִּי־אֲנִי מִמַּחֲשַׁבְתִּי לֹא־אָשׁוּב, וְאַל־יֹאמְרוּ, כִּי הַדְּמָעוֹת וְהַבְּכִי הֵמַסּוּ אֶת־לֵב דּוֹן קִישׁוֹט. עַל־כֵּן אַל־נָא תִפְצַר בִּי, וְהָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־נָטַע בְּתוֹכִי עֱזוּז וְאֹמֶץ־לֵב לְחָרֵף נַפְשִׁי הַפַּעַם בַּמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר־כָּמוֹהָ לֹא־הָיְתָה עוֹד לְעוֹלָמִים, הוּא יִהְיֶה עִמְּךָ וִינַחֶמְךָ מִיגוֹנֶךָ. קוּמָה אֵפוֹא וּקְשֹׁר אֶת־מַחְגֹּרֶת רוֹסִינַנְטֵי הָדֹק הֵיטֵב וְיָשַׁבְתָּ בָזֶה עַד־שׁוּבִי אֵלֶיךָ, אִם־חַי וְאִם־מֵת”.

וַיַּרְא סַנְשוֹ כִּי לֹא־יָכֹל לוֹ בִּבְכִי וְתַחֲנוּנִים – וַיָּשֶׂם אֶל־הָעָרְמָה פָּנָיו. וַיְהִי הוּא קוֹשֵׁר וּמְהַדֵּק אֶת־הַמַּחְגֹּרֶת לְרוֹסִינַנְטֵי – וַיַּעַשׂ בַּסֵּתֶר, וַיֶּאְסֹר בְּמוֹסְרַת הַחֲמוֹר שְׁתַּיִם מִרַגְלֵי הַסּוּס, וְדוֹן קִישׁוֹט לֹא רָאָה. וַיּדְפֹּק הָאַבִּיר אֶת־סוּסוֹ לָלֶכֶת – וְהִנֵּה רָקַד הַסּוּס וַיְנַתֵּר תַּחְתָּיו וְלֹא־אָבָה לָלֶכֶת כְּדַרְכּוֹ. וַיִּחַדְּ סַנְשׁוֹ וַיֹּאמַר:

“יֵרֶא־נָא עַתָּה אֲדוֹנִי וְיֵדַע, כִּי מִן־הַשָּׁמַיִם יַעְצְרוּהוּ, כִּי־שָׁמַע אֱלֹהִים בְּקוֹל תַּחֲנוּנַי וַיַּעַשׂ בְּסוּסְךָ אֶת־הַפֶּלֶא הַזֶּה. וְעַתָּה אַל־נָא תַכְבֵּד לְבָבְךָ עוֹד, אַל־תַּכֶּה אֶת־הַבְּהֵמָה חִנָּם וְאַל־תִּדְפְּקֶנָּה, פֶּן־יִקְרְךָ עָוֹן, כִּי תֵלֵךְ עִם־מַזָּלְךָ בְּקֶרִי, וְהֶעֱלִיתָ עָלֶיךָ אֶת־חֲמַת הָאֱלֹהִים”.

וַיִּחַר לְדוֹן קִישׁוֹט מְאֹד, וַיִּתְעַצֵּב אֶל־לִבּוֹ, כִּי קָצְרָה רוּחוֹ לְחַכּוֹת עַד־הַבֹּקֶר, וַיְנַחֲמֵהוּ סַנְשׁוֹ וַיֹּאמַר:

“אַל־נָא יֵרַע לַאדוֹנִי וְאַל־יִחַר אַפְּךָ, כִּי יוֹדֵעַ עַבְדְּךָ לְסַפֵּר סִפּוּרִים יָפִים וְשִׁעֲשַׁעְתִּי בָהֶם אֶת־נַפְשְׁךָ עַד אוֹר הַבֹּקֶר. וְעַתָּה אוּלַי יוֹאִיל אֲדוֹנִי לָרֶדֶת מֵעַל סוּסוֹ וְשָׁכַב לָנוּחַ עַל־הַדֶּשֶׁא”.

“הֶאָנֹכִי אֵרֵד מֵעַל סוּסִי? וְאִם־אֲנִי אִישָׁן?” אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט בְּקֶצֶף, “אַל־שֵׁנוֹת וְאַל־מְנוּחָה לְאַבִּיר מְבַקֵּשׁ סַעֲרַת הַקְּרָב וּבַלְהוֹת מָוֶת. יָפָה הַשֵּׁנָה לְךָ וּלְרֵעֶיךָ כָמוֹךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתֶּם”.

“אַל־בְּאַפְּךָ, אֲדוֹנִי”, עָנָה סַנְשׁוֹ, “כִּי רַק בְּלֹא־דַעַת הוֹצֵאתִי מִפִּי מִלִּין.” וּבְדַבְּרוֹ כֹה נִגַּשׁ סַנְשׁוֹ אֶל־רוֹסִינַנְטֵי וַיִּלְפֹּת בְּיָדָיו אֶת אֻכַּף הַסּוּס וְאֶת־אֲדוֹנוֹ הָרוֹכֵב וַיִּלָּחֵץ אֲלֵיהֶם בְּחָזְקָה וַיַּעֲמֹד כֹּה בְּלִי־נוֹעַ עַד־בּוֹשׁ; כָּכָה גָּדְלָה חֶרְדָתוֹ לְקוֹל רַעַשׁ הַקִּשְׁקוּשׁ הַבָּא בְלִי חָשָׂךְ מֵרָחוֹק! וַיִּשְׁאַל מֵעִמּוֹ דּוֹן קִישׁוֹט לְסַפֵּר לוֹ אֶת־אַחַד הַסִּפּוּרִים, לְמַעַן הַעֲסִיקוֹ בִדְבָרִים כַּאֲשֶׁר הִבְטִיחַ. וַיֵּאוֹת סַנְשׁוֹ וַיֹּאמַר: “שִׁמְעָה־נָּא, אֲדוֹנִי, הִנְנִי וַאֲסַפֵּרָה; וְאוּלָם אַחַת אֲנִי נוֹטֵל עָלֶיךָ, אַל־נָא תְשַׁסְּעֵנִי בִדְבָרִים, כִּי אִם־תְּשַסְּעֵנִי – וְהִתְבַּלְּעָה דַעְתִּי וְלֹא־אוּכַל לִגְמֹר עוֹד, רְאֵה הִזְהַרְתִּיךָ”.

“סַפֵּר, סַפֵּר”, הֵאִיץ בּוֹ דּוֹן קִישׁוֹט, “וַאֲנִי לֹא אַפְסִיקֶךָ.”

“וּבְכֵן”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “הִנְנִי וַאֲסַפֵּרָה: בִּכְפַר אֶסְטְרֵמַדּוּרָא הָיֹה הָיָה רוֹעֵה צֹאן, לֵאמֹר: אִישׁ אֶחָד רוֹעֶה עִזִּים, וְשֵׁם רוֹעֵה הָעִזִּים אֲשֶׁר בְּסִפּוּר הַמעֲשֶׂה שֶׁלָּנוּ – לָפֵּי רוּאִיס, וַיְהִי הַיּוֹם וְרוֹעֶה הָעִזִּים לָפֵּי רוּאִיס…”

“שְׁמַע־נָא, סַנְשׁוֹ”, הִפְסִיקוֹ פִתְאֹם דּוֹן קִישׁוֹט בְּקֹצֶר רוּחַ, “אם־תִּשְׁנֶה וּתְשַׁלֵּשׁ כָּכָה כָּל־מִלָּה וּמִלָּה הֲלֹא לֹא־יִתַּם הַסִּפּוּר גַּם מִקֵּץ יוֹמָיִם. סַפֵּר בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה כְּבֶן־דַּעַת, וְאִם־לֹא, יָפָה לְךָ הַשְּׁתִיקָה”.

“אֲדוֹנִי”, עָנָה סַנְשׁוֹ וַיְהִי כְמִתְרַעֵם, “כָּכָה מְסַפְּרִים בִּמְקוֹמֵנוּ, בִּכְפַר מוֹלַדְתִּי, וְכָכָה אֲסַפֵּר גַּם־אָנִי. וְלָמָּה יַאַנְסֵנִי אֲדוֹנִי לֶאֱחֹז בְּמִנְהָגִים חֲדָשִׁים, לֹא־שְׁעָרוּם אֲבוֹתֵינוּ”.

“סַפֵּר כַּאֲשֶׁר יָדַעְתָּ”, נֵאוֹת לוֹ דּוֹן קִישׁוֹט, “אִם־גָּזַר עָלַי מַזָּלִי כִּי־אֶשְׁמַע סִפּוּרֶיךָ, סַפֵּר וְאֶשְׁמָעָה”.

“וּבְכֵן”, הוֹסִיף סַנְשׁוֹ לְסַפֵּר, “וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּנְהַג הָרוֹעֶה אֶת־עִזָּיו בִּשְׂדוֹת אֶסְטְרַמַדּוּרָא, וַיָּבֹא הוּא וְעֶדְרוֹ עַד־נָהָר. וַיֹּאמֶר לְהַעֲבִיר אֶת־עֶדְרוֹ בַּנָּהָר וְלֹא יָכֹל, כִּי גָאוּ בָּעֵת הַהִיא מֵימֵי הַנָּהָר וַיַּעֲלוּ עַל־כָּל־גְּדוֹתָיו. וַיְבַקֵּשׁ וַיִּמְצָא שָׁם דַּיָּג אֶחָד, וְלֹו סִירָה קְטַנָּה, אֵין בָּהּ מָקוֹם כִּי אִם־לְאִישׁ אֶחָד וּלְעֵז אֶחָת. וַיִּשְׂכֹּר אֶת הַדַּיָּג לְהַעֲבִיר בְּסִירָתוֹ אֶת־הָעִזִּים אַחַת אֶחָת. וַיֵּשֶׁב הַדַּיָּג בַּסִּירָה וַיַּעֲבֵר רִאשׁוֹנָה עֵז אַחַת, וַיֵּשֵׁב וַיַּעֲבֵר עֵז שְׁנִיָּה, וַיֵּשֵׁב עוֹד וַיַּעֲבֵר עֵז שְׁלִישִׁית. רְאֵה, אֲדוֹנִי, מְנֵה וּסְפֹר הֵיטֵב אֶת־הָעִזִּים אֲשֶׁר הֶעֱבִיר, כִּי אִם־תִּפָּקֵד גַּם־עֵז אַחַת בְּחֶשְׁבּוֹן – וְתַם כָּל־הַסִּפּוּר בְּאֶמְצָע, לֹא אוּכַל אַחֲרֵי־כֵן לְהוֹסִיף עוֹד גַּם מִלָּה אֶחָת. וּבְכֵן הִנְנִי מוֹסִיף לְסַפֵּר: שְׂפַת הַנָּהָר מֵעֵבֶר מִזֶּה הָיְתָה כֻלָּה אַדְמַת טִיט וָבוֹץ, וְהַדַּיָּג הוֹצִיא זְמַן הַרְבֵּה עַל כָּל־עֵז וָעֵז. וּבְכָל־זֹאת שָׁב עוֹד הַפַּעַם וַיַּעֲבֵר עוֹד עֵז אַחַת, וְאַחֲרֵי־כֵן – עוֹד אַחַת, וְעוֹד אֶחָת”.

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים!” קָרָא דוֹן קִישׁוֹט בְּקֹצֶר רוּחַ, “שַׁו־נָא בְנַפְשְׁךָ כִּי כְּבָר הֶעֱבִיר אֶת־כָּל־הָעִזִּים, וְהוֹסֵף לְסַפֵּר אֶת־עֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה…”

“לֹא יֵעָשֶׂה כֵן”, אָמַר סַנְשׁוֹ בְּקֹר רוּחַ, “כַּמָּה עִזִּים הֶעֱבִיר עַד־עַתָּה?”

“שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן!” הִתְרַגֵּז דּוֹן קִישׁוֹט, “מֵאַיִן אֵדַע זֹאת?”

“הֲרוֹאֶה אָתָּה? הֲלֹא הִזְהַרתִּיךָ לְדַקְדֵּק הֵיטֵב בַּחֶשְׁבּוֹן. וְעַתָּה, חַי אָנִי, כִּי תַם וְנִשְׁלַם סִפּוּרִי, לֹא־אוּכַל עוֹד הוֹסִיף דָּבָר…”

“אֲבָל מָה עִנְיַן הַסִּפּוּר לְחֶשְׁבּוֹן הָעִזִּים?” צָעַק דּוֹן קִישׁוֹט, “הֲלֹא תוֹסִיף לְסַפֵּר, אִישׁ אֵין־דָּעַת!”

“לֹא אוּכַל, אֲדוֹנִי! לֹא אוּכָל. כִּי בָּרֶגַע אֲשֶׁר־אָמַר אֲדוֹנִי, כִּי לֹא־יָדַע אֶת־מִסְפַּר הָעִזִּים הַמָּעֳבָרוֹת, בּוֹ בָרֶגַע הִתְעוֹפֵף סִפּוּרִי מִזִּכְרוֹנִי כָּעוֹף וְלֹא־אֵדַע אֶת־אַחֲרִיתוֹ. וְצַר לִי מְאֹד, כִּי לָמָה אֲכַחֵד מֵאֲדוֹנִי – וְאַחֲרִית הַסִּפּוּר הָיְתָה יָפָה וּמוֹשֶׁכֶת מְאֹד אֶת־הַלֵּב”.

“וּבְכֵן, בָּא הַקֵּץ לְסִפּוּרֶךָ?” שָׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט וְלִבּוֹ זָעֵף.

“בָּא, בָא”, עָנָה סַנְשׁוֹ, “כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַקֵּץ גַּם לְחַיֵּי אִמִּי, מְנוּחָתָהּ בְּגַן־עֵדֶן.”

בִּדְבָרִים כָּאֵלֶה הִשְׁתָּעָה הָאַבִּיר וְנוֹשֵׂא כֵלָיו כָּל־הַלָּיְלָה. וַיְהִי לִפְנוֹת הַבֹּקֶר וַיְפַתַּח סַנְשׁוֹ בַּלָּאט אֶת־רַגְלֵי רוֹסִינַנְטֵי, וַיַּרְגֵּשׁ הַסּוּס כִּי שָׁב אֵלָיו כֹּחוֹ –וַיִּצְהַל, וַיִּבְעַט, וַיֵּלֶךְ הֵנָּה וָהֵנָּה כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם. וַיְהִי הַדָּבָר לְנֵס בְּעֵינֵי דוֹן קִישׁוֹט, וַיֹּאמֶר: מָה אוֹת, כִּי יַצְלִיחַ אֱלֹהִים אֶת־דַּרְכִּי אֲשֶׁר אֵלֵךְ בָּהּ הַיּוֹם.

עַד כֹּה וָכֹה – וְהַשַּׁחַר עָלָה וַיֵּאוֹר הַמִּזְרָח, וַיַּרְא דּוֹן קִישׁוֹט וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד בְּחֹרְשַׁת עַרְמוֹנִים עֲנֵפִים וּמְצִלִּים וְהָרַעַשׁ הַגָּדוֹל עוֹדֶנּוּ הוֹלֵךְ וְחָזָק וּמַחֲרִישׁ אָזְנָיִם, וַיִּכּוֹן דּוֹן קִישׁוֹט לָלֶכֶת לִקְרָאתוֹ. וַיְצַו לִפְנֵי לֶכְתּוֹ שֵׁנִית אֶת־סַנְשׁוֹ עַל־אֹדוֹת דּוּלְצִינֵיָה כַּדְּבָרִים הַרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר־דִּבֵּר אֶמֶשׁ, וְעוֹד הוֹסִיף עֲלֵיהֶם כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה דִּבְרֵי נִחוּמִים וַיֹּאמַר: “וְעַתָּה, סַנְשׁוֹ, אַל־יֵרַע לִבְּךָ וְאַל־יִחַר לָךְ, כִּי כֵן רְצוֹן הָאֱלֹהִים. וְלִשְׂכָרְךָ אַל־תִּדְאָג – אֲנִי דָאַגְתִּי לוֹ: עוֹד לִפְנֵי צֵאתִי מִבֵּיתִי כָּתַבְתִּי צַוָּאָה, וּבָהּ פְּקַדְתִּיךָ לְטוֹבָה בְּצַוּוֹתִי לָתֵת לְךָ שִׁלּוּמִים מִנְכָסַי כְּדֵי עֲבוֹדָתְךָ עִמִּי. וְהָיָה אִם־יְשִׁיבֵנִי אֱלֹהִים מִדַּרְכִּי זֶה בְּשָׁלוֹם – וְנָתַתִּי לְךָ לְנַחֲלָה אֶת־הָאִי אֲשֶׁר הִבְטַחְתִּיךָ”.

וַיֵּבְךְּ סַנְשׁוֹ שֵׁנִית כְּשָׁמְעוֹ אֶת־דִּבְרֵי דוֹן קִישׁוֹט הַטּוֹבִים, וַיֵּהָפֵךְ לְבָבוֹ לְדָבְקָה בַאדוֹנָיו וּלְבִלְתִּי עָזְבוֹ בַּסַּכָּנָה הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר־יֹאמַר לָלֶכֶת לִקְרָאתָהּ. וַיְהִי בִּדְפֹק הָאַבִּיר אֶת־סוּסוֹ וַיַּהֲפֹךְ לִקְרַאת הָרַעַשׁ – וַיֵּלֶךְ סַנְשׁוֹ אַחֲרָיו בִּדְמָמָה, יָדוֹ אוֹחֶזֶת בְּרֶסֶן יְדִיד נְעוּרָיו, הוּא הַחֲמוֹר, וְדִמְעָתוֹ עַל־לֶחְיוֹ.

וַיִּבְקְעוּ בְּחֹרְשַׁת הָעַרְמוֹנִים וַיֵּצְאוּ מִקֵּץ שָׁעָה אֶל בִּקְעָה רְחָבָה, נְתוּנָה בֵּין צוּרִים גְּבֹהִים, וַיִּרְאוּ מֵרָחוֹק וְהִנֵּה מַפַּל מַיִם איתָן מְאֹד, מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד בְּכֹחַ וּבְרַעַשׁ גָּדוֹל מֵרָאשֵׁי הַצּוּרִים, וּבָתִּים קְטַנִּים, כְּעֵין חָרְבוֹת מַפָּלָה, עוֹמְדִים לְרַגְלֵיהֶם. מִקֶּרֶב הֶחֳרָבוֹת הָאֵלֶּה עָלָה צִלְצַל בַּרְזֶל וּדְפֵקָה רַבָּה, וַיֶּחֱרַד רוֹסִינַנְטֵי וַיִּסּוֹג אֲחוֹרַנִּית. וַיַּרְגַּע הָאַבִּיר אֶת־סוּסוֹ וַיִּתְקָרֵב בַּלָּאט וּבְנֶפֶשׁ חֲרֵדָה אֶל־הֶחֳרָבוֹת, וְסַנְשׁוֹ הוֹלֵךְ אַחֲרָיו, רוֹעֵד כְּעָלֶה נִדָּף וְהוּא כוֹפֵף קוֹמָה, מַאֲרִיךְ צַוָּאר וּמֵצִיץ פַּעַם בְּפַעַם בְּעַד רַגְלֵי רוֹסִינַנְטֵי, אוּלַי יִרְאֶה שָׁם סוֹף סוֹף אֶת־הַמִּפְלֶצֶת הַהִיא, אֲשֶׁר הִפִּילָה עֲלֵיהֶם בַּלָּהוֹת כָּל־הַלָּיְלָה. וַיְהִי בְגִשְׁתָּם וַיִּמְצְאוּ לְתִמְהוֹנָם הַגָּדוֹל וְהִנֵּה כְּשִׁשָּׁה פַטִּישִׁים כְּבֵדִים, פַּטִישֵׁי מַלְבֵּדוֹת עוֹלִים וְיוֹרְדִים בֶּחֳרָבוֹת בְּכֹחַ וְעוֹשִׂים בִּמְלֶאכֶת הַלָּבֶד. וְהֵם הֵם אֲשֶׁר הִשְׁתַּקְשְׁקוּ כָל־הַלַּיְלָה וַיְמַלְאוּ אֶת־לֵב הָאַבִּיר וְנוֹשֵׂא כֵלָיו אֵימַת מָוֶת!

כִּרְאוֹת הָאַבִּיר אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה – וַיְהִי כְאָבֶן. וַיִּתֵּן סַנְשׁוֹ עַיִן בַּאדוֹנָיו מִן־הַצַּד, וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד נדְהָם וּכְפוּף רֹאשׁ וְכֻלּוֹ כְלִי מָלֵא בוּשָׁה וּכְלִמָּה. וְהָאַבִּיר אַף־הוּא הֵצִיץ עַל־סַנְשׁוֹ בַּסֵּתֶר, וַיַּרְא וְהִנֵּה הָיוּ לְחָיָיו כְּנֹאדוֹת נְפוּחִים, עוֹד מְעַט וְהִתְפַּקְּעוּ מִשְּׂחוֹק, וַיִּחַר לְדוֹן קִישׁוֹט, וּבְכָל־זֹאת כִּמְעַט דָּבַק הַשְּׂחוֹק גַּם־בּוֹ. וְסַנְשׁוֹ אַךְ־הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר – וַיִּפְרֹץ הַשְּׂחוֹק מִמְּלוֹא פִיו וּכְרֵסוֹ, וַיִּתְמֹךְ בִּשְׁתֵּי אֶגְרוֹפָיו אֶת־חֲלָצָיו וַיִצְהַל וַיִּצְחַק עַד אֵין כֹּחַ. אַרְבַּע פְּעָמִים חָדַל מִן־הַשְּׂחוֹק וְאַרְבַּע פְּעָמִים שָׁב אֵלָיו. וּכְכֹל אֲשֶׁר הִרְבָּה לִשְׂחֹק כֵּן הוֹסִיף לְהַלְעִיב וּלְהִתְקַלֵּס בְּדוֹן קִישׁוֹט וּבְדִבְרֵי צַוָּאָתוֹ אֲשֶׁר הִשְׁמִיעוֹ אֶמֶשׁ בְּרוּחַ גְּבוּרָה לֵאמֹר: “שְׁמָעֵנִי, סַנְשׁוֹ, הַלַּיְלָה יוּטַל גּוֹרָלִי! אֲנִי אֲנִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יְעָדוֹ אֱלֹהִים לְקוֹמֵם אֶת־מֶמְשֶׁלֶת “דּוֹר הַזָּהָב” עַל הָאָרֶץ…”

וַיִּתְעַבֵּר דּוֹן קִישׁוֹט וַיִּרְעַם פָּנִים, וַיָּרֶם אֶת־כִּידוֹנוֹ וַיַּךְ בּוֹ אֶת־נוֹשֵׂא כֵלָיו שְׁתֵּי פְעָמִים, אָז רָפָה רוּחַ הַשְּׂחוֹק מִסַּנְשׁוֹ וַיַּשְׁפֵּל קוֹלוֹ וַיֹּאמַר:

“אַל־נָא יִחַר לַאדוֹנִי, חֵי נַפְשִׁי, כִּי רַק־לָצוֹן חָמַדְתִּי לִי.”

“וְאוּלָם אֲנִי לֹא אֶתְלוֹצֵץ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט בְּרוּחַ קָשָׁה, "גְּשָׁה־נָּא אֵפוֹא הֵנָּה, אֲדוֹנִי הַלֵּץ, וַעֲנֵה בִי: הַאֻמְנָם אָמֹר תֹּאמַר, כִּי לוּא בִמְקוֹם הַמַּלְבֵּדוֹת מָצָאתִי חַתְחַתֵּי מָוֶת כִּי־עַתָּה נְסוּגוֹתי אָחוֹר מִפְּנֵיהֶם? אוֹ הַאֲם־אֲנִי, הָאַבִּיר, אִישׁ הַמִּלְחָמָה וְהַחֶרֶב, חַיָּב לְהַכִּיר בְּטִיב הַמַּלְבֵּדוֹת וּלְהַבְחִין בְּקוֹלוֹת פַּטִּישֵׁיהֶם, כָּמוֹךָ אַתָּה, הָאִכָּר הַגַּס בֶּן־הַכְּפָר?

וְעַתָּה אִם־עוֹדְךָ מְפַקְפֵּק בְּכֹחִי, נַס־נָא וַהֲפֹךְ אֶת־שֵׁשֶׁת הַפַּטִּישִׁים הָאֵלֶּה לַעֲנָקִים וְהָטֵל אֶת־כֻּלָּם יַחַד לְתוֹךְ זְקָנִי – אִם־לֹא בְרֶגַע אֶחָד אַכְרִיעַ אֶת־כֻּלָּם, בְּזָרְקִי אוֹתָם הַשָּׁמַיְמָה, כְּשֶׁרָאשֵׁיהֶם לְמַטָּה וְרַגְלֵיהֶם לְמָעְלָה…"

“אָמְנָם חָטָאתִי, אֲדוֹנִי”, הוֹדָה סַנְשׁוֹ, “וְלֹא אוֹסִיף עוֹד. הָבָה וּנְבָרֵךְ אֶת־אֱלֹהִים עַל־אַחֲרִית פַּחְדֵּנוּ הַפָּעַם. מִי־יִתֵּן וְהָיְתָה כָמוֹהָ גַּם־אַחֲרִית כָּל־יֶתֶר הַפְּגָעִים הַנְּכוֹנִים עוֹד לָנוּ בַּדָּרֶךְ. וְאוּלָם יַגֶּד־נָא אֲדוֹנִי בְּמוֹ פִיו: הַאֵין זִכְרוֹן פַּחְדֵּנוּ הַגָּדוֹל בַּלַּיְלָה מֵבִיא הַפַּעַם לִידֵי שְׂחוֹק?”

“לֹא אֲכַחֵד, כִּי כֵן הוּא”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “אֲבָל אַל־לְךָ לְהַרְחִיב פֶּה וּלְהַאֲרִיךְ לָשׁוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה, כִּי־עַל־כֵּן לֹא כָל־אִישׁ מְהִיר דַּעַת הוּא לְהַבְחִין בֵּין דָּבָר לְדָבָר.”

“תַּחַת זֶה”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “אֲדוֹנִי מְהִיר יָדַיִם הוּא לְהָנִיף כִּידוֹן עַל־רֹאשׁ נוֹשֵׂא כֵלָיו וּלְהַכּוֹתוֹ שְׁתֵּי מַכּוֹת. וְאוּלָם בַּדָּבָר הַזֶּה אֵין רָע, לְכָל מַכָּה יֵשׁ רְפוּאָה; “וַאֲשֶׁר יַכֶּה – הוּא יֶאֱהָב” אוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת. וְאַף זֹאת, כָּל־הָאֲדוֹנִים אַחֲרֵי הַכְלִימָם אֶת־עַבְדָּם וְכִפְּרוּ כְרֶגַע אֶת־פָּנָיו בְּזוּג מִכְנָסַיִם; וְאוּלָם אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ מָה הַכֹּפֶר אֲשֶׁר יִתְּנוּ לוֹ חֵלֶף הַמַּכּוֹת. הָאַבִּירִים יַעֲנִיקוּ, לְפִי הַנִּרְאֶה, לְעַבְדֵיהֶם הַמֻּכִּים אִיִּים וּמַמְלָכוֹת”.

“הַכֹּל תָּלוּי בְּמַזָּל, סַנְשׁוֹ”, עָנָה דוֹן קִישׁוֹט, " וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי גַּם הַדָּבָר הַזֶּה בּוֹא יָבֹא וְקָמָה תִקְוָתְךָ בְּיָדֶךָ. וְעַתָּה גַּם־אַתָּה שָׂא־נָא לִי, יְדִידִי, הֲלֹא אִישׁ חָכָם אַתָּה וְלֹא־נֶעְלַם מִמְּךָ, כִּי אֵין אָדָם שַׁלִּיט בְּרוּחוֹ תָּמִיד. עַל־כֵּן זֹאת עֲצָתִי מֵעַתָּה, וְאַתָּה שִׂימֶנָּה עַל לִבֶּךָ: שְׁמֹר פִּיךָ וּלְשׁוֹנְךָ בְּלֶכְתְּךָ עִמִּי וְאַל־נָא תַרְבֶּה שִׂיחָה, כִּי בְּרֹב דְּבָרִים לֹא־יֶחְדַּל פֶּשַׁע. וְגַם בְּכָל־סִפְרֵי הָאַבִּירִים לֹא־מָצָאתִי רֶמֶז וְזֵכֶר, כִּי אַחַד נוֹשְׂאֵי הַכֵּלִים יַרְבֶּה שִׂיחָה עִם־אֲדוֹנָיו כָּמוֹךָ עִמִּי. הָעֶבֶד יְכַבֵּד אֶת־אֲדוֹנָיו, הַפּוֹעֵל – אֶת־בּעָלָיו, וְנוֹשֵׂא הַכֵּלִים – אֶת־אַבִּירוֹ. אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה עָלֶיךָ לִזְכֹּר כָּל־הַיָּמִים. הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר־הִבְטַחְתִּיךָ בּוֹא יָבֹאוּ בְּעִתָּם; וְאִם לֹא־יָבֹאוּ – הִנֵּה שְׂכָרְךָ נָכוֹן לְךָ בִּמְלוֹאוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי כְבָר."

“כֵּן אֲדוֹנִי דוֹבֵר”, אָמַר סַנְשׁוֹ,“וְאוּלָם יוֹאֶל־נָא אֲדוֹנִי לְהוֹדִיעֶנִי, כַּמָּה הִשְׂתַּכְּרוּ נוֹשְׂאֵי הַכֵּלִים בַּיָּמִים הַהֵם? וּמֶה הָיוּ תַשְׁלוּמֵיהֶם? הֲקַבֵּל קִבְּלוּ אֶת־שְׂכָרָם לֶחֳדָשִׁים וְאִם־בְּיוֹמָם, כְּכֹל שְׂכִירֵי יוֹם?”

“בַּיָּמִים הַהֵם”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “לֹא הָיוּ נוֹשְׂאֵי הַכֵּלִים מְקַבְּלִים שָׂכָר, כִּי אִם־חֲסָדִים וְטוֹבוֹת. וְאוּלָם אֲנִי בָּחֹר בָּחַרְתִּי לִקְבֹּעַ לְךָ בִּכְתָב צַוָּאָתִי אֲשֶׁר עָזַבְתִּי בְּבֵיתִי לְמִשְׁמֶרֶת, גַּם־שָׂכָר קָצוּב כְּפִי עֲבוֹדָתֶךָ, כִּי בַּזְּמַן הַזֶּה הִגִּיעוּ יָמִים קָשִׁים וְרָעִים לָאַבִּירוּת, וּמִי יוֹדֵעַ מַה־יֵּלֶד יוֹם? עַל־כֵּן אָמַרְתִּי, אַל־נָא תִשָּׁפֵט נַפְשִׁי בְּעוֹלָם הָאֱמֶת בִּגְלַל דָּבָר קְטַן עֵרֶךְ כִּשְׂכַר עַבְדִּי”.

“כָּל־דִּבְרֵי אֲדוֹנִי אֱמֶת וָצֶדֶק”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “וִיהִי לֵב אֲדוֹנִי בָּטוּחַ, כִּי מֵעַתָּה אֶשְׁמֹר פִּי וּלְשׁוֹנִי, לֹא אֲדַבֵּר וְלֹא אֶשְׂחַק וְלֹא אֶלְעַג, כִּי אִם־כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ כַּאֲשֶׁר יְכַבֵּד עֶבֶד אֶת־אֲדוֹנוֹ וּמְצַוּוֹ.”

“וּבַדָּבָר הַזֶּה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, כִּי גָּדוֹל כִּבּוּד בְּעָלִים כְּכִבּוּד אָב וָאֵם וּמַתַּן שְׂכָרָם אֶחָד הוּא”.

 

פֶּרֶק שְׁמֹנָה עָשָׂר: קוֹבַע מַמְבְּרִין נָפַל בִּידֵי אַבִּירֵנוּ    🔗

עוֹד הֵם מְשִׂיחִים יַחְדָּו וְהִנֵּה טִפְטֵף גֶּשֶׁם דַּק וַיֵּרֶד עֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר סַנְשׁוֹ לְהִסָּתֵר בַּמַּלְבֵּדוֹת עַד עֲבֹר הַגֶּשֶׁם, וַיְמָאֵן דּוֹן קִישׁוֹט, כִּי הָיָה לִבּוֹ זוֹעֵף עַל־הַמַּלְבֵּדוֹת אֲשֶׁר שָׂמוּהוּ לִשְׂחוֹק. וַיֵּשְׂטְ מֵעֲלֵיהֶן בִּזְוָעָה וַיַּעֲבֹר מִשָּׁם יָמִינָה וַיֵּט לַדָּרֶךְ. וַיִּשָּׂא דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ רוֹכֵב עַל־חֲמוֹרוֹ בָּא בַדֶּרֶךְ כְּנֶגְדּוֹ וְעַל־רֹאשׁוֹ נוֹצֵץ דָּבָר כְּעֵין הַזָּהָב. וַיֹּאמֶר לְסַנְשׁוֹ:

“עַתָּה תִרְאֶה כִּי יִקְרֵנִי כִּדְבַר הַמָּשָׁל: “נִסְגְּרָה דֶּלֶת אַחַת – הַשְּׁנִיָּה כְּנֶגְדָּה נִפְתָּחַת”, לֵאמֹר, אִם הָתֵל הֵתֵלּוּ בָנוּ הַשָּׁמַיִם הַלַּיְלָה וַיִּמְנְעוּ ממֶּנּוּ אֶת־הָעֲלִילוֹת הַגְּדוֹלוֹת – תַּחַת זֶה הַקְרֵה יַקְרוּ לְפָנֵינוּ הַפַּעַם עֲלִילִיָּה רַבָּה, אֲשֶׁר אִם־אֶסּוֹג אָחוֹר מִפָּנֶיהָ וְהָיָה אֲשָׁמִי בְרֹאשִׁי, וְכָל־פִּתְחוֹן פֶּה לֹא־יְהִי לִי עוֹד לְהִצְטַדֵּק. אִם לֹא־תַתְעֵנִי עֵינִי, הִנֵּה זֶה אִישׁ בָּא לִקְרָאתֵנוּ וְקוֹבַע מַמְבְּרִין בְּרֹאשׁוֹ, הוּא הַקּוֹבַע אֲשֶׁר בִּגְלָלוֹ נִשְׁבַּעְתִּי אֶת־הַשְּׁבוּעָה הַגְּדוֹלָה”.

“הִזָּהֶר־נָא, אֲדוֹנִי, פֶּן־יִשָּׁנֶה דְּבַר הַמַּלְבֵּדוֹת…”

“אַךְ אֶל־בּוֹר שַׁחַת תֵּרֵד!” צָעַק דּוֹן קִישׁוֹט בַּחֲמָתוֹ, “מַה־לְּקוֹבַע מַמְבְּרִין וּלְמַלְבֵּדוֹת!”

“אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ דָּבָר”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “וְאוּלָם לוּלֵא נִגְזְרָה עָלַי שְׁתִיקָה, כִּי־עַתָּה הֵבֵאתִי תִּלֵּי תִלִּים שֶׁל־רְאָיוֹת כִּי אָמְנָם שָׁגֹה יִשְׁגֶּה אֲדוֹנִי גַּם־הַפָּעַם”.

“אִי בוֹגֵד קְטֹן אֲמָנָה!” קָרָא דּוֹן קִישׁוֹט, “הַאֲנִי אֶשְׁגֶּה? אֱמָר־נָא לִי, הַאֵין אַתָּה רוֹאֶה אַבִּיר בָּא לִקְרָאתֵנוּ וְהוּא רוּכֵב עַל־סוּס אָמֹץ וְטָלוּא וְקוֹבַע זָהָב בְּרֹאשׁוֹ?”

“אֶת אֲשֶׁר־אֶרְאֶה אוֹתוֹ אֵדָע”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “הָאִישׁ הַבָּא לִקְרָאתֵנוּ רוֹכֵב עַל־חֲמוֹר אָמֹץ כַּחֲמוֹרִי, וְדָבָר נוֹצֵץ בְּרֹאשׁוֹ”.

“וְהוּא הוּא קוֹבַע מַמְבְּרִין אֲשֶׁר אֵלָיו אֶשָּׂא נַפְשִׁי וְאוֹתוֹ אֲבַקֵּשׁ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְעַתָּה סֹב לְךָ הַצִּדָּה וְעָזְבֵנִי לְבַדִּי, וְרָאִיתָ כִּי לֹא־יַעֲבֹר רֶגַע וְהָיָה הַקּוֹבַע בּיָדִי לְשָׁלָל”.

“הַצִּדָּה סֹב אֶסֹּב”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “וּבִדְבַר הַקּוֹבַע – מִי יִתֵּן וְלֹא־תְהִי אַחֲרִיתוֹ כְּאַחֲרִית הַמַּלְבֵּדוֹת…”

הַדָּבָר יָצָא מִפִּי סַנְשׁוֹ וּפְנֵי דוֹן קִישׁוֹט נֶהֶפְכוּ לְיֵרָקוֹן וַיֹּאמַר:

“זְכֹר, אָחִי, אִם־תַּעֲלֶה עוֹד פַּעַם אַחַת אֶת־דְּבַר הַמַּלְבֵּדוֹת, וְלוּא רַק עַל־לְבָבֶךָ – לֹא אֹמַר דָּבָר עוֹד, כִּי אִם שָׁחֹק אֶשְׁחָקְךָ לְעָפָר וְשַׂמְתִּיךָ כַלָּבֶד.”

וַיִּדֹּם סַנְשׁוֹ, כִּי יָרֵא פֶּן־יָקִים אֲדוֹנוֹ הַפַּעַם אֶת־דְּבָרוֹ. וְהָאִישׁ הַהֵלֶךְ הִקְרִיב בֵּינָתַיִם לָבוֹא וְהוּא רוֹכֵב, כְּדִבְרֵי סַנְשׁוֹ, עַל חֲמוֹר אָמֹץ, וְאַגַּן נְחשֶׁת קָלָל עַל־רֹאשׁוֹ, כִּי הָיָה הָאִישׁ גַּלָּב, וּבְלֶכְתּוֹ אֶל־הַכְּפָר הַקָּרוֹב לַעֲשׂוֹת אֶת־מְלַאכְתּוֹ הִשִּׂיגוֹ הַגֶּשֶׁם, וַיִּתֵּן אֶת־אַגָּנוֹ, אַגַּן הַגַּלָּבִים, בְּרֹאשׁוֹ לִהְיוֹת לוֹ לְמַחֲסֶה. וַיְהִי אַךְ־רָאָהוּ דוֹן קִישׁוֹט, וַיַּעַט אֵלָיו, כְּדַרְכּוֹ, בְּכִידוֹנוֹ הַנָּטוּי וַיִּקְרָא:

“עֲמֹד עַל־נַפְשְׁךָ, יְצוּר נִבְזֶה, אוֹ כִּי הָשֵׁב תָּשִׁיב אֶת־הַקּוֹבַע לַאֲשֶׁר לוֹ הַמִּשְׁפָּט!”

כִּרְאוֹת הַגַּלָּב אֶת־הַשָּׂטָן אֲשֶׁר־קָפַץ עָלָיו פִּתְאֹם בַּדָּרֶךְ – וַיִּתְחַלְחַל מְאֹד, וַיִּצְנַח מִפְּנֵי הַכִּידוֹן הַנָּטוּי אַרְצָה, וַיִּשָּׂא רַגְלָיו כְּאַחַד הַצְּבָאִים וַיִּבְרָח. וּבְבָרְחוֹ נָפַל הָאַגָּן מֵעַל רֹאשׁוֹ, וַיַּרְא דּוֹן קִישׁוֹט, וַתָּנַח רוּחוֹ, וַיְצַו אֶת־סַנְשׁוֹ לְהָרִים אֶת־הָאַגָּן מֵעַל הָאָרֶץ. וַיַּעַשׂ סַנְשׁוֹ כֵּן, וַיָּרֶם אֶת־הָאַגָּן וַיִּבְדְּקֵהוּ מִצִּדֵּי צְדָדִים וַיֹּאמַר:

“חֵי נַפְשִׁי, כִּי אֵין טוֹב מִמֶּנּוּ לְתִגְלַחַת, וּמְחִירוֹ בְעֵינַי לֹא־פָחוֹת מִשְׁמוֹנֶה פְרוּטוֹת.”

וּבְדַבְּרוֹ כֹה – וַיַּגֵּשׁ אֶת־הָאַגָּן לַאדוֹנָיו. וַיְמַהֵר דּוֹן קִישׁוֹט וַיִּתְּנֵהוּ עַל־רֹאשׁוֹ כְּקוֹבַע וַיְסוֹבְבֵהוּ כֹּה וָכֹה כַּגַּלְגַּל וַיְמַשֵּׁש וַיְחַפֵּשׂ מִסָּבִיב אֶת־הַשַּׂהֲרוֹן וְלֹא מָצָא, וַיֹּאמַר:

“אֵין זֹאת כִּי אִם־גָּדוֹל הָיָה בְּמִדָּתוֹ רֹאשׁ הָעֲנָק, אֲשֶׁר לְמַעֲנוֹ הֵכִינוּ אֶת־הַקּוֹבַע. וְרַע מִזֶּה, כִּי יֶחְסַר הַקּוֹבַע כַּחֲצִי הַכֶּלִי.”

וַיַּרְא דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־סַנְשׁוֹ מְצַחֵק וַיִּשְׁאָלֵהוּ:

“עַל־מָה אַתָּה שׂוֹחֵק, סַנְשׁוֹ?”

וַיַּעַן סַנְשׁוֹ:

“שָׂחֹק אֶשְׂחַק בְּהַעֲלוֹתִי עַל־לִבִּי, עַד־כַּמָּה גָדַל שִׁעוּר רֹאשׁ הָעֲנָק אִם אַגַּן הַגַּלָּבִים הָיָה לּוֹ לְקוֹבָע”.

וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט:

“אָמְנָם אֵין זֹאת כִּי אִם־נָפַל הַקּוֹבַע הַמְפֻרְסָם הַזֶּה בִּידֵי אִישׁ לֹא־יָדַע עֶרְכּוֹ, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת־הַכְּלִי וְהִנֵּה הוּא מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר – וַיַּתֵּךְ אֶת־חֶצְיוֹ הָאֶחָד וְאֶת הַחֲצִי הַשֵּׁנִי נָתַן כְּאַגָּן לְתִגְלָחַת. וְאוּלָם אֵין רָע, בַּכְּפָר הַקָּרוֹב אֶתְּנֶנּוּ לְנַפָּח וִיתַקְּנֶנּוּ, וְשָׁב הַקּוֹבַע לִהְיוֹת כְּשֶׁהָיָה, וְאוּלַי יִיטַב גַּם מִשֶּׁהָיָה. וּלְפִי־שָׁעָה יֵשֵׁב עַל־רֹאשִׁי כַּאֲשֶׁר הוּא, כִּי טוֹב כָּל־שֶׁהוּא מֵאֶפֶס כֹּל, הֲלֹא גַם־עַתָּה יָגֵן עָלַי מִפְּנֵי מַכַּת אָבֶן”.

“אוּלַי כִּדְבָרֶיךָ כֵּן הוּא”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “וְאוּלָם הַגִּידָה נָּא לִי, אֲדוֹנִי, מַה־נַּעֲשֶׂה אֵפוֹא עַתָּה לַסּוּס הַטָּלוּא, אֲשֶׁר עֲזָבוֹ בְעָלָיו פֹּה, זֶה הַסּוּס הַדּוֹמֶה דִּמְיוֹן גָּמוּר לַחֲמוֹרִי הָאָמֹץ? מִתּוֹךְ חֶרְדַּת הָאִישׁ וּמְנוּסָתוֹ הַקַּלָּה יֵשׁ לְשַׁעֵר, כִּי לֹא־יָשׁוּב עוֹד לָקַחַת אֶת־חֲמוֹרוֹ, וְהַחֲמוֹר, חֵי נַפְשִׁי, טוֹב בְּעֵינַי מְאֹד מְאֹד.”

וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט:

“לֹא־נָכוֹן לָאַבִּירִים לִגְזֹל אֶת־רֵעָם הַנִּגָּף לִפְנֵיהֶם וְלָקַחַת אֶת־סוּסָם מִתַּחְתָּם; כִּי רַק־הָאַבִּיר אֲשֶׁר אָבַד לוֹ סוּסוֹ בַּמִּלְחָמָה הוּא רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. וְגַם־אַתָּה אַל־נָא תִשְׁלַח, אֵפוֹא, אֶת־יָדְךַ בַּסּוּס אוֹ בַחֲמוֹר הַזֶּה – קְרָא לוֹ שֵׁם כַּאֲשֶׁר תַּחְפֹּץ – כִּי בִּרְאוֹת אוֹתָנוּ בְּעָלָיו הוֹלְכִים מִזֶּה, וְשָׁב כְּרֶגַע לָקַחַת אֶת־בְּהֶמְתּוֹ.”

וַיֹּאמֶר סַנְשׁוֹ: “עֵד אֱלֹהִים, עַד־כַּמָּה אֶחְמֹד אֶת־הַחֲמוֹר הַזֶּה לְקַחְתּוֹ לִי, אוֹ לוּ לְהַחֲלִיפוֹ בַחֲמוֹרִי הַגָּרוּעַ בְּעֵינַי מִמֶּנּוּ. עַתָּה רוֹאֶה אֲנִי, כִּי אָמְנָם קָשֶׁה לַעֲמֹד בְּמִשְׁפְּטֵי הָאַבִּירִים: אֵין לְךָ רְשׁוּת גַּם לַעֲשׂוֹת חֲלִיפִים… וְאוּלָם יֹאמַר־נָא אֲדוֹנִי, אוּלַי מֻתָּר לִי, עַל־כָּל־פָּנִים, לְהַחֲלִיף אֶת־מִרְדַּעַת חֲמוֹרִי בְּמִרְדַּעַת חֲמוֹר הַפָּלִיט?…”

“דָּבָר זֶה”, עָנָה דוֹן קִישׁוֹט, “לֹא פֹרַשׁ בְּדָתֵי הָאַבִּירִים, וְאוּלָם מִסָּפֵק יֵשׁ לְהָקֵל, אִם־בֶּאֱמֶת הַשָּׁעָה שַׁעַת דְּחָק הִיא לְךָ…”

“בְּוַדַּאי וּבְוַדַּאי, אֲדוֹנִי”, מִהֵר סַנְשׁוֹ לַעֲנוֹת, “יֵשׁ וָיֵשׁ לִי בַּמִּרְדַּעַת צֹרֶךְ גָּדוֹל מְאֹד…”

בְּפִיו דִּבֵּר וּבְיָדָיו מִהֵר לַעֲשׂוֹת כָּרִשְׁיוֹן אֲשֶׁר־נִתַּן לוֹ. וַיִּפְשֹׁט אֶת־הַכֵּלִים מֵעַל חֲמוֹר הַגַּלָּב וַיְפָאֵר בָּהֶם אֶת־חֲמוֹרוֹ הוּא, וַיִּיףְ חֲמוֹר סַנְשׁוֹ הַרְבֵּה מִבָּרִאשׁוֹנָה. אַחֲרֵי־כֵן סָעֲדוּ הָאַבִּיר וְנוֹשֵׂא כֵלָיו אֶת־לִבָּם מִיֶּתֶר שְׁלַל הַכֹּהֲנִים וַיִּשְׁתּוּ מִן־הַמַּיִם אֲשֶׁר בְּנַחַל הַמַּלְבֵּדוֹת, וַיָּקוּמוּ וַיִּרְכְּבוּ עַל־בְּהֶמְתָּם. וַיְשַׁלַּח דּוֹן קִישׁוֹט רֶסֶן מִפִּי רוֹסִינַנְטֵי וַיְּתְּנֵהוּ לָלֶכֶת אֶל־אֲשֶׁר יִבְחַר, כְּדַרְכּוֹ, וַחֲמוֹר סַנְשׁוֹ מִתְנַהֵל אַחֲרָיו. וַיִּפְגְּעוּ בַדֶּרֶךְ, בַּאֲשֶׁר מָצָא הַסּוּס רִאשׁוֹנָה, וַיֵּלְכוּ עָלֶיהָ לְאִטָּם, הָלֹךְ וְהַחְרֵשׁ. וְלֹא־יָכֹל סַנְשׁוֹ לְהִתְאַפֵּק עוֹד, כִּי הֱצִיקַתְהוּ רוּחַ בִּטְנוֹ, וַיִּפְתַּח פִּיו וַיֹּאמַר:

“אֲדוֹנִי, הֲלֹא תַעֲשֶׂה עִם־עַבְדְּךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת וְהֵפַרְתָּ לִי אַךְ־הַפַּעַם אֶת־גְּזֵרַת הַשְּׁתִיקָה; עוֹד מְעַט וְהִתְבַּקְּעָה בִטְנִי”.

“דַּבֵּר, אֲבָל בְּקִצּוּר נִמְרָץ”, הִתִּיר דּוֹן קִישׁוֹט, “כִּי אֵין עַנּוֹת נֶפֶשׁ כְּאֹרֶךְ לָשׁוֹן”.

“אִם־כֵּן”, אָמַר סַנְשׁוֹ בְּשִׂמְחָה, “הִנְנִי וַאֲדַבֵּרָה: זֶה כְּיָמִים אֲחָדִים אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבִּי לַחְקֹר בַּדָּבָר וָאֶמְצָא, כִּי לֹא־רַב הַבֶּצַע אֲשֶׁר נִמְצָא בְכָל־מַסּוֹתֵינוּ הַגְּדוֹלוֹת בַּדְּרָכִים הַשּׁוֹמֵמִים הָאֵלֶּה, מְקוֹם אֵין רוֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ אֶת־גְּבוּרוֹתֵינוּ. עַל־כֵּן יָעַצְתִּי: הָבָה נְבַקֵּשׁ לָנוּ אֶת־אַחַד הַקֵּיסָרִים הַגְּדוֹלִים, אֲשֶׁר־מִלְחָמָה לוֹ בְּאוֹיְבָיו, וּבָאנוּ לְשָׁרֵת לְפָנָיו, וְיָצָאנוּ בְצִבְאוֹתָיו, וְעָשִׂינוּ אֶת־נִפְלְאוֹתֵינוּ לְעֵינֵי כֹל. וּבַדֶּרֶךְ הַזֹּאת גַּם־אַתָּה תִנְחַל כָּבוֹד וִיקָר מִיַּד הַקֵּיסָר וְגַם־גְּבוּרוֹתֶיךָ תִּכָּתֵבְנָה בַּסֵּפֶר לְזֵכֶר עוֹלָם; וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי בִּזְכוּתְךָ גַּם־שֵׁם נוֹשֵׂא כֵלֶיךָ הַנֶּאֱמָן יִזָּכֵר בַּסֵּפֶר לַטּוֹב…”

“דְּבָרֶיךָ טוֹבִים וּנְכוֹחִים, סַנְשׁוֹ”, הִסְכִּים דּוֹן קִישׁוֹט, “וְאוּלָם דַּע, כִּי עַד הָעֵת הַהִיא עוֹד עָלֵינוּ לַעֲמֹד בְּנִסְיוֹנוֹת רַבִּים וְקָשִׁים וּגְדוֹלִים. וְהָיָה מִקֵּץ יָמִים, בְּבוֹאֵנוּ לַעֲמֹד לִפְנֵי הַקֵּיסָר – וְהָלַךְ שֵׁם תְּהִלָּתֵנוּ לְפָנֵינוּ. יְלָדִים יִרְאוּנִי בְּבוֹאִי בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר – וְרָצוּ לִפְנֵי סוּסִי וְקָרְאוּ: הִנֵּה זֶה בָּא הָאַבִּיר אִישׁ הַשֵּׁם, הִנֵּה רוֹכֵב עַל־סוּסוֹ עִזּוּז וְגִבּוֹר, גִּבּוֹר מִלְחָמָה! אָז תֵּהֹם כָּל־הָעִיר לִקְרָאתִי וְהֵרִיעַ כָּל־הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וּפִתְאֹם יוֹפִיעוּ פְּנֵי הַמֶּלֶךְ בְּחַלּוֹן הָאַרְמוֹן. וְהָיָה אַךְ יִרְאֶה הַמֶּלֶךְ אוֹתִי וְהִכִּירֵנִי כְרֶגַע עַל־פִּי תִלְבָּשְׁתִּי וְעַל־פִּי הַחוֹתֶמֶת אֲשֶׁר בְּמָגִנִּי, וְעָמַד וְקָרָא בְקוֹל: הוֹ, הוֹ, אֵיכֶם אַבִּירַי וּפָרָשָׁי! מַהֲרוּ וּצְאוּ לְקַבֵּל אֶת־פְּנֵי פְאֵר הָאַבִּירִים, אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט הַלַּמַּנְשִׁי! וְחָרְדוּ מְהֵרָה כָּל־אַבִּירֵי הַמֶּלֶךְ לְקוֹל הַפְּקֻדָּה, וְהַמֶּלֶךְ אַף־הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ יֵרֵד לִקְרָאתִי מֵעַל מַדְרֵגַת הָאַרְמוֹן, וְחִבְּקַנִי בִּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו, וְנָשַׁק אוֹתִי עַל־שְׂפָתַי לְעֵינֵי כָל־הָעָם, וֶהֱבִיאַנִי אֶל־חַדְרֵי הָאַרְמוֹן פְּנִימָה, מְקוֹם הַמַּלְכָּה הַנֶּחְמָדָה וּבִתָּהּ כְּלִילַת הַיֹּפִי יוֹשְׁבוֹת שָׁם יַחְדָּו וּמְחַכּוֹת לְבוֹאִי בְּקֹצֶר רוּחַ. אַךְ־תִּדְרֹךְ רַגְלִי עַל־הַמִּפְתָּן – וְהָיִיתִי אֲנִי בְּעֵינֵי בַת־הַמֶּלֶךְ כְּבֶן־אֱלֹהִים וְהִיא בְעֵינַי כְּבַת־שָׁמָיִם, וּמִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים – וְהִנֵּה לִבּוֹת שְׁנֵינוּ נִלְכְּדוּ בְּרִשְׁתוֹת הָאַהֲבָה לְאֵין מִפְלָט. מֵחֲדַר הַמַּלְכָּה יְבִיאוּנִי אֶל חֶדֶר אַחֵר, כָּלוּל בַּהֲדָרוֹ, וְהִפְשִׁיטוּ אֶת־כְּלֵי הַמִּלְחָמָה מֵעָלַי, וְהִלְבִּישׁוּנִי בֶּגֶד חֲמוּדוֹת: מַחְלָצָה יְקָרָה כְּלִילַת תְּכֵלֶת, אֲשֶׁר תְּשַׁו עָלַי יֶתֶר הוֹד וְיֶתֶר תִּפְאֶרֶת. וּבַלַּיְלָה, בְּשִׁבְתִּי אֶל־שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ לֶאֱכֹל, אֶשָּׂא אֶל־בַּת הַמֶּלֶךְ אֶת־עֵינִי בַסֵּתֶר וְלֹא־אֶגְרָעֶנָּה עוֹד מִמֶּנָּה כָּל־עֵת הַמִּשְׁתֶּה, וְהִיא גַם־הִיא עָשׂה תַעֲשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה, וּבַסֵּתֶר, כָּמוֹנִי, כִּי־עַל־כֵּן חֲכָמָה וּפִקַּחַת הִיא. אַחֲרֵי כְלוֹת הַמִּשְׁתֶּה – וּבָא פִתְאֹם הָאַרְמוֹנָה נַנָּס מְכֹעָר מְאֹד, וְאַחֲרָיו עָלְמָה יְפֵיפִיָּה בָאָה, צוֹעֶדֶת בֵּין שְׁנֵי עֲנָקִים אַנְשֵׁי קוֹמָה בַּתָּוֶךְ, וְעָמַד הַנַּנָּס וְקָרָא בְשֵׁם אֶת־אַחַד מִמַּעֲשֵׂי הַגְּבוּרָה אֲשֶׁר־סִפְּרוּ עֲלֵיהֶם חַכְמֵי קֶדֶם, וְהִכְרִיז לֵאמֹר:”מִי וָמִי מִן־הָאַבִּירִים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ כְּמַעֲשֵׂה הַגְּבוּרָה הַהוּא – לוֹ רֹאשׁ אַבִּירִים יִקָּרֵא“. וְעָמְדוּ כָל־הָאַבִּירִים וְנִסּוּ אֶת־כֹּחָם – וְלֹא יוּכָלוּ, רַק אֲנִי לְבַדִּי, הָאַבִּיר הָאוֹרֵחַ, עָשׂה אֶעֱשֶׂה אֶת־הַמּוֹפֵת וְגַם יָכֹל אוּכָל, וְהָיָה לִּי הַדָּבָר לְמִשְׁנֵה כָבוֹד וּלְמִשְׁנֵה תִפְאֶרֶת בְּעֵינֵי כֹל, וּנְתָנַנִי לְחֵן וּלְחֶסֶד שִׁבְעָתַיִם בְּעֵינֵי בַת־הַמַּלְכָּה. אָז אֶשְׁאַל מֵעִם הַמֶּלֶךְ לְשָׁלְחֵנִי אֶל מַעַרְכוֹת הַמִּלְחָמָה – כִּי מִלְחָמָה לַמֶּלֶךְ הַזֶּה בְּאוֹיְבוֹ הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל וְהָאַדִּיר כָּמוֹהוּ – וְנָתַן לִי הַמֶּלֶךְ כְּרֶגַע אֶת־בַּקָּשָׁתִי. וְהָיָה בַלַּיְלָה, לִפְנֵי יוֹם צֵאתִי לַקְּרָב, וְנוֹעַדְתִּי אֶל־בַּת הַמֶּלֶךְ בַּסֵּתֶר אֵצֶל אֶשְׁנַב חֲדַר מִשְׁכָּבָה אֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַגָּן, וְדִבַּרְתִּי עִמָּהּ שָׁם דִּבְרֵי אַהֲבָה וְגַעְגּוּעִים רַבִּים, כְּחֹק לַנֶּאֱהָבִים בְּשַׁעַת הַפְּרִידָה. אֲנִי אֵאָנַח, הִיא תִתְעַלֵּף, וְנַעֲרָתָהּ, הַיּוֹדַעַת סוֹדֵנוּ וּנֶאֱמֶנֶת לָנוּ, תֶּחֱרַד לְהָבִיא מָיִם… וּכְשׁוּב נֶפֶשׁ בַּת־הַמֶּלֶךְ אֵלֶיהָ – וְנִפְרַדְתִּי מֵעָלֶיהָ בִּנְשִׁיקוֹת וְדִמְעוֹת אֵין קֵץ, וּבְאוֹתוֹ מַעֲמָד תִּכָּרֵת בֵּינֵינוּ בְּרִית אַהֲבַת עוֹלָם. אַחֲרֵי־כֵן אֵצֵא לַמִּלְחָמָה וְעָשִׂיתִי גְּבוּרוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא־נַעֲשׂוּ כְמוֹהֶן מִיּוֹם הֱיוֹת אַבִּיר עַל־הָאָרֶץ, וּבְשׁוּבִי מִן־הַמִּלְחָמָה בִּתְרוּעַת נִצָּחוֹן – וְהָיְתָה לִי בַת־הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה, אִם־בִּרְצוֹן אָבִיהָ וְאִם בְּאֹנֶס, וְכָל־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר־כָּבַשְׁתִּי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי תִּהְיֶינָה לִי לְנַחֲלָה, וְיָצָא לִי שֵׁם כְּשֵׁם אַחַד הַמְּלָכִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. אָז אֶזְכֹּר אֶת־נוֹשֵׂא כֵלַי וְאֶת־כָּל־אֵלֶּה אֲשֶׁר עֲזָרוּנִי לַעֲלוֹת לִגְדֻלָּה וְהִרְבֵּיתִי לָהֶם אֶת־חֲסָדַי כְּיַד הַמֶּלֶךְ. וְאוּלָם אֶת־נוֹשֵׂא כֵלַי אַפְלֶה לְטוֹבָה מִכֻּלָּם, כִּי אֶתֶּן־לוֹ לְאִשָּׁה אֶת־הַנַּעֲרָה הַהִיא, אֲשֶׁר־עָמְדָה בֶאֱמוּנָתָהּ לִפְנֵי בַת־הַמֶּלֶךְ כֹּל יְמֵי אַהֲבָתֵנוּ וַתְּהִי לְצִירַת חֶרֶשׁ בֵּינוֹתֵינוּ; וְהַנַּעֲרָה בַּת־גְּדוֹלִים וְשׁוֹעֵי אָרֶץ…”

“אֶת הַחֶסֶד הַזֶּה”, קָרָא סַנְשׁוֹ בְּשִׂמְחָה, “אֲקַבֵּל בִּשְֹתֵּי יָדָי! אוֹתוֹ אֶרְצֶה! כִּי לְפִי רוּחִי וְנַפְשִׁי הוּא… וְאוּלָם לֹא־אֲכַחֵד מֵאֲדוֹנִי אֶת־דַּאֲגָתִי: אוּלַי לֹא־יֹאבֶה, חָלִילָה, הַמֶּלֶךְ לָתֵת לְךָ אֶת־בִּתּוֹ בְּרָצוֹן, וְאַתָּה תִּקָּחֶנָּה, כִּדְבָרֶיךָ, בְּאֹנֶס, כִּי תִבְרַח עִמָּהּ בַּסֵּתֶר, וְכַדּוֹמֶה – מִי־זֶה יִתֵּן אֵפוֹא לִי אֶת־הַנַּעֲרָה הַהִיא אֲשֶׁר אָמַרְתָּ?”

“אַל־תִּדְאַג, סַנְשׁוֹ”, נִחֲמָהוּ דּוֹן קִישׁוֹט, " אֵין לְאֵל יַד אִישׁ לַהֲנִיאֵנִי מֵעֲשׂוֹת אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה".

“אִם כֵּן”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “רְכַב וּצְלַח, אֲדוֹנִי, וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּנוּ”.

“וֵאלֹהִים”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “יִתֵּן לְאִישׁ וָאִישׁ כְּמַשְׂאַת נַפְשׁוֹ וּכְמַאֲוַיָּיו! כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יִשָּׂא נַפְשׁוֹ לִגְדוֹלוֹת, נִקְלֶה הוּא וְנִקְלֶה יְהִי עַד־עוֹלָם!”

 

פֶּרֶק תִּשְׁעָה עָשָׂר: דּוֹן קִישׁוֹט מַתִּיר אֲסוּרִים    🔗

וַיִּשָּׂא דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גוֹלַת אֲסִירִים נְהוּגָה וּבָאָה בַדָּרֶךְ, כֻּלָּם כִּשְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ, צַוְּארֵיהֶם רְתוּקִים יַחְדָּו, כִּדְמוּת מַחֲרֹזֶת, בְּשַׁלְשֶׁלֶת אֲרֻכָּה אֶחָת, וִידֵיהֶם אֲסוּרוֹת בָּאזִקִּים. וְאַרְבָּעָה פְקִידִים מְזֻיָּנִים, שְׁנַיִם פָּרָשִׁים וּשְׁנַיִם רַגְלִים, הוֹלְכִים עִם־הָאֲסִירִים לְשַׁלְּחָם.

וַיֹּאמֶר סַנְשׁוֹ:

“אֵלֶּה הֵם אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ, וְגוֹלִים הֵם לַעֲבוֹדַת פָּרֶךְ”.

“אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ?” תָּמַהּ דּוֹן קִישׁוֹט, “מִי הוּא זֶה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יָקוּם עַל־אִישׁ לְאָסְרוֹ וּלְהִתְעַמֵּר בּוֹ?”

“כַּדָּבָר הַזֶּה לֹא אָמַרְתִּי”, עָנָה סַנְשׁוֹ, “הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה פּוֹשְׁעִים וְחַטָּאִים הֵם, וּבַעֲוֹנָם נִשְׁפְּטוּ לַעֲבוֹדַת פָּרֶךְ.”

“אִם־כֹּה וְאִם־כֹּה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “הֵן לֹא מִרְצוֹנָם יֵלְכוּ אֶל־אֲשֶׁר יֵלֵכוּ, כִּי אִם־מֵאֹנֶס”.

“כִּדְבָרֶיךָ כֵּן הוּא”, אָמַר סַנְשׁוֹ.

“אִם־כֵּן”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּחוֹבָתִי: לְגַדֵּעַ זְרוֹעַ עָרִיצִים וּלְהָבִיא יֵשַׁע לְאֻמְלָלִים”.

“אַל־נָא, אֲדוֹנִי”, אָמַר סַנְשׁוֹ, " אֵין חָמָס וְאֵין עָרִיצוּת בְּמִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם־עֹנֶשׁ עַל־חֵטְא. הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עָבְרוּ חֹק וְנֶעֶנְשׁוּ כְדֵי־רִשְׁעָתָם".

עַד הֵם מִתְוַכְּחִים – וְהָאֲסִירִים הִקְרִיבוּ לָבוֹא. וַיִּגַּשׁ דּוֹן קִישׁוֹט וַיִּשְׁאַל בְּדִבְרֵי חֵן וְכָבוֹד אֶת־אַחַד מִבְּנֵי הַלְּוָיָה הַפְּקִידִים, אוּלַי יוֹאִיל וּבֵאֵר לוֹ, עַל־מָה נְהוּגִים הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה כָּכָה. וַיַּעֲנֵהוּ הַפָּקִיד קְצָרוֹת וְנִמְרָצוֹת, כִּי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲסִירֵי הַדְרַת כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ הֵם, וּמוּבָלִים הֵם לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ – וְיוֹתֵר אֵין דָּבָר.

וַיִּפְצַר דּוֹן קִישׁוֹט בָּאִישׁ, לְבָאֵר לוֹ בִּפְרוֹטְרוֹט כַּאֲשֶׁר יוּכַל, אֶת־פִּשְׁעֵי הָאֲסִירִים וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר הַשֵּׁנִי: לֵךְ וּשְׁאַל, אִם־חָפֵץ אַתָּה, אֶת־פִּי הָאֲסִירִים וְהֵם לֹא־יַעְלִימוּ מִמְּךָ דָּבָר; כִּי־כֵן דֶּרֶךְ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה: עוֹשִׂים הֵם כָּל־תּוֹעֵבָה וְגַם יִשְׁתַּבְּחוּ בָהּ.

וַיַּעַשׂ דּוֹן קִישׁוֹט כֵּן, וַיַּחְקֹר אֶת־הָאֲסִירִים אַחַד אֶחָד לְמִדַּת עוֹנְשָׁם וּלְסִבָּתוֹ.

וַיַּגִּידוּ לוֹ הָאֲנָשִׁים בִּלְשׁוֹן הֲתוּלִים וּבְרוּחַ עַלִּיזָה אֶת כָּל־מַעֲשֵׂי תַעְתּוּעֵיהֶם אֲשֶׁר־נִתְפְּשׂוּ עֲלֵיהֶם לַמֶּלֶךְ, אִישׁ כְּפִשְׁעוֹ וּכְעָנְשׁוֹ סִפֵּר. וּבְהִתְגַּלְּעָם לֹא יָדְעוּ בשֶׁת, וַיַּרְבּוּ הִתְלוֹצֵץ, וַיִּתְאַמְּצוּ לְהֵרָאוֹת כְּגִבּוֹרֵי הָרֵעַ וְכִשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת כָּל־נְבָלָה, וַיִּבְחֲרוּ לָהֶם מִלִּים וְנִיבִים מִלְּשׁוֹן הַגַּנָּבִים, וַיְהִי לָהֶם זֵכֶר נַבְלוּתָם כִּשְׂחוֹק לָצוֹן וְכַחֲזוֹן מַהֲתַלּוֹת, אֲשֶׁר יֵיטִיבוּ בָהֶם אֶת־לִבָּם. וְדוֹן קִישׁוֹט שָׁמַע בְּשִׂים־לֵב אֶת כָּל־פָּרָשַׁת הַפְּשָׁעִים הַכְּבֵדִים, גָּנֹב וְחָמֹס וְרָצֹחַ וְכַחֵשׁ וְקָסֹם וְעוֹד תּוֹעֵבוֹת כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, וַיַּעַן וַיֹּאמַר:

“אָכֵן רוֹאֶה אֲנִי מִכָּל־דִּבְרֵיכֶם, אַחַי הַיְקָרִים, כִּי־אָמְנָם לְפִי מַעַלְלֵיכֶם שָׁפְטוּ הַשּׁוֹפְטִים אֶתְכֶם, וּבְכָל־זֹאת בָּטוּחַ אֲנִי, כִּי הָעֹנֶשׁ לֹא לְפִי רוּחֲכֶם וּלְבַבְכֶם הוּא. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יֵשׁ עוֹד לִמְצוֹא צַד־זְכוּת לְאִישׁ וְאִישׁ מִכֶּם: הָאֶחָד –אוּלַי מֹרֶךְ לִבּוֹ הִכְשִׁילוֹ, כִּי עֻנָּה בְּיַד שׁוֹפְטָיו וַיּוֹדֶה עַל־חֵטְא אֲשֶׁר לֹא־חָטָא, הַשֵּׁנִי – אוּלַי אָכַף עָלָיו מַחְסוֹרוֹ, הַשְּׁלִישִׁי – אוּלַי מִשְׁגֶּה הָיָה עִם־שׁוֹפְטָיו. הַדָּבָר הַזֶּה בָּרוּר בְּעֵינַי כָּל־כָּךְ וּמִתְקַבֵּל כָּל־כָּךְ עַל־לִבִּי, עַד כִּי־נָכוֹן אֲנִי לְהוֹכִיחַ עַתָּה, וְלִפְנֵיכֶם, עַל־מָה וָמָה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים הַיּוֹם הַזֶּה וַיְכַהֲנֵנִי לוֹ לְאַבִּיר, לֵאמֹר: לְאִישׁ אֲשֶׁר תַּפְקִידוֹ לְהָבִיא פְדוּת וּגְאֻלָּה לְכָל־אֻמְלָל וּלְהוֹשִׁיעַ עָנִי וָדָךְ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ. וּמֵאֲשֶׁר לֹא־נֶעְלַם מִמֶּנִּי הַכְּלָל הַגָּדוֹל אֲשֶׁר אָמְרוּ חֲכָמִים לֵאמֹר: “אַל תִּקַח בְּאֹנֶס אֶת אֲשֶׁר־יִנָּתֵן לְךָ בְּרָצוֹן”, עַל־כֵּן אֲנַסֶּה תְחִלָּה דָּבָר אֶל־הַפְּקִידִים הָאֵלֶּה, הַנִּצָּבִים עֲלֵיכֶם, אוּלַי יְאוֹתוּ הֵם בִּרְצוֹנָם הַטּוֹב, לְפַתֵּחַ אֶת־הָאֲזִקִּים מֵעַל יְדֵיכֶם וּלְשַׁלַּח אֶתְכֶם חָפְשִׁים לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם; וּלַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ לֹא יְבֻלַּע, כִּי יִמָּצְאוּ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיכֶם, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּהָ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, וְאוּלָם אַל־לָנוּ לְהַעֲבִיד אֶת־אִישׁ אָחִינוּ וְלֹא רוּחוֹ, כִּי לַחֹפֶשׁ בָּרָא אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם וְחָפְשִׁי יִהְיֶה. וְאַף כִּי־הָאֲנָשִׁים הָאֻמְלָלִים הָאֵלֶּה”, הוֹסִיף דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמֶר אֶל־הַפְּקִידִים, “אֲשֶׁר־לָכֶם לֹא־חָטְאוּ בִמְאוּמָה וּלְנַפְשְׁכֶם לֹא עָשׂוּ כָל־רָעָה. יִשָּׂא־נָא אֵפוֹא אִישׁ אִישׁ אֶת־עֲוֹנוֹ עַל־נַפְשׁוֹ, כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צֶדֶק בַּמָּרוֹם, וְהוּא יִתֵּן לְאִישׁ וָאִישׁ כְּרִשְׁעָתוֹ וְלַצַּדִּיק כְּצִדְקָתוֹ. וְעַתָּה, אֲדוֹנִי הַפָּקִיד, רְאֵה הִנְנִי מְדַבֵּר אֵלֶיךָ רַכּוֹת וְנוֹחוֹת: שַׁלַּח אֶת־הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לַחָפְשִׁי וּתְבָרֶכְךָ נַפְשִׁי, וְאִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ – גּוּר לְךָ מִפְּנֵי חַרְבִּי וְכִידוֹנִי!”

“אָכֵן בְּחָכְמָה יְדַבֵּר הָאִישׁ הַזֶּה!” לָעַג רֹאשׁ הַפְּקִידִים, " אַךְ קְטַנָּה הוּא דוֹרשׁ מֵעִמִּי: לְשַׁלֵּחַ חָפְשִׁי אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ! כְּאִלּוּ בְּיָדִי לְשַׁלֵּחַ וּבְיָדוֹ לְצַוּוֹת… שְׂטֵה לְךָ מִזֶּה, אֲדוֹנִי, וְלֵךְ לְדַרְכְּךָ וְתַקֶּן־נָא אֶת־הָאַגָּן הַזֶּה הַנָּתוּן בְּרֹאשֶׁךָ וְאַל־נָא תִשְׁאַל מֵעִם הֶחָתוּל חָמֵשׁ רַגְלָיִם".

“אַתָּה הוּא חָתוּל וְחֹלֶד וְנָבָל כְּאֶחָד!” צָעַק דּוֹן קִישׁוֹט בָּחֳרִי־אָף, וּכְרֶגַע הִשְׂתָּעֵר בְּכִידוֹנוֹ עַל־הַפָּקִיד וַיַּכֵּהוּ אַרְצָה. וַיְמַהֲרוּ יֶתֶר הַפְּקִידִים וַיִּשְׁלְחוּ יְדֵיהֶם אֶל־חַרְבוֹתֵיהֶם וְאֶל־חֲנִיתוֹתֵיהֶם וַיָּקוּמוּ עַל־הָאַבִּיר לְהַכּוֹתוֹ, וְאוּלָם בָּרֶגַע הַזֶּה הֵחֵלוּ הָאֲסִירִים לְשַׁבֵּר אֶת־הַשַּׁלְשֶׁלֶת אֲשֶׁר רֻתְּקוּ אֵלֶּיהָ, וַתֹּאבַד עֵצָה מֵאֵת הַפְּקִידִים וַיִּתְרוֹצְצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וְלֹא מָצְאוּ אֶת־יְדֵיהֶם. וְסַנְשׁוֹ קָם בְּשַׁעַת הַמְּהוּמָה וַיְפַתַּח אֶת־אֲזִקֵּי אַחַד הָאֲסִירִים מֵעַל יָדָיו. וַיְמַהֵר הַמְפֻתָּח אֶל־הַפָּקִיד הַנּוֹפֵל וַיִּגְזֹל קַלְעוֹ מִיָּדוֹ וַיִּבְקַע לוֹ בַקֶּלַע דֶּרֶךְ בֵּין הַפְּקִידִים, וְיֶתֶר הָאֲסִירִים נָפוֹצוּ בַשָּׂדֶה וַיִּרְגְּמוּ אֶת־פְּקִידֵיהֶם בַּאֲבָנִים כְּבֵדוֹת.

וַיְהִי כִּי נוֹאֲשׁוּ הַפְּקִידִים מִתְּשׁוּעָה – וַיִּרְכְּבוּ עַל־סוּסֵיהֶם וַיָּנוּסוּ.

וַיַּרְא סַנְשׁוֹ אֶת־הֶעָשׂוּי וַיַּכֵּהוּ לִבּוֹ, כִּי־יָרֵא פֶּן־יָבֹא הַדָּבָר עַד־הַשּׁוֹפְטִים, וְרָדְפוּ אַחֲרֵי עוֹשֵׂי הַפָּשַׁע, וַיָּשַׂח לַאדוֹנָיו אֶת־דַּאֲגָתוֹ. וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט:

“אַל־נָא תִדְאָג, סַנְשׁוֹ. עַתָּה אֵדַע אֶת־אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה.”

וּבְאָמְרוֹ כֹה – וַיַּזְעֵק אֵלָיו אֶת קְהַל הָאֲסִירִים, וְהֵמָּה עוֹדָם מִתְרוֹצְצִים בְּקוֹל הָמוֹן וּצְוָחָה עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה וּמְפַשְּׁטִים אֶת־הַפָּקִיד הַמֻּכֶּה אָרְצָה. וַיֵּאָסְפוּ כֻלָּם מִסָּבִיב לְדוֹן קִישׁוֹט, וַיַּעְמדּו לִשְׁמֹעַ מַה־יְּדַבֵּר בָּם הָאִישׁ הַפֶּלִאי הַזֶּה. וַיַּעַן דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר:

“שְׁמָעוּנִי, אַחַי וְרֵעָי! רוּחַ נְדִיבָה תַּכִּיר חֶסֶד, וְכִפְיוֹן טוֹבָה – חֶרְפָּה וְתוֹעֵבָה. אַתֶּם רְאִיתֶם אֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי הַיּוֹם לִגְאֻלַּתְכֶם וְלִפְדוּת נַפְשְׁכֶם. אֲנִי הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמְכֶם וָאֶפְרֹק אֶת־עֹל הַבַּרְזֶל מֵעַל צַוְּארֵיכֶם. עַל־כֵּן גַּם־עֲלֵיכֶם לְהָשִׁיב לִי גְמוּל הַיּוֹם, וּבָזֹאת תִּבָּחֲנוּ אִם־כֵּנִים וּנֶאֶמְנֵי־רוּחַ אַתֶּם. הִנֵּה קָרָאתִי לָכֶם הַיּוֹם דְּרוֹר, שׁוּבוּ אֵפוֹא וְשִׂימוּ אֶת־שַׁלְשֶׁלֶת הַבַּרְזֶל בְּצַוְּארֵי כֻלְּכֶם וְקַמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם יַחְדָּו עִירָה טוֹבּוֹסוֹ, וּבָאתֶם אֶל־גְּבִרְתִּי, אֶל־דּוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית הַשּׁוֹכֶנֶת שָׁם, וּפְקַדְתֶּם אוֹתָהּ בִּשְׁמִי לְשָׁלוֹם, וְהִגַּדְתֶּם לָהּ אֶת כָּל־הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם הַיּוֹם, כַּאֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵיכֶם, אַל־תַּפִּילוּ דָבָר; רְאוּ בִּקַּשְׁתִּי מֵעִמָּכֶם, אַף־צִוִּיתִיכֶם. וְאַחֲרֵי־כֵן תִּפְנוּ וַהֲלַכְתֶּם בְּשָׁלוֹם לְדַרְכְּכֶם אִישׁ אֶל־אֲשֶׁר יְהִי רוּחוֹ לָלֶכֶת.”

וַיַּעַן אֶחָד מִן־הָאֲסִירִים, גִּינֶס דֵּי פַּסַּמּוֹנְטִי שְׁמוֹ, וְהוּא הַפּוֹחֵז וְהָעַז מִכֻּלָּם:

“אֲדוֹנֵנוּ אִישׁ הַחֶסֶד, פּוֹדֵנוּ וְגֹאֲלֵנוּ! הִקְשִׁיתָ לִשְׁאֹל מֵעִמָּנוּ דָּבָר אֲשֶׁר יִכְבַּד מִכָּל־כָּבֵד. מִי־זֶה מֵאִתָּנוּ פֶּתִי וִיחָרֵף נַפְשׁוֹ לָלֶכֶת בַּחֲבוּרָה יַחְדָּו וּבְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ? הֲלֹא אֲנַחְנוּ רַק בִּשְׁבִילִים נַעֲלָמִים נִתְגַּנֵּב, וְאִישׁ לְנַפְשׁוֹ, לְמַעַן הִסָּתֵר מֵעֵינַיִם וְלֹא נִפֹּל בִּידֵי הַשּׁוֹפְטִים. כִּי־עַל־כֵּן יָעַצְתִּי, יָשֶׂם־נָא אֲדוֹנֵנוּ עַל־עֲבָדָיו חֵלֶף שְׁאֵלָתוֹ מִסְפַּר תְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת כַּאֲשֶׁר יַחְפֹּץ, כִּי אֵין מַעְצוֹר לַעֲבָדֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת־הַחוֹבָה הַזֹּאת בְּכָל־עֵת וּבְכָל־מָקוֹם וּבְכָל־מִקְרֶה: בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, בְּנוּחָם וּבְנוּדָם, בְּשַׁעַת מִלְחָמָה וּבְשַׁעַת שָׁלוֹם. אֲבָל אַל־נָא תַקְשֶׁה לִשְׁאֹל מֵעִמָּנוּ דָּבָר אֲשֶׁר לֹא־נוּכַל עֲשׂוֹהוּ, כִּי כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ תַּפּוּחַ מֵאֵת הַתִּדְהָר – כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה.”

“אִם־כֵּן”, צָעַק דּוֹן קִישׁוֹט וַחֲמָתוֹ נִצְתָה כְּרָגַע, “אִם־כָּכָה אַתָּה עוֹנֶה אוֹתִי, בֶּן־נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת, חֵי נַפְשִׁי, אִם־לֹא הָלוֹךְ תֵּלֵךְ לְבַדְּךָ אֶל־אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ, הָלוֹךְ וְכַשְׁכֵּשׁ זָנָב וּמוֹט הַבַּרְזֶל עַל־צַוָּארֶךָ.”

כִּשְׁמֹעַ הַפּוֹחֵז אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּדַע אֶת־אֲשֶׁר לְפָנָיו, וַיִּקְרֹץ עַיִן לְרֵעָיו, וַיָּקוּמוּ כְּאִישׁ אֶחָד – וּבְרַד אֲבָנִים כְּבֵדוֹת נִתַּךְ בִּן־רֶגַע עַל רֹאשׁ הָאַבִּיר. לַשָּׁוְא עוֹרֵר הָאַבִּיר בְּדָרְבוֹנוֹתָיו אֶת־רוֹסִינַנְטֵי: הַסּוּס עָמַד בִּמְקוֹמוֹ כְּפֶסֶל מִקְשֶׁה וְלֹא נָע וְלֹא זָע. וְסַנְשׁוֹ בָא אֶל־אֲחוֹרֵי חֲמוֹרוֹ וַיּסָּתֶר־שָׁם מִפְּנֵי בְרַד הָאֲבָנִים, הַיּוֹרֵד בְּזַעַף וּבְלִי חָשָׂךְ. וַיְמַהֵר דּוֹן קִישׁוֹט וַיָּסֶךְ עַל־נַפְשׁוֹ בַּמָּגֵן, וְאוּלָם הַבָּרָד כָּבַד עָלָיו מִרֶגַע לְרֶגַע, וַתִּפְגַּעְנָה שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ מִן־הָאֲבָנִים בְּרֹאשׁוֹ וַיִּצְנַח מֵעַל סוּסוֹ וַיִּפֹּל אָרְצָה.

כִּרְאוֹת הַפּוֹחֵז אֶת־זֹאת, וַיַּעַט אֶל־הַנּוֹפֵל וַיָּסַר מֵעַל רֹאשׁוֹ אֶת־הָאַגָּן וַיַּךְ בּוֹ עַל־כֶּתֶף הָאַבִּיר שָׁלשׁ וְאַרְבַּע מַכּוֹת חֲזָקוֹת, וְאַחַר חָבַט אֶת־הָאַגָּן בַּקַּרְקַע כַּמָּה פְעָמִים, עַד־אֲשֶׁר כִּמְעַט נִשְׁבַּר הַכְּלִי לִרְסִיסִים. וְיֶתֶר הָאֲסִירִים הִפְשִׁיטוּ מֵעַל דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־אֲפֻדָּתוֹ וּמֵעַל סַנְשׁוֹ אֶת־כָּל־בְּגָדָיו הָעֶלְיוֹנִים, לֹא הִנִּיחוּ לוֹ בִּלְתִּי אִם־כֻּתָּנְתּוֹ לִבְשָׂרוֹ, וּבְחַלְּקָם אֶת־הַשָּׁלָל נָפוֹצוּ עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה וַיִּמָּלְטוּ עַל־נַפְשָׁם מֵאֵימַת הַמִּשְׁפָּט. וַיִּשָּׁאֲרוּ אַרְבַּעְתָּם בַּשָּׂדֶה: הַחֲמוֹר וְרוֹסִינַנְטֵי, סַנְשׁוֹ וְדוֹן קִישׁוֹט; הַחֲמוֹר – צוֹלֵל בְּהִרְהוּרֵי לִבּוֹ, רֹאשׁוֹ מֻשְׁפָּל וְאָזְנָיו מִזְדַּעְזְעוֹת, כְּאִלּוּ עוֹד אֵימַת בְּרַד הָאֲבָנִים עָלָיו; הַסּוּס – סָרוּחַ אַף־הוּא עַל־הָאָרֶץ בְּצַד אֲדוֹנָיו, כִּי בִּפְגֹעַ בּוֹ הָאֲבָנִים וַיִּפֹּל אַף־הוּא; סַנְשׁוֹ – בְּכֻתָּנְתּוֹ הָאַחַת, רוֹעֵד כֻּלּוֹ מִפַּחַד הַמִּשְׁפָּט הֶעָתִיד לָבוֹא, וְדוֹן קִישׁוֹט – שָׂרוּעַ בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם עַל־הָאָרֶץ, וְהוּא מָלֵא כַעַס וְחֵמָה עַל־זְדוֹן לֵב בְּנֵי־אָדָם וּמַעֲלָם, כְּפוּיֵי טוֹבָה בְּנֵי כְּפוּיֵי טוֹבָה, הַגּוֹמְלִים רָעָה לְמוֹשִׁיעֵיהֶם וְגוֹאֲלֵיהֶם.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים: דּוֹן קִישׁוֹט מִתְבּוֹדֵד בֵּין הֶהָרִים וּמְקַבֵּל עַל־עַצְמוֹ יִסּוּרֵי אַהֲבָה    🔗

וַיַּרְא דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־הָרָעָה הַבָּאָה עָלָיו וַיֹּאמֶר אֶל־נוֹשֵׂא כֵלָיו:

“אָכֵן זֶה מֵאָז שָׁמַעְתִּי, כִּי “גְּמוֹל טוֹב לְנָבָל כִּצְרוֹר מַיִם בִּכְבָרָה”. לוּא הֶאֱמַנְתִּי לִדְבָרֶיךָ, כִּי־עַתָּה לֹא־נָפַלְתִּי בָּרָעָה הַזֹּאת. וְאוּלָם אַחֲרֵי אֲשֶׁר כְּבָר נַעֲשָׂה הַמַּעֲשֶׂה אֵין לִי בִּלְתִּי אִם־לְהַאֲרִיךְ רוּחַ. מֵעַתָּה אֵדַע לְהִזָּהֵר.”

“כַּאֲשֶׁר אֵהָפֵךְ אֲנִי וְהָיִיתִי לְתֻרְכִּי”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “כֵּן אֱמֶת הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי יִלְמַד אֲדוֹנִי לְהִזָּהֵר. וְאוּלָם הֲלֹא הַאֲמֵן תַּאֲמִין לִי אַךְ־הַפָּעַם: אִם לֹא־נִמָּלֵט עַל־נַפְשֵׁנוּ כְּרֶגַע – וּמָרָה לָנוּ שִׁבְעָתַיִים, כִּי יִשְׁלְחוּ הַשּׁוֹפְטִים לִדְלֹק אַחֲרֵינוּ, וְהִשִּׂיגּונּו, וְהַמִּשְׁפָּט גַּם־פְּנֵי אַבִּיר לֹא־יִשָּׂא. וּכְבָר נִדְמֶה־לִּי, כִּי תִשְׁמַעְנָה אָזְנַי אֶת־שְׁרִיקוֹת חִצֵּי הַמִּשְׁפָּט מִסָּבִיב לְרֹאשִׁי.”

“כִּי־עַל־כֵּן מוּג לֵב אַתָּה מֵעוֹדְךָ, סַנְשׁוֹ,” אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְאוּלָם לְמַעַן לֹא־תֹאמַר כִּי קְשֵׁה עֹרֶף אֲנִי, הִנְנִי וְאֶעֱשֶׂה הַפַּעַם כַּעֲצָתְךָ וְקַמְתִּי וְהָלַכְתִּי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה. אֶפֶס הִשָּׁמֶר־לְךָ פֶּן־תָּזִיד בְּאַחַד הַיָּמִים אוֹ בְאַחַת הַשָּׁעוֹת אוֹ בְאַחַד הָרְגָעִים לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם אוֹ גַם־לְרַמֵּז, כִּי אֲנִי מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה אוֹ מִמֹּרֶךְ לֵב בָּרָחְתִּי. חָלִילָה וְחָלִילָה! אִם־תֹּאמַר כַּדָּבָר הַזֶּה – הִנְנִי מוֹסֵר בָּזֶה מוֹדָעָה מֵרֹאשׁ, כִּי שַׁקֵּר תְּשַׁקֵּר וְכַזֵּב תְּכַזֵּב, מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה וְעַד קֵץ כָּל־הַיָּמִים. וְיָד לְפֶה, סַנְשׁוֹ! אַל־נָא תִפְצֶה פֶה עוֹד לְהָשִׁיב עַל־דְּבָרָי! הִרְהוּר קַל אֶחָד, כִּי־בוֹרֵחַ אֲנִי מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה – וַאֲנִי עוֹמֵד בִּמְקוֹמִי כְּמַסְמֵר נָטוּעַ, מוּכָן וּמְזֻמָּן לְכָל־פֻּרְעָנוּת שֶׁבָּעוֹלָם!”

וַיַּעַן סַנְשׁוֹ אֶת־אֲדוֹנָיו לֵאמֹר:

“אֲדוֹנִי, הַזְּהִירוּת לֹא תֵחָשֵׁב לְמֹרֶךְ לֵב, וּבַאֲשֶׁר תַּכְרִיעַ הַסַּכָּנָה אֶת־הַבִּטָּחוֹן, אַךְ אִוֶּלֶת הִיא לִבְלִי הִתְרַחֵק מִמֶּנָּה. הֶחָכָם יִשְׁמֹר נַפְשׁוֹ מִמּוֹקֵשׁ רַע וְלֹא יְחָרְפֶנָּה לַשָּׁוְא בְּאֶפֶס תִּקְוָה. וּרְאֵה גַם־רְאֵה, אֲדוֹנִי: אָמְנָם אִישׁ לֹא־לֻמָּד עַבְדְּךָ מִנֹּעַר, אִכָּר פָּשׁוֹט וָבוּר, וּבְכָל־זֹאת לֹא חִסְּרַנִי אֱלֹהִים גַּם־אָנִי מְעַט מִן־הַ”בִּינָה הַיְשָׁרָה" וְנִסְיוֹנוֹת הַחַיִּים אִלְפוּנִי עֵצָה. שְׁמָעֵנִי אֵפוֹא הַפַּעַם וַעֲשֵׂה כִדְבָרַי, וּבָטוּחַ אֲנִי כִּי לֹא־תִנָּחֵם: עֲלֵה וּרְכַב עַל־רוֹסִינַנְטֵי, וְאִם אֵינְךָ יָכוֹל, אֲנִי אֶעְזֶרְךָ, וְקַמְנוּ וְהָלַכְנוּ לְדַרְכֵּנוּ. לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי יָפֶה לָנוּ עַתָּה כֹּחַ הָרַגְלַיִם מִכֹּחַ הַיָּדָיִם."

וַיִּדֹּם דּוֹן קִישׁוֹט, וַיַּעַל עַל סוּסוֹ, וַיַּעֲזֹב אֶת־הַמָּקוֹם הַהוּא, וְסַנְשׁוֹ עָבַר עַל־חֲמוֹרוֹ בָּרֹאשׁ לְהוֹרוֹת לְפָנָיו הַדָּרֶךְ. וַיָּבֹאוּ בַלַּיְלָה אֶל־בֵּין הָרֵי סְיֵירָא מוֹרֵינָא, הֵם הֵם הֶהָרִים אֲשֶׁר יִמָּלְטוּ שָׁמָּה לְהֵחָבֵא כָּל־פָּלִיט וּבוֹרֵחַ, וַיִּמְצְאוּ נִקְרוֹת צוּרִים וְאִילָנֵי שַׁעַם, וַיִּיטַב הַמָּקוֹם בְּעֵינֵיהֶם לָלִין שָׁם וּלְהִתְחַבֵּא יָמִים אֲחָדִים. וַיִּבְדֹּק סַנְשׁוֹ אֶת־הַצֵּידָה אֲשֶׁר עַל־חֲמוֹרוֹ וְהִנֵּה הִיא שְׁלֵמָה, לֹא־שָׁלְחוּ הָאֲסִירִים בָּהּ יָד, וַיִּשְׂמַח מְאֹד, וַיִּסְעֲדוּ אֶת־לִבָּם וַיִּשְׁכְּבוּ תַּחַת הָעֵצִים וַיֵּרָדֵמוּ. וּפָלִיט אֶחָד מִן־הָאֲסִירִים, הוּא הַנָּבָל גִּינֶס דֵּי פַּסַּמּוֹנְטִי, נִקְרָה אַף־הוּא בֵּין הֶהָרִים הָאֵלֶּה, כִּי בְּבָרְחוֹ בְּשַׁעַת הַמְּהוּמָה וַיִּמָּלֵט הֵנָּה לְהִסָּתֵר. וַיַּעֲבֹר בַּלַּיְלָה עַל־פְּנֵי שְׁנֵי הַיְשֵׁנִים וַיַּכִּירֵם. וַיַּרְא וְהִנֵּה בְעִירָם רוֹעֶה עַל־יָדָם, רוֹסִינַנְטֵי וְהַחֲמוֹר, וַיִּיטַב הַחֲמוֹר בְּעֵינֵי הַנָּבָל וַיִּגְנְבֵהוּ וַיִּבְרַח עִמּוֹ. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָם סַנְשׁוֹ בַּבֹּקֶר וַיַּרְא כִּי־נִלְקַח חֲמוֹרוֹ וְאֵינֶנּוּ – וַיִּגְעֶה בִבְכִיָּה גְדוֹלָה וּמָרָה וַיִּסְפֹּק כַּפָּיו, וַיְקוֹנֵן בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ לֵאמֹר:

“אַיֶּכָּה, בַּר־בִּטְנִי וִילִיד בֵּיתִי? הִי בֶן־שַׁעֲשׁוּעַי, שִׂמְחַת יְלָדַי וְנֶחָמַת אִשְׁתִּי! הִי הִי פְרוּסַת לַחְמִי, עֶזְרִי כְנֶגְדִּי וַחֲצִי מִחְיָתִי! מָה אֶעֱשֶׂה? וְאָנָה אֲנִי־בָא עַתָּה בִּלְעָדֶיךָ?!”

וַיָּקָם דּוֹן קִישׁוֹט לְנַחֲמוֹ, וַיַּבְטִיחֵהוּ לְהָשִׁיב לוֹ בִגְנֵבָתוֹ שְׁלשָׁה עֲיָרִים מִן־הַחֲמִשָּׁה אֲשֶׁר עָזַב בְּבֵיתוֹ בְּיוֹם צֵאתוֹ, וּלְיֶתֶר תֹּקֶף יִתֵּן לוֹ עֲלֵיהֶם שְׁטָר. וַיַּאֲמֵן בּוֹ סַנְשׁוֹ, וַיְבָרְכֵהוּ עַל־הַחֶסֶד וַיִּמְנַע קוֹלוֹ מִבְּכִי וַיִּמַח דִּמְעָתוֹ מֵעַל־פָּנָיו, וַיִּתְנַחֵם בְּהַבְטָחַת אֲדוֹנָיו אַחֲרֵי חֲמוֹרוֹ הַגָּנוּב.

וַיּוֹסִיפוּ לָלֶכֶת בֵּין־הֶהָרִים וַיַּעֲמִיקוּ לָבוֹא שָׁם, וַיִּתְעוּ זְמַן רַב, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ בִּדְמָמָה, כִּי־זָכַר סַנְשׁוֹ אֶת־גְּזֵרַת אֲדוֹנוֹ עָלָיו וְלֹא עָרַב אֶת־לִבּוֹ לִפְתֹּחַ פֶּה, וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל הַדֶּרֶךְ וַיָּקָץ בְּחַיָּיו. וַיְהִי כִּי־הֱצִיקַתְהוּ רוּחַ בִּטְנוֹ וַיִּפְתַּח פִּיו וַיֹּאמַר:

“אֲדוֹנִי, אָנָּא עֲשֵׂה־נָא עִמִּי חֶסֶד וֶאֱמֶת וּבֵרַכְתַּנִי וְשִׁלַּחְתַּנִי בְשָׁלוֹם אֶל־אִשְׁתִּי וְאֶל־יְלָדָי; שָׁם בְּבֵיתִי הֲלֹא יָשׁוּב אֵלַי פִּי וְהָיִיתִי חָפְשִׁי לְדַבֵּר וּלְשׂוֹחֵחַ כְּכֹל אֲשֶׁר־יַעֲלֶה עַל־רוּחִי. לֹא־כֵן עַתָּה, בְּשׁוּטִי יוֹמָם וָלַיְלָה עִם־אֲדוֹנִי פֹּה בִּמְקוֹמוֹת הַשּׁוֹמֵמִים וְגַם פִּי אֵין אִתִּי, הֲלֹא כְּקָבוּר חַיִּים הִנֵּנִי וְטוֹב לִי הַמָּוֶת. אִלּוּ נִתַּן פֶּה לְבְהֶמְתֵּנוּ כִּי־עַתָּה שׂוֹחַחְתִּי עִמָּהּ אִם־מְעַט וְאִם־הַרְבֵּה וְיִרְוַח לִי. וְאוּלָם רָדוֹף כָּל־הַיָּמִים אַחֲרֵי עֲלִילוֹת גְּדוֹלוֹת וּמְצוֹא מַכּוֹת וּמַהֲלֻמּוֹת וּשְׂבוֹעַ נְדוּדִים וְהִקָּלֵעַ בִּשְׂמִיכַת הַקֶּלַע וֶהֱיוֹת אַחֲרֵי כָל־אֵלֶּה כְּאִלֵּם לֹא־יִפְתַּח פֶּה – חֵי־רֹאשִׁי, כִּי־טוֹב הַמָּוֶת מֵחַיִּים כָּאֵלֶּה.”

“רוֹאֶה אֲנִי לִלְבָבֶךָ, סַנְשׁוֹ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “כָּלֹה תִכְלֶה נַפְשְׁךָ לְהָסִיר מִפִּיךָ אֶת־הַמַּחְסוֹם אֲשֶׁר שַׂמְתִּי לוֹ. רְאֵה, הִנְנִי נוֹתֵן לְךָ הַפַּעַם אֶת־שְׁאֵלָתְךָ וְאֶת־לְשׁוֹנְךָ אֲפַתֵּחַ. דַּבֵּר עַתָּה כַּאֲשֶׁר עִם־לְבָבְךָ, וְאוּלָם דַּע, כִּי אֵין כֹּחַ הָרִשְׁיוֹן הַזֶּה יָפֶה בִּלְתִּי אִם־כָּל־יְמֵי שׁוּטֵנוּ בֵּין־הֶהָרִים הָאֵלֶּה.”

“יְהִי כֵן”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “אוֹצִיאָה־נָּא אֶת־רוּחִי עָתָּה, וַאֲשֶׁר יֵלֶד יוֹם אוֹתָהּ יָדַע אֱלֹהִים לְבַדּוֹ. וּבְכֵן שְׁמָעֵנִי, אֲדוֹנִי, הִנְנִי וַאֲדַבֵּרָה: זֶה כַּמָּה יָמִים מֵאָז יָצָאנוּ לָשׁוּט בָּאָרֶץ וּלְבַקֵּשׁ גְּדוֹלוֹת; וְעַתָּה הִנֵּה תָקַע אוֹתָנוּ הַשָּׂטָן בֵּין הֶהָרִים הָאֵלֶּה וְהִנְנוּ הוֹלְכִים וְתוֹעִים בֵּאֵין דֶּרֶךְ וּבְאֶפֶס מִשְׁעוֹל. הַאֻמְנָם בַּמָּקוֹם הַשָּׁמֵם הַזֶּה יְקַוֶּה אֲדוֹנִי לִמְצוֹא גְדוֹלוֹת?”

“אִי, סַנְשׁוֹ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “אִלּוּ יָדַעְתָּ אֶת־הַמַּחֲשָׁבָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר אֶשָּׂא בְלִבִּי וַאשֶׁר אוֹתָהּ אֹמַר לְבַצַּע פֹּה בִּמְקוֹמוֹת הָאֵלֶּה, כִּי עַתָּה הֶחֱרַשְׁתָּ. דַּע לְךָ, כִּי לֹא־לַשָּׁוְא כַּתּוֹתִי רַגְלַי וָאָבוֹא עַד־הֲלֹם, פֹּה נָכוֹן אֲנִי לַעֲשׂוֹת אֶת־הַגְּדוֹלָה בַגְּבוּרוֹת וְאֶת־הָרֹאשָׁה בָעֲלִילוֹת, אַחַת מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר הִיא לְבַדָּהּ תַּנְחִיל לְעוֹשֶׂיהָ עֲטֶרֶת אַלְמָוֶת וְשֵׁם עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת”.

“הַאֵין בִּדְבַר הַגְּבוּרָה הַזֹּאת סַכָּנָה גְדוֹלָה?”

“לֹא”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְאוּלָם אַחֲרִית הַדָּבָר תְּלוּיָה בְךָ וּבִזְרִיזוּתֶךָ.”

“בִּי וּבִזְרִיזוּתִי?” תָּמַהּ סַנְשׁוֹ.

“כֵּן, בָּךְ”,אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, כִּי כְּכֹל אֲשֶׁר תְּמַהֵר אַתָּה לָשׁוּב מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ שָׁמָּה, כֵּן יִתְּמוּ מַהֵר גַּם־יְמֵי עֻנּוֹתִי אָנִי, וְכֵן יְמַהֵר כְּבוֹדִי לְהִגָּלוֹת. סוֹף־דָּבָר, רוֹאֶה אֲנִי כִּי תִתְאַוֶּה לָדַעַת אֵת אֲשֶׁר־בְּלִבִּי לַעֲשׂוֹת, עַל־כֵּן לֹא־אַאֲרִיךְ אֶת־רוּחֲךָ עוֹד. דַּע־לְךָ, סַנְשׁוֹ, כִּי גָמַרְתִּי בְלִבִּי לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֶׂה רָאשֵׁי הָאַבִּירִים מִגְּדוֹלֵי הָעוֹלָם, וּכְמוֹהֶם כֵּן גַּם־אֲנִי הִגִּיעַ יוֹמִי לְקַבֵּל עַל־עַצְמִי יִסּוּרִים וְסִגּוּפִים וּלְעַנּוֹת אֶת־נַפְשִׁי בֵּין הֶהָרִים כְּכֹל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדִי. מִינֵי הַסִּגּוּפִים רַבִּים וְשׁוֹנִים הֵם מְאֹד: יֵשׁ מִן־הָאַבִּירִים אֲשֶׁר בְּהִשָּׁבֵר עָלָיו לִבּוֹ, כִּי־בָגְדָה בּוֹ גְּבֶרֶת נַפְשׁוֹ וְכַדּוֹמֶה, וְשִׁנָּה אֶת־טַעְמוֹ פִּתְאֹם וְנֶהְפַּךְ לִמְשֻׁגָּע וּלְפֶרֶא אָדָם וְהָיְתָה יָדוֹ בַּכֹּל: עֵצִים יַעֲקֹר מִשֹּׁרֶשׁ, מֵימֵי נְהָרוֹת זַכִּים יִדְלַח, רוֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם יַשְׁמִיד, בָּתִּים יַהֲפֹךְ עַל־יוֹשְׁבֵיהֶם, כְּפָרִים יְשַׁלַּח בָּאֵשׁ, יִסְחַב סוּסִים בְּצִיצִית רֹאשָׁם אוֹ בִזְנָבָם עַל־הָאָרֶץ, וְעָשׂה עוֹד מַעֲשֵׂי שִׁגָּעוֹן כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה; וְיֵשׁ אֲשֶׁר־יָנוּס אֶל־בֵּין הֶהָרִים וְכִלָּה אֶת־יָמָיו בִּבְכִי וַאֲנָחָה וּבְשִׁמָּמוֹן, מִסְפֵּד כַּתַּנִּים יְעוֹרֵר, וְהֶחֱרִיד אֶת־הָעֲמָקִים בְּזַעֲקַת שֶׁבֶר, וְהוֹרִיד כַּנְּחָלִים דְּמָעוֹת, וְהָיָה כְּאִישׁ אֲשֶׁר נוֹאַשׁ מִכָּל־תִּקְוָה וַיָּקָץ בְּחַיָּיו לְעוֹלָמִים. בְּאַחַת מִדַּרְכֵי הַסִּגּוּפִים הָאֵלֶּה בָּחֹר אֶבְחַר גַּם־אָנִי, אִם כִּי־לֹא נִמְלַכְתִּי עוֹד בְּלִבִּי אֵיזֹה הַדֶּרֶךְ מִכֻּלָּן הִיא הַיְשָׁרָה וְהַטּוֹבָה לִי."

“מְשַׁעֵר אֲנִי”, אָמַר סַנְשׁוֹ; “כִּי כָּל הָאַבִּירִים הָהֵם עָשׂוּ אֶת־מַעֲשֵׂי תַעְתּוּעֵיהֶם מֵאֹנֶס, מִפְּנֵי כַמָּה סִבּוֹת מַכְרִיעוֹת, וְאוּלָם אַתָּה, אֲדוֹנִי, מָה הִגִּיעַ לְךָ וּמָה רָאִיתָ עַל־כָּכָה, כִּי־נִמְלַכְתָּ פִתְאֹם לָצֵאת מִן־הַדַּעַת וּלְהִשְׁתַּגֵּעַ? הַאֻמְנָם יֵשׁ לְךָ אוֹת וּמוֹפֵת חוֹתֵךְ כִּי בָגְדָה בְךָ גְּבֶרֶת לִבְּךָ דּוּלְצִינֵיָה וַתָּמֶר אֶת־כְּבוֹדְךָ בְּאַחֵר?”

“הֲלֹא זֹאת תְּהִלָּתִי!” אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “אַבִּיר כִּי־יֵצֵא מִדַּעְתּוֹ בִּגְלַל אַחַת מִן־הַסִּבּוֹת – בַּמֶּה כֹּחוֹ יָפֶה וּמַה־תִּפְאַרְתּוֹ? רַק־בָּזֹאת יִתְהַלֵּל הָאַבִּיר: בְּצֵאתוֹ מִן־הַדַּעַת עַל לֹא־דָּבָר, לְמַעַן רַמֵּז לִגְבֶרֶת הַלֵּבָב לֵאמֹר: “אִם בְּעֵץ לַח נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת, אַף כִּי־בְעֵץ יָבֵשׁ!” וּבְכֵן סַנְשׁוֹ יְדִידִי, אַל־נָא תַשְׁחֵת עוֹד דְּבָרִים לַשָּׁוְא לְמַעַן הֲשִׁיבֵנִי מִמַּחֲשַׁבְתִּי הַנִּפְלָאָה וְאַל־נָא תִפְצַר בִּי, כִּי הִיא לֹא תִצְלָח: מְשֻׁגָּע אֲנִי מֵעַתָּה וּמְשֻׁגָּע אֶהְיֶה עַד שׁוּבְךָ אֵלַי מִן־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ שָׁמָּה וְהֵבֵאתָ לִי מִכְתָּב מֵאֵת גְּבֶרֶת לִבִּי, מֵאֵת דּוּלְצַינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית, מַעֲנֶה עַל־אִגַּרְתִּי אֲשֶׁר־אֶשְׁלַח לָהּ בְּיָדֶךָ. וְהָיָה אִם־טוֹב יְבַשֵּׂר מִכְתָּבָהּ וְכֶאֱמוּנָתִי תִגְמְלֵנִי – וּבָא כְרֶגַע הַקֵּץ גַּם־לְשִׁגְעוֹנִי וְתַמּוּ יְמֵי עָנְיִי וּמְרוּדֵי; וְאִם־רַע יְבַשֵּׂר – וְאָבְדָה בִינָתִי לְעוֹלָמִים וְשִׁגְעוֹנִי לֹא־יָסוּר עוֹד. אִם־כֹּה וְאִם־כֹּה – וַאֲנִי בְּשׁוּבְךָ מִן־הַדֶּרֶךְ אֵחָלֵץ מִן־הַמֵּצַר אֲשֶׁר הִשְׁאַרְתַּנִי בוֹ תָּלוּי וְעוֹמֵד, וּתְשׁוּבָתָהּ תַּכְרִיעַ מִשְׁפָּטִי וְהוֹצִיאַתְנִי מִסְּפֵקִי הַקָּשֶׁה, אִם לְשָׁשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וְאִם לְשִׁגָּעוֹן גָּמוּר וּמֻחְלָט. אֲבָל הַגִּידָה־נָּא לִי, סַנְשׁוֹ, הֲשָׁלֵם עוֹד בּיָדְךָ קוֹבַע מַמְבְּרִין? רָאֹה רָאִיתִי בַּהֲרִימְךָ אוֹתוֹ אַחֲרֵי הַשְׁלֵךְ אוֹתוֹ הַנָּבָל אַרְצָה. הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ לַקּוֹבַע הַזֶּה מֶה חָזָק הוּא? הַנָּבָל הַהוּא יָגַע לְנַפְּצוֹ לִרְסִיסִים וְלֹא יָכֹל. אוֹת נֶאֱמָן הוּא כִּי־טוֹבָה מִקְשָׁתוֹ מְאֹד מְאֹד.”

וַיַּעַן סַנְשׁוֹ:

“אֲדוֹנִי, חֵי־אֱלֹהִים כִּי־יֵשׁ אֲשֶׁר תִּקְצַר רוּחַ עַבְדְּךָ בִּדְבָרֶיךָ וְלֹא אֲכִילֵם עוֹד, יַעַן יֵשׁ מֵהֶם כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר יָבִיאוּ אֶל־לִבִּי מַחֲשָׁבָה, אִם־לֹא כָּל־סִפּוּרֶיךָ עַל־אֹדוֹת כִּבּוּשֵׁי אֲרָצוֹת וּמַמְלָכוֹת וְאִיִּים וְעַל־אֹדוֹת יֶתֶר הַנִּסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר־יַעֲשׂוּ אוֹתָם הָאַבִּירִים – כָּל־אֵלֶּה יַחֶד אֵינָם בִּלְתִּי אִם דִּבְרֵי רוּחַ וּמִשְׁלֵי אֵפֶר וּמַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים וְכַדּוֹמֶה. הֲלֹא כָל־הַשּׁוֹמֵעַ כִּי־נָתַן אֲדוֹנִי אֶת־אַגַּן הַגַּלָּבִים לְקוֹבַע וְכִי עוֹדְךָ מַחֲזִיק בְּטָעוּתְךָ זֶה אַרְבָּעָה יָמִים – וְהָיִיתָ בְעֵינָיו כִּמְשֻׁגָּע וַחֲסַר דֵּעָה. הָאַגָּן הֲלֹא קָמוּט וּמָעוּךְ כֻּלּוֹ וְהִנֵּה־הוּא צָרוּר בְּתַרְמִילִי, כִּי אָמַרְתִּי, אוּלַי יְרַחֲמֵנִי אֱלֹהִים וֶהֱשִׁיבַנִי בְשָׁלוֹם אֶל־אִשְׁתִּי וִילָדַי – וְתִקַּנְתִּי אֶת־הַכְּלִי וְהָיָה לִי לְתִגְלַחַת זְקָנִי…”

וַיָּנָד דּוֹן קִישׁוֹט לְסַנְשׁוֹ וַיֹּאמַר:

“שְׁמַע־נָא, סַנְשׁוֹ! בֵּאלֹהִים, אֲשֶׁר אֶת־שְׁמוֹ נָשָׂאתָ עַתָּה לַשָּׁוְא, נִשְׁבַּעְתִּי גַם־אָנִי, אִם־יֵשׁ וְאִם־הָיָה בְכָל־הָאָרֶץ וּמֵעוֹלָם וְעַד־עוֹלָם נוֹשֵׂא כֵלִים עֲרֵל־לֵב וַחֲסַר בִּינָה כָּמוֹךָ! הֲיִתָּכֵן, וְאִם־יֵאָמֵן, כִּי גַם־אַחֲרֵי כָל־יְמֵי הִתְהַלֶּכְךָ וְשׁוּטְךָ עִמִּי עוֹד לֹא־נִפְקְחוּ עֵינֶיךָ לִרְאוֹת, עַד־כַּמָּה אָרְחוֹת הָאַבִּירִים מְלֵאִים לְמַרְאֵה עֵינַיִם זָרוֹת וְתַעְתּוּעִים וְתַהְפּוּכוֹת פְּלָאִים? הֲלֹא אֲנַחְנוּ הָאַבִּירִים נְתוּנִים אֲנַחְנוּ תָמִיד בִּרְשׁוּת כִּתֵּי כִתּוֹת שֶׁל־מְכַשְּׁפִים וְשָׂרֵי מַעְלָה, אִם־טוֹבִים וְאִם־רָעִים, וְיָדָם אַךְ־הִיא הָעוֹשָׂה אֶת־כָּל־הַתַּהְפּוּכוֹת וְהַתַּעְתּוּעִים הָהֵם, אִם־לְמַעַן הַתְעוֹת אֶת־עֵינֵי אוֹיְבֵנוּ וּלְגוֹנֵן עָלֵינוּ וְאִם־לְמַעַן הַכְשִׁילֵנוּ. אֵין אֵפוֹא כָל־פֶּלֶא, אִם־מַלְאָכִי הַטּוֹב הָפַךְ בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי אֲחֵרִים אֶת־קוֹבָעִי,קוֹבַע מַמְבְּרִין, לְאַגַּן הַגַּלָּבִים. וְרַק־מֵחָכְמָה וּלְטוֹבָתִי עָשָׂה כַּדָּבָר הַזֶּה: כִּי־עַל־כֵּן הַקּוֹבַע קוֹבַע סְגֻלָּה הוּא וְיָקָר עֶרְכּוֹ מִפָּז, וּבְהֵרָאוֹתוֹ כְּאַגַּן הַגַּלָּבִים לֹא־יוּשַׂם אֵלָיו לֵב וְלֹא־יָקִים עָלַי אֶת־כָּל־בָּאֵי עוֹלָם לְרוֹדְפִים. גַּם הָאַסִּיר הַנָּבָל, אֲשֶׁר־נִסָּה לְנַפֵּץ אֶת־הַקּוֹבַע – לוּא הֵבִין אֶת־יְקַר עֶרְכּוֹ, כִּי־עַתָּה לְקָחוֹ לוֹ וְלֹא הִשְׁלִיכוֹ כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ. שְׁמָר־נָא אֵפוֹא, יְדִידִי, אֶת- הַסְּגֻלָּה הַזֹּאת כְּבָבַת עֵינְךָ, וְהָיָה הַקּוֹבַע בְּיָדְךָ לְפִקָּדוֹן, כִּי־הַפַּעַם אֵין לִי צֹרֶךְ בּוֹ, וְגַם אֶת־יֶתֶר חֲלִיצָתִי וּבְגָדַי אֶתְפַּשֵּׁט, עַד הֱיוֹתִי עָרֹם כֻּלִּי, כִּי־כֵן מִשְׁפַּט הַשִּׁגָּעוֹן אֲשֶׁר לָאַבִּירִים וְכֵן אֶבְחַר לַעֲשׂוֹת גַּם־אֲנִי.”

וּבְשׂוֹחֲחָם כֹּה וָכֹה – וַיָּבֹאוּ עַד רַגְלֵי הַר גָּבֹהָּ וְזָקוּף. וְהָהָר בּוֹדֵד לוֹ בְּתוֹךְ יֶתֶר הֶהָרִים וּבְתַחְתִּיתוֹ יְפַכֶּה נַחַל מֵי־מְנוּחוֹת, נָתוּן כֻּלּוֹ בְּמִסְגֶּרֶת דֶּשֶׁא יָרֹק וְרַעֲנָן, שִׂמְחָה לַלֵּב וּמָשׂוֹשׂ לָעָיִן, וְסִבְכֵי עֵצִים עִם־שִׂיחִים, גְּבֹהִים עִם־שְׁפָלִים, וְצִיצִים וּפְרָחִים רַבִּים וְנֶחְמָדִים נְפוֹצִים אָנֶה וָאָנָה עַל־פְּנֵי הַבִּקְעָה וְכָלְלוּ אֶת־יָפְיָהּ. אֶת־הָעֵמֶק הַנֶּחְמָד הַזֶּה – אוֹתוֹ אִוָּה הָאַבִּיר בֶּן־דְּמוּת הַיָּגוֹן לְמִקְלָט לוֹ לְכָל־יְמֵי תַעֲנִיתוֹ וְנִדְרֵי שִׁגְעוֹנוֹ. וַיְהִי אַךְ־רָאָהוּ וַיָּחֶל רוּחַ הַשִּׁגָּעוֹן לְפַעֲמוֹ, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא:

“הִנֵּה הִנּוֹ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יְעַדְתִּיו לִי אֲנִי לְתַנּוֹת בּוֹ אֶת־צָרַת נַפְשִׁי הַגְּדוֹלָה מִנִּי־יָם. אֶל־הַנַּחַל הַקָּטָן וְהַבָּהִיר הַזֶּה תִּזַּלְנָה בְלִי־חָשָׂךְ דִּמְעוֹת עֵינַי וְשָׁתוּ עַל־מֵימָיו נוֹסָפוֹת; וּפֹה יוֹמָם וָלַיְלָה תִּפְרֹצְנָה אַנְחוֹתַי, עֵדוּת לְלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכָּא, וְזִעְזְעוּ לִרְגָעִים אֶת־עֲצֵי הֶהָרִים הָאֵלֶּה וָעֳפָאֵיהֶם. הוֹי, דּוּלְצִינֵיָה הַבַּת־טוֹבּוֹסוֹ גְּבֶרֶת לִבִּי! אֵלַיִךְ, יוֹם נִשְׁפִּי, תַּעֲנוּג מַכְאוֹבִי, כּוֹכַב חַיַּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי, אֵלַיִךְ אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ מִבֵּין מַעֲמַקֵּי הֶהָרִים הָאֵלֶּה, הַמַּפְרִידִים בֵּינוֹתֵינוּ: שְׁעִי־נָא אֶל־תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְהוֹשִׁיטִי לוֹ מִמֶּרְחַקִּים קֶרֶן אַחַת מִשִּׁמְשׁוֹת עֵינַיִךְ, גְּמוּל וְשָׂכָר לְעַבְדֵּךְ עֵקֶב אֱמוּנָתוֹ הַגְּדוֹלָה לָךְ. וְאַתָּה, הָהּ, נוֹשֵׂא כֵלַי וְגֶבֶר עֲמִיתִי, רֵעִי הַנֶּאֱמָן עִמִּי בְּכָל־אָרְחוֹתַי, בְּיוֹם טוֹבָה וּבְיוֹם רָעָה! חֲרָת־לְךָ הַיּוֹם עַל־לוּחַ לְבָבְךָ חָרֹת הֵיטֵב אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אֲעוֹלֵל פֹּה לְעֵינֶיךָ, לְמַעַן תְּסַפֵּר וּלְמַעַן תַּגִּיד אוֹתָם בְּאָזְנֵי הַנֶּפֶשׁ הַיְחִידָה הַהִיא, אֲשֶׁר הִיא לְבַדָּה סַבָּה בְּכָל־הַמּוֹצְאוֹת אוֹתִי כַּיּוֹם לְעֵינֶיךָ.”

וּבְדַבְּרוֹ כֹה – וַיִּקְפֹּץ מֵעַל רוֹסִינַנְטֵי אַרְצָה וַיְפַתַּח אֶת־חֲבִישָׁתוֹ וַיִּסטְרֵהוּ עַל־צַלְעוֹתָיו וַיֹּאמַר:

“דְּרוֹר יִקְרָא לְךָ הַיּוֹם הָאִישׁ, אֲשֶׁר מָנַע אֱלֹהִים אֶת־הַדְּרוֹר מִנַּפְשׁוֹ. הוֹ סוּסִי, סוּס רְכוּבִי, שְׂבַע הַתְּהִלָּה וְהַתְּלָאָה! לֶךְ־לְךָ הַיּוֹם אֶל־אֲשֶׁר יִשָּׂאֲךָ הָרוּחַ, כִּי לְךָ נָאֶה. הֲלֹא כָל־עַיִן רוֹאָה תִּקְרָא כְרֶגַע אֶת־הֶחָרוּת עַל־מִצְחֲךָ, כִּי אֵין מָהִיר וָקַל כָּמוֹךָ בְּכָל־סוּסֵי אַבִּירֵי עוֹלָם. בִּצְבָאִים אֵין מָשְׁלְךָ וְנִשְׁרֵי שָׁמַיִם לֹא־יִדְמוּ לָךְ…”

כִּרְאוֹת סַנְשׁוֹ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמַר:

אֲדוֹנִי, אִם־בֶּאֱמֶת כָּלָה וְנֶחֱרָצָה מֵעִמְּךָ לְהִשְׁתַּגֵּעַ פֹּה וְעָלַי לָלֶכֶת בִּשְׁלִיחוּתֶךָ, כִּי־עַתָּה אֵין טוֹב לָנוּ בִּלְתִּי אִם־לָשׁוּב וְלַחֲבשׁ אֶת־רוֹסִינַנְטֵי, וְהָיָה לִי תַּחַת חֲמוֹרִי הָאוֹבֵד; כִּי אִם־אֵלֵךְ רַגְלִי, מִי יוֹדֵעַ מָתַי אַגִּיעַ לִמְקוֹמִי וּמָתַי אָשׁוּב; הֲלֹא יָדַעְתָּ, אֲדוֹנִי, כִּי אִישׁ כְּבַד רַגְלַיִם אָנֹכִי מֵעוֹדִי."

“יְהִי כִדְבָרֶיךָ, סַנְשׁוֹ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְאוּלָם בְּטֶרֶם לֶכְתְּךָ מִזֶּה תּוֹחִיל לִי עוֹד שְׁלשֶׁת יָמִים וּרְאִיתַנִי בְשִׁגְעוֹנִי, וְהָיִיתָ עֵד נֶאֱמָן לְכָל־הַתַּעְתּוּעִים וּלְכָל־הַתַּהְפּוּכוֹת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה וַאֲשֶׁר אֲדַבֵּר לְמַעַן בְּחִירָתִי רָצְתָה נַפְשִׁי בָהּ, לְמַעַן דּוּלְצִינֵיָה.”

“וּמָה אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא רָאִיתִי?” שָׁאַל סַנְשׁוֹ.

“תָּם אַתָּה, סַנְשׁוֹ, וְלֹא תֵדָע – עוֹד יֵשׁ לִי רָב! עָלַי לִקְרֹעַ עוֹד אֶת בְּגָדַי, לְפַזֵּר סְבִיבִי אֶת־מַדַּי וּכְלֵי־זֵינִי, לַחְבֹּט אֶת־גֻּלְגָּלְתִּי בַּסְּלָעִים הָאֵלֶּה, וְעוֹד זָרוֹת וְנִפְלָאוֹת כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה…”

“הִשְׁבַּעְתִּי אוֹתְךָ, אֲדוֹנִי”, קָרָא סַנְשׁוֹ בְּחֶרְדַּת לֵב, “הִשְׁבַּעְתִּי אוֹתְךָ, אֲשֶׁר אִם־תְּחַבֵּט אֶת־גֻּלְגָּלְתְּךָ בַּסְּלָעִים – וְיָדַעְתָּ לְהִזָּהֵר; כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר־תְּהִי פְּגִיעַת הַסֶּלַע בַּגֻּלְגֹּלֶת קָשָׁה מְאֹד, עַד־כְּדֵי שִׂים קֵץ פַּעַם אַחַת לְכָל תַּעְתּוּעֶיךָ וְנִדְרֵי הֲבָלֶיךָ גַּם־יָחַד. וְאָמְנָם לוּא בְקוֹלִי שָׁמַעְתַּ, כִּי־עַתָּה אָמַרְתִּי: אִם־בֶּאֱמֶת חִבּוּט הַגֻּלְגֹּלֶת גְּזֵרָה הִיא, וּבִלְעָדָיו לֹא־תִכּוֹן, הֲלֹא דַיֶּךָ אִם־תַּחְבְּטֶנָּה בְּמַיִם אוֹ בְכָל־דָּבָר רַךְ, כְּגוֹן בְּכֶסֶת אוֹ בְּמוֹךְ וְכַדּוֹמַה… סוֹף סוֹף, הֲלֹא אֵין כָּל־הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה בִּלְתִּי אִם־גְּנֵבַת דַּעַת, דְּבַר תַּעֲלוּלִים וְתַרְמִית עֵינָיִם – וְלָמָּה לְךָ לְהַחֲמִיר עָלֶיךָ יוֹתֵר מִדָּי? וּלְדוּלְצִינֵיָה אַל־תִּדְאַג, כִּי אֵין מַעְצוֹר לְעַבְדְּךָ מֵהָעִיד בְּפָנֶיהָ, כִּי חִבֵּט אֲדוֹנִי אֶת־רֹאשׁוֹ אֶל חַלְמִישׁ צוּר קָשֶׁה מִשָּׁמִיר…”

“בָּרוּךְ אַתָּה לִי, יְדִידִי סַנְשׁוֹ, עַל־מַחֲשַׁבְתְּךָ הַטּוֹבָה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְאוּלָם עָלֶיךָ לָדַעַת כִּי־רְמִיָּה רָחֲקָה מִמֶּנִּי, וּבֶאֱמֶת וּבְתָמִים אֶעֱשֶׂה אֶת אֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂה; כִּי־לֹא כְּאַחַד הָאָדָם הָאַבִּיר וִיכַזֵּב, וְאִם־אָטִיחַ אֶת־רֹאשִׁי בְּצוּרֵי הַסְּלָעִים – אֶעֱשֶׂה זֹאת בֶּאֱמוּנָה וּבְלֵבָב שָׁלֵם. טוֹב אֵפוֹא, כִּי בְּטֶרֶם לֶכְתְּךָ מֵעִמִּי תַּשְׁאֶר־נָא לִי מְעַט מִן־הַתַּחְבּשׁוֹת, וְהָיָה לִי תַּחַת הַצֳּרִי, אֲשֶׁר אָבַד לִי בְּסַעֲרַת הַקְּרָב, לְפִצְעִי וּלְחַבּוּרָתִי.”

“אֲהָהּ”, קָרָא סַנְשׁוֹ, “וַאֲבֵדַת הַחֲמוֹר קָשָׁה לָנוּ כִּפְלַיִם, כִּי גַּם־הָרְטִיּוֹת וְהַתַּחְבּשׁוֹת נִלְקְחוּ עִמּוֹ. וְאוּלָם אַחַת אֶשְׁאַל מֵעִם אֲדוֹנִי: אַל־נָא יִשָּׂא אֶת־שֵׁם הַצֳּרִי הָאָרוּר עַל־שְׂפָתָיו, כִּי גַּם־לְזִכְרוֹ יִתְקְפֵנִי הַגֹּעַל וּבְנֵי־מֵעַי יֵהָפְכוּ בְקִרְבִּי. וְעוֹד גַּם־זֹאת: שְׁלשֶׁת הַיָּמִים אֲשֶׁר־שַׂמְתָּ עָלַי אֲדוֹנִי לָשֶׁבֶת פֹּה וְלִרְאוֹתְךָ בְּשִׁגְעוֹנְךָ – יִהְיוּ־נָא בְעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ תַּמּוּ כְבָר, וְנָתַתָּ בְיָדִי אֶת־הָאִגֶּרֶת עַתָּה וְשִׁלַּחְתָּנִי, כִּי־כָלְתָה נַפְשִׁי לָשׁוּב מְהֵרָה אֶל־אֲדוֹנִי וּלְהַתִּירוֹ מִנִּדְרוֹ וּמִשִּׁגְעוֹנוֹ.”

“גַּם־לַדָּבָר הַזֶּה אֶשָּׂא פָנֶיךָ, סַנְשׁוֹ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “אֲבָל אֵיךְ תִּכָּתֵב הָאִגֶּרֶת וּמַכְשִׁירֵי כְתִיבָה אֵין עִמָּנוּ?”

“אַל־נָא תִשְׁכַּח, אֲדוֹנִי, גַּם אֶת־הַתְּעוּדָה בִּדְבַר הָעֲיָרִים.”

“לֹא אֶשְׁכַּח דָּבָר, סַנְשׁוֹ. וַאֲשֶׁר לְעֶצֶם הָאִגֶּרֶת – הִנֵּה בְדִין הוּא שֶׁתִּכָּתֵב עַל־עָלִים מֵעֲלֵי הָעֵצִים, וְטוֹב מִזֶּה, עַל לוּחוֹת דּוֹנַג, כַּאֲשֶׁר הָיוּ עוֹשִׂים כֵּן גַּם קַדְמוֹנֵי הָאַבִּירִים, וְאוּלָם מֵאֲשֶׁר גַּם־אֵלֶּה, כְּמוֹ הַנְּיָר, אֵינָם מְצוּיִים פֹּה עִמָּנוּ, עַל־כֵּן יְהִי־נָא לִי סֵפֶר הַזִּכָּרוֹן אֲשֶׁר בְּחֵיקִי בִּמְקוֹם גִּלָּיוֹן וְרָשַׁמְתִּי עָלָיו אֶת־דְּבָרַי, וְאַתָּה תִּתֵּן אֶת־הַכָּתוּב אֶל־הַמּוֹרֶה אוֹ אֶל־הַכֹּהֵן אֲשֶׁר תִּמְצָא בַכְּפָר רִאשׁוֹנָה וְהֶעְתִּיקוּ אוֹתוֹ אֶל־גִּלְיוֹן נְיָר חָלָק בִּכְתָב יָפֶה וּבָרוּר. אֶפֶס הִשָּׁמֶר לְךָ מִתֵּת אוֹתוֹ אֶל־יַד אַחַד הַנּוֹטַרְיוֹנִים לְהַעְתִּיקוֹ, כִּי כְּתָב יַד אֵלֶּה סָבוּךְ וּפְתַלְתֹּל מְאֹד וְגַם הַשָּׂטָן בְּעַצְמוֹ לֹא־יָבִין לִקְרֹא בוֹ.”

“וּמַה־נַּעֲשֶׂה לַחֲתִימַת יָדֶךָ?” שָׁאַל סַנְשׁוֹ.

“הָאַבִּיר אַמַּדִּיס הַגַּלִּי לֹא־חָתַם אֶת־שְׁמוֹ עַל־מִכְתָּבָיו.”

“טוֹב וְיָפֶה, וְאוּלָם שְׁטַר הַמַּתָּנָה עַל הָעֲיָרִים בְּלִי חֲתִימָה אֵינֶנּוּ שָׁוֶה מְאוּמָה. וְאִם־יַעְתִּיקוּ אֶת־חֲתִימָתְךָ בִּכְתָב זָר וְנֶחְשְׁבָה לִמְזֻיֶּפֶת וַאֲנִי אֵצֵא נָקִי מִן־הָעֲיָרִים.”

“אֶת־פְּקֻדָּתִי בִּדְבַר הָעֲיָרִים תִּמְסֹר לְאַנְשֵׁי בֵיתִי בְּעֶצֶם כְּתָב יָדִי בְּסֵפֶר הַזִּכָּרוֹן וְהֵם לֹא־יִמְנָעוּם מִמֶּךָּ. וַאֲשֶׁר לְאִגֶּרֶת הָאַהֲבָה – דַּיֵּנִי אִם־תַּחְתְּמֶנָּה כָּכָה: “שֶׁלָּךְ עַד־רִדְתּוֹ שָׁחַת, הָאַבִּיר בֶּן־דְּמוּת הַיָּגוֹן”. וְאֵין רַע אִם־תִּכָּתֵב הָאִגֶּרֶת בְּיַד־זָר. כִּי דוּלְצִינֵיָה לֹא־תֵדַע לָשׁוֹן וָסֵפֶר, וְאֶת־כְּתָב יָדִי אוֹ אֶת־אַחַת מֵאִגְּרוֹתַי לֹא־רָאֲתָה מִיָּמֶיהָ, כִּי־עַל־כֵּן אַהֲבָתֵנוּ אַהֲבָה טְהוֹרָה הִיא, וְלֹא־נִגְלְתָה בִּלְתִּי אִם־בְּמַבָּטִים צְנוּעִים שְׁלוּחִים מִזֶּה לָזֶה בִּזְמַן מִן־הַזְּמַנִּים. זֶה כִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עוֹמֵד אֲנִי בְּאַהֲבָתִי אֵלֶיהָ וּבְכָל־הַיָּמִים לֹא־רְאִיתִיהָ בִּלְתִּי אִם־אַרְבַּע פְּעָמִים, וְהִיא, מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי גַּם לֹא־שָׂמָה אֵלַי לֵב וּבְמַבָּטֵי עֵינַי לֹא הִרְגִּישָׁה, כִּי לְתֹם וְלִצְנִיעוּת גִּדְּלוּהָ מֵעוֹדָהּ הוֹרֶיהָ הַיְשָׁרִים, הֲלֹא הֵם אָבִיהָ לוֹרֶנְסוֹ קוֹרְשׁוּאֵלוֹ וְאִמָּהּ אַלְדּוֹנְסָה נוֹגָלֶס.”

“אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר!” קָרָא סַנְשׁוֹ וּלְבָבוֹ הִתְעוֹרֵר, “הֲבַת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הִיא הִיא דוּלְצִינֵיָה? אִי, בַּת נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת! הֲלֹא אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת־הַפּוֹחֶזֶת הַהִיא. אָכֵן בַּת־חַיִל הִיא, חֵי רֹאשִׁי! רוּחָהּ – נַחַל אֵשׁ וְכֹחָהּ כֹּחַ גָּבֶר. וּמַה־מְּהִירָה וּזְרִיזָה הִיא! מְטִילָה הִיא לְמֵרָחוֹק מוֹט כָּבֵד, כַּאֲשֶׁר לֹא־יֵיטִיב לְהָטִיל גַּם־הֶחָזָק בְּבַחוּרֵי הַכְּפָר. הָאַבִּיר אֲשֶׁר יִבְחָרֶנָּה לוֹ – אִם־גַּם עַד־צַוָּאר יִטְבַּע בַּבֹּץ, חֵי אֲנִי אִם־לֹא בִּזְקָנוֹ תִמְשְׁכֵהוּ וְתַעֲלֵהוּ מִשָּׁם. וּמֶה חָזָק קוֹלָהּ שֶׁל־הַבַּחוּרָה הַזֹּאת! כְּקוֹל בַּת־הַיַּעֲנָה! פַּעַם אַחַת עָלְתָה בְרֹאשׁ מִגְדַּל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר בִּכְפָרָהּ לְהַזְעִיק אֶת־הַפּוֹעֲלִים מִשְּׂדֵה אָבִיהָ – וַיֵּלֶךְ קוֹלָהּ כַּחֲצִי מִיל. אָמְנָם הֱטִיבוֹתָ לִבְחֹר, אֲדוֹנִי, וּבָרוּךְ טַעְמֶךָ! וַאֲנִי הַכְּסִיל חָשַׁבְתִּי כִּי־בֶאֱמֶת וּבְתָמִים דָּבָר לְךָ עִם בַּת מְלָכִים. וְאוּלָם אִם־כָּכָה הִיא, יִפְתָּר־נָא לִי אֲדוֹנִי אֶת־הַפְּלִיאָה הַזֹּאת: מָה רָאִיתָ כִּי־הִרְבִּיתָ לִשְׁלֹחַ אֶת־שְׁבוּיֵי חַרְבְּךָ וְאֶת־גְּאוּלֶיךָ מַתָּנוֹת לְדוּלְצִינֵיָה? הֲלֹא יֵשׁ אֲשֶׁר יִמְצָאוּהָ שׂוֹרֶקֵת פִּשְׁתִּים אוֹ חוֹבֶטֶת דָּגָן בַּגֹּרֶן, וְהָיָה בְּבוֹאָם לִכְרֹעַ וּלְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהּ – וְהָיוּ הֵם בְּעֵינֶיהָ כִּמְתַעְתְּעִים וְאַתָּה וּמַתְּנוֹתֶיךָ תִּהְיוּ לִשְׂחוֹק!”

“כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ”, עָנָה דוֹן קִישׁוֹט,“כִּי־אַתָּה בְּכָל־הֱיוֹת לְבָבְךָ עָרֵל, הִנֵּה לְשׁוֹנְךָ אֲרֻכָּה, וְיֵשׁ אֲשֶׁר־תְּהִי גַם־חַדָּה כַּתַּעַר. וְאוּלָם לְמַעַן תֵּדַע עַד־כַּמָּה נִבְעָר אַתָּה מִדַּעַת וְעַד־כַּמָּה חָכַמְתִּי אֲנִי מִמֶּךָּ, הִנְנִי לְהַשְׂכִּילְךָ בִינָה, כִּי אַךְ־טָעוּת גְּדוֹלָה הִיא בִּידֵי אֵלֶּה, הַמְדַמִּים כִּי כָל־אוֹתָן הַיְפֵיפִיּוֹת נְקוּבוֹת הַשֵּׁם, אֲשֶׁר הִרְבּוּ עֲלֵיהֶן הַמְשׁוֹרְרִים לִזְמַנֵּיהֶם שִׁירֵי שֶׁבַח וּתְהִלָּה, הָיוּ וְנִבְרְאוּ בֶאֱמֶת! לֹא וָלֹא! כֻּלָּן אֵינָן בִּלְתִּי אִם־מָשָׁל וּדְבַר חָזוֹן אֲשֶׁר־בָּדוּ הַמְשׁוֹרְרִים מִלִּבָּם, לְמַעַן הֱיוֹת לָהֶם יָתֵד לִתְלוֹת בָּהּ אֶת־שִׁירֵיהֶם אוֹ לְמַעַן הֵרָאוֹת בְּעֵינֵי כֹל כְּחוֹלֵי אַהֲבָה וְכִרְאוּיִים לְאַהֲבָה. וְגַם־אֲנִי אֵין לִי בִּלְתִּי אִם־לְהַאֲמִין בְּלִבִּי, כִּי אָמְנָם יָפָה וּבָרָה הִיא דוּלְצִינֵיָה – וּבֶאֱמוּנָתִי אֶחְיֶה. וְאָמְנָם כְּבָר אֶחֱזֶנָּה בְּעֵינֵי רוּחִי וְהִנֵּה הִיא יָפָה מֵהֵילֵנֵי וְנָאוָה מִלּוּקְרֶצְיָה, וּבְכָל־יְפֵיפִיּוֹת קֶדֶם מִבְּנוֹת יָוָן וְרוֹמִי וְהַבַּרְבָּרִים אֵין מָשְׁלָהּ. הַבּוֹעֲרִים בָּעָם יִלְעֲגוּ לִי, וְאוּלָם אַנְשֵׁי־לֵב יָבִינוּ לִי וִינַקּוּנִי.”

“כָּל־דִּבְרֵי אֲדוֹנִי אֱמֶת וָצֶדֶק”, הוֹדָה סַנְשׁוֹ, “וַאֲנִי – הַחֲמוֹר! – תָּם אֲנִי וְלֹא אֵדַע, לָמָה עָלָה פִתְאֹם שֵׁם “חֲמוֹר” עַל־לְשׁוֹנִי: “בְּבֵית הַתָּלוּי אַל־תֹּאמַר: תְּלֵה דָג!” אִם־כֹּה וְאִם־כֹּה – תֵּן אֶת־הָאִגֶּרֶת וְשַׁלְּחֵנִי בְשָׁלוֹם. אֲנִי יוֹצֵא לַדָּרֶךְ.”

וַיּוֹצֵא דוֹן קִישׁוֹט מֵחֵיקוֹ אֶת־סֵפֶר הַזִּכָּרוֹן וַיָּסַר הַצִּדָּה וַיֶּרֶב הִתְבּוֹנֵן, וְאַחַר קָם וַיִּכְתֹּב אֶת הָאִגֶּרֶת. וּכְכַלּוֹתוֹ לִכְתֹּב וַיִּקְרָא אֵלָיו אֶת־סַנְשׁוֹ וַיֹּאמַר:

“עֲמֹד, סַנְשׁוֹ, וְקָרָאתִי בְאָזְנֶיךָ אֶת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר כָּתָבְתִּי בָזֶה, וְאַתָּה הַסְכֵּת וּשְׁמַע הֵיטֵב, לְמַעַן תִּזְכְּרֵם, כִּי־יָרֵא אֲנִי פֶּן־תֹּאבַד מִמֶּךָ הָאִגֶּרֶת בַּדָּרֶךְ – הֲלֹא אִישׁ מוּכָן לְכָל־פֶּגַע אָנִי – וּמָסַרְתָּ אֶת־הַדְּבָרִים עַל־פִּי הַזִּכָּרוֹן.”

וַיֹּאמֶר סַנְשׁוֹ:

“לֹא, אֲדוֹנִי. אֵין טוֹב לְךָ בִּלְתִּי אִם־לִכְתֹּב אֶת־מִשְׁנֵה הָאִגֶּרֶת בְּסֵפֶר הַזִּכָּרוֹן שָׁנֹה וְשַׁלֵּשׁ וַאֲנִי אֶשְׁמְרֶנּוּ בַדֶּרֶךְ כְּבָבַת עֵינִי, וְאוּלָם לְהִשָּׁעֵן אֶל־זִכְרוֹנִי –אַךְ־אִוֶּלֶת הִיא, כִּי כֹּחַ זִכְרוֹנִי פָּגוּם מְאֹד וְיֵשׁ אֲשֶׁר־אֶשְׁכַּח גַּם אֶת־שְׁמִי אָנִי. וּבְכָל־זֹאת, יִקְרָא־נָא אֲדוֹנִי בְּאָזְנַי אֶת־דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת וְהָיוּ לִי לִשְׂשׂוֹן לֵב, כִּי בָּטוּחַ אֲנִי אֲשֶׁר דִּבְרֵי אֲדוֹנִי הַכְּתוּבִים לֹא נוֹפְלִים הֵם מִן־הַנִּדְפָּס בַּסְּפָרִים.”

“הַט אֹזֶן וּשְׁמַע!” אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, "אֵלֶּה הֵם הַדְּבָרִים אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי:

אִגֶּרֶת דּוֹן קִישׁוֹט לְדוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית:

גְּבִרְתִּי הַנַּעֲלָה, מוֹשֶׁלֶת לְבָבִי!

פָּצוּעַ עַד־מָוֶת בְּחֶרֶב הַפְּרֵדָה וְנִפְגָּע עַד מַעֲמַקֵּי הַנֶּפֶשׁ, שׁוֹלֵחַ הַיּוֹם לָךְ, דּוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית הַמְּתוּקָה מִכָּל־מָתוֹק, אֶת בִּרְכַּת שְׁלוֹמוֹ, הָאִיש אֲשֶׁר אָסַף אֱלֹהִים אֶת־הַשָּׁלוֹם מִנַּפְשׁוֹ. אִם־גָּעֹל גָּעַל בִּי יָפְיֵךְ, אִם סְגֻלַּת נַפְשֵׁךְ לֹא לִשְׂשׂוֹן לִבִּי נִבְרָאָה, וְאִם־בְּשָׁאטֵךְ אוֹתִי אָמַרְתְּ לְהוֹסִיף מַכְאוֹב עַל־מַכְאוֹבִי, יָדֹעַ תֵּדְעִי, כִּי בְּכָל־הֱיוֹתִי לִמּוּד תְּלָאָה וּקְשֵׁה יוֹם גַּם־בִּלְעָדָיִךְ, הִנֵּה הַפַּעַם קָצֹר תִּקְצַר רוּחִי וְלֹא אֶעְצֹר כֹּחַ לְהָכִיל עוֹד אֶת־כָּל־מַכְאוֹבִי הֶעָצוּם וְהַמְמֻשָּׁךְ גַּם־יָחַד. נוֹשֵׂא כֵלַי הַנֶּאֱמָן, הָעוֹמֵד לְפָנַיִךְ, הוּא יְסַפֵּר לָךְ – הָהּ, יְפֵיפִיָּה כְּפוּיַת הַטּוֹבָה וְאוֹיַבְתִּי הָאֲהוּבָה – אֶת־כָּל־אֲשֶׁר הִגִּיעַ לִי בִּגְלָלֵךְ. וְהָיָה אִם־תַּטִּי חַסְדֵּךְ אֵלַי וְנִחַמְתִּנִי מִיגוֹנִי – וְהָיִיתִי שֶׁלָּךְ, וְאִם־לֹא – עֲשִׂי כַּטּוֹב בְּעֵינָיִךְ; כִּי בְּרִדְתִּי בְיָגוֹן שְׁאוֹלָה, הַשְׁלֵם אַשְׁלִים בָּזֶה אֶת־חֵפֶץ אַכְזְרִיוּת לִבֵּךְ וְגַם אֶת־חֶפְצִי אָנִי.

שֶׁלָּךְ עַד רִדְתּוֹ שָׁחַת, הָאַבִּיר בֶּן־דְּמוּת הַיָּגוֹן."

“חֵי אָבִי, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה”, קָרָא סַנְשׁוֹ כְּשָׁמְעוֹ אֶת־דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת, “כִּי־נִשְׂגְּבָה הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת מִכֹּל אֲשֶׁר יָדַעְתִּי מֵעוֹדִי! שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן! מָה רַבָּה חָכְמַת אֲדוֹנִי לְהַבִּיעַ בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עִם־לְבָבוֹ. וּמַה־נָּאָה לָאִגֶּרֶת הַזֹּאת הַחֲתִימָה בְשֵׁם “הָאַבִּיר בֶּן־דְּמוּת הַיָּגוֹן”! בֶּאֱמֶת אֹמַר לָךְ, כִּי־חָכָם אֲדוֹנִי מֵאַשְׁמְדַי וְכָל־סָתוּם לֹא עֲמָמוּךָ!”

“עַל בְּנֵי אֻמָּנוּתִי”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט בַּעֲנָוָה, “לָדַעַת כֹּל.”

“וְעַתָּה”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “יִכְתָּב־נָא אֲדוֹנִי עַל־דַּף מְיֻחָד אֶת־הַתְּעוּדָה עַל שְׁלשֶׁת הָעֲיָרִים וְיַחְתְּמֶנָּה בִּשְׁמוֹ הַמְפֹרָשׁ וּבִכְתָב בָּרוּר, אֲשֶׁר יַכִּירֶנּוּ כְרֶגַע כָּל־רוֹאֶה.”

“בְּכָל־לְבָבִי אֶעֱשֶׂנָּה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט.

וַיְמַהֵר וַיִּכְתֹּב גַּם־אֶת־הַתְּעוּדָה וַיִּקְרָאֶנָּה בְּאָזְנֵי סַנְשׁוֹ לֵאמֹר:

"שַׁאֲרָתִי הַיְקָרָה!

שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי, כִּי בְּבוֹא הַכְּתָב הַזֶּה לְיָדֵךְ – וְנָתַתְּ לְמְבִיאֵהוּ, הוּא נוֹשֵׂא כֵלַי, סַנְשׁוֹ פַּנְסָא, שְׁלשָׁה עֲיָרִים מֵאֵלֶּה הַחֲמִשָּׁה, אֲשֶׁר עֲזַבְתִּים עֲלֵיכֶם בְּבֵיתִי,וְקָמוּ הָעֲיָרִים בְּיַד סַנְשׁוֹ לְמִקְנֶה לִצְמִיתוּת, חֵלֶף הַתַּשְׁלוּמִים אֲשֶׁר נָתַן־לִי בָזֶה תְּמוּרָתָם, תַּשְׁלוּמֵיהֶם בִּמְלוֹאָם. וְאַתְּ בְּתִתֵּךְ לוֹ אֶת־הָעֲיָרִים וְלָקַחַתְּ מֵעִמּוֹ שׁוֹבֵר, וּבָזֶה נִקֵּיתִי הַפַּעַם מֵחוֹבִי לְסַנְשׁוֹ וְאֵין־לוֹ עָלַי מְאוּמָה.

נִכְתַּב וְנִתַּן בְּנִקְרַת רֻכְסֵי מוֹרֵינָא בְּעֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בְּאַבְגּוּסְט בַּשָּׁנָה הַזֹּאת."

“כַּפְתּוֹר וָפֶרַח!” אָמַר סַנְשׁוֹ, “וְעַתָּה הוֹאֶל־נָא וַחֲתֹם, וַאֲנִי אֶחְבְּשָׁה לִי אֶת־רוֹסִינַנְטֵי וְאֵלְכָה לְדַרְכִּי כְּרָגַע.”

“אַל־נָא בְחִפָּזוֹן, סַנְשׁוֹ. יְהִי מָה, עָלֶיךָ עוֹד לִרְאוֹת אוֹתִי בְּלֶכְתִּי עָרֹם בְּלִי לְבוּשׁ, וּבַעֲשׂוֹתִי לְעֵינֶיךָ כַּעֲשָׂרָה אוֹ כְעֶשְׂרִים מַעֲשֵׂי תַעֲלוּלִים; וּמֵהֶם תִּלְמַד לְהָעִיד לִפְנֵי דוּלְצִינֵיָה גַּם עַל־יֶתֶר תַּעֲלוּלַי אֲשֶׁר אֶעֲשֵׂם פֹּה לְבַדִּי אַחֲרֵי לֶכְתְּךָ מֵעִמִּי.”

“בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אַל־נָא יֵרָאֶה לְפָנַי אֲדוֹנִי עָרֹם, פֶּן יֵרָאֶה וְהָמוּ מֵעַי לַאדוֹנִי וְגָעִיתִי בִבְכִיָּה כַּשּׁוֹר, וַאֲנִי עוֹד רֹאשִׁי כָּבֵד עָלַי מִבִּכְיִי הָרַב שִׁלְשׁוֹם לַחֲמוֹרִי הָאוֹבֵד. וְאוּלָם אִם כָּלָה הִיא מֵעִם אֲדוֹנִי לְהֵרָאוֹת לְפָנַי בְּשִׁגְעוֹנוֹ – יִשְׁתַּגַּע־נָא לְפָנַי בְּמַלְבּוּשָׁיו, וְיַעֲשֶׂה־נָּא אֶת־הַדָּבָר מְהֵרָה. וּלְדוּלְצִינֵיָה אַל־תִּדְאָג – אֲנִי אֲנִי אַכְנִיעַ אֶת־לְבָבָהּ הַקָּשֶׁה וְהִצַּלְתִּי מִפִּיהָ, אִם־בְּרָצוֹן וְאִם־בְּאֹנֶס, אֶת־הַמַּעֲנֶה הָרָצוּי וְהַטּוֹב לִפְנֵי אֲדוֹנִי וַאֲשֶׁר יָבִיא אֲרוּכָה לוֹ. הֲיִשָּׁמַע כָּזֹאת, כִּי אַבִּיר נַעֲלֶה וִידוּעַ שֵׁם כַּאדוֹנִי יְעֻנֶּה כֹה בִּגְלַל אַחַת הַ… אַל־נָא תוֹסִיף הַגְּבֶרֶת דּוּלְצִינֵיָה לְהַכְעִיסֵנִי, כִּי־עוֹד אַחַת מְעָט וְנָתַתִּי לָהּ שִׁבְעָתַיִם כִּזְדוֹן לִבָּהּ, וְיָדְעָה כִּי־פִי סַנְשׁוֹ הַמְדַבֵּר אֵלֶיהָ!”

“בִּי נִשְׁבַּעְתִּי”, קָרָא דוֹן קִישׁוֹט, “כִּי גַּם־דַּעְתְּךָ נִטְרְפָה עָלֶיךָ כְּדַעְתִּי!”

“מְשֻׁגָּע כַּאדוֹנִי אֵינֶנִּי”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “אֲבָל קְצַר אַפַּיִם אֲנִי מִמֶּךָּ. אוּלָם נֶחְדַּל מִזֶּה; יֹאמַר־נָא לִי, אֲדוֹנִי, בַּמָּה תְּכַלְכֵּל אֶת־נַפְשְׁךָ עַד־שׁוּבִי? הֲתֵצֵא לְפַשֵּׁט עַל רוֹעֵי הָעִזִּים אֲשֶׁר בָּעֲמָקִים הָאֵלֶּה?”

“אֶת־הַדְּאָגָה הַזֹּאת הַנַּח לִי”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “לוּא גַּם־הָיוּ בְיָדִי מָזוֹן וְצֵידָה לְכָל־צָרְכִּי, כִּי־עַתָּה לֹא שָׁלַחְתִּי בָהֶם יָד וְלֹא הֵבֵאתִי אֶל־פִּי מְאוּמָה, זוּלָתִי שָׁרְשֵׁי עֲשָׂבִים וּפֵרוֹת, אֲשֶׁר יוֹשִׁיטוּ לִי הָעֲמָקִים הָאֵלֶּה וַעֲצֵיהֶם, כִּי־זֹאת כָּל־תִּפְאַרְתִּי וְהִיא גְבוּרָתִי!”

“וּבְכֵן”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “הִנְנִי יוֹצֵא לַדָּרֶךְ. וְאוּלָם יָרֵא אֲנִי מְאֹד, אֲדוֹנִי, פֶּן־אֵתַע בַּדֶּרֶךְ בְּשׁוּבִי וְלֹא אֶמְצָא אוְֹתָך וְאֶת־מְקוֹמְךָ בֵּין הֶהָרִים הַשּׁוֹמֵמִים הָאֵלֶּה.”

וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט:

“לָכֵן זֹאת עֲשֵׂה: כְּרָת־לְךָ מֵעַנְפֵי הָרְתָמִים הַגְּדֵלִים פֹּה וּפִזַּרְתָּ אוֹתָם בְּכָל־הַדֶּרֶךְ וְהָיוּ לְךָ לְצִיּוּנִים, אֲשֶׁר תָּשׁוּב עַל־פִּיהֶם וְלֹא תֵתַע. וְגַם־אֲנִי לֹא־אַרְחִיק מִזֶּה הַרְבֵּה, כִּי־אָזֹר אֶאְזֹר חֲלָצַי וְהֵעְפַּלְתִּי לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הַצּוּר, לְמַעַן אֶרְאֲךָ מִשָּׁם בְּשׁוּבְךָ וְנִמְצֵאתִי לְךָ מְהֵרָה.”

“כִּדְבָרֶיךָ אֶעֱשֶׂה”, אָמַר סַנְשׁוֹ.

וַיְמַהֵר וַיַּעַל עַל־רוֹסִינַנְטֵי וַיִּפָּרֵד מֵאֵת אֲדוֹנָיו וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. וַיֵּבְךְּ עִמּוֹ גַּם דּוֹן קִישׁוֹט, וַיְצַוֵּהוּ עַל־רוֹסִינַנְטֵי לְשָׁמְרוֹ בַדֶּרֶךְ מִכָּל־רָע, וְאַחַר בֵּרְכוֹ לְשָׁלוֹם וַיְשַׁלְּחֵהוּ.

וַיִּכְרָת־לוֹ סַנְשׁוֹ עַנְפֵי רְתָמִים וַיִּרְכַּב לְדַרְכּוֹ הָלֹךְ וּפַזֵּר אֶת־הָעֲנָפִים. הוּא לֹא הִרְחִיק כְּמֵאָה צְעָדִים וְהִנֵּה שָׁב פִּתְאֹם וַיֹּאמַר:

“אֲדוֹנִי, אָמְנָם נָתַתִּי אֶל־לִבִּי כִּי צָדַקְתָּ מִמֶּנִּי. טוֹב־לִי לִרְאוֹת בְּאֶחָד אוֹ בִשְׁנַיִם מִמַּעֲשֵׂי שִׁגְעוֹנְךָ מֵעֲשׂוֹת שֶׁקֶר בְּנַפְשִׁי וּלְהָעִיד עַל־דָּבָר אֲשֶׁר לֹא רְאִיתִיו.”

“הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ!” אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “חַכֵּה אֵפוֹא מְעַט, וּכְהֶרֶףְ עַיִן יֵעָשׂוּ לְעֵינֶיךָ שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה מִמַּעֲשֵׂי הַשִּׁגָּעוֹן.”

עוּדֶנּוּ דוֹבֵר – וְהִנֵּה פָשַׁט אֶת־מִכְנָסָיו מֵעָלָיו, וַיַּעֲמֹד בְּכֻתָּנְתּוֹ הָאַחַת לִבְשָׂרוֹ. וַיָּקָם פִּתְאֹם וַיִּקפץ שְׁתַּיִם קְפִיצוֹת גְּדוֹלוֹת בָּאֲוֵיר, וְאַחַר הִתְגַּלְגֵּל גִּלְגּוּלִים עַל־הָאָרֶץ וַיַּעֲמֹד הָפוּךְ, רֹאשׁוֹ לְמַטָּה וְרַגְלָיו לְמַעְלָה, וַיִּתְגָּל. אַחֲרֵי כָל־הַמַּרְאֶה וְהֶחָזוֹן הַזֶּה נָחָה דַעַת סַנְשׁוֹ וַיַּהֲפֹךְ וַיֵלֶךְ לְדַרְכּוֹ.

וַיְהִי אַךְ־נֶעְלַם מֵעֵינַיִם וַיָּקָם דּוֹן קִישׁוֹט מֵהִתְגַּלְגֵּל עַל־הָאָרֶץ וּמֵהִתְהַפֵּךְ עָלֶיהָ, וַיַּעַל עַל־רֹאשׁ צוּר גָּבֹהּ, וַיֵּשֶׁב שָׁם מַשְׁמִים וְצוֹלֵל בְּמַחְשְׁבוֹת יְגוֹנוֹ זְמַן רָב. וְכַאֲשֶׁר חָזַק עָלָיו הַיָּגוֹן – וַיִּשְׁפֹּךְ אֶת־נַפְשׁוֹ לִפְנֵי הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת, וּלִפְנֵי הַצּוּרִים וְהָעֲמָקִים בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, וַיְתַנֶּה אֶל־הֵדֵי הֶהָרִים וְאֶל־רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, אֶל־שָׂרֵי הַיַּעַר וְאֶל־בְּנוֹת הַמַּיִם, אֶת־כָּל־מַכְאוֹבָיו וְאֶת כָּל־נִגְעֵי לְבָבוֹ הָעֲצוּמִים.

וַיְכַל לְהִתְפַּלֵּל וַיֵּרֶד אֶל־הָעֵמֶק וַיִּתְהַלֵּךְ שָׁם הֵנָּה וָהֵנָּה, הָלֹךְ וְחָרֹת עַל־קְלִפּוֹת הָעֵצִים וְרָשֹׁם עַל־פְּנֵי הַחוֹל הַדַּק חֲרוּזִים שׁוֹנִים עַל־דְּבַר יְפִי דוּלְצִינֵיָה וְעַל כָּל־עֻנּוֹתוֹ בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתָהּ. בָּעֵמֶק הַהוּא יָצָא הָאַבִּיר הַמִּתְעַנֶּה לְלַקֶּט־לוֹ גַּם שָׁרְשֵׁי עֲשָׂבִים וַיִּהְיוּ לוֹ לְשֶׁבֶר רַעֲבוֹנוֹ בְּעֵת מְצוֹא.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְאֶחָד: סַנְשׁוֹ הוֹלֵךְ בִּשְׁלִיחוּת אֲדוֹנוֹ    🔗

וְסַנְשׁוֹ יָצָא מִן־הָעֵמֶק וַיֵּלֶךְ בַּדֶּרֶךְ לָבוֹא טוֹבּוּסוֹ. וַיִּפְגַּע מִמָּחֳרָת הַיּוֹם בְּבֵית הַמָּלוֹן, הוּא הַמָּקוֹם אֲשֶׁר קֻלַּע שָׁם סַנְשׁוֹ בְּתוֹךְ הַשְּׂמִיכָה. וְלֹא־אָבָה סַנְשׁוֹ לָסוּר שָׁמָּה, אַף כִּי־עֵת לֶחֶם הַצָּהֳרַיִם הִגִּיעָה וְסַנְשׁוֹ הִתְאַוָּה לִטְעֹם נָזִיד חָם, כִּי זֶה כַּמָּה יָמִים אֲשֶׁר לֹא־כִלְכֵּל אֶת־נַפְשׁוֹ בִּלְתִּי אִם־בְּצוֹנְנִים. עוֹדֶנּוּ פוֹסֵחַ עַל־שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים –וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים יָצְאוּ מִבֵּית הַמָּלוֹן, הַכֹּהֵן וְהַחוֹבֵשׁ רֵעֵי דוֹן קִישׁוֹט, וַיִּרְאוּ אֶת־סַנְשׁוֹ וַיַּכִּירוּהוּ. וַיֹּאמֶר הַחוֹבֵשׁ אֶל־הַכֹּהֵן:

“הֲלֹא זֶה־הוּא בֶן־כְּפָרֵנוּ, סַנְשׁוֹ, אֲשֶׁר בָּרַח עִם־רֵעֵנוּ, עִם דּוֹן קִישׁוֹט, וַיְהִי לוֹ לְנוֹשֵׂא כֵלִים!”

“הוּא הָאִישׁ”, אָמַר הַכֹּהֵן, “וְגַם־הִנֵּה סוּס רֵעֵנוּ תַּחְתָּיו.”

וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו, וַיִּקְרָא הַכֹּהֵן בִּשְׁמוֹ וַיֹּאמַר:

“יְדִידִי סַנְשׁוֹ, וְאַיֵּה אֲדוֹנֶיךָ?”

וַיַּכִּירֵם סַנְשׁוֹ גַּם־הוּא, וַיֹּאמֶר לְהַעְלִים מֵהֶם אֶת־מְקוֹם אֲדוֹנוֹ וּמַעֲשֵׂהוּ, וַיַּשִּׁיאֵם בִּדְבָרִים. וְאוּלָם דִּבְרֵי הַחוֹבֵשׁ חָזְקוּ עָלָיו, בְּאָמְרוֹ:

“לֹא לֹא, סַנְשׁוֹ, אִם־אֵינְךָ מַגִּיד אֵיפֹה אֲדוֹנֶיךָ, וְאָמַרְנוּ כִּי־רָצַחְתָּ אוֹתוֹ נֶפֶשׁ וְגַם־שָׁלַחְתָּ יָד בְּכָל־אֲשֶׁר־לוֹ, כַּאֲשֶׁר יָעִיד הַסּוּס אֲשֶׁר־אַתָּה רוֹכֵב עָלָיו”.

“לֹא רָצַחְתִּי וְלֹא־שָׁלַחְתִּי יָד וְאַל־תְּיָרֵא אוֹתִי”, נִבְהַל סַנְשׁוֹ לְהָשִׁיב, “אִישׁ אִישׁ יְמִיתֶנּוּ מַזָּלוֹ, אוֹ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־בְּרָאוֹ יִגֳּפֶנּוּ, וַאֲנִי וּבֵיתִי נְקִיִּים. הִנֵּה אֲדוֹנִי נִשְׁאַר שָׁם בֵּין הֶהָרִים, שָׁם יֵשֵׁב וְשָׁם יִתְעַנֶּה בְסִגּוּפָיו אֲשֶׁר־שָׂם עַל־נַפְשׁוֹ, לַהֲנָאָתוֹ וּלְקֹרַת רוּחוֹ…”.

וּבִנְשִׁימָה אַחַת סִפֵּר סַנְשׁוֹ לִשְׁנֵי הָרֵעִים אֶת כָּל־אֲשֶׁר־הִגִּיעַ עַתָּה לַאדוֹנָיו, אֶת־מְקוֹמוֹ וְאֶת־מַעֲשָׂיו, וְגַם אֵת אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ דּוֹן קִישׁוֹט לְהָבִיא אִגֶּרֶת לְדוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית, הִיא בַת לוֹרֶנְסוֹ קוֹרְשׁוּאֵלוֹ, אֲשֶׁר חָשַׁק בָּהּ אֲדוֹנוֹ וַיֶּאֱהָבֶהָ כְנַפְשׁוֹ.

וַיִּשְׁתָּאוּ מְאֹד שְׁנֵי הָרֵעִים לִשֵׁמַע אָזְנָם, וַיִּשְׁאָלוּ מֵעִם סַנְשׁוֹ לְהַרְאוֹתָם אֶת־הָאִגֶּרֶת, וְהֶעְתִּיקוּהָ לוֹ, כְּמִצְוַת אֲדוֹנוֹ, מִסֵּפֶר הַזִּכָּרוֹן בִּכְתָב נָקִי מְאֹד. וַיָּבֵא סַנְשׁוֹ אֶת־יָדוֹ אֶל־חֵיקוֹ – וְהִנֵּה אֵין שָׁם סֵפֶר הַזִּכָּרוֹן. וַיִּתְחַלְחַל סַנְשׁוֹ מְאֹד, וַיְחַפֵּשׂ וַיְמַשֵּׁשׁ בְּחִפָּזוֹן אֶת־כָּל־בְּגָדָיו וְכֵלָיו – וְהַסֵּפֶר אֵינֶנּוּ! אָז יִתְפֹּשׂ פִּתְאֹם סַנְשׁוֹ בִּזְקָנוֹ וַיִּמְרֹט חֶצְיָהּ, וַיַּךְ בְּיָדָיו עַל־רֹאשׁוֹ וְעַל־לְחָיָיו וְעַל־אַפּוֹ עַד זוֹב דָּם.

וַיִּשְׁאָלוּהוּ הָרֵעִים, עַל־מָה יִזְעַף לִבּוֹ כָּכָה וּמַה־לּוֹ שֶׁכָּכָה יַרְבֶּה לְהֵחָבֵל.

וַיֹּאמֶר סַנְשׁוֹ: “אֲהָהּ! כִּי בְּרֶגַע אֶחָד אָבְדוּ לִי שְׁלשָׁה עֲיָרִים טוֹבִים וִיקָרִים!”

“אֵיכָכָה?” שָׁאַל הַחוֹבֵשׁ.

“יַחַד עִם־הָאִגֶּרֶת לְדוּלְצִינֵיָה נִמְצָא בְּסֵפֶר הַזִּכָּרוֹן גַּם־הַשְּׁטָר אֲשֶׁר נָתַן לִי אֲדוֹנִי עַל שְׁלשֶׁת עֲיָרָיו, וְעַתָּה, בַּאֲבֹד סֵפֶר הַזִּכָּרוֹן מֵעִמִּי –מִי יִתֵּן לִי אֶת־הָעֲיָרָים?”

וַיְסַפֵּר סַנְשׁוֹ אֶת־כָּל־דְּבַר הַחֲמוֹר אֲשֶׁר אָבַד לוֹ וְאֶת־דְּבַר הָעֲיָרִים אֲשֶׁר נָתַן לוֹ אֲדוֹנוֹ תְּמוּרַת הַחֲמוֹר.

וַיְנַחֲמֵהוּ הַכֹּהֵן וַיֹּאמַר: אַל־נָא יֵרַע לְךָ, סַנְשׁוֹ; בְּמָצְאֵנוּ אֶת־אֲדוֹנֶיךָ וְנָתַן לְךָ שְׁטָר חָדָשׁ כָּתוּב עַל־גִּלָּיוֹן מְיֻחָד כַּדָּת, וְשָׁבוּ לְךָ הָעֲיָרִים.

“אִם־כֵּן”, הִתְנַחֵם סַנְשׁוֹ “לֹא־אֶדְאַג עוֹד לַאֲבֵדַת הָאִגֶּרֶת, כִּי אֶת־הַכָּתוּב בָּהּ יוֹדֵעַ אֲנִי כִּמְעַט עַל־פֶּה.”

“קְרָאֶנָּה אֵפוֹא וְנִשְׁמָעֶנָּה”, אָמַר הַחוֹבֵשׁ, “וְאַחֲרֵי־כֵן נַעְתִּיקֶנָּה מִפִּיךָ אֶל־הַגִּלָּיוֹן.”

וַיְנַס סַנְשׁוֹ לְהַעֲלוֹת עַל לִבּוֹ דָּבָר מִדִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת, וַיִּתְגָּרֶד בְּרֹאשׁוֹ, וַיַּבֵּט פַּעַם לְמַעְלָה וּפַעַם לְמַטָּה, וְאַחֲרֵי הִתְמַהְמְהוֹ זְמַן רַב וְאַחֲרֵי קוֹסְסוֹ כַּחֲצִי הַצִּפֹּרֶן מֵאֶצְבָּעוֹ –פָּתַח וְאָמָר:

"יִקָּחֵנִי הַשָּׂטָן, אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן, אִם־אֶזְכֹּר מִכָּל־דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת אַף־מִלָּה אֶחָת. רֵאשִׁיתָהּ, כִּמְדֻמֶּה, הָיְתָה כֵן: ‘הַנַּעֲלָה וְהַכּוֹשֶׁלֶת’.

“אוּלַי הַמּוֹשֶׁלֶת?” תִּקֵּן הַחוֹבֵשׁ.

“אָמְנָם, כֵּן, כֵּן”, אָמַר סַנְשׁוֹ, "וְאַחֲרֵי־כֵן, אִם־לֹא אֶשְׁגֶּה, הָיָה כָתוּב שָׁם, כִּמְדֻמֶּה… כִּמְדֻמֶּה: “פָּצוּעַ וַחֲסֵר שֵׁנָה אֲנִי נוֹשֵׁק אֶת־יַד גְּבִרְתִּי הַנְּדִיבָה, כְּפוּיַת הַטּוֹבָה” וְעוֹד דְּבָרִים רַבִּים כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה, עַל בִּרְכַּת הַשָּׁלוֹם וְעַל־הַפְּגָעִים וְעַל־הַנְּגָעִים שֶׁהוּא שׁוֹלֵחַ לָהּ וְכַדּוֹמֶה, וּבָאַחֲרוֹנָה הוּא חוֹתֵם: “שֶׁלָּךְ עַד רִדְתּוֹ שָׁחַת, הָאַבִּיר בֶּן־דְּמוּת הַיָּגוֹן.”

וַיִּצְחֲקוּ מְאֹד שְׁנֵי הָרֵעִים, וַיְהַלְלוּ אֶל־סַנְשׁוֹ אֶת־כֹּחַ זִכְרוֹנוֹ הַטּוֹב, וַיִּפְצְרוּ בוֹ לִשְׁנוֹת וּלְשַׁלֵּשׁ לִפְנֵיהֶם אֶת־דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת כַּאֲשֶׁר יִזְכֹּר, וְסַנְשׁוֹ לֹא הֵשִׁיב אֶת־פְּנֵיהֶם, וַיּוֹסֶף לְסָרֵס אֶת־דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת וַיִּהְיוּ הַדְּבָרִים נִלְעָגִים וּמְשֻׁנִּים מְאֹד. אַחֲרֵי כֵן סִפֵּר לָהֶם אֶת־כָּל־הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ וְאֶת־אֲדוֹנוֹ בַּדָּרֶךְ; וְאוּלָם מִכֹּל אֲשֶׁר־קָרָם פֹּה בְּבֵית הַמָּלוֹן הֶחֱשָׁה וְלֹא־הִגִּיד דָּבָר.

וּבָאַחֲרוֹנָה אָמָר:

“גַּם־הִנֵּה הַבְטָחַת אֲדוֹנִי לֵאמֹר: אִם־אָבִיא אֵלָיו בְּשׂוֹרָה מִדּוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית –וְיָצָא כְרֶגַע לְפָעֳלוֹ: לְהַשִּׂיג לוֹ מְלוּכָה, וּתְנָאי מְפֹרָשׁ הֻתְנָה בֵינֵינוּ, אֲשֶׁר אִם־יָבוֹא הַדָּבָר וְהָיָה הוּא לְמֶלֶךְ –וְהִשִּׂיא אוֹתִי מְהֵרָה לְאַחַת מִנַּעֲרוֹת הַמַּלְכָּה, כִּי עַל־כֵּן אַלְמָן אֶהְיֶה לָעֵת כָּזֹאת, כֵּן יִהְיֶה וְכֵן יָקוּם! – וְהַנַּעֲרָה בַּת־נְדִיבִים הִיא וְיוֹרֶשֶׁת נְכָסִים וּנְחָלוֹת רַבִּים וַעֲצוּמִים בַּיַּבָּשָׁה, כִּי אֶת־הָאִיִּים תִּשְׂנָא נַפְשִׁי מֵעָתָּה.”

אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֵּר סַנְשׁוֹ בְּנַחַת וּבְתָם־לֵב, דַּבֵּר וְקַנַּח פַּעַם בְּפַעַם אֶת־חָטְמוֹ, וְהַכֹּהֵן וְהַחוֹבֵשׁ שָׁמְעוּ וַיִּשְׁתָּאוּ מְאֹד, בְּאָמְרָם: אֵין זֹאת כִּי־גָדוֹל מְאֹד שִׁגְעוֹן דּוֹן קִישׁוֹט אִם־אָצַל כָּכָה מֵרוּחוֹ עַל־הָאִישׁ הַתָּמִים הַזֶּה.

וַיִּמָּלְכוּ שְׁנֵי הָרֵעִים לְבִלְתִּי הוֹצֵא אֶת־סַנְשׁוֹ מִמְּשׁוּגָתוֹ עַד בּוֹא עֵת. וַיְחַזְּקוּ אֶת־לִבּוֹ בִּדְבָרִים וַיֹּאמְרוּ:“הִתְפַּלֵּל, סַנְשׁוֹ, לֵאלֹהִים בִּשְׁלוֹם אֲדוֹנֶיךָ, כִּי־לֹא רְחוֹקִים הַיָּמִים וְהָיָה לְמֶלֶךְ אוֹ לְרַב־בִּישׁוֹף וְהִטָּה אֵלֶיךָ חֲסָדִים רַבִּים וּגְדוֹלִים”.

וַיֹּאמֶר סַנְשׁוֹ:

“אֲדוֹנַי, אִם־תְּהִי גְּזֵרַת הַמַּזָּל לָתֵת בְּלֵב אֲדוֹנִי לִהְיוֹת לְרַב־בִּישׁוֹף וְלֹא לְמֶלֶךְ – הַגִּידוּ־נָא לִי וְאֵדָע, מָה הַגְּמוּל אֲשֶׁר־יִגְמְלוּ הַבִּישׁוֹפִים מִן־הָאַבִּירִים הַמְשׁוֹטְטִים לְנוֹשְׂאֵי כְלֵיהֶם?”

“מַנֵּה יְמַנֶּה לְךָ”, עָנָה הַכֹּהֵן, “אֶת־אַחַת מִן־הָעֵדוֹת הַנִּכְבָּדוֹת וְהָיִיתָ לָהּ לְכֹהֵן, וּשְׂכָרְךָ יִנָּתֵן לְךָ בְּעַיִן יָפָה מִקֻּפַּת הַצִּבּוּר, מִלְּבַד נִדְבוֹת בְּנֵי הָעֵדָה וּמַתְּנוֹתֵיהֶם.”

“אֲהָהּ,אֲדוֹנַי”, קָרָא סַנְשׁוֹ, “אֵיכָכָה אֶהְיֶה לְכֹהֵן וּלְמַטִּיף – וְעַבְדְּכֶם נְשׂוּא אִשָּׁה הוּא וְצוּרַת אָלֶף לֹא יֵדָע?”

“אַל־תִּדְאַג, יְדִידִי”, נִחֲמָהוּ הַחוֹבֵשׁ, “דַּבֵּר נְדַבֵּר עַל־לֵב אֲדוֹנֶיךָ וְיִבְחַר בִּמְלוּכָה מִכְּהֻנָּה, וְאוֹתְךָ יַפְקִיד לְשַׂר וּלְקָצִין.”

“גַּם־לִבִּי כְלִבְּכֶם בַּדָּבָר הַזֶּה”, אָמַר סַנְשׁוֹ וַיִּתְנֶחָם, “וּמִי יִתֵּן וְהִטָּה אֱלֹהִים אֶת־לֵב אֲדוֹנִי לִבְחֹר בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, לְטוֹב לִשְׁנֵינוּ כָּל־הַיָּמִים.”

“כְּאִישׁ חָכָם תְּדַבֵּר, סַנְשׁוֹ”, אָמַר הַכֹּהֵן, “עַתָּה אֵין לָנוּ בִּלְתִּי אִם־לִמְצֹא תַחְבּוּלָה, בַּמָּה נְחַלֵּץ אֶת־אֲדוֹנֶיךָ מִצָּרָתוֹ אֲשֶׁר הֵבִיא הַפַּעַם עַל־נַפְשׁוֹ. בּוֹאָה עִמָּנוּ בֵּיתָה הַמָּלוֹן וְסָעַדְנוּ לִבֵּנוּ וְאַחַר נִוָּעֵץ.”

וַיְמָאֵן סַנְשׁוֹ לָסוּר הַבַּיְתָה עִמָּם, וַיִּשְׁאַל מֵאִתָּם לְהוֹצִיא אֵלָיו נָזִיד חָם הַחוּצָה וּשְׂעוֹרִים לְרוֹסִינַנְטֵי.וַיָּבֹאוּ הַבַּיְתָה לְבַדָּם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁלְחוּ גַם־לְסַנְשׁוֹ. אַחֲרֵי הָאֹכֶל נוֹעֲצוּ שְׁנֵי הָרֵעִים יַחְדָּו, בַּמָּה יְפַתּוּ אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט וְיָשׁוּב מִמְּקוֹם עֻנּוֹתוֹ אֶל־עִירוֹ וְאֶל־בֵּיתוֹ. וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן אֶל הַחוֹבֵשׁ:

“זֹאת עֲצָתִי אֲשֶׁר תִּצְלַח בְּיָדֵנוּ, כִּי לְפִי־רוּחַ דּוֹן קִישׁוֹט וְשִׁגְעוֹנוֹ הִיא: אֲנִי אֶתְחַפֵּשׂ בְּבִגְדֵי עַלְמָה צְעִירָה, וְאַתָּה תְּהִי־לִי לְנוֹשֵׂא כֵלִים. וְכִסִּיתִי אֶת־פָּנַי בְּצָעִיף וְגַם־אַתָּה תְּשַׁנֶּה אֶת־בְּגָדֶיךָ לִבְלִי הַכֵּר, וְנִגְלִינוּ שְׁנֵינוּ אֶל דּוֹן קִישׁוֹט בֵּין הֶהָרִים, וְהָיִיתִי אֲנִי כְּבַת־מְלָכִים יְתוֹמָה וַעֲשׁוּקַת מִשְׁפָּט, אֲשֶׁר בָּאָה לְשֵׁמַע הָאַבִּיר הַלַּמַּנְשִׁי לְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו לָצֵאת לִישׁוּעָתָהּ וּלְהַצִּילָהּ מִן־הֶחָמָס וּמִן־הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר יַחֲרשׁ עָלֶיהָ עֲנָק בְּלִיַּעַל אֶחָד. וְהָיָה בְּלֶכֶת הָאַבִּיר אַחֲרֵינוּ – וּמְשַׁכְנוּהוּ בְעָרְמָה אֶל־עִירוֹ וְאֶל־בֵּיתוֹ וְשָׁם נֵדַע מַה־נַּעֲשֶׂה לּוֹ, לְרַפְּאוֹתוֹ מִשִּׁגְעוֹנוֹ”.

וַתִּיטַב מְאֹד הָעֵצָה בְּעֵינֵי הַחוֹבֵשׁ, וַיָּקוּמוּ הָרֵעִים לַעֲשׂוֹתָהּ.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם: בַּת הַמֶּלֶךְ מִיקוֹמִיקוֹנָה בָּאָה לְהִתְנַפֵּל לִפְנֵי הָאַבִּיר    🔗

וַיִּשְׁאַל הַכֹּהֵן מֵאֵת בַּעֲלַת הַבַּיִת שִׂמְלוֹת אִשָּׁה, וּצְנִיף נָשִׁים שָׁאַל לוֹ, וַתִּתֵּן לוֹ הָאִשָּׁה אֶת־כָּל־שְׁאֵלָתוֹ בַּאֲפוֹדוֹ הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר עָבַט בְּיָדָהּ. וְהַחוֹבֵשׁ שָׁאַל לוֹ גַם־הוּא אֶת־זְנַב הַפָּר, הוּא הַזָּנָב אֲשֶׁר יִתְקַע בּוֹ בַּעַל הַבַּיִת אֶת־מַשְׂרְקוֹ, וּמַרְאֵהוּ חֶצְיוֹ אֲדַמְדָּם וְחֶצְיוֹ לָבָן, וַיַּעַשׂ לוֹ אֶת־הַזָּנָב לְזָקָן. וַתִּתְמַהּ בַּעֲלַת הַבַּיִת עַל־הַדָּבָר, וַיְסַפְּרוּ לָהּ בִּדְבָרִים קְצָרִים אֶת כָּל־תַּעְתּוּעֵי דוֹן קִישׁוֹט וְשִׁגְעוֹנוֹ וְאֶת כָּל־מַחֲשַׁבְתָּם עָלָיו. וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: הֲלֹא זֶה דוֹן קִישׁוֹט הָאַבִּיר הַמְּשֻׁגָּע אֲשֶׁר־לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּפֻנְדָּקֵנוּ, הוּא וְנוֹשֵׂא כֵלָיו. וַתְּסַפֵּר לָהֶם גַּם־הִיא אֶת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה דוֹן קִישׁוֹט בַּפֻּנְדָּק, אֶת־דְּבַר הַצֳּרִי אֲשֶׁר רָקַח וְאֵת הַקֶּלַע אֲשֶׁר קֻלַּע נוֹשֵׂא כֵלָיו –כֹּל אֲשֶׁר הֶעְלִים סַנְשׁוֹ הִגִּידָה לָהֶם הִיא. וַתַּעֲזֹרְנָה הַנָּשִׁים לְהַלְבִּישׁ אֶת־הַכֹּהֵן אֶת־הַשְּׂמָלוֹת, וַיַּחֲבשׁ לְרֹאשׁוֹ מִגְבַּעַת רַחֲבַת שׁוּלַיִם כִּדְמוּת הַסּוֹכֵךְ וַעֲמֻקָּה כְּדֵי בְלֹעַ חֲצִי פָנָיו, וַיִּתְכַּס בַּצָּעִיף וַיַּעַט מְעִיל מִלְמָעְלָה, וַיַּעַל וַיֵּשֶׁב עַל־הַפִּרְדָּה שֶׁבֶת אִשָּׁה וַיְהִי לוֹ כִּדְמוּת נַעֲרָה לְכָל־מִשְׁפָּטֶיהָ. וְהַחוֹבֵשׁ הִצְמִיד אֶת־הַזָּנָב לִלְחָיָיו כְּתַבְנִית זָקָן אָרֹךְ וְיוֹרֵד עַד־הַמָּתְנַיִם וַיַּעַל וַיֵּשֶׁב עַל־פִּרְדּוֹ גַּם־הוּא. וַיִּפְנוּ לָלֶכֶת וַיָּבֹאוּ עַד־סַנְשׁוֹ, וַיְהִי בִּרְאוֹתוֹ אֶת־תִּלְבָּשְׁתָּם הַמְשֻׁנָּה וְלֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק מִשְּׂחוֹק. וַיָּקָם וַיִּרְכַּב אַחֲרֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ שְׁלשְׁתָּם יַחְדָּו, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ אֶל רֻכְסֵי מוֹרֵיְנָא. וַיַּרְא הַכֹּהֵן כִּי־עוֹד הַדֶּרֶךְ רְחוֹקָה וַיֹּאמֶר: מַה־בֶּצַע בְּהִתְחַפְּשִׂי עָתָּה? אֶעֱשֶׂה זֹאת בְּבוֹאִי אֶל־הַמָּקוֹם. וַיְחַלֵּף אֶת־שִׂמְלוֹתָיו וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדָיו כְּדַרְכּוֹ.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בָּאוּ עַד־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר פִּזֵּר שָׁם סַנְשׁוֹ אֶת־הָעֲנָפִים. וַיִּמְצְאוּ שָׁם בֵּין הֶהָרִים חֲבוּרָה קְטַנָּה וְעַלִּיזָה מִן־הַתַּיָּרִים, שְׁלשָׁה גְבָרִים וְעַלְמָה אַחַת, וַיִּלָּווּ אֶל־הַחֲבוּרָה וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו.

וּשְׁנֵי הָרֵעִים שָׁלְחוּ אֶת־סַנְשׁוֹ לִפְנֵיהֶם לְבַקֵּשׁ אֶת־אֲדוֹנוֹ, וַיָּעִידוּ בוֹ לֵאמֹר: “הִשָּׁמֶר־לְךָ מֵהַגִּיד לַאדוֹנֶיךָ דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר רָאִיתָ וְשָׁמַעְתּ, כִּי רַק־לְטוֹבָתוֹ וְגַם לְטוֹבָתְךָ אַתָּה נַעֲרִים, לְמַעַן הוֹצִיא אֶת־אֲדוֹנֶיךָ מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִתְקַע שָׁמָּה בְּשִׁגְעוֹנוֹ, וְיָצָא מְהֵרָה לַעֲלִילוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת, וּמָצָא הוּא כְרֶגַע אֶת־כֶּתֶר הַמְּלוּכָה, וְאַתָּה – אֶת־הַשְּׂרָרָה וְאֶת־בַּת הָרוֹזְנִים אֲשֶׁר אֲלֵיהֶן תַּעֲרֹג… וְהָיָה כִּי־יִשְׁאָלְךָ דּוֹן קִישׁוֹט לְמִכְתָּב מִדּוּלְצִינֵיָה וְאָמָרְתָּ: אָיִן, כִּי לֹא־תֵדַע כְּתֹב הַנַּעֲרָה, וְאוּלָם בְּפִיךָ תַּגִּיד לוֹ בִּשְׁמָהּ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה: כֹּה אָמְרָה גְּבִרְתְּךָ דוּלְצִינֵיָה: מַהֲרָה וְצֵא מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עָצוּר שָׁם וּבוֹא לְהֵרָאוֹת לְפָנַי, פֶּן־תְּאַחֵר וְהִסְתַּרְתִּי אֶת־פָּנַי מִמְּךָ לְעוֹלָמִים.”

וַיִּשְׁמֹר סַנְשׁוֹ אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּלִבּוֹ שָׁמֹר הֵיטֵב לְבִלְתִּי שָׁכְחָם, וַיְבָרֶךְ אֶת־שְׁנֵי הָרֵעִים עַל־עֲצָתָם וְעַל מַחֲשַׁבְתָּם הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יָעֲצוּ עַל־אֲדוֹנוֹ וְעָלָיו, לְבַצַּע מְהֵרָה אֶת־דְּבַר הַמְּלוּכָה, וַיֵּלֶך עַל פִּי צִיּוּנֵי הָעֲנָפִים לְבַקֵּשׁ אֶת־אֲדוֹנוֹ בֵּין הֶהָרִים.

וְהָרֵעִים בָּאוּ בֵינָתַיִם בִּדְבָרִים עִם בְּנֵי הַחֲבוּרָה הַטַּיָּלִים וַיְסַפְּרוּ לָהֶם אֶת־כָּל־מַעֲשֵׂי הָאַבִּיר וְשִׁגְעוֹנוֹ, אֶת הֵעָצְרוֹ בֵּין הֶהָרִים וְגַם אֶת־עֲצָתָם עָלָיו, לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם. וַיִּשְׁמְעוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּשְׁרְקוּ וַיָּנִיעוּ רֹאשׁ, כִּמְעַט לֹא הֶאֱמִינוּ לְשֵׁמַע אֹזֶן, וַיּוֹאִילוּ לִרְאוֹת בְּעֵינֵיהֶם אַחֲרִית חֲזוֹן הַפְּלָאִים אֲשֶׁר מְצָאָם בְּפֶתַע פִּתְאֹם בֵּין הֶהָרִים הָאֵלֶּה. וְהַנַּעֲרָה הַהוֹלֶכֶת אִתָּם הָיְתָה טוֹבַת מַרְאֶה וְטוֹבַת שֶׂכֶל, וְהִיא מְהִירָה וְחָרוּצָה מְאֹד, וַתֹּאמֶר אֶל־הַכֹּהֵן וְאֶל־הַחוֹבֵשׁ:

“אָמְנָם טוֹבָה הַתַּחְבּוּלָה אֲשֶׁר חִבַּלְתֶּם, אַךְ אִם־לֹא שְׁמָעוּנִי וְאִם־כָּשֵׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵיכֶם אֶהְיֶה־נָּא אֲנִי בִּמְקוֹם הַכֹּהֵן כְּנַעֲרָה בַת־מֶלֶךְ הַמְבַקֶּשֶׁת יְשׁוּעָה, וְהָאִישׁ הַזֶּה, בַּעַל הַזָּקָן הַצָּמוּד, יְהִי־לִי כְּנוֹשֵׂא כֵלִים, וּבָאתִי לְבוּשַׁת הָדָר לִפְנֵי הָאַבִּיר וְהִפַּלְתִּי אֶת־תְּחִנָּתִי לְפָנָיו וְדִבַּרְתִּי אֵלָיו כְּכֹל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר. וּבְטוּחָה אֲנִי, כִּי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֵיטִיבָה אֲנִי לַעֲשׂוֹת מֵאַחַד מִכֶּם, כִּי־עַל־כֵּן נַעֲרָה אֲנִי בֶאֱמֶת וּבִגְדֵי חֲמוּדוֹת וְעֲדָיִים עִמִּי בְּמֶלְתַּחְתִּי אֲשֶׁר אֲשִׂימֵם עָלַי, וְגַם הָגֹה הָגִיתִי הַרְבֵּה בְּסִפְרֵי הָאַבִּירִים וְאֵין כָּמוֹנִי יוֹדַעַת אֶת־מִשְׁפְּטֵיהֶם וּמִשְׁפַּט הַנַּעֲרוֹת הָעֲשׁוּקוֹת בְּהַפִּילָן תְּחִנָּה לִפְנֵי אַחַד הָאַבִּירִים…”

וַיִּיטַב דְּבַר הַנַּעֲרָה בְּעֵינֵי כָל־הַהוֹלְכִים וַיַּעֲנוּ פֶה אֶחָד: כֵּן תַּעֲשִׂי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתְּ.

וַתְּמַהֵר דּוֹרוֹתֵּיאָה הוּא שֵׁם הַנַּעֲרָה– וַתּוֹצֵא מִמֶּלְתַּחְתָּהּ חֲלִיפַת בְּגָדִים חֲדָשִׁים, וַתָּשֶׂם עָלֶיהָ שִׂמְלוֹת שֵׁשׁ יְקָרוֹת וְדַקּוֹת מְאֹד, וַתַּעַט מִלְמַעְלָה סַרְבַּל יְרַקְרַק נֶחְמָד לָעֵינַיִם, וַחֲרוּזֵי פְנִינִים וַאֲבָנִים יְקָרוֹת שָׂמָה עָלֶיהָ, וַתִּיף הַנַּעֲרָה בְּבִגְדֵי חֲמוּדוֹתֶיהָ וּבַעֲדָיֶיהָ, וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד בְּעֵינֵי כָל־הַנִּצָּבִים שָׁם, כִּי הָיָה תָאֳרָהּ עַתָּה כְּתֹאַר פְּנֵי אַחַת הַנְּסִיכוֹת. עוֹד הֵם עוֹשִׂים כֹּה וָכֹה – וְסַנְשׁוֹ שָׁב מֵחַפֵּשׂ אֶת־אֲדוֹנוֹ, וַיַּרְא אֶת־הַנַּעֲרָה בְּכָל־הוֹדָהּ וּבְכָל־יִקְרוֹתֶיהָ וַיִּפְעַר פֶּה, וַיְּהִי כְּנִדְהָם מִתִּמָּהוֹן. אַחֲרֵי־כֵן הִתְחַזֵּק וַיִּשְׁאַל אֶת־הַכֹּהֵן:

“מִי הִיא זֹאת? וּמַה־לָּהּ פֹּה?”

“הַנַּעֲרָה הַיָּפָה הַזֹּאת”, עָנָה הַכֹּהֵן אֶת־סַנְשׁוֹ, "הִיא הִיא בַת הַמֶּלֶךְ הָאַדִּיר מִיקוֹמִיקוֹן וְיוֹרֶשֶׁת כִּסְאוֹ, וַתָּבֹא הֵנָּה לְשֵׁם אֲדוֹנֶיךָ הָאַבִּיר, לְהַפִּיל תְּחִנָּה לְפָנָיו לָצֵאת לִישׁוּעָתָהּ וְלָתֵת נְקָמָה בְּאַחַד הָעֲנָקִים הַזֵּידוֹנִים, אֲשֶׁר הֵרַע לָהּ רָעָה גְדוֹלָה: הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי־שֵׁמַע אֲדוֹנֶיךָ וּגְבוּרוֹתָיו הוֹלֵךְ בְּכָל־הַמְּדִינוֹת…

“מְצִיאָה בְעִתָּהּ!” קָרָא סַנְשׁוֹ בְשִׂמְחָה, “עַתָּה יֵצֵא אֲדוֹנִי וְהִכָּה אֶת־הָעֲנָק הָרָע הַהוּא כְּהַכּוֹת אֶת־הָעַכְבָּר, וְלָקַח אֶת־בַּת־הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה, וְכָל־מַלְכוּתָהּ תִּפֹּל בְּיָדוֹ לְנַחֲלָה. אָז יִזְכֹּר אֲדוֹנִי לַטּוֹב גַּם אֶת־מְשָׁרְתוֹ הַנֶּאֱמָן וְשָׂמַנִי לְשַׂר וּלְקָצִין וִישׁוּעָתִי לֹא־תְאַחֵר עוֹד, הַאַף־אֵין זֹאת? וְאוּלָם – הוֹסִיף סַנְשׁוֹ וַיִּשְׁאַל אֶת־הַכֹּהֵן – מַה שֵׁם בַּת־הַמֶּלֶךְ הַזֹּאת?”

“שְׁמָהּ”, עָנָה הַכֹּהֵן, “מִיקוֹמִיקוֹנָה, כְּשֵׁם מְדִינַת מַלְכוּתָהּ. וַאֲשֶׁר לֵאדוֹנֶיךָ וּלְנִשּׂוּאָיו עִם־הַנְּסִיכָה הַזֹּאת – הֱיֵה בָטוּחַ, סַנְשׁוֹ, כִּי כְּכֹל אֲשֶׁר־בְּיָדִי אֶעֲשֶׂה לְהָחִישׁ אֶת־הַדָּבָר. אֲבָל הַגֶּד־נָא לִי: הֲרָאִיתָ אֶת־אֲדוֹנֶיךָ? הֲשָׁלוֹם לוֹ?”

“אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּכָה רָאוּהוּ!” עָנָה סַנְשׁוֹ בְּעֶצֶב, “מָצָאתִי אֶת־אֲדוֹנִי וְהִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ עָרֹם חֶצְיוֹ, רַק כֻּתָּנְתּוֹ הָאַחַת עָלָיו, בְּשָׂרוֹ כָּחַשׁ מִצּוֹם, פָּנָיו נֶהֶפְכוּ לְיֵרָקוֹן וְכָל־עוֹד נַפְשׁוֹ בוֹ. וַיְהִי בְּאָמְרִי אֵלָיו אֶת אֲשֶׁר־שָׂם אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן בְּפִי, וַיַּעֲנֵנִי, כִּי לֹא־יָמוּשׁ מִן־הַמָּקוֹם עַד אִם־עָשָׂה אֶת־הַגְּדוֹלוֹת, אֲשֶׁר תַּהֲפֹכְנָה אֶת־לֵב דּוּלְצִינֵיָה לְטוֹבָה עָלָיו. כָּזֹאת וְכָזֹאת רָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי וְאוֹתָהּ בָּאתִי לְהַגִּיד לָכֶם, וְאַתֶּם דְּעוּ וּרְאוּ מַה־תַּעֲשׂוּ לֵאדוֹנִי, כִּי יָרֵא אֲנִי פֶּן־יִמָּשֵׁךְ הַדָּבָר עוֹד יָמִים – וְלֹא תְהִי לֵאדוֹנִי לְדוֹן קִישׁוֹט כָּל־תְּרוּפָה, וּמִי יוֹדֵעַ אִם־יִצְלַח עוֹד לִמְלוּכָה עַד־עוֹלָם.”

וַיְנַחֲמֵהוּ הַכֹּהֵן וַיֹּאמַר: “עַתָּה תִרְאֶה אֶת אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה.”

וַתְּמַהֵר דּוֹרוֹתֵּיאָה וַתֵּשֶׁב עַל פִּרְדַּת הַכֹּהֵן, וְהַחוֹבֵשׁ חִזֵּק אֶת־זְקָנוֹ לִלְחָיָיו, וַיִּכּוֹנוּ לָלֶכֶת אֶל־מְקוֹם הָאַבִּיר. וַיְצַו הַכֹּהֵן אֶת־סַנְשׁוֹ לֵאמֹר: נְחֵה אֶת־הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה וַהֲבִיאֵם אֶל־אֲדוֹנֶיךָ. אֶפֶס הִשָׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר אֶת־פִּיךָ לְבִלְתִּי יִוָּדַע לֵאדוֹנֶיךָ סוֹד הַחוֹבֵשׁ, כִּי אִם־יִוָּדַע – וְהוּפְרָה כָּל־מַחֲשַׁבְתֵּנוּ הַטּוֹבָה עָלֶיךָ וְעַל־אֲדוֹנֶיךָ.

וְאַחֲרֵי־כֵן פָּנָה אֶל־דּוֹרוֹתֵּיאָה וַיּוֹרֶנָּה בַעֲצָתוֹ, לְמַעַן תֵּדַע לְהִזָּהֵר בְּתַפְקִידָהּ וְלֹא יַכְשִׁילֶנָּה פִּיהָ. וַיָּקוּמוּ דּוֹרוֹתֵּיאָה וְנוֹשֵׂא כֵלֶיהָ הַחוֹבֵשׁ לָלֶכֶת וְסַנְשׁוֹ הוֹלֵךְ עִמָּם לַנְחוֹתָם הַדָּרֶךְ, אַךְ יֶתֶר הַאֲנָשִׁים נִשְׁאֲרוּ בִמְקוֹמָם,יוֹשְׁבִים וּמְחַכִּים לְאַחֲרִית דָּבָר.

מִקֵּץ רֶבַע שָׁעָה הֶעֱמִיקוּ הָרוֹכְבִים לָבוֹא אֶל־בֵּין הֶהָרִים. וַתֵּרֶא דוֹרוֹתֵּיאָה מֵרָחוֹק כְּמַרְאֵה אִישׁ עוֹמֵד בֵּין רֻכְסֵי הַצּוּרִים וַהֲדוּרֵיהֶם. וַיְהִי אַךְ־נוֹדַע לָהּ מִפִּי סַנְשׁוֹ כִּי הוּא הָאַבִּיר דּוֹן קִישׁוֹט, וַתִּדְפֹּק אֶת־פִּרְדָּתָהּ וַתְּרִיצֶהָ לְעֻמָּתוֹ, וְהַחוֹבֵשׁ הַגַּלָּב בַּעַל הַזָּקָן מְדַלֵּג עַל־פִּרְדּוֹ אַחֲרֶיהָ. הֵם בָּאוּ עַד דּוֹן קִישׁוֹט, וְנוֹשֵׂא הַכֵּלִים קָפַץ מֵעַל פִּרְדּוֹ וַיֶּחֱרַד אֶל־גְּבִרְתּוֹ לִתְמֹךְ בָּהּ לְהוֹרִידָהּ. וַתְּמַהֵר וַתֵּרֶד מֵעַל הַפִּרְדָּה בִּקְפִיצָה אַחַת קַלָּה וַתִּתְנַפֵּל לְרַגְלֵי הָאַבִּיר. וַיַּחֲזֵק בָּהּ לְהֲקִימָה מִן־הָאָרֶץ, וַתְּהִי כִמְמָאֶנֶת וַתֹּאמַר:

“אֲדוֹנִי הָאַבִּיר אַמִּיץ הַלֵּב וְגִבּוֹר הֶחָיִל! חֵי נַפְשְׁךָ אִם־אָקוּם מִכְּרֹעַ עַל־בִּרְכַּי עַד אִם־הִטִּיתָ אֵלַי אֶת־חַסְדְּךָ וְאֶת־רוּחֲךָ הַנְּדִיבָה וְשָׁמַעְתָּ לִתְחִנַּת אֲמָתְךָ הַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר אֵין כָּמוֹהָ אֻמְלָלָה וְעֲשׁוּקָה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. מִמְּדִינָה רְחוֹקָה בָּאתִי הֵנָּה אֶל־אֲדוֹנִי לְשֵׁמַע גְּבוּרוֹתֶיךָ, וּמִיָּדְךָ הַחֲזָקָה אֲבַקֵּשׁ יְשׁוּעָה וּמַחֲסֶה.”

“בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, גְּבִרְתִּי”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “כִּי לֹא־אֶעֱנֵךְ דָּבָר עַד אִם־קַמְתְּ מֵעַל הָאָרֶץ.”

“וַאֲנִי”, אָמְרָה הַנַּעֲרָה הַמִּתְנַפֶּלֶת, “פֹּה אֶשְׁתַּטְּחָה לְרַגְלֵי אֲדוֹנִי עַד אִם־יִשָּׂא פָנַי וְשָׁמַע בְּקוֹל תַּחֲנוּנַי וְנָתַן לִי אֶת־שְׁאֵלָתִי.”

“שְׁאֵלָתֵךְ תִּנָּתֶן־לָךְ”, עָנָה הָאַבִּיר, “אִם אַךְ־אֵין בָּהּ שֶׁמֶץ רָעָה לְאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וּמַעַל בַּנֶּפֶשׁ הָאֲהוּבָה הַהִיא אֲשֶׁר בְּיָדָהּ הַמַּפְתֵּחַ לְלִבִּי וּלִפְדוּת נַפְשִׁי.”

עַד־כֹּה וָכֹה – וְסַנְשׁוֹ נִגַּשׁ אֶל־אֲדוֹנוֹ וַיִּלְחַשׁ בְּאָזְנוֹ:

“אֲדוֹנִי, אַל־נָא תִמָּנַע מֵעֲשׂוֹת אֶת־שְׁאֵלָתָהּ, כִּי כָּמוֹהָ כְאָיִן: אֵין לְךָ בִּלְתִּי אִם־לַהֲרֹג אֶת־אַחַד הָעֲנָקִים הַגְּדוֹלִים. וְהַנַּעֲרָה הַמִּתְחַנֶּנֶת לָךְ –הֲלֹא הִיא הַמַּלְכָּה מִיקוֹמִיקוֹנָה, מוֹשֶׁלֶת הַמְּדִינָה הַגְּדוֹלָה מִיקוֹמִיקוֹן אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כּוּשׁ.”

“וּתְהִי מִי”,אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “אֲנִי אֶת־חוֹבָתִי וְאֶת־תַּפְקִידִי אֲמַלֵּא!” וְאַחַר פָּנָה אֶל־הַנַּעֲרָה וַיֹּאמַר:“הִנְנִי נוֹטֶה לָךְ, גְּבֶרֶת עֲדִינָה וִיפֵיפִיָּה, אֶת־חַסְדִּי! קוּמִי אֵפוֹא וְהֹודִיעִינִי מַה־שְּׁאֵלָתֵךְ – וְתִנָּתֶן לָךְ.”

“שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי: יֵלֶךְ־נָא אֲדוֹנִי כְרֶגַע אַחֲרֵי אֲמָתוֹ וְאַל־נָא יֵצֵא לִקְרַאת כָּל־עֲלִילָה חֲדָשָׁה עַד אִם־נְקָמַנִי מֵאוֹיְבִי, אֲשֶׁר עֲשָׁקַנִי וַיִּקַּח אֶת־מַמְלַכְתִּי וְנַחֲלַת אָבִי מִיָּדִי.”

“הִבְטַחְתִּי וַאֲקַיֵּמָה!” קָרָא הָאַבִּיר, "הִנָּחֲמִי אֵפוֹא, גְּבֶרֶת עֲדִינָה, כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתֵךְ לָבוֹא. אֲנִי אֲנִי אֲדַכֵּא זְרוֹעַ עוֹשְׁקַיִךְ וַהֲשִׁיבוֹתִי לָךְ בְּיָדִי הַחֲזָקָה וּבְעֶזְרַת אֱלֹהִים אֶת־מַמְלֶכֶת אֲבוֹתַיִךְ וְאֶת־כִּסְאָם. קוּמִי אֵפוֹא וְנֵצֵא כְרֶגַע לְדַרְכֵּנוּ, כִּי “בַעֲקֵב הַהִתְרַשְּׁלוּת אוֹחֶזֶת הַסַּכָּנָה.”

וַתַּחֲזֵק הַנַּעֲרָה בְיָדוֹ לְנַשְּׁקָהּ, וְאוּלָם הָאַבִּיר בְּעַנְוַת רוּחוֹ מְנָעָהּ מֵעֲשׂוֹת זֹאת, וַיְהִי לְהֶפֶךְ כִּי־מִהֵר לַהֲקִימָהּ מִן־הָאָרֶץ וְגַם אָצַל לָהּ בִּשְׂפָתָיו נְשִׁיקַת חֲנִינָה וּנְדִיבוּת. וַיָּאֶץ בְּסַנְשׁוֹ לַחֲבשׁ אֶת־רוֹסִינַנְטֵי וּלְהוֹרִיד אֶת־הַמַּדִּים וְאֶת־הַנֶּשֶׁק מִן־הָעֵץ אֲשֶׁר הֵם תְּלוּיִים שָׁם לְנֵס וּלְמוֹפֵת כִּשְׁלַל גִּבּוֹרִים. וַיַּעַשׂ סַנְשׁוֹ אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּרֶגַע אֶחָד. וַיְהִי כִּלְבשׁ הָאַבִּיר אֶת־מַדָּיו – וַתְּפַעֲמֵהוּ רוּחַ־גְּבוּרָה וַיִּקְרָא:

“עַתָּה אֵצֵא לְיֵשַׁע הַגְּבֶרֶת הַזֹּאת, וִיהִי אֱלֹהִים עִם־זְרוֹעִי!”

וְהַחוֹבֵשׁ עוֹדֶנּוּ כּוֹרֵעַ עַל־בִּרְכָּיו, חָרַד לִזְקָנוֹ הַצָּמוּד, פֶּן־יִשַּׁל, וּמִתְאַפֵּק בְּכָל־כֹּחוֹ מִצְּחוֹק. וַיְהִי בִרְאוֹתוֹ כִּי־נֵאוֹת הָאַבִּיר לָלֶכֶת, וַיָּקָם מִכְּרֹעַ וַיִּתְמֹךְ בְּיַד הַנַּעֲרָה, וְהוּא וְהָאַבִּיר הוֹשִׁיבוּהָ עַל־הַפִּרְדָּה. אָז יַעֲלֶה הָאַבִּיר עַל־סוּסוֹ גַּם־הוּא וְהַחוֹבֵשׁ יָשַׁב עַל־פִּרְדּוֹ, וַיֵּצְאוּ כֻלָּם לְדַרְכָּם. רַק סַנְשׁוֹ לְבַדּוֹ הָלַךְ מִכָּל־הַחֲבוּרָה בְּרַגְלָיו וַיָּבֹא לְפָנָיו שֵׁנִית זֵכֶר חֲמוֹרוֹ הַגָּנוּב, וַיֵּאָנַח, וְאוּלָם רוּחוֹ לֹא־נָפַל עָלָיו, כִּי־רָאָה עַיִן בְּעַיִן אֶת אֲשֶׁר הִצְלִיחַ אֱלֹהִים אֶת־דֶּרֶךְ אֲדוֹנוֹ, וְעוֹד אַחַת מְעַט וְלָקַח לוֹ אֲדוֹנוֹ אֶת־בַּת־הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה וּמַמְלֶכֶת מִיקוֹמִיקוֹן תִּכּוֹן בְּיָדוֹ, וְשָׂמָהוּ שָׁם דּוֹן קִישׁוֹט לְשַׂר וּלְקָצִין. אָמְנָם יֵשׁ עוֹד לְהִתְעַצֵּב עַל־דָּבָר קָטָן אֶחָד: מְדִינַת מִיקוֹמִיקוֹן הֲלֹא הִיא בְאֶרֶץ כּוּשׁ וְיוֹשְׁבֶיהָ הָעֲתִידִים לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כֻּלָּם שְׁחוֹרֵי בָשָׂר הֵם. וְאוּלָם גַּם־לַחֶסְרוֹן הַזֶּה יֵשׁ תַּקָּנָה: הַעֲבֵר יַעֲבִיר אוֹתָם בָּאֳנִיּוֹת אֶל־אֶרֶץ אַחֶרֶת וּמְכָרָם שָׁם בְּכֶסֶף מָלֵא עוֹבֵר לַסּוֹחֵר. בֵּינָתַיִם יָצְאוּ הַהוֹלְכִים מִבֵּין רֻכְסֵי הֶהָרִים, וַיִּגָּלוּ בַמִּישׁוֹר, וַיִּרְאוּ אוֹתָם הַכֹּהֵן וְהַנִּשְׁאָרִים אִתּוֹ מֵרָחוֹק, וַיִּסָּתְרוּ בֵּין הַשִּׂיחִים וַיַּבִּיטוּ אַחֲרֵיהֶם. וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן: אִם־יַעֲבֹר עָלֵינוּ דּוֹן קִישׁוֹט וּמְצָאָנוּ פִתְאֹם – וְנוֹדְעָה לוֹ כָּל־מְזִמָּתֵנוּ; הָבָה נֵצְאָה־נָּא מִן־הַמַּחֲבוֹאִים וְנֵלְכָה לִקְרָאתוֹ וּרְאִיתֶם מָה אֶעֱשֶׂה. וַיֵּצְאוּ וַיַּעַמְדוּ בְצֵלַע אַחַד הַסְּלָעִים. וַיְהִי אַךְ־הִקְרִיב דּוֹן קִישׁוֹט לָבוֹא, וַיֵּצֵא הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד לְעֻמָּתוֹ, וַיְהִי כְּמִתְבּוֹנֵן בְּפָנָיו וּמִשְׁתָּאֶה, מַחֲרִישׁ לָדַעַת: הֲדוֹן קִישׁוֹט הוּא זֶה אִם־לֹא. וְאַחֲרֵי הִתְמַהְמְהוֹ כֹה – וַיְהִי כְּאִלּוּ הִכִּיר פִּתְאֹם אֶת אֲשֶׁר לְפָנָיו, וַיָּרָץ לִקְרַאת דּוֹן קִישׁוֹט, פּוֹשֵׁט כְּנֶגְדּוֹ זְרוֹעוֹתָיו לְחַבֵּק וְקוֹרֵא בְּשִׂמְחָה רַבָּה:

“הֶאָח! מִי מִלֵּל, מִי פִלֵּל, כִּי־יִקָּרֶה לְפָנַי פֹּה גְּאוֹן הָאַבִּירוּת, כְּלִיל הַתִּפְאֶרֶת וְהַכָּבוֹד, שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן לָאֻמְלָלִים, הָאַבִּיר מִכָּל־הָאַבִּירִים, הֲלֹא הוּא כְבוֹד שֵׁם תִּפְאַרְתּוֹ בֶּן־עִירִי וּמוֹלַדְתִּי דּוֹן קִישׁוֹט הַלַּמַּנְשִׁי!”

וּבְאָמְרוֹ כֹה –וַיִּלְפֹּת אֶת־רֶגֶל דּוֹן קִישׁוֹט הַשְּׂמָאלִית וַיְחַבְּקֶנָּה.

וַיִּשְׁתּוֹמֵם מְאֹד דּוֹן קִישׁוֹט לְדִבְרֵי הָאִישׁ וּלְמַעֲשֵׂהוּ. וַיִּתְבּוֹנֵן בּוֹ, לָדַעַת מִי הוּא, וַיְהִי כִּי הִכִּירוֹ – וַיֶּרֶב הִשְׁתּוֹמֵם, כִּי לְפֶתַע הָיְתָה הַפְּגִישָׁה, וַיִּתְחַזֵּק לָרֶדֶת מֵעַל סוּסוֹ, לְמַעַן שִׂים כָּבוֹד לְרֵעֵהוּ, וְלֹא נְתָנוֹ הַכֹּהֵן. וַיֹּאמֶר לוֹ דּוֹן קִישׁוֹט:

“הַנִּיחָה לִּי, אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן, וְאֵרֵדָה; הַאֲנִי אֶרְכַּב עַל- הַסּוּס וְאִישׁ הַכָּבוֹד אֲשֶׁר כָּמוֹךָ יֵלֵךְ בְּרַגְלָיו? לֹא יֵעָשֶׂה כֵן!”

וְלֹא אָבָה הַכֹּהֵן שְׁמֹעַ לוֹ, וַיְהִי כְמִתְעַנֵּו וַיֹּאמַר:

“לֹא וָלֹא, אֲדוֹנִי הֲדַר הָאַבִּירִים! אַתָּה תִרְכַּב, וּלְךָ נָאֶה לִרְכֹּב, כִּי בְּצֵאתְךָ עַל סוּס רְכוּבְךָ– וְחוֹלְלָה יְמִינְךָ גְּבוּרוֹת וְתַעֲצוּמוֹת, וְאוּלָם אֲנִי עַבְדְּךָ הַכֹּהֵן מִי אָנִי וּמָה אָנִי? רַב לִי אִם אֶחָד מֵאֲנָשֶׁיךָ יוֹאִיל לְצַמְצֵם לִי מָקוֹם צַר מֵאֲחוֹרָיו עַל־גַּב הַפֶּרֶד – וּמָצָא לִי כְדֵי מוֹשָׁבִי, אִם־אַךְ לֹא אֱהִי עָלָיו לְמַשָּׂא.”

“עַל־לִבִּי לֹא־עָלָה הַדָּבָר הַזֶּה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וּבָטוּחַ אֲנִי, כִּי גְבִרְתֵּנוּ בַת־הַמֶּלֶךְ בְּחִבָּתָהּ הָרַבָּה אֵלַי תְּצַו אֶת־נוֹשֵׂא כֵלֶיהָ לְפַנּוֹת לְךָ מְקוֹמוֹ עַל- הַפֶּרֶד וְהוּא יֵשֵׁב מֵאֲחוֹרֶיךָ, אִם אַךְ־תּוּכַל הַבְּהֵמָה עֲמֹד בִּשְׁנֵיכֶם.”

"לְפִי אֹמֶד דַּעְתִּי, יָכֹל תּוּכָל! אָמְרָה הַנַּעֲרָה, “וְיוֹדַעַת אֲנִי כִּי נוֹשֵׂא כֵלַי גַּם־הוּא יֶהְדַּר פְּנֵי כֹהֵן וּפִנָּה אֶת־מְקוֹמוֹ לְרֵעַ אֲדוֹנִי גַּם בְּטֶרֶם יְצֻוֶּה.”

“אֱמֶת וְנָכוֹן!” נַעֲנָה הַחוֹבֵשׁ, וַיְמַהֵר וַיֵּרֶד מֵעַל פִּרְדּוֹ.

וְהַכֹּהֵן לֹא סֵרַב עוֹד וַיְמַהֵר וַיַּעַל עַל־הַפֶּרֶד. וַיְהִי בַּעֲלוֹת אַחֲרָיו הַחוֹבֵשׁ – וַיִּתְרוֹמֵם הַפֶּרֶד וַיִּבְעָט, וַיִּפֹּל הַחוֹבֵשׁ אַרְצָה, וּבְנָפְלוֹ נִתַּק הַזָּקָן וַיִּתְגּוֹלֵל בֶּעָפָר. וַיְמַהֵר הַחוֹבֵשׁ וַיְכַס לְחָיָיו בְּכַפָּיו,וַיִּקְרָא: “אוֹי, אוֹי, שִׁנַּי, שִׁנַּי! הַפֶּרֶד הִפִּיל שְׁתַּיִם מִשִׁנַּי הַתַּחְתּוֹנוֹת!” וְהוּא עָשָׂה כֵן בְּעָרְמָה, לְמַעַן לֹא־יִרְאֶה דוֹן קִישׁוֹט בְּצֶלֶם פָּנָיו וְהִכִּירוֹ. כִּרְאוֹת דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־הַזָּקָן מוּטָל עַל־הָאָרֶץ בָּדָד, בְּלִי בְעָלִים, וַיִּקְרָא בְתִמָּהוֹן:

“חֵי אֱלֹהִים, כִּי נַעֲשָׂה בָזֶה לְעֵינֵינוּ אוֹת וּמוֹפֵת גָּדוֹל! הַזָּקָן הִנֵּה זֶה נֶעֱקַר וּדְמוּת לוֹ כִּדְמוּת זָקָן גָּדוּעַ בְּיָדָיִם.”

וְהַכֹּהֵן מִהֵר לָבוֹא לְעֶזְרַת הַחוֹבֵשׁ וַיָּרֶם אֶת הַזָּקָן הַזָּנָב מֵעַל הָאָרֶץ, וַיָּכָף אֶת־רֹאשׁ הַחוֹבֵשׁ אֶל־לִבּוֹ, וַיְהִי כִּמְלַחֵשׁ עָלָיו בִּשְׂפָתָיו וּמְמוֹלֵל בְּאֶצְבְּעוֹתָיו הֵנָּה וָהֵנָּה, בְּאָמְרוֹ:

“יוֹדֵעַ אֲנִי לַחַשׁ אֶחָד, אֲשֶׁר כֹּחַ בּוֹ לְהַצְמִיד זְקָנִים תְּלוּשִׁים אֶל מְקוֹמָם הָרִאשׁוֹן.” וְאַף אָמְנָם, אַךְ־כִּלָּה לִלְחשׁ – וְהִנֵּה נִצְמַד הַזָּקָן וַיְהִי כְבָרִאשׁוֹנָה. וַיִּתְפַּלֵּא הָאַבִּיר הַפְלֵא וָפֶלֶא, וַיֹּאמֶר אֶל־הַכֹּהֵן:

“בְּהִמָּצֵא לָנוּ שָׁעָה פְּנוּיָה וְלִמַּדְתַּנִי אֶת־הַלַּחַשׁ הַזֶּה, כִּי, לְדַעְתִּי אָנִי, כֹּחַ לוֹ גַּם לְרַפֵּא פְצָעִים, כִּי אֵין זָקָן תָּלוּשׁ בְּלִי־פָצַע.”

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה קָמוּ כָל־בְּנֵי הַחֲבוּרָה וַיֵּלְכוּ לְמַסָּעָם יַחְדָּו.

וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט אֶל־הַכֹּהֵן:

“עַתָּה יַגֶּד־נָא לִי כְּבוֹד כְּהֻנָּתְךָ אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ בָּאתָ הֲלֹם? וּמַה־לְּךָ פֹה בַּמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה?” “לֹא אֲכַחֵד מִמְּךָ, אֲדוֹנִי, אֶת־הָרָעָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנִי”, עָנָה הַכֹּהֵן הֶעָרוּם, “הָלֹךְ הָלַכְנוּ אֲנִי וְרֵעֵנוּ, הַחוֹבֵשׁ נִיקוֹלַס, לְשִׂיבִילְיָה לָקַחַת מִשָּׁם אֶת־הַכֶּסֶף אֲשֶׁר נָפַל לִי בִירֻשָּׁה מֵאֵת קְרוֹבִי הֶעָשִׁיר, וַיְהִי בְעָבְרֵנוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּפְּלוּ עָלֵינוּ שׁוֹדְדִים וַיַּצִּיגוּנוּ רֵיקָם. וְהַנִּפְלָא בְּכָל־הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה כִּי הַשּׁוֹדְדִים הָהֵם הִנָּם, לְפִי הַשְּׁמוּעָה, מֵאֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר עָבְרוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וּפָרָשׁ אֶחָד עַז־נֶפֶשׁ מֵעוֹבְרֵי אֹרַח קָם עַל־פְּקִידֵיהֶם וַיְגָרְשֵׁם וְאֶת כָּל־הָאֲסִירִים שִׁלַּח לַחָפְשִׁי. אֵין זֹאת כִּי אִם־מְשֻׁגָּע הַפָּרָשׁ הַהוּא אוֹ זֵד וְנָבָל כְּמוֹהֶם, כִּי מִי־זֶה יָעֵז לְהָרִים יָד בְּמִשְׁפְּטֵי הַמֶּלֶךְ וּפְקִידָיו? וּמִי־זֶה אַכְזָר וְשִׁלַּח אֶת־הַזְּאֵב בְּעֶדְרֵי־צֹאן?”

וְסַנְשׁוֹ שָׁמַע אֶת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּעַן חֶלְקוֹ אַף־הוּא:

“לָמָה אֲכַחֵד אֶת־הָאֱמֶת מֵאֲדוֹנִי הַכֹּהֵן? הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת־הַגְּבוּרָה הַהִיא –אֲדוֹנִי הוּא וְלֹא אַחֵר. וַאֲנִי אָמְנָם הַעִידוֹתִי בוֹ מֵרֹאשׁ, כִּי אֵין שֹׁוֶה לְשַׁלְּחָם חָפְשִׁים, כִּי־עַל־כֵּן פּוֹשְׁעִים וְחַטָּאִים הֵם, כְּכָל־אַחֵיהֶם הַגּוֹלִים לַעֲבוֹדַת פָּרֶךְ.”

“דֹּם אֱוִיל!” צָעַק דּוֹן קִישׁוֹט בְּחֵמָה, “אַל לָאַבִּירִים הַפְלוֹת בֵּין אִישׁ לְאִישׁ בַּעֲשׂוֹתָם אֶת־חוֹבַת תַּפְקִידָם, וְאַל לָהֶם חֲקֹר וּדְרשׁ, אִם־בְּמִשְׁפָּט וְאִם לֹא בְּמִשְׁפָּט יִתְעַנֶּה הַמִּתְעַנֶּה. הָחִישׁ יֶשַׁע וּפְדוּת לְאַסִּירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל אֲשֶׁר־יִמְצָא בַדָּרֶךְ – זֹאת תּוֹרַת הָאַבִּיר! וְאִם לֹא־טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינֵי מִי שֶׁהוּא – יְהִי כְבוֹד אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן מֻנָּח בִּמְקוֹמוֹ – וְאוּלָם הָאִישׁ הַהוּא מֵעִיד בְּנַפְשׁוֹ, כִּי לֹא־יָדַע בְּמִשְׁפְּטֵי הָאַבִּירִים בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ.”

וַתֵּרֶא דוֹרוֹתֵּיאָה אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט מִתְרַגֵּז וַתָּסֵב בְּחָכְמָה אֶת־הַשִּׂיחָה אֶל עִנְיָן אַחֵר וַחֲמַת דּוֹן קִישׁוֹט שָׁכָכָה. עוֹד הַנַּעֲרָה מַרְבָּה שִׂיחָה – וְהִנֵּה אִישׁ אֶחָד כְּמַרְאֵה צוֹעֲנִי בָּא מִנֶּגֶד וְרוֹכֵב עַל־חֲמוֹר. וּבְטֶרֶם יִקְרַב הָרוֹכֵב –וַיַּכִּירֵהוּ סַנְשׁוֹ, אוֹתוֹ וְאֶת הַחֲמוֹר, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּשְׁאָג:

“אִי גַנָּב בֶּן־גַּנָּב! אִי עוֹכֵר בֵּיתִי! הָשִׁיבָה לִּי כְרֶגַע אֶת־אוֹצָרִי! הָשִׁיבָה אֶת־בָּבַת עֵינִי! אֶת־נַפְשִׁי הָשֵׁב לִי! בְּרַח לְךָ, בְּלִיַּעַל, נוּסָה, נוּסָה, בֶּן־נְבָלָה וּשְׁפָלָה!”

וְהָאִישׁ הָרוֹכֵב –הוּא הַגַּנָּב פַּסַּמּוֹנְטִי, אֲשֶׁר הִתְחַפֵּשׂ לְצוֹעֲנִי – רָאָה כִּי רַבִּים הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִם־סַנְשׁוֹ, וַיִּירָא לְנַפְשׁוֹ, וַיִּקְפֹּץ מֵעַל הַחֲמוֹר וַיָּנָס כַּצֶּבִי. וַיֶּחֱרַד סַנְשׁוֹ לִקְרַאת חֲמוֹרוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיְנַשֶּׁק־לוֹ וַיֹּאמַר:

“הֲשָׁלוֹם לְךָ, מַחְמַל נַפְשִׁי, הֲשָׁלוֹם לְךָ, מְשׂוֹשׂ חַיָּי? אֵיפֹה הָיִיתָ וּמַה־מַּעֲשֶׂיךָ רֵעַ נְעוּרָי?” וְהַחֲמוֹר עָמַד דּוּמָם וַיִּתֵּן אֶת־צַוָּארוֹ לְחִבּוּק וְאֶת־לִסְתוֹתָיו לִנְשִׁיקוֹת. וַיִּגְּשׁוּ כָּל־בְּנֵי הַחֲבוּרָה לְבָרֵךְ אֶת־בַּעַל הַשִּׂמְחָה בְּשׁוּב אֵלָיו גְּנֵבָתוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו דּוֹן קִישׁוֹט:

“וְאַף גַּם־זֹאת, אַחֲרֵי הוּשַׁב אֵלֶיךָ גְּנֵבָתְךָ, אֲנִי לֹא אָשִׁיב אֶת־דְּבָרַי, וּשְׁלשֶׁת הָעֲיָרִים אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, לְךָ יִהְיוּ.”

וַיְבָרֵךְ סַנְשׁוֹ אֶת־אֲדוֹנוֹ, וּבְנֵי הַחֲבוּרָה הָלְכוּ לְדַרְכָּם הָלְאָה. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בָּעֶרֶב בָּאוּ אֶל־בֵּית הַמָּלוֹן, הוּא הַפֻּנְדָּק אֲשֶׁר יָצָא מִשָּׁם הַכֹּהֵן וְהַחוֹבֵשׁ לְבַקֵּשׁ אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט, וַיַּעַמְדוּ בְּנֵי הַחֲבוּרָה בַּפֻּנְדָּק הַהוּא וַיָּנוּחוּ שָׁם.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה: הָאַבִּיר דּוֹן קִישׁוֹט הָרַג אֶת־הָעֲנָק צוֹרֵר בַּת הַמֶּלֶךְ מִיקוֹמִיקוֹנָה.    🔗

וַיַּרְא הַפֻּנְדָּקִי כִּי־בָאוּ דוֹן קִישׁוֹט וְסַנְשׁוֹ, וַיֵּצֵא לִקְרָאתָם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ וַיִּשְׂמְחוּ עַל־הַבָּאִים שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיְבָרְכוּם לְשָׁלוֹם. וַיָּשֶׂם לוֹ הָאַבִּיר הֲדַר פָּנִים וְרוּם עֵינַיִם, וּבְכָל־זֹאת שָׁעָה אֶל־בִּרְכָתָם, וַיְצַו לְהָכִין לוֹ מִטָּה, אֲשֶׁר תִּיטַב הַפַּעַם מִבָּרִאשׁוֹנָה. וַתֹּאמֶר בַּעֲלַת הַבַּיִת: כַּאֲשֶׁר יִיטַב הַשָּׂכָר כֵּן תִּיטַב הַמִּטָּה. וַיַּבְטַח הָאַבִּיר לְשַׁלֵּם הַפַּעַם שְׂכַר מְלוֹנוֹ בְּכֶסֶף מָלֵא. וַיָּכִינוּ לוֹ אֶת־הַמִּטָּה בָּעֲלִיָּה הַהִיא אֲשֶׁר־לָן שָׁם בַּתְּחִלָּה, וַיַּעַל שָׂמֵחַ וַיִּשְׁכַּב, כִּי הָיָה עָיֵף מְאֹד, כֻּלּוֹ רְצוּץ בָּשָׂר וָרוּחַ, וְכָל־עַצְמוֹתָיו שָׁאֲלוּ מְנוּחָה.

וְסַנְשׁוֹ עָלָה אַחֲרָיו גַּם־הוּא, וַיְהִי עִם־אֲדוֹנָיו בָּעֲלִיָּה. וְיֶתֶר בְּנֵי הַחֲבוּרָה נִשְׁאֲרוּ לָשֶׁבֶת בַּבַּיִת מִתַּחַת וַיַּרְבּוּ שִׂיחַ בְּכֹל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָם.

וַיְהִי בִּהְיוֹת דּוֹן קִישׁוֹט וְסַנְשׁוֹ בָּעֲלִיָּה לְבַדָּם, וַיֵּשֶׁב הָאַבִּיר עַל־מִטָּתוֹ וַיִּקְרָא:

“סַנְשׁוֹ, סַנְשׁוֹ!”

“הִנֵּנִי!” עָנָה נוֹשֵׂא הַכֵּלִים.

"סַנְשׁוֹ,יְדִידִי ", אָמַר הָאַבִּיר בְּקוֹל רַךְ וַיְהִי כְּמִתְחַנֵּן, “עַתָּה, בְּאֵין אִישׁ עִמָּנוּ, הֲלֹא תְסַפֵּר לִי אֵת כָּל־אֲשֶׁר רָאִיתָ בְדוּלְצִינֵיָה. הַגֶּד־נָא לִי: מָתַי רָאִיתָ אוֹתָהּ? אֵיֹפה? אֵיכָכָה? מֶה עָשְׂתָה בָּעֵת הַהִיא? מָה אָמַרְתָּ לָהּ? וּמֶה עָנָתְךָ? וּמֶה הָיָה מַרְאֵה פָנֶיהָ בְּקָרְאָהּ אֶת־מִכְתָּבִי? אָנָּא, אַל־נָא תְסַפֵּר לִי בִּלְתִּי אִם־אֶת־הָאֱמֶת. לֹא תוֹסִיף וְלֹא תִגְרָע.”

“אֲדוֹנִי”, אָמַר סַנְשׁוֹ וַיְהִי כְּאָשֵׁם, “מוֹדֶה וּמִתְוַדֶּה אֲנִי, כִּי אֶת־הַמִּכְתָּב לֹא־מָסַרְתִּי לָהּ כְּלָל, יַעַן וּבְיַעַן לֹא־הָיָה בְיָדִי כָל־מִכְתָּב.”

“אֱמֶת דִּבַּרְתָּ, סַנְשׁוֹ, מִקֵּץ יוֹמַיִם אַחֲרֵי לֶכְתְּךָ מֵעִמִּי שַׂמְתִּי יָדִי בְּחֵיקִי וּרְאֵה־זֶה מָצָאתִי שָׁם אֶת־סֵפֶר הַזִּכָּרוֹן אֲשֶׁר־כָּתַבְתִּי בוֹ אֶת־הָאִגֶּרֶת. הַדָּבָר הַזֶּה הִדְאִיב אֶת־רוּחִי מְאֹד, כִּי לֹא יָדַעְתִּי מַה־תַּעֲשֶׂה בְּבוֹאֲךָ לְדוּלְצִינֵיָה וְהָאִגֶּרֶת אֵין עִמָּךְ.”

“יָדַעְתִּי אֶת דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת עַל־פֶּה”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “וְכֹהֵן הַכְּפָר הֶעֱלָה אוֹתָם מִפִּי עַל־הַגִּלָּיוֹן מִלָּה בְּמִלָּה.”

“הֱטִיבוֹתָ לַעֲשׂוֹת”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “עַתָּה הוֹסִיפָה לְסַפֵּר: וּבְכֵן אַתָּה בָאתָ אֶל מַלְכַּת הַיֹּפִי, אֶל־דּוּלְצִינֵיָה, וּמֶה הָיוּ מַעֲשֶׂיהָ בָּעֵת הַהִיא? אֵין זֹאת כִּי אִם־מְצָאתָה יוֹשֶׁבֶת עַל־כִּסְאָהּ וְחוֹרֶזֶת פְּנִינִים עַל חוּטֵי זָהָב?”

“לֹא, אֲדוֹנִי”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “הִיא הָיְתָה עוֹסֶקֶת בִּמְלָאכָה אַחֶרֶת: עוֹמֶדֶת הָיְתָה בְּיַרְכְּתֵי הֶחָצֵר וְזוֹרָה שְׁתֵּי אֵיפוֹת חִטִּים.”

“חִטִּים?” אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “אִם־כֵּן אוּלַי רָאִיתָ, כִּי נֶהְפְּכוּ גַּרְגְּרֵי הַחִטִּים לְגַרְגְּרֵי מַרְגָּלִיּוֹת וְאַבְנֵי־חֵן בְּיָדָהּ?”

“חַס וְשָׁלוֹם! הַחִטִּים הָיוּ חִטִּים כַּמִּשְׁפָּט: צְהֻבּוֹת הַמַּרְאֶה…”

“אֵין זֹאת כִּי אִם־הַחִטִּים הָאֵלֶּה מִזְרַע כַּפָּהּ, תֵּעָשֶׂינָה עוּגוֹת סֹלֶת לְבָנוֹת כַּשָּׁלֶג. וְאוּלָם נֶחְדַּל־נָא מִזֶּה, סַנְשׁוֹ, וְסַפֵּר עוֹד: מֶה הָיָה מִכְתָּבִי בְּעֵינֶיהָ? הַאֲם לֹא־עָנְדָה אוֹתוֹ עֲטָרָה לְרֹאשָׁהּ? הַאִם־לֹא נִפְעֲמָה מְאֹד בְּהַעֲלוֹתָה אֶת־שְׁמִי עַל־שְׂפָתֶיהָ?”

“זֹאת לֹא־זֹאת!” אָמַר סַנְשׁוֹ,“עוֹמֶדֶת הָיְתָה בְּתוֹךְ עֲנַן אָבָק וָמוֹץ וְשׂוֹחֶקֶת לִי וּלְמִכְתָּבֶךָ. אֲנִי אוֹמֵר לָהּ: גְּבִרְתִּי, עָלַיִך יְעֻנֶּה אֲדוֹנִי כָּל־הַיּוֹם, עָרֹם וְיָחֵף יֵלֵךְ, אֶת־בְּשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ, אֶת־זְקָנוֹ לֹא יִשְׂרֹק, אֹכֶל לֹא יָבֹא אֶל־פִּיו, עַל־הָאָרֶץ הָרְטֻבָּה יִישַׁן, וְהוּא בוֹכֶה וּמְקַלֵּל אֶת־יוֹמוֹ…”

“בָּזֶה לֹא־דִּבַּרְתָּ נְכוֹנָה, סַנְשׁוֹ”, הִפְסִיקוֹ דּוֹן קִישׁוֹט, “אֶת־יוֹמִי לֹא אֲקַלֵּל. לְהֶפֶךְ, נַפְשִׁי בְחַיַּי תְּבָרֵךְ אֶת־אֱלֹהִים, וְכָל־עוֹד רוּחִי בְקִרְבִּי אוֹדֶנּוּ עַל־כָּל־הַחֶסֶד הַגָּדוֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה עִמָּדִי וַיִּטַּע בְּתוֹכִי אֶת־הָאַהֲבָה לִבְחִירָתִי הַנַּעֲלָה, לְדוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית. וְאוּלָם הוֹסִיפָה לְסַפֵּר, סַנְשׁוֹ.”

“מַה־יֵשׁ לְסַפֵּר עוֹד?” אָמַר סַנְשׁוֹ, “וְהִיא שָׂחֹק שָׂחֲקָה לִּי וּלִדְבָרַי, בְּאָמְרָהּ: אַךְ־אֱוִיל אֲדוֹנֶיךָ, מְשֻׁגָּע וְרוֹדֵף רוּחַ. עַל כֵּן לוּ שְׁמָעֵנִי, אֲדוֹנִי: אֵין טוֹב לְךָ בִּלְתִּי אִם־לַחֲדֹל מִן־הַבַּחוּרָה הַסְּכָלָה וְהַגַּסָּה הַזֹּאת, וּבָחַרְתָּ בְּבַת־הַמֶּלֶךְ הַיְפֵיפִיָּה וְהָעֲדִינָה מִיקוֹמִיקוֹנָה; אֱחֹז בָּהּ וְאַל־תַּרְפֶּנָּה, כִּי בְּקַחְתְּךָ אוֹתָהּ לְאִשָּׁה וְנָפְלָה מַמְלָכָה אַדִּירָה בְּיָדֶךָ וֶהֱטִיבוֹתָ לְנַפְשֶׁךָ, וְגַם לְעַבְדְּךָ הַנֶּאֱמָן נוֹשֵׂא כֵלֶיךָ תְּהִי הָרְוָחָה.”

“דֹּם, נָבָל!” צָעַק דּוֹן קִישׁוֹט, “אֵין לִי חֵפֶץ בְּבַת־הַמֶּלֶךְ! אֲנִי לְדוּלְצִינֵיָה וְדוּלְצִינֵיָה לִי. כָּל־עוֹד רוּחַ בְּאַפִּי לֹא־אֶבְגֹּד בִּבְחִירַת לְבָבִי.”

וְלֹא־יָכֹל עוֹד סַנְשׁוֹ לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ וַיִּצְעָק:

“בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, אִם־לֹא כַּאֲשֶׁר יֹאמְרוּ עַל־אֲדוֹנִי כֵּן־הוּא: אַךְ מְשֻׁגָּע אַתָּה, מְשֻׁגָּע וַחֲסַר דֵּעָה! הַאֻמְנָם עוֹדְךָ פּוֹסֵחַ עַל־שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, אִם לָקַחַת אֶת־בַּת־הַמֶּלֶךְ וְאִם־לֹא? הֶאָמֹר תֹּאמַר, כִּי נֵס כָּזֶה יִשָּׁנֶה פַעֲמַיִם וְנִמְצְאוּ לְךָ בְּנוֹת מְלָכִים בְּרֹאשׁ כָּל־דָּרֶךְ? אוֹ אוּלַי תֹּאמַר, כִּי דּוּלְצִינֵיָה הַמְנֻוֶּלֶת יָפָה מִבַּת־הַמֶּלֶךְ הַזֹּאת? לֹא וָלֹא, אֲדוֹנִי! אֵין הִיא מַגַּעַת גַּם עַד־קַרְסֻלֶּיהָ! מַהֵר אֵפוֹא, בְּשֵׁם הַשָּׂטָן, מַהֵר וְקַח אֶת־בַּת־הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה וְאַל־נָא תִדְחֶה בְיָדַיִם אֶת־הַמַּמְלָכָה הַבָּאָה בְכַפְּךָ מֵאֵלֶיהָ. אֵינֶנִּי שׁוֹאֵל מֵעִמְּךָ בִּלְתִּי אִם־אֶת־הַדָּבָר הַקָּטָן הַזֶּה: הֵעָשֵׂה אַתָּה לְמֶלֶךְ וְאוֹתִי תָשִׂים לְשַׂר וּלְדֻכָּס –וְאַחֲרֵי־כֵן יִשָּׂא הָרוּחַ אֶת־כֻּלְּכֶם!”

הַנֶּאָצוֹת הָאֵלֶּה יָצְאוּ מִפִּי סַנְשׁוֹ וַחֲמַת דּוֹן קִישׁוֹט עָלְתָה עַד־לְהַשְׁחִית. וַיִּתְרוֹמֵם בַּחֲרוֹן אַפּוֹ מֵעַל הַמִּטָּה, וּמִבְּלִי הוֹצֵא מִפִּיו הֶגֶה הֵרִים אֶת־הַכִּידוֹן וַיַּךְ בְּכָל־כֹּחוֹ אֶת־הַמְנָאֵץ שְׁתֵּי מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת, עַד כִּי־נָפַל הַמֻּכֶּה אַרְצָה. אָז רָפְתָה מֵעָלָיו רוּחַ הָאַבִּיר, וַיֹּאמַר: “זֹאת לְךָ, הַנִּקְלֶה וְהַנָּבָל, תַּחַת הַחֶרְפָּה אֲשֶׁר נָשָׂאתָ הַיּוֹם עַל־הַיָּפָה וְהַזַּכָּה בַנָּשִׁים, עַל־דּוּלְצִינֵיָה. הַאֻמְנָם תֹּאמַר, זֵד בְּלִיַּעַל, כִּי־אַאֲרִיךְ לְךָ אֶת־אַפִּי עַד־עוֹלָם? אוֹ אוּלַי לֹא־תֵדַע, אֱוִיל אָדָם, פּוֹחֵז וָרֵיק, נוֹכֵל וּפוֹשֵׁעַ, כִּי לוּלֵא כֹּחַ דּוּלְצִינֵיָה וְרוּחָהּ שֶׁהָיוּ עִם־יָדַי כִּי־עַתָּה לֹא־יָכֹלְתִּי לְהָמִית גַּם פַּרְעוֹשׁ אֶחָד? אֱמָר־נָא לִי, לֵץ בְּלִיַּעַל וְנָחָשׁ עָרוּם, מִי הוּא זֶה וְאֵי־זֶה הוּא, אֲשֶׁר־כָּבַשׁ אֶת־הַמַּמְלָכָה וַיַּהֲרֹג אֶת־הָעֲנָק וַיַּעַשׂ אוֹתְךָ לְשַׂר וּלְקָצִין – כִּי הֵן כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵם בְּעֵינַי כְּאִלּוֹ עֲשׂוּיִים כְּבָר – מִי, שׁוֹאֵל אֲנִי, נָתַן לִי אֶת־הַכֹּחַ וַיְאַמֵּץ זְרוֹעִי לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־הַגְּבוּרוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת הָאֵלֶּה? הֲלֹא רַק דּוּלְצִינֵיָה הַטּוֹבּוֹסִית, אֲשֶׁר בָּחֲרָה בִּי לִהְיוֹת כְּלִי לְחֶפְצָהּ וּלְרוּחָהּ. רַק דְּמוּת תַּבְנִיתָהּ הִיא הַהוֹלֶכֶת לְפָנַי בְּמִלְחֲמוֹתַי וּמְנַצַּחַת, הִיא עֻזִּי וּמָעֻזִּי, הִיא אוֹר חַיַּי וְהִיא נִשְׁמָתִי וְרוּחַ אַפִּי. הוֹי, בֶּן־בְּלִי־שֵׁם וּבְזוּי עָם! מָה־רַבָּה רָעַת לְבָבְךָ, אִם־נַאֵץ תְּנַאֵץ אֶת־הַיָּד אֲשֶׁר הֵרִימָה אוֹתְךָ מֵאַשְׁפּוֹת וַתּוֹשִׁיבְךָ עִם־שָׂרִים וּקְצִינֵי עָם! רְאֵה הִזְהַרְתִּיךָ, סַנְשׁוֹ: אִם־תִּשְׁנֶה בְאִוַּלְתְּךָ פַּעַם אֶחָת – וְשָׁפַכְתִּי אֶת־כָּל־הַמֹּחַ מִקָּדְקֳדֶךָ…”

וְאַחֲרֵי דִבְרֵי הַתּוֹכָחָה הָאֵלֶּה שָׁקַט דּוֹן קִישׁוֹט מִזַּעְפּוֹ וַיִּתְמַתָּח.

וַיְמַהֵר סַנְשׁוֹ וַיָּקָם מֵעַל הָאָרֶץ וַיֵּשֶׁב בְּזָוִית הָעֲלִיָּה בָּדָד וְדוּמָם.

וְהַכֹּהֵן וְהַחוֹבֵשׁ וְיֶתֶר אַנְשֵׁי הַחֲבוּרָה הָיוּ יוֹשְׁבִים בָּעֵת הַהִיא מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן בְּבֵית־הַמָּלוֹן מִתָּחַת, וַיִּהְיוּ מֵיטִיבִים אֶת־לִבָּם בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב וְנוֹעָצִים יַחְדָּו, מַה־יַּעֲשׂוּ בַבֹּקֶר מָחָר לְדוֹן קִישׁוֹט לְהוֹלִיכוֹ בַּדֶּרֶךְ הָלְאָה עַד־שׁוּבוֹ בְשָׁלוֹם אֶל־בֵּיתוֹ, כִּי הַנַּעֲרָה וַאֲנָשֶׁיהָ אָמְרוּ לְהִפָּרֵד מֵעֲלֵיהֶם וְלֹא־אָבוּ עוֹד לְהִלָּווֹת אֶל־הָאַבִּיר בְּמַסָּעוֹ. וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן לַנַּעֲרָה וַאֲנָשֶׁיהָ: “זֹאת עֲצָתִי,אַתֶּם תָּקוּמוּ וַהֲלַכְתֶּם בְּשָׁלוֹם לְמַסַּעֲכֶם, וְאָמַרְנוּ לְדוֹן קִישׁוֹט: “קַדֵּם קִדְּמוּ בַּת־הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשֶׁיהָ וַיֵּלְכוּ אֶל־בֵּיתְךָ וְשָׁם יְחַכּוּ לְךָ עַד־בּוֹאֶךָ” –וְהָיָה בְּשׁוּבוֹ אֶל־בֵּיתוֹ וְיָדַעְתִּי מָה אֶעֱשֶׂה־לּוֹ”.

עוֹד הַמְסֻבִּים נוֹעָצִים וּמְשִׂיחִים יַחְדָּו – וְסַנְשׁוֹ נִדְחַף הַחַדְרָה וְהוּא קוֹרֵא וּמְצַעֵק בְּקוֹל: “עוּשׁוּ, חוּשׁוּ, אֲדוֹנַי, בּוֹאוּ מְהֵרָה וְעִזְרוּ אֶת־אֲדוֹנִי בְּמִלְחַמְתּוֹ הַנּוֹרָאָה עִם אוֹיֵב בַּת־מַלְכֵּנוּ מִיקוֹמִיקוֹנָה, עִם־הָעֲנָק! חֵי אֱלֹהִים, כִּי מִלְחָמָה כְבֵדָה וַאֲיֻמָּה כָזֹאת עוֹד לֹא־רָאוּ עֵינַי מֵעוֹלָם. אֲדוֹנִי הֵתֵז בְּחַרְבּוֹ אֶת־רֹאשׁ הָעֲנָק כְּהָתֵז רֹאשׁ הַלֶּפֶת מִקִּלְחוֹ.”

“מָה אַתָּה מְדַבֵּר, בֶּן־אָדָם?” אָמַר הַכֹּהֵן בְּתִמָּהוֹן, “הֲיָצָאתָ מִדַּעְתֶּךָ? הֲלֹא הָעֲנָק רָחוֹק מֵאִתָּנוּ אַלְפַּיִם פַּרְסָה!”

וְאוּלָם בָּרֶגַע הַזֶּה נִשְׁמַע מִן־הָעֲלִיָּה קוֹל הֲמֻלָּה וְקוֹל דּוֹן קִישׁוֹט בְּקָרְאוֹ:

“עֲמֹד,גַּנָּב! עֲמֹד, בְּלִיַּעַל וּמוּג לֵב! עַתָּה לֹא תִמָּלֵט עוֹד מִיָּדִי, גַּם־חַרְבְּךָ לֹא תוֹשִׁיעֶךָּ!” וּבְקָרְאוֹ כֹה – וַיָּנוּעוּ הַכְּתָלִים מִן־הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר־הִכָּה עֲלֵיהֶם דּוֹן קִישׁוֹט בְּחַרְבּוֹ.

“לָמָּה תִּתְמַהְמָהוּ?” צָעַק סַנְשׁוֹ, “בּוֹאוּ וְהַפְרִידוּ בֵּין הַנֶּאֱבָקִים אוֹ קוּמוּ לְעֶזְרַת אֲדוֹנִי, אַף כִּי־אֵין חֵפֶץ לוֹ עוֹד בְּעֶזְרַתְכֶם, כִּי אֵין סָפֵק בְּעֵינַי, שֶׁכְּבָר נָפַל הָעֲנָק חָלָל וַיָּשֶׁב אֶת־נַפְשׁוֹ הַחוֹטֵאת לֵאלֹהִים: אֲנִי בְּעֶצֶם עֵינַי רָאִיתִי אֶת־נַחַל הַדָּם הַשּׁוֹטֵף עַל־הָאָרֶץ וְאֶת־הַגֻּלְגֹּלֶת הַכְּרוּתָה בְּנָפְלָה, גֻּלְגֹּלֶת גְּדוֹלָה מְאֹד, כְּגֹדֶל הַנֹּאד הַנָּפוּחַ…”

“תִּבְלָעֵנִי הַשְּׁאוֹל,” קָרָא פִתְאֹם הַפֻּנְדָּקִי הַנִּמְצָא שָׁם, “אִם לֹא בִתֵּק דּוֹן קִישׁוֹט, אוֹ דּוֹן הַשֵּׁד, אֶת אַחַד מִנֹּאדוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר עָמְדוּ מְרַאֲשׁוֹתָיו, וְהַיַּיִן הַשָּׁפוּךְ הוּא הַדָּם אֲשֶׁר־רָאָה הָאִישׁ הַנֶּחְמָד הַזֶּה!”

וַיֶּחֱרַד הַפֻּנְדָּקִי לָבוֹא אֶל־הָעֲלִיָּה וְכָל־הָאֲנָשִׁים נִבְהֲלוּ אַחֲרָיו.

וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיִּגָּלֶה לִפְנֵיהֶם מַחֲזֶה מְשֻׁנֶּה וָזָר, לֹא־רָאֲתָה עַיִן כָּמוֹהוּ: עָרֹם עַד־חֶצְיוֹ עָמַד אַבִּירֵנוּ בַּחֶדֶר בַּתָּוֶךְ, כֻּתֹּנֶת קְצָרָה עַד־הַיְרֵכַיִם עַל־בְּשָׂרוֹ וְכִפָּה מְזֻהֶמֶת בְּרֹאשׁוֹ; רַגְלָיו חֲשׂוּפוֹת, וְהֵן דַּקּוֹת וּשְׂעִירוֹת וּמְלֻכְלָכוֹת; יָדוֹ הַשְּׂמָאלִית כְּרוּכָה בַשְּׂמִיכָה, מֵעֵין מָגֵן, וִימִינוֹ תֹאחַז חֶרֶב שְׁלוּפָה, וְהוּא עוֹמֵד וְחוֹצֵב בַּחֲמַת כֹּחַ עַל־כָּל־סְבִיבָיו, חָצֹב וְשָׁאֹג בְּקוֹל, כְּשַׁאֲגַת הַגִּבּוֹר בְּסַעֲרַת הַקְּרָב. וְהַנִּפְלָא מִכָּל־אֵלֶּה, כִּי־הָיוּ עֵינֵי דוֹן קִישׁוֹט עַתָּה עֲצוּמוֹת וַיְהִי כְּיָשֵׁן. אֵין זֹאת כִּי אִם־רָאָה בַחֲלוֹמוֹ וְהִנֵּה כְבָר הֵחֵל הַקְּרָב בֵּינוֹ וּבֵין הָעֲנָק, אוֹיֵב מִיקוֹמִיקוֹנָה, וַיֵּצֵא בַחֶרֶב לִקְרָאתוֹ. וְאוּלָם הַחֶרֶב פָּגְעָה, בְּלִי־רְאוֹת, בְּבֶטֶן הַנֹּאדוֹת הַמְלֵאִים וַיָּזוּבוּ מְדֻקָּרִים בְּכָל־פִּנּוֹת הָעֲלִיָּה, וַיְזַנֵּק הַיַּיִן מִן־הַבְּקִיעִים וַיִּשָּׁפֵךְ אַרְצָה כַּמַּיִם, וַיָּצֶף אֶת־כָּל־הַקַּרְקָע. וַיַּרְא בַּעַל־הַבַּיִת אֶת הֶעָשׂוּי וַיִּזְעָם, וַיִּתְנַפֵּל עַל־דּוֹן קִישׁוֹט בְּאֶגְרוֹפוֹ וַיַּכֵּהוּ בְלִי־חֶמְלָה, וְלוּלֵא מִהֲרוּ יֶתֶר הָאֲנָשִׁים הַנִּצָּבִים שָׁם לְהַצִּיל אֶת־הָאַבִּיר מִיַּד הַפֻּנְדָּקִי הַזּוֹעֵם, כִּי־עַתָּה עָשָׂה בוֹ כָּלָה. וְרוּחַ הַתְּנוּמָה לֹא־סָרָה בְכָל־זֹאת מִדּוֹן קִישׁוֹט, וַיָּבֵא הַחוֹבֵשׁ דְּלִי מַיִם קָרִים וַיְעַר עַל־רֹאשׁוֹ פִּתְאֹם. אָז יִפְקַח הָאַבִּיר אֶת־עֵינָיו וַיִּיקָץ, וַיַּבֵּט סְבִיבָיו וַיְהִי כְחוֹלֵם, וְלֹא יָדַע מָה. וְסַנְשׁוֹ סָבַב כָּל־הָעֵת הַהִיא בַּחֶדֶר הֵנָּה וָהֵנָּה וַיְחַפֵּשׂ אֶת־גֻּלְגֹּלֶת הָעֲנָק הַכְּרוּתָה בְּכֹל הַזָּוִיּוֹת –וְלֹא מָצָא, וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד וַיִּקְרָא:

“אֲהָהּ, אָבְדָה הַגֻּלְגֹּלֶת וְאֵינֶנָּה! אָכֵן מֵרֹאשׁ יָדַעְתִּי, כִּי הַמָּקוֹם הַזֶּה, מְקוֹם כְּשָׁפִים הוּא. עוֹדֶנִּי זוֹכֵר אֶת־הָאֶגְרוֹפִים וְאֶת־הַמַּהֲלֻמּוֹת אֲשֶׁר הִשִּׂיגוּנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּרִאשׁוֹנָה, וַאֲנִי לֹא־רָאִיתִי אָז כָּל־תְּמוּנָה וְלֹא יָדַעְתִּי מִיַּד מִי בָּאוּ לִי אֵלֶּה. עַתָּה, אֲהָהּ, נֶחְטְפָה גַּם הַגֻּלְגֹּלֶת, וַאֲנִי הֲלֹא בְעֶצֶם עֵינַי רְאִיתִיהָ מוּטֶלֶת כְּרוּתָה עַל־הַקַּרְקַע וְכֻלָּהּ מְקַלַּחַת דָּם כְּקַלַּח מִתּוֹךְ מִזְרָק…”

“מַה־דָּם וּמַה־מִּזְרָק?” צָעַק בַּעַל־הַבַּיִת, “הֲטֶרֶם תִּרְאֶה, נָבָל וּבֶן־בְּלִיַּעַל, כִּי הַדָּם דָּמִי הוּא, יֵינִי וְדַם עֲנָבַי, הַמֻּגָּרִים כַּמַּיִם מִתּוֹךְ הַנֹּאדוֹת הַכְּרוּתִים וְהַמְבֻקָּעִים בְּחֶרֶב הָרוֹצֵחַ הַזֶּה? אוֹי, מְרַצֵּחַ, מִי יִתֵּן וְנִכְרְתָה גַם־נַפְשְׁךָ מֵאֶרֶץ הַחַיִּים בְּחֶרֶב מַלְאַךְ הַמָּוֶת!”

“מַה־לִּי וּלְכָל־זֹאת?” אָמַר סַנְשׁוֹ, “אַחַת אֲנִי יוֹדֵעַ: אִם לֹא־אֶמְצָא אֶת־הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָיִיתִי הָאֻמְלָל בָּאֻמְלָלִים! הִמּוֹג תִּמּוֹג דֻּכָּסוּתִי כְּהִמּוֹג הַמֶּלַח בְּתוֹךְ הַמָּיִם.”

וּבַעַל הַבַּיִת וְאִשְׁתּוֹ לֹא־חָדְלוּ מִצְּעֹק וּמֵהִתְמַרְמֵר עַל־הַנֵּזֶק הָרַב אֲשֶׁר־הֵסַב לָהֶם הָאַבִּיר, וַיִּשָּׁבְעוּ לִבְלִי־הַרְפּוֹת מִמֶּנוּ הַפַּעַם עַד אִם־יָשִׁיב לָהֶם כְּכָל־נִזְקָם וְשִׁלֵּם אֶת־דְּמֵי הַיַּיִן וּדְמֵי הַנֹּאדוֹת, וְגַם אֶת־דְּמֵי הַמָּלוֹן יְשַׁלֵּם, אַל יִגְרַע דָּבָר.

וַיַּרְא דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־דּוֹרוֹתֵּיאָה – וַיִּכְרַע עַל־בִּרְכָּיו וַיֹּאמַר:

“גְּבֶרֶת מְהֻלָּלָה, רַבַּת הַהוֹד וְהַתִּפְאָרֶת, נֵצֶר מִגֶּזַע מְלָכִים! דְּעִי לָךְ, כִּי מֵעַתָּה בְּטוּחָה אַתְּ מִפַּחַד רָע: כִּי־הִנֵּה אוֹיְבֵךְ הַבְּלִיַּעַל, הָעֲנָק הָרָע הַזֶּה, נִכְרַת מִן־הָאָרֶץ וְלֹא יוֹסִיף עוֹד הָרֵעַ לָךְ. הֲקִימוֹתִי אֵפוֹא הַיּוֹם אֶת־דְּבָרִי וָאָבִיא לָךְ, בְּעֶזְרַת אֱלֹהִים וּבְכֹחַ דּוּלְצִינֵיָה, אֶת־הַתְּשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הִבְטַחְתִּיךְ. עַתָּה נָקִי אֲנִי מֵהַבְטָחַתִי.”

“הַשְׁמַעְתֶּם!” קָרָא סַנְשׁוֹ בְּשִׂמְחָה, “הֵן לֹא שִׁכּוֹר הָיִיתִי! הֲלֹא כַּאֲשֶׁר רָאוּ עֵינַי כֵּן הוּא! בָּרוּךְ אֱלֹהִים! הַדֻּכָּסוּת נְכוֹנָה בְיָדִי עוֹד הַפָּעַם!”

וַיִּצְחֲקוּ כָל־הַנִּצָּבִים לְשִׁגְעוֹן הָאַבִּיר וְנוֹשֵׂא כֵלָיו, זוּלָתִי בַּעַל הַמָּלוֹן לְבַדּוֹ לֹא שָׂחַק, כִּי מָרָה נַפְשׁוֹ עַל־נִזְקוֹ. וַיָּשִׁיבוּ הַכֹּהֵן וּמֵרֵעָיו אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט אֶל־הַמִּטָּה וַיַּשְׁכִּיבוּהוּ בְחָזְקָה. וַיְהִי כִּי־עָיֵף מְאֹד וַיַּעֲצֹם עֵינָיו וַיֵּרָדֵם. וּבַעַל הַבַּיִת עוֹדֶנּוּ הוֹלֵךְ וְצוֹעֵק: יֵינִי, יֵינִי!

נֹאדוֹתַי, נֹאדוֹתָי! – וַיֶּרֶב לְחָרֵף וּלְקַלֵּל אֶת־מַזָּלוֹ וְאֶת־אוֹרְחָיו הַמְּשֻׁגָּעִים, וְלֹא יָכֹל לְהִתְנַחֵם. וַיַּהַס אוֹתוֹ הַכֹּהֵן וַיֹּאמַר: עָלַי נְזָקֶיךָ, אֲדוֹנִי, שַׁלֵּם נְשַׁלֵּם לְךָ וְאַל־תִּצְעָק.

וַיָּשׁוּבוּ כָל־מֵרֵעֵי דוֹן קִישׁוֹט, וְסַנְשׁוֹ עִמָּם, אֶל־חֲדַר הָאֹכֶל וַיֵּשְׁבוּ מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן. וַתְּנַחֵם דּוֹרוֹתֵּיאָה אֶת־סַנְשׁוֹ עַל־אֲבֵדַת הַגֻּלְגֹּלֶת, לֵאמֹר:

“אִם־יֵאָמְנוּ דְבָרֶיךָ וְאוֹיְבִי הָעֲנָק נָפַל חָלָל – וְהָיָה בְּיוֹם שׁוּבִי אֶל־כִּסְאִי בְּשָׁלוֹם וּמַמְלַכְתִּי תִּכּוֹן בְּיָדִי, וְעָשִׂיתִי אוֹתְךָ כְּרֶגַע לְשַׂר וּלְקָצִין, וְהָאֶפַּרְכְּיָה אוֹ הַדֻּכָּסוּת הַטּוֹבָה בְּמַמְלַכְתִּי אֶתֵּן לְנַחֲלָה בְיָדֶךָ.”

וַיִּתְנַחֵם סַנְשׁוֹ, וְאוּלָם בַּעַל הַבַּיִת הַנִּזָּק מֵאֵן לְהִתְנַחֵם, עַד אִם־קָרְאוּ לוֹ מֵרֵעֵי דוֹן קִישׁוֹט אֲלֵיהֶם וַיַּעֲנִיקוּ לוֹ מִכַּסְפָּם כִּפְלַיִם כְּנִזְקוֹ. אָז נָח הָאִישׁ מִזַּעְפּוֹ וְלֹא־יָסַף עוֹד לְהִתְלוֹנֵן. וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּיטִיבוּ לִבָּם כָּל־הָעָרֶב. אַחֲרֵי־כֵן קָמוּ דוֹרוֹתֵּיאָה וַאֲנָשֶׁיהָ לְהִפָּרֵד מֵעַל־רֵעֵי דוֹן קִישׁוֹט וַיְבָרְכוּם לְשָׁלוֹם וַיִּפְנוּ וַיֵּלְכוּ לְמַסָּעָם. הֵם הִרְחִיקוּ לָלֶכֶת –וּשְׁנֵי רֵעֵי דוֹן קִישׁוֹט קָרְאוּ אֲלֵיהֶם אֶת־סַנְשׁוֹ וַיַּגִּידוּ לוֹ אֶת כָּל־הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת. וַיַּרְא סַנְשׁוֹ אֶת אֲשֶׁר־הִתְהַלְכוּ אִתּוֹ וְאֶת־אֲדוֹנָיו בְּעָרְמָה, וַיִּחַר לוֹ מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ עַד־מָוֶת, כִּי נִכְזְבָה כָל־תִּקְוָתוֹ פַּעַם אֶחָת, וְאוּלָם שְׁנֵי הָרֵעִים הִרְבּוּ עָלָיו דְּבָרִים וַיְפַתּוּהוּ בִלְשׁוֹנָם, עַד אֲשֶׁר יָכְלוּ לוֹ, וַיֵּאוֹת לָהֶם לִהְיוֹת יָדוֹ עִמָּם, לְהָשִׁיב אֶת־הָאַבִּיר אֶל־בֵּיתוֹ.

וַיִּשְׁכְּבוּ בַפֻּנְדָּק וַיָּלִינוּ שָׁם, וַיַּעֲבֹר הַלַּיְלָה הַהוּא בְּלִי פָגַע.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה: עוֹד מִלְחָמָה אַחַת גְּדוֹלָה אֲשֶׁר נִלְחַם דּוֹן קִישׁוֹט בַּדֶּרֶךְ לְבֵיתוֹ    🔗

הַבֹּקֶר אוֹר – וְדוֹן קִישׁוֹט קָם מִשְּׁנָתוֹ וְהוּא בָרִיא וְשָׁלֵם וְכֹחוֹ שָׁב אֵלָיו. וְיֵּצֵא הַחַדְרָה וַיִּשְׁאַל לְבַת־הַמֶּלֶךְ דּוֹרוֹתֵּיאָה וְלִשְׁלוֹמָהּ. וַיַּעֲנֵהוּ הַכֹּהֵן לֵאמֹר:

“הַשְׁכֵּם הִשְׁכִּימָה בַּת־הַמֶּלֶךְ וַתִּסַּע מִזֶּה הִיא וַאֲנָשֶׁיהָ, לָבוֹא אֶל־עִיר אֲדוֹנִי וְאֶל־בֵּיתוֹ, וְשָׁם תְּחַכֶּה לְךָ עַד בּוֹאֲךָ, כִּי אָמְרָה: אַל־נָא אָשׁוּבָה אֶל־מַמְלַכְתִּי עַד אִם־רָאִיתִי אֶת־הָאַבִּיר הַגָּדוֹל אִישׁ־הַשֵּׁם דּוֹן קִישׁוֹט בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ.”

וַיִּשְׁמַע דּוֹן קִישׁוֹט וַיַּאֲמֵן, וַיָּאֶץ בְּרֵעָיו לָצֵאת כְּרֶגַע לַדֶּרֶךְ, לְמַעַן הִוָּעֵד מְהֵרָה אֶל־בַּת־הַמֶּלֶךְ וְלַהֲשִׁיבָה אֶל־מַמְלַכְתָּהּ וְאֶל־כִּסְאָהּ. וּדְבַר הַכֹּהֵן הָיָה עִם־הַחוֹבֵשׁ לְהִתְוַדַּע בַּבֹּקֶר הַהוּא אֶל דּוֹן קִישׁוֹט. וַיְחַלֵּף הַחוֹבֵשׁ אֶת־תִּלְבָּשְׁתּוֹ הַנָּכְרִית, וְלֹא־שָׁת עָלָיו אֶת־הַזָּקָן הַזָּנָב, וַיָּשָׁב לִדְמוּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה. וּכְצֵאת דּוֹן קִישׁוֹט לַחֲבשׁ אֶת־רוֹסִינַנְטֵי, וַיִּגָּלֶה אֵלָיו הַחוֹבֵשׁ, וַיְהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר־מָצָא אֶת־רֵעֵהוּ פִתְאֹם, וַיִּקְרָא בְּשִׂמְחָה רַבָּה:

"הַאַתָּה זֶה אֲדוֹנִי וִידִידִי הָאַבִּיר דּוֹן קִישׁוֹט? וַאֲנִי רְאוֹת פָּנֶיךָ בַּמָּקוֹם הַזֶּה לֹא פִלָּלְתִּי! וְעַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי: אֵיפֹה הָיִיתָ? וּמַה־שְּׁלוֹמֶךָ?

וַיִּשְׂמַח הָאַבִּיר עַל־רֵעֵהוּ גַּם־הוּא, וַיַּעֲנֵהוּ דָבָר עַל־כָּל־שְׁאֵלוֹתָיו, וַיַּגֵּד לוֹ גַּם אֶת־דְּבַר הַתְּשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר־עָשָׂה לְבַת־הַמֶּלֶךְ אֶמֶשׁ, וְכִי הוֹלֵךְ הוּא עַתָּה אֶל־בֵּיתוֹ לְהִוָּעֵד אֵלֶיהָ שָׁמָּה. וַיּוֹאֶל הַחוֹבֵשׁ לְהִלָּווֹת אֵלָיו, וַיָּקוּמוּ כֻלָּם, הָאַבִּיר וְרֵעָיו וְנוֹשֵׂא כֵלָיו, וַיִּפָּרְדוּ מֵאֵת בַּעַל הַמָּלוֹן וּבְנֵי־בֵיתוֹ בְשָׁלוֹם וַיִּרְכְּבוּ עַל־בְּהֶמְתָּם וַיֵּצְאוּ לְדַרְכָּם.

בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם בָּאוּ עַד־מָקוֹם אֶחָד בַּשָּׂדֶה וַיָּנוּחוּ שָׁם. וַיְהִי הֵם יוֹשְׁבִים עַל־הָאָרֶץ וּמֵיטִיבִים לִבָּם בִּסְעֻדָּה וּבְשִׂיחַת רֵעִים עֲרֵבָה – וְהִנֵּה כְקוֹל תְּרוּעַת חֲצוֹצְרָה עָלָה בְאָזְנָם. וַיְמַהֵר דּוֹן קִישׁוֹט לָקוּם מֵעַל הָאָרֶץ וַיִּשָּׂא עֵינָיו אֶל־הָעֵבֶר הַלָּז, אֲשֶׁר בָּאָה הַתְּרוּעָה מִשָּׁם, וַיַּרְא וְהִנֵּה קְהַל אֲנָשִׁים, הֲמוֹן עַם רָב, יוֹרְדִים מֵרֹאשׁ הָהָר וּפְנֵיהֶם אֶל־הַשָּׂדֶה. וְהָאֲנָשִׁים עוֹטִים לְבָנִים כֻּלָּם, וְרֹאשׁ לָהֶם חָפוּי, וַאֲבֻקּוֹת בִּידֵיהֶם, וְשׁוֹטִים וְעַקְרַבִּים לָהֶם, אֲשֶׁר־יָדוּשׁוּ בָהֶם אֶת־בְּשָׂרָם, כְּמִשְׁפַּט הַמִּתְעַנִּים בִּימֵי אֵבֶל עָם; כִּי קָרָא אֱלֹהִים לַחֹרֶב בַּשָּׁנָה הַהִיא, וְאַנְשֵׁי הַכְּפָרִים הַקְּרוֹבִים קִדְּשׁוּ צוֹם וַיִּקְרְאוּ עֲצָרָה, וַיֵּאָסְפוּ מִסָּבִיב וַיֵּצְאוּ כֻלָּם יַחַד אֶל־מָקוֹם קָדוֹשׁ לָהֶם בַּשָּׂדֶה, לִזְעֹק שָׁם לֵאלֹהִים וּלְהִתְפַּלֵּל עַל־הַגָּשֶׁם, וְנוֹשְׂאֵי הַפֶּסֶל וְהַתּוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָרוֹת וְהַכְּמָרִים נוֹשְׂאֵי הָרִנָּה עוֹבְרִים לִפְנֵיהֶם. וַיְהִי בִּרְאוֹת דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־הַתַּהֲלוּכָה, וַתִּצְלַח עָלָיו הָרוּחַ כְּפַעַם בְּפַעַם, וַיִּשְׁכַּח כִּי כְבָר רָאוּ עֵינָיו כָּזֹאת וְכָזֹאת בִּימֵי חַיָּיו, וַיֹּאמַר: אֵין זֹאת כִּי אִם־אִנָּה הַפַּעַם אֱלֹהִים לְיָדִי מַעֲשֶׂה רַב וַעֲלִילָה גְדוֹלָה, אֲשֶׁר אַרְאֶה בָהּ אֶת־כֹּחִי. וַתְּהִי בְעֵינָיו עֲדַת הָאֲנָשִׁים בְּמַעֲטֵה בִגְדֵיהֶם הַמְשֻׁנָּה כַּעֲדַת מְרֵעִים, וּפֶסֶל הַשַּׁיִשׁ – כְּבַת מֶלֶךְ שְׁבוּיָה בִידֵיהֶם, וַיִּלְבַּשׁ קִנְאָה וְחֵמָה, וַיִּרְכַּב עַל־רוֹסִינַנְטֵי, וַיֵּדֶא כַנֶּשֶׁר לִקְרַאת עֲדַת הַמִּתְפַּלְלִים, לְהַצִּיל אֶת־הַשְּׁבוּיָה מִיָּדָם.

וַיַּרְא סַנְשׁוֹ וַיִּבָּהֵל, וַיִּרְדֹף אַחֲרֵי אֲדוֹנוֹ רָדֹף וְצָעֹק בְּכָל־כֹּחַ: “שׁוּבָה, אֲדוֹנִי, שׁוּבָה! אַל־נָא תֶחֱטָא בְנַפְשְׁךָ לִשְׁלֹחַ יָד בַּעֲדַת אֱלֹהִים וּקְדוֹשָׁיו! שׁוּבָה־נָּא,שׁוּבָה!”

וְאוּלָם דּוֹן קִישׁוֹט הָיָה כְלֹא־שׁוֹמֵעַ, וּכְקָרְבוֹ אֶל־הַתַּהֲלוּכָה עָצַר בְּסוּסוֹ וַיִּקְרָא בְקוֹל צָרוּד וּמְאַיֵּם: “הוֹי הוֹי, מְכַסֵּי פְנֵיהֶם לְמַעַן הַסְתֵּר רָעָתָם! עִמְדוּ־נָא וְשִׁמְעוּ אֶת אֲשֶׁר אֲנִי דוֹבֵר אֲלֵיכֶם הַיּוֹם!”

וַיַּעַמְדוּ נוֹשְׂאֵי הַפֶּסֶל רִאשׁוֹנָה. וְאֶחָד מִן־הַכְּמָרִים נוֹשְׂאֵי הָרִנָּה רָאָה אֶת־פַּרְצוּף דּוֹן קִישׁוֹט הַמְשֻׁנֶּה וְאֶת־רְזוֹן רוֹסִינַנְטֵי וְאֶת כָּל־מַרְאֵיהֶם הֶעָלוּב, וַיִּבֶז לָהֶם בְּלִבּוֹ וַיֹּאמַר: “אִם־יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים, אָחִינוּ – אֱמֹר מְהֵרָה וָלֵךְ, וְאַל־נָא תַעְצֹר אֶת־הָעָם וְכֹהֲנָיו הַקּוֹרְאִים לֵאלֹהִים וּמִתְגּוֹדְדִים עַד שְׁפָךְ־דָּם, כִּי אֵין לִבָּם פּוֹנֶה עַתָּה לִדְבָרִים אֲרֻכִּים.”

“אַךְ מִלָּה אַחַת בְּפִי”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “מַהֲרוּ וְקִרְאוֹ דְרוֹר לְבַת־הַמֶּלֶךְ הַיְפֵיפִיָּה הַזֹּאת הַשְּׁבוּיָה בִידֵיכֶם. עֶצֶב פָּנֶיהָ וְדִמְעָתָהּ מְעִידִים בָּהּ כִּי נִגְזֹל נִגְזְלָה מֵאַרְמוֹן אָבִיהָ בְּחֶזְקַת הַיָּד. וַאֲנִי, אֲשֶׁר קְרָאַנִי אֱלֹהִים מִבֶּטֶן לִהְיוֹת לְמוֹשִׁיעַ וּלְגוֹאֵל, לֹא־אֶתֵּן לָכֶם אַף מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל אַחַת מִזֶּה וָהָלְאָה, עַד אִם־תָּשִׁיבוּ לָהּ אֶת־חֻפְשָׁתָהּ.”

כִּשְׁמֹעַ הָאֲנָשִׁים אֶת־הַדְּבָרִים הַזָּרִים הָאֵלֶּה וַיִּשְׂחֲקוּ שְׂחוֹק גָּדוֹל. וְאוּלָם הַשְּׂחוֹק הַזֶּה הָיָה לְזַעַם דּוֹן קִישׁוֹט כַּנִּיצוֹץ לִנְעֹרֶת, וַתִּיקַד חֲמַת הָאַבִּיר כְּאֵשׁ שַׁלְהָבֶת, וּבְלִי דַבֵּר דָּבָר, מִהֵר וַיִּשְׁלֹף חַרְבּוֹ מִתַּעֲרָהּ וַיִּשְׂתָּעַר בְּחֵמָה עַל נוֹשְׂאֵי הַפָּסֶל. וָיַּעֲזֹב אֶחָד מֵהֶם אֶת־הַמַּשָּׂא בִּידֵי רֵעָיו, וַיִּקַּח אֶת־הַבַּד אֲשֶׁר יִשָּׂא בוֹ, וַיְנִיפֵהוּ תְנוּפָה לְעֻמַּת שׁוֹלֵף הֶחָרֶב; וְאוּלָם בָּרֶגַע הַזֶּה פָּגְעָה הַחֶרֶב בַּבַּד וַתְּשַׁבְּרֵהוּ לִשְׁנָיִם. אָז יוֹרִיד הָאִכָּר בְּכֹחַ גָּדוֹל אֶת־חֲצִי הַבַּד הַנִּשְׁאָר בְּיָדוֹ עַל־כֶּתֶף דּוֹן קִישׁוֹט, וַתְּהִי הַמַּכָּה חֲזָקָה וְנֶאֱמָנָה, עַד כִּי־נָפַל הָאַבִּיר מִכֹּחָה אַרְצָה, וַיְהִי בְרָעָה גְדוֹלָה מְאֹד.

וְסַנְשׁוֹ רָץ וַיָּבֹא עַד־מְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה, וַיַּרְא אֶת־מַפֶּלֶת אֲדוֹנוֹ וַיִּצְעַק אֶל־הָאִישׁ הַמַּכֶּה: “הוֹ, פְּלוֹנִי, לָמָּה תַכֶּה אֶת־הָאַבִּיר הֶעָנִי וְהַמְכֻשָּׁף הַזֶּה, וְהוּא לֹא־עָשָׂה לְאִישׁ רָעָה מִיָּמָיו.” וְאוּלָם לֹא צַעֲקַת סַנְשׁוֹ הֵשִׁיבָה אֶת־יַד הַמַּכֶּה, כִּי אִם־בִּרְאוֹתוֹ אֶת־הָאַבִּיר מוּטָל כַּמֵּת – וַיִּירָא מְאֹד וַיִּשָּׂא רַגְלָיו וַיָּנֹס."

עַד כֹּה וָכֹה – וְרֵעֵי דוֹן קִישׁוֹט חָרְדוּ לָבוֹא גַּם־הֵם אֶל־מְקוֹם מַפֶּלֶת הָאַבִּיר. וַיִּירְאוּ מְאֹד אַנְשֵׁי הַתַּהֲלוּכָה, וַיִּתְיַצְּבוּ מַחֲנֶה אֶחָד מִסָּבִיב לַפֶּסֶל, הֵם וְכָמְרֵיהֶם, אִישׁ וְשׁוֹטוֹ וְאִישׁ לַפִּידוֹ בְּיָדוֹ, וַיִּהְיוּ נְכוֹנִים לַעֲמֹד עַל־נַפְשָׁם. וְאוּלָם אַךְ הִקְרִיבוּ רֵעֵי דוֹן קִישׁוֹט לָבוֹא –וְכָל־הַפַּחַד הָיָה לְאָיִן, כִּי כֹּמֶר אֶחָד מִבֵּין הַקָּהָל הִכִּיר אֶת־הַכֹּהֵן רֵעַ דּוֹן קִישׁוֹט, וַיְסַפֵּר־לוֹ אֶת־כָּל־דְּבַר הַמִּקְרֶה. וְסַנְשׁוֹ רָאָה כִּי שׁוֹכֵב אֲדוֹנוֹ כַּמֵּת – וַיַּחְשְׁבֵהוּ לְמֻכֶּה חָלָל, וַיִּפֹּל עַל־גּוּפַת הָאַבִּיר וַיִּגְעֶה כְּשׁוֹר וַיֵּבְךְּ בְּכִי תַמְרוּרִים, וַיְקוֹנֵן עָלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

"הוֹי, תִּפְאֶרֶת הָאַבִּירִים וּכְבוֹדָם! אֵיכָה נָפַלְתָּ חָלָל רֶגַע אֶחָד תַּחַת מַקֵּל חוֹבְלִים! הוֹי, הֲדַר לַמַּנְשָׁא וּפְאֵר הָאָרֶץ כֻּלָּהּ! מִי יָקוּם עַתָּה עַל פּוֹעֲלֵי אָוֶן וּמִי יִתְעוֹרֵר עַל חָמָס וָשֹׁד? הֲלֹא אַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר חָרְדוּ וְרָגְזוּ מִפָּנָיו כֹּל עוֹשֵׂי רִשְׁעָה! הוֹי הוֹי, נְדִיב הַנְּדִיבִים, חוֹנֵן עַבְדּוֹ וְנוֹתֵן לוֹ בִּשְׂכַר עֲבוֹדַת שְׁמֹנָה יְרָחִים אִי גָדוֹל וּרְחַב יָדַיִם, אֲשֶר מֵימֵי הַיָּם כַּמֵּזַח יַחְגְּרוּהוּ! הוֹי הוֹי, הַגֵּא בַעֲנָוִים, הֶעָנָו בַּגֵּאִים, אַמִּיץ לֵב, אֶרֶךְ רוּחַ, נֶעֱלָב וְאֵינֶנּוּ עוֹלֵב, נֶאֱמָן בְּאַהֲבָה, טוֹב וְיָשָׁר, מְחִתַּת רְשָׁעִים, שׂוֹנֵא כָל־רָע – סוֹף דָּבָר. אַבִּיר נוֹסֵעַ, הוּא הַשֵּׁם הַכּוֹלֵל אֶת כָּל־הַתְּהִלּוֹת הָאֵלֶּה גַּם־יָחַד!

מִקּוֹל סַנְשׁוֹ וְתַאֲנִיָּתוֹ הִתְעוֹרֵר דּוֹן קִישׁוֹט וַיֶּחִי. וַיִּהְיוּ הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר הִתְמַלְּטוּ מִפִּיו לֵאמֹר:

“צַעַר פְּרִידָתֵךְ, דּוּלְצִינֵיָה הַנְּעִימָה מִכָּל־נֹעַם, קָשֶׁה שִׁבְעָתַיִם מִכָּל־הַמַּכְאוֹבִים הָאֵלֶּה גַּם־יָחַד. שָׂאֵנִי־נָא, סַנְשׁוֹ יְדִידִי, וְהוֹשִׁיבֵנִי בְּאַחַת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר תִּמְצָא וְהוֹלַכְתַּנִי בַדֶּרֶךְ הָלְאָה, כִּי לָשֶׁבֶת עַל־אֻכַּף רוֹסִינַנְטֵי אֵין כֹּחַ בִּי, כִּי נִשְׁבְּרָה כָּל־כְּתֵפִי הַיְמָנִית.”

“בְּכָל־לְבָבִי וְנַפְשִׁי אֶעֱשֶׂה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, אֲדוֹנִי”, אָמַר סַנְשׁוֹ, " וְגַם שׁוֹב נָשׁוּב אֶל־בֵּיתֵנוּ בְּלִוְיַת רֵעֶיךָ אֵלֶּה, הַדּוֹרְשִׁים שְׁלוֹמְךָ וְטוֹבָתְךָ, וְשָׁם נֵשֵׁב יָמִים עַד־צֵאתֵנוּ לַדֶּרֶךְ שֵׁנִית, וּמִי יוֹדֵעַ אוּלַי יְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת־דַּרְכֵּנוּ הַחֲדָשָׁה וְהִצְלִיחָהּ מִן־הָרִאשׁוֹנָה."

“דְּבָרֶיךָ טוֹבִים וּנְכוֹנִים”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “אִם עֵין הַמַּזָּל עָלֵינוּ לְרָעָה עַתָּה, נֵשֵׁב־נָא וּנְחַכֶּה עַד־עָבְרוֹ וְעָבְרָה רָעָתוֹ עִמּוֹ.”

וְרֵעֵי דּוֹן קִישׁוֹט וְהַכֹּמֶר, אֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ דְּבַר דּוֹן קִישׁוֹט מִפִּי הַכֹּהֵן, הִלְלוּ אֶת־הָאַבִּיר עַל־הַחְלָטָתוֹ הַטּוֹבָה וַיְחַזְּקוּהוּ בִדְבָרִים. וַיִּשְׁלְחוּ אֶת־סַנְשׁוֹ אֶל הַכְּפָר הַקָּרוֹב וַיָּבֵא מִשָּׁם עֲגָלָה רְתוּמָה לִשְׁנֵי שְׁוָרִים, וְחֵיק הָעֲגָלָה עָשׂוּי מִקְלַעַת נְצָרִים כְּתַבְנִית הַלּוּל. וַיִּשְׂאוּ אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט וַיּוֹשִׁיבוּהוּ עַל אֲלֻמַּת עֵשֶׂב בְּחֵיק הָעֲגָלָה, וַיִּפָּרְדוּ מֵאֵת הַכֹּמֶר, וַתַּעֲבֹר הַתַּהֲלוּכָה לְדַרְכָּהּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְהָעֲגָלָה הָלְכָה לְדַרְכָּהּ, כַּאֲשֶׁר הוֹרָה לְפָנֶיהָ הַכֹּהֵן.

מִקֵּץ שִׁשָּׁה יָמִים הִגִּיעָה הָעֲגָלָה עַד כְּפַר מוֹלֶדֶת הָאַבִּיר. וַתָּבֹא הָעֲגָלָה אֶל־הַכְּפַר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בַּצָּהֳרַיִם, עֵת עֲמֹד כָּל־אַנְשֵׁי הַכְּפָר בָּרְחוֹב, כְּמִשְׁפַּט הָעָם בִּימֵי שַׁבָּתוֹן. וַיְהִי כַּעֲבֹר הָעֲגָלָה בָּרְחוֹב, וַיִּרְאוּ אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט בְּתוֹךְ הַלּוּל וַיַּכִּירוּהוּ, וַיֵּהֹם כָּל־הַכְּפָר עָלָיו. וְנַעַר אֶחָד רָץ בְּכָל־כֹּחוֹ וַיְבַשֵּׂר אֶת־הַסּוֹכֶנֶת וְאֶת־הַנַּעֲרָה קְרוֹבַת דּוֹן קִישׁוֹט לֵאמֹר: " עַתָּה־שָׁב אֲדוֹנֵיכֶם בַּעַל הַבַּיִת הָעִירָה וְגַם־הִנֵּה הוּא שׁוֹכֵב שָׁטוּחַ עַל־אֲלֻמַּת עֵשֶׂב בְּעֶגְלַת שְׁוָרִים וּמַרְאֵהוּ רַע מְאֹד." וַתֵּצֶאנָה שְׁתֵּי הַנָּשִׁים לִקְרָאתוֹ, וַיְהִי בִּרְאוֹתָן אֶת־אֲדוֹנֵיהֶן וַתִּבְכֶּינָה בְּכִי גָדוֹל, וְרַבִּים מִן־הָעוֹמְדִים שָׁם בָּכוּ גַם־הֵם לְקוֹלָן. וַיָּבִיאוּ אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט בְּשַׁעֲרֵי חֲצֵרוֹ.

וְאֵשֶׁת סַנְשׁוֹ שָׁמְעָה כִּי־בָא דוֹן קִישׁוֹט וְנוֹשֵׂא כֵלָיו – וַתָּרָץ לִקְרַאת בַּעְלָהּ וּמְפַרְנְסָהּ. וְאַךְ־רָאֲתָה אֶת־סַנְשׁוֹ וַתְּהִי שְׁאֵלָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה לֵאמֹר: הֲשָׁלוֹם לַחֲמוֹר?

וַיַּעַן סַנְשׁוֹ: “טוֹב שְׁלוֹמוֹ מִשְּׁלוֹם בְּעָלָיו.”

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: “יְהִי שֵׁם אֱלֹהִים מְבֹרָךְ, אֲשֶׁר לֹא־עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵאֵת אֲמָתוֹ. וְעַתָּה אֱמָר־נָא לִי, דּוֹדִי וְרֵעִי, מָה הַטּוֹב אֲשֶׁר הֵבֵאתָ בְיָדְךָ מִן־הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת? מָה הַשְּׂמָלוֹת אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לִי? וְאֵיפֹה הַנַּעֲלַיִם לִילָדֶיךָ?”

“מִכָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֵין בְּיָדִי מְאוּמָה, הָאִשָּׁה! – לְעֻמַּת זֶה יֵשׁ לִי דְּבָרִים טוֹבִים וִיקָרִים שִׁבְעָתַיִם מֵאֵלֶּה.”

“וְאַיֵּה אֵיפֹה הֵם הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים וְהַיְקָרִים? הוֹצִיאֵם נָא, בַּעְלִי, אֵלַי וְאֶרְאֵם, וְיִשְׂמַח לִבִּי גַּם־אָנִי.”

“הַרְאֵה אַרְאֵם אוֹתָךְ בְּתוֹךְ בֵּיתִי, חֶדֶר בְּחָדֶר. עַתָּה רַב לָךְ אִם־תֵּדְעִי, כִּי בִּרְצוֹת אֱלֹהִים אֶת־דַּרְכֵּנוּ וְיָצָאנוּ שֵׁנִית לְמַסָּעֵנוּ – וְשַׁבְתִּי אֵלַיִךְ שַׂר וְקָצִין אוֹ דֻכָּס גָּדוֹל בְּאַחַד הָאִיִּים הַגְּדוֹלִים וְהַטּוֹבִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ.”

“אָמֵן, כֹּה יִתֵּן אֱלֹהִים!” אָמְרָה הָאִשָּׁה, “וְאוּלָם אֱמָר־נָא לִי, בַּעְלִי, הָאִי הַזֶּה אֲשֶׁר אָמַרְתָּ מָה הוּא כִּי אֵדָעֶנּוּ? בַּעֲרָה אֲנִי וְלֹא אָבִינָה.”

“לֹא לַחֲמוֹרִים הַדְּבָשׁ! – הַכֹּל יִוָּדַע לָךְ בְּעִתּוֹ, דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו. וְעַתָּה חִסְמִי פִיךְ! רַק אַחַת אֹמַר לָךְ: אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לִפְנֵי אַבִּירִים יִתְהַלָּךְ!”

וּבְעוֹד סַנְשׁוֹ וְאִשְׁתּוֹ מְשִׂיחִים כָּכָה – וְרֵעֵי דוֹן קִישׁוֹט וְאַנְשֵׁי בֵיתוֹ הוֹרִידוּ אֶת־הָאַבִּיר מִן־הָעֲגָלָה וַיְבִיאוּהוּ הַבַּיְתָה וַיַּשְׁכִּיבוּהוּ בַמִּטָּה. וַיִּפְקַח הָאַבִּיר אֶת־עֵינָיו וַיַּבֵּט בְּתִמָּהוֹן אֶל כָּל־הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ וְלֹא־יָדַע אֵיפֹה הוּא. וַיְצַו הַכֹּהֵן אֶת־הַסּוֹכֶנֶת וְאֶת־הַנַּעֲרָה לֵאמֹר: סְעַדְנָה אֶת־אֲדוֹנֵיכֶן עַל־מִטָּתוֹ וְשְׁקֹדְנָה עָלָיו, כִּי חוֹלֶה הוּא מְאֹד. וּשְׁמַרְתֶּן עָלָיו יוֹמָם וָלַיְלָה, וְאַל תִּגְרַעְנָה מִמֶּנּוּ עָיִן, פֶּן־יִבְרַח מִבֵּיתוֹ גַּם־בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית וְלֹא יָשׁוּב עוֹד. וַיְסַפֵּר לָהֶן אֶת־כָּל־יְגִיעוֹ אֲשֶׁר יָגַע עַד־הֲשִׁיבוֹ אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט בְּעָרְמָה הַבָּיְתָה. וַתִּבְכֶּינָה הַנָּשִׁים כְּשָׁמְעָן אֶת כָּל־הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מָצְאָה אֶת־אֲדוֹנֵיהֶן, וַתְּקַלֵּלְנָה אֶת־סִפְרֵי הָאַבִּירִים וְאֶת כּוֹתְבֵיהֶם קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת, כִּי הֵם רַק־הֵם סַבּוּ בְּצָרַת אֲדוֹנֵיהֶן וּבְכָל־הָרָעוֹת אֲשֶׁר מָצְאוּ אוֹתוֹ.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְמֵי דוֹן קִישׁוֹט וְכָל־מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וְחָכְמַת סַנְשׁוֹ נוֹשֵׂא כֵלָיו – הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים בַּסֵּפֶר הַשֵּׁנִי.

ספר שני

 

פֶּרֶק רִאשׁוֹן: הָאַבִּיר דּוֹן קִישׁוֹט וְסַנְשׁוֹ פַּנְסָא נוֹשֵׂא כֵלָיו יוֹצְאִים לְמַסְעֵיהֶם בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית    🔗

וְהַכֹּהֵן וְהַחוֹבֵשׁ נִשְׁמְרוּ מֵהֵרָאוֹת אֶת־פְּנֵי רֵעָם הַחוֹלֶה, אֶת־פְּנֵי דוֹן קִישׁוֹט, כָּל־יְמֵי חֲלוֹתוֹ, כִּי יָרְאוּ פֶּן־יִזְכֹּר לְמַרְאֵה פְנֵיהֶם אֶת־הָרִאשׁוֹנוֹת וִיבֻלַּע לִשְׁלוֹמוֹ בִּגְלָלָם. וְאוּלָם פָּקֹד פָּקְדוּ בְכָל־עֵת אֶת־הַסּוֹכֶנֶת וְאֶת־הַנַּעֲרָה, הִיא קְרוֹבַת דּוֹן קִישׁוֹט, וְהִזְהִירוּ אוֹתָן עַל הַחוֹלֶה וְעַל כַּלְכָּלָתוֹ, וְהוֹרוּ אוֹתָן, מַה־תַּעֲשֶׂינָה לוֹ לְהַחֲלִימוֹ. מִקֵּץ יֶרַח יָמִים הִגִּידוּ הַנָּשִׁים לִשְׁנֵי הָרֵעִים, כִּי נִרְאָה לָהֶן שְׁלוֹם אֲדוֹנֵיהֶן וְהִנֵּה־הוּא הוֹלֵךְ וָטוֹב וְגַם־בִּינָתוֹ הִנֵּה שָׁבָה אֵלָיו. וַיִּשְׁמְעוּ הָרֵעִים וַיְבָרְכוּ אֶת־הָאֱלֹהִים וַיְבַקְשׁוּ לִרְאוֹת אֶת־הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם. וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ אֶל־דּוֹן קִישׁוֹט הַחַדְרָה, וַיִּמְצָאוּהוּ יוֹשֵׁב עַל־הַמִּטָּה, וְהוּא אָפוּד אֲפֻדָּה יְרֻקָּה, וְכִפָּה אֲדֻמָּה בְּרֹאשׁוֹ, פָּנָיו רָזִים מְאֹד וְגִלְדָּם צָפַד עֲלֵיהֶם, וּמַרְאֵהוּ כֻלּוֹ כְּאֶחָד מֵחֲנוּטֵי מִצְרָיִם. וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם דּוֹן קִישׁוֹט מְאֹד, וַיַּגֵּד לָהֶם אֶת־שְׁלוֹמוֹ, וַיַּעֲנֵם עַל כָּל־שְׁאֵלוֹתֵיהֶם נְכֹחוֹת וְנִמְלָצוֹת. וַיִּרְאוּ כִּי אָמְנָם שָׁב אֶל־רֵעָם טַעְמוֹ וַיְהִי כְּאַחַד הָאָדָם. וּבְכָל־זֹאת אָמַר הַכֹּהֵן לְנַסּוֹתוֹ, וַיַּסֵּב אֶת־הַשִּׂיחָה אֶל־הַחֲדָשׁוֹת אֲשֶׁר יָדַע וַאֲשֶׁר בָּדָא, וַיִּגַּע לְדַבֵּר גַּם בַּשְׁמוּעָה הָעוֹבֶרֶת אֶל־דְּבַר עֲלוֹת הַתֻּרְכִּים עַל־הָאָרֶץ לַמִּלְחָמָה, הֵם וָאֳנִיּוֹתֵיהֶם הָרַבּוֹת, מַחֲנֵה כָבֵד וְעָצוּם מְאֹד. וַיֵּאָנַח הַכֹּהֵן וַיֹּאמַר:

“אָכֵן עֵת צָרָה הִיא לְאַרְצֵנוּ וּלְעַם אֱלֹהֵינוּ, וְגַם מַלְכֵּנוּ הָאַדִּיר חָרַד הַפַּעַם וַיַּבְהֵל אֶת־צִבְאוּתָיו לָשִׂים מִשְׁמָר עַל חוֹפֵי הַיָּם”.

וַיַּעַן דּוֹן קִישׁוֹט:

“הִשְׂכִּיל מַלְכֵּנוּ עֲשׂה. הַמּוֹשֵׁל הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְקִדֵּם אֶת־פְּנֵי הָרָעָה בְּטֶרֶם תַּשִּׂיגֵהוּ פִתְאֹם. וְאוּלָם לוּ הוֹאִיל מַלְכֵּנוּ הָאַדִּיר לִשְׁמֹעַ הַפַּעַם בְּקוֹל עֶבֶד נֶאֱמָן כָּמוֹנִי הַיּוֹם, כִּי עַתָּה מָצָאתִי לְפָנָיו דֶּרֶךְ נְכוֹנָה וּקְצָרָה מְאֹד, אֲשֶׁר יָבֹא בָהּ כְּרֶגַע אֶל־הַנִּצָּחוֹן הַשָּׁלֵם וְלֹא יַחֲטִיא”.

וַיִּתְמְהוּ הַכֹּהֵן וְהַחוֹבֵשׁ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ בְלִבָּם: אָכֵן שָׁבָה הָרוּחַ הָרָעָה לְעַנּוֹת אֶת־רֵעֵנוּ הָאֻמְלָל. וּבְכָל־זֹאת אָמְרוּ לְנַסּוֹתוֹ עוֹד. וַיִּתַּמָּם הַחוֹבֵשׁ וַיִּשְׁאָל:

“וּמָה הִיא הָעֵצָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתָּ? אוּלַי הִיא כְּאַחַת מֵאֵלֶּה הַבָּאוֹת יוֹם יוֹם לִפְנֵי הַמְּלָכִים לְהוֹגִיעָם לָרִיק?”

“עֲצָתִי לֹא רֵיקָה הִיא, אֲדוֹנִי הַגַּלָּב!” עָנָה דוֹן קִישׁוֹט בְּרוּחַ זוֹעֶפֶת, “לֹא וָלֹא! כִּי אֵין כָּמוֹהָ טוֹבָה וּמוֹעִילָה.”

“חָלִילָה וְחָלִילָה לִי מֵהָקֵל רֹאשׁ בַּעֲצָתְךָ, אֲדוֹנִי הָאַבִּיר”, מִהֵר הַחוֹבֵשׁ לְהִצְטַדֵּק, “וְאוּלָם הֲלֹא יָדַעְתָּ, עַד־כַּמָּה יַרְבֶּה הָעָם לְהָבִיא יוֹם יוֹם עֵצוֹת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְרֻבָּן כְּכֻלָּן נִבְעָרוֹת הֵן וּתְפֵלוֹת. כִּי־יֵשׁ אֲשֶׁר־תְּהִי הָעֵצָה נִפְלֵאת וּרְחוֹקָה מֵהֵעָשׂוֹת, וְיֵשׁ אֲשֶׁר סַכָּנָתָהּ לִשְׁלוֹם הַמֶּמְשָׁלָה קְרוֹבָה מִתַּקָּנָתָהּ.”

“וְאוּלָם אַף לֹא־כְאַחַת מֵאֵלֶּה עֲצָתִי”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “כִּי טוֹבָה וּנְכוֹחָה הִיא עַד־מְאֹד, וְגַם קַלָּה הִיא וּקְרוֹבָה לַעֲשׂוֹתָה מִכֹּל אֲשֶׁר־יַעֲלֶה עַל־לֵב אִישׁ תַּחְבּוּלוֹת מֵעוֹלָם.”

“אוּלַי תַּשְׁמִיעֵנוּ אֶת־עֲצָתְךָ וְנֵדָעֶנָּה”, אָמַר הַכֹּהֵן.

“חוֹכֵךְ אֲנִי לַעֲשׂוֹת אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “כִּי יָרֵא אֲנִי, פֶּן תַּגִּיעַ עֲצָתִי מָחָר אֶל־אָזנֵי אֶחָד מִשָּׂרֵי הַמַּמְלָכָה, וּמִהֵר לַהֲבִיאָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַעֲשָׁקַנִי אֶת־יְגִיעַ רוּחִי וְאֶת־גְּמוּלִי מִיַּד הַמֶּלֶךְ – אֶת שְׁנֵיהֶם יוֹם אֶחָד.”

“אִם־לִי אַתָּה חוֹשֵׁשׁ, אֲדוֹנִי הָאַבִּיר – אַל־נָא תָחשׁ”, הִבְטִיחוֹ הַחוֹבֵשׁ, “כִּי חַי אֱלֹהִים, אִם־אֶעֱשֶׂה אֶת־הַנְּבָלָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וְאִם־אֲגַלֶּה דָבָר וַחֲצִי דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר תִּשְׁמַעְנָה אָזְנַי מִפִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה.”

“יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת ישֶׁר לְבָבְךָ, אֲדוֹנִי הַחוֹבֵשׁ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְנֶאֱמָן אַתָּה לִי כִּי לֹא תַחֵל אֶת־שְׁבוּעָתֶךָ; וְאוּלָם אַתָּה, אֲדוֹנִי הַכֹּהֵן, מָה עֲרֻבָּתְךָ אָתָּה?”

“כְּהֻנָּתִי!” אָמַר הַכֹּהֵן, “כְּהֻנָּתִי הִיא אֲשֶׁר תָּשִׁית עָלַי לִטְמֹן סוֹד.”

“אִם־כֵּן”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “הִנְנִי וְהִגַּדְתִּי לָכֶם אֶת־עֲצָתִי. הַאֵין טוֹב כִּי־יְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ לְהַעֲבִיר קוֹל בְּכָל־מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ, וְהִזְעִיקוּ אֵלָיו אֶת־כָּל־הָאַבִּירִים הַמְשׁוֹטְטִים בְּרַחֲבֵי הִשְׁפַּנְיָה, וּבָאוּ כֻלָּם מֵאֲשֶׁר הֵם שָׁם וְנוֹעֲדוּ בְּיוֹם אֶחָד אֶל עִיר הַבִּירָה, וְהָיָה אִם־גַּם לֹא־יֵאָסְפוּ שָׁמָּה בִּלְתִּי אִם־כְּשִׁשָּׁה –הַאֻמְנָם לֹא־יִמָּצֵא בְתוֹכָם אִישׁ כֹּחַ וּגְבוּרָה, וְלוּ גַם אֶחָד, אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדוֹ לְכַלּוֹת כְּרֶגַע, הוּא לְבַדּוֹ, אֶת־כָּל־הַתֻּרְכִּים כְּאִישׁ אֶחָד וּלְאַבֵּד כָּל־זֵכֶר לָהֶם? הַאִם לֹא־הָיְתָה כָזֹאת לְעוֹלָמִים, כִּי יַכְרִיעַ אַבִּיר אֶחָד בְּכֹחוֹ הוּא לְבַדּוֹ מַחֲנֶה עָצוּם וָרָב, רִבּוֹא רִבְבוֹת אִישׁ? הַאִם לֹא־יָעִידוּ עַל־כָּכָה כָּל־דִּבְרֵי יְמֵי הָאַבִּירִים וְקוֹרוֹתֵיהֶם הַכְּתוּבִים בְּאַלְפֵי סְפָרִים? אָכֵן לֹא־עָזַב עוֹד אֱלֹהִים אֶת־עַמּוֹ, וְשָׁלַח לָנוּ גַּם־הַפַּעַם אֶת־מַלְאָכוֹ, אֶת־אַחַד הָאַבִּירִים, אֲשֶׁר לֹא יִפֹּל מֵאַחַד הַקַּדְמוֹנִים לְכֹחַ וּלְאֹמֶץ רוּחַ. הִנֵּה זֹאת עֲצָתִי וְאוֹתָהּ הִגַּדְתִּי לָכֶם, וֵאלֹהִים הַבּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב, הוּא יִרְאֶה גַּם לִלְבָבִי – יוֹתֵר לֹא־אַגִּיד דָּבָר”

“אֲהָהּ!” קָרְאָה פִתְאֹם הַנַּעֲרָה, הִיא קְרוֹבַת דּוֹן קִישׁוֹט, וַתִּסְפֹּק כַּפָּיִם, “כֹּה יִתֵּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף, אִם־אֵין עִם לְבַב אֲדוֹנִי לָשׁוּב וְלִהְיוֹת כְּאַחַד הָאַבִּירִים.”

וַיַּעַן דּוֹן קִישׁוֹט בְּשַׁלְוַת רוּחַ:

“אַבִּיר הָיִיתִי וְאַבִּיר אֶהְיֶה עַד־בּוֹא יוֹמִי הָאַחֲרוֹן, וְאֵין דָּבָר אֲשֶׁר יְנִיאֵנִי מֵחֶפְצִי. יַעֲלוּ־נָא הַתֻּרְכִּים עַל־אַרְצֵנוּ, יַבְקִיעוּ אֶל כָּל־גְּבוּלוֹתֶיהָ וִיהִי־נָא מִסְפַּר צִבְאוֹתֵיהֶם כָּהֵמָּה וְכָהֵמָּה אֶלֶף פְּעָמִים – אֲנִי אָחוֹר לֹא אֶסּוֹגָה. וֵאלֹהִים הוּא הָרוֹאֶה לִלְבָבִי – יוֹתֵר לֹא אַגִּיד דָּבָר.”

עוֹד לֹא־כִלָּה דּוֹן קִישׁוֹט לְדַבֵּר, וְהִנֵּה קוֹל צְוָחָה וּקְטָטָה עוֹלֶה מִן־הֶחָצֵר. וַתֶּחֱרַד הַנַּעֲרָה אֶל־מְקוֹם הָרָעַשׁ. וּשְׁנֵי הָרֵעִים הִשְׁקִיפוּ בְּעַד הַחַלּוֹן וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה סַנְשׁוֹ וְהַסּוֹכֶנֶת נִצִּים בְּפֶתַח הַבָּיִת: הוּא חוֹתֵר לָבוֹא הַבַּיְתָה וְהִיא חוֹצֶצֶת בְּפָנָיו וְשׁוֹפֶכֶת עָלָיו חֲרָפוֹת עֲבִיטִים עֲבִיטִים:

" מַה־לְּךָ, הַנָּבָל, בַּבַּיִת הַזֶּה? צֵא צֵא, הַבְּלִיַּעַל, צֵא צֵא, נִרְפֶּה וְהוֹלֵךְ בָּטֵל! אַתָּה הוּא אֲשֶׁר הֲסִבּוֹתָ אֶת־לֵב אֲדוֹנֵנוּ מִבֵּיתוֹ וּמִנַּחֲלָתוֹ וַתּוֹלִיכֵהוּ לְשׁוֹטֵט בְּמִדְבָּרוֹת וּבְעַרְבוֹת צִיָּה."

“סוֹכֶנֶת הַשָּׂטָן!” הֱשִׁיבָהּ סַנְשׁוֹ גַּם הוּא. “לֹא אֲנִי, כִּי אֲדוֹנַיִךְ – הוּא הַמֵּסִית וְהוּא הַמַּדִּיחַ! וְהוּא הוּא אֲשֶׁר הִשִּׁיאַנִי בַחֲלַקְלַקּוֹת וַיִּמְשְׁכֵנִי אַחֲרָיו לְשׁוֹטֵט בַּמִּדְבָּרוֹת וּבְכֹל רוּחוֹת הָעוֹלָם, וְגַם הַבְטֵחַ הִבְטִיחַ לָתֶת־לִי אִיִּים בִּשְׂכָרִי, אֵלֶּה הָאִיִּים אֲשֶׁר־כָּלוּ עֵינַי מִיַּחֵל לָהֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.”

וְהַנַּעֲרָה לֹא־יָדְעָה אִיִּים מָה הֵם, וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: אֵין זֶה כִּי אִם־מַאֲכַל תַּאֲוָה, וַתִּתֵּן עַל־סַנְשׁוֹ בְּקוֹלָהּ וַתֹּאמַר:

“מִי־יִתֵּן וְתֵחָנֵק בְּאִיֶּיךָ אֵלֶּה, זוֹלֵל וְסוֹבֵא! הַמְעַט לוֹ כִּי יְמַלֵּא בִטְנוֹ מִכָּל־מַאֲכַל –וְעוֹד לוֹ גַּם הָאִיִּים!”

“לֹא לְמַאֲכָל נִתְּנוּ הָאִיִּים”, הֵשִׁיב סַנְשׁוֹ, “כִּי אִם לִמְשֹׁל וְלִשְׁלֹט בָּהֶם, וּמוֹשְׁלָם – שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד.”

“וּבְכָל־זֹאת”, צָעֲקָה הַסּוֹכֶנֶת, “לֹא תָבֹא הַבָּיְתָה! לֵךְ לְךָ מִזֶּה, מִשְׁפֶּלֶת מְלֵאָה זֶבֶל, עָבִיט שֶׁל שֳׁפָכִים! לֵךְ שׁוּב וּמָשַׁלְתָּ עַל־בֵּיתְךָ וְחָרַשְׁתָּ אֶת רְצוּעַת אַדְמָתְךָ וְאַל־תְּבַקֵּשׁ לְךָ אִיִּים וְצִיִּים.”

וְהַחוֹבֵשׁ וְהַכֹּהֵן רוֹאִים אֶת שְׁלשׁ הַנְּפָשׁוֹת וְאֶת־הַקּוֹלוֹת וְאֶת־הָעֲצוּמוֹת – וְשׂוֹחֲקִים מִטּוּב לֵב. וְאוּלָם דּוֹן קִישׁוֹט דָּאַג בִּלְבָבוֹ, פֶּן־יוֹצִיא סַנְשׁוֹ אֶת־כָּל־רוּחוֹ וְשִׁלַּח אֶת־לְשׁוֹנוֹ חָפְשִׁי לְסַפֵּר דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא־יוֹסִיפוּ לוֹ כָּבוֹד, וַיֵּצֵא לְהָבִיא מְהֵרָה אֶת־סַנְשׁוֹ הַבָּיְתָה. וַיָּקוּמוּ שְׁנֵי הָרֵעִים וַיְבָרְכוּ אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט לְשָׁלוֹם וַיֵּצֵאוּ.

וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן אֶל־הַחוֹבֵשׁ:

“עַתָּה תִרְאֶה, אִם לֹא־יִתְגַּנֵּב רֵעֵנוּ הָאֻמְלָל לְהִמָּלֵט בְּאַחַד הַיָּמִים מִבֵּיתוֹ וְלָצֵאת אֶל־מַסָּעָיו וְאֶל־שׁוּטוֹ בָאָרֶץ בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית.”

“אַף שֶׁמֶץ סָפֵק לֹא־יַעֲלֶה עַל־לִבִּי כִּי כֵן יִהְיֶה”, עָנָה הַחוֹבֵשׁ. “הֲרָאִיתָ אֶת־סַנְשׁוֹ? אֵין זֹאת כִּי אִם־בָּא נוֹשֵׂא הַכֵּלִים אֶל־אֲדוֹנָיו הָאַבִּיר לְחַדֵּשׁ אֶת־בְּרִיתוֹ עִמּוֹ, וְעַתָּה הֵם מִתְיַעֲצִים עַל־צְפוּנוֹתֵיהֶם.”

“יָבֹא עָלַי, אִם־לֹא כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ כֵּן הוּא!”

“תִּהְיֶינָה אֵפוֹא עֵינֵינוּ פְקוּחוֹת עַל־כָּל־דְּרָכָיו וְנִרְאֶה מַה־יִּהְיוּ חֲלוֹמוֹתָיו הַחֲדָשִׁים. בָּטוּחַ אֲנִי, כִּי שְׁתֵּי הַנָּשִׁים תָּבֵאנָה אֵלֵינוּ אֶת כָּל־הַדָּבָר הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר תִּרְאֶינָה בַּאדוֹנֵיהֶן וַאֲשֶׁר תִּשְׁמַעְנָה. וֵאלֹהִים יָאִיר אֶת־עֵינֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה־נַּעֲשֶׂה לְרֵעֵנוּ לְהַצִּילוֹ מִשִּׁגְעוֹנוֹ.”

עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וְנוֹעָצִים יַחְדָּו – וְהִנֵּה נִקְרָה לִפְנֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ עֶלֶם אֶחָד חַכְמוֹנִי, וְהוּא מוֹדָע לַכֹּהֵן, וּשְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן קָרַשְׁקשׁ. וַיְסַפֵּר לוֹ הַכֹּהֵן אֶת כָּל־אֲשֶׁר רָאָה הַיּוֹם בְּדוֹן קִישׁוֹט וְאֶת דִּבְרֵי הַשִּׁגָּעוֹן אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּיו וַיֹּאמַר:

“כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבֶּר הָאִישׁ הָאֻמְלָל הַהוּא. וְעַתָּה דּוֹאֵג אֲנִי לוֹ מְאֹד, פֶּן־יָקִים אֶת־דְּבָרוֹ וּבָרַח גַּם־הַפַּעַם מִבֵּיתוֹ, וּמִי־יוֹדֵעַ אִם לֹא־יֹאבַד בְּשִׁגְעוֹנוֹ וְאִם־יָשׁוּב עוֹד אַחֲרֵי צֵאתוֹ.”

וְהָעֶלֶם הַחַכְמוֹנִי אִישׁ מְזִמּוֹת וּמְהִיר עֵצָה וְעַלִּיז רוּחַ וְחוֹמֵד מַהֲתַלּוֹת. וַיְהִי כְּשָׁמְעוֹ אֶת־דִּבְרֵי הַכֹּהֵן וַיֹּאמַר:

“רָאֹה רָאִיתִי אֶת־דַּאֲגַתְכֶם לְרֵעֲכֶם, וָאֹמַר, אֲנַסֶּה אֵלָיו דָּבָר, אוּלַי אֲנִי אוּכַל לוֹ. וְעַתָּה שׁוּבוּ אֶל־בֵּיתְכֶם וּרְאִיתֶם מָה אֶעֱשֶׂה לוֹ.”

וַיַּגֵּד לָהֶם הָעֶלֶם אֶת אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת לְדוֹן קִישׁוֹט לַהֲשִׁיבוֹ מִשִּׁגְעוֹנוֹ. וַתִּיטַב עֲצָתוֹ בְּעֵינֵיהֶם; וַיָּשׁוּבוּ שְׁנֵי הָרֵעִים לְבֵיתָם וְהַחַכְמוֹנִי הָלַךְ לְדַרְכּוֹ.

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים מִסְפָּר וְדוֹן קִישׁוֹט יוֹשֵׁב בְּחֶדְרוֹ עַל־הַכִּסֵּא. וַיֻּגַּד לְדוֹן קִישוט לֵאמֹר: “הִנֵּה אִישׁ בָּא וּמְבַקֵּשׁ לִרְאוֹתֶךָ.” וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט: “יָבֹא.”

וְהָאִישׁ הַבָּא הוּא הוּא הַחַכְמוֹנִי הֶעָרוּם שִׁמְשׁוֹן קָרַשְׁקשׁ. וַיְהִי אַךְ הוּבָא הַחַדְרָה וַיָּרָץ אֶל־הַכִּסֵּא, אֶל־פְּנֵי מוֹשַׁב דּוֹן קִישׁוֹט, וַיִּכְרַע לְרַגְלֵי בַעַל הַבַּיִת וַיֹּאמַר:

“כָּבוֹד וָעֹז לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ, לַאדוֹנִי הָאַבִּיר דּוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁא! הָבָה־נָּא לִי אֶת־יָדְךָ, אֲדוֹנִי אַבִּיר הָאַבִּירִים, וְאַגִּיעֶנָּה אֶל־שְׂפָתַי. כִּי חַי אֱלֹהִים וְחַי כָל־קְדוֹשָׁיו עִמּוֹ, אִם־הָיָה וְאִם־יֵשׁ בְּכָל־אַבִּירֵי עוֹלָם גָּדוֹל וּמְהֻלָּל מֵאֲדוֹנִי.”

וַיְקִימֵהוּ דוֹן קִישׁוֹט מֵעַל הָאָרֶץ וַיִּשְׁאָלֵהוּ לִשְׁמוֹ וּלְמַעֲשֵׂהוּ וּלְבַקָּשָׁתוֹ. וַיַּעַן הַחַכְמוֹנִי: “שְׁמִי שִׁמְשׁוֹן קָרַשְׁקשׁ, וְעַבְדְּךָ חַכְמוֹנִי וּצְעִיר הַתַּלְמִידִים; וַיְהִי כִּי שָׁמַעְתִּי אֶת־שֵׁמַע גְּדוֹל הָאַבִּירִים אֲשֶׁר אֵין עַל־עָפָר מָשְׁלוֹ, וָאֹמַר: אֵלְכָה־נָּא וְאֶרְאֶנּוּ פָּנִים אֶל־פָּנִים.”

וַיַּעְתֵּר הַחַכְמוֹנִי עַל־דּוֹן קִישׁוֹט תְּהִלּוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת עַד אֵין מִסְפָּר, וְגַם גָּלֹה גָלָה אֶת־אָזְנוֹ כִּי הִנֵּה נִמְצָא כְבָר סוֹפֵר מָהִיר וִידוּעַ שֵׁם אֲשֶׁר כָּתַב אֶת־כָּל־פָּרָשַׁת גְּבוּרוֹת דּוֹן קִישׁוֹט עַל־סֵפֶר וַיִּשְׁלָחֵהוּ בְכָל־הָאָרֶץ, וְאֵין עַתָּה עִיר וּמְדִינָה אֲשֶׁר לֹא־הִגִּיעַ שָׁמָּה שֵׁמַע הָאַבִּיר הַמְהֻלָּל דּוֹן קִישׁוֹט וַאֲשֶׁר לֹא יָשִׂיחוּ שָׁמָּה בְּכָל־עֲלִילוֹתָיו.

וַיְהִי דְּבַר הַסֵּפֶר כִּבְשׂוֹרָה בְּעֵינֵי דוֹן קִישׁוֹט, וַיִּשְׂמַח עָלֶיהָ מְאֹד, כִּי הִנֵּה זָכֹה זָכָה בְחַיָּיו אֶל־הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא רַבִּים מִגְּדוֹלֵי הָאַבִּירִים יִזְכּוּ לוֹ גַּם אַחֲרֵי מוֹתָם. וַיִּשְׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט לְדִבְרֵי הַסֵּפֶר וְלִפְרָטָיו. וְלֹא־חָשַׂךְ מִמֶּנּוּ הָעֶלֶם אֶת־פִּיו וַיְסַפֵּר לוֹ פְּרָטִים וּפִרְטֵי פְרָטִים, כְּיַד הַדִּמְיוֹן הַטּוֹבָה עָלָיו. וַיִּגְנֹב אֶת־לְבַב דּוֹן קִישׁוֹט בְּחֶלְקַת שְׂפָתָיו וּבִתְהִלּוֹת פִּיו, וַיְלַהֵט אֶת־רוּחוֹ בִּדְבָרִים, וַיְעִירֵהוּ לָצֵאת עוֹד הַפַּעַם אֶל־מַסָּעָיו וְאֶל־עֲלִילוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת; כִּי כְּכֹל אֲשֶׁר יִתְמַהְמַהּ כֵּן יִגְבַּר הָרֶשַׁע בָּאָרֶץ וְכֵן תֶּעֱצַם מֶמְשֶׁלֶת הַזָּדוֹן, וְאִישׁ אֵין בִּלְעָדָיו אֲשֶׁר יִלָּחֵם לְצֶדֶק וּלְטוֹב כָּמוֹהוּ וַאֲשֶׁר יָבִיא כָמוֹהוּ יֶשַׁע לְנִדְכָּאִים וּמַרְפֵּא לִשְׁבוּרֵי לֵב.

וַיַּרְא הַחַכְמוֹנִי כִּי־בָא לֵב דּוֹן קִישׁוֹט בְּיָדוֹ וַתּוֹסֶף לְשׁוֹנוֹ כֹּחַ וַיִּתְעוֹרֵר וַיִּקְרָא:

“וְעַתָּה אַל־נָא יַעְצָרְךָ דָּבָר עוֹד. קוּמָה וֶאֱזֹר מָתְנֶיךָ, אַבִּיר הַחַיִל, וְיָצָאתָ מָחָר לַעֲלִילוֹתֶיךָ הַגְּדוֹלוֹת וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ. וְאִם אוּלַי תִּקְצַר יָדְךָ מֵהָפִיק זְמָמְךָ, כִּי חָסַרְתָּ דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר יִקַּח הָאַבִּיר לַדָּרֶךְ – הַגִּידָה נָּא לִי, וְכָל־אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדִי לַעֲשׂוֹת אֶעֱשֶׂה, כִּי אִם־גַּם לְנוֹשֵׂא כֵלֶיךָ תְּשִׂימֵנִי, וְהָיָה לִי הַדָּבָר הַזֶּה לְכָבוֹד וְלִשְׂשׂוֹן לֵב מֵאֵין כָּמוֹהוּ.”

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְסַנְשׁוֹ בָּא אֶל־אֲדוֹנָיו לְדַבֵּר עִמּוֹ, כְּמִשְׁפָּטוֹ, עַל־הַמַּשְׂכֹּרֶת אֲשֶׁר יִקֹּב לוֹ הַפַּעַם בִּיצִיאָתָם הַשְּׁלִישִׁית, וַיִּשְׁמַע אֶת־דִּבְרֵי הָאִישׁ הָאַחֲרוֹנִים. וַיֹּאמֶר לוֹ דּוֹן קִישׁוֹט: “הֲשָׁמַעְתָּ, סַנְשׁוֹ? הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ כִּי הִמָּצֵא יִמָּצְאוּן לִי נוֹשְׂאֵי כֵלִים דַּי וְהוֹתֵר גַּם־בִּלְעָדֶיךָ. הֲרָאִיתָ מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ מֵעִמִּי עַל כָּכָה? הֲלֹא זֶה הַחַכְמוֹנִי שִׁמְשׁוֹן קָרַשְׁקשׁ הָעוֹמֵד לְפָנֶיךָ, הוּא הַצָּעִיר וְהֶחָרוּץ, הָעַז וְהַמָּהִיר, אֶרֶךְ הָרוּחַ וְרַב הַסֵּבֶל, סוֹף דָּבָר, נוֹשֵׂא כֵלִים לְכָל־מִשְׁפָּטָיו, הוּא הוּא וְלֹא אַחֵר אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ מֵעִמִּי עַל־כָּכָה. וְעַתָּה אוּלַי מָאֵן אַתָּה לָלֶכֶת אַחֲרַי, וְאוּלַי מְעַט שְׂכָרְךָ בְּעֵינֶיךָ – הֲלֹא כָזֹאת שָׁמַעְתִּי לֹא־אַחַת מִפִּיךָ – הַגִּידָה נָּא לִי, וְאֵדַע אִם לְהֵימִין וְאִם לְהַשְׂמְאִיל.”

וַתִּמָּלֶאנָה עֵינֵי סַנְשׁוֹ דְּמָעוֹת וַיֹּאמַר:

“לֹא וָלֹא, אֲדוֹנִי. סַנְשׁוֹ לֹא יַעֲזָבְךָ וְלֹא יִטְּשֶׁךָ. עִמְּךָ אֶהְיֶה וְאֶל־אֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֵלֵךְ. לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֶדְרשׁ וְלֹא אֶפְתַּח פֶּה, וְאַל־יֹאמְרוּ עַל־סַנְשׁוֹ מָחָר: “לָקַח הָעֶבֶד אֶת־הַשָּׂכָר – וּבְרִית אֲדוֹנָיו לֹא זָכָר”. לֹא הָיָה עַבְדְּךָ מֵעוֹדוֹ שׁוֹכֵחַ טוֹבָה. וְגַם מֵרֹאשׁ, בְּבֹאִי אֵלֶיךָ בְּדִבְרֵי חִשְּׁבוֹנוֹת וּבְדַבְּרִי אֵלֶיךָ עַל־שְׂכָרִי לֹא עָשִׂיתִי זֹאת כִּי אִם־עַל־פִּי אִשְׁתִּי. כִּי מֵאִתָּה הָיְתָה שׂוּמָה עָלַי לִבְלִי הַמְעֵט בִּשְׂכָרִי. וַאדוֹנִי הֲלֹא יֵדַע מָה רַב זְדוֹן לֵב הַנָּשִׁים וּמִרְיָן. וְאוּלָם עַתָּה אַחֲרֵי שָׁמְעִי אֶת־דִּבְרֵי אֲדוֹנִי הַטּוֹבִים אֵלַי, זָכַרְתִּי, כִּי אֲנִי אֲנִי הַגֶּבֶר, וְאַל־לַגֶּבֶר תֵּת לִמְשָׁל־בּוֹ נָשִׁים! יַעֲשֶׂה־נָּא אֲדוֹנִי רַק אֶת־הַדָּבָר הָאֶחָד הַזֶּה: יַעֲרָךְ־נָא אֶת־צַוָּאָתוֹ עַל־סֵפֶר כַּחֹק וּכַמִּשְׁפָּט, וְכָתַב אוֹתָהּ בִּכְתָב נָקִי וּבָרוּר, אֲשֶׁר לֹא יְסֻלַּף וְלֹא יְזֻיַּף, וְצִוָּה בָהּ אֶת כָּל־אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת־לִי לְמַשְׂכֻּרְתִּי, וְאַחֲרֵי כֵן נֵצֵא מְהֵרָה לְדַרְכֵּנוּ בְּשָׁלוֹם, וְלֹא יְהִי עוֹד הִתְמַהְמְהֵנוּ פֹה לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לָאָדוֹן הַחַכְמוֹנִי הַזֶּה אֲשֶׁר דְּחָפוֹ לִבּוֹ לָבֹא הַיּוֹם הֵנָּה וּלְהָאִיץ בַּאדוֹנִי לָצֵאת לְמַסָּעָיו בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית.”

כִּשְׁמֹעַ דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־דִּבְרֵי עַבְדּוֹ הַנֶּאֱמָן, וַיָּקָם מֵעַל כִּסְאוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיְחַדֵּשׁ עִמּוֹ אֶת־הַבְּרִית.

וְהַחַכְמוֹנִי רָאָה אֶת־הָאֲנָשִׁים וְאֶת־שִׂיחָם, וַיִּצְחַק בִּלְבָבוֹ, כִּי הִנֵּה עוֹד הוֹסִיפוּ אֶל־הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמַע עֲלֵיהֶם. וַיָּשָׁב וַיָּאֶץ בָּם לְמַהֵר לְבַצַּע אֶת־מַחֲשַׁבְתָּם הַטּוֹבָה, וְהֵכִינוּ אֶת אֲשֶׁר יָכִינוּ, וְיָצְאוּ מְהֵרָה לַדָּרֶךְ. וַיִּשְׁמַע אֶת־דִּבְרֵי דוֹן קִישׁוֹט לֵאמֹר: לֹא אוּכַל לָצֵאת מִפֹּה עַד אִם־מָצָאתִי לִי קוֹבַע כְּקוֹבָעִי הָרִאשׁוֹן. וַיֵּלֶךְ הַחַכְמוֹנִי וַיְחַפֵּשׂ בֵּין הַגְּרוּטוֹת בְּבֵית אֶחָד מִשְּׁכֵנָיו אֲשֶׁר יָדַע, וַיִּמְצָא שָׁם קוֹבַע בַּרְזֶל, קוֹבַע יָשָׁן נוֹשָׁן וַאֲכוּל חֲלֻדָּה, וַיְבִיאֵהוּ מִנְחָה לְדוֹן קִישׁוֹט. וַיְקַבֵּל הָאַבִּיר מִיָּדוֹ אֶת־הַקּוֹבַע וַיֹּאמַר:

“עַתָּה אֵינֶנִּי חָסֵר דָּבָר; בְּעוֹד שְׁלשָׁה יָמִים אֲנִי יוֹצֵא לַדָּרֶךְ.”

וְשְׁתֵּי הנָּשִׁים, הַסּוֹכֶנֶת וְהַנַּעֲרָה, שָׁמְעוּ אֶת אֲשֶׁר חָרַץ אֲדוֹנֵיהֶן בַּעֲצַת הַחַכְמוֹנִי, וַתְּקַלֵּלְנָה אֶת־הַמֵּסִית קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת, וַתִּמְרֹטְנָה שְׂעַר רֹאשָׁן, וַתִּבְכֶּינָה לַאֲדוֹנֵיהֶן הַהוֹלֵךְ בְּכִי תַמְרוּרִים כְּהָמֵר עַל־הַמֵּת.

וְאוּלָם דּוֹן קִישׁוֹט לֹא שָׁעָה אֶל־בְּכִי הַנָּשִׁים וְאֶל יִלְלָתָן, וַיָּצַר בְּיָדוֹ אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא עִמּוֹ בַּבָּיִת, וְגַם צֵידָה הֵכִין לוֹ, וַיִּתֵּן אֶת־הַכֹּל בְּיַד סַנְשׁוֹ לָשֵׂאת עִמּוֹ בַדָּרֶךְ.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹת הַלַּיְלָה יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם מִן־הַכְּפָר, הָאַבִּיר וְנוֹשֵׂא כֵלָיו; דּוֹן קִישׁוֹט רוֹכֵב עַל־סוּסוֹ הַטּוֹב, עַל רוֹסִינַנְטֵי, וְסַנְשׁוֹ יוֹשֵׁב עַל עֲמִיתוֹ מִנֹּעַר, עַל הַחֲמוֹר, וְהַחַכְמוֹנִי הָלַךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם, וַיְלַוֵּם כַּחֲצִי פַרְסָה מִחוּץ לַכְּפָר. וַיְחַבֵּק שִׁמְשׁוֹן אֶת־הָאַבִּיר וַיְבָרְכֵהוּ, וַיְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ לְהוֹדִיעֵהוּ אֶת כָּל־הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ בַּדֶּרֶךְ כְּמִשְׁפַּט הָרֵעַ לַעֲמִיתוֹ, וַיָּשָׁב אֶל־בֵּיתוֹ וְאֶל־מְקוֹמוֹ.

וְהָאַבִּיר וְנוֹשֵׂא כֵלָיו שָׂמוּ פְנֵיהֶם אֶל־הַדֶּרֶךְ הָעוֹלֶה טוֹבּוֹסוֹ.

 

פֶּרֶק שֵׁנִי: אֵת אֲשֶׁר בָּאוּ הָאַבִּיר וְנוֹשֵׂא כֵלָיו בְּשָׁלוֹם וּבְלִי פֶגַע רָע לְטוֹבּוֹסוֹ וְאֵת אֲשֶׁר מָצָא שָׁמָּה    🔗

וַיְהִי אַךְ נָגְעוּ רַגְלֵי בֶהֱמַת שְׁנֵי רוֹכְבֵינוּ בַּעֲפַר הַדֶּרֶךְ וְהִנֵּה צָהַל רוֹסִינַנְטֵי פִּתְאֹם צָהֳלַת אַבִּירִים, וְגַם חֲמוֹר סַנְשׁוֹ נָהַק אַחֲרָיו נְהָקָה גְדוֹלָה וְאַדִּירָה, וַיִּשְׂמַח דּוֹן קִישׁוֹט מְאֹד, כִּי צָהֳלַת סוּסוֹ הָיְתָה בְעֵינָיו לְאוֹת וּלְמוֹפֵת, כִּי אָכֵן בֵּרַךְ אֱלֹהִים אֶת־צֵאתוֹ וְגַם הַצְלֵחַ יַצְלִיחַ אֶת־דַּרְכּוֹ אֲשֶׁר הוּא הוֹלֵךְ בָּהּ; וְאוּלָם סַנְשׁוֹ שָׂמַח מִשְׁנֶה שִׂמְחָה, כִּי נַהֲקַת חֲמוֹרוֹ גָּבְרָה עַל צָהֳלַת הַסּוּס וַתִּבְלָעֶנָּה. וַיַּאֲמִינוּ שְׁנֵיהֶם לְקוֹל הָאוֹת, וַיּוֹסֶף לְבָבָם אֹמֶץ וַיֵּלְכוּ בַדֶּרֶךְ שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב, שְׁנֵיהֶם מִתְנַהֲלִים לְאִטָּם, הוֹלְכִים יַחְדָּו וּמַחֲשִׁים.

וַיִּפְתַּח דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־פִּיו רִאשׁוֹנָה וַיֹּאמַר:

“סַנְשׁוֹ אָחִי, אִם נִתְנַהֵל כָּכָה לְאִטֵּנוּ כָּל־הַדֶּרֶךְ, יָרֵא אֲנִי, פֶּן־יַשִּׂיגֵנוּ מָחָר הַלַּיְלָה בְּטֶרֶם אַגִּיעַ אֶל מְחוֹז חֶפְצִי וּתְשׁוּקָתִי, אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עֵינַי וְלִבִּי נְשׂוּאִים עַתָּה שָׁמָּה, אֶל־טוֹבּוֹסוֹ. כִּי חַי אֱלֹהִים, אִם־אָרִים יָד וָרֶגֶל וְאִם אַפְלִיא לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה עַד אִם־בָּאתִי וְרָאִיתִי אֶת־אוֹר פְּנֵי בְחִירַת לְבָבִי, אֶת־הַיָּפָה בַנָּשִׁים, אֶת־דּוּלְצִינֵיָה, וְלָקַחְתִּי מֵאִתָּהּ אֶת־בִּרְכָתָהּ וְאֶת נִדְבַת פִּיהָ.”

וַיֹּאמֶר סַנְשׁוֹ:

“גַּם־לִבִּי כְּלֵב אֲדוֹנִי בַּדָּבָר הַזֶּה. וְאוּלָם מִי יוֹדֵעַ אִם־חֵפֶץ אֲדוֹנִי יִצְלַח בְּיָדוֹ וְאִם־יִזְכֶּה לְהֵרָאוֹת אֶת־פְּנֵי הַגְּבִירָה, אֶת־פְּנֵי דוּלְצִינֵיָה, וְלָשֵׂאת מֵאִתָּהּ בְּרָכָה, אִם־לֹא כִי תִזְרְקֶנָּה אֵלֶיךָ מֵעֵבֶר לְגֶדֶר הֶחָצֵר, הִיא הַגָּדֵר אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת־דּוּלְצִינֵיָה עוֹמֶדֶת אַחֲרֶיהָ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, בַּהֲבִיאִי אֵלֶיהָ אֶת־אִגֶּרֶת אֲדוֹנִי וְאֶת הַשְּׁמוּעָה עַל־דְּבַר תַּעֲלוּלֵי אֲדוֹנִי וּמַעֲשֵׂי שִׁגְעוֹנוֹ בְּנִקְרַת סְיֵירָא מוֹרֵינָא.”

וַיִּתְמַהּ דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר:

“הַאֻמְנָם עַל־יַד גֶּדֶר אֲבָנִים מָצָאתָ אֶת־כְּלִילַת הַיֹּפִי וְהַתְּהִלָּה, אֶת־דּוּלְצִינֵיָה? אֵין זֹאת כִּי אִם־אַרְמוֹן תִּפְאַרְתָּהּ רָאוּ עֵינֶיךָ, אוֹתוֹ וְאֶת־יְצִיעָיו וְאֶת־אַתִּיקָיו וְאֶת כִּפּוֹת שְׁעָרָיו, וְעוֹד כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה, כְּכָל – הַדְּבָרִים אֲשֶׁר לְאַרְמְנוֹת מְלָכִים מֵעוֹלָם – וְהוּא הוּא אֲשֶׁר נִרְאָה לְךָ כְּגֶדֶר אֲבָנִים.”

“אוּלַי כִּדְבָרֶיךָ כֵּן הוּא”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “וְאוּלָם אִם־לֹא הִטְעוּנִי עֵינַי, אֵין זֹאת כִּי אִם־גֶּדֶר אֲבָנִים רָאִיתִי שָׁם.”

“וּבְכָל־זֹאת הָלֹךְ נֵלֵךְ שָׁמָּה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט,“לוּ אַךְ יַרְאֵנִי אֱלֹהִים אוֹתָהּ, וִיהִי דֶּרֶךְ הַגָּדֵר, אוֹ בְעַד הָאֶשְׁנָב, אוֹ בְעַד הַשְּׂבָכָה, אוֹ בְעַד אֶחָד מֵחֲרַכֵּי הַחַיִץ אֲשֶׁר לְגַנָּהּ; כִּי הִנֵּה אִם־גַּם קֶרֶן הוֹד אַחַת מִזֹּהַר יָפְיָהּ תֵּאָצֵל עָלַי – וּבָא הָאוֹר אֶל־נַפְשִׁי וְאֶל־לְבָבִי וּמָלֵאתִי רוּחַ דַּעַת וְרוּחַ גְּבוּרָה וְחָכַמְתִּי וְעָצַמְתִּי מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה.”

“אָמֵן, כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים”, אָמַר סַנְשׁוֹ בְּלֵב וָלֵב, וַיּוֹסֶף לָלֶכֶת בְּלִי חֶמְדָּה אַחֲרֵי אֲדוֹנוֹ; כִּי הִנֵּה כְּכֹל אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ לָבֹא אֶל־טוֹבּוֹסוֹ וּכְכֹל אֲשֶׁר עָלַץ עַל־זֹאת לֵב דּוֹן קִישׁוֹט בְּקִרְבּוֹ, כֵּן גָּדְלָה מְבוּכַת סַנְשׁוֹ וְצָרַת נַפְשׁוֹ, מִבְּלִי דַעַת מַה־יַּעֲשֶׂה אוֹ מַה־יָּשִׁיב לַאדוֹנָיו בְּבֹאָם שָׁמָּה וְנִגְלָה כַחְשׁוֹ לְדוֹן קִישׁוֹט, וְנוֹדַע פִּתְאֹם כִּי מֵעוֹלָם לֹא־דָרְכָה כַף־רַגְלוֹ עַל־אַדְמַת טוֹבּוֹסוֹ, וּמֵעוֹלָם לֹא רָאָה אֶת־דּוּלְצִינֵיָה כַּאֲשֶׁר לֹא־רָאוּהָ מֵעוֹלָם גַּם־עֵינֵי דוֹן קִישׁוֹט.

בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי, כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, בָּאוּ שְׁנֵיהֶם בְּשָׁלוֹם אֶל־טוֹבּוֹסוֹ. בְּכָל־הַכְּפָר הָיְתָה דְּמָמָה גְדוֹלָה, כִּי יָשְׁנוּ כָּל־אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אֶת־שְׁנָתָם. הַיָּרֵחַ הֵאִיר מְעַט אֶת הַלַּיְלָה, וַיְהִי מְעַט הָאוֹר כְּעָשָׁן לְעֵינֵי סַנְשׁוֹ, כִּי טוֹב לוֹ עַתָּה מִמֶּנּוּ הַחשֶׁךְ, אֲשֶׁר יְהִי לוֹ לִכְסוּת עֵינַיִם עַל שְׁקָרָיו וְעַל סִכְלוּתוֹ. מִן־הַדְּמָמָה, מִכָּל־הָעֲבָרִים, עָלוּ וַיָּבֹאוּ קוֹלוֹת מִקּוֹלוֹת שׁוֹנִים: נִבְחַת כְּלָבִים, נַהֲקַת חֲמוֹרִים, נַחֲרַת חֲזִירִים, יִלְלַת חֲתוּלִים; וְכָל־הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה חָזְקוּ בְּדוּמִיַּת הַלַּיְלָה שִׁבְעָתַיִם, וַיְהִי בָהֶם לְהַרְגִּיז לֵב וּלְזַעְזַע אֹזֶן. לֵב אַבִּירֵנוּ נָפַל עָלָיו מְאֹד בְּשָׁמְעוֹ אֶת־הַקּוֹלוֹת, כִּי הָיוּ לוֹ כְּאוֹת מְבַשֵּׂר רָע, וּבְכָל־זֹאת הִתְחַזֵּק וַיֹּאמַר: “סַנְשׁוֹ בְנִי, הוֹלִיכֵנִי־נָא אֶל־אַרְמוֹן דּוּלְצִינֵיָה, אוּלַי נִמְצָאֶנָּה בְּעוֹדֶנָּה עֵרָה.”

“אֶל אֵי־זֶה אַרְמוֹן אוֹלִיכֶךָ, אֲדוֹנִי?” הִתְעוֹרֵר סַנְשׁוֹ וַיִּשְׁאָל, “חֵי אֱלֹהִים, אִם לֹא־מָצָאתִי אֶת־הֲדַר זִיו הַגְּבֶרֶת יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ אֹהֶל קָטָן וָדָל.”

“אֵין זֹאת”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “כִּי אִם־יָרְדָה אָז מֵאַרְמוֹנָהּ אֶל־אֶחָד מִתָּאָיו הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר בָּאֲגַף לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ שָׁם עִם־נַעֲרוֹתֶיהָ הָרְאוּיוֹת לָהּ, כְּמִשְׁפַּט בְּנוֹת הַמְּלָכִים, וְכָכָה רָאִיתָ אוֹתָהּ בַּיּוֹם הַהוּא.”

“וִיהִי כִדְבָרֶיךָ”, הֵשִׁיב סַנְשׁוֹ, “וְאוּלָם הֲנָכוֹן הַדָּבָר לָבֹא עַתָּה בְּעֶצֶם לַיְלָה לִדְפֹּק עַל־דַּלְתוֹת הָאַרְמוֹן הַסְּגוּרוֹת וּלְהַחֲרִיד אֶת־כָּל־הַיְשֵׁנִים מִמִּשְׁכְּבוֹתֵיהֶם? הַאִם לֹא־נִהְיֶה לָבוּז בַּעֲשׂוֹתֵנוּ כַּדָּבָר הַזֶּה?”

“הָבָה נֵלְכָה וְנִמְצְאָה בַתְּחִלָּה אֶת־הָאַרְמוֹן”, הִקְשָׁה דוֹן קִישׁוֹט עֹרֶף, “וְאַחַר נֵדַע מַה־נַּעֲשֶׂה. הַבִּיטָה נָּא וּרְאֵה,סַנְשׁוֹ, הִנֵּה דְמוּת נִשְׁקֶפֶת אֵלֵינוּ מִנֶּגֶד, כִּדְמוּת בִּנְיָן גָּדוֹל וָרָם. הַאֵין זֶה אַרְמוֹן דּוּלְצִינֵיָה?”

“יֵלֶךְ־נָא אֲדוֹנִי עִמִּי עַד־הַמָּקוֹם הַהוּא וְנִרְאֶה”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “אוּלַי אַרְמוֹן הוּא; וְאוּלָם אֲנִי אַף אִם־בְּעֵינַי אֶרְאֶנּוּ וּבְיָדַי אֲמַשְׁשֶׁנּוּ, חֵי נַפְשִׁי, אִם –אַאֲמִינָה.”

וַיִּרְכְּבוּ שְׁנֵיהֶם, דּוֹן קִישׁוֹט וְסַנְשׁוֹ, עַל בְּהֶמְתָּם, וַיִּגְּשׁוּ עַד־מְקוֹם הַבִּנְיָן – וְהִנֵּה הוּא מִגְדַּל בֵּית הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר לַכְּפָר. וַיִּתְעַצֵּב דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר:

“סַנְשׁוֹ, אֵין זֶה כִּי אִם־בֵּית תְּפִלָּה!”

“רָאִיתִי גַם רָאִיתִי,אֲדוֹנִי”, עָנָה סַנְשׁוֹ,“וּמִי יִתֵּן וְלֹא נִמְצָא לָנוּ פֹה גַּם־קָבֶר, כִּי הַמָּקוֹם מְקוֹם בֵּית הַקְּבָרוֹת לְאַנְשֵׁי הַכְּפָר, וְלֹא טוֹב, אֲדוֹנִי, לְשׁוֹטֵט בֵּין הַקְּבָרִים בַּלָּיְלָה. אָכֵן אֲנִי הֲלֹא כְבָר הִגַּדְתִּי, כִּמְדֻמֶּה,לַאדוֹנִי, כִּי בֵּית מְגוּרֵי הַגְּבֶרֶת דּוּלְצִינֵיָה עוֹמֵד בְּאַחַד הַמְּבוֹאוֹת הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַכְּפָר.”

“אַךְ אֶל־בּוֹר שַׁחַת תֵּרֵד, אֱוִיל אָדָם!” הִתְקַצֵּף דּוֹן קִישׁוֹט, “הֲרָאִיתָ מִיָּמֶיךָ וְאִם־שָׁמַעְתָּ כִּי יִבָּנוּ הֵיכְלֵי תִפְאֶרֶת בִּמְבוֹאוֹת נִדָּחִים?”

“אָמְנָם לֹא רָאִיתִי וְלֹא שָׁמַעְתִּי כָזֹאת מֵעוֹלָם”, הֵשִׁיב סַנְשׁוֹ בְּרוּחַ שׁוֹקֶטֶת, “וְאוּלָם הֲלֹא יָדַעְתָּ, אֲדוֹנִי, אֶת אֲשֶׁר־יֹאמַר מָשָׁל הַקַּדְמוֹנִי: “נָהָר נָהָר וּמַהֲלָכוֹ, מְדִינָה וּמְדִינָה וּמִנְהָגֶיהָ”, אוּלַי בְּטוֹבּוֹסוֹ הָעִיר נוֹהֲגִים לְהָקִים הֵיכָלוֹת וְלִבְנוֹת אַרְמוֹנוֹת בִּמְבוֹאוֹתֶיהָ הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר בְּיַרְכָתֶיהָ. לוּ שְׁמָעֵנִי אֲדוֹנִי, אֶלְכָה לְבַדִּי וַאֲחַפְּשָׂה בִּמְבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים וְהָעֲקַלְקַלִּים אֲשֶׁר לְפָּנֵינוּ, אוּלַי יַקְרֶה שָׁם אֱלֹהִים לְפָּנַי אֶת־הָאַרְמוֹן הַהוּא, אוֹתוֹ, אוֹ, טוֹב מִזֶּה, אֶת־עִי מַפַּלְתּוֹ וְאֶת־תֵּל אֲבָנָיו, תַּחַת כָּל־הַתְּלָאָה הָרַבָּה אֲשֶׁר הִשְׂבִּיעַנִי הָאַרְמוֹן הַזֶּה הַלָּיְלָה!”

"סַנְשׁוֹ, אַל־תִּתֵּן אֶת־פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת־בְּשָׂרֶךָ! "גָּעַר בּוֹ דּוֹן קִישׁוֹט, “אַל־נָא תָעֵז פָּנֶיךָ וְאַל־נָא תָקֵל רֹאשׁ בְּכָל־דָּבָר אֲשֶׁר לִגְבֶרֶת לְבָבִי, לְדוּלְצִינֵיָה. כִּי לָמָּה תוּפַר בִּגְלַל זֶה בְּרִית שְׁלוֹמֵנוּ.”

“בְּכָל־כֹּחִי אֶשְׁמֹר אֶת־פִּי וּלְשׁוֹנִי”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “וְאוּלָם אֵיכָכָה אוּכַל וּמָשַׁלְתִּי בְרוּחִי, וַאדוֹנִי יִשְׁלָחֵנִי לִמְצֹא בְעֶצֶם לַיְלָה אֶת־הַבַּיִת אֲשֶׁר לֹא רְאִיתִיו בְּחַיַּי בִּלְתִּי אִם־פַּעַם אַחַת. הֵן אֲדוֹנִי רָאָה אֶת־הַבַּיִת רִבְבוֹת מוֹנִים וְלֹא יַכִּיר מְקוֹמוֹ, וְאֵיךְ אֶמְצָאֶנּוּ אָנֹכִי?”

“סַנְשׁוֹ, לָמָּה תַרְעִימֵנִי? הֲלֹא מֵאָה פְעָמִים וְאֶחָת הִגַּדְתִּי לְךָ בְּמוֹ־פִי, כִּי מֵעוֹלָם לֹא־רָאִיתִי אֶת־פְּנֵי הַיָּפָה בַנָּשִׁים, אֶת־דּוּלְצִינֵיָה, וּמֵעוֹדִי לֹא־דָרַכְתִּי עַל־סַף בֵּיתָהּ, וַאֲנִי אָהֹב אֲהַבְתִּיהָ מֵרָחוֹק עַל־הוֹד יָפְיָהּ וְעַל־תִּפְאֶרֶת נַפְשָׁה אֲשֶׁר נוֹדְעוּ לִי רַק עַל־פִּי הַשְּׁמוּעָה!”

“כָּזֹאת אֶשְׁמַע מִפִּיךָ אַךְ הַפָּעַם”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “אַגִּידָה נָּא אֵפוֹא הַיּוֹם גַּם־אֲנִי דִּבְרֵי אֱמֶת: כָּמוֹךָ, אֲדוֹנִי, גַּם־אֲנִי לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם אֶת־דּוּלְצִינֵיָה וְגַם־רַגְלַי לֹא־עָמְדוּ מֵעוֹדִי בְּשַׁעֲרֵי חֲצֵרָהּ.”

“לֹא יִתָּכֵן הַדָּבָר!” צָעַק דּוֹן קִישׁוֹט, “הֲלֹא אַתָּה בְּפִיךָ הִגַּדְתָּ לִּי, כִּי מְצָאתָהּ בֶּחָצֵר בִּזְרוֹתָה אֶת־הַחִטִּים וְגַם־הָבֵא הֵבֵאתָ אֵלַי מַעֲנֵה פִיהָ עַל־הָאִגֶּרֶת אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֵלֶיהָ בְּיָדֶךָ.”

“אַל־נָא יַאֲמֵן אֲדוֹנִי לְכָל־דָּבָר!” אָמַר סַנְשׁוֹ, “יָדֹעַ תֵּדַע כִּי רָאִיתִי אֶת־דּוּלְצִינֵיָה וְגַם־הֵבֵאתִי לְךָ אֶת־מַעֲנֵה פִיהָ עַל־פִּי הַשְּׁמוּעָה בִּלְבָד. אִם־אוּכַל לְהַכּוֹת בְּאֶגְרוֹפִי עַל־פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמַיִם – כֵּן יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת פָּנֶיהָ וְלִשְׁמֹעַ דְּבָרִים מִפִּיהָ.”

“סַנְשׁוֹ, סַנְשׁוֹ!” אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט בִּמְרִירוּת, “עֵת לְשַׂחֵק וּלְהָתֵל וְעֵת לְדַבֵּר בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים. אִם־אֲנִי לֹא־זָכִיתִי עוֹד לִרְאוֹת אֶת־פְּנֵי מוֹשֶׁלֶת לְבָבִי – אַל־לְךָ בִּגְלַל זֶה לְהָשִׁיב אֶת־דְּבָרֶיךָ הָרִאשׁוֹנִים הַנְּכוֹנִים וְהַנֶּאֱמָנִים מְאֹד.”

עוֹד הֵם מְדַבְּרִים, וְהִנֵּה עֶלֶם אֶחָד עוֹבֵר עֲלֵיהֶם, וְצֶמֶד פְּרָדִים מוֹשְׁכִים בַּמַּחֲרֵשָׁה אַחֲרָיו. וַיֹּאמְרוּ: אין זֶה כִּי אִם־אִכָּר הוּא מִבְּנֵי הַכְּפָר אֲשֶׁר־הִשְׁכִּים לַעֲבוֹדָתוֹ בַשָּׂדֶה. וַיִּפֶן אֵלָיו דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר:

“יְבָרֶכְךָ אֱלֹהִים, אִישׁ טוֹב, הַגִּידָה נָּא לִי אוּלַי יוֹדֵעַ אַתָּה אֵי בָזֶה הָאַרְמוֹן אֲשֶׁר לַיָּפָה בַנָּשִׁים, לְדוּלְצִינֵיָה בַת־טוֹבּוֹסוֹ.”

“אֲדוֹנִי”, עָנָה הָעֶלֶם, “גֵּר אָנֹכִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, פּוֹעֵל שָׂכִיר לְאַחַד הָאִכָּרִים, וְזֶה יָמִים מִסְפָּר שִׁבְתִּי פֹה, וַאֲנִי טֶרֶם אֵדַע אֶת־מוֹצָאֵי הַכְּפָר הַזֶּה וְאֶת־מְבוֹאָיו. הִנֵּה פֹה בַּבַּיִת אֲשֶׁר מִמּוּלֵנוּ יָגוּר כֹּהֵן הַכְּפָר, וְהוּא יַגִּיד לְךָ אֶת מְקוֹם הָאַרְמוֹן. אַף כִּי־תָמֵהַּ אֲנִי, אִם־תִּמָּצֶאנָה בַכְּפָר הַזֶּה נְסִיכוֹת וּבְנוֹת מְלָכִים. אָמְנָם יֵשׁ וָיֵשׁ פֹּה הַרְבֵּה בְּנוֹת חַיִל, וּלְכָל־אַחַת מֵהֶן הַמִּשְׁפָּט וְהַצְּדָקָה לְהֵחָשֵׁב כִּנְסִיכָה אוֹ כְּבַת מְלָכִים בְּעֵינֶיהָ וּבְקֶרֶב בֵּיתָהּ.”

וְהָעֶלֶם לָקַח אֶת־צִמְדּוֹ וּמַחֲרֵשָׁתוֹ וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ. וַיַּרְא סַנְשׁוֹ אֶת־מְבוּכַת אֲדוֹנָיו וַיֹּאמַר:

“אֲדוֹנִי, הֲלֹא תִרְאֶה כִּי קָרוֹב הַבֹּקֶר, וְעַתָּה לָמָּה יִמְצָאֵנוּ הַשֶּׁמֶשׁ בִּרְחוֹב הָעִיר? הֲלֹא טוֹב טוֹב לָנוּ כִּי נֵלֵךְ עַתָּה מִזֶּה, וְשַׁבְנוּ אֶל־מִחוּץ לָעִיר, וְהָיָה אַתָּה תֵחָבֵא שָׁם תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִים, וַאֲנִי – אַךְ יֵאוֹר הַבֹּקֶר וּמִהַרְתִּי לָשׁוּב הֵנָּה וְלֹא אַשְׁאִיר בְּכָל־הָעִיר פִּנָּה וְזָוִית אֲשֶׁר לֹא אֲחַפְּשֶׂנָּה וְלֹא אֲמַשְׁשֶׁנָּה עַד־אֶמְצָא אֶת־הַבַּיִת אוֹ אֶת־הָאַרְמוֹן אֲשֶׁר לִגְבֶרֶת אֲדוֹנִי. וְהָיָה בְּמָצְאִי אוֹתוֹ וְהִגַּדְתִּי לַגְּבֶרֶת אֶת־דְּבַר בּוֹאֲךָ הֵנָּה וְאֶת מַחֲבוֹאֲךָ, וַאֲשֶׁר תָּשִׂים הַגְּבֶרֶת בְּפִי אוֹתוֹ אָבִיא לַאדוֹנִי. וְכָכָה יִרְאֶה אֲדוֹנִי אֶת־פְּנֵי גְבִרְתּוֹ בַּסֵּתֶר וּלִכְבוֹדָהּ וְלִשְׁמָהּ הַטּוֹב לֹא יְבֻלָּע.”

“בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה רַבָּה דִּבַּרְתָּ הַפָּעַם, סַנְשׁוֹ”, קָרָא דוֹן קִישׁוֹט, “עֲצָתְךָ טוֹבָה מְאֹד מְאֹד. קוּמָה וְנֵלְכָה בְּנִי וּבִקַּשְׁתָּ לִי מַחֲבוֹא נֶאֱמָן. אַחֲרֵי־כֵן תָּשׁוּב וּמָצָאתָ לִי אֶת־גְּבִרְתִּי, וְרָאִיתָ אוֹתָהּ בְּעֵינֶיךָ וְדִבַּרְתָּ אִתָּהּ פֶּה אֶל־פֶּה, כִּי עִמָּהּ מְקוֹר בְּרָכָה וּנְדִיבוֹת וּלְחַסְדֵי רוּחָהּ הָעֲצוּמִים עֵינַי נְשׂוּאוֹת.”

וְסַנְשׁוֹ אָץ מְאֹד לְהוֹצִיא אֶת־אֲדוֹנָיו מִן־הָעִיר בְּטֶרֶם תִּזְרַח עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי יָרֵא פֶּן־יִגָּלוּ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ כָּל־הַשְּׁקָרִים וְכָל־הַכְּזָבִים אֲשֶׁר סָבַב בָּהֶם אֶת־אֲדוֹנָיו בְּבִקְעַת מוֹרֵינָא עַל־אֹדוֹת דּוּלְצִינֵיָה. וַיַּרְא כִּי־נִשְׁמְעָה עֲצָתוֹ וַיִּשְׂמָח, וַיָּאֶץ בַּאֲדוֹנָיו לַעֲשׂוֹתָהּ. וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם אֶל מִחוּץ לָעִיר, הַרְחֵק מִמֶּנָּה כִּשְׁנֵי מִילִים, וַיִּמְצְאוּ שָׁם חֹרְשָׁה קְטַנָּה, וַיִּסְתַּתֵּר דּוֹן קִישׁוֹט בַּחֹרְשָׁה, וְסַנְשׁוֹ מִהֵר לָשׁוּב אֶל־הָעִיר בִּדְבַר אֲדוֹנָיו.

 

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי: כִּמְעַט זָכָה דוֹן קִישׁוֹט לִרְאוֹת זִיו פְּנֵי דוּלְצִינֵיָה, לוּלֵא הַמְכַשְּׁפִים יִמַּח שְׁמָם    🔗

וַיְהִי אַךְ־יָצֹא יָצָא סַנְשׁוֹ מִמַּעֲבֵה הַחֹרְשָׁה, כִּמְעַט נֶעֱלַם אֲדוֹנָיו מֵעֵינָיו, וַיֵּרֶד מֵעַל חֲמוֹרוֹ וַיִּשָּׁעֵן תַּחַת אַחַד הָעֵצִים, וַיִּפְתַּח אֶת־פִּיו וַיְדַבֵּר עִם־לְבָבוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“הַגִּידָה נָּא לִי, אָחִי סַנְשׁוֹ, אָנָה פְנֵי רוּם מַעֲלָתְךָ מוּעָדוֹת עַתָּה? אוּלַי יָצָאתָ לְבַקֵּשׁ אֶת־אַחַת הָאֲתוֹנוֹת אֲשֶׁר־אָבְדָה לְךָ? – לֹא וָלֹא! כָּל־אָתוֹן וְכָל־עַיִר לֹא אָבְדוּ לִי. וְאַל־נָא אֶפְתַּח פֶּה לַשָּׂטָן. – וּמָה אֵפוֹא אַתָּה מְבַקֵּשׁ? – צִיר שָׁלוּחַ אֲנִי, הוֹלֵךְ בְּמַלְאֲכוּת אֲדוֹנִי הָאַבִּיר הַמְהֻלָּל דּוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁא אֶל־טוֹבּוֹסוֹ הָעִיר לְבַקֵּשׁ שָׁם אֶת־הַנְּסִיכָה אוֹ אֶת־בַּת הַמֶּלֶךְ, אֶת־דּוּלְצִינֵיָה, הַיּוֹשֶׁבֶת שָׁם, לְדִבְרֵי אֲדוֹנִי, סְפוּנָה בְּהֵיכַל תִּפְאַרְתָּהּ, וְאוֹרָהּ שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר הַחַמָּה, וְהַיָּרֵחַ וּשְׁנֵים עָשָׂר הַמַּזָּלוֹת מִשְׁתַּחֲוִים לָהּ. – הֲרָאִיתָ וְאִם־יָדַעְתָּ אוֹתָהּ מִיָּמֶיךָ? – גַּם־אֲנִי וְגַם־אֲדוֹנִי לֹא רָאוּהָ מֵעוֹלָם. – הַאֵין לְבָבְךָ אוֹמֵר לְךָ, כִּי אַנְשֵׁי טוֹבּוֹסוֹ אַךְ כַּדָּת וְכַמִּשְׁפָּט יַעֲשׂוּ, אִם־אַחֲרֵי הִוָּדַע לָהֶם מְזִמָּתְךָ, כִּי הוֹלֵךְ אַתָּה לְהָסִיר אֶת־לֵב בְּנוֹתֵיהֶם מֵאַחֲרֵיהֶם, וְנִקְהֲלוּ עָלֶיךָ בְּמַקְלוֹתֵיהֶם וְשִׁבְּרוּ אֶת־כָּל־עַצְמוֹתֶיךָ עַד־בְּלִי הַשְׁאִיר בְּךָ מְתֹם? – אָכֵן לָהֶם הַצְּדָקָה וְלָהֶם הַמִּשְׁפָּט לַעֲשׂוֹת כָּכָה, אִם־לֹא כִּי־יָשִׁיבוּ אֶל־לִבָּם, כִּי רַק צִיר אֱמוּנִים אָנֹכִי, וּכְבָר אָמְרוּ קַדְמוֹנִים: “אֵין שָׁלִיחַ לִדְבַר עֲבֵרָה”, וְעוֹד אָמְרוּ: “אֵין אָדָם חוֹטֵא וְלֹא לוֹ”. – בַּדָּבָר הַזֶּה אַל־תִּבְטַח, סַנְשׁוֹ! כִּי־עַל־כֵּן אַנְשֵׁי טוֹבּוֹסוֹ אֲנָשִׁים קָשִׁים הֵמָּה, וְדִבְרֵי לָצוֹן וּמַהֲתַלּוֹת שָׂנְאָה נַפְשָׁם. לֹא וָלֹא! לֹא אֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ חָתוּל בֶּן־שָׁלשׁ רַגְלַיִם. לְטוֹב לַאֲחֵרִים וּלְנַחַת רוּחַ לָהֶם. אַךְ הַשָּׂטָן הִשִּׁיאַנִי לָשִׂים אֶת־רַגְלַי בַּמּוֹקֵשׁ הַזֶּה!”

וְאַחֲרֵי הִתְעַשְּׁתוֹ רֶגַע שָׁב וַיֹּאמַר:

“אָכֵן יֵשׁ עֵצָה וְיֵשׁ תַּחְבּוּלָה! הֵן כָּל־הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר רָאִיתִי בַאדוֹנִי מִיּוֹם הִתְהַלְּכִי לְפָנָיו וְעַד הַיּוֹם, הֲלֹא יָעִידוּ כֻלָּם כְּמֵאָה עֵדִים כְּשֵׁרִים וְנֶאֱמָנִים, כִּי אַךְ־מְשֻׁגָּע הָאִישׁ, וּמִשְׁפָּטוֹ לְהֵאָסֵר בַּחֲבָלִים. וְאִם־נֶאֶמְנוּ דִּבְרֵי הַמָּשָׁל הָאוֹמֵר: “לֹא לְחִנָּם הָלַךְ זַרְזִיר אֵצֶל עוֹרֵב, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִינוֹ”, וְאִם־צָדְקוּ גַּם־דּבְרֵי הַמָּשָׁל הַשֵּׁנִי: " כָּל־עוֹף לְמִינוֹ יִשְׁכֹּן וּבֶן־אָדָם לַדּוֹמֶה לוֹ” – כִּי־עַתָּה גַּם־אֲנִי לֹא־טוֹב אָנֹכִי מֵאֲדוֹנִי בַּדָּבָר הַזֶּה וּמְקוֹמִי גַם־אֲנִי בְּבֵית הַמְּשֻׁגָּעִים. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר אֲדוֹנִי לֹא־יִרְאֶה בְּשִׁגְעוֹנוֹ בִּלְתִּי אִם־זָרוֹת וְתַהְפּוּכוֹת: את־הַשָּׁחוֹר יָשִׂים לְלָבָן וְהַלָּבָן יְהִי בְעֵינָיו כְּשָׁחוֹר; אֶת־בָּתֵּי הַטַּחֲנָה יִרְאֶה כַעֲנָקִים וְאֶת־עֶדְרֵי הַכְּבָשִׂים כְּמַחֲנוֹת צָבָא, עַל־כֵּן לֹא יִכְבַּד אֵפוֹא מִמֶּנִּי לְהוֹלִיךְ אֶת־אֲדוֹנִי שׁוֹלָל גַּם־הַפַּעַם וְלָתֵת בְּעֵינָיו אֶת־בַּת הַכְּפָר הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר־אֶמְצָא בַדֶּרֶךְ כְּדוּלְצִינֵיָה הַגְּבֶרֶת. וְהָיָה אִם־לֹא יַאֲמִין לִי –וְנִשְׁבַּעְתִּי; וְאִם־הִשָּׁבַע יִשָּׁבַע גַּם־הוּא – וְנִשְׁבַּעְתִּי אֲנִי שִׁבְעָתָיִם; וְאִם בְּכָל־זֹאת לֹא יָשׁוּב מִדַּעְתּוֹ וְהֶחֱזִיק בָּהּ בְּכָל־כֹּחוֹ – וְהֶחֱזַקְתִּי אֲנִי בְדַעְתִּי בְּכָל־חֲמַת כֹּחִי וְכֹחַ כֹּחִי. וִיהִי מָה, בָּטוּחַ אָנֹכִי, כִּי־אֲנִי בִּקְשִׁי עָרְפִּי יָכֹל אוּכַל לוֹ וְכַאֲשֶׁר אֹמַר כֵּן יָקוּם. וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא־יֹאמַר אֲדוֹנִי בְּשִׁגְעוֹנוֹ גַּם־הַפַּעַם, כִּי יַד מְכַשֵּׁף בְּלִיַּעַל, צַר וְאוֹיֵב לוֹ, הָיְתָה בִגְבִרְתּוֹ בְּדוּלְצִינֵיָה לְשַׁנּוֹת אֶת־פָּנֶיהָ וְלַהֲפֹךְ אֶת־הוֹד יָפְיָהּ."

הָעֵצָה הַזֹּאת הֵשִׁיבָה אֶל־לֵב סַנְשׁוֹ אֶת־הַמְּנוּחָה הַשְּׁלֵמָה, וַיְהִי בְעֵינָיו כְּאִישׁ אֲשֶׁר הִצְלִיחַ אֱלֹהִים אֶת־דַּרְכּוֹ. וַיִּתְמַהְמַהּ עוֹד תַּחַת הָעֵץ עַד־הַצָּהֳרַיִם, כְּדֵי הָלוֹךְ וָשׁוֹב מִטּוֹבּוֹסוֹ, לְמַעַן הַתְעוֹת אֶת־לֵב דּוֹן קִישׁוֹט. וַיְהִי הוּא קָם מֵעַל הָאָרֶץ וְעוֹלֶה עַל־הַחֲמוֹר, וְהִנֵּה הִקְרָה אֱלֹהִים לְפָנָיו שָׁלשׁ נְעָרוֹת רוֹכְבוֹת עַל־שָׁלשׁ אֲתוֹנוֹת בָּאוֹת בַּדֶּרֶךְ מִצַּד הַכְּפָר, וּפְנֵיהֶן אֵלָיו. וַיַּרְא סַנְשׁוֹ אֶת הָרוֹכְבוֹת וַיִּדְפֹּק אֶת־חֲמוֹרוֹ בְּכָל־כֹּחַ וַיְרִיצֵהוּ אֶל־דּוֹן קִישׁוֹט, וַיִּמְצָאֵהוּ וְהוּא עוֹדֶנּוּ יוֹשֵׁב עַל־רוֹסִינַנְטֵי וְהוּא נִשְׁעָן אֶל־כִּידוֹנוֹ, שְׂפָתָיו דּוֹבְבוֹת דִּבְרֵי אַהֲבָה וְעֵינָיו כָּלוֹת לְצִירוֹ הַנֶּאֱמָן.

כִּרְאוֹת דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־צִירוֹ הַשָּׁב וַיֶּחֱרַד אֵלָיו וַיֹּאמַר: “מַה־בְּשׂוֹרָה בְּפִיךָ, סַנְשׁוֹ יְדִידִי? וּמָה הָאֶבֶן אֲשֶׁר־אֲקִימֶנָּה מַצֵּבָה לְזֵכֶר הַיּוֹם הַזֶּה: הַשְּׁחוֹרָה אִם־לְבָנָה?”

“טוֹבָה מִשְׁתֵּיהֶן – אֶבֶן אֲדֻמָּה”, הֵשִׁיב סַנְשׁוֹ, " כִּי אֵין לְךָ בִּלְתִּי אִם־לְהָרִיץ אֶת־רוֹסִינַנְטֵי וְלָצֵאת אֶל־מֶרְחֲבֵי הַשָּׂדֶה וְרָאִיתָ פָּנִים אֶל־פָּנִים אֶת־הַגְּבֶרֶת, אֶת־דּוּלְצִינֵיָה, הַיּוֹצֵאת לִקְרָאתֶךָ, הִיא וּשְׁתֵּי נַעֲרוֹתֶיהָ עִמָּהּ."

“אֶל־אֱלֹהִים! הַאֻמְנָם כֵּנִים דְּבָרֶיךָ, סַנְשׁוֹ? אַל־נָא, סַנְשׁוֹ, תְּרַמֵּנִי; כִּי לָמָּה תָנִיס בְּשִׂמְחַת שָׁוְא אֶת־יְגוֹנִי הַנֶּאֱמָן?”ְ

“מַה־בֶּצַע כִּי־אוֹלִיךְ אֶת־אֲדוֹנִי שׁוֹלָל וּמַה־לִּי לְשַׁקֵּר?” עָנָה סַנְשׁוֹ וַיִּתַּמָּם, “וְאַף כִּי־בְדָבָר הֶעָשׂוּי לְהִגָּלוֹת עַל־נְקַלָּה. מַהֲרָה דְּפֹק אֶת־סוּסְךָ וָרוּצָה, וְרָאִיתָ בְעֵינֶיךָ אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ, אֶת־הַגְּבֶרֶת דּוּלְצִינֵיָה; הִנֵּה הִיא יוֹצֵאת לִקְרָאתְךָ בַּעֲדִי עֲדָיֶיהָ וּבְבִגְדֵי חֲמוּדוֹתֶיהָ, כֻּלָּה כַּאֲשֶׁר הִיא. כִּי גַם־הִיא וְנַעֲרוֹתֶיהָ הַהוֹלְכוֹת עִמָּהּ כֻּלָּן כְּלִילוֹת זָהָב וּבְרַק אֲבָנִים יְקָרוֹת וַחֲרוּזֵי פְנִינִים, וְכֻלָּן מְעֻלָּפוֹת שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה וְתַרְשִׁישׁ, מַעֲשֶׂה תַשְׁבֵּץ וְרִקְמָה תַּאֲוָה לָעֵינַיִם. שַׂעֲרוֹתֵיהֶן שׁוֹפְעוֹת וְיוֹרְדוֹת לָהֶן עַל־גַּבֵּיהֶן וְעַל־שִׁכְמָן וּמַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה קַרְנֵי זֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ, וְרוּחַ קַלָּה בָּאָה וּמְסַלְסַלְתָּן וּמְנַפְנֶפֶת בָּהֶן, סַלְסֵל וְנַפְנֵף, סַלְסֵל וְנַפְנֵף. וְהַטּוֹב בְּכָל־אֵלֶּה, כִּי גַּם־רָכֹב תִּרְכַּבְנָה עַל־שְׁלשָׁה רְחָשִׁים בְּרֻדִּים אֲשֶׁר אֵין כְּמוֹהֶם לְיֹפִי בְּכָל־הָאָרֶץ.”

“אֵין זֹאת כִּי אִם־הָיָה עִם־לְבָבְךָ לֵאמֹר ‘רְכָשִׁים’”, תִּקֵּן דּוֹן קִישׁוֹט.

“‘רְחָשִׁים’ וּ’רְכָשִׁים' אֶחָד הֵם בְּעֵינַי. אִם כֹּה וְאִם כֹּה, וּרְכוּבָן נֶהְדָּר מְאֹד, כַּאֲשֶׁר יָאֲתָה לִגְבִירוֹת מְהֻלָּלוֹת כְּמוֹהֶן. וְנֶהְדָּרָה מִכֻּלָּן הַנְּסִיכָה דוּלְצִינֶיָה, אֲשֶׁר תִּפְאַרְתָּהּ וְזָהֳרָהּ יַכּוּ בְתִמָּהוֹן כָּל־לֵב.”

“לְכָה וְנֵלְכָה, סַנְשׁוֹ בְנִי!” קָרָא דּוֹן קִישׁוֹט, “וְאַתָּה, סַנְשׁוֹ, יַעַן שִׂמַּחְתָּ אֶת־לְבָבִי הַיּוֹם הַזֶּה בִּבְשׂוֹרָתְךָ וַאֲנִי לֹא פִלָּלְתִּי, לָכֶן גַּם־אֲנִי אֶגְמֹל עָלֶיךָ בְּיָד רְחָבָה וְהָיָה כָּל־מֵיטַב הַשָּׁלָל אֲשֶׁר־תַּשִּׂיג גְּבוּרַת יָדִי בְּמִלְחַמְתִּי הָרִאשׁוֹנָה בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה – וּנְתַתִּיו לָךְ. וְאִם־מְעַט הַשָּׂכָר הַזֶּה בְּעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְךָ אֶת כָּל־הַסְּיָחִים אֲשֶׁר תֵּלֵדְנָה לִי הַשָּׁנָה סוּסוֹתַי הָרֹעוֹת בְּמִגְרְשֵׁי עִיר מוֹלַדְתִּי.”

“לִבִּי נוֹטֶה אֶל־הַסְּיָחִים”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “כִּי שְׁלַל הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר־אָמַר אֲדוֹנִי, מִי־יוֹדֵעַ אִם־בֹּא יָבֹא עוֹד.”

עַד־כֹּה וְעַד־כֹּה וְהֵם יָצְאוּ מִן־הַחֹרְשָׁה וַיִּרְאוּ אֶת־הַנְּעָרוֹת בְּנוֹת הַכְּפָר הוֹלְכוֹת וּקְרֵבוֹת לְעֻמָּתָם, וַיִּפֶן דּוֹן קִישׁוֹט כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא כִּי־אֵין נֶפֶשׁ חַיָּה מִסָּבִיב, זוּלָתִי שָׁלשׁ הַנְּעָרוֹת הָהֵן, וַיִּתְמַהּ מְאֹד וַיֹּאמֶר לְסַנְשׁוֹ:

“הֲלֹא עָזֹב עָזַבְתָּ אֶת־דּוּלְצִינֵיָה וְרֵעוֹתֶיהָ מִחוּץ לָעִיר – הַאֵין זֹאת?”

“עֵינַיִם לַאדוֹנִי וְלֹא יִרְאֶה”, עָנָה סַנְשׁוֹ," הֲלֹא הִנֵּה הֵן בָּאוֹת עַתָּה לִקְרָאתֵנוּ, וְזֹהַר פְּנֵיהֶן כְּזֹהַר פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם."

“אֵינֶנִּי רוֹאֶה מְאוּמָה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “זוּלָתִי שָׁלשׁ בְּנוֹת כְּפָר רוֹכְבוֹת עַל שְׁלשָׁה חֲמוֹרִים.”

“יִגְעַר אֱלֹהִים בְּךָ, הַשָּׂטָן”, קָרָא סַנְשׁוֹ, “הַאֻמְנָם שְׁלשֶׁת הָרְכָשִׁים הַצַּחִים כַּשֶּׁלֶג בְּרֶגַע רִדְתּוֹ מִשָּׁמַיִם יֵרָאוּ בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי כַּחֲמוֹרִים? חַי אֱלֹהִים, כִּי אִם־יֵאָמְנוּ דְבָרֶיךָ, וּמָרַטְתִּי אֶת כָּל־שַׂעֲרוֹת זְקָנִי עַד־אֶחָת.”

“אֲבָל יְדִידִי, סַנְשׁוֹ! הֲלֹא אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, כִּי אֵלֶּה אַךְ חֲמוֹרִים אוֹ אֲתוֹנוֹת הֵם כַּאֲשֶׁר נָכוֹן הַדָּבָר, כִּי־אֲנִי הוּא דוֹן קִישׁוֹט וְאַתָּה הוּא סַנְשׁוֹ; עַל־כָּל־פָּנִים, כָּכָה יֵרָאוּ בְּעֵינָי.”

“יָפָה לַאדוֹנִי הַשְּׁתִיקָה מִדַּבְּרוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “יַעֲבֶר־נָא אֲדוֹנִי אֶת־הַתְּנוּמָה מֵעַפְעַפָּיו וְיֵלֵךְ וְיִשְׁתַּחֲוֶה לִפְנֵי גְּבִרְתּוֹ וּמוֹשֶׁלֶת לְבָבוֹ הַהוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֵלֵינוּ.”

וּבְדַבְּרוֹ כֹה וַיָּרָץ לִקְרַאת שְׁלשׁ בְּנוֹת הָאִכָּרִים, וַיֵּרֶד מֵעַל חֲמוֹרוֹ וַיִּתְפֹּשׂ בְּמוֹסְרַת הַחֲמוֹר אֲשֶׁר לְאַחַת מֵהֶן וַיִּכְרַע עַל־בִּרְכָּיו וַיֹּאמַר:

“מַלְכָּתִי, נְסִיכָתִי וְדֻכְּסָתִי! יִגְדַּל־נָא חֶסֶד הוֹד כְּבוֹד רוֹמְמוּתֵךְ וַהֲדַר זִיוֵךְ הַיּוֹם הַזֶּה, וְנָשָׂאת אֶת־פְּנֵי הָאַבִּיר הַהוּא שְׁבוּי יָפְיֵךְ, הָעוֹמֵד עַתָּה שָׁם מִנֶּגֶד כִּנְצִיב שַׁיִּשׁ, כִּי־נָבוֹךְ הוּא מְאֹד וְכִמְעַט לֹא־נוֹתְרָה בוֹ נְשָׁמָה לְמַרְאֵה הֲדָרֵךְ וְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. אֲנִי־הוּא סַנְשׁוֹ פַּנְסָא נוֹשֵׂא כֵלָיו, וְהוּא הָאַבִּיר רַב הַנְּדוּדִים וְרַב הַמַּסּוֹת דּוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁא, הַמְכֻנֶּה גַּם־בְּשֵׁם ‘הָאַבִּיר בֶּן־דְּמוּת הַיָּגוֹן’.”

עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְדוֹן קִישׁוֹט נִגַּשׁ גַּם־הוּא וַיִּכְרַע עַל־בִּרְכָּיו עַל־יַד סַנְשׁוֹ, וַיְהִי מִתְבּוֹנֵן וְלוֹטֵשׁ עֵינַיִם בְּפַחַד וּבְתִמָּהוֹן אֶל־הַנַּעֲרָה הַהִיא, אֲשֶׁר פִּי־סַנְשׁוֹ יִקֳּבֶנָּה בְּשֵׁם ‘מַלְכָּה וּנְסִיכָה’. וּמֵאֲשֶׁר לֹא־רָאָה לְפָנָיו בִּלְתִּי אִם־בַּחוּרָה בַת־כְּפָר מִבְּנוֹת דַּלַּת הָעָם, וְהִיא גַם־רָעַת הַמַּרְאֶה עַד־מְאֹד, פָּנֶיהָ סְגַלְגַּלִּים, וּפִיהָ רָחָב, וְחָטְמָהּ שָׁקוּעַ, עַל־כֵּן רָבְתָה מְבוּכָתוֹ, וַיְהִי כְּאִישׁ נִדְהָם, וְלֹא מְלָאוֹ לִבּוֹ לִפְצוֹת פֶּה. וְגַם הַבַּחוּרוֹת בְּנוֹת הָאִכָּרִים הִשְׁתָּאוּ לֹא־מְעַט, בִּרְאוֹתָן אֶת־שְׁנֵי הַפַּלְמוֹנִים הַנִּפְלָאִים כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵיהֶן וְעוֹצְרִים אֶת־הַחֲמוֹר אֲשֶׁר לְאַחַת מֵהֶן. וְאוּלָם מִקֵּץ רֶגַע הִתְאוֹשְׁשָׁה הַנַּעֲרָה הַנֶּעְצֶרֶת וַתִּתֵּן עֲלֵיהֶם בְּקוֹל גְּעָרָה:

“סוּרוּ, סוּרוּ, וְאַל־נָא תַעְצְרוּנוּ, כִּי־אָץ לָנוּ הַדָּרֶךְ!”

וַיִּקְרָא סַנְשׁוֹ וַיֹּאמַר:

“אֲהָהּ, מַלְכָּה נַעֲלָה וְנַעֲרָצָה, מוֹשֶׁלֶת טוֹבּוֹסוֹ! הַאֻמְנָם לְבָבֵךְ הַטּוֹב וְהַחַנּוּן לֹא־יֵרַךְ גַּם־אַחֲרֵי רְאוֹתֵךְ אֶת־הָעַמּוּד הַיְמָנִי, מִשְׁעַן כָּל־אַבִּירֵי אֶרֶץ וּמִבְטֶחָם, כּוֹרֵעַ עַל־בִּרְכָּיו לִפְנֵי הוֹד תִּפְאַרְתֵּךְ וּכְבוֹד רוֹמְמוּתֵךְ.”

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פָּתְחָה אַחַת מִן־הַבַּחוּרוֹת אֶת־פִּיהָ וַתֹּאמַר:

“הִנְנִי אֵלֶיךָ, חֲמוֹר גָּרֶם, וְיָדַעְתָּ אֶת־דָּרְבָנִי! רְאֶינָה, בָּאוּ הַשּׁוֹעִים אַנְשֵׁי הַחֲמוּדוֹת הָאֵלֶּה לְהָתֵל בְּנַעֲרוֹת הַכְּפָר הַמִּסְכֵּנוֹת, אֲשֶׁר אֵין כֹּחָן בְּפִיהֶן כְּפִיכֶם אַתֶּם. הַנִּיחוּ לָנוּ וְנֵלְכָה לְדַרְכֵּנוּ, וְגַם־אַתֶּם לְכוּ לְדַרְכְּכֶם לְשָׁלוֹם.”

“עֲמֹד, סַנְשׁוֹ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט וְהוּא נוֹאָשׁ וּמַר־נֶפֶשׁ מְאֹד, “הֲלֹא רוֹאֶה אַתָּה, כִּי־יָצְאָה בִי יַד־אֱלֹהִים לִסְגֹּר עָלַי כָּל־דֶּרֶךְ, מֵהַבְקִיעַ אֶל־נַפְשִׁי רַבַּת הַתְּלָאָה גַּם־קֶרֶן אוֹר אַחַת, קֶרֶן נִחוּמִים וִישׁוּעָה. וְאַתְּ כְּלִילַת הַתִּפְאָרָה, חוֹתַם כָּל־הַטּוֹב וְהַנַּעֲלֶה וּצְרִי הַנִּחוּמִים הַיְחִידִי לִיגוֹן לֵב מַעֲרִיצֵךְ! אִם יַד הַמְכַשֵּׁף הַבְּלִיַּעַל, אֲשֶׁר הָפַךְ אֶת־הוֹדֵךְ לְמַשְׁחִית בְּעֵינַי, לֹא הָיְתָה גַּם־בִּי לְשִׁיתֵנִי לִזְוָעָה וּלְמִפְלֶצֶת בְּעֵינַיִךְ – כִּי־עַתָּה הוֹאִילִי הַבִּיטִי־נָא אֵלַי, וְלוּ רַק רֶגַע קָטָן, בּאַהֲבָה וּבְרַחֲמִים, וּבִרְאוֹתֵךְ אֶת־רֹאשִׁי הַכָּפוּף וְאֶת־בִּרְכַּי הַכֹּרְעוֹת לִפְנֵי הוֹדֵךְ הַנִּשְׁחָת, וְיָדַעְתְּ עַד־כַּמָּה נִכְנָע וְנֶאֱמָן לְבָבִי לְפָנַיִךְ וּמָה רוֹמֵמָה וְנַעֲרָצָה אַתְּ בְּעֵינָי!”

“לֵךְ וְטַחְתָּ אֶת־הַתָּפֵל הַזֶּה בְּאָזְנֵי אִמִּי זְקֶנְתִּי”, הֵשִׁיבָה הַבַּחוּרָה, “לֹא אֲנִי הַנַּעֲרָה וְלֹא זֶה הַמָּקוֹם… סוּרוּ, סוּרוּ, אֲדוֹנַי, וּפַנּוּ דֶרֶךְ, וּבֵרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם אֱלֹהִים.”

וַיֵּט סַנְשׁוֹ הַצִּדָּה לְפַנּוֹת אֶת־הַדֶּרֶך לַנַּעֲרָה, וּבְלִבּוֹ שָׂמַח, כִּי־עָמְדָה עָרְמָתוֹ לוֹ לְעַוֵּר אֶת־עֵינֵי אֲדוֹנוֹ וְאֶת־נַפְשׁוֹ הִצִּיל. וְהַנַּעֲרָה רָאֲתָה כִּי־הִרְפּוּ הָאֲנָשִׁים מִמֶּנָּה, וַתַּךְ אֶת־אֲתוֹנָהּ בַּדָּרְבָן וַתְּרִיצֶנָּה כְּאַיָּלָה וְרֵעוֹתֶיהָ רָצוֹת אַחֲרֶיהָ. וַיַּבֵּט אַחֲרֵיהֶן דּוֹן קִישׁוֹט עַד־בּוֹשׁ, וְאַחַר הֵנִיעַ רֹאשׁ וַיֹּאמֶר לְסַנְשׁוֹ:

“וּמַה תַּגִּיד עַתָּה, סַנְשׁוֹ? רְאֵה עַד־כַּמָּה רַבָּה קִנְאַת הַמְכַשְּׁפִים וּמָה עֲצוּמָה שִׂנְאָתָם אֵלַי. הֵן גַּם־אֶת־זֹאת עָשׂוּ לִי בְּעֶבְרָתָם הַקָּשָׁה, כִּי־הָפֹךְ הָפְכוּ אֶת־הוֹד גְּבִרְתִּי לְמַשְׁחִית וַיִּמְנְעוּ מִנַּפְשִׁי אֶת־הָעֹנֶג הַנִּפְלָא לִרְאוֹת אֶת־פְּנֵי גְּבִרְתִּי כִּדְמוּתָהּ וּכְצַלְמָהּ וְלִשְׂבֹּעַ בְּהָקִיץ אֶת־תְּמוּנָתָה. אֲהָהּ אָחִי, וַאֲנִי לְעָמָל וּלְצָרָה נוֹלַדְתִּי, וָאֱהִי מִפְגָּע לְחִצֵּי הַזְּמָן.”

“הוֹי, עֲדַת מְרֵעִים! אֲהָהּ, בְּנֵי בְלִיָּעַל!” מִלֵּא סַנְשׁוֹ אַף־הוּא אַחֲרֵי אֲדוֹנָיו, “אוֹי אוֹי לָכֶם, מְכַשְּׁפִים אֲרוּרִים, חֶבֶר מַשְׁחִיתִים וּפוֹעֲלֵי אָוֶן! רַבָּה חָכְמַתְכֶם מְאֹד, וְרַב מִמֶּנָּה כֹּחֲכֶם, וְאוּלָם רִשְׁעַתְכֶם וּזְדוֹנְכֶם רַבּוּ מֵהֶם שִׁבְעָתָיִם. אֲהָהּ, מִי־יִתֵּן וְרָאִיתִי אֶת־צַוְּארוֹת כֻּלְּכֶם נֶחְרָזִים עַל־חֶבֶל אֶחָד וִהְיִיתֶם כְּמַחְרֹזֶת שֶׁל־דָּגִים! הַמְעַט כִּי הֶעֱוִיתֶם אֶת־פְּנֵי גְבֶרֶת אֲדוֹנִי וַתְּשַׁחֲתוּ אֶת־הוֹד צַלְמָהּ, כִּי גַם־שָׁלֹחַ שְׁלַחְתֶּם אֶת־יֶדְכֶם בְּרֵיחָהּ הַטּוֹב, לַהֲמִירוֹ בְּרָע וּלְהַבְאִישׁוֹ בְּאַף אֲדוֹנִי, אַף כִּי־בֶאֱמֶת עֵינַי אֲנִי לֹא־רָאוּ בִּלְתִּי אִם־אֶת־הוֹד יָפְיָהּ וּבְאַפִּי לֹא־עָלָה בִּלְתִּי אִם־רֵיחָהּ הַטּוֹב וְהֶעָרֵב כְּרֵיחַ הַמּוֹר וְהַשְּׁחֵלֶת וְהַחֶלְבְּנָה וְכֹל רָאשֵׁי הַבְּשָׂמִים.”

“נֶאֱמָן אַתָּה עָלַי, סַנְשׁוֹ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְנֶאֱמָנִים דְּבָרֶיךָ. כִּי לֹא־תֵצֵא בְרִיאָה כְּדוּלְצִינֵיָה מִתַּחַת יְדֵי הַיּוֹצֵר בִּלְתִּי אִם־תְּמִימָה וּשְׁלֵמָה, מִכְלוֹל כָּל־יִתְרוֹן וְאוֹצַר כָּל־הַסְּגֻלּוֹת אֲשֶׁר לְכָל־נְשֵׁי הַחֲמוּדוֹת וּבְנוֹת עֶלְיוֹן מִן־הָעוֹלָם וְעַד־הָעוֹלָם.”

וְסַנְשׁוֹ הַמְתַעְתֵּעַ שָׁמַע אֶת־דִּבְרֵי אֲדוֹנוֹ וַיִּתְאַפַּק בְּכָל־כֹּחוֹ מִצְּחוֹק. וַיּוֹסֶף לְהַתְעוֹת אֶת־אֲדוֹנָיו בִּדְבָרִים וַיְנַחֲמֵהוּ וַיְדַבֵּר עַל־לִבּוֹ. וַיִּדֹּם דּוֹן קִישׁוֹט, כִּי כָבַד עָלָיו יְגוֹנוֹ, וַיַּעַל וַיֵּשֶׁב עַל־סוּסוֹ, וְסַנְשׁוֹ עָלָה גַם־הוּא עַל־חֲמוֹרוֹ, וַיָּשִׂימוּ שְׁנֵיהֶם אֶת־פְּנֵיהֶם לָלֶכֶת אֶל־הָעִיר הַגְּדוֹלָה סָרָגוֹסָה, בְּאָמְרָם לָבֹא שָׁמָּה בְּעוֹד מוֹעֵד לִימֵי הַחַג וְהַשִּׂמְחָה, אֲשֶׁר יִקְרְאוּ לָהֶם בְּנֵי הָעִיר הַהִיא מִיָּמִים יָמִימָה בְּרָב־עַם וּבְרָב־פְּאֵר. אַךְ בְּטֶרֶם הִגִּיעוּ שָׁמָּה מְצָאוּם עוֹד פְּגָעִים רַבִּים וְנִפְלָאִים; הִנֵּה הֵם כְּתוּבִים בַּפֶּרֶק הַבָּא.

 

פֶּרֶק רְבִיעִי: אַבִּירֵנוּ רָאָה אֶת־מִרְכֶּבֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת פָּנִים אֶל־פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשׁוֹ    🔗

וַיְהִי בְּלֶכֶת שְׁנֵי בַּעֲלֵי דְבָרֵינוּ בַּדֶּרֶךְ, וַתֵּצֵא פִתְאֹם לִקְרָאתָם מֵאֲחוֹרֵי גִבְעָה אַחַת עֲגָלָה גְדוֹלָה. וְכֻלָּהּ מְלֵאָה מִינֵי נְפָשׁוֹת, צַלְמֵי אָדָם וּפַרְצוּפוֹת, זָרִים וּמְשֻׁנִּים מְאֹד לְמַרְאֶה,כְּכֹל אֲשֶׁר־יִבְרָא לוֹ חֲזוֹן הַלֵּב וְרוּחַ הַדִּמְיוֹן. זֶה הָרַכָּב נוֹהֵג בַּפְּרָדִּים – דְּמוּתוֹ דְּמוּת שֵׁד, וּמַרְאֵהוּ נִתְעָב וְנֶאֱלָח, אַךְ זְוָעָה. מִיֶּתֶר הַנְּפָשׁוֹת הַנִּמְצָאוֹת בָּעֲגָלָה, נִגְלְתָה בָרִאשׁוֹנָה לְעֵינֵי דוֹן קִישׁוֹט דְּמוּת מַלְאַךְ הַמָּוֶת. מִימִין לְ"ַמְלַאְך הַמָּוֶת: – כְּרוּב בַּעַל כְּנָפַיִם צְבוּעוֹת, מִשְּׂמֹאלוֹ – דְּמוּת כִּדְמוּת קֵיסָר וַעֲטֶרֶת זָהָב בְּרֹאשׁוֹ. לְרַגְלָיו – תַּבְנִית קוּפִּידוֹן אֲשֶׁר אֵין הַכְּסוּת לְעֵינָיו, רַק הָאַשְׁפָּה וְהַחִצִּים בְּמָתְנָיו וְהַקֶּשֶׁת בְּיָדוֹ. גַּם־פָּרָשׁ אַבִּיר אֶחָד, חָמוּשׁ כֻּלּוֹ מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ, נִמְצָא בְתוֹכָם, וְאוּלָם אֵין עָלָיו לֹא קוֹבַע וְלֹא קַסְדָּה וְלֹא פִלְיוֹן, מְקֻשָּׁט בְּנוֹצַת צִבְעוֹנִים. נְפָשׁוֹת כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה נִמְצְאוּ בָעֲגָלָה, בְּרִיּוֹת מִבְּרִיּוֹת שׁוֹנוֹת אִישׁ כְּתִלְבָּשְׁתּוֹ וּכְפַרְצוּפוֹ. כָּל־הַמַּרְאֶה הַזֶּה, אֲשֶׁר נִגְלָה לְפֶתַע פִּתְאֹם, הֶחֱרִיד מְעַט אֶת־לֵב דּוֹן קִישׁוֹט וַיְמַלֵּא אֶת־מָתְנֵי סַנְשׁוֹ חַלְחָלָה רַבָּה. וְאוּלָם כַּעֲבֹר רֶגַע הִתְעַשֵּׁת הָאַבִּיר וּפָנָיו אֹרוּ, כִּי אָמָר: אֵין זֹאת כִּי אִם־מַסָּה גְדוֹלָה וַעֲלִילִיָּה רַבָּה אֲשֶׁר הִקְרָה אֱלֹהִים בָּזֶה לְפָנַי, לְמַעַן נַסּוֹתֵנִי. וַיָּשֶׂם פָּנָיו כְּאִישׁ הַנָּכוֹן לִקְרַאת כָּל־שָׂטָן מַשְׁחִית וּפֶגַע רָע, וַיֵּצֵא וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי הָעֲגָלָה הָעוֹבֶרֶת וַיִּקְרָא בְּקוֹל פְּחָדִים:

“הוֹ הוֹ, פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, אִם־רַכָּב אַתָּה, אִם־קָרָר, אִם־שֵׁד – יְהִי מִי! הֲלֹא תַעֲנֵנִי כְרָגַע: מִי אַתָּה, וְאָנָה תֵלֵּךְ, וּמִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר תּוֹלִיכֵם בַּקָּרוֹן הַזֶּה?”

וַיַּעְצֹר הָרַכָּב אֶת־פְּרָדָיו וַיַּעַן:

“אֲדוֹנִי, חֶבֶר מְשַׂחֲקִים, עֲבָדֶיךָ, וְהַבֹּקֶר, בָּאַחֲרוֹן לִימֵי חַגֵּנוּ, הֶעֱלִינוּ לִפְנֵי הָעָם יוֹשֵׁב הַכְּפָר – הִנֵּה הוּא מֵאֲחוֹרֵי הַגִּבְעָה – אֶת־מַחֲזֵה “מַלְאַךְ הַמָּוֶת וּמְשָׁרְתָיו”,וּבְלֶכְתֵּנוּ עַתָּה אֶל־הָעִיר הַקְּרוֹבָה, לְמַעַן שְׁנוֹת שָׁם עוֹד הָעֶרֶב אֶת־הַשְּׂחוֹק הַהוּא, וַנֹּאמֶר: לָמָּה נִיגַע לְהַחֲלִיף אֶת־בְּגָדֵינוּ, בִּגְדֵי הַשְּׂחוֹק, פַּעֲמָיִם? עַל־כֵּן יָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ בְּבִגְדֵי הַשָּׁרֵת, אִישׁ בְּתִלְבָּשְׁתּוֹ הָרְאוּיָה לוֹ לְפִי תַפְקִידוֹ בְּמַחֲזֵה הַשַּׁעֲשׁוּעִים. וְהוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר רָאִיתָ.”

“בִּכְבוֹדִי, כְּבוֹד אַבִּיר מְשׁוֹטֵט נִשְׁבַּעְתִּי”, קָרָא דּוֹן קִישׁוֹט, “אִם לֹא־דִמִּיתִי כִּרְאוֹתִי אֶת־הַקָּרוֹן יוֹצֵא לִקְרָאתִי, כִּי־מִנָּה לִי אֱלֹהִים עֲלִילָה רַבָּה וּגְדוֹלָה. הַפַּעַם נוֹכַחְתִּי לָדַעַת, כִּי רַק בְּמַשֵׁשׁ יָד יִבָּחֵן דָּבָר וְאֶל־מַרְאֵה עֵינֶיךָ אַל־תִּשָּׁעֵן. לְכוּ לָכֶם אֵפוֹא לְשָׁלוֹם, אַחַי הַטּוֹבִים, וּשְׂמַחְתֶּם בְּחַגְּכֶם; וּבְטֶרֶם תֵּלְכוּ מִזֶּה בַּקְשׁוּ־נָא וּרְאוּ, אוּלַי תִּמְצְאוּ בִי מוֹעִיל וְנִדְרַשְׁתִּי לָכֶם בְּכָל־נַפְשִּי וּבְכָל־לְבָבִי.”

עוֹד שְׁנַיִם אֵלֶּה נִדְבָּרִים יַחְדָּו, וְאֶחָד מִן־הַמְשַׂחֲקִים, הַלֵּץ שֶׁבַּחֲבוּרָה, יָצָא בְּתִלְבָּשְׁתּוֹ הַמְשֻׁנָּה וּבְפַעֲמוֹנָיו וַיִּתְיַצֵּב עַל־יָדָם. וּבְיַד הַלֵּץ מַטֶּה גָדוֹל וְשָׁלשׁ שַׁלְפּוּחִיּוֹת נְפוּחוֹת קְשׁוּרוֹת בְּרֹאשׁ הַמַּטֶּה. וַיְהִי כִּמְעַט נִגַּשׁ הַלֵּץ עַד דּוֹן קִישׁוֹט, וַיְנוֹפֵף מַטֵּהוּ אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה וַיַּךְ בַּשַּׁלְפּוּחִיּוֹת אַרְצָה כַּמָּה פְעָמִים, הַכּוֹת בְּחָזְקָה וְקַפֵּץ קְפִיצוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד וְצַלְצֵל בְּכָל־פַּעֲמוֹנָיו. מִן־הַמַּרְאֶה הַנּוֹרָא הַזֶּה נִבְעַת רוֹסִינַנְטֵי וַיִּדְהַר בְּכֹחַ לֹא־לוֹ, הוּא וְרוֹכְבוֹ עִמּוֹ, עַל־פְּנֵי מֶרְחֲבֵי שָׂדֶה. כִּרְאוֹת סַנְשׁוֹ אֶת הֶעָשׂוּי, וַיִּדְאַג לַאדוֹנָיו, פֶּן־יִפֹּל מֵעַל הַסּוּס וְקָרָהוּ אָסוֹן, וַיִּקְפֹּץ מֵעַל חֲמוֹרוֹ וַיָּרָץ בְּכָל־כֹּחוֹ לְעֶזְרַת אֲדוֹנוֹ, וַיְהִי כְּהַשִּׂיגוֹ אוֹתוֹ וְהִנֵּה זֶה שׁוֹכֵב סָרוּחַ אַרְצָה וְהַסוּס מָתוּחַ עַל־יָדוֹ. כֵּן הָיְתָה אַחֲרִיתוֹ בְּכָל־עֲלִילוֹתָיו, וְכֵן אַחֲרִיתוֹ גַּם־הַפָּעַם.

וְהַלֵּץ רָאָה אֶת־הַחֲמוֹר אֲשֶׁר לְסַנְשׁוֹ וְהִנֵּה הוּא נָטוּשׁ, וַיְמַהֵר וַיֵּשֶׁב עָלָיו וַיָּחֶל לְחָבְטוֹ בְּשַׁלְפּוּחִיּוֹתָיו. וַיְהִי רַעַשׁ הַמַּכּוֹת כְּרַעַשׁ הַתֻּפִּים גָּדוֹל וְחָזָק מְאֹד, וַיִּבָּהֵל הַחֲמוֹר וַיָּנֹס, וַיִּשָּׂא אֶת־רוֹכְבוֹ עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה, נָשׂא וְדָהֹר אֶל־מוּל פְּנֵי הָעִיר אֲשֶׁר יֵלְכוּ הַמְשַׂחֲקִים שָׁמָּה. כִּרְאוֹת סַנְשׁוֹ אֶת־מְנוּסַת חֲמוֹרוֹ וּמַפֶּלֶת אֲדוֹנוֹ, וַיְהִי בַתְּחִלָּה כְּפוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים, מִבְּלִי דַעַת אָנָה יִפְנֶה רִאשׁוֹנָה. אַחֲרֵי כֵן נִגַּשׁ אֶל־אֲדוֹנָיו וַיַּעַזְרֵהוּ לַהֲקִימוֹ מִן־הָאָרֶץ וּלְהוֹשִׁיבוֹ עַל־רוֹסִינַנְטֵי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו:

“אֲדוֹנִי, הַשֵּׁד גָּזַל אֶת־חֲמוֹרִי.”

“אֵיזֶה שֵׁד?” שָׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט.

“הוּא הוּא בַּעַל הַשַּׁלְפּוּחִיּוֹת.”

“אִם־כֵּן הָשֵׁב אָשִׁיב אֶת־הַגְּזֵלָה מִיָּדוֹ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְאִם בְּתַחְתִּיּוֹת שְׁאוֹל יִסָּתֵר, גַּם־מִשָּׁם אַעֲלֶנּוּ. לֵךְ אַחֲרַי,סַנְשׁוֹ, כִּי־הַקָּרוֹן הִנֵּה מִתְנַהֵל לְאִטּוֹ וְנַשִּׂיגֶנּוּ, וְנָתַתִּי לְךָ אֶת־פִּרְדֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם כֹּפֶר חֲמוֹרֶךָ.”

“אַל־נָא תִיגַע לַשָּׁוְא, אֲדוֹנִי”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “וְגַם אֶת־זַעְמְךָ כְּבשׁ, כִּי לְפִי מַרְאֵה עֵינַי, הִנֵּה כְבָר שִׁלַּח הַשֵּׁד אֶת־הַחֲמוֹר מִיָּדוֹ, וְגַם־הִנֵּה הוּא שָׁב אֵלֵינוּ.”

וְכֵן הָיָה. כִּי־בְחַקּוֹת הַלֵּץ אֶת־מַעֲשֶׂה דּוֹן קִישׁוֹט הִתְגַּלְגֵּל וַיִּפֹּל מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֵּלֶךְ הָעִירָה רַגְלִי, וְהַחֲמוֹר שָׁב לִבְעָלָיו.

“וּבְכָל־זֹאת”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “עָנשׁ יֵעָנֵשׁ אֶחָד מִן־הַיּוֹשְׁבִים בָּעֲגָלָה, וְנִקַּמְתִּי מֵהֶם אֶת־נְקַם הַבְּהֵמָה, תַּחַת אֲשֶׁר הִתְעַלֵּל בָּהּ הַשֵּׁד חִנָּם.”

“הָסֵר אֶת־הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת מִלִּבֶּךָ, אֲדוֹנִי”, הֵשִׁיב סַנְשׁוֹ, “וּשְׁמַע לַעֲצָתִי; לְעוֹלָם אַל־תִּתְחַר בִּמְשַׂחֲקִים! כִּי בְּנֵי הָעֵדָה הָעַלִּיזָה הַזֹּאת פְּגִיעָתָם רָעָה, יַעַן אֲהוּבִים הֵם לְכָל־הָעָם עַל־שַׂמְּחָם אֶת־לִבּוֹ תָמִיד בְּמִשְׂחֲקֵיהֶם, וְנָשָׂא הָעָם לְכָל־מְשׁוּבוֹתֵיהֶם.”

“עִם כָּל־זֹאת”, שָׁנָה דוֹן קִישׁוֹט, “הַשֵּׁד הַזֶּה לֹא־יִנָּקֶה עוֹד מִיָּדִי, וְלוּא גַּם כָּל־בְּנֵי הָאָדָם יַחַד יִהְיוּ לְמָגֵן לוֹ.”

וְדוֹן קִישׁוֹט הָפַךְ כְּרֶגַע אֶת־סוּסוֹ וַיִּדְלַק אַחֲרֵי הָעֲגָלָה, אֲשֶׁר קָרְבָה בֵינָתַיִם אֶל־הָעִיר, וַיִּצְעַק בְּקוֹל:

“עִמְדוּ, עֲמֹדוּ, חַבְרֵי לֵצִים, עֲדַת רֵיקִים וּפוֹחֲזִים! הִנְנִי עֲלֵיכֶם, וְהוֹרֵיתִיכֶם מַה־מִּשְׁפַּט הַחֲמוֹר וּמִשְׁפַּט כָּל־בְּהֵמָה, אֲשֶׁר יִרְכְּבוּ עָלֶיהָ נוֹשְׂאֵי כְלֵי הָאַבִּירִים.”

כִּשְׁמֹעַ הַמְשַׂחֲקִים אֶת־קוֹלוֹ, וַיֵּדְעוּ אֶת אֲשֶׁר־הוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת לָהֶם, וַיְמַהֲרוּ כֻלָּם וַיִּקְפְּצוּ מֵעַל הָעֲגָלָה: מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְהַקֵּיסָר וְהַשֵּׁד, הֵם וְכָל־עֲדָתָם, וַיְלַקְּטוּ אֲבָנִים, וַיִּתְיַצְּבוּ כֻלָּם בְּמַעֲרָכָה, וַיִּכּוֹנוֹ לְקַבֵּל בְּאַבְנֵיהֶם אֶת־פְּנֵי הָאַבִּיר. וּכִרְאוֹת הָאַבִּיר אֶת חוֹמַת הָאֲנָשִׁים, אֶת־עֹז פְּנֵיהֶם וְאֶת־יְדֵיהֶם הַנְּשׂוּאוֹת לְמַעְלָה וּנְכוֹנוֹת לִרְגָּם־בּוֹ אֶת־אַבְנֵי הַקָּלַע, וַיַּעְצֹר בְּרוֹסִינַנְטֵי, וַיַּעֲמֹד כְּמִתְבּוֹנֵן וּמְבַקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת. עַד־כֹּה וְעַד־כֹּה וְסַנְשׁוֹ הִשִּׂיגוֹ וַיֹּאמַר:

“חָלִילָה לַאדוֹנִי מֵעֲשׂוֹת אֶת־מַעֲשֶׂה הַשִּׁגָּעוֹן הַזֶּה. הֲלֹא יָשֶׂם־נָא אֲדוֹנִי אֶל לִבּוֹ כִּי לְנֶגֶד מְטַר הָאֲבָנִים הַהֵן אֵין עֵצָה וְאֵין תַּחְבּוּלָה אַחֶרֶת בִּלְתִּי אִם־לָבֹא וּלְהִסָּתֵר תַּחַת כִּפַּת הַנְּחשֶׁת אֲשֶׁר לַפַּעֲמוֹן הַגָּדוֹל בְּבֵית הַתְּפִלָּה. וְעוֹד, הֲלֹא אַךְ־שִׁגְעוֹן מִשְׁנֶה הוּא, וְלֹא מַעֲשֵׂה גְבוּרָה, לָצֵאת יְחִידִי לַמִּלְחָמָה עַל־מַחֲנֶה כָבֵד אֲשֶׁר גַּם־פְּנֵי מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְגַם־פְּנֵי הַקֵּיסָר הוֹלְכִים עִמּוֹ. וְאִם־דְּבָרַי אֵלֶּה לֹא־יְשִׁיבוּךָ מִמַּחֲשַׁבְתְּךָ, הֲלֹא תָשָׁב־נָא מִמֶּנָּה אַחֲרֵי הִוָּדַע לְךָ, כִּי כָל־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה הַהוּא, אַף כִּי־מְלָכִים וְקֵיסָרִים הֵם לָעֵינַיִם, אֵין בָּהֶם אַבִּיר מְשׁוֹטֵט גַּם־אֶחָד.”

“בַּדָּבָר הָאַחֲרוֹן הַזֶּה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, " הַכְרֵעַ הִכְרַעְתַּנִי, סַנְשׁוֹ, וְהִנְנִי לְהָשִׁיב אֶת־יָדִי מִן־הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת. כְּבָר שָׁנִיתִי וְשִׁלַּשְׁתַּי לְךָ, כִּי לֹא־אוּכַל, וְגַם לֹא־הָרְשֵׁיתִי, לִשְׁלֹף חַרְבִּי וּלַהֲנִיפָהּ עַל־אִישׁ אֲשֶׁר־לֹא מִן־הָאַבִּירִים הוּא. הַדָּבָר מָסוּר מֵעַתָּה בְּיָדְךָ סַנְשׁוֹ, וְאִם־חָפֵץ אַתָּה, לֵךְ וְנִקַּמְתָּ מִיַּד הַנְּבָלִים הָאֵלֶּה אֶת־חֶרְפַּת חֲמוֹרְךָ וּכְלִמָּתוֹ, וַאֲנִי אֶתְיַצֵּב מִנֶּגֶד וְנֵהַלְתִּיךָ מֵרָחוֹק בַּעֲצָתִי הַמְחֻכָּמָה כְּיַד אֱלֹהִים הַטּוֹבָה עָלָי."

“אֲדוֹנִי”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “הַנְּקָמָה מִדָּה רָעָה הִיא, וְשׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מִמֶּנָּה. יְהִי אֵפוֹא דִּין חֲמוֹרִי מָסוּר לַשָּׁמָיִם, וַאֲנִי אַחַת שְׁאֵלָתִי: לוּ יוֹאִיל אֱלֹהִים וְהוֹלִיכַנִי בְשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר עִם כָּל־בְּנֵי הָאָדָם בִּשְׁאֵרִית יְמֵי חֶלְדִּי אֲשֶׁר חָלַק לִי עוֹד אֱלֹהִים בְּחַסְדּוֹ הַגָּדוֹל וּבְרַחֲמָיו הָרַבִּים.”

“אִם כֹּה רְצוֹנְךָ, סַנְשׁוֹ הַטּוֹב, סַנְשׁוֹ הֶחָכָם, סַנְשׁוֹ יְרֵא הָאֱלֹהִים, סַנְשׁוֹ הַתָּמִים”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט בְּאַהֲבָה וּבְרַחֲמִים, “יְהִי כִדְבָרֶיךָ. נַעַזְבָה־נָּא כְרֶגַע אֶת־הַשֵּׁדִים וְאֶת־הָרוּחוֹת הָאֵלֶּה וְנֵלְכָה נְבַקְשָׁה לָנוּ גְּדוֹלוֹת וּגְבוּרוֹת אֲחֵרוֹת, כִּי לְפִי רְאוֹת עֵינַי, הִנֵּה הָאָרֶץ הַזֹּאת רַבַּת פְּלָאוֹת וְרַבַּת עֲלִילוֹת הִיא, וּמָצָא לָנוּ עוֹד דַּי וְהוֹתֵר.”

וַיִּמְשֹׁךְ דּוֹן קִישׁוֹט בְּרֶסֶן רוֹסִינַנְטֵי וְסַנְשׁוֹ עָלָה עַל־חֲמוֹרוֹ, וְהַמְשַׂחֲקִים שָׁבוּ גַם־הֵם אֶל־קְרוֹנָם, וַיֵּחָפְזוּ כֻלָּם לָלֶכֶת לְדַרְכָּם, אִישׁ אֶל־עֵבֶר פָּנָיו.

 

פֶּרֶק חֲמִישִׁי: רֵאשִׁית עֲלִילִיָּה חֲדָשָׁה אֲשֶׁר אַחֲרִיתָה לֹא־תָבֹא בִּלְתִּי אִם־בַּפֶּרֶק הַבָּא    🔗

בַּלַּיְלָה הַבָּא, אַחֲרֵי מַעֲשֶׂה הַמֶּרְכָּבָה, מִרְכֶּבֶת הַמָּוֶת, הִגִּיעוּ אַבִּירֵנוּ וְנוֹשֵׂא כֵלָיו אֶל־שְׂדֵה יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים עֲנֵפִים וַעֲבֻתִּים, וַיֹּאמְרוּ לָלוּן שָׁם. וַיִּפְרֹק סַנְשׁוֹ אֶת־הַמִּרְדַּעַת מֵעַל חֲמוֹרוֹ וַיְשַׁלְּחֵהוּ לִרְעוֹת בַּטּוֹב בְּעֵינָיו, וְאוּלָם אֶת־אֻכָּף הַסּוּס לֹא־פָרַק, כִּי־כֵן חָזְקָה עָלָיו מִצְוַת דּוֹן קִישׁוֹט, אֲשֶׁר לֹא־יִזַּח וְלֹא־יָסוּר הָאֻכָּף מֵעַל רוֹסִינַנְטֵי מִדֵּי הִמָּצֵא בְעָלָיו הָאַבִּיר בַּשָּׂדֶה אוֹ בְלִינוֹ תַּחַת כִּפַּת הָרָקִיעַ, רַק אֶת־מִתְגּוֹ יְפַתַּח וְתָלָה אוֹתוֹ עַל־גַּבֵּי הָאֻכָּף. כָּכָה מִשְׁפַּט כָּל־הָאַבִּירִים לְסוּסֵיהֶם מִימֵי קֶדֶם וְכָכָה עָשָׂה סַנְשׁוֹ גַּם־לְרוֹסִינַנְטֵי, וַיְשַׁלַּח גַּם־אוֹתוֹ בַּמִּרְעֶה אַחֲרֵי חֲמוֹרוֹ. וּבְעוֹד שְׁתֵּי הַבְּהֵמוֹת מִתְהַלְּכוֹת בַּשָּׂדֶה כִּידִידִים אֲהוּבִים וּמְלַחֲכוֹת עֵשֶׂב אִשָּׁה לְיַד רְעוּתָהּ, יָשְׁבוּ לָהֶם בַּעֲלֵיהֶן עַל־הַדֶּשֶׁא תַּחַת הָעֵצִים וַיֹּאכְלוּ אֶת־לֶחֶם הָעֶרֶב מִן־הַצֵּידָה אֲשֶׁר־לָקַח עִמּוֹ סַנְשׁוֹ בְּתַרְמִילוֹ, אָכוֹל לְתֵאָבוֹן וְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת־לִבָּם בְּדִבְרֵי שִׂיחָה עַל כָּל־הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָם בַּיּוֹם הַהוּא. כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם תַּרְדֵּמָה וַיִּישְׁנוּ אִישׁ תַּחְתָּיו: סַנְשׁוֹ יָשֵׁן בְּצֵל שַׁעַם וְדוֹן קִישׁוֹט תַּחַת אַלּוֹן אַדִּיר.

לֹא עָבְרָה שָׁעָה קַלָּה, וְהִנֵּה קוֹל כְּקוֹל דְּבָרִים הִרְגִּיז אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט מִשְּׁנָתוֹ וַיְעִירֵהוּ, וַיִּקְפֹּץ וַיַּעֲמֹד עַל־רַגְלָיו, וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, וַיַּט אֹזֶן, לָדַעַת מֵאַיִן בָּא הַקּוֹל. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁנֵי פָרָשִׁים לְפָנָיו, וְהָאֶחָד יוֹרֵד מֵעַל סוּסוֹ וְאוֹמֵר אֶל־הַשֵּׁנִי:

“רְדָה יְדִידִי, וּפַתַּח אֶת־הַסּוּסִים, כִּי רוֹאֶה אֲנִי אֶת־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהִנֵּה הוּא מְקוֹם דֶּשֶׁא רַעֲנָן וּמִרְעֶה דָשֵׁן, וְגַם אֶת־הַמְּנוּחָה וְאֶת־הַשַּׁלְוָה יִמְצְאוּ פֹה רַעְיוֹנֵי לְבָבִי, לֵב חוֹלֵה אַהֲבָה.”

עוֹד הַדְּבָרִים בְּפִיו – וְהַדּוֹבֵר הִתְנַפֵּל אַרְצָה עַל־פְּנֵי הַדֶּשֶׁא וַיִּגְהָר, וּבַעֲשׂוֹתוֹ כֹה וְהִנֵּה כְקוֹל צִלְצַל נֶשֶׁק וּכְלֵי קְרָב עָלָה בְאָזְנֵי דוֹן קִישׁוֹט, וַיָּבֶן כְּרֶגַע עַל־פִּי הָאוֹת הַנֶּאֱמָן הַהוּא, כִּי אֵין זֶה כִּי אִם־אַבִּיר מְשׁוֹטֵט לְפָנָיו. וַיִּקְרַב אֶל־סַנְשׁוֹ הַנִּרְדָּם, וַיֹּאחֶז בְּיָדוֹ וַיְנַעֲרֵהוּ בְכָל־כֹּחוֹ עַד־הַעִירוֹ אוֹתוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו בַּלָּט:

“סַנְשׁוֹ, עֲלִילִיָּה לָנוּ.”

“מִי־יִתֵּן וְהָיְתָה לְטוֹבָה”, אָמַר סַנְשׁוֹ וַיַּעֲבֵר הַשֵּׁנָה מֵעֵינָיו, “וְאוּלָם אֵיפֹה הִיא הַגְּבֶרֶת הַנַּעֲלָה הַזֹּאת, הַבַּת עֲלִילִיָּה?”

“אֵיפֹה הִיא?” אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “הָסֵב רֹאשְׁךָ אֶל־אֲחוֹרֶיךָ וְרָאִיתָ בְעֵינֶיךָ אַבִּיר מִן־הַמְשׁוֹטְטִים שׁוֹכֵב לְפָנֶיךָ עַל־הָאָרֶץ.”

“וּמֵאַיִן יָדַעְתָּ כִּי־עֲלִילִיָּה הִיא?” שָׁאַל סַנְשׁוֹ.

“אָכֵן עֲלִילִיָּה שְׁלֵמָה אֵין עוֹד עִמָּנוּ פֹה, וְאוּלָם רֵאשִׁית עֲלִילִיָּה יֵשׁ וָיֵשׁ. כֵּן מִשְׁפַּט כָּל־עֲלִילוֹת הָאַבִּירִים בְּרֵאשִׁיתָן. וּשְׁמַע גַּם־שְׁמַע, סַנְשׁוֹ, הִנֵּה הוּא מֵיטִיב אֶת־הַנֵּבֶל, וְגַם אֶת־גְּרוֹנוֹ יֵיטִיב. אֵין זֹאת כִּי אִם־הָכֵן יָכִין אֶת־פִּיו לָשִׁיר וְאֶת־יָדוֹ לְנַגֵּן.”

וְאָמְנָם מִקֵּץ רֶגַע וְהָאַבִּיר נָתַן בַּשִּׁיר קוֹלוֹ. וַיָּשַׁר עַל־אַהֲבָתוֹ לִגְבֶרֶת לִבּוֹ, אַהֲבָה עַזָּה מִמָּוֶת וְקָשָׁה מִשְּׁאוֹל, וְעַל־גַּעְגּוּעָיו הָרַבִּים וִיגוֹנוֹ הֶעָצוּם בִּרְחֹק מֵעָלָיו חֶמְדַּת נַפְשׁוֹ, וַיִּשְׁפֹּךְ אֶת־כָּל־לִבּוֹ בְּשִׁירָתוֹ. וּכְכַלוֹתוֹ לָשִׁיר וַיֵּאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם וַיֶּהְגֶּה נְכָאִים לֵאמֹר:

“אֲהָהּ, הַיָּפָה בְּכָל־בְּנוֹת תֵּבֵל וְהַבּוֹגֵדָה בְּכֹל נְשֵׁי חָלֶד! הַאֻמְנָם רָאֹה תִרְאִי בְּהִתְעַנּוֹת אַבִּירֵךְ, שְׁבוּי יָפְיֵךְ, בַּמֶּרְחַקִּים, וּבְהִשְׁתּוֹחֵחַ עָלָיו נַפְשׁוֹ מִכֹּבֶד צָרָה וְיָגוֹן – וַהֲמוֹן רַחֲמַיֲךְ אֵלָיו יִתְאַפָּקוּ? הַמְעַט מִמֵּךְ אֲשֶׁר חָזְקָה יָדוֹ עַל כָּל־אַבִּירֵי אֶרֶץ מִנָּבָרָה וְעַד־לַמַּנְשָׁא וַיְאַלֵּץ אֶת־כֻּלָּם לְהַכִּיר וּלְהָעִיד, כִּי־אַתְּ לְבַדֵּךְ הִיא הַיְפֵיפִיָּה בְּכֹל בְּנוֹת תֵּבֵל?”

“לֹא־הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם!” עָנָה וְאָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “הֲלֹא אֲנִי אֲנִי הוּא מִלַּמַּנְשָׁא, וּמֵעוֹלָם לֹא־הַעִידוֹתִי, וְגַם לֹא־אוּכַל לְהָעִיד דָּבָר אֲשֶׁר־יִתֵּן בִּגְבִרְתִּי דֹּפִי. אֵין זֹאת, סַנְשׁוֹ, כִּי אִם־דַּמְדֵּם יְדַמְדֵּם הָאַבִּיר הַזֶּה, וְדַעְתּוֹ הַטְּרוּפָה הִיא אֲשֶׁר־שָׂמָה אֶת־דִּבְרֵי הַתֹּעָה בְּפִיו. נַעַמְדָה־נָּא אֵפוֹא וְנִשְׁמְעָה מַה־בְּפִיו עוֹד, אוּלַי יִתְבָּרְרוּ וְיִתְלַבְּנוּ הַדְּבָרִים.”

וְאוּלָם הָאַבִּיר לֹא־בֵּרַר וְלֹא־לִבֵּן מְאוּמָה, כִּי בְשָׁמְעוֹ קוֹל דְּבָרִים בְּקִרְבָתוֹ חָדַל מִשְּׁפֹךְ שִׂיחוֹ לִפְנֵי הַלַּיְלָה וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא בְקוֹל רָם וּבְחֵן וְכָבוֹד כְּאֶחָד:

“מִי פֹה? וּמָה הָאֲנָשִׁים הָהֵם? הֲמִן־הַשְּׂמֵחִים וְאִם מִן־הָעֲצֵבִים?”

“מִן־הָעֲצֵבִים” עָנָה דוֹן קִישׁוֹט.

“אִם־כֵּן, גְּשׁוּ אֵלַי”, אָמַר הָאַבִּיר הָאוֹרֵחַ, “וּרְאִיתֶם אֶת־הָעֶצֶב וְאֶת־הַיָּגוֹן פָּנִים אֶל־פָּנִים.”

הַמַּעֲנֶה הָרַךְ הַזֶּה נָגַע עַד־נֶפֶשׁ דּוֹן קִישׁוֹט, וַיִּגַּשׁ הוּא וְסַנְשׁוֹ אֶל־הָאַבִּיר הַדּוֹבֵר בָּם.

וַיַּחֲזֵק הָאוֹרֵחַ בְּיַד דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר:

“שְׁבָה עַל־יָדִי, אֲדוֹנִי הָאַבִּיר, כִּי־הִנֵּה לְבָבִי יֹאמַר לִי, אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂאתִי עַל־שְׂפָתַי אֶת־הַשֵּׁם הַגָּדוֹל, אֶת־שֵׁם “אַבִּיר”, לַשָּׁוְא, כִּי־עַל־כֵּן רָאִיתִי אֶת־חֲנוֹתְךָ בָּדָד, רֵעַ לַדְּמָמָה וְאָח לָעֲרָפֶל, בַּמָּקוֹם הַשָּׁמֵם הַזֶּה, וְכָזֶה הֲלֹא מִשְׁכַּן הָאַבִּירִים וּבֵית מִקְלָטָם הַנֶּאֱמָן מֵאָז וּמֵעוֹלָם.”

“אָכֵן לֹא־הִתְעֲךָ לִבְּךָ”, עָנָה דוֹן קִישׁוֹט, “גַּם־אֲנִי אֶת־אַבִּירִים נִמְנֶה. וְאַף כִּי־גַם־לְבָבִי אֲנִי מִשְׁכַּן הָעֶצֶב וְהַיָּגוֹן, בְּכָל־זֹאת לֹא־הֵנִיסוּ אֵלֶּה מִקִּרְבּוֹ אֶת־הָרַחֲמִים עַל־רֵעַ לַצָּרָה. מִדִּבְרֵי הַשִּׁירָה אֲשֶׁר־שָׁמַעְתִּי מִפִּי אֲדוֹנִי הָרְאֵיתִי לָדַעַת, כִּי־אָכֵן גַּם־לְבָבְךָ מֻכֵּה אַהֲבָה וְאָח אַתָּה לִי בְּצָרָתֶךָ.”

וּבְעוֹד שְׁנֵי הָאַבִּירִים יוֹשְׁבִים עַל־הַדֶּשֶׁא בְּשָׁלוֹם וְשׁוֹפְכִים אֶת־לִבָּם אִישׁ אֶל־חֵיק רֵעֵהוּ, נִפְרַד סַנְשׁוֹ מֵעִם אֲדוֹנָיו וַיִּדְבַּק בָּאִישׁ, בַּנּוֹשֵׂא הַכֵּלִים אֲשֶׁר לָאַבִּיר הָאוֹרֵחַ, וַיֵּשְׁבוּ גַּם־הֵם שֶׁבֶת אַחִים עַל־הַדֶּשֶׁא מִנֶּגֶד וַיָּשִׂיחוּ בְּכָל־עֲלִילוֹת אֲדוֹנֵיהֶם הָאַבִּירִים וּבְכָל־הֶעָמָל הַגָּדוֹל וּבְכֹל הַתְּלָאָה הָרַבָּה אֲשֶׁר־תַּנְחִיל עֲבוֹדַת נוֹשְׂאֵי הַכֵּלִים אֶת־בְּעָלֶיהָ. וַיְהִי כִּי־הִרְבּוּ לְשׂוֹחֵחַ, וַתִּיבַשׁ לְשׁוֹן סַנְשׁוֹ בְּפִיו, וַיָּרָק פַּעַם בְּפַעַם אַרְצָה רֹק יָבֵשׁ וְשַׁמְנוּנִי. וַיָּשֶׂם רֵעֵהוּ אֶת־הַדָּבָר אֶל־לִבּוֹ וַיֹּאמַר:

“אֵין זֹאת כִּי אִם־דָּבְקָה לְשׁוֹנְךָ לְחִכְּךָ מֵרֹב שִׂיחָה, וְאוּלָם בְּיָדִי יֵשׁ סַם נִפְלָא, אֲשֶׁר־כֹּחַ בּוֹ לְהַפְרִיד בֵּין הַדְּבֵקִים וַאֲשֶׁר יַרְטִיב אֶת־לְשׁוֹנְךָ בְּפִיךָ. הִנֵּה־הוּא תָלוּי שָׁם עַל קֶשֶׁת הָאֻכָּף, וּמָתוֹק הוּא מִדְּבַשׁ וּמִנֹּפֶת צוּפִים.”

וּבְדַבְּרוֹ כֹה וַיָּקָם מִמְּקוֹמוֹ, וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב כְּרֶגַע, וּבְיָדוֹ חֵמֶת יָיִן וְעוּגָה גְדוֹלָה מְאֹד, חֲצִי הָאַמָּה אָרְכָּהּ, וַיָּשֶׂם לִפְנֵי סַנְשׁוֹ. וַיְהִי כִּבְצֹעַ סַנְשׁוֹ עַל־הָעוּגָה וַיִּמְצָא בְקִרְבָּהּ גְּדִי מְקֻלָּס, וַיַּצְהֵל קוֹלוֹ וַיִּקְרָא:

“אִי יְדִידִי! הֲגַם דִּבְרֵי חֵפֶץ כָּאֵלֶּה תִּשָּׂא עִמְּךָ בַּדָּרֶךְ!”

“כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה וְגַם־טוֹבִים מֵאֵלֶּה וּמִכָּאֵלֶּה”, הִתְפָּאֵר הָאוֹרֵחַ, “וְאַתָּה מָה אָמַרְתָּ בִלְבָבֶךָ? כִּי אֶחָד אֲנִי מֵאֵלֶּה נוֹשְׂאֵי הַכֵּלִים הַנִּמְכָּרִים בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם? אֶת אֲשֶׁר־לֹא־תִמְצָא גַּם־בַּצִּקְלוֹן אֲשֶׁר לִנְגִיד הַצָּבָא אוֹתוֹ תִּמְצָא בְצִקְלוֹנִי.”

וְלֹא הִתְמַהְמַהּ סַנְשׁוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂהוּ בָּעוּגָה וּבְמִלּוּאָתָה, וַיִּפְרֹס מִמֶּנָּה פְּרוּסוֹת פְּרוּסוֹת, כְּגֹדֶל הָאֶגְרוֹף כָּל־אֶחָת, פָּרֹס וְאָכֹל בְּכָל־מְלֹא רֹחַב פִּיו, וַיֹּאמַר:

“אָכֵן עַתָּה רוֹאֶה אֲנִי עַיִן בְּעַיִן כִּי אֵין נוֹשֵׂא כֵלִים נֶאֱמָן וְיָשָׁר וְחָרוּץ וְנֶחְמָד וְנָעִים וּמְתֻקָּן וּמְקֻבָּל וְטוֹב וְרָצוּי כָּמוֹךָ בְּכָל־הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר תָּעִיד עַל־כָּכָה עֵדוּת נֶאֱמָנָה הַכֵּרָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר לְפָנָי – אִם־אֵינֶנָּה מַעֲשֶׂה כְשָׁפִים וְתַרְמִית עֵינָיִם. לֹא כָמוֹנִי אֲנִי, הַדַּל וְהָאֻמְלָל, אֲשֶׁר אֵין בְּתַרְמִילִי בִּלְתִּי אִם־חֲרִיץ גְּבִינָה אֶחָד נִקְשֶׁה, אֲשֶׁר יְנֻפַּץ בּוֹ, לְרֹב קָשְׁיוֹ, קָדְקֹד עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, וְעִמּוֹ עוֹד כַּחֲצִי הַמֵּאָה חֲרוֹבִים וְכַחֲצִי הַמֵּאָה אֱגוֹזִים, אֵין זֶה כִּי אִם־מֵרֹעַ עֵין אֲדוֹנִי וּמֵהַחֲזִיקוֹ בְּכָל־כֹּחַ בְּחֻקּוֹת הָאַבִּירִים וּבְדָתֵיהֶם; כִּי־כֵן קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם, לִדְבָרָיו, הָאַבִּירִים, אֲשֶׁר יְחַסְּרוּ אֶת־נַפְשָׁם מִכָּל־טוֹבָה וּכִלְכְּלוּהָ בִּפְרִי קַיִץ וּבְשָׁרְשֵׁי עֲשָׂבִים.”

“בִּטְנִי אֲנִי”, אָמַר הַשֵּׁנִי, “לֹא לְכָךְ נוֹצְרָה. מַנִּיחַ אֲנִי אֶת־הַשָּׁרָשִׁים וְאֶת־אֲגַסֵּי הַבָּר לַאדוֹנִי הָאַבִּיר, וַאֲנִי לֹא־אֶחְשׂךְ מִבִּטְנִי מְאוּמָה. בְּכֹל אֲשֶׁר אֵלֵךְ – צֵידָתִי עִמִּי, וְחֵמֶת הַיַּיִן אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה בָזֶה, תְּלוּיָה לִימִינִי תָמִיד בְּקֶשֶׁת הָאֻכָּף, וְהָיְתָה עִמִּי לְכָל־עֵת מְצֹא. וְגַם־אֲנִי מֵאַהֲבָתִי הָעַזָּה אֵלֶיהָ אֶפְקְדֶנָּה לִרְגָעִים, אַחֲזִיק בָּהּ וְלֹא אַרְפֶּנָּה עַד אִם־חִבַּקְתִּיהָ וּנְשַׁקְתִּיהָ אֶלֶף פְּעָמִים.”

וּבְדַבְּרוֹ כֹה הִגִּישׁ אֶת־הַחֵמֶת לְסַנְשׁוֹ. וְלֹא־הִרְבָּה סַנְשׁוֹ לְסָרֵב, וַיָּרֶם אֶת־הַחֵמֶת וַיַּדְבֵּק פִּיו אֶל־פִּיהָ, וַיְהִי יוֹשֵׁב כֹּה וְצוֹפֶה בַכּוֹכָבִים כְּרֶבַע הַשָּׁעָה. וּכְכַלּוֹתוֹ לִשְׁתּוֹת וַיֵּט רֹאשׁוֹ הַצִּדָּה, וַיִּשֹּׁם מְלֹא הֶחָזֶה נְשִׁימַת הֲנָחָה וּרְוָחָה, וּבְתִתּוֹ בְרֵעֵהוּ עַיִן שׂוֹחֶקֶת וְקוֹרֶצֶת בְּעָרְמָה קָרָא:

“אִי חֹמֶץ בֶּן־חֹמֶץ! הַאֵין הַיַּיִן הַיָּשָׁן הַזֶּה גָּנוּב עִמְּךָ מֵאֵת הַכְּמָרִים אֲשֶׁר בִּגְלִיל לַמַּנְשָׁא?”

“אָכֵן חֵךְ טוֹעֵם לְךָ, אָחִי!” עָנָה הָאוֹרֵחַ, “הַיַּיִן מִשָּׁם בָּא, כִּדְבָרֶיךָ, וְגַם בֶּן־שָׁנִים לֹא־מְעַט הוּא.”

“אַל־נָא תִתְמַהּ עַל־חִכִּי הַטּוֹעֵם”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “יְרֻשָּׁה הִיא לִי מֵאֲבוֹתַי. בְּמִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִי נִמְצְאוּ שְׁנַיִם יוֹדְעֵי יַיִן אַנְשֵׁי שֵׁם בְּלַמַּנְשָׁא וְהַגָּלִיל, וְאֵלֶּה הַבְחֵן הִבְחִינוּ עַל־פִּי הָרֵיחַ לְבַדּוֹ בֵּין יַיִן לְיַיִן וְאֶת כָּל־אֲשֶׁר לְיָיִן. הַכֵּר הִכִּירוּ אֶת־אַדְמַת מְכוֹרָתוֹ וְאֶת־מִינוֹ וְאֶת־תְּכוּנָתוֹ וְאֶת־שְׁנוֹתָיו וְאֵת כָּל־הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ, אֵין נִגְרָע דָּבָר. וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבִיאוּ לִפְנֵיהֶם יַיִן מִן־הֶחָבִית, לְמַעַן יִבְחָנוּהוּ וְהִגִּידוּ אֶת־מִשְׁפָּטוֹ. וַיִּטְעַם הָאֶחָד מִמֶּנּוּ בִּקְצֵה לְשׁוֹנוֹ וַיֹּאמַר: יֵשׁ בְּטַעַם הַיַּיִן הַזֶּה מַה־שֶּׁהוּא מִן־הַבַּרְזֶל; וְהַשֵּׁנִי הִגִּיעַ מִן־הַיַּיִן אֶל־אַפּוֹ וַיָּרַח מְעַט וַיֹּאמַר: וְגַם כָּל־שֶׁהוּא מֵעוֹרוֹת קוֹרְדּוֹבָה. וַיִּשְׂחַק עֲלֵיהֶם בַּעַל הַיַּיִן, וַיִּשָּׁבַע שְׁבוּעֵי שְׁבוּעוֹת, כִּי־נְקִיָּה הֶחָבִית מִכֹּל, אֵין בַּיַּיִן שֶׁמֶץ תַּעֲרֹבֶת, לֹא בַרְזֶל וְלֹא עוֹר. מִקֵּץ יָמִים, כַּאֲשֶׁר כָּלָה הַיַּיִן מִן־הֶחָבִית, וַיִּבְדְּקוּהָ – וְהִנֵּה נִמְצְאוּ עַל־קַרְקָעָהּ מַפְתֵּחַ קְטַנָּה וּשְׂרוֹכָהּ עִמָּהּ.”

“הֲלֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר אָמַרְתִּי”, אָמַר הָאוֹרֵחַ, “אֲנָשִׁים אֲשֶׁר־כָּמוֹנִי, וַאֲשֶׁר גַּם־בַּיִת לָהֶם וְנַחֲלַת שָׂדֶה – מַה־לָּהֶם לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַתֹּהוּ וְאַחֲרֵי הַהֶבֶל וְלָנוּעַ עַל־הָאַבִּירִים. לוּ שְׁמָעֵנִי, אָחִי, נֵלְכָה וְנָשׁוּבָה אֶל־בֵּיתֵנוּ וְאֶל־נַחֲלָתֵנוּ, וְאִם־נִיטַב בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וּמְצָאָנוּ גַּם־שָׁמָּה.”

“לֹא כִי עָבֹד אֶעֱבֹד עוֹד אֶת־אֲדוֹנִי עַד־בּוֹאֵנוּ סָרָגוֹסָה. וְשָׁם אֶרְאֶה מָה אֶעֱשֶׂה.”

כָּזֹה וְכָזֶה דִּבֶּר הָאִישׁ הָאוֹרֵחַ וְכֹה עָנָהוּ סַנְשׁוֹ. וַיְהִי כִּי־הִרְבּוּ שְׁנֵי נוֹשְׂאֵי הַכֵּלִים לְשׂוֹחֵחַ וְלִשְׁתּוֹת, וַתִּכְבַּד לְשׁוֹנָם בְּפִיהֶם, הָלֹךְ וְכָבֵד, עַד־אֲשֶׁר נָפְלָה עֲלֵיהֶם תַּרְדֵּמַת אֱלֹהִים, וַיִּפְּלוּ שְׁנֵיהֶם יְשֵׁנִים בַּמָּקוֹם הַהוּא, אִישׁ חֲצִי פְרוּסָתוֹ עוֹדֶנּוּ בֵין שִׁנָּיו, וְחֵמֶת הַיַּיִּן, הָרֵיקָה כִמְעַט, עוֹדֶנָּה חֲבוּקָה בִזְרוֹעוֹתָיו.

 

פֶּרֶק שִׁשִּׁי: הַמִּלְחָמָה בֵּין דּוֹן קִישׁוֹט וּבֵין אַבִּיר הַמַּרְאוֹת    🔗

וְהָאַבִּיר הָאוֹרֵחַ עוֹדֶנּוֹ יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה וְשׁוֹפֵךְ אֶת שִׂיחוֹ בְּחֵיק דּוֹן קִישׁוֹט, וַיְסַפֶּר־לוֹ אֶת כָּל־עֹצֶם אַהֲבָתוֹ לִבְחִירַת לִבּוֹ הַיְפֵה־פִיָּה בִּבְנוֹת כָּל־הָאָרֶץ, לְכַסִּלְדֵּיָה בַת־וַנְדַּלְיָה, וְאֶת אֲשֶׁר תַּכְבִּיד בְּחִירָתוֹ אֶת־לְבָבָהּ אֵלָיו, לְנַסּוּתוּ בְּמַסּוֹת גְּדוֹלוֹת וּלְעַנּוֹת נַפְשׁוֹ עַד אֵין קֵץ, וַיֹּאמֶר:

“אָכֶן רַבּוּ הַגְּדוֹלוֹת וְאֵין קֵץ לַגְּבוּרוֹת אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי בְּשֵׁם בְּחִירָתִי וּבְאַהֲבָתִי אוֹתָהּ אַהֲבָה עַזָּה כַמָּוֶת… וַתִּמְעַטְנָה כָל־הַגְּבוּרוֹת הָהֵן בְּעֵינֶיהָ, וַתָּשֶׂם עָלַי עוֹד זֶה מִקָּרוֹב גַּם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה: עָבֹר בְּכָל־גְּבוּלוֹת הִשְׁפַּנְיָה וְאָכֹף עַל־כָּל־אַבִּירֶיהָ הַשָּׁטִים בְּקִרְבָּהּ לְהַכִּיר וּלְהוֹדוֹת, כִּי בְּכָל־יְפֵיפִיּוֹת תֵּבֵל אֵין כָּמוֹהָ לְמִכְלוֹל יֹפִי וּלְחֵן, וּבְכֹל אַבִּירֵי אֶרֶץ אֵין כָּמוֹנִי עַז־נֶפֶשׁ וְנֶאֱמָן בְּאַהֲבָה. וָאֶשָּׂא אֶת־פָּנֶיהָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה, וְעַד־עַתָּה כְּבָר עָבַרְתִּי בְּמַרְבִּית מְדִינוֹת אַרְצֵנוּ וָאַכְנִיעַ תַּחְתַּי אֶת כָּל־הָאַבִּירִים אֲשֶׁר עָרְבוּ אֶת־לִבָּם לַמְרוֹת אֶת־פִּי. וְאוּלָם מִכָּל־הַגְּבוּרוֹת וּמִכָּל־הַתַּעֲצוּמוֹת הָאֵלֶּה גַּם־יַחַד –אַחַת הִיא אֲשֶׁר־בָּהּ אֶתְפָּאֵר וַאֲשֶׁר עָלֶיהָ גַאֲוָתִי: אֶת אֲשֶׁר הִכְרַעְתִּי בְּמִלְחֶמֶת הַבֵּינַיִם אֶת־הָאַבִּיר הַמְהֻלָּל בְּכָל־אַפְסֵי אָרֶץ, אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁא, וְאֵת אֲשֶׁר־חָזְקָה יָדִי עָלָיו לְהַכִּיר וּלְהָעִיד בְּפִיו, כִּי בְּחִירַת נַפְשִׁי כַּסִּלְדַּיָה, אָכֵן יָפָה הִיא גַּם־מִגְּבֶרֶת לְבָבוֹ דּוּלְצִינֵיָה.”

וַיִּשְׁתּוֹמֵם דּוֹן קִישׁוֹט מְאֹד עַל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְזֶה כְּעֶשֶׂר פְּעָמִים הִתְעוֹרֵר לַעֲנוֹת אֶת־כַּחַשׁ הָאִישׁ בְּפָנָיו, אַךְ כָּלֹא כָלָא אֶת־חֲמָתוֹ בְּרָב־כֹּחַ וַיִּאְפַקַּ וַיֹּאמַר:

“אֲדוֹנִי, נָכוֹן אֲנִי לְהַאֲמִין כִּי אָמְנָם שָׂרִיתָ אֶל־כָּל־אַבִּירֵי הִשְׁפַּנְיָה וַתּוּכָל, אֶפֶס כִּי יָכֹלְתָּ גַּם לְדוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁא –לַדָּבָר הַזֶּה לֹא אַאֲמִינָה. אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא, אוּלַי נִקְרָה לְפָנֶיךָ אִישׁ אַחֵר, אִישׁ אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה דּוֹן קִישׁוֹט.”

“הַאֲנִי לֹא יְכָלְתִּיו?” קָרָא הָאַבִּיר הָאוֹרֵחַ, “בִּירִיעַת הַשָּׁמַיִם הַנְּטוּיָה עַל־רָאשֵׁינוּ נִשְׁבַּעְתִּי, אִם־לֹא אֲנִי בְיָדִי הִצִּיתִי עַל־דּוֹן קִישׁוֹט וְגַם הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּיו תַּחְתָּי. הֲלֹא יָבֹאוּ אוֹתוֹתָיו וְיָעִידוּ: הִנֵּה גְּבַהּ קוֹמָה הָאִישׁ, וּפָנָיו רָזִים, וְגֵווֹ דַק וְצָנוּם, וּבִזְקָנוֹ זָרְקָה שֵׂיבָה, וְאַפּוֹ כָּפוּף מְעַט כְּאַף הַנֶּשֶׁר, ושְׂפָמוֹ מְגֻדָּל וְשָׁחוֹר וּמְשֻׁלְשָׁל לוֹ לְמַטָּה מִזֶּה וּמִזֶּה. הַשֵּׁם אֲשֶׁר־יִקֹּב לוֹ בְּמַסְעוֹתָיו הֲלֹא הוּא “הָאַבִּיר בֶּן דְּמוּת הַיָּגוֹן” וְשֵׁם מְשָׁרְתוֹ וְנוֹשֵׂא כֵלָיו –סַנְשׁוֹ פַּנְסָא. שֵׁם סוּסוֹ רְכוּבוֹ – רוֹסִינַנְטֵי, וְשֵׁם בְּחִירַת לְבָבוֹ וּמוֹשֶׁלֶת רוּחוֹ –דּוּלְצִינֵיָה שׁוֹכֶנֶת טוֹבּוֹסוֹ. וְהָיָה אִם־כָּל־הָאוֹתוֹת הָאֵלֶּה גַּם־יַחַד יִמְעֲטוּ מֵעֲנוֹת בִּי צִדְקָתִי – הִנֵּה חַרְבִּי לְפָנֶיךָ, וְהִיא תִּטַּע אֱמוּנָה גַּם־בִּלְבַב הַכְּפִירָה עָצְמָהּ.”

" שְמַע־נָא, אֲדוֹנִי, בִּמְנוּחַת לֵב אֵת אֲשֶׁר־אָנֹכִי דוֹבֵר", אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט בְּנַחַת, “יָדֹעַ תֵּדַע, כִּי הָאִישׁ דּוֹן קִישׁוֹט אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יְדִיד נֶפֶשׁ הוּא לִי. לִי גַּם־הַצְּדָקָה לֵאמֹר, כִּי־כָמוֹהוּ כָמוֹנִי אִישׁ אֶחָד. וְאַחֲרֵי כִּי כָל־הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר נָתַתָּ בְאִישׁ מִלְחַמְתְּךָ יָעִידוּ נֶאֱמָנָה כִּי־אָכֵן הוּא הוּא הָאִישׁ, עַל־כֵּן אֵין לִי עַתָּה בִּלְתִּי אִם־לְהוֹצִיא מִשְׁפָּט, כִּי הָיְתָה בָזֶה יַד אַחַד הַקּוֹסְמִים מִמְּשַׂנְאָיו הָרַבִּים, וְהוּא אֲשֶׁר־שִׁנָּה פְנֵי אִישׁ מִלְחַמְתְּךָ כִּפְנֵי הָאַבִּיר הַמְהֻלָּל דּוֹן קִישׁוֹט וַיָּשֶׂם אֶת־נַפְשׁוֹ כְּנִגָּף לְפָנֶיךָ בַּמִּלְחָמָה, לְמַעַן שִׂים לְאַל אֶת־תְּהִלַּת דּוֹן קִישׁוֹט הַמְּלֵאָה כָּל־אַפְסֵי אָרֶץ, עֵקֶב כָּל־הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה.כַּדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה לוֹ הַקּוֹסֵם הַצּוֹרֵר הַהוּא גַּם־לִפְנֵי יוֹמַיִם, בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת־תֹּאַר פְּנֵי הַיָּפָה בַנָּשִׁים, פְּנֵי דוּלְצִינֵיָה, כְּתֹאַר אַחַת הַמְנֻוָּלוֹת וּבְזוּיוֹת הָעָם, וְכָכָה הִתְהַפֵּךְ וַיִּגָּל לְפָנֶיךָ בִּדְמוּת דּוֹן קִישׁוֹט. וְהָיָה אִם־דְּבָרַי לֹא־יֵאָמְנוּ בְעֵינֶיךָ – רְאֵה, הִנֵּה דוֹן קִישׁוֹט בְּעֶצֶם פָּנָיו נִצָּב לְפָנֶיךָ וּבְחַרְבּוֹ הַשְּׁלוּפָה בְיָדוֹ הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ לְךָ כִּי־אָכֵן לֹא־שֶׁקֶר מִלָּיו.” וּבְדַבְּרוֹ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְיַצֵּב לְעֻמַּת הָאַבִּיר הָאוֹרֵחַ בְּכָל־מְלֹא קוֹמָתוֹ, וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בְּנִצַּב הֶחָרֶב.

" מְשַׁלֵּם חוֹב בְּעִתּוֹ לֹא־יִדְאַג לַעֲבוֹטוֹ", עָנָה הָאַבִּיר הָאוֹרֵחַ גַּם־הוּא בְּנַחַת, “הָאִישׁ אֲשֶׁר־רָמָה יָדוֹ פַּעַם אַחַת עַל בֶּן־דְּמוּתְךָ, אֲדוֹנִי דוֹן קִישׁוֹט, הוּא יָכֹל יוּכַל גַּם־לְךָ אַתָּה עַל עֶצֶם פָּנֶיךָ. וְאוּלָם מֵאֲשֶׁר לֹא־נָכוֹן לְאֲבִּירִים כָּמוֹנוּ לַעֲשׂוֹת אֶת־גְּבוּרוֹתֵיהֶם לַיְלָה, כְּחַבְרֵי גַנָּבִים וּמְרַצְּחִים, עַל־כֵּן הָבָה נְחַכֶּה עַד־אוֹר הַבֹּקֶר וְזָרְחָה עַל־עֲלִילוֹתֵינוּ הַשָּׁמֶשׁ. וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַקְּרָב: הָאִישׁ אֲשֶׁר יִכְרַע תַּחַת רֵעֵהוּ – אַחַת דָּתוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל מַכְרִיעוֹ לְכֹל אֲשֶׁר־יְצַוֶּנּוּ, וַאֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו – אוֹתוֹ יִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת.”

“כִּדְבָרֶיךָ כֵּן יִהְיֶה” נֵאוֹת דּוֹן קִישׁוֹט.

וַיָּקוּמוּ שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ לְבַקֵּשׁ אֶת־נוֹשְׂאֵי כְלֵיהֶם, וַיִּמְצָאוּם וְהִנֵּה עוֹדָם שׁוֹכְבִים סְרוּחִים עַל־הָאָרֶץ כְּשֶׁשָּׁכְבוּ בֶּאֱחֹז אוֹתָם הַשֵּׁנָה, שְׁנֵיהֶם נִרְדָּמִים תַּרְדֵּמַת אֱלֹהִים וְקוֹל נַחֲרָם אֵימָה; וַיְעִירוּם, וַיְצַוּוּם לְהָכִין אֶת־הַסּוּסִים, וְהָיוּ עֲרוּכִים כְּאוֹר הַבֹּקֶר לְמִלְחֶמֶת שְׁנֵי אֲדוֹנֵיהֶם הָאַבִּירִים, מִלְחֶמֶת דָּמִים עַזָּה וּכְבֵדָה.

כִּשְׁמֹעַ סַנְשׁוֹ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וַיֵּצֵא לִבּוֹ, כִּי רֵעֵהוּ בְּשִׂיחָתוֹ עִמּוֹ הִרְבָּה לְסַפֵּר לוֹ עַל כָּל־הַגְּבוּרוֹת וְעַל כָּל־הַמּוֹרָאִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר־עָשָׂה אֲדוֹנָיו אַבִּיר הַיַּעַר בְּמַסְעוֹתָיו וּבְמִלְחֲמוֹתָיו הָרַבּוֹת, וַיֶּחֱרַד סַנְשׁוֹ חֲרָדָה גְדוֹלָה לְנֶפֶשׁ אֲדוֹנָיו, פֶּן־יִקְרָאֵהוּ אָסוֹן. וְאוּלָם שְׁנֵי נוֹשְׂאֵי הַכֵּלִים הָיוּ כְמַחֲרִישִׁים וַיֵּלְכוּ בִּדְבַר אֲדוֹנֵיהֶם לְבַקֵּשׁ אֶת־בְּעִירָם. וַיְהִי כְּהַפְנוֹתָם לָלֶכֶת, וַיֹּאמֶר נוֹשֵׂא הַכֵּלִים הָאוֹרֵחַ אֶל־סַנְשׁוֹ:

"הֲלֹא יָדַעְתָּ, אִם לֹא־שָׁמַעְתָּ, אָחִי, כִּי לְפִי חֻקּוֹת הַקְּרָב אֲשֶׁר בִּמְקוֹמֵנוּ בְּאַנְדַּלּוּסְיָה, לֹא־נָכוֹן לְנוֹשְׂאֵי הַכֵּלִים, עֵדֵי הַקְּרָב, לַעֲמֹד בְּעֵת מִלְחֶמֶת אֲדוֹנֵיהֶם מִנֶּגֶד וְלַחֲבֹק יָדָיִם. אֱזָר־נָא אֵפוֹא, אָחִי, כַּגֶּבֶר חֲלָצֶיךָ, וְהָיָה בְּהַצּוֹת אֲדוֹנֵינוּ הָאַבִּירִים זֶה עַל־זֶה, וְעָשִׂינוּ גַּם־אֲנַחְנוּ כְּמוֹהֶם, וְהִכִּינוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו עַד-

כְּדֵי רִסּוּק אֲבָרִים."

“יֵלְכוּ בְּחֻקּוֹת כָּאֵלֶּה רוֹדְפֵי מַכּוֹת וְחוֹמְדֵי מַהֲלֻמּוֹת”, עָנָה סַנְשׁוֹ, “וְאוּלָם חָלִילָה לְנוֹשְׂאֵי כְלֵי הָאַבִּירִים לַעֲשׂוֹת גַּם־הֵם כַּדָּבָר הַזֶּה. וְגַם־אָמְנָם אֲנִי לֹא־שָׁמַעְתִּי מֵעוֹדִי מִפִּי אֲדוֹנִי כִּי־אָכֵן יֵשׁ חֹק וּמִשְׁפָּט כָּזֶה בָּעוֹלָם, וּמִי כַאדוֹנִי יוֹדֵעַ עַל־פֶּה אֶת־כָּל־חֻקֵּי הָאַבִּירִים וּמִשְׁפְּטֵיהֶם. אִם־כֹּה וְאִם־כֹּה, אֲנִי לֹא־אֲקַבֵּל עָלַי אֶת־הַחֹק הַהוּא, וִיהִי מָה. טוֹב לִי לְשַׁלֵּם כֹּפֶר עֲנוּשִׁים לִטְרוֹתַיִם דּוֹנַג, כְּדָת מְפֵרֵי הַחֹק, מִרְאוֹת אֶת־גֻּלְגָּלְתִּי מְנֻפֶּצֶת לִרְסִיסִים. וְאַף גַּם־זֹאת, אֵיכָכָה אֵצֵא לְהִלָּחֵם, וּבְיָדִי אֵין חֶרֶב, וְחֶרֶב לֹא תָפַשְׂתִּי מֵעוֹדִי.”

“לְנֶגֶד הַדָּבָר הַזֶּה יָדַעְתִּי תַּחֲבּוּלָה טוֹבָה”, אָמַר הָאוֹרֵחַ, “יֵשׁ בְּיָדִי שְׁנֵי שַׂקִּים, וּמִדָּה אַחַת לִשְׁנֵיהֶם, וְלָקַחְנוּ לָנוּ אֶת שְׁנֵי הַשַּׂקִּים, אִישׁ שַׂקּוֹ, וְהָיוּ הֵם לָנוּ לְנֵשֶׁק, אֲשֶׁר נַחְבֹּט בּוֹ אִישׁ אֶת־אָחִיו.”

“אִם־כָּכָה הִיא –יָדִי עִם־יָדֶךָ”, עָנָה סַנְשׁוֹ בְּשִׂמְחָה, “מַהֵר קַח אֶת־הַשַּׂקִּים, וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּנוּ! כִּי כַּאֲשֶׁר אֶחֱזֶה לִי, הִנֵּה יֵשׁ בְּכֹחַ מִלְחָמָה כָזֹאת לְנַעֵר אֶת־בְּגָדֵינוּ מִן־הָאָבָק מִשֶּׁיֵּשׁ בָּהּ סַכָּנַת פֶּצַע וְחַבּוּרָה.”

“לֹא כֵן הַדָּבָר, אָחִי”, אָמַר הָאוֹרֵחַ, “כִּי צָרֹר נִצְרֹר תְּחִלָּה בַּשַּׂקִּים אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ, כְּדֵי שֵׁשׁ שֵׁשׁ אֲבָנִים בַּשַּׂק, וְאַחֲרֵי כֵן הוֹרֵד נוֹרִידֵם אִישׁ עַל־קָדְקֹד אָחִיו, וְהָיָה לָנוּ הַדָּבָר הַזֶּה לְהַחֲלִיץ עַצְמוֹתֵינוּ וּלְמַרְפֵּא לְכָל־בְּשָׂרֵנוּ.”

“בֵּאלֹהֵי פַחַד אָבִי!”קָרָא סַנְשׁוֹ, “הַרְאִיתֶם אֶת־הַמּוֹךְ וְאֶת־הַצֶּמֶר הָרַךְ, אֲשֶׁר יֹאמַר הָאִישׁ הַזֶּה לָצֹר בַּשַּׂקִּים! וְאוּלָם דַּע לְךָ, אֲדוֹנִי נוֹשֵׂא הַכֵּלִים, כִּי אִם־גַּם מַלֵּא תְמַלֵּא אֶת־הַשַּׂקִּים פִּקְעֵי מֶשִׁי וּשְׁנִי תוֹלַעַת, חֵי רֹאשִׁי, אִם־אָנֹכִי אֶתְגָּר בְּךָ וְאִם־אֵצֵא לַמִּלְחָמָה עָלֶיךָ. אֲדוֹנֵינוּ הָאַבִּירִים, הֵם יִלָּחֲמוּ־נָא לָהֶם כְּכָל־אַוַּת נַפְשָׁם, כִּי־לָהֶם הָעֹז וְהַגְּבוּרָה, וַאֲנַחְנוּ נֵשֵׁב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְהֵיטִיב אֶת־לִבֵּנוּ, כִּי־לָמָּה נֶחֱטָא בְנַפְשׁוֹתֵינוּ, לְקַצֵּר בְּיָדַיִם אֶת־טִפְחוֹת יָמֵינוּ הַמְּעַטִּים וּלְהַשִּׁיל אֶת־הַפְּרִי בְּטֶרֶם בָּשֵׁל.”

“וּבְכָל־זֹאת”, אָמַר הָאוֹרֵחַ וְלֹא הִרְפָּה מִסַּנְשׁוֹ, “הִלָּחֵם נִלָּחֵם, וְלוּא אַךְ כַּחֲצִי הַשָּׁעָה.”

“לֹא,אֲדוֹנִי”, עָנָה סַנְשׁוֹ, “חָלִילָה לִּי לִשְׁלֹח יָד בְּגֶבֶר עֲמִיתִי וּבְאִישׁ שְׁלוֹמִי, אֲשֶׁר בָּרִיתִי אִתּוֹ לֶחֶם וּמִיֵּינוֹ שָׁתִיתִי, וּבְלִבִּי אֵין כָּל־חֵמָה וַאֲבַק חֵמָה עָלָיו, וּמִי זֶה נָבָל וּבְלִיַּעַל אֲשֶׁר יָקוּם פִּתְאֹם וְיֵצֵא לְרִיב עִם־רֵעֵהוּ חִנָּם וְעַל לֹא־דָּבָר.”

“גַּם־לְנֶגֶד הַדָּבָר הַזֶּה יֵשׁ בְּיָדִי תַּחְבּוּלָה טוֹבָה וּנְכוֹנָה מְאֹד”, אָמַר הָאוֹרֵחַ, " וְזֹאת הַתַּחְבּוּלָה: בְּטֶרֶם נִתְגָּר מִלְחָמָה אִישׁ בְּאָחִיו, וְנִגַּשְׁתִּי אֲנִי עַד־לִפְנֵי רוּם מַעֲלָתְךָ וְהִכִּיתִיךָ בְכָל־כֹּחַ עַל־הַלְּחִי אַחַת וּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ –מַכּוֹת גְּדוֹלוֹת וְנֶאֱמָנוֹת, אֲשֶׁר יַפִּילוּךָ לְרַגְלַי אַרְצָה מְלֹא קוֹמָתֶךָ, וְהָיָה אִם גַּם־שְׁנַת מַרְמוּטָה חֲמָתְךָ תִישָׁן, חֵי רֹאשִׁי, אִם לֹא־תִיקַץ כְּרֶגַע."

“לַתַּחְבּוּלָה הַנִּפְלָאָה הַזֹּאת יֵשׁ לִי תְבָלִים וְהֵם פִּלְאֵי פְלָאִים!” אָמַר סַנְשׁוֹ, "לָקֹחַ אֶקַּח מַקֵּל חוֹבְלִים, וּבְטֶרֶם תִּמְצָא אֶת־יָדֶיךָ לְהָעִיר אֶת־חֲמָתִי אָנִי – וְהִפַּלְתִּי אֲנִי בְּמַכַּת מְהוּמָה אַחַת תַּרְדֵּמַת אֱלֹהִים עַל־חֲמָתְךָ אַתָּה, אֲשֶׁר לֹא־תֵעוֹר וְלֹא־תִיקַץ עוֹד עַד יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ וּתְחִיַּת הַמֵּתִים. שִׂים אֵפוֹא אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל־לְבָבְךָ וְאַל־תֵּצֵא לָרִיב מַהֵר, פֶּן־תִּנָּחֵם בְּאַחֲרִיתֶךָ, כִּי לְעוֹלָם אֵין דָּבָר טוֹב יוֹצֵא מִתּוֹךְ מְרִיבָה, וְאַחֲרִית קְטָטָה –חֲרָטָה, וְגוֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב, וְקֻמְקוּם רוֹתֵחַ עַל־צִדּוֹ יִשְׁפֹּךְ, וְיֵשׁ אֲשֶׁר־יֵצֵא הַגָּמָל לְבַקֵּשׁ לוֹ קַרְנַיִם וְשָׁב קְצוּץ אָזְנָיִם…

וְלֹא־עָמַד עוֹד הָאוֹרֵחַ בִּפְנֵי מִשְׁלֵי סַנְשׁוֹ הָרַבִּים, וַיֹּאמַר:

“רַב־לָךְ, כְּאוֹר הַבֹּקֶר נִרְאֶה מַה־נַּעֲשֶׂה.”

עַד־כֹּה וְעַד־כֹּה וּמַקְהֲלוֹת הַצִּפֳּרִים בְּאַלְפֵי פִיפִיּוֹתֵיהֶן נָתְנוּ מִבֵּין עָפָאיִם קוֹל, וַתְּצַפְצַפְנָה וַתְּקַדַּמְנָה בִרְנָנָה וּבִתְרוּעַת שִׂמְחָה אֶת מוֹצָאֵי הַבֹּקֶר. נִבְקְעוּ חַלּוֹנֵי הָרָקִיעַ וּפְנֵי הַמִּזְרַח הִלְבִּינוּ; עֵצִים וּדְשָׁאִים הִתְנוֹסְסוּ בְּרִבְבוֹת פְּנִינֵי טָל, מַעְיָנוֹת שָׂחֲקוּ, יִבְלֵי מַיִם הָמוּ, יְעָרוֹת עָלְזוּ, וּגְבָעוֹת וַעֲמָקִים עָטוּ אֶת־כָּל־יִקְרוֹתֵיהֶם לִכְבוֹד הַיּוֹם הַבָּא.

כִּמְעַט הֵאִיר הַבֹּקֶר וְהָעַיִן הִבְחִינָה בֵּין דָּבָר וּבֵין דָּבָר, וַיִּשָּׂא סַנְשׁוֹ אֶת־עֵינָיו אֶל־מוּל רֵעֵהוּ הָאוֹרֵחַ, וַיַּרְא, וְהִנֵּה חֹטֶם גָּדוֹל וְרַב מִדּוֹת, חֹטֶם נוֹרָא וְאָיֹם מְאֹד לְמַרְאֶה, צָץ וַיַּעַל לְפָנָיו כְּעֵין הֹר הָהָר מֵעַל פְּנֵי הָאִישׁ. וּמַרְאֵה הַחֹטֶם אָמְנָם הָיָה נוֹרָא וּמְשֻׁנֶּה מְאֹד מִכֹּל אֲשֶׁר־רָאֲתָה עֵין הָאָדָם בְּרֵעֵהוּ לְמִיּוֹם שִׂים אֱלֹהִים חֹטֶם בִּפְנֵי אָדָם עַל־הָאָרֶץ.זָקוּף הָיָה הַחֹטֶם וְתָלוּל כְּהַר, כִּמְעַט כִּסָּה צִלּוֹ אֶת־עֵין כָּל־בְּעָלָיו. וַחֲטֹטֶרֶת לַחֹטֶם, כְּעֵין גַּבְנֹן, מִתְנַשֵּׂאת מֵעַל־גַּבּוֹ בַּתָּוֶךְ, וְכֻלָּהּ מְקֻשֶּׁטֶת לְתִפְאָרָה יַבָּלוֹת יַבָּלוֹת אֲדַמְדַּמּוֹת, כְּעֵין הַדֻּמְדְּמָנִיּוֹת, וּקְצֵה הַחֹטֶם שׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד וְהֶאֱהִיל לְמַטָּה מִן־הַפֶּה כְּאֶצְבָּעָיִם.

הַחֹטֶם הַזֶּה שָׂם אֶת־פְּנֵי בְעָלָיו לִזְוָעָה. וַיְהִי אַךְ רָאָהוּ סַנְשׁוֹ וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה, וַיִּגְמֹר כְּרֶגַע בִּלְבָבוֹ לָתֵת אֶת־לְחָיָיו לְהַכּוֹתָן מֵאָה וּמָאתַיִם מֵהִתְגָּרוֹת מִלְחָמָה בַּמִּפְלֶצֶת הַנּוֹרָאָה.

וְדוֹן קִישׁוֹט אָמַר אַף־הוּא לְהַבִּיט בִּפְנֵי הָאַבִּיר רֵעֵהוּ, וְאוּלָם בְּטֶרֶם יַעֲשֶׂה זֹאת– וְהָאִישׁ קְדָמָהוּ וַיִּתֵּן אֶת־קוֹבָעוֹ בְרֹאשׁוֹ וְאֶת־הַסַּנְוֶרֶת הוֹרִיד עַל־פָּנָיו. וְלֹא רָאָה דוֹן קִישׁוֹט בִּלְתִּי אִם־אֶת־מִבְנֵה גֵו הָאִישׁ כִּי־חָזָק הוּא וְאֶת־קוֹמָתוֹ כִּי לֹא גְבֹהָה הִיא. וְהָאִישׁ לָבוּשׁ מַדִּים, וּמְעִיל זָהָב שָׁחוּט עַל־מַדָּיו מִלְמַעְלָה, כֻּלּוֹ מְשֻׁבָּץ גִּלְיוֹנִים גִּלְיוֹנִים קְטַנִּים, עֲגִילֵי מַרְאוֹת, כְּעֵין הַשַּׂהֲרוֹנִים, אֲשֶׁר־הוֹסִיפוּ אֶל־מַרְאֵה הָאִישׁ תִפְאֶרֶת וִיקָר. בְּרֹאשׁ קוֹבָעוֹ הִתְנוֹפְפָה נוֹצָה רַבָּה, נוֹצָה מִנּוֹצָה שׁוֹנָה, יְרֻקָּה וּצְהֻבָּה וּלְבָנָה, וְאֶל־הָעֵץ הַקָּרוֹב נִשְׁעָן כִּידוֹנוֹ, וְהוּא גָדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וְלַהֶבֶת חַדָּה בְּרֹאשׁוֹ, כְּזֶרֶת וָחֵצִי אָרְכָּהּ.

עַל־פִּי כָל־מַרְאֵה עֵינָיו שָׁפַט דּוֹן קִישׁוֹט כִּי הָאַבִּיר אֲשֶׁר נִקְרָה הַפַּעַם לְפָנָיו אַמִּיץ כֹּח הוּא בַּגִּבּוֹרִים. וּבְכָל־זֹאת לֹא־נָפַל עָלָיו לִבּוֹ וְלֹא־חָת, וַיָּשֶׂם לוֹ הֲדַר פָּנִים וַיֹּאמֶר אֶל־אַבִּיר הַמַּרְאוֹת וְהַגִּלְיוֹנִים:

“אִם תְּשׁוּקָתְךָ הָעַזָּה לַקְּרָב לֹא־שַׁרְשָׁה מִלִּבְּךָ כָּלָה, אֲדוֹנִי הָאַבִּיר, אֶת־דַּרְכֵי הַנֹּעַם וְהַכָּבוֹד אֲשֶׁר לָאַבִּירִים, הֲלֹא הָרֵם תָּרִים מְעַט אֶת־הַסַּנְוֶרֶת, לְמַעַן אֶרְאֶה וְאִוָּכַח, אִם עֹז פָּנֶיךָ יִתְאַם אֶל־תַּבְנִית כָּל־גֵּוֶךָ.”

“לוּ עָשִׂיתִי אֶת־שְׁאֵלָתְךָ הַפָּעַם”, עָנָה אַבִּיר הַמַּרְאוֹת נְעִימוֹת גַּם־הוּא, “וְחָטָאתִי לִבְחִירָתִי לְכַסִּלְדֵּיָה בַת־וַנְדַּלְיָה כָּל־הַיָּמִים, כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְהִתְמַהְמַהְתִּי רֶגַע אֶחָד לְמַעַן הָרֵם אֶת־הַסַּנְוֶרֶת, וְאַתָּה עוֹד לֹא־נִכְנַעְתָּ לְפָנַי לַעֲשׂוֹת כִּפְקֻדָּתִי אֲשֶׁר יְדַעְתָּהּ. מַהֵר וַעֲלֵה אֵפוֹא עַל־סוּסְךָ וְאַל־נַשְׁחִית עִתֵּנוּ חִנָּם.”

וַיְמַהֲרוּ שְׁנֵי הָאַבִּירִים וַיֵּשְׁבוּ עַל־סוּסֵיהֶם, וַיִּפְנוּ אִישׁ לְעֶבְרוֹ, לְמַעַן שׂוּם רֶוַח בֵּינֵיהֶם בְּטֶרֶם יִתְנַפְּלוּ אִישׁ עַל־אָחִיו. וַיַּרְא פִּתְאֹם דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־חֹטֶם הָאִישׁ נוֹשֵׂא כְלֵי אַבִּיר הַמַּרְאוֹת, וַיִּשְׁתּוֹמֵם מְאֹד גַּם־הוּא עַל־הַמַּרְאֶה כַּאֲשֶׁר הִשְׁתּוֹמֵם עָלָיו סַנְשׁוֹ, וַיְהִי הָאִישׁ בַּעַל הַחֹטֶם בְּעֵינָיו כְּמִפְלֶצֶת אוֹ כִּבְרִיאָה חֲדָשָׁה וּמְשֻׁנָּה אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים. וַיְהִי בָּרֶגַע אֲשֶׁר־אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט לַהֲפֹךְ, וַיָּרָץ אֵלָיו סַנְשׁוֹ וַיִּתְפֹּשׂ בְּרֶסֶן הַסּוּס וַיֹּאמַר:

“תִּפָּל־נָא, אֲדוֹנִי, תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ, וּבְטֶרֶם תַּהֲפֹךְ סוּסְךָ לְמַעַן הִתְרָאוֹת אֶת־אִישׁ מִלחַמְתֶּךָ, וְעָזַרְתָּ לִי לַעֲלוֹת עַל־הַשַּׁעַם הָעוֹמֵד לְפָנֵינוּ, לְמַעַן אֵיטִיבָה לִרְאוֹת מִגָּבֹהַּ אֶת כָּל־קִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה הַנִּפְלָאָה אֲשֶׁר תֶּאְסֹר עַל־הָאַבִּיר הַהוּא מֵרֵאשִׁיתָם וְעַד אַחֲרִיתָם.”

“הַגִּידָה אֶת־הָאֱמֶת”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “כִּי רַק מִפַּחְדְּךָ וּמִמֹּרֶךְ לִבְּךָ אַתָּה אוֹמֵר לַעֲלוֹת עַל־הָעֵץ, לְמַעַן הִתְרָחֵק מִמְּקוֹם הַסַּכָּנָה.”

“אוֹדֶה וְלֹא אֵבוֹשׁ”, עָנָה סַנְשׁוֹ, “כִּי אָמְנָם הַחֹטֶם הַנּוֹרָא הַהוּא יַפִּיל עָלַי אֵימָה וָפַחַד, וּמַרְאֵהוּ יָבִיא רַעַד בְּעַצְמוֹתָי, וַאֲנִי יָרֵא לַעֲמֹד בְּקִרְבָתוֹ.”

“אָכֵן חָטְמוֹ הוּא מִסּוּג אֵלֶּה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט,“אֲשֶׁר יֵשׁ בְּכֹחָם לְהַפִּיל אֵימָה גַּם עַל־אִישׁ כָּמוֹנִי, לוּלֵא הָיִיתִי אֵת אֲשֶׁר־הָיִיתִי. לְכָה וְהַעֲלִיתִיךָ עַל־הָעֵץ.”

וַיְהִי עוֹד דּוֹן קִישׁוֹט עוֹמֵד וְעוֹזֵר לְסַנְשׁוֹ לַעֲלוֹת עַל־הַשַּׁעַם, וְאַבִּיר הַמַּרְאוֹת הִגִּיעַ עַד־הַגְּבוּל אֲשֶׁר הִתְוָה לוֹ לְהִתְיַצֵּב שָׁם, וַיַּהֲפֹךְ סוּסוֹ, וַיַּרְקִידֵהוּ בְּכָל כֹּחַ אֶל־מוּל אִישׁ רִיבוֹ. וְאוּלָם אֵין זֹאת כִּי אִם־הָיָה הַסּוּס כּוֹשֵׁל וּרְפֵה בִרְכַּיִם, וַיַּעַזְבֵהוּ כֹחוֹ בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ וַיַּעֲמֹד פִּתְאֹם בִּמְקוֹמוֹ כְּמַסְמֵר נָטוּעַ, עָמַד וְזוֹרֵר וְהִתְעַטֵּשׁ שִׁבְעִים וְשֶׁבַע פְּעָמִים. כִּרְאוֹת דּוֹן קִישׁוֹט אֵת אֲשֶׁר־אָמַר לַעֲשׂוֹת לוֹ אוֹיְבוֹ, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַיִּתְקַע אֶת־דָּרְבָנוֹתָיו בְּצַלְעוֹת סוּסוֹ הָרָזֶה עַד הַחֹמֶשׁ, וַיִּשְׂתָּעֵר בְּכָל־חֲמַת כֹּחוֹ עַל־אִישׁ מִלְחַמְתּוֹ, וּבְטֶרֶם מָצָא הָאִישׁ אֶת־יָדָיו, וְהִנֵּה פָּגַע בּוֹ כִּידוֹן דּוֹן קִישׁוֹט, וְהָאִישׁ נָפַל מֵעַל־סוּסוֹ אַרְצָה כַּמֵּת.

כִּרְאוֹת סַנְשׁוֹ אֶת־מַפֶּלֶת הָאַבִּיר הַנָּכְרִי, וַיְמַהֵר וַיֵּרֶד מִן־הָעֵץ וַיָּרָץ בְּשִׂמְחָה אֶל־אֲדוֹנָיו. וְדוֹן קִישׁוֹט יָרַד גַּם־הוּא מֵעַל רוֹסִינַנְטֵי וַיְפַתַּח אֶת־שְׂרוֹכֵי הַקּוֹבַע אֲשֶׁר לַנּוֹפֵל, לִרְאוֹת אִם־הָאִישׁ עוֹדֶנּוּ חַי, וּלְמַעַן הָבֵא רוּחַ אֶל־קִרְבּוֹ. וַיְהִי כַּהֲסִירוֹ אֶת־הַסַּנְוֶרֶת, וְלֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו, כִּי הִנֵּה נִמְצָא תֹּאַר פְּנֵי הָאִישׁ כְּתֹאַר פְּנֵי מְיֻדָּעוֹ שִׁמְשׁוֹן קָרַשְׁקשׁ, הוּא הוּא כְּצַלְמוֹ וּכִדְמוּתוֹ, אֵין נִגְרָע דָּבָר.

כִּרְאוֹתוֹ אֶת־הַמּוֹפֵת הַגָּדוֹל הַזֶּה קָרָא בְקוֹל:

“חוּשָׁה, סַנְשׁוֹ, בֹּאָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר לֹא־יֵאָמֵן כִּי יֵרָאֶה. עוּשָׁה, חוּשָׁה, בְּנִי, וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם אֶת־כֹּחַ הַקְּסָמִים מָה הוּא וּמַה־תַּחְבּוּלוֹת הָאַשָּׁפִים וְתַעְתּוּעֵיהֶם הָרַבִּים.”

וַיָּרָץ סַנְשׁוֹ וַיִּקְרַב אֶל־הָאִישׁ, וַיְהִי אַךְ־רָאָה אֶת־פְּנֵי־שִׁמְשׁוֹן קָרַשְׁקשׁ וַיִּירָא יִרְאָה גְדוֹלָה, וַיִּלְחַשׁ לְחָשִׁים, וַיָּרָק שִׁבְעִים וְשֶׁבַע פְּעָמִים, וְאַחַר אָמַר אֶל־אֲדוֹנָיו:

“אִם אַךְ אַתָּה לוּ־שְׁמָעֵנִי, אֲדוֹנִי, וְהַעֲמַקְתָּ לִתְקֹעַ אֶת־חַרְבְּךָ בְּלֹעַ שִׁמְשׁוֹן קָרַשְׁקשׁ הַמְדֻמֶּה הַזֶּה וְלֹא יוֹסִיף קוּם; כִּי מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי תַּעֲמֹד יָדְךָ לְךָ לְהָמִית הַפַּעַם אֶת־אַחַד הַמְכַשְּׁפִים מִמְּבַקְשֵׁי נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי.”

“כֵּן דִּבַּרְתָּ, סַנְשׁוֹ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “כַּאֲשֶׁר יִמְעֲטוּ אוֹיְבֵי אִישׁ כֵּן יִרְחַב לוֹ.”

וּבְדַבְּרוֹ שָׁלַף אֶת־חַרְבּוֹ וַיֹּאמֶר לַעֲשׂוֹת כַּעֲצַת סַנְשׁוֹ. וְאוּלָם בָּרֶגַע הַזֶּה נִבְהַל לָבוֹא נוֹשֵׂא הַכֵּלִים אֲשֶׁר לְאַבִּיר הַמַּרְאוֹת וְחָטְמוֹ הַמְשֻׁנֶּה לֹא הָיָה לוֹ עוֹד, וַיִּצְעַק בְּקוֹל:

“הֲלֹא יִתְעַשֶּׁת־נָא אֲדוֹנִי וְאַל־יָבֹא בְדָמִים! הֲלֹא זֶה הַחַכְמוֹנִי שִׁמְשׁוֹן קָרַשְׁקשׁ מְיֻדָּעֲךָ, וַאֲנִי נוֹשֵׂא כֵלָיו.”

“וְאַיֵּה הַחֹטֶם?” שָׁאַל סַנְשׁוֹ בִּרְאוֹתוֹ אֶת־הָאִישׁ וְהִנֵּה אַפּוֹ כְּאַף אַחַד הָאָדָם.

“הִנֵּה הוּא בְחֵיקִי”, עָנָה הָאִישׁ.

וּבְדַבְּרוֹ הוֹצִיא מֵחֵיקוֹ אֶת־הַחֹטֶם וְהִנֵּה הוּא עָשׂוּי נְיָר עָבֶה מַעֲשֵׂה מַסֵּכָה, כְּתַבְנִיתוֹ וּכְמִדָּתוֹ כַּאֲשֶׁר רָאָהוּ סַנְשׁוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, וַיְהִי אַךְ־נִגַּשׁ סַנְשׁוֹ אֶל־הָאִישׁ וַיִּקְרָא בְקוֹל:

“אֱלֹהֵי רַחֲמֵי אִמִּי! הֲלֹא זֶה תָּם סַסִיאֵל שְׁכֵנִי וּמְיֻדָּעִי!”

“אֲנִי וְלֹא אַחֵר”, עָנָה הָאִישׁ נְטוּל הַחֹטֶם, “אָנֹכִי תָּם סַסִיאֵל שְׁכֵנְךָ וּמְיֻדָּעֲךָ, וּבְעוֹד רֶגַע וְהִגַּדְתִּי לְךָ אֶת כָּל־הַמְּסִבּוֹת וְאֵת כָּל־גִּלְגּוּלֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר גִּלְגְּלוּנִי וַיְבִיאוּנִי עַד־הֲלֹם. וְעַתָּה מַהֵר וְדַבֶּר־נָא עַל־לֵב אֲדוֹנֶיךָ וּפִתִּיתָ אוֹתוֹ לְבִלְתִּי שְׁלֹחַ יָדוֹ בְּאַבִּיר הַמַּרְאוֹת הַשּׁוֹכֵב פֹּה לְרַגְלָיו אַרְצָה, אַל־יְמוֹתְתֵהוּ וְאַל־יִפְצָעֵהוּ וְאַל יַכְלִימֵהוּ וְאַל־יַפִּיל מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ אַרְצָה; כִּי אָמְנָם דַּע וּרְאֵה, כִּי הָאִישׁ הָאַמִּיץ וְהַנִּמְהָר הַזֶּה אֵינֶנּוּ בֶּאֱמֶת בִּלְתִּי אִם בֶּן־עִירֵנוּ הַחַכְמוֹנִי שִׁמְשׁוֹן קָרַשְׁקשׁ, הוּא וְלֹא אַחֵר.”

עַד כֹּה וְעַד כֹּה, וְרוּחַ אַבִּיר הַמַּרְאוֹת שָׁבָה אֶל־קִרְבּוֹ, וַיְכוֹנֵן דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־חַרְבּוֹ הַשְּׁלוּפָה לְעֻמַּת פָּנָיו וַיִּקְרָא:

“מוֹת תָּמוּת, הָאַבִּיר, אִם לֹא־תָעִיד כְּרֶגַע, כִּי יְפִי גְבִרְתִּי דוּלְצִינֵיָה עוֹלֶה מַעֲלוֹת רַבּוֹת עַל־יְפִי גְבִרְתְּךָ אַתָּה, עַל כַּסִּלְדֵּיָה. זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת:אַחֲרֵי תִתִּי לְךָ אֶת־נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל, וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ עִירָה טוֹבּוֹסוֹ, וְהִתְיַצַּבְתָּ שָׁם לִפְנֵי גְבִרְתִּי דוּלְצִינֵיָה, וְהִיא תַעֲשֶׂה בְךָ כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיהָ. וְהָיָה אִם־תְּשַׁלַּחֲךָ בְשָׁלוֹם, וְשַׁבְתָּ וְחִפַּשְׂתָּ אוֹתִי, עַד אֲשֶׁר־תִּמְצָאֵנִי – כִּי עִקְּבוֹת גְּבוּרוֹתַי וַעֲלִילוֹתַי הֵם הֵם יִהְיוּ לְךָ לְאוֹתוֹת וּלְצִיּוּנִים בַּדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר תֵּלֵךְ עַל־פִּיהֶם וּבָאתָ עַד־מְקוֹמִי – וְהִגַּדְתָּ לִּי אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִפְּלוּ בֵּינְךָ וּבֵינָה. אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲנִי נוֹטֵל עָלֶיָך, וְאַתָּה אַל־תָּסוּר מֵהֶם יָמִין וּשְׂמֹאל, כַּאֲשֶׁר קִבַּלְתָּ עָלֶיךָ לִפְנֵי הַקְּרָב.”

“מוֹדֶה אֲנִי”, אָמַר הָאַבִּיר הַשּׁוֹכֵב, “כִּי הַנַּעַל הַקְּרוּעָה וְהַמְגֹאֶלֶת אֲשֶׁר בְְּרֶגֶל הַגְּבֶרֶת דּוּלְצִינֵיָה שׁוֹכֶנֶת טוֹבּוֹסוֹ יְקָרָה שִׁבְעָתַיִם מִן־הַזָּקָן הָאֲרֻכָּה וְהַשְּׂרוּקָה לְמִשְׁעִי אֲשֶׁר בִּלְחִי כַּסִּלְדֵּיָה. וַאֲנִי מְקַבֵּל עָלַי לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַגְּבֶרֶת דּוּלְצִינֵיָה, וְאַחֲרֵי כֵן אָשׁוּב אֵלֶיךָ לָתֵת לְפָנֶיךָ דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל כָּל־הַדְּבָרִים כַּאֲשֶׁר תְּצַוֵּנִי.”

“וְעוֹד דָּבָר אֶחָד”, הוֹסִיף דּוֹן קִישׁוֹט לְדַבֵּר וְחַרְבּוֹ הַשְּׁלוּפָה בְּיָדוֹ, " עָלֶיךָ לְהוֹדוֹת, כִּי הָאַבִּיר אֲשֶׁר חֲזַקְתּוֹ וַתַּכְרִיעֵהוּ, לֹא הָיָה וְגַם לֹא־יָכֹל הֱיוֹת דּוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁא, כִּי אַחֵר הָיָה, אֲשֶׁר־דָּמָה אֶל־דּוֹן קִישׁוֹט בְּמַרְאֶה, כַּאֲשֶׁר אוֹדֶה וְאַאֲמִין גַּם־אֲנִי הַפַּעַם, כִּי־אַתָּה, אֲדוֹנִי הָאַבִּיר, עִם הֱיוֹת תָּאָרְךָ כְּתֹאַר שִׁמְשׁוֹן קָרַשְׁקשׁ הַחַכְמוֹנִי, בְּכָל־זֹאת אִישׁ אַחֵר אָתָּה, וְאוֹיְבַי הַקּוֹסְמִים הֵם שִׁנּוּ אֶת־פָּנֶיךָ כְּפָנָיו, לְמַעַן הָשֵׁב מְעַט אֶת־חֲמָתִי מֵעָלֶיךָ וְצֵרַפְתִּי אֶת־מִדַּת הַחֶסֶד אֶל מִדַּת הַגְּבוּרָה."

“מוֹדֶה וּמוֹדֶה אֲנִי בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה בְּכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאַל נַפְשְׁךָ מֵעִמִּי”, עָנָה הָאַבִּיר הַנּוֹפֵל, " וְאוּלָם עַתָּה אַחַת שְׁאֵלָתִי מִמֶּךָּ: אָנָּא תְּנֵנִי וְאָקוּמָה מִן־הָאָרֶץ, אִם רַק־עוֹד מְעַט כֹּחַ בְּמָתְנַי לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה אַחֲרֵי מַפַּלְתִּי הַכְּבֵדָה וְהָאֲנוּשָׁה."

וַיָּשֶׁב דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־חַרְבּוֹ אֶל־תַּעְרָהּ, וַיַּעֲזֹר לְתָם סַסִיאֵל לְהָקִים אֶת־הַנּוֹפֵל מִן־הָאָרֶץ. וַיִּפְנוּ מִשָּׁם שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, אַבִּיר הַמַּרְאוֹת וּמְשָׁרְתוֹ, וַיֵּלְכוּ לְדַרְכָּם, וְהֵמָּה נִכְלָמִים וְזוֹעֲפִים, כִּי מָרָה נֶפֶשׁ הָאִישׁ אַבִּיר הַמַּרְאוֹת עַל־מַפַּלְתּוֹ, וְכָל בְּשָׂרוֹ כָּאַב עָלָיו. וְדוֹן קִישׁוֹט וְנוֹשֵׂא כֵלָיו עָשׂוּ גַּם־הֵם אֶת־דַּרְכָּם הָלְאָה, וְהֵמָּה שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל הַגְּבוּרָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָשׂוּ הַיּוֹם בַּמִּלְחָמָה, כִּי הוֹסִיף דּוֹן קִישׁוֹט לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָתוֹ, כִּי אָכֵן מָצְאָה יָדוֹ הַיּוֹם לְאַבִּיר נוֹרָא וּגְדָל־כֹּחַ, וְרַק הָאַשָּׁפִים הַחַטָּאִים וְצָרֵי הָעַיִן, מִקִּנְאָתָם בִּתְהִלָּתוֹ, הֵם הֵם אֲשֶׁר־הָפְכוּ אֶת־פְּנֵי אַבִּיר הַמַּרְאוֹת כִּפְנֵי שִׁמְשׁוֹן קָרַשְׁקשׁ, לְמַעַן תֵּת אוֹתוֹ לְרַחֲמִים בְּעֵינֵי דוֹן קִישׁוֹט, וְלֹא יְהִי מַעֲשֶׂה גְבוּרָתוֹ שָׁלֵם.

כָּכָה הֶאֱמִין דּוֹן קִישׁוֹט וְכֵן הֶאֱמִין גַּם נוֹשֵׂא כֵלָיו סַנְשׁוֹ, אֲשֶׁר אָצַל עָלָיו אֲדוֹנָיו מֵרוּחַ שִׁגְעוֹנוֹ. וְאוּלָם קוֹרְאֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה אֲשֶׁר לֹא־הֻכּוֹ עוֹד בּשִׁגָּעוֹן, הֵם אוּלַי יָבִינוּ כְבָר מֵאֲלֵיהֶם, כִּי אָכֵן אַבִּיר הַמַּרְאוֹת אַךְ שִׁמְשׁוֹן קָרַשְׁקשׁ הוּא, וְלֹא אַחֵר, וְהוּא אֲשֶׁר־רָקַם בְּעָרְמָתוֹ אֶת כָּל־הַמְּזִמָּה הַזֹּאת, לְמַעַן רַפּאוֹת אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט מִשִּׁגְעוֹנוּ. כִּי־דִמָּה הַחַכְמוֹנִי לְהַכְרִיעַ אֶת־הָאַבִּיר עַל־נְקַלָּה, עַל־כֵּן הִטָּה אֶת־לִבּוֹ לָצֵאת לְמַסָּעָיו בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית, וְהוּא הִתְחַפֵּשׂ כְּאַבִּיר וַיֵּצֵא לְשָׂטָן לוֹ, לְמַעַן צַוּוֹת עָלָיו אַחֲרֵי הַכְרִיעוֹ אוֹתוֹ, לָשׁוּב אֶל־נַחֲלָתוֹ וְאֶל נָוֵהוּ, וְלֹא- יַעַזְבֵם עוֹד שְׁתֵּי שָׁנִים תְּמִימוֹת. וְאוּלָם אַחֶרֶת חָשַׁב אֱלֹהִים, יַד דּוֹן קִישׁוֹט רָמָה עַל־שִׁמְשׁוֹן, וַיָּשָׁב הַחַכְמוֹנִי בַּיּוֹם הַהוּא לְדַרְכּוֹ וְהוּא אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ וּבְלִבּוֹ יוֹם נָקָם; וְדוֹן קִישׁוֹט הָלַךְ לְדַרְכּוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, וּמִקֵּץ שָׁעָה לֹא־זָכַר עוֹד אֶת־הַחַכְמוֹנִי וַיִּשְׁכָּחֵהוּ

 

פֶּרֶק שְׁבִיעִי: הַגְּבוּרָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה דּוֹן קִישׁוֹט בְּהִתְגָּרוֹתוֹ בָּאֲרָיוֹת וַיִּשְׁלָם    🔗

וַיְהִי בְּלֶכֶת דּוֹן קִישׁוֹט וְנוֹשֵׂא כֵלָיו בַּדֶּרֶךְ, וַיִּלָּוֶה אֲלֵיהֶם אִישׁ אֶחָד עוֹבֵר אֹרַח רוֹכֵב עַל־סוּסָה טְלוּאָה וְטוֹבַת מַרְאֶה. וְהָאִישׁ בָּא בַיָּמִים וְהָדוּר בִּלְבוּשׁ יָרֹק וּמַרְאֵהוּ כְּאַחַד הַשּׁוֹעִים. וַיִּוָּדַע לְדוֹן קִישׁוֹט בִּשְׁמוֹ דּוֹן דִּיאֵגוֹ אִישׁ מִירַנְדָּא. וַיָּבֹא עִמּוֹ דּוֹן קִישׁוֹט בִּדְבָרִים, וַיִּמְצָאֵהוּ יְקַר רוּחַ וְאִישׁ תְּבוּנוֹת, יוֹדֵעַ דַּעַת הַרְבֵּה וְדוֹבֵר נְדִיבוֹת וּמֵישָׁרִים, וַיֶּרֶב עִמּוֹ דּוֹן קִישׁוֹט שִׂיחָה בְּכָל־הַדָּרֶךְ. וַיְדַבֵּר בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה עַל כָּל־דְּבַר תּוּשִׁיָּה, עַל־חִנּוּךְ הַבָּנִים וְעַל־דַּרְכֵי הַלִּמּוּדִים, עַל־סוֹפְרִים וּסְפָרִים, עַל־שִׁירָה וְחָזוֹן וְעַל שְׁאָר רוּחַ, וַיִּהְיוּ כָּל־מִשְׁפְּטֵי פִיו נְכוֹחִים וִישָׁרִים אֵין נִפְתָּל בָּם. וַיִּשְׁמַע הָאוֹרֵחַ וַיִּשְׁתּוֹמֵם מְאֹד, כִּי לֹא־פִלֵּל לִשְׁמֹעַ מִפִּי הָאִישׁ הַמּוּזָר לְבוּשׁ הַמַּדִּים, אֲשֶׁר נֶחְשַׁב בְּעֵינָיו לִמְשֻׁגָּע, הֶגְיוֹנוֹת נַעֲלִים וְדִבְרֵי טַעַם כָּאֵלֶּה. וַיִּשְׁמֹר הָאִישׁ אֶת־הַדָּבָר בְּלִבּוֹ.

וְסַנְשׁוֹ הוֹלֵךְ אַחֲרֵי אֲדוֹנָיו וּמְפַהֵק, כִּי הָיוּ דִּבְרֵי הַשִּׂיחָה עָלָיו לְמַשָּׂא. וַיַּרְא וְהִנֵּה רוֹעִים חוֹלְבִים אֶת־צֹאנָם בַּשָּׂדֶה, וַיֹּאמֶר לִשְׁאֹל מֵהֶם מְעַט חָלָב לִצְמָאוֹ, וַיֵּט אֲלֵיהֶם מִן־הַדֶּרֶךְ, כִּי קְרוֹבִים הָיוּ. וּבָעֵת הַהִיא נָשָׂא דוֹן קִישׁוֹט אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֲגָלָה מְקֹרָה בָּאָה כְנֶגְדּוֹ בַּדֶּרֶךְ מֵרָחוֹק וְדִגְלֵי הַמֶּלֶךְ מִתְנוֹפְפִים עַל־הַקָּרוֹן וַיֹּאמֶר: אֵין זֹאת כִּי אִם־הִקְרָה אֱלֹהִים לְפָנָיו עֲלִילִיָּה חֲדָשָׁה, לְנַסּוֹת בָּהּ אֶת־כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ. וַיֹּאמֶר לַחֲבשׁ אֶת־הַקּוֹבַע בְּרֹאשׁוֹ, וַיְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ וְלֹא מְצָאוֹ; כִּי אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה לָקַח סַנְשׁוֹ אֶת־הַקּוֹבַע וַיִּקְשְׁרֵהוּ בְּמִרְדַּעַת חֲמוֹרוֹ וַיְהִי לוֹ לְצִקְלוֹן בַּדָּרֶךְ. וַיָּרֶם דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־קוֹלוֹ וַיִּקְרָא:

“סַנְשׁוֹ, סַנְשׁוֹ, אַיֵּה הַקּוֹבָע? מַהֲרָה הַגִּישָׁה אֵלַי אֶת הַקּוֹבָע.”

וְאוּלָם סַנְשׁוֹ עָמַד בָּעֵת הַהִיא עַל־מַקָּחוֹ, כִּי קָנָה גְבִינָה מִיַּד הָרוֹעִים, וּכְשָׁמְעוֹ קוֹל הַקְּרִיאָה נָבוֹךְ מְאֹד, כִּי לֹא־יָדַע בַּמֶּה יָשִׂים אֶת־הַגְּבִינָה, וַתָּחָס עֵינוֹ עָלֶיהָ לְעָזְבָהּ, כִּי כְבָר שִׁלֵּם מְחִירָהּ, וַיְטִילֶנָּה בְּחָפְזוֹ אֶל־הַקּוֹבַע פְּנִימָה וַיָּרָץ אֶל־אֲדוֹנָיו הַקּוֹרֵא לוֹ וַיִּשְׁאָלֵהוּ לְחֶפְצוֹ.

“מַהֲרָה סַנְשׁוֹ”, הֵאִיץ בּוֹ דּוֹן קִישׁוֹט, “הַגִּישָׁה אֵלַי אֶת הַקּוֹבַע אֲשֶׁר בְּיָדְיָך, כִּי רוֹאֶה אֲנִי, וְהִנֵּה עֲלִילִיָּה רַבָּה וּגְדוֹלָה הוֹלֶכֶת וּבָאָה, וְעָלַי לְהֵחָלֵץ וְלָצֵאת לִקְרָאתָהּ בְּכֹל כְּלֵי נִשְׁקִי.”

עַד מָצָא סַנְשׁוֹ אֶת־פִּיו לְהַגִּיד דָּבָר, וְדוֹן קִישׁוֹט חָטַף מִיָּדוֹ אֶת־הַקּוֹבַע, וְלֹא הִתְבּוֹנֵן אֶל־אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ, וַיַּחַבְשֵׁהוּ לְרֹאשׁוֹ, וַיְהִי בְּהִשָּׂחֵט הַגְּבִינָה, וַיָּזָב מִיצָהּ עַל פָּנָיו וְעַל זְקָנוֹ. וְלֹא־יָדַע דּוֹן קִישׁוֹט מָה הוּא, וַיִּשְׁתָּאֶה וַיֹּאמֶר:

"מַה־זֹּאת סַנְשׁוֹ? הֲנִבְקַע קָדְקֳדִי וּמֹחִי הִתְמַזְמֵז, אוֹ זֵעָה הִיא הַשּׁוֹפַעַת מִכָּל־בְּשָׂרִי?

אִם זֵעָה הִיא –חַי אֱלֹהִים, כִּי לֹא־מִפַּחַד וְלֹא מִמֹּרֶךְ לֵב. יָדַעְתִּי גַם־יָדַעְתִּי, כִּי הָעֲלִילִיָּה הַנּוֹרָאָה הַבָּאָה לִקְרָאתִי בְּנַפְשִׁי הִיא, וּבְכָל־זֹאת לְבָבִי נָכוֹן וְרוּחִי אַמִּיץ. רְאֵה־נָא, סַנְשׁוֹ, מַה־בְּיָדְךָ, אִם מִטְפַּחַת, אִם מַטְלִית אוֹ הַנִּמְצָא, וּתְנֶנָּה לִּי לְהִסְתַּפֵּג בָּהּ, כִּי הַזֵּעָה תְּעַוֵּר אֶת־שְׁתֵּי עֵינָי."

וַיּוֹשֶׁט סַנְשׁוֹ לַאדוֹנָיו אֶת־הַמִּטְפַּחַת, וַיְהִי כְמַחֲרִישׁ, וּבְלִבּוֹ בֵּרַךְ אֶת־אֱלֹהִים אֲשֶׁר הֶעְלִים מֵעֵינֵי אֲדוֹנָיו אֶת־מְקוֹר הַזֵּעָה. וַיָּסַר דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־קוֹבָעוֹ לִרְאוֹת מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יְצַנֵּן אֶת־קָדְקֳדוֹ, וַיִּתְבּוֹנֵן וַיַּרְא אֶת־הַגּוּשִׁים הָרַכִּים וְהַלְּבָנִים, וַיַּגִּישֵׁם אֶל־אַפּוֹ וַיָּרַח בָּם וַיִּקְרָא בַחֲמַת־אָף:

“חֵי נֶפֶשׁ גְּבִרְתִּי דוּלְצִינֵיָה אֵשֶׁת טוֹבּוֹסוֹ, אִם לֹא גְבִינָה הִיא, אֲשֶׁר־שַׂמְתָּ בָזֶה אַתָּה אַתָּה בֶן־הַבְּלִיַּעַל, הַנָּבָל וְהַזֵּד מִכֹּל נוֹשְׂאֵי הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ.”

וַיָּשֶׂם לוֹ סַנְשׁוֹ פְּנֵי צַדִּיק תָּמִים וַיֹּאמֶר בְּנַחַת:

“אִם גְּבִינָה הִיא, תְּנֶהָ, אֲדוֹנִי, לִי וְאָכַלְתִּי אוֹתָהּ. אוּלָם טוֹב מִזֶּה כִּי יֹאכְלֶנָּה הַשָּׂטָן אֲשֶׁר יָדָיו שָׂמוּ אוֹתָהּ בַּקּוֹבָע, כִּי מָה עַבְדְּךָ וּמִי הוּא אֲשֶׁר־יִמְלָאֶנּוּ לִבּוֹ לְגָאֵל אֶת־קוֹבַע אֲדוֹנִי; חָלִילָה לְעַבְדְּךָ מִנְּבָלָה כָזֹאת. לִבִּי יַגִּיד לִי, כִּי גַּם־בַּמַּעַל הַזֶּה הָיְתָה יַד הַמְכַשְּׁפִים, וְהֵם הֵם אֲשֶׁר־הֵבִיאוּ אֶת־הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת אֶל־הַקּוֹבַע, לְמַעַן הָעִיר עָלַי אֶת־חֲמַת אֲדוֹנִי וּמִעַךְ אֶת־כָּל־צַלְעוֹתַי, כְּמִשְׁפָּטוֹ. וְאוּלָם חַי אָנִי אִם־תָּקוּם הַפַּעַם עֲצָתָם הָרָעָה עָלַי, כִּי אֶל־בִּינָתְךָ הַיְשָׁרָה אֲדוֹנִי אֶשָּׁעֵן, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי בְיָדִי לֹא־הָיוּ גְבִינָה וְלֹא חָלָב, וְאִלּוֹ הָיוּ בְיָדִי כִּי־עַתָּה לֹא הֲבֵאתִים אֶל־הַקּוֹבַע, כִּי אִם־אֶל־הַקֵּיבָה.”

“אוּלַי כִּדְבָרֶיךָ כֵּן הוּא”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט.

וְהָאִישׁ הַשּׁוֹעַ הַהוֹלֵךְ עִמָּם רָאָה אֶת־שְׁנֵי בְנֵי לִוְיָתוֹ הַמּוּזָרִים וַיִּשְׁמַע אֶת־שִׂיחָם, וַיִּתְמַהּ מְאֹד. וְאוּלָם דּוֹן קִישׁוֹט לֹא־שָׁת לִבּוֹ אֵלָיו וְאֶל־תּמְהוֹנוֹ וַיִּמַח אֶת־מִיץ הַגְּבִינָה מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמֵעַל פָּנָיו וּמֵעַל זְקָנוֹ, וְאֶת־הַקּוֹבַע הָרֵיק חָבַשׁ לְרֹאשׁוֹ, וּבְהִתְחַזְּקוֹ לָשֶׁבֶת הָכֵן עַל־אֻכַּף סוּסוֹ, שָׁלַף אֶת־חַרְבּוֹ מִתַּעְרָהּ וַיֵּט בַּכִּידוֹן וַיִּקְרָא:

“עַתָּה יְהִי מָה,אֲנִי מִמְּקוֹמִי לֹא אָמוּשׁ! נָכוֹן אֲנִי לְהִלָּחֵם גַּם עִם־הַשָּׂטָן!”

עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר וְהַקָּרוֹן הִקְרִיב לָבוֹא, הוּא וּדְגָלָיו, וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ: אֶחָד חַמָּר, נוֹהֵג בַּפְּרָדִּים, וְאֶחָד יוֹשֵׁב עַל־כַּנּוֹ בְּרֹאשׁ הַקָּרוֹן.

וַיֵּצֵא דּוֹן קִישׁוֹט וַיַּעֲמֹד בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לָהֶם וַיֹּאמַר:

“אָנָה תֵלֵכוּ, אֶחָי? וּמָה הַקָּרוֹן הַזֶּה לָכֶם? וּמַה־בְּתוֹךְ הַקָּרוֹן? וְהַדְּגָלִים הָאֵלֶּה מָה הֵם?”

וַיַּעַן הַחַמָּר וַיֹּאמַר:

“הַקָּרוֹן קְרוֹנִי,וּשְׁנֵי אֲרָיוֹת עַזִּים בּוֹ, נְתוּנִים בִּכְלוּב, אֲשֶׁר יִשְׁלָחֵם בְּיָדִי נְצִיב אוֹרַן אֶל עִיר הַבִּירָה, לַהֲבִיאָם מִנְחָה לַאֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, וְהַדְּגָלִים דִּגְלֵי הַמֶּלֶךְ הֵם, אֲשֶׁר יִהְיוּ לְאוֹת וּלְעֵדוּת כִּי מַשָּׂא הַמֶּלֶךְ בַּקָּרוֹן.”

“הַגְּדוֹלִים הָאֲרָיוֹת?” שָׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט.

“גְּדוֹלִים מְאֹד”, עָנָה הַיּוֹשֵׁב עַל־כַּנּוֹ בְּרֹאשׁ הַקָּרוֹן, “וּכְמוֹהֶם לֹא־הוּבְאוּ עוֹד מֵאַפְרִיקָה לְהִשְׁפַּנְיָה מֵעוֹלָם. הֲלֹא שׁוֹמֵר אֲרָיוֹת אֲנִי מֵעוֹדִי, וּבְכָל־הָאֲרָיוֹת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיהֶם לֹא־רָאִיתִי כַּשְּׁנַיִם הָאֵלֶּה לְגֹדֶל. זָכָר וּנְקֵבָה הֵם, הַזָּכָר בְּסוּגַר לְבָד וְהַנְּקֵבָה בְּסוּגַר לְבָד, וּשְׁנֵיהֶם רְעֵבִים מְאֹד, כִּי יוֹם תָּמִים לֹא־בָא אֹכֶל אֶל־פִּיהֶם. עַל־כֵּן נְבַקֵּשׁ מֵעִמְּךָ, אֲדוֹנִי, אָנָּא סוּרָה מִן־הַדֶּרֶךְ וְאַל־תַּעְצְרֵנוּ, לְמַעַן נָבֹא מְהֵרָה אֶל־מְקוֹם אֲשֶׁר נוּכַל לְהַטְרִיפָם שָׁם אֶת־חֻקָּם.”

וַיַּעֲבֹר צְחוֹק קַל אֶת־שִׂפְתֵי דוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר:

“הַאוֹתִי יֹאמְרוּ לְהַפְחִיד בּגוֹרֵי אֲרָיוֹת? הֲמִפְּנֵי מִשְׁלַחַת בְּנֵי שַׁחַץ כָּאֵלֶּה יָשׁוּב אִישׁ כָּמוֹנִי אָחוֹר? חַי אֱלֹהִים, אִם־לֹא כְרֶגַע יִרְאוּ הַשּׁוֹלְחִים אוֹתָם אֵלַי עַד־כַּמָּה שָׁגוּ וְעַד־כַּמָּה נוֹאָלוּ. רֵד, בֶּן־אָדָם, כְּרֶגַע מֵעַל הַקָּרוֹן, הֲלֹא שׁוֹמֵר אֲרָיוֹת אַתָּה, וּפָתַחְתָּ בְּיָדֶיךָ אֶת־דַּלְתוֹת הַסּוּגַר וְהוֹצֵאתָ אֶת־הָאֲרָיוֹת אֵלַי, כִּי פֹּה בַשָּׂדֶה הַזֶּה אַרְאֶה אֶתְכֶם עַיִן בְּעַיִן מִי הוּא דוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁא וּמַה־כֹּחוֹ עַל־אַף כָּל־הַמְכַשְּׁפִים שׁוֹלְחֵי הָאֲרָיוֹת וְעַל־חֲמָתָם.”

וְהָאִישׁ הַשּׁוֹעַ שָׁמַע בְּדַבֵּר דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־דְּבָרָיו וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: אָכֵן עַתָּה הִתְגַּלַּע אַבִּירֵנוּ הַנֶּחְמָד וַיַּגֵּד מִי וָמָה הוּא. אֵין זֹאת כִּי אִם־מִסְמְסָה הַגְּבִינָה אֶת־הַמֹּחַ בְּקָדְקֳדוֹ.

וְסַנְשׁוֹ רָאָה כִּי צָרָה קְרוֹבָה וַיִּתְנַפֵּל לִפְנֵי הַשּׁוֹעַ לֵאמֹר:

“בִּי אֲדוֹנִי אִישׁ הֶחָסֶד! הִנְנִי מַשְׁבִּיעֲךָ בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אִם־תָּמוּשׁ מִזֶּה עַד־הֲנִיאֲךָ אֶת־אֲדוֹנִי הָאַבִּיר מֵחֶפְצוֹ, כִּי אִם־יֵצְאוּ הָאֲרָיוֹת –וּטְרָפוּנוּ.”

“הֲבֶאֱמֶת וּבְתָמִים יֹאמַר אֲדוֹנֶיךָ לְהִתְגָּרוֹת בִּפְרִיצֵי חַיּוֹת אֵלֶה?” שָׁאַל הַשּׁוֹעַ, “הַמְשֻׁגָּע הוּא?”

“לֹא מְשֻׁגָּע אֲדוֹנִי”, עָנָה סַנְשׁוֹ, “כִּי עַז נֶפֶשׁ הוּא עַד לְשִׁגָּעוֹן, וְלִבּוֹ כְּלֵב הָאֲרִי.”

“הִתְיַצְּבָה וּרְאֵה כִּי עוֹד מְעַט וְנָתַתִּי לוֹ לֵב אַחֵר”, אָמַר הַשּׁוֹעַ. וַיִּגַּשׁ אֶל־דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר: “אֲדוֹנִי הָאַבִּיר! כָּל־הָאַבִּירִים הַמְשׁוֹטְטִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ לֹא־יָבִיאוּ אֶת־נַפְשָׁם בְּמַסָּה בִּלְתִּי אִם־אַחֲרִית וְתִקְוָה לָהֶם לָצֵאת מִמֶּנָּה בְּשָׁלוֹם, וְאוּלָם הָאַבִּיר אֲשֶׁר־יֶחֱטָא בְנַפְשׁוֹ לְחָרְפָה לַשָּׁוְא, אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה וְלֹא תֵחָשֵׁב לוֹ זֹאת לִגְבוּרָה וּלְתִפְאֶרֶת. הַנַּח אֵפוֹא, אֲדוֹנִי, לָאֲרָיוֹת הָאֵלֶּה, כִּי מָה רָעָה עָשׂוּ לָךְ; וְהֵם לֹא לִקְרָאתְךָ יָצְאוּ, כִּי שְׁלוּחִים הֵם מִנְחָה לַאֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ, וְכָל־הַנּוֹגֵעַ בָּהֶם לֹא יִנָּקֶה.”

וַיַּעַן דּוֹן קִישׁוֹט וַיֹּאמַר:

“אֲדוֹנִי הַשּׁוֹעַ! לֵךְ שׁוּב אֶל־בֵּיתְךָ וְאֶל־נַחֲלָתְךָ וּמָשַׁלְתָּ שָׁם כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ עַל תַּרְנְגָלְתְּךָ הָאַמִּיצָה וְעַל חֻלְדָּתְךָ עַזַּת הַנֶּפֶשׁ, ואַל־תַּשְׁבֵּת אֶת־רֵעֲךָ מֵעֲשׂוֹת אֶת־חוֹבָתוֹ כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. חוֹבָתִי הִיא וְאֶעֱשֶׂנָּה, וַאֲנִי יָדַעְתִּי, אִם לִקְרָאתִי יָצְאוּ הָאֲרָיוֹת וְאִם לֹא.”

וּכְרֶגַע פָּנָה אֶל אֲשֶׁר עַל־הָאֲרָיוֹת וַיֹּאמַר:

“שְׁמַע־נָא אֲדוֹנִי הַנָּבָל וּבֶן־הַבְּלִיַּעַל, אִם לֹא־תִפְתַּח כְּרֶגַע אֶת־דַּלְתוֹת הַסּוּגַר, חַי אֱלֹהִים כִּי בַּכִּידוֹן הַזֶּה אַדְבִּיקְךָ אֶל־הַקָּרוֹן!”

כִּרְאוֹת הַחַמָּר עַד־כַּמָּה חָזְקוּ דִּבְרֵי הָאִישׁ הַמּוּזָר הַנִּצָּב חָמוּשׁ בְּכָל־כְּלֵי זֵינוֹ, וַיִּתְחַנֵּן וַיֹּאמַר:

“בִּי אֲדוֹנִי, אֶהְיֶה־נָּא לְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וְנָתַתָּ לִּי לְפַתֵּחַ אֶת־פְּרָדַי וּלַהֲבִיאָם אֶל אַחַד הַמַּחֲבֹאִים, כִּי אִם־יִטְרְפוּ הָאֲרָיוֹת אֶת־פְּרָדַי וְהֵם כָּל־הוֹנִי וּמְקוֹר מִחְיָתִי, וְאָבַדְתִּי בְעָנְיִי וּבְרָעָתִי.”

“הוֹי קְטֹן אֲמָנָה!” אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, וַיְהִי כְמִתְרַעֵם, “הַתֵּר אֶת־פְּרָדֶיךָ וְהֵחָבֵא עִמָּם בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ. בְּעוֹד שָׁעָה קַלָּה וְרָאִיתָ כִּי־פַחַד שָׁוְא פָּחָדְתָּ.”

וְלֹא הִתְמַהְמַהּ הַחַמָּר וַיָּקָם לְהַתִּיר אֶת־פְּרָדָיו. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר עַל־הָאֲרָיוֹת הֵרִים קוֹלוֹ וַיֹּאמַר:

“אַתֶּם כָּל־הַנִּצָּבִים פֹּה עֵדִים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם, כִּי רַק מֵאֹנֶס פָּתַחְתִּי אֶת־דַּלְתוֹת הַסּוּגַר וָאֲשַׁלַּח חוּצָה אֶת הָאֲרָיוֹת אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ וְגַם כִּי הָעֵד הַעִידוֹתִי בָּאִישׁ הַזֶּה נֶגֶד כֻּלְּכֶם לֵאמֹר: כֹּל אֲשֶׁר יָרֵעוּ וְכֹל אֲשֶׁר יַשְׁחִיתוּ הַחַיּוֹת הָרָעוֹת, כָּל־נֵזֶק וְכָל־אָסוֹן כִּי יִהְיוּ, שַׁלֵּם יְשַׁלְּמָם הָאִישׁ הַזֶּה, הוּא יַעַרְבֵם וּמִיָּדָיו יְבֻקְשׁוּ, אוֹתָם וְאֶת־מַשְׂכֻּרְתִּי וְאֶת כָּל־אֲשֶׁר יִנָּתֶן לִי, בְּמֵיטַב כַּסְפּוֹ וּבְמֵיטַב רְכוּשׁוֹ יְשַׁלֵּם בִּפְלִילִים. וְעַתָּה אֲדוֹנַי, מַהֲרוּ וּבַקְּשׁוּ לָכֶם מִסְתּוֹר בַּאֲשֶׁר תִּמְצְאוּ, בּטֶרֶם אֶפְתַּח אֶת־דַּלְתוֹת הַסּוּגָר. בִּי לֹא־יִגְּעוּ הָאֲרָיוֹת לְרָעָה.”

וַיּוֹסֶף הָאִישׁ הַשּׁוֹעַ וַיַּפְצֵר בְּדוֹן קִישׁוֹט לָשׁוּב מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וּלְבִלְתִּי נַסּוֹת אֶת־הָאֱלֹהִים, וְאוּלָם דּוֹן קִישׁוֹט מֵאֵן לִשְׁמֹעַ וַיֹּאמֶר אֶל־הָאִישׁ:

“אִם רַךְ לֵבָב אַתָּה, אֲדוֹנִי, וְלֹא־תוּכַל לִרְאוֹת בָּרָעָה אֲשרֶׁ תִּמְצָאֵנִי, לְפִי דְבָרֶיךָ, כִּי־עַתָּה דְּפֹק מַהֵר אֶת־סוּסָתְךָ הַטְּלוּאָה וּבְרַח, דּוֹדִי, אֶל מְקוֹם סֵתֶר.”

וַיַּרְא סַנְשׁוֹ כִּי לֹא־יָכֹל הַשּׁוֹעַ לַאדוֹנוֹ, וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד, וַיִּתְנַפֵּל לִפְנֵי דוֹן קִישׁוֹט, וַיִּתְחַנֵּן לְפָנָיו לְהָשִׁיב אֶת־מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל־נַפְשׁוֹ.

“בִּי אֲדוֹנִי”, קָרָא וְדִמְעָתוֹ עַל לֶחְיוֹ, “הֲלֹא יָשֶׂם־נָא אֲדוֹנִי אֶל לִבּוֹ, כִּי כָּל־הַמַּסּוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר־נֻסָּה בָהֶן אֲדוֹנִי עַד־הַיּוֹם, הֲלֹא אַךְ כְּצַפִּיחִיּוֹת בִּדבַשׁ הֵן לְעֻמַּת הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָא וְהָאָיֹם אֲשֶׁר־יֹאמַר אֲדוֹנִי לַעֲשׂוֹת הַפָּעַם. וְאַל־נָא יַעְלִים אֲדוֹנִי אֶת־עֵינָיו גַּם־מִזֹּאת, כִּי עַתָּה אֵין בָּזֶה לְפָנֵינוּ לֹא מַעֲשֶׂה כְשָׁפִים וְלֹא תַרְמִית עֵינַיִם, כִּי חֵי אִשְׁתִּי וְחֵי יְלָדַי, אִם־לֹא עַיִן בְּעַיִן רָאִיתִי בְּעַד חֲרַכֵּי הַשְּׂבָכָה אַחַת מִצִּפָּרְנֵי אַרְיֵה חַי, וּלְפִי מִדַּת הַצִּפֹּרֶן יֵשׁ לְשַׁעֵר, כִּי גֹּדֶל בְּעָלֶיהָ כְּגֹדֶל הָהָר.”

“הַפַּחַד”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “יַגְדִּיל בְּעֵינֶיךָ אֶת־מִדַת הָאַרְיֵה גַּם כְּמִדַּת פֶּלַח הָאָרֶץ. סוּר מִזֶּה, סַנְשׁוֹ, וַחֲדַל מִמֶּנִּי. וְהָיָה אִם־אֶסָּפֶה בַּמִּלְחָמָה הַזֹּאת הֲלֹא זָכֹר תִּזְכֹּר אֶת־הַשּׂוּמָה עָלֶיךָ עַל־פִּי הַבְּרִית הַכְּרוּתָה בֵּינֵינוּ מֵאָז, לֵאמֹר: הָלֹךְ תֵּלֵךְ אֶל־דּוּלְצִינֵיָה –וְזוּלַת זֶה לֹא־אַגִּיד לְךָ דָּבָר.”

וַיִּרְאוּ הָאֲנָשִׁים כִּי כָּלָה וְנֶחֱרָצָה הִיא מֵעִם דּוֹן קִישׁוֹט לְהִתְגָּרוֹת בָּאֲרָיוֹת, וְלֹא יָסְפוּ לְדַבֵּר אֵלָיו. וַיְמַהֲרוּ שְׁלָשְׁתָּם, הָאִישׁ הַשּׁוֹעַ וְהַחַמָּר וְסַנְשׁוֹ, וַיַּרְחִיקוּ לָלֶכֶת הֵם וּבְהֶמְתָּם לְהִנָּצֵל מֵעִם הָאֲרָיוֹת אֶל מָקוֹם בָּטוּחַ. וְסַנְשׁוֹ הוֹלֵךְ וּבוֹכֶה תַמְרוּרִים לַאדוֹנוֹ וּמְקַלֵּל אֶת־יוֹמוֹ וְשׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת כַּמַּיִם, וּבְכָל־זֹאת לֹא־הִתְעַלֵּם גַּם מִבְּשָׂרוֹ וַיָּרֶץ אֶת־חֲמוֹרוֹ בְּכָל־כֹּחַ, וַיִּזָּהֵר לְהִתְרַחֵק מִמְּקוֹם הָאֲרָיוֹת כִּמְטַחֲוֵי קָשֶׁת. וְדוֹן קִישׁוֹט עוֹדֶנּוּ מֵאִיץ בְּשׁוֹמֵר הָאֲרָיוֹת לֵאמֹר: מַהֵר וּפְתַח אֶת־דַּלְתוֹת הַסּוּגַר. וַיַּרְא הַשּׁוֹמֵר כִּי רָחֲקוּ הָאֲנָשִׁים מִן־הַמָּקוֹם וּבְטוּחִים הֵם מֵאָסוֹן, וַיָּעַד שֵׁנִית בְּדוֹן קִישׁוֹט הָעֵד וְהוֹסֵף, כִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יֹאמַר לַעֲשׂוֹת בְּנַפְשׁוֹ הוּא; וְאוּלָם דּוֹן קִישׁוֹט לֹא־שָׁת לִבּוֹ אֶל־הָאִישׁ וְאֶל־דְּבָרָיו וַיֹּאמֶר בְּקֹצֶר רוּחַ:

“כַּלֵּה דְבָרֶיךָ וּפְתָח!”

עוֹד הָאִישׁ עוֹשֶׂה כֹּה וָכֹה וּמִתְמַהְמֵהַּ –וְדוֹן קִישׁוֹט נִמְלַךְ בְּלִבּוֹ, וַיָּבֶן כִּי לֹא־טוֹב לוֹ לְהִתְרָאוֹת אֶת־הָאֲרָיוֹת פָּנִים בְּשִׁבְתּוֹ עַל־הַסּוּס, פֶּן־יִרְאֶה רוֹסִינַנְטֵי אֶת־פְּנֵי פְרִיצֵי הַחַיּוֹת וְנִבְעָת, וַיִּבְחַר לַעֲרֹךְ אִתָּם מִלְחָמָה רַגְלִי. וַיְמַהֵר וַיֵּרֶד מֵעַל סוּסוֹ, וַיֵּט בַּכִּידוֹן, וַיָּסֶךְ בַּמָּגֵן עַל־לִבּוֹ וְחַרְבּוֹ הַשְּׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וַיִּתְיַצֵּב קוֹמְמִיּוּת כְּעַמּוּד בַּרְזֶל, וּבְהַפְקִידוֹ אֶת־רוּחוֹ בְּיַד אֱלֹהִים וּבְיַד גְּבִרְתּוֹ דוּלְצִינֵיָה, כּוֹנֵן בְּלִי חָת וּבְלִי מֹרֶךְ פְּעָמָיו הַקְּצוּבוֹת אֶל־מוּל הַקָּרוֹן.

כִּרְאוֹת הַשּׁוֹמֵר אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט נִצָּב לִפְנֵי הַקָּרוֹן וּמְיַחֵל לְצֵאת הָאַרְיֵה, וַיָּבֶן הַפַּעַם כִּי אַךְ־לַשָּׁוְא יַשְׁחִית דְּבָרָיו, וְכִי לֹא־יָשׁוּב עוֹד הָאַבִּיר אָחוֹר מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ, וִיהִי ָמה, וַיָּקָם וַיִּפְתַּח לִרְוָחָה אֶת־דֶּלֶת הַסּוּגַר הָאֶחָד, הוּא הַסּוּגַר אֲשֶׁר נִכְלָא בוֹ הָאַרְיֵה הַזָּכָר.

וְהָאַרְיֵה בֶּן־שַׁחַץ גָּדוֹל מְאֹד, אַדִּיר וְאָיֹם לְמַרְאֶה; וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וַיַּהֲפֹךְ הָאַרְיֵה פָּנִים וַיִּפְשֹׁט אֶת־שְׁתֵּי כַפּוֹתָיו לְפָנָיו, וַיִּתְמוֹדֵד כְּמִתְפַּנֵּק וַיִּגְהַר מְלֹא גְוִיָּתוֹ אָרְצָה. אַחֲרֵי־כֵן פָּתַח אֶת־לֹעוֹ וַיְפַהֵק בְּנַחַת וּבְהֶדֶר מַלְכוּת. כְּכַלּוֹתוֹ לְפַהֵק, וַיִּשְׁלַח מִפִּיו חוּצָה לָשׁוֹן אֲדַמְדַּמָּה וַאֲרֻכָּה מְאֹד, וַיַּעֲבִירֶנָּה עַל־עֵינָיו וַיָּשָׁב וַיַּעֲבִירֶנָּה עַל־פָּנָיו, הַעֲבֵר וּמָחֹה וְלַקֵּק. אַחֲרֵי־כֵן שָׁלַח הָאֲרִי אֶת־רֹאשׁוֹ הַכָּבֵד מִפֶּתַח הַסּוּגַר הַחוּצָה וּבְעֵינָיו הַקּוֹדְחוֹת הִתְבּוֹנֵן הֵנָּה וָהֵנָּה וַיְזָרֶה אֵימָה עַל כָּל־סְבִיבוֹתָיו. וְאוּלָם דּוֹן קִישׁוֹט לֹא־גָרַע מִמֶּנּוּ עֵינָיו, וַיְהִי עוֹמֵד וּמְחַכֶּה, מָתַי יְזַנֵּק הָאַרְיֵה מִתּוֹךְ הַסּוּגַר וְנָפַל בְּיָדוֹ, וְהּוא, דּוֹן קִישׁוֹט, יְשַׁסְּעֶנּוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי. אַךְ הָאַרְיֵה לֹא־שָׁת לִבּוֹ אֶל־הָאַבִּיר הַנִּצָּב לְפָנָיו וַיְהִי כְּלֹא רוֹאֵהוּ, וְאַחֲרֵי הִתְבּוֹנְנוֹ עַד־בּוֹשׁ כֹּה וָכֹה נָעַר רַעְמָתוֹ, וַיַּהֲפֹךְ פִּתְאֹם עֹרֶף, וַיָּשָׁב וַיִּרְבַּץ בִּמְקוֹמוֹ בֶּטַח, וַאֲחוֹרָיו אֶל דּוֹן קִישׁוֹט. כִּרְאוֹת דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ אֶל־הַשּׁוֹמֵר וַיִּקְרָא:

"הַכֵּה, הַכֵּה אֶת־הָאֲרִי, הֲלֹא תַכֵּהוּ! הֲלֹא תַרְגִּיזֵהוּ! כָּלָה גָרְשֵׁהוּ מִתּוֹךְ הַסּוּגָר!

וְאוּלָם הַשּׁוֹמֵר מֵאֵן וַיֹּאמַר:

“אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה לֹא אֶעֱשֶׂה, אֲדוֹנִי. כִּי אִם־אֶשְׁלַח יָדִי בָּאֲרִי לְהַחֲרוֹתוֹ וְהָיִיתִי אֲנִי הָרִאשׁוֹן טֶרֶף לְפִיו. שְׂמַח אֵפוֹא, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, בַּאֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדְךָ כִּי רַב־הוּא מִכָּל־הַגְּבוּרוֹת אֲשֶׁר רָאָה וַאֲשֶׁר יָדַע אִישׁ מֵעוֹלָם, וְאַל־נָא תָשׁוּב לְנַסּוֹת אֶת־אֱלֹהִים. כִּי הִנֵּה פֶתַח הַסּוּגַר הֲלֹא פָתוּחַ, וְהָאֲרִי הֲלֹא הוּעַד לַקְּרָב, וְעַתָּה כִּי־נָסוֹג אָחוֹר –יִרְבַּץ בְּבָשְׁתּוֹ וּתְכַסֵּהוּ כְלִמָּתוֹ, וְאַתָּה אֶת־כְּבוֹדְךָ כְּבוֹד אַבִּיר עַז נֶפֶשׁ וְאַמִּיץ לְבָב הִצַּלְתָּ.”

“דְּבָרֶיךָ טוֹבִים וּנְכוֹחִים”, עָנָה דּוֹן קִישׁוֹט, “סְגֹר אֵפוֹא, יְדִידִי, אֶת־הַדֶּלֶת, וְהָיָה כְּשׁוּב אֵלֵינוּ הָאֲנָשִׁים הַנִּמְלָטִים וְהָיִיתָ לִּי עֵד נֶאֱמָן עַל כָּל־הַמַּרְאֶה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר־רָאוּ עֵינֶיךָ, וְהִגַּדְתָּ לָהֶם אֶת כָּל־הַדְּבָרִים כְּתֻמָּם, מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית, אַל תִּגְרַע דָּבָר. הַגֵּד תַּגִּיד לָהֶם אֶת אֲשֶׁר־פָּתַחְתָּ אַתָּה אֶת־סוּגַר הָאַרְיֵה; אֲנִי חִכִּיתִי לְצֵאתוֹ – הוּא לֹא יָצָא. וָאוֹסִיף לְחַכּוֹת – הוּא לֹא יָצָא גַּם־הַפַּעַם, כִּי שָׁב אֶל־פִּנָּתוֹ וַיִּרְבָּץ. מַה־לַּעֲשׂוֹת אֵפוֹא עוֹד וְלֹא עָשִׂיתִי? אָכֵן הִגְדַּלְתִּי הַפַּעַם לַעֲשׂוֹת! וַיִּגְעַר אֱלֹהִים בָּכֶם, הַמְכַשְּׁפִים! וִיצַו אֱלֹהִים אֶת־בִּרְכָתוֹ אֶל־כָּל־אַבִּירֵי הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק וְאֶל כָּל־אֲשֶׁר רוּחַ עֹז וְתִפְאֶרֶת גְּבוּרָה תְּפַעֲמֵהוּ. סְגֹר, אֵפוֹא,יְדִידִי, אֶת־הַדֶּלֶת, וַאֲנִי אַזְעִיק אֵלַי אֶת־רֵעֵינוּ הַנִּמְלָטִים וְשָׁמְעוּ מִפִּיךָ אֶת־מַעֲשֵׂה גְבוּרָתִי הַגְּדוֹלָה.”

וַיַּעַשׂ הַשּׁוֹמֵר כִּדְבַר הָאַבִּיר. וְדוֹן קִישׁוֹט קָשַׁר אֶל רֹאשׁ הַכִּידוֹן אֶת־הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר מָחָה בָּהּ אֶת־מִיץ הַגְּבִינָה מֵעַל פָּנָיו, וַיְנוֹפְפֶנָּה, וַיַּזְעֵק אֵלָיו אֶת־הַנָּסִים. וַיְהִי אַךְ־רָאָה סַנְשׁוֹ אֶת־הַמִּטְפַּחַת הַלְּבָנָה מִתְנוֹפֶפֶת מֵרָחוֹק וַיִּקְרָא:

“יִגֳּפֵנִי אֱלֹהִים, אִם לֹא־שָׂרָה אֲדוֹנִי אֶל־הָאַרְיֵה וַיּוּכָל! הֲלֹא הַקּוֹל קוֹל אֲדוֹנִי הוּא, הַקּוֹרֵא אֵלֵינוּ לַהֲשִׁיבֵנוּ.”

וְגַם שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַנִּמְלָטִים עִם־סַנְשׁוֹ, הַשּׁוֹעַ וְהַחַמָּר, רָאוּ אֶת־הָאוֹת אֲשֶׁר־נָתַן דּוֹן קִישׁוֹט מֵרָחוֹק, וַיָּפָג פַּחְדָּם, וַיָּשׁוּבוּ עַל־עֲקֵבָם. וַיְהִי כְּקָרְבָם אֶל־הַקָּרוֹן וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט אֶל־הַחַמָּר:

“שׁוּב אֱסֹר, אָחִי, אֶת־הַקָּרוֹן אֶל־פְּרָדֶיךָ וּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם בְּשָׁלוֹם. וְאַתָּה, סַנְשׁוֹ, הוֹצִיאָה נָּא שְׁנֵי אֲדֻמֵּי זָהָב וּנְתַתָּם לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, הָאֶחָד לַשּׁוֹמֵר וְהָאֶחָד לַחַמָּר, וּבַדָּבָר הַזֶּה אֲכַפְּרָה פְנֵיהֶם עַל־הַמַּעְצוֹר אֲשֶׁר־נֶעְצְרוּ בִּגְלָלִי בַּדָּרֶךְ.”

“אֶת־הָאֲדֻמִּים נָתֹן אֶתֵּן לָהֶם בְּכָל־לֵב”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “וְאוּלָם הָאֲרָיוֹת מֶה הָיָה לָהֶם? הַחַּיִּים הֵם אִם־לֹא?”

אָז יְסַפֵּר הַשּׁוֹמֵר בְּנַחַת וּבְשָׂפָה בְרוּרָה, דָּבָר דָּבוּר עַל־אָפְנָיו, אֶת־כָּל־הַיָּד הַחֲזָקָה וְאֶת־כָּל־הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה דוֹן קִישׁוֹט לְעֵינָיו; כִּי הִתְיַצֵּב הָאַבִּיר לְעֻמַּת הָאַרְיֵה פָּנִים אֶל־פָּנִים, וְכִי נָמוֹג הָאַרְיֵה מִפָּנָיו וְלֹא־קָמָה בּוֹ רוּחַ לָצֵאת, אַף כִּי־עָמְדָה הַדֶּלֶת פְּתוּחָה עַד בּוֹשׁ; וְכִי אָמֹר אָמַר הָאַבִּיר לְהַרְגִּיז אֶת־הָאַרְיֵה וּלְהוֹצִיאוֹ בְּחָזְקָה, לוּלֵא הוּא, הַשּׁוֹמֵר, אֲשֶׁר הִתְנַפֵּל לְפָנָיו וַיִּתְחַנֶּן־לוֹ לְבִלְתִּי נַסּוֹת וּלְבִלְתִּי הַלְאוֹת אֶת־אֱלֹהִים, וַיֵּעָתֶר לוֹ הָאַבִּיר בָּאַחֲרוֹנָה וַיַּרְשֵׁהוּ בְּלֵב וָלֵב וּבְשָׂפָה רָפָה לִסְגֹּר אֶת־הַדָּלֶת.

“סַנְשׁוֹ, מָה הַדָּבָר הַזֶּה בְּעֵינֶיךָ?” שָׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־נוֹשֵׂא כֵלָיו, “הֲיֵשׁ כְּשָׁפִים אֲשֶׁר־יַעַמְדוּ לִפְּנֵי עֹז רוּחַ הָאַבִּיר הַנֶּאֱמָן? גַּם אֶת־אשֶׁר כָּל־חַיַּי יִקְחוּ הַמְכַשְּׁפִים מֵעִמִּי, וְאוּלָם אֶת־גְּבוּרָתִי וְאֶת־אֹמֶץ לִבִּי לֹא יִקָּחוּ.”

וַיִּתֵּן סַנְשׁוֹ אֶת־הָאֲדֻמִּים כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ אֲדוֹנָיו. וַיָּקָם הַחַמָּר וַיֶּאְסֹר אֶת־הַקָּרוֹן לִפְרָדָיו, וְשׁוֹמֵר הָאֲרָיוֹת נָשַׁק אֶת־יַד דּוֹן קִישׁוֹט נְשִׁיקַת תּוֹדָה עַל־הַמַּתָּת אֲשֶׁר נָתַן לוֹ, וַיַּבְטִיחֵהוּ לְהָבִיא אֶת־דְּבַר גְּבוּרַת הָאַבִּיר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

“וְהָיָה אִם־יִשְׁאָלְךָ הוֹד כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ”, אָמַר לוֹ דּוֹן קִישׁוֹט, “מִי עָשָׂה אֶת־הַגְּבוּרָה הַגְּדוֹלָה הַהִיא? וְאָמַרְתָּ לוֹ: אַבִּיר הָאֲרָיוֹת! כִּי מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה לֹא־אֶקָּרֵא עוֹד “הָאַבִּיר בֶּן־דְּמוּת הַיָּגוֹן” כִּי “אַבִּיר הָאֲרָיוֹת” יִהְיֶה שְׁמִי; כִּי כֵן יְשַׁנּוּ אַבִּירֵי עוֹלָם אֶת־שְׁמוֹתֵיהֶם וְהֶחֱלִיפוּם לְפִי רְאוֹת עֵינֵיהֶם וּלְפִי הָעוֹלֶה עַל־רוּחָם בְּכֹל עֵת מְצֹא.”

וַיֵּלֶך הַקָּרוֹן וַאֲנָשָׁיו לְדַרְכָּם, וְדוֹן קִישׁוֹט וְסַנְשׁוֹ וְהָאִישׁ הַשּׁוֹעַ הֶהָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ הַיְרַקְרַק הָלְכוּ שְׁלָשְׁתָּם יַחְדָּו לְדַרְכָּם.

וְהָאִישׁ הַשּׁוֹעַ עוֹדֶנּוּ מִשְׁתָּאֶה בְלִבּוֹ, מַחֲרִישׁ לָדַעַת: הַמְשֻׁגָּע הָאַבִּיר הָרוֹכֵב בְּצִדּוֹ אִם־לֹא? כִּי מִי־שָׁמַע אוֹ מִי־רָאָה כָזֹאת, אֲשֶׁר יַחֲבשׁ אִישׁ קוֹבַע מְמֻלָּא גְבִינָה לְרֹאשׁוֹ וְאָמַר: הַמְכַשְּׁפִים פִּצְּחוּ אֶת־מֹחִי! אוֹ אִיכָכָה זֶה יַעֲבֹר הָרוּחַ עַל־אִישׁ וְקָם פִּתְאֹם לְהִתְגָּרוֹת בָּאֲרָיוֹת? וַיֹּאמֶר הַשּׁוֹעַ בְּלִבּוֹ: אָכֵן נִפְלֶה הָאַבִּיר הַזֶּה מֵאִישׁ וְזָר דַּרְכּוֹ: דְּבָרָיו נְגִידִים וּמַעֲשָׂיו תַּעְתּוּעִים. וַיְהִי כָל־הַדָּבָר בְּעֵינָיו כְּחִידָה.

עוֹד הָאִישׁ הוֹגֶה אֶת־מַחְשְׁבוֹתָיו וּמֵשִׂיחַ עִם־לִבּוֹ, וְדוֹן קִישׁוֹט פָּתַח אֶת־פִּיו וַיֹּאמֶר:

“מִי לֹא־יָבִין, אֲדוֹנִי דּוֹן דִּיאֵגוֹ אִישׁ מִירַנְדָּא, כִּי רַק־כִּמְשֻׁגָּע וּכְרוֹעֵה רוּחַ הָיִיתִי בְעֵינֶיךָ; וַאֲנִי לֹא־אֶתְמַהּ עַל־כָּכָה, כִּי אָכֵן כָּל־מַעֲלָלַי יַעֲנוּ בִי כָזֹאת; וּבְכָל־זֹאת יֵשׁ אֶת־נַפְשִׁי כִּי יֵדַע אֲדוֹנִי, כִּי לֹא מְשֻׁגָּע וְלֹא רוֹעֵה רוּחַ אָנֹכִי כַּאֲשֶׁר אֵרָאֶה לָעֵינַיִם. אָכֵן מַה־נֶּהְדָּר הָאַבִּיר עַז הַנֶּפֶשׁ בְּצֵאתוֹ הַמַּעְגָּלָה לְעֵינֵי מַלְכּוֹ וְהִכָּה בַחֲנִיתוֹ מַכָּה נֶאֱמָנָה אֶת־הַפָּר הָאַדִּיר וְרַב הַכֹּחַ. נֶהְדָּר כָּמוֹהוּ גַּם־הָאַבִּיר לְבוּשׁ הַמַּדִּים וְהַנֵּשֶׁק בְצֵאתוֹ כְּלִיל בַּרְזֵל וּנְחשֶׁת נוֹצְצִים לְעֵינֵי עֲדִינוֹת עָם לְהָגִיחַ קְרָבוֹת בְּתַחֲרוּת מִשְׂחֲקִים עַלִּיזִים. יָפִים וְנֶהְדָּרִים הֵם גַּם יֶתֶר כָּל־הָאַבִּירִים, גִּבּוֹרֵי חַיִל וּמְלֻמְּדֵי קְרָבוֹת כֻּלָּם, אֲשֶׁר בְּנַסּוֹתָם אֶת־כֹּחָם וּבְשַׂכְּלָם אֶת־יְדֵיהֶם הַמְּהִירוֹת, יְשַׁעַשְׁעוּ כָל־לֵב וְיַצְהִילוּ כָל־פָּנִים, וְשָׁתוּ פְאֵר עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהֵיכָלוֹ. וְאוּלָם נֶהְדָּר וְיָפֶה מֵהֶם שִׁבְעָתַיִם הָאַבִּיר הַמְשׁוֹטֵט אֲשֶׁר יָשִׂים פְּעָמָיו אֶל כָּל־הַמְּקוֹמוֹת הַשּׁוֹמְמִים וְהָעֲזוּבִים, וְנָטָה אֶל כָּל־פָּרָשַׁת דְּרָכִים, וְהִבְקִיעַ אֶל כָּל־חֹרֶשׁ מֵצֵל וְאֶל כָּל־יַעַר כָּבֵד, וְעָלָה בְרֹאשׁ כָּל־הַר גָּבֹהַּ וְשֵׁן סֶלַע מָצוֹק, וּבִקֵּשׁ לוֹ שָׁם גְּדוֹלוֹת וַעֲלִילִיּוֹת רַבּוֹת, וְעָשָׂה אֶת־הַגְּדוֹלוֹת וְאֶת־הָעֲלִילִיּוֹת הָהֵן, וְהִצְלִיחַ, לְמַעַן הַנְחֵל לְנַפְשׁוֹ תְּהִלַּת נֶצַח וְשֵׁם עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת, יָפֶה וְנֶהְדָּר שִׁבְעָתַיִם, אוֹמֵר אֲנִי, הָאַבִּיר הַמְשׁוֹטֵט, אֲשֶׁר יָבִיא יֶשַׁע לְאַלְמָנָה אֻמְלָלָה וַעֲזוּבָה בְּאַחַת הַפִּנּוֹת הַנִּשְׁכָּחוֹת, מֵאַבִּיר הָאַרְמוֹן אֲשֶׁר יְסוֹבֵב אֶת־הָעַלְמָה הַנָּאוָה וְהַמְעֻנָּגָה בְּעִיר הוֹמִיָּה. אִישׁ עַל־מִשְׁמַרְתּוֹ וְאִישׁ עַל־פְּקֻדָּתוֹ! הָאַבִּיר אֲשֶׁר בָּאַרְמוֹן יְשָׁרֶת־נָא לִפְנֵי הַגְּבִירוֹת, יְפָאֵר־נָא אֶת־הֵיכַל מַלְכּוֹ בְּבִגְדֵי כָבוֹד וִיקָר, יַשְׂבַּע־נָא אֶת־נֶפֶשׁ עֲנִיֵּי הָאַבִּירִים מִמַּעֲדַנֵּי שֻׁלְחָנוֹ וּמִמַּטְעַמּוֹתָיו, יְתַחֲרֶה נָא עִם־גִּבּוֹרֵי חַיִל כָּמוֹהוּ בְּמַסּוֹת מִלְחָמָה וּבְשַׁעֲשׁוּעֵי קְרָב, וִיהִי־נָא לְמוֹפֵת בְּרוּחַ נְדִיבָה וּבְרוּחַ נֹעַם וּבְרוּחַ חֵן וָחֶסֶד, וְעַל כָּל־אֵלֶּה בְּיִרְאָתוֹ אֶת־אֱלֹהִים, וּבַדָּבָר הַזֶּה מַלֵּא יְמַלֵּא בֶאֱמוּנָה אֶת כָּל־חוֹבַת מִשְׁמַרְתּוֹ. וְאוּלָם הָאַבִּיר הַמְשׁוֹטֵט הוּא אַחֲרֵי כָל־פִּנָּה נִדָּחָה יָתוּר וּנְתִיבוֹ יֵט לִקְצֵה הָאָרֶץ; בֹּא יָבֹא אֶל כָּל־הַהֲדוּרִים וְאֶל כָּל־הָעֲקַלְקַלּוֹת וְהַחַתְחַתִּים, הָלֹךְ וְחָתֹר אֶל הַגְּדוֹלוֹת וְאֶל הַנִּפְלָאוֹת, וְנָתַן אֶת־נַפְשׁוֹ מַאֲכָל לַשָּׁרָב הַלּוֹהֵט –קַיִץ, וְלַקֶּרַח הַנּוֹרָא –חֹרֶף. אַל־נָא יַפְחִידוּהוּ אֲרָיוֹת וּבְנֵי שַׁחַץ, וּשְׂרָפִים מְעוֹפְפִים וְדַרְקוֹנִים אַל־יְבַעֲתוּהוּ. כִּי מָה רֹאשׁ מַאֲוַיֵּי כָּל־אַבִּיר נֶאֱמָן: הֲלֹא לְבַקֵּשׁ וְלִמְצֹא אֶת־אֵלֶּה מֵהֶם, וּלְהִתְגָּרוֹת בְּאֵלֶּה מֵהֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶת־כֻּלָּם גַּם־יָחַד! וַאֲנִי גַם־אֲנִי,יַעַן נָפַל חֶבֶל לִי לְהִמָּנוֹת בִּקְהַל הָאַבִּירִים הַמְשׁוֹטְטִים, לֹא־אוּכַל לְהִתְעַלֵּם מִכֹּל אֲשֶׁר־תָּשִׂים עָלַי פְּקֻדַּת מִשְׁמַרְתִּי. עַל־כֵּן בְּמָצְאִי הַיּוֹם אֶת־הָאֲרָיוֹת, אָחוֹר לֹא־נְסוּגוֹתִי וָאֶתְגָּר בָּהֶם מִלְחָמָה, אַף אִם־יָדַעְתִּי כִּי בְנַפְשִׁי הִיא. אָמְנָם לֹא־נִכְחַד מִמֶּנִּי, כִּי רַק־גְּבוּרָה כָזֹאת תִּפְאֶרֶת הִיא לִבְעָלֶיהָ, אֲשֶׁר־תְּהִי תִיכוֹנָה בֵּין שְׁתֵּי רֵעוֹתֶיהָ הָרָעוֹת וְהַקִּיצוֹנוֹת: בֵּין מֹרֶךְ הַלֵּב מִזֶּה וְחָרֵף נֶפֶשׁ לַשָּׁוְא מִזֶּה. וּבְכָל־זֹאת הֲלֹא נִבְחָר לַגִּבּוֹר הִתְרוֹמֵם וַעֲלוֹת עַד לִקְצֵה מְשׁוּגַת הָעֱזוּז מֵהַשְׁפִּילוֹ לָרֶדֶת עַד רִפְיוֹן הָרוּחַ וּמֹרֶךְ הַלֵּב; כִּי כַּאֲשֶׁר יֵקַל לִמְפַזֵּר הוֹן לִהְיוֹת לְנָדִיב מִן־הַכִּילַי, כֵּן יֵקַל לְנִמְהַר עֹז מִמּוּג הַלֵּב לְהָשִׁיב רַגְלָיו אֶל־דֶּרֶךְ הַגְּבוּרָה הַנְּכוֹנָה וְהַנֶּאֱמָנָה. וַאֲשֶׁר לִמְבַקְשֵׁי הַגְּדוֹלוֹת וּמְרַדְּפֵי הָעֲלִילִיּוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתָּ – הֲלֹא תַאֲמִין לִי, אֲדוֹנִי דוֹן דִּיאֵגוֹ, כִּי טוֹב אֲשֶׁר יַעְדִּיף אִישׁ מֵהַמְעִיטוֹ, כַּאֲשֶׁר יֶעֱרַב לָאֹזֶן לִשְׁמֹעַ בֶּאֱמֹר: “פְּלוֹנִי הָאַבִּיר עַז נֶפֶשׁ לִבְלִי חֹק” מִשְּׁמֹעַ: “פְּלוֹנִי הָאַבִּיר –אִישׁ יָרֵא וְרַך לֵבָב”.”

“כָּל־אִמְרוֹת אֲדוֹנִי וְכָל־מַעֲלָלָיו”, עָנָה דוֹן דִּיאֵגוֹ, “שְׁקוּלִים בְּמֹאזְנֵי הַדַּעַת וְהַתְּבוּנָה הַטְּהוֹרָה; וּבָטוּחַ אֲנִי, אֲשֶׁר לוֹ אָבְדוּ יוֹם אֶחָד מִן־הָאָרֶץ כָּל־מִשְׁפְּטֵי הָאַבִּירִים וְחֻקּוֹתֵיהֶם, כִּי־עַתָּה שָׁבוּ וַיִּמָּצְאוּ כֻלָּם בְּקֶרֶב לֵב אֲדוֹנִי פְּנִימָה, מְקוֹם הֵם סְפוּנִים שָׁם כְּלוּחוֹת הָעֵדוּת בָּאָרוֹן. וְאוּלָם רְאֵה אֲדוֹנִי, הַיּוֹם נוֹטֶה לַעֲרֹב, וְעָלֵינוּ לָלֶכֶת בְּחִפָּזוֹן, לְמַעַן נָבֹא מְהֵרָה אֶל־כְּפַר מוֹשָׁבִי וְאֶל־נָוִי. וְאִם־מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אֲדוֹנִי, כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד כָּל־בְּנֵי בֵיתִי וְנֶגֶד כָּל־רֵעַי וּשְׁכֵנַי הַטּוֹבִים וְאַל־נָא תַעֲבֹר עַל־כְּפָרִי עַד־בֹּאֲךָ בְּצֵל קוֹרָתִי וְנַחְתָּ שָׁם, אַתָּה וְנוֹשֵׂא כֵלֶיךָ, מֵעֲמַל הַדָּרֶךְ. וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי־תִנְעַם לְךָ שִׁבְתְּךָ עִמָּנוּ, כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וַיִּתֵּן לִי כֹּל, וְלֹא־מָנַע מִמֶּנִּי גַם־אִשָּׁה מַשְׂכֶּלֶת וְטוֹבַת טַעַם וְגַם־בֵּן חֲמוּדוֹת נָתַן לִי, וְהוּא חֲכַם לְבָב וּנְבוֹן מַדָּע, וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ, וְהוּא מְשׁוֹרֵר מַשְׂכִּיל, וְעָרְבָה עָלֶיךָ שִׂיחָתוֹ.”

“טוֹבַת עֵינְךָ, אֲדוֹנִי, לְכָבוֹד הִיא לִי וּלְחָסֶד”, עָנָה וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט.

וַיִּשְׂמַח מְאֹד הָאִישׁ הַשּׁוֹעַ עַל־הַמַּעֲנֶה, כִּי מֵאָז רָאָה אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט וְאֶת־אֹרְחוֹתָיו הַנִּפְלָאִים חָשַׁק מְאֹד לַהֲבִיאוֹ אֶל־נָוֵהוּ, לְמַעַן יִרְאוּ גַם־בְּנֵי בֵיתוֹ אֶת־הָאַבִּיר הַנִּפְלֶה הַזֶּה וְהִשְׁתָּאוּ לוֹ כָּמוֹהוּ.

וַיִּדְפְּקוּ שְׁלשֶׁת הָרוֹכְבִים אֶת־בְּעִירָם, וּמִקֵּץ שְׁתַּיִם שָׁעוֹת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם בָּאוּ אֶל־הַכְּפָר וַיָּסוּרוּ אֶל־נְוֵה הַשּׁוֹעַ דּוֹן דִּיאֵגוֹ, אֲשֶׁר־קָרָא־לוֹ דּוֹן קִישׁוֹט בְּשֵׁם “אַבִּיר הַלְּבוּשֹ הַיָּרֹק.”

 

פֶּרֶק שְׁמִינִי: דּוֹן קִישׁוֹט, מוּסַב שֵׁם אַבִּיר הָאֲרָיוֹת, מִסְתּוֹפֵף בְּבֵית הָאַבִּיר לְבוּשׁ הַיָּרֹק    🔗

וַיְהִי כְּבֹא דוֹן קִישׁוֹט בְּשַׁעַר הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִנְוֵה דוֹן דִּיאֵגוֹ וַיִּמְצָא אֶת־הַנָּוֶה וְהִנֵּה הוּא גָדוֹל מְאֹד וּרְחַב יָדַיִם, כַּאֲשֶׁר יִהְיוּ נְאוֹת הַשָּׂרִים הַיּוֹשְׁבִים בַּכְּפָרִים בַּיָּמִים הָהֵם. וּמַרְתֵּף יַיִן בָּנוּי אֲבָנִים בְּתוֹךְ הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה וְכַדֵּי חֶרֶשׂ גְּבֹהִים וְרַבִּים, כַּדֵּי טוֹבּוֹסוֹ, עוֹמְדִים שָׁם שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת בַּמַּעְגָּלָה אֵצֶל הַמַּרְתֵּף. וַיַּרְא דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־הַכַּדִּים וַיֵּאָנַח מִקִּירוֹת לִבּוֹ וַיִּקְרָא:

“הָהּ, כַּדֵּי טוֹבּוֹסוֹ, הֲלֹא אַתֶּם הַזְכֵּר תַּזְכִּירוּ לִי הַיּוֹם אֶת־הַמָּקוֹר הַמָּתוֹק, אֶת־מַעְיַן יְגוֹן נַפְשִׁי הַמָּר!”

וְאֵשֶׁת דּוֹן דִּיאֵגוֹ הַגְּבֶרֶת כְּרִיסְטִינָה וּבְנוֹ הָעֶלֶם הַמְשׁוֹרֵר דּוֹן לוֹרֶנְסוֹ יָצְאוּ לְקַבֵּל אֶת־פְּנֵי הָאוֹרֵחַ, וַיֵּרֶד דּוֹן קִישׁוֹט מֵעַל רוֹסִינַנְטֵי, וַיִּגַּשׁ אֶל־הַגְּבֶרֶת, וַיִּשְׁתַּחוּ לָהּ בְּעַנְוַת כָּבוֹד, וַיִּשְׁאַל מֵעִמָּהּ אֶת־יָדָהּ לְנַשְּׁקָהּ. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ דּוֹן דִּיאֵגוֹ:

“הָבִיאִי נָא, גְּבִרְתִּי, אֶת־אוֹרְחֵנוּ הַנַּעֲלֶה הַזֶּה, אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁא, בְּצֵל קוֹרָתֵנוּ, וְהָאִירִי אֵלָיו פָּנִים, כְּמִשְׁפָּטֵךְ הַטּוֹב. וּדְעִי כִּי־אֵין כָּאַבִּיר הַמְשׁוֹטֵט הַזֶּה עַז נֶפֶשׁ וְאַמִּיץ לֵב בְּכָל־הָאָרֶץ”.

וַיְבָרְכוּ הַגְּבֶרֶת וּבְנָהּ אֶת־הָאוֹרֵחַ לְשָׁלוֹם וַיְבִיאוּהוּ הַבַּיְתָה אֶל־חָדֶר. וַיַּפְשִׁיטֵהוּ סַנְשׁוֹ אֶת־חֲלִיצָתוֹ, וְגַם־מַיִם הֵבִיא לוֹ, כַּחֲמִשָּׁה אוֹ כְשִׁשָּׁה דְלָיִים, וַיִּרְחַץ בָּהֶם דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־פָּנָיו וְאֶת־רֹאשׁוֹ מִמִּיץ הַגְּבִינָה, הָדֵחַ וְשָׁטֹף הֵיטֵב, עַד צֵאת מֵי־הָרַחְצָה מִתַּחַת יָדוֹ לְבָנִים כֻּלָּם כְּעֵין הַקּוֹם. אַחֲרֵי־כֵן הֵיטִיב מְעַט אֶת בְּגָדָיו כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדוֹ, וַיָּשֶׂם לוֹ הֲדַר פָּנִים וְתִפְאֶרֶת עֹז וַיֵּצֵא הָאוּלָמָה. שָׁם חִכָּה לוֹ הָעֶלֶם בֶּן־הַשּׁוֹעַ דּוֹן דִּיאֵגוֹ, אֲשֶׁר נִשְׁאַר לְבַדּוֹ בַבַּיִת לְשַׁעֲשַׁע אֶת־לֵב הָאוֹרֵחַ בְּדִבְרֵי שִׂיחָה עַד עֵת הָאֹכֶל, כִּי אִמּוֹ הַגְּבֶרֶת יָצְאָה לִטְבֹחַ טֶבַח וּלְהָכִין, לְמַעַן הַרְאוֹת אֶת־הָאַבִּיר כִּי־יָד לָהּ וְכִי־שֶׂכֶל לָהּ לָשִׂים כָּבוֹד לְאוֹרֵחַ נְשׂוּא פָנִים כָּמוֹהוּ וּלְהַשְׂבִּיעַ רָצוֹן אֶת־הַבָּאִים בְּצֵל קוֹרָתָהּ. וְהַצָּעִיר דּוֹן לוֹרֶנְסוֹ יָדַע כְּבָר מַה־מִּשְׁפַּט הָאִישׁ הַבָּא אֶל־בֵּיתָם, כִּי הִגִּיד לוֹ אָבִיו. וַיֵּשֶׁב עִם הָאוֹרֵחַ וַיְשִׂיחֵהוּ עַל־פִּי דַרְכּוֹ. וַיְהִי בְּשׂוֹחֲחָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו דּוֹן קִישׁוֹט:

“הִנֵּה אָבִיךָ הַנַּעֲלֶה הִרְבָּה מְאֹד לְהַלֵּל אֵלַי אֶת־אֲדוֹנִי, אֶת־שְׁאָר רוּחוֹ וְאֶת בִּינָתוֹ הַדַּקָּה, וְגַם־הִגִּיד עָלֶיךָ כִּי מְשׁוֹרֵר גָּדוֹל אַתָּה.”

“מְשׁוֹרֵר אוּלַי כֵּן הוּא”, עָנָה דוֹן לוֹרֶנְסוֹ, “וְאוּלָם גָּדוֹל לֹא־הָיִיתִי בְעֵינַי מֵעוֹדִי. אָמְנָם לִבִּי נוֹטֶה מְאֹד אֶל־הַשִּׁירָה וְאֶל־הַהִגָּיוֹן בְּחֶזְיוֹנוֹת טוֹבֵי הַמְשׁוֹרְרִים, וְאוּלָם לֹא בְּמִדָּה כָזֹאת אֲשֶׁר־אֶהְיֶה בְעֵינַי מְשׁוֹרֵר גָּדוֹל, כְּדִבְרֵי אָבִי.”

"עַנְוָתְךָ, אֲדוֹנִי ", אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “טוֹבָה בְעֵינַי, כִּי בֵּין כָּל־הַמְשׁוֹרְרִים אֲשֶׁר יָדַעְתִּי, אֵין גַּם־אֶחָד אֲשֶׁר לֹא־יִגְבַּהּ לִבּוֹ וַאֲשֶׁר לֹא־יְהִי בְעֵינָיו כְּרֹאשׁ וְרִאשׁוֹן לְכֹל מְשׁוֹרְרֵי עוֹלָם.”

"אֵין כְּלָל אֲשֶׁר לֹא־נֶאֱמַר בּוֹ “חוּץ” ", עָנָה דוֹן לוֹרֶנְסוֹ, “וְאוּלָם עוֹד יִמָּצְאוּ גַם־כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר רוּחַ שִׁירַת אֱמֶת תְּפַעֲמֵם, וּבְכָל־זֹאת לֹא־יִתְּנוּ אֶת־לִבָּם כְּלֵב מְשׁוֹרְרִים.”

“מְעַט מִסְפָּרָם, אֲדוֹנִי”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, "וְאוּלָם יַגֶּד־נָא לִי, אֲדוֹנִי, מָה הֵם הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר־יַעֲמֹל בָּהֶם אֲדוֹנִי עַתָּה, כִּי כֵן הִגִּיד לִי אָבִיךָ הַנַּעֲלֶה בְּשִׂיחָתוֹ עִמִּי בַּדָּרֶךְ.

אִם־טוֹב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי, יִקְרָא־נָא לְפָנַי אֶת־דִּבְרֵי הַשִּׁירִים הָהֵם, אוּלַי יִמְצָא בִי מוֹעִיל, כִּי גַם־אֲנִי לֹא־זָרוּ לִי דַּרְכֵי הַשִּׁירָה וּבִנְיָנָהּ."

“אֵין זֹאת כִּי אִם־הִסְתּוֹפֵף אֲדוֹנִי בְּאַחַד מִבָּתֵּי הַמִּדְרָשׁ הָעֶלְיוֹנִים”, אָמַר דּוֹן לוֹרֶנְסוֹ, “וּמָה מִדִּבְרֵי הַחָכְמָה אֲשֶׁר־לָמַד שָׁם אֲדוֹנִי?”

“אֶת־חָכְמַת הָאַבִּירִים הַמְשׁוֹטְטִים”, עָנָה דוֹן קִישׁוֹט, “לֹא נוֹפֶלֶת הִיא מֵחָכְמַת הַשִּׁירָה, וְאוּלַי גְּדוֹלָה הִיא עוֹד מִמֶּנָּה כַּחֲצִי הַזָּרֶת.”

“הַחָכְמָה הַזֹּאת אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה הִיא”, אָמַר דּוֹן לוֹרֶנְסוֹ, “וְגַם לֹא־שָׁמַעְתִּי אֶת־שִׁמְעָהּ בִּלְתִּי הַיּוֹם.”

“הַחָכְמָה הַזֹּאת”, עָנָה דוֹן קִישׁוֹט, “הִיא כְלִילַת כָּל־הַחָכְמוֹת וְהַמַּדָּעִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ. כִּי הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר מִמְּלַאכְתּוֹ הִיא, עָלָיו לָדַעַת דִּין וּמִשְׁפָּט, לְמַעַן שְׁפֹט בְּצֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין עֲמִיתוֹ וְלָתֵת לְאִישׁ וָאִישׁ כְּמַעֲלָלָיו; עָלָיו לְהָבִין גַּם בְּחֵקֶר אֱלוֹהַּ וְתוֹרָתוֹ, לְמַעַן לֹא יִכָּשֵׁל בִּשְׂפָתָיו בְּבֹאוֹ לָשֵׂאת מַשָּׂא עַל־דִּבְרֵי אֱמוּנָה וָדָת; עָלָיו לָדַעַת גַּם אֶת־חָכְמַת הָרְפוּאָה, אֶת־מִשְׁפְּטֵי הַסַּמִּים כֻּלָּם וְאֶת־סְגֻלּוֹת כָּל־שָׁרְשֵׁי הָעֲשָׂבִים אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, לְמַעַן יֵעָזֵר בָּהֶם לְעֵת מְצוֹא, וּמִדֵּי שׁוּטוֹ בְּעַרְבוֹת צִיָּה, מְקוֹם אֵין רוֹפֵא וְחוֹבֵשׁ, יָדָיו תְּרַפֶּאנָה אֶת־פְּצָעָיו; עָלָיו לִהְיוֹת גַּם חוֹזֶה בְכוֹכָבִים, לְמַעַן קְבֹעַ עַל־פִּי הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת בַּלַּיְלָה אֶת־הַשָּׁעָה וְאֶת־רוּחַ הַשָּׁמַיִם וְאֶת־חֵלֶק הָאָרֶץ וְאֶת־הָאַקְלִים אֲשֶׁר יַעֲמֹד בָּם; עָלָיו לָדַעַת גַּם אֶת־חָכְמַת הַחֶשְׁבּוֹן וְהַשִּׁעוּרִים, כִּי לֹא לְהֵימִין וְלֹא לְהַשְׂמִאיל בִּלְעָדֶיהָ. אֵין לוֹ לָבוּז גַּם לִקְטַנּוֹת וְנִקְלוֹת מֵאֵלֶּה: עָלָיו לָדַעַת גַּם־שַׁיִט כַּדָּג, לִקְבֹּעַ בַּרְזֶל בְּפַרְסוֹת סוּסָיו כְּנַפָּח וּלְרַפֵּא אֶת־הָאֻכָּף כִּי־יִשָּׁחֵת אוֹ אֶת־אַחַד מִכְּלֵי הָרִתְמָה כְּרַצְעָן. וּבְשׁוּבִי עַתָּה שֵׁנִית אֶל־יֶתֶר הַמִּדּוֹת הַנַּעֲלוֹת הַמְּנוּיוֹת בְּאַבִּיר, אוֹסִיף לֵאמֹר, כִּי עָלָיו לִהְיוֹת נֶאֱמָן עִם־אֱלֹהִים וְעִם גְּבֶרֶת לִבּוֹ, צָנוּעַ בְּמַחְשְׁבוֹתָיו, נָקִי בִשְׂפָתָיו, נָדִיב בְּמַעֲלָלָיו, אַמִּיץ לֵב בְּנִסְיוֹנוֹתָיו, אֶרֶךְ רוּחַ בַּעֲמָלוֹ, חַנּוּן וְרַחוּם אֶת־עֲנִיִּים, וְרֵאשִׁית כֹּל –עָלָיו לָרִיב אֶת־רִיב הָאֱמֶת בְּכָל־מָקוֹם וְלָתֵת גַּם אֶת־נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ. כָּל־הַמַּעֲלוֹת הָאֵלֶּה, הַגְּדוֹלוֹת עִם־הַקְּטַנּוֹת, בְּהִתְחַבְּרָן כֻּלָּן יַחַד בְּאִישׁ אֶחָד –לוֹ אַבִּיר מְשׁוֹטֵט יִקָּרֵא. וְעַתָּה יֵרֶא־נָא אֲדוֹנִי וְיִשְׁפֹּט, אִם הַחָכְמָה הַזֹּאת, נַחֲלַת הָאַבִּירִים וְחֶלְקָם, נְקַלָּה הִיא, וְאִם־תִּדְמֶה אֶל־רֵעוֹתֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת וְהַטּוֹבוֹת מִמֶּנָּה, אֶל־אֵלֶּה הַנְּהוּגוֹת בְּבָתֵּי הַסֵּפֶר וְהָאֶסְכּוֹלוֹת.”

“אִם־כִּדְבָרֶיךָ כֵּן הוּא”, אָמַר דּוֹן לוֹרֶנְסוֹ, “כִּי־עַתָּה רְאוּיָה בֶאֱמֶת הַחָכְמָה הַזֹּאת לְהֵחָשֵׁב כְּרֹאשָׁה לְכָל רֵעוֹתֶיהָ.”

“”אִם" זֶה מַה הוּא?" הִשְׁתּוֹמֵם דּוֹן קִישׁוֹט.

“הָיָה עִם לְבָבִי לֵאמֹר”, עָנָה דוֹן לוֹרֶנְסוֹ, “כִּי אֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ, אִם־בֶּאֱמֶת יֵשׁ בָּאָרֶץ עַתָּה, וְאִם־הָיוּ גַם־לְפָנִים, אַבִּירִים מְשׁוֹטְטִים, וְאַף כִּי־אַנְשֵׁי מַעֲלָה כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר אָמַר אֲדוֹנִי.”

“כְּבָר הִגַּדְתִּי כַּמָה פְעָמִים”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְאוֹתָהּ אֶשְׁנֶה גַּם־הַפַּעַם לֵאמֹר: מַרְבִּית בְּנֵי הָאָדָם יְדַמּוּ בְטָעוּתָם, כִּי הָאַבִּירִים הַמְשׁוֹטְטִים אַךְ־מָשָׁל הֵם וּמֵעוֹלָם לֹא־הָיוּ וְלֹא־נִבְרָאוּ. וַאֲנִי נוֹכַחְתִּי, כִּי אַךְ־לַשָּׁוְא יַעֲמֹל הֶעָמֵל לִפְקֹחַ אֶת־עֵינֵיהֶם לִרְאוֹת נְכוֹחָה, כִּי־אָכֵן הָיוּ וְגַם־יֵשׁ עַתָּה אַבִּירִים בָּאָרֶץ. עַל־כֵּן לֹא־אֶתְאַמֵּץ עַתָּה לְהוֹצִיא גַּם־מִלֵּב אֲדוֹנִי אֶת־הַטָּעוּת הַזֹּאת, אֲשֶׁר הֶחֱזִיקוּ בָהּ רַבִּים. אֲנִי אַךְ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה אֶעֱשֶׂה: נָשׂא אֶשָּׂא תְפִלָּה לֵאלֹהֵי מָרוֹם, כִּי־יִפְקַח אֶת־עֵינֶיךָ וְרָאִיתָ אֶת־כָּל־הַטּוֹבָה וְאֶת־כָּל הַתְּשׁוּעָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ לָעוֹלָם הָאַבִּירִים הַקַּדְמוֹנִים בְּעִתָּם וְעַד־מָה הִרְבּוּ טוֹבָה וְהִגְדִּילוּ תְשׁוּעָה לוּ נִמְצְאוּ גַּם בְּיָמֵינוּ. וְאוּלָם בַּעֲוֹנוֹת הַדּוֹר מָעֲטוּ אַבִּירֵי אֱמֶת בָּאָרֶץ, הָעַצְלוּת וְהַבַּטָּלָה גָּבֵרוּ, וְהַתַּאֲוָה וּשְׁרִירוּת הַלֵּב הֵרִימוּ קָרֶן.”

“הִנֵּה הִתְגַּלַּע אוֹרְחֵנוּ מְעַט”, אָמַר דּוֹן לוֹרֶנְסוֹ בְּלִבּוֹ, “וּבְכָל־זֹאת אִישׁ יְקַר רוּחַ הוּא הַמְּשֻׁגָּע הַזֶּה, וְלוּ חָשַׁבְתִּי עָלָיו אַחֶרֶת, כִּי־עַתָּה הָיִיתִי בְעֵינַי נִקְלֶה וּכְסִיל.”

עוֹד לֹא־כִלּוּ לְשׂוֹחֵחַ, וְהֵמָּה נִקְרְאוּ אֶל־הַשֻּׁלְחָן לֶאֱכֹל לֶחֶם הַצָּהֳרָיִם. וָיִּשְׁאַל הַשּׁוֹעַ אֶת־בְּנוֹ עַל הָאוֹרֵחַ, וַיַּעֲנֵהוּ לֵאמֹר:

“כָּל־רוֹפְאֵי אֶרֶץ וְחַכְמֵיהֶם לֹא־יִרְפְּאוּ אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה מִשִּׁגְעוֹנוֹ. אָכֵן לֹא מְשֻׁגָּע הוּא, כִּי אִם־אִישׁ שִׁגְיוֹנוֹת, וְנַפְשׁוֹ חֲלִיפוֹת אוֹר עִם־חשֶׁךְ.”

וְאַנְשֵׁי הַבַּיִת יָשְׁבוֹ אֶל־הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ. וַיִּהְיוּ הַמַּאֲכָלִים בְּרִיאִים וַעֲרֵבִים לַחֵךְ וּנְתוּנִים בְּעַיִן יָפָה, וּבְעֵת הָאֹכֶל הָיְתָה הַדְּמָמָה גְּדוֹלָה בְּכָל־הַבַּיִת, כַּדְּמָמָה אֲשֶׁר־תִּהְיֶה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ. וַיִּיטַב הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד בְּעֵינֵי דוֹן קִישׁוֹט.

כְּכַלּוֹת הַמְּסֻבִּים לֶאֱכֹל וַיָּבִיאוּ לִפְנֵיהֶם מַיִם אַחֲרוֹנִים וַיִּרְחֲצוּ אֶת־יְדֵיהֶם וַיְבָרְכוּ עַל־הַמָּזוֹן. וַיְהִי אַחֲרֵי פַנּוֹת אֶת־הַשֻּׁלְחָן, וַיִּשְׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט מֵעִם דּוֹן לוֹרֶנְסוֹ, לִקְרֹא בְּפִיו מִן־הַשִּׁירִים יְצִירֵי רוּחוֹ מֵאֲשֶׁר יִבְחָר. וַיֵּעָתֶר לוֹ דּוֹן לוֹרֶנְסוֹ, וַיָּקָם וַיִּקְרָא לְפָנָיו מִשִּׁירָיו הָאַחֲרוֹנִים. כִּמְעַט כִּלָּה הַמְשׁוֹרֵר לִקְרֹא, וְדוֹן קִישׁוֹט קָם מִמְּקוֹמוֹ, וַיֹּאחֶז בְּכַף־יְמִין דּוֹן לוֹרֶנְסוֹ וַיִּקְרָא בְקוֹל:

“חַי אֱלֹהִים, אִם־יָדַעְתִּי בַדּוֹר הַזֶּה מְשׁוֹרֵר גָּדוֹל מִמְּךָ, עֶלֶם הַחֲמוּדוֹת! אָמְנָם לְךָ נָאֶה וּלְךָ יָאֶה עֲטֶרֶת הַדַּפְנִים! אָבִיךָ הַנַּעֲלֶה לֹא־הֶעְדִּיף עַל־מַהֲלָלְךָ אַף מְעָט. וִיהִי שֵׁם אֱלֹהִים מְבֹרָךְ אֲשֶׁר נָחַנִי עַד־הֲלֹם וַיְבִיֵאִני לִרְאוֹת מִקֶּרֶב עֲדַת חַרְזָנִים נֶעְדְּרֵי טַעַם מְשׁוֹרֵר נֶהְדָּר אֶחָד כָּמוֹךָ אָתָּה, אֲדוֹנִי הַצָּעִיר וְהַנַּעֲלֶה, כַּאֲשֶׁר יָעִידוּ עַל־כָּכָה כָּל־שִׁירֶיךָ, הַנִּשְׂגָּבִים בְּתָכְנָם כַּאֲשֶׁר יָפִים וְנֶחְמָדִים הֵם בְּמַעֲרֶכֶת בִּנְיָנָם.”

וַיּוֹסֶף דּוֹן קִישׁוֹט לָשֵׂאת מַשָּׂא עַל־מְלֶאכֶת הַשִּׁיר וּדְרָכֶיהָ הָרַבִּים. וּבְנֵי בֵית דּוֹן דִּיאֵגוֹ הִטּוּ אֵלָיו אֹזֶן וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ מְאֹד עַל־רֹחַב דַּעְתּוֹ בִּמְלִיצָה וּבִלְשׁוֹנוֹת, וַיַּעְצְרוּהוּ עִמָּם בְּנָוָם אַרְבָּעָה יָמִים, וַיֵּיטִיבוּ לוֹ וַיָּאִירוּ אֵלָיו פָּנִים כָּל־יְמֵי שִׁבְתּוֹ עִמָּם. בַּיּוֹם הָרְבִיעִי קָם דּוֹן קִישׁוֹט וַיְבָרֶךְ אֶת־דּוֹן דִּיאֵגוֹ עַל־חַסְדּוֹ וְעַל נְדִיבוּת רוּחוֹ, וֶיִּשְׁאַל מֵעִמּוֹ לָצֵאת לַדָּרֶךְ, כִּי לֹא לְאַבִּיר מְשׁוֹטֵט הִתְפַּנֵּק וְהִתְעַנֵּג הַרְבֵּה וְלֹא־לוֹ חִבּוּק יָדָיִם. וַיַּגֵּד לָהֶם אֶת־דַּרְכּוֹ, כִּי־הוֹלֵךְ הוּא לְסָרָגוֹסָה, לָבֹא שָׁמָּה לִימֵי מַסּוֹת הַקְּרָב; וְאוּלָם בְּטֶרֶם יָסוּר אֵלֶיהָ יֵרֵד עוֹד אֶל־מְעָרַת מוֹנְטֵסִינוֹס, הִיא הַמְּעָרָה אֲשֶׁר שָׁמַע אֶת־שִׁמְעָהּ בִּמְסִבֵּי הַמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר־יַרְבּוּ לְסַפֵר עָלֶיהָ נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת, וַיִּמָּלֵךְ עָלָיו לִבּוֹ לְחָקְרָה. וַיְהַלְלוּ דּוֹן דִּיאֵגוֹ וּבְנוֹ אֶת־הָאַבִּיר עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ הַטּוֹבָה, וַיֹּאמְרוּ גַּם לְהַעֲנִיק לוֹ מֵאֲשֶׁר חֲנָנָם אֱלֹהִים כְּכֹל אֲשֶׁר־יִשְׁאַל מֵהֶם וּלְעָזְרוֹ בְּכֹל אֲשֶׁר־תִּמְצָא יָדָם, וְהָיָה לוֹ לְאוֹת וּלְעֵדוּת עַד־כַּמָּה יָקָר הוּא וּגְבֹהִים דְּרָכָיו בְּעֵינֵיהֶם. וַיִּשְׁאַל מֵעִמָּם דּוֹן קִישׁוֹט לְהוֹרוֹתוֹ אִישׁ עִתִּי מֵאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִלָּוֶה עִמּוֹ בַדֶּרֶךְ וְעָזַר לְסַנְשׁוֹ לְהוֹרִידוֹ אֶל־הַמְּעָרָה. וַיּוֹרוּהוּ אִישׁ פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי, וְהוּא גָר בְּאַחַד הַכְּפָרִים אֲשֶׁר בִּסְבִיבוֹת הַמְּעָרָה. וַיֹּאמְרוּ אֶל־דּוֹן קִישׁוֹט:

“בְּבֹאֲךָ אֶל־הַכְּפָר הַהוּא וְשָׁאַלְתָּ לָאִישׁ הָאַלְמוֹנִי, וּלְקַחְתּוֹ עִמָּךְ, כִּי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר יִכְשַׁר לְךָ וַאֲשֶׁר יִצְלַח לְחֶפְצֶךָ.”

וְשַׁעַת הַפְּרִידָה הִגִּיעָה. וַיְהִי כְּכֹל אֲשֶׁר־שִׂמְּחָה אֶת־לֵב דּוֹן קִישׁוֹט כֵּן הֶעֱצִיבָה אֶת־רוּחַ סַנְשׁוֹ, כִּי נָעֲמָה לוֹ מְאֹד מְנוּחָתוֹ בְּבֵית דּוֹן דִּיאֵגוֹ, בְּשִׁבְתּוֹ עַל־שֻׁלְחָן מָלֵא דֶשֶׁן וַיְמַלֵּא כְרֵשׂוֹ מִכָּל־הַמַּעֲדַנִּים, וַיֵּמַר לוֹ עַתָּה מְאֹד לָשׁוּב שֵׁנִית אֶל־הַנְּדוּדִים בַּעֲרָבוֹת שׁוֹמֵמוֹת וּבַעֲבִי יְעָרוֹת וְלָשֵׂאת עֵינָיו אֶל־הַצֵּידָה הַדַּלָּה אֲשֶׁר בְּתַרְמִילוֹ. וּבְכָל־זֹאת לֹא שָׁפְלוּ יָדָיו, וַיְמַלֵּא אֶת־אַמְתַּחְתּוֹ מָזוֹן וְצֵידָה מִכָּל־הַטּוֹב אֲשֶׁר בַּבַּיִת כְּכֹל אֲשֶׁר יָכְלָה שְׂאֵת, לִהְיוֹת עִמּוֹ בַּדָּרֶךְ.

וְדוֹן קִישׁוֹט פָּנָה לִפְּנֵי צֵאתוֹ אֶל־דּוֹן לוֹרֶנְסוֹ וַיֹּאמַר:

“כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ, אֲדוֹנִי הַצָּעִיר, פַּעַם אַחַת וְאוֹתָהּ אַגִּיד לְךָ גַּם־הַפַּעַם, כִּי אִם־יֵשׁ אֶת־נַפְשְׁךָ לְקַצֵּר עַלֶיךָ אֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תַּגִּיעַ בָּהּ אֶל־הַתְּהִלָּה וְאֶל־הַכָּבוֹד, אֵין טוֹב לְךָ בִּלְתִּי אִם־לַעֲזֹב אֶת־הַמִּשְׁעוֹל הַצַּר וְהָעֲקַלְקַל אֲשֶׁר לַשִּׁירָה, וְנָטִיתָ אֶל־הַצַּר וְהָעֲקַלְקַל בְּכָל נְתִיבוֹת עוֹלָם, אֶל נְתִיב הָאַבִּירִים, כִּי לֹא־רָחוֹק הַדָּבָר, אֲשֶׁר הַהוֹלֵךְ בּוֹ יַגִּיעַ בִּן־רֶגַע אֶחָד גַּם עַד־כִּסֵּא הַמַּלְכוּת.”

הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיוּ בְּעֵינֵי אַנְשֵׁי בֵית דּוֹן דִּיאֵגוֹ כְּמַעֲנֶה בָרוּר עַל־הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר־בִּלְבָבָם: הַמְשֻׁגָּע הוּא הָאוֹרֵחַ אִם לֹא? וַיּוֹסִיפוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת לְהִשְׁתּוֹמֵם עַל אוֹרְחָם הַנִּפְלָא, עַל־תַּהְפּוּכוֹת רוּחוֹ וְעַל הָעֵרֶב הָרַב אֲשֶׁר בִּדְבָרָיו, כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר־יְדַבֵּר בְּהַשְׂכֵּל וּבְחָכְמָה וְיֵשׁ אֲשֶׁר־יְדַבֵּר בְּשִׁגָּעוֹן. וּבְיוֹתֵר הִשְׁתּוֹמְמוּ לִרְאוֹת עַד־מָה יַקְשֶׁה הָאִישׁ עֹרֶף וְעַד־מָה יֶחֱזַק לִבּוֹ, מִדֵּי בֹאוֹ לְדַבֵּר בְּכָל־פָּרָשַׁת מַסּוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת וּפְגָעָיו הָרַבִּים אֲשֶׁר הֵם הֵם הָיוּ רֵאשִׁית כָּל־הֶגְיוֹנוֹתָיו וְאַחֲרִיתָם.

וַיְבָרְכוּ הָאֲנָשִׁים שֵׁנִית אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם, וְדוֹן קִישׁוֹט לָקַח רְשׁוּת מֵעִם הַגְּבֶרֶת בַּעֲלַת הַבַּיִת, וַיַּעַל וַיֵּשֶׁב עַל־רוֹסִינַנְטֵי וְסַנְשׁוֹ רָכַב עַל־חֲמוֹרוֹ, וְיָצְאוּ שְׁנֵיהֶם לַדָּרֶךְ.

 

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי: דְּבַר הַיְרִידָה אֲשֶׁר יָרַד דּוֹן קִישׁוֹט בְּנַפְשׁוֹ אֶל מְעָרַת מוֹנְטֵסִינוֹס    🔗

מִקֵּץ שְׁלשָׁה יָמִים בָּאוּ דּוֹן קִישׁוֹט וְסַנְשׁוֹ אֶל־כְּפָר וַיִּמְצְאוּ שָׁם אֶת־הַפַּלְמוֹנִי אֲשֶׁר אָמְרוּ לָהֶם בְּבֵית דּוֹן דִּיֵאגוֹ. וַיּוֹאֶל הָאִישׁ לָלֶכֶת עִמָּם אֶל מְעָרַת מוֹנְטֵסִינוֹס, כִּי יָדַע הָאִישׁ אֶת־מוֹצָאֵי הַמָּקוֹם וְאֶת־מוֹבָאָיו, וְדוֹן קִישׁוֹט שָׁמַע עָלָיו, כִּי יָד לוֹ גַּם בְּדִבְרֵי חָכְמָה וּמַדָּע, וְכִי הָגָה הַרְבֵּה גַּם בְּסִפְרֵי הָאַבִּירִים, וְהוּא גַם־הוּא כּוֹתֵב סְפָרִים. וַיִּשְׂמַח דּוֹן קִישׁוֹט עַל בֶּן־לִוְיָתוֹ, כִּי־אָמָר: יְהִי לִי זֶה בְּחָכְמָתוֹ הָרַבָּה לְאִישׁ שִׂיחָה נְעִימָה בַּדָּרֶךְ.

וַיְהִי לְמוֹעֵד צֵאתָם, וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם הַפַּלְמוֹנִי, וְהוּא רוֹכֵב עַל־אֲתוֹנוֹ, וּשְׁטִיחַ בַּד צִבְעוֹנִים פָּרוּשׂ תַּחְתָּיו עַל־מִרְדַּעַת הָאָתוֹן, וְתַרְמִילוֹ הַמָּלֵא צֵידָה עִמּוֹ, וַיְהִי נָכוֹן לַדָּרֶךְ. וַיָּקָם סַנְשׁוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־רוֹסִינַנְטֵי וְאֶת־חֲמוֹרוֹ, וַיְמַלֵּא אֶת־אַמְתַּחְתּוֹ צֵידָה כַּאֲשֶׁר יָכְלָה שְׂאֵת, וַיַּפְקֵד אֶת־רוּחוֹ בְּיַד אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, וַיֵּצֵא אַחֲרֵי אֲדוֹנָיו וְאַחֲרֵי הַפַּלְמוֹנִי לַדֶּרֶךְ, לָלֶכֶת אֶל־מְעָרַת הַפְּלָאוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת, אֶל מְעָרַת מוֹנְטֵסִינוֹס.

וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּדֶּרֶךְ, וַיִּשְׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־הַפַּלְמוֹנִי לְמַעֲשֵׂהוּ וְלִסְפָרָיו, וַיַּעַן הַפַּלְמוֹנִי:

“אִישׁ מַדָּע וְתוּשִׁיָּה אָנֹכִי, וְתוֹרָתִי אֻמָּנוּתִי; וְהַסְּפָרִים אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי וַאֲשֶׁר הִדְפַּסְתִּי, מַרְבִּים חָכְמָה בָּעוֹלָם וּמְבִיאִים טוֹבָה לַמְּדִינָה, כִּי יֵשׁ בָּהֶם מִן־הֶעָרֵב וּמִן־הַמּוֹעִיל גַּם־יָחַד; וְאֶת־כֻּלָּם הִקְדַּשְׁתִּי לְשֵׁם נְסִיכִים וְרוֹזְנִים אֲשֶׁר־רָאוּ אֶת־פֹּעַל כַּפַּי וַיִּרְצוּהוּ.”

“עַל־מָה תְּדַבֵּר בִּסְפָרֶיךָ?” שָׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט.

ויען הפלמוני ויאמר:

“מֵהֶם עֲשׂוּיִים כְּמַתְכֹּנֶת סִפְרֵי קֶדֶם וְכִדְמוּתָם, וּמֵהֶם דִּבְרֵי מִלּוּאִים וְתוֹסָפוֹת לְסִפְרֵי הָרִאשׁוֹנִים. הַנִּכְבָּד בָּהֶם הוּא סִפְרִי הַנָּקוּב בְּשֵׁם “תּוֹסָפוֹת לְוִירְגִּיל פּוֹלִידוֹרוּס”, אֲשֶׁר עָמַלְתִּי בוֹ הַרְבֵּה בְּחָכְמָה וּבְכִשְׁרוֹן וָאָבִיא בוֹ אֶת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֶחְסִיר וִירְגִּיל מִסִּפְרוֹ, אִם מִשִּׁכְחָה וְאִם מִבְּלִי דָעַת. הִנֵּה כִי־כֵן שָׁכַח לְהוֹדִיעַ, מִי הָיָה הָרִאשׁוֹן בִּבְנֵי אָדָם אֲשֶׁר־הֻכָּה בְנַזֶּלֶת, וַאֲנִי בֵאַרְתִּי אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה בְּסִפְרִי בַּאֵר הֵיטֵב, מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל, כְּיַד אֲלֹהִים הַטּוֹבָה עָלַי, וְגַם יִסַּדְתִּי אֶת כָּל־מִשְׁפְּטֵי פִי עַל עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה מְקוֹרוֹת נֶאֱמָנִים מִדִּבְרֵי חֲכָמִים וְסוֹפְרִים. וְעַתָּה יֵרֶא־נָא אֲדוֹנִי וְיִשְׁפֹּט, אִם בֶּאֱמוּנָה אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת־מְלַאכְתִּי וְאִם מוֹעִיל בָּהּ לָאָרֶץ וּלְיוֹשְׁבֶיהָ וְאִם לֹא?”

וְסַנְשׁוֹ הִקְשִׁיב מְאֹד לְכָל־דִּבְרֵי הָאַלְמוֹנִי וַיֹּאמַר:

“יְבָרֵךְ אֲלֹהִים אֶת־מִשְׁלַח יָדְךָ, אֲדוֹנִי הַסּוֹפֵר וְהֶחָכָם! הֲלֹא יוֹדֵעַ כֹּל אַתָּה וְאֵין דָּבָר נֶעְלָם מִמְּךָ, הָבָה הַגִּידָה נָּא לִי אֵפוֹא אִם תֵּדַע, מִי הָיָה הָרִאשׁוֹן בְּכָל־בָּאֵי עוֹלָם אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ אֶל־רֹאשׁוֹ לְהִתְגָּרֵד בָּהּ? לְפִי דַעְתִּי אָנִי, אֵין זֶה כִּי אִם־אֲבִי אָבִינוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן.”

“דְּבָרֶיךָ נִרְאִים כִּנְכוֹנִים”, עָנָה הָאַלְמוֹנִי, “הֲלֹא בָרוּר הַדָּבָר כַּשֶּׁמֶשׁ, כִּי גַּם־לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, נָתַן אֱלֹהִים קָדְקֹד שֵׂעָר, וְאִם־כֵּן לֹא־יִמָּלֵט אֵפוֹא מִשָּׁלְחוֹ פַּעַם בְּפַעַם אֶת־יָדוֹ אֶל־רֹאשׁוֹ לְהִתְגָּרֵד בָּהּ.”

“גַּם־אֲנִי אֶשְׁפֹּט כָּמוֹךָ בַּדָּבָר הַזֶּה”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “וְעַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי, מִי הָיָה הַשַּׁוָּר הָרִאשׁוֹן בָּעוֹלָם?”

“אוֹדֶה, אָחִי, וְלֹא אֵבוֹשׁ”, עָנָה הָאַלְמוֹנִי, “כִּי אֵין עַתָּה בְּפִי מַעֲנֶה עַל־שְׁאֵלָתְךָ זֹאת. עָלַי לַחְקֹר וּלְהִתְבּוֹנֵן הַרְבֵּה בַּדָּבָר, וְאוֹתָהּ אֶעֱשֶׂה בְּשׁוּבִי אֶל־בֵּיתִי וְאֶל־סְפָרַי, וַאֲשֶׁר תָּשִׂים הַחֲקִירָה הַנֶּאֱמָנָה בְּפִי אוֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר.”

“אַל־נָא תִיגַע, אָחִי, לַשָּׁוְא”, אָמַר סַנְשׁוֹ, " כִּי בָּרֶגַע הַזֶּה עָלְתָה עַל־לִבִּי תְּשׁוּבָה נִצַּחַת: רִאשׁוֹנֵי הַשַּׁוָּרִים בָּעוֹלָם שְׁנַיִם הָיוּ, וְהֵם שַׁמְחֲזָאי וְעַזָּאֵל; הֲלֹא הֵם שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים הָרָעִים אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָם אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם לְאֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת."

“כֵּן דִּבַּרְתָּ, יְדִידִי”, נַעֲנָה־לּוֹ הָאַלְמוֹנִי.

וְדוֹן קִישׁוֹט אָמַר:

“הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת וְגַם תְּשׁוּבָתָהּ לֹא־מִלִּבְּךָ הֵן סַנְשׁוֹ, כִּי שָׁמֹעַ שְׁמַעְתָּן מִפִּי אֲחֵרִים.”

“אַל־תֹּאמַר כֵּן, אֲדוֹנִי, כִּי חֵי נַפְשִׁי, אֲשֶׁר לוּ פָתַחְתִּי פִי לִשְׁאֹל וְלַעֲנוֹת, לֹא אֶחְדַּל עַד־מָחָר. וְיַאֲמֶן־נָא לִי אֲדוֹנִי, כִּי דִּבְרֵי הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה עִמָּדִי הֵם, וְלֹא לִי לִשְׁאֹל אוֹתָם מֵאֵת שְׁכֵנִי.”

“דָּבָר גָּדוֹל דִּבַּרְתָּ, סַנְשׁוֹ, וְרַב הוּא גַּם־מִבִּינָתְךָ אָתָּה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “יֵשׁ בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר־יוֹגִיעוּ אֶת־רוּחָם לַחְקֹר וְלִדְרשׁ בִּדְבָרִים רַבִּים, וְהַדְּבָרִים הָהֵם, אַחֲרֵי הֵחָקְרָם וְאַחֲרֵי הִדָּרְשָׁם, אֵינָם שָׁוִים קְלִפַּת הַשּׁוּם, וְהֵם לֹא־יִתְּנוּ וְלֹא־יוֹסִיפוּ מְאוּמָה לֹא לַלֵּב וְלֹא לַמֹּחַ.”

עוֹד הֵם מְשִׂיחִים, וְהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וַיַּעַמְדוּ לָנוּחַ בִּכְפָר קָטָן אֲשֶׁר בִּסְבִיבוֹת הַמְּעָרָה, וַיָּלִינוּ שָׁם.

וַיָּקוּמוּ מִמָּחֳרַת הַיּוֹם, וַיִּקְנוּ בַכְּפָר חֲבָלִים כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה, אֲשֶׁר יוּרַד בָּהֶם דּוֹן קִישׁוֹט אֶל בֶּטֶן הַמְּעָרָה. וַיִּרְאוּ אֶת־פִּי הַמְּעָרָה וְהִנֵּה הוּא רָחָב וּמְרֻוָּח, וְאוּלָם כֻּלּוֹ עָלָה קִמְּשׂוֹנִים וּסְבָכִים, בְּנוֹת שׁוּחַ וְעִנְּבֵי שׁוּעָל, אֲשֶׁר בְּהִשְׂתָּרְגָם וּבְהִסְתַּבְּכָם יַחַד הֶאֱפִילוּ עַל־כָּל- מְבוֹאָה וַיַּעְלִימוּהָ מֵעיֵן רוֹאִים. וַיִּשְׁלַח דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־קְצֵה חַרְבּוֹ, וַיַּפְרֵד בֵּין הַסְּבָכִים אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וַיֹּאמַר:

“אִם גַּם־אֶל־שְׁאוֹל תַּחְתּיּוֹת אֵרֵדָה, לֹא־אָשׁוּב מִזֶּה עַד בַּצְּעִי אֶת־כָּל־זְמָמִי.”

וַיְמַהֲרוּ שְׁנֵי הַנְּעָרִים, סַנְשׁוֹ וְהָאַלְמוֹנִי, וַיִּקְשְׁרוּ אֶת־הַחֶבֶל סְבִיב מָתְנֵי דוֹן קִישׁוֹט, קָשֹׁר וְהָדֹק הֵיטֵב הֵיטֵב, אֲשֶׁר לֹא יִנָּתֵק וְלֹא יִפָּתֵחַ.

וַיְהִי בֶּאֱסֹר סַנְשׁוֹ אֶת־אֲדוֹנָיו, וַיֹּאמֶר אֵלָיו:

“אֲדוֹנִי, הֲלֹא תָשִׂים אֶל־לִבְּךָ אֶת־הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת. אַל־נָא יֵרֵד אֲדוֹנִי חַי שְׁאוֹלָה וְאַל־נָא יְהִי אֲדוֹנִי כַּבַּקְבּוּק אֲשֶׁר יְשַׁלְשְׁלוּהוּ אֶל־הַבְּאֵר הָעֲמֻקָּה לְצַנְּנוֹ. כִּי מַה־לַּאדוֹנִי וּלְבוֹר תַּחְתִּיּוֹת זֶה? הֲתַחַת הַשָּׂטָן אַתָּה, אֲשֶׁר תֵּרֵד אֶל מַעֲמַקֵּי הַשְּׁאוֹל, לָתוּר אוֹתָהּ וּלְרַגְּלָהּ?”

"אֱסֹר וָדֹם! אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל הַזֶּה מִנָּה לִי אֱלֹהִים מֵאָז וּמִקֶּדֶם, וְאֵין לְהָשִׁיב.”

אָז יַעֲנֶה הָאַלְמוֹנִי חֶלְקוֹ, וַיֹּאמַר:

“אַחֲלֵי, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, בְּרִדְתְּךָ אֶל־בֶּטֶן הָאָרֶץ, וְחָקַרְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב אֶת כָּל־מְבוֹאֶיהָ וְאֶת כָּל־מוֹצָאֶיהָ, וְהִבַּטְתָּ עַל־כָּל־סְבִיבוֹתֶיךָ בְּאֶלֶף עֵינַיִם, אוּלַי תִּמְצָא שָׁם חֲדָשׁוֹת וּנְצוּרוֹת, אֲשֶׁר תִּכְשַׁרְנָה לִי לְשִׂימָן זִכָּרוֹן בְּסִפְרִי אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי.”

“לַדָּבָר הַזֶּה אַל־תִּדְאָג. הַתֹּף נָתוּן בְּיַד מְתוֹפֵף חָרוּץ!”

וּכְכַלּוֹתָם לֶאְסֹר אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט:

“הִסְכַּלְנוּ עֲשׂה כִּי לֹא־הֵכַנּוּ לָנוּ מֵרֹאשׁ פַּעֲמוֹן קָטָן, אֲשֶׁר יִקָּשֵׁר עִמִּי בַּחֶבֶל, וְהָיָה לִי לְצַלְצֵל בּוֹ מִבֶּטַן הַמְּעָרָה, לְמַעַן הוֹדִיעֲכֶם עַל־פִּיו אִם אוֹסִיפָה עוֹד לָרֶדֶת וְאִם חַי עוֹדֶנִּי. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵין לִתְקֹן עַתָּה אֶת־הַמְעֻוָּת – תַּנְחֵנִי־נָא יַד אֱלֹהִים וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ הִיא תִסְעָדֵנִי.”

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַע דּוֹן קִישׁוֹט עַל־בִּרְכָּיו, וַיִּשָּׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וַיִּלְחַשׁ בִּשְׂפָתָיו תְּפִלָּה, וַיִּשְׁאַל מֵאֱלֹהִים עֵזֶר וּתְשׁוּעָה בַּמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר־יֹאמַר לַעֲשׂוֹת הַפַּעַם בְּנַפְשׁוֹ, וּכְכַלּוֹתוֹ לְהִתְפַּלֵּל נָשָׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא:

“הוֹ מְכוֹנֶנֶת צְעָדַי וְכָל־מַעֲלָלַי, תִּפְאֶרֶת כָּל־נְשֵׁי חֶלֶד וַהֲדָרָן, דּוּלְצִינֵיָה יוֹשֶׁבֶת טוֹבּוֹסוֹ! אִם־יֵשׁ אֲשֶׁר־יִמְצְאוּ עַתָּה תַחֲנוּנֵי עַבְדֵּךְ הַמְאֻשָּׁר נְתִיבָה אֶל־אָזְנֵךְ, כִּי־עַתָּה אֶתְנַפְּלָה לְפָנַיִךְ וְאַשְׁבִּיעֵךְ בְּשֵׁם יָפְיֵךְ הַנַּעֲלֶה אֲשֶׁר אֵין עֲרֹךְ לוֹ, אָנָּא, תְּהִי־נָא אָזְנֵךְ קַשּׁוּבָה לָהֶם. כִּי מָה אֲנִי שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ? כִּי־אִם לְבִלְתִּי־עָזְבֵךְ אֶת־חַסְדֵּךְ וְאֶת־יִשְׁעֵךְ מֵעִמִּי עַתָּה לְעֵת כָּזֹאת, בִּהְיוֹת עֵינַי תְּלוּיוֹת אֲלֵיהֶם כַּאֲשֶׁר לֹא נִתְלוּ אֲלֵיהֶם מִיָּמָי! וּרְאִי גַם־רְאִי, הִנֵּה אֲנִי הוֹלֵךְ בִּגְלָלֵךְ לְהִתְנַפֵּל אֶל־הַתְּהוֹם הַפְּתוּחָה לְרַגְלַי, אֶל־גֵיא צַלְמָוֶת אֶחְדֹּר וּמַעֲמַקֵּי שְׁאוֹל אַצִּיעַ, וְכָל־זֹאת אֶעֱשֶׂה,לְמַעַן יֵדְעוּ כָל־בָּאֵי עוֹלָם, כִּי כָּל־עוֹד חַסְדֵּךְ יִסְעָדֵנִי, לֹא־יִבָּצֵר מִעַבְדֵּךְ כָּל־מְזִמָּה וְאֵין דָּבָר אֲשֶׁר־יִשְׂגַּב מִמֶּנּוּ.”

וּכְדַבְּרוֹ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִגַּשׁ אֶל־הַמְּעָרָה. וַיַּרְא כִּי הִשְׂתָּרְגוּ הַסְּבָכִים וַיִּסְתְּמוּ אֶת־כָּל־מְבוֹאָהּ, וַיִּשְׁלֹף חַרְבּוֹ וַיְגַדַּע בָּהּ עַל־יָמִין וְעַל־שְׂמֹאל, וַיִּכְרֹת אֶת כָּל־צִמְחֵי הַבָּר אֲשֶׁר עָלוּ שָׁם, לְמַעַן הַבְקִיעַ לוֹ דֶרֶךְ בְּפִי הַמְּעָרָה. מִקּוֹל מַפַּל הַצְּמָחִים הַגְּדוּעִים וּמִשְּׁאוֹנָם חָרְדוּ בַעֲלֵי הַכְּנָפַיִם שׁוֹכְנֵי הַמְּעָרָה, וַיָּגִיחוּ מִשָּׁם פִּתְאֹם בְּרַעַשׁ כְּנָפַיִם וּבְכֹחַ גָּדוֹל שִׁפְעַת עוֹרְבִים וַעֲטַלֵּפִים וְלִילִיּוֹת, מַחֲנוֹת מַחֲנוֹת עֲצוּמִים מְאֹד, עַד אֲשֶׁר־נָפַל דּוֹן קִישׁוֹט מִסַּעֲרַת מְעוּפָם וַיִּצְנַח אַרְצָה. וְאִלּוּ הָיָה דוֹן קִישׁוֹט מִיּוֹדְעֵי נַחֵשׁ כִּי־עַתָּה הָיָה לּוֹ הַדָּבָר כְּאוֹת מִנַּבֵּא רָע וְשָׁב מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ. וְאוּלָם הוּא לֹא־שָׁת לִבּוֹ אֶל הָאוֹת הַזֶּה, וּבִרְאוֹתוֹ כִּי שָׁכְכָה הַמְּהוּמָה בְּבַעֲלֵי הַכָּנָף, וַיָּקָם מִן־הָאָרֶץ, וַיָּשָׁב אֶל מַעֲשֵׂהוּ. וַיַּחֲזִיקוּ שְׁנֵי הַנְּעָרִים בַּחֶבֶל וַיְשַׁלְשְׁלוּ אֶת דּוֹן־קִישׁוֹט אֶל־פִּי הַמְּעָרָה, שַׁלְשֵׁל וְהוֹרֵד. וַיְהִי הֵם מוֹרִידִים אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט וְסַנְשׁוֹ עוֹמֵד וְצוֹעֵק בִּתְפִלָּה לֵאמֹר:

“יְבָרֶכְךָ אֱלֹהִים וְיִשְׁמְרֶךָ, כְּלִיל תִּפְאֶרֶת הָאַבִּירִים, תְּרוּמַת שַׁמְנָם וּמִבְחַר סָלְתָּם! הִנֵּה יָרֹד יָרַדְתָּ, פְּאֵר הָעוֹלָם, לֵב הַבַּרְזֶל וּזְרוֹעַ הַנְּחשֶׁת! יְצַו לְךָ אֱלֹהִים אֶת כָּל־מַלְאָכָיו הַקְּדוֹשִׁים וְיָדָם תַּנְחֲךָ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, יְשִׁיבְךָ אֱלֹהִים בְּשָׁלוֹם וּבְלִי פֶגַע רַע וּבְלִי מִכְשׁוֹל וְהוֹצִיאֲךָ לְאוֹר הַחַיִּים מֵאֲפֵלַת הַשְּׁאוֹל אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתָּ וַאֲשֶׁר חִפַּשְׂתָּ אוֹתָהּ לְנַפְשְׁךָ.”

כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְפַּלֵּל סַנְשׁוֹ, וְהָאַלְמוֹנִי מִלֵּא אַחֲרָיו גַּם־הוּא. וְדוֹן קִישׁוֹט עוֹדֶנּוּ יוֹרֵד וְיוֹרֵד. וּבְכָל־עֵת רִדְתּוֹ הִשְׁמִיעַ פַּעַם בְּפַעַם מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת קוֹל עָמוּם כְּקוֹל הַיּוֹצֵא מֵאֲרֻבַּת עָשָׁן. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָדַל הַקּוֹל – וַיִּכֶל גַּם־הַחֶבֶל בְּיַד מוֹרִידָיו. וַיִּתְמַהְמְהוּ הָאֲנָשִׁים כַּחֲצִי שָׁעָה וַיָּשׁוּבוּ וַיִּמְשְׁכוּ אֶת־הַחֶבֶל מִן־הַבּוֹר, וּבִרְאוֹתָם כִּי קַל הַחֶבֶל בְּיָדָם, וַיֹּאמְרוּ, אֵין זֹאת כִּי אִם־הִגִּיעַ דּוֹן קִישׁוֹט עַד קַרְקַע הַמְּעָרָה. וַיֶּחֱרַד מְאֹד לֵב סַנְשׁוֹ, וַיֵּבְךְּ מָרָה, וַיְמַהֵר לִמְשֹׁךְ אֶת־הַחֶבֶל, לִרְאוֹת אִם כַּאֲשֶׁר אָמַר כֵּן הוּא. וַיְהִי בְּהַעֲלוֹתָם מִן־הַחֶבֶל כִּשְׁלשׁ מֵאוֹת אַמָּה, וַיִּכְבַּד בְּיָדָם, וַיִּשְׂמְחוּ מְאֹד. כַּעֲבֹר עוֹד רְגָעִים אֲחָדִים, וְהִנֵּה הִכִּירוּ אֶת־דְּמוּת דּוֹן קִישׁוֹט בְּפִי הַמְּעָרָה, וַיַּצְהֵל סַנְשׁוֹ אֶת־קוֹלוֹ וַיִּקְרָא:

“בּוֹאֲךָ לְשָׁלוֹם, אֲדוֹנִי הַיָּקָר, וַאֲנַחְנוּ אָמַרְנוּ, כִּי לֹא־נוֹסִיף לִרְאוֹת עוֹד אֶת־פָּנֶיךָ עַד־עוֹלָם.”

וְאוּלָם דּוֹן קִישׁוֹט הֶחֱרִישׁ וְלֹא־עָנָה דָבָר. וַיְהִי כְּהוֹצִיאָם אוֹתוֹ הַחוּצָה, וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עֵינָיו עֲצוּמוֹת כְּעֵינֵי הַיָּשֵׁן. וַיַּשְׁכִּיבוּהוּ עַל־הָאָרֶץ, וַיַּתִּירוּהוּ, וְהוּא לֹא הֵקִיץ עוֹד. וַיְנַעֲרוּהוּ וַיְטַלְטְלוּהוּ, וַיַּהַפְכוּהוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיָּשָׁב אֵלָיו רוּחוֹ אַחֲרֵי בוֹשׁ, וַיִּפְקַח אֶת־עֵינָיו וַיִּתְמוֹדֵד, וַיְהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִתַּרְדֵּמָה כְבֵדָה. וַיַּבֵּט דּוֹן קִישׁוֹט סְבִיבוֹתָיו כִּמְפַחֵד וַיֹּאמַר:

“הָהּ, לָמָה עֲכַרְתֶּם אוֹתִי וְלָמָה הֲרֵעוֹתֶם לְנַפְשִׁי לְהוֹצִיאָה מִגַּן הָעֵדֶן וּמִגֵּיא הַחִזָּיוֹן אֲשֶׁר־הִתְהַלְּכָה בוֹ וְגַם־שָׂבְעָה עֹנֶג וּנְעִימוֹת אֵין קֵץ. עַתָּה אַךְ־עַתָּה הָרְאֵיתִי לָדַעַת כִּי הֶבֶל כָּל־תַּעֲנוּגוֹת הַבָּשָׂר, וּמַעֲדַנֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה אַךְ צֵל עוֹבֵר הֵם, אָבָק פּוֹרֵחַ, צִיץ נוֹבֵל וַחֲלוֹם יָעוּף.”

וּבְדַבֵּר דּוֹן קִישׁוֹט אֶת הַדְּבָרִים וַיְהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר עֲכָרוּהוּ אֵבֶל כָּבֵד וּמַכְאוֹב נֶאֱמָן. וַיִּפְצְרוּ בוֹ הָאֲנָשִׁים לְסַפֵּר לָהֶם אֶת כָּל־אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו בְּגֵיא צַלְמָוֶת.

“אַל תִּקְרְאוּ לוֹ גֵּיא צַלְמָוֶת”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט כְּמִתְרַעֵם, " כִּי גֵּיא חִזָּיוֹן יִקָּרֵא לוֹ; הָבֵא הֱבִיאַנִי אֱלֹהִים אֶל־נְוֵה קָדְשׁוֹ וַיַּרְאֵנִי אֶת־גַּן הָעֵדֶן הַתַּחְתּוֹן, כַּאֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ מִפִּי בְּעוֹד שָׁעָה קַלָּה."

וַיִּשְׁאַל מֵהֶם דּוֹן קִישׁוֹט מְעַט אֹכֶל לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ, כִּי רָעַב וְגַם עָיֵף מְאֹד. וַיִּפְרְשׂוּ עַל־הָאָרֶץ אֶת־הַשָּׁטִיחַ אֲשֶׁר לָאַלְמוֹנִי, וַיּוֹצִיאוּ אֶת־הַצֵּידָה מִתַּרְמִילֵיהֶם, וַיֵּשְׁבוּ שְׁלָשְׁתָּם עַל־הָאָרֶץ וַיִּסְעֲדוּ אֶת־לִבָּם. הֵם כִּלּוּ לֶאֱכֹל, וְחֹם הַיּוֹם רַד, כִּי־נָטָה הַשֶּׁמֶשׁ, וַתְּהִי רְוָחָה מְעָט, וַיֹּאמֶר דּוֹן קִישׁוֹט: “אִישׁ אַל־יָקוּם מִמְּקוֹמוֹ; שִׁמְעוּ וַאֲסַפֵּרָה.”

 

פֶּרֶק עֲשִׂירִי: מַרְאוֹת דּוֹן קִישׁוֹט בִּמְעָרַת מוֹנְטֵסִינוֹס    🔗

וַיֵּשְׁבוּ הָאֲנָשִׁים בִּמְקוֹמָם, וְדוֹן קִישׁוֹט סִפֵּר לָהֶם כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר:

"כַּאֲשֶׁר הֶעֱמַקְתִּי לָרֶדֶת בַּמְּעָרָה כַּחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת וָאֵרֶא וְהִנֵּה כְּעֵין מִגְרַעַת עֲשׂוּיָה בְּקִיר הַמְּעָרָה אֲשֶׁר מִימִינִי, וְהַמִּגְרַעַת גְּדוֹלָה וְרַחֲבַת יָדַיִם, אֲשֶׁר תָּכִיל בָּהּ אֶת־הָעֲגָלָה הַמְּלֵאָה עַל־פְּרָדֶיהָ; וָאֵרֶא אֶת־הָאוֹר אֲשֶׁר בַּמְּעָרָה, וְהִנֵּה הוּא בוֹקֵעַ וּבָא אֵלֶיהָ בְּעַד בְּקִיעִים וַחֲרַכִּים, וְהוּא הוֹלֵךְ וְרָפֶה מְאֹד, עַד־אֵין לִרְאוֹת דָּבָר מִסָּבִיב. עוֹדֶנִּי תָלוּי בַּחֶבֶל וְנָתוּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וָאִיעַף פִּתְאֹם מְאֹד, וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בַּעֲמָלִי, כִּי לֹא- רָאִיתִי לְפָנַי כָּל־דֶּרֶךְ וּמָבוֹא בְּתַחְתִּיּוֹת מַחֲשַׁכִּים. וָאֹמַר אֵרְדָה־נָּא וְאֵשְׁבָה מְעַט בְּתוֹךְ הַמִּגְרַעַת וְאַחֲלִיפָה כֹחַ. אָז הֲרִימוֹתִי קוֹלִי וָאֶצְעַק אֲלֵיכֶם, לְבִלְתִּי תוֹסִיפוּ שַׁלְשֵׁל אֶת־הַחֶבֶל, וְאוּלָם אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם וְלֹא חֲדַלְתֶּם. וָאָקוּם וָאֲלַקֵּט אֶת־כָּל־אַמּוֹת הַחֶבֶל אֲשֶׁר הוֹסַפְתֶּם לְהוֹרִיד אֵלַי וָאֶצְנֹף אוֹתָן צְנֵפָה טַבָּעוֹת טַבָּעוֹת, וָאֵשֶׁב עֲלֵיהֶן דּוּמָם, מִתְבּוֹנֵן לָדַעַת, אֵיכָה אֵרֵד אֶל־קַרְקַע הַמְּעָרָה, וּמִשְׁעָן אֵין עִמִּי. עוֹדֶנִּי צוֹלֵל בְּרַעְיוֹנֵי לִבִּי, וְתַרְדֵּמַת אֱלֹהִים נָפְלָה עָלַי וָאִישָׁן. וַיְהִי בַהֲקִיצִי, וָאֵרֶא וְהִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד בִּשְׂדֵה חֶמֶד, יְפֵה נוֹף, אֲשֶׁר לֹא־רָאֲתָה כְיָפְיוֹ עֵין כָּל־חוֹזֶה וְחוֹלֵם חֲלוֹם מֵעוֹלָם. וָאַרְחִיב אֶת־שְׁמוּרוֹת עֵינַי, וָאַעֲבִיר אֶת־יָדַי עֲלֵיהֶן, וָאֲמַשֵּׁשׁ גַּם אֶת־כָּל־בְּשָׂרִי, וָאֵדַע כִּי אָכֵן אֲנִי אֲנִי הוּא הָרוֹאֶה כָל־זֹאת, וּבְהָקִיץ וְלֹא בַחֲלוֹם. וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא עוֹד וְהִנֵּה אַרְמוֹן נֶהְדָּר, הֵיכַל מַלְכוּת, לְנֶגְדִי, וְקִירוֹת הַהֵיכָל וְדַלְתוֹתָיו כֻּלָּם בְּדֹלַח זַךְ וְטָהוֹר. מִקֵּץ רֶגַע נִפְתְּחוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל, וְיָשִׁישׁ נְשׂוּא פָנִים יָצָא מִשָּׁם וּפָנָיו מוּעָדוֹת אֵלָי. וְהַיָּשִׁישׁ עוֹטֶה לְבוּשׁ תְּכֵלֶת, אֲשֶׁר־יִסְרַח לוֹ מֵאַחֲרָיו אַרְצָה, וּמִצְנֶפֶת קְטַנָּה בְּרֹאשׁוֹ, וְזָקָן לוֹ לְבָנָה כַשֶּׁלֶג, שֶׁיּוֹרֶדֶת לוֹ עַל־פִּי מִדּוֹתָיו. עוֹדֶנִּי מִשְּׁתָּאֶה לְהַדְרַת פְּנֵי הַיָּשִׁישׁ וּלַהֲדַר תָּאֳרוֹ וַהֲלִיכָתוֹ, וְהוּא נִגַּשׁ אֵלַי וַיִּשַּׁק לִי בְּאַהֲבָה רַבָּה וַיֹּאמַר:

“בֹּאֲךָ לְשָׁלוֹם, הָאַבִּיר עַז־הַנֶּפֶשׁ, דּוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁא! אֱנַחֱנוּ, אַסִּירֵי הַקֶּסֶם בִּנְוֵה הַדּוּמִיָּה הַזֹּאת, צַפֵּה נְצַפֶּה זֶה עִתִּים וּזְמַנִּים רַבִּים לִרְאוֹתְךָ עִמָּנוּ פֹה, לְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי כָל־בָּאֵי עוֹלָם אֶת כָּל־הַתַּעֲלוּמוֹת הַסְּפוּנוֹת בְּמַעֲמַקֵּי מְעָרַת הַפְּלָאוֹת הַזֹּאת אֲשֶׁר יָרַדְתָּ אֵלֶיהָ בְּנַפְשְׁךָ וַתַּעַשׂ הַיּוֹם הַזֶּה אֶת־הַמּוֹפֵת הַגָּדוֹל הַיָּעוּד מֵאָז מֵעוֹלָם רַק לְעַז רוּחַ וּלְאַמִּיץ לֵב אֲשֶׁר כָּמוֹךָ. לְכָה אֵפוֹא עִמִּי, אֲדוֹנִי וּנְגִידִי, וְהִרְאִיתִיךָ אֶת־כָּל־הַפְּלָאוֹת הַשְּׁמוּרוֹת בְּהֵיכַל הַבְּדֹלַח הַזֶּה, הֲלֹא אָנֹכִי הַסּוֹכֵן הַגָּדוֹל, סוֹכֵן עוֹלָם, אֲשֶׁר עַל־הַהֵיכָל וְכָל־מַפְתְּחוֹתָיו בְּיָדִי נִתָּנוּ, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא מוֹנְטֵסִינוֹס יְלִיד הֶהָרִים, וְהַמְּעָרָה הַזֹּאת בִּשְׁמִי נִקְרָאָה.”

וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לִפְנֵי הַיָּשִׁישׁ הַנֶּהְדָּר וָאֵלֵךְ אַחֲרָיו. וַיְבִיאֵנִי אֶל־הַהֵיכָל פְּנִימָה, וַנַּעֲבֹר אֶת־מִסְדְּרוֹנֵי הַהֵיכָל וְאֶת־חֲדָרָיו וְאֶת־אוּלַמָּיו וְאֶת־תָּאָיו וְאֶת־לִשְׁכוֹתָיו, וַתַּעֲבֹר עַל־פָּנַי כָּל־חֶמְדַּת הַהֵיכָל וְכֹל יְקָר תִּפְאַרְתּוֹ, וָאֱהִי כְּגֶבֶר עֲבָרוֹ יַיִן וּכְחוֹלֵם בְּהָקִיץ. וָאֵרֶא וְהִנֵּה אֲרוֹנוֹת שַׁיִשׁ טָהוֹר, מַעֲשֶׂה מַחֲשֶׁבֶת, עוֹמְדִים בְּאוּלַמֵּי הַהֵיכָל, וְהֵם רַבִּים מְאֹד, וְכֻלָּם מְעֻלָּפִים סַפִּירִים וְאַבְנֵי כַדְכֹּד, וּכְצַלְמֵי בְנֵי אָדָם מֻשְׁכָּבִים עַל־הָאֲרוֹנוֹת מִלְמַעְלָה, אָרוֹן אָרוֹן וְצַלְמוֹ עָלָיו. וָאֶתְבּוֹנֵן בַּצְּלָמִים וְהִנֵּה לֹא שַׁיִשׁ הֵם וְלֹא נְחשֶׁת וּבַרְזֶל, כִּי אִם־עוֹר וּבָשָׂר וַעֲצָמוֹת. וָאֶשְׁאַל אֶת־הַיָּשִׁישׁ עַל הַמַּרְאֶה, וַיַּעֲנֵנִי: אֵלֶּה הֵם גְּדוֹלֵי הָאַבִּירִים נְשִׂיאֵי אֱלֹהִים וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם, אֲשֶׁר קָנוּ לְנַפְשָׁם חַיֵּי עוֹלָם וְתִפְאֶרֶת נֶצַח בִּזְרוֹעַ עֻזָּם וּבְצִדְקָתָם הָרַבָּה. הִנֵּה הָאַבִּיר הַמְהֻלָּל אַמַּדִּיס אִישׁ גַּלְיָא מֻשְׁכָּב שָׁם, וְהִנֵּה פֹה מֻשְׁכָּב רְאִי הָאַבִּירִים דּוּרַנְדַּרְטֵי, וִימִינוֹ הַשְּׂעִירָה וּמְתוּחַת הַשְּׁרִירִים מֻנַּחַת עַל לוּחַ לִבּוֹ; וְהִנֵּה הָאַבִּיר רוֹלַנְדְּ, וְעוֹד כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אֶלְאֶה לְהַזְכִּיר שְׁמוֹתָם. עוֹד לֹא־שָׂבְעוּ עֵינַי מֵרְאוֹת, וַיּוֹצִיאֵנִי הַיָּשִׁישׁ מִן־הַהֵיכָל, וַיְבִיאֵנִי אֶל פַּרְדֵּס נִפְלָא, וּבוֹ מִכָּל־פְּרִי מְגָדִים וּפִרְחֵי חֶמֶד וְרָאשֵׁי בְשָׂמִים, וּמִזְרְקוֹת מַיִם הוֹמִים כְּכִנּוֹרוֹת בְּתוֹךְ הַפַּרְדֵּס. וַיַּרְאֵנִי הַיָּשִׁישׁ, וְהִנֵּה שָׁלשׁ נְעָרוֹת מְקַפְּצוֹת כִּשְׂעִירִים בֵּין הָעֲרוּגוֹת וּמַרְאֵיהֶן כְּמַרְאֵה בְּנוֹת כְּפָר. וַיְהִי כְהַבִּיטִי, וָאַכִּיר אֶת־הָאַחַת מֵהֶן, וְהִנֵּה – אִי שָׁמָיִם! – הֲלֹא הִיא גְבִרְתִּי וּבְחִירַת נַפְשִׁי דּוּלְצִינֵיָה שׁוֹכֶנֶת טוֹבּוֹסוֹ, וְהַשְּׁתַּיִם הָאֲחֵרוֹת הֲלֹא הֵן הֵן שְׁתֵּי רֵעוֹתֶיהָ אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמָּהּ וַאֲשֶׁר דִּבְּרוּ אִתָּנוּ בְּיוֹם צֵאתֵנוּ מִטּוֹבּוֹסוֹ. וָאֶשְׁאַל אֶת־הַיָּשִׁישׁ, הֲיוֹדֵעַ הוּא, מִי אֵלֶּה הַנְּעָרוֹת, וּמֵאַיִן בָּאוּ הֵנָּה וּמַה־מַּעֲשֵׂיהֶן פֹּה? וַיַּעֲנֵנִי, כִּי אֵין אֵלֶּה בִּלְתִּי אִם־בְּנוֹת נְסִיכִים יְדוּעוֹת שֵׁם, אֲשֶׁר נִלְכְּדוּ בְּחַבְלֵי קֶסֶם וְהוֹדָן נֶהְפַּךְ לְמַשְׁחִית בִּידֵי הָאַשָּׁפִים, וְזֶה כְּיָמִים אֲחָדִים אֲשֶׁר הוּבְאוּ הֵנָּה אֶל־הַמְּעָרָה. וַיֵּצֵא לִבִּי אֶל־גְּבִרְתִּי וּמֵעַי הָמוּ לָהּ, כִּי רְאִיתִיהָ בִכְלִמָּתָהּ וּבֶעֱנוּת נַפְשָׁהּ, בְּהִתְהַלְּכָהּ עֲטוּפָה בִּגְדֵי עֹנִי וּמַרְאֶהָ רַע מְאֹד, כִּבְגָדֶיהָ וּכְמַרְאֶהָ אָז, בְּהִגָּלוֹתָהּ אֵלַי הִיא וּשְׁתֵּי רֵעוֹתֶיהָ בְּיוֹם הַהוּא, בְּיוֹם טוֹבּוֹסוֹ. וַיְנַחֲמֵנִי הַיָּשִׁישׁ וַיֹּאמַר: “הָסֵר דְּאָגָה מִלִּבֶּךָ, נְגִידִי, וְאַל־יֵרַע לְךָ מְאֹד, כִּי לֹא־יְחִידָה הִיא פֹה, כִּי נְסִיכוֹת רַבּוֹת וּבְנוֹת מְלָכִים עֲצוּרוֹת פֹּה בְּחַבְלֵי הַקֶּסֶם, וְכֻלָּן מִתְעַנּוֹת תַּחַת יָד כִּשְׁפֵיהֶן הָרָעִים עַד־בֹּא לָהֶן תּוֹר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה, וְנִגְאֲלָה עִמָּהֶן גַּם בְּחִירַת לְבָבְךָ וּמַחְמַל נַפְשְׁךָ, וְשָׁבָה אֶל־תִּפְאַרְתָּהּ וְאֶל־הֲדָרָהּ הָרִאשׁוֹן וְנוֹשְׁעָה בֵאלֹהִים תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים”.

וָאֶקְרָא אֶל־הַיָּשִׁישׁ מִנַּהֲמַת לִבִּי:

“אֲהָהּ, אֲדוֹנִי, הִנֵּה הִרְאִיתַנִי אוֹתָהּ בִּקְלוֹנָה, אֶרְאֶנָּה נָא רֶגַע אֶחָד בְּתִפְאַרְתָּהּ!”

הַדָּבָר יָצָא מִפִּי, וְהַיָּשִׁישׁ שָׁלַח אֶצְבַּע, וַיְהִי כְּאִלּוֹ נָפְלָה קְלִפָּה מֵעַל בַּת־הַכְּפָר, וּלְנֶגֶד עֵינַי נִצְּבָה תַחְתֶּיהָ דּוּלְצִינֵיָה שׁוֹכֶנֶת טוֹבּוֹסוֹ בְּעֶצֶם דְּמוּתָהּ וּבְעֶצֶם תָּאֳרָהּ, כַּאֲשֶׁר חֲזִיתִיהָ לִי מֵאָז וּמִקֶּדֶם גַּם־בְּהָקִיץ וְגַם־בַּחֲלוֹם. הִנֵּה גִזְרָתָהּ סַפִּיר וּגְוִיָּתָהּ כַּתַּרְשִׁישׁ; זֹאת קוֹמָתָהּ דָּמְתָה לִבְרוֹשׁ רַעֲנָן וְרֵיחָה כְּרֵיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים; פָּנֶיהָ הִזְהִירוּ כַחַמָּה וְעֵינֶיהָ כַּכּוֹכָבִים. וְלֹא־נָשְׂאוּ עֵינַי אֶת־הָאוֹר וְאֶת־הַזֹּהַר הַגָּדוֹל וְאֶת כָּל־הַתִּפְאֶרֶת, וָאֶפֹּל עַל־פָּנַי וָאֶתְעַלָּף."

“וּכְשׁוּב אֵלַי רוּחִי, וָאֵרֶא וְהִנֵּה אֲנִי שׁוֹכֵב פֹּה עַל־הָאָרֶץ וְאַתֶּם עִמָּדִי. וְעַתָּה חַי אֱלֹהִים, אִם־יְכֻפַּר לָכֶם הֶעָוֹן אֲשֶׁר הֶעֱוִיתֶם לִי, בְּהוֹצִיאֲכֶם אוֹתִי מִגֵּיא הַחִזָּיוֹן וַתַּשְׁלִיכוּנִי אֶל עֵמֶק עָכוֹר כַּיּוֹם הַזֶּה.”

וְסַנְשׁוֹ וּמֵרֵעֵהוּ הִטּוּ אֹזֶן לְכָל־דִּבְרֵי דוֹן קִישׁוֹט, וַיָּנִיעוּ רֹאשׁ וַיִּשְׁרְקוּ בְּפִיהֶם, וְלֹא יָדְעוּ, אִם אֶת־מַרְאֵה עֵינָיו יְסַפֵּר וְאִם אֶת־חֲזוֹן לִבּוֹ. פִּתְאֹם הִתְעוֹרֵר הָאַלְמוֹנִי וַיֹּאמַר:

“נִפְלָאת הִיא בְעֵינַי מָתַי יָכֹל אֲדוֹנִי לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ וּלְדַבֵּר וְלַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים וְהַמַּעֲשִׂים כְּכֹל אֲשֶׁר הִשְׁמִיעָנוּ, וַאדוֹנִי לֹא הִתְמַהְמַהּ בַּמְּעָרָה בִּלְתִּי אִם־כְּשָׁעָה.”

“מָתַי הוֹרַדְתּוּנִי אֶל־הַמְּעָרָה?” שָׁאַל דּוֹן קִישׁוֹט.

“לִפְנֵי שָׁעָה אַחַת וְעוֹד.”

“לֹא יִתָּכֵן!” אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “הֵן שָׁלשׁ פְּעָמִים זָרְחָה עָלַי שָׁם הַשֶּׁמֶשׁ, וּלְפִי חֶשְׁבּוֹנִי, עָשִׂיתִי אֵפוֹא שְׁלשָׁה יָמִים תְּמִימִים בְּבֶטֶן הַמְּעָרָה וָאָתוּר אֶת כָּל־מוֹצָאֶיהָ וּמוֹבָאֶיהָ.”

“אַךְ אֱמֶת יֶהְגֶּה פִּי אֲדוֹנִי”, עָנָה סַנְשׁוֹ חֶלְקוֹ, “כִּי הִנֵּה אִם־כָּל־הַבָּא עַל־אֲדוֹנִי בַמְּעָרָה מַעֲשֶׂה כְשָׁפִים הוּא, הֲלֹא אֶל־נָכוֹן גַּם־הַשָּׁעָה הָאַחַת לָנוּ כִּשְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת הֵם לְשׁוֹכְנֵי הַמְּעָרָה.”

“אֵין זֹאת כִּי אִם־כִּדְבָרֶיךָ כֵּן־הוּא”, – אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט.

“הֲבָא אֶל פִּי אֲדוֹנִי אֹכֶל כָּל־הָעֵת הַהִיא?” שָׁאַל סַנְשׁוֹ.

“אַף לֹא כְגַרְגֵּר חַרְדָּל!” עָנָה דוֹן קִישׁוֹט, “וַאֲנִי גַּם לֹא־בִקַּשְׁתִּי כָזֹאת, כִּי לֹא־יָדַעְתִּי כָל־רָעָב.”

“הֲיֹאכְלוּ אֲסִירֵי הַכְּשָׁפִים כְּאַחַד הָאָדָם?” שָׁאַל הָאַלְמוֹנִי.

“לֹא יֹאכְלוּ כָּל־מְאוּם”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְגַם יֶתֶר צָרְכֵי הָאָדָם זָרוּ לָהֶם, אִם גַּם, לְדַעַת חֲכָמִים רַבִּים, הוֹסֵף יוֹסִיפוּ בְּכָל־יְמֵי כִשְׁפֵיהֶם לְגַדֵּל שֵׂעָר וְזָקָן וְצִפָּרְנָיִם.”

“אוּלַי יוֹדְעֵי שֵׁנָה הֵם” שָׁאַל סַנְשׁוֹ.

“חָלִילָה לָהֶם מִשֵּׁנָה!” עָנָה דוֹן קִישׁוֹט, “וְגַם אֲנִי כָּל־יְמֵי הֱיוֹתִי בִקְהָלָם לֹא טָעַמְתִּי טַעַם שֵׁנָה.”

“הוּא אֲשֶׁר יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “הַגִּידָה לִּי מִי רֵעֲךָ וְאָמַרְתִּי לְךָ מִי אָתָּה. בְּהִתְחַבֵּר אֲדוֹנִי אֶל אֲחוּזֵי כְשָׁפִים, אֲשֶׁר לֹא־יֹאכְלוּ וְלֹא־יִישְׁנוּ וַיְהִי כְמוֹהֶם. וְאוּלָם אַל־נָא יִחַר לַאדוֹנִי וַאֲדַבֵּרָה: יַחַטְפֵנִי אֱלֹהִים – עִם־לְבָבִי לֵאמֹר: הַשָּׂטָן – אִם־אַאֲמִינָה אַף־בְּאֶחָד מִכָּל־אַלְפֵי רִבְבוֹת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר־סִפֵּר עַתָּה אֲדוֹנִי בְּאָזְנֵינוּ.”

“הַיְכַזֵּב כְּבוֹד הָאַבִּיר דּוֹן קִישׁוֹט?” תָּמַהּ הָאַלְמוֹנִי לְעַזּוּת סַנְשׁוֹ, “וְאִם־מִלִּבּוֹ בָּדָא אֶת־הַדְּבָרִים?”

“עֲדַת הַמְכַשְּׁפִים הָרָעִים אֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ אֲדוֹנִי בְּחֶבְרָתָם”, עָנָה סַנְשׁוֹ, “הֵם הֵם אֲשֶׁר הִטְעוּ אֶת־עֵינֵי אֲדוֹנִי וְאֶת־לִבּוֹ לִרְאוֹת זָרוֹת וְתַהְפּוּכוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר־הִשְׁמִיעָנוּ אֲדוֹנִי.”

“יֵשׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶה גַּם כַּדָּבָר הַזֶּה, סַנְשׁוֹ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “אַךְ הַפַּעַם לֹא־הָיְתָה כָזֹאת, כִּי כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הִגַּדְתִּי בְאָזְנֵיכֶם אָכֵן בָּאוּ כְתֻמָּם, וַאֲנִי בְּעֶצֶם עֵינַי רְאִיתִים וּבְעֶצֶם יָדַי מִשַּׁשְׁתִּים.”

“אֲהָהּ, אָרוּר הַיּוֹם וַאֲרוּרָה הַשָּׁעָה”, קָרָא סַנְשׁוֹ, “אֲשֶׁר יָרַד בָּהֶם אֲדוֹנִי אֶל־הַמְּעָרָה וַאֲשֶׁר מָצָא שָׁם אֶת הַיָּשִׁישׁ מוֹנְטֵסִינוֹס, כִּי רַק הַיָּשִׁישׁ הַמְתַעְתֵּעַ הַזֶּה עָכַר אֶת־בִּינַת אֲדוֹנִי וַיַּהֲפֹךְ לוֹ לֵב אַחֵר. הֲלֹא בִהְיוֹת אֲדוֹנִי עִמָּנוּ פֹה וַיְהִי שִׂכְלוֹ שָׁלֵם וּבִינָתוֹ תְמִימָה, וְדִבֵּר אֲדוֹנִי בְּחָכְמָה וּבִמְלִיצָה אֶלֶף מָשָׁל עַל כָּל־עִנְיָן וָחֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמַיִם, כְּיַד אֱלֹהִים הַטּוֹבָה עַל־אֲדוֹנִי, וְעַתָּה, אֲהָהּ, הִנֵּה אֲדוֹנִי מְמַלֵּל זָרוֹת וְהַבְלֵי שָׁוְא כְּאַחַת הַמּוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה. אַיֵּה חָכְמָתוֹ? אֵיפֹה בִינָתוֹ? צַר לִי עָלֶיךָ, אֲדוֹנִי, וְאוֹי לִי שֶׁרְאִיתִיךָ בְכָךְ!”

“יָדַעְתִּי, סַנְשׁוֹ”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “כִּי רַק מֵאַהֲבתְךָ אוֹתִי תְּדַבֵּר כָּכָה, עַל־כֵּן גַּם־אֲנִי לֹא־אֶקְצֹף עָלֶיךָ. וְאוּלָם אֶת־זֹאת אַגִּיד לָךְ, סַנְשׁוֹ, כִּי עוֹד יָבוֹא יוֹם וְנִתְּנָה לִי הָרְשׁוּת לְהַשְׁמִיעַ בַּשְׁעָרִים אֶת כָּל־הַתַּעֲלוּמוֹת הָרַבּוֹת אֲשֶׁר־נִגְלוּ אֵלַי לְבַדִּי בְּתַחְתִּיּוֹת הַמְּעָרָה וַאֲשֶׁר הִגַּדְתִּי לִפְנֵיכֶם בָּזֶה רַק שֶׁמֶץ מֵהֶן, וְשָׁמְעוּ כָּל־בָּאֵי עוֹלָם אֶת אֲשֶׁר לֹא־הֶאֱמִינוּ וְאֶת אֲשֶׁר לֹא־פִלְלוּ לִשְׁמֹעַ. שְׁמֹר אֵפוֹא אֶת־הַדָּבָר בְּלִבְּךָ, סַנְשׁוֹ, וְזוּלַת זֶה לֹא־אַגִּיד דָּבָר. וֵאלֹהִים יְהִי עִם פִּי כָל־הַמִּתְהַלְכִים לְפָנָיו בֶּאֱמוּנָה וּבְתֹם לֵבָב.”

 

פֶּרֶק אַחַד עָשָׂר: הַקּוֹף הַמְנַחֵשׁ וְהַמַּכָּה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הִכָּה דּוֹן קִישׁוֹט אֶת־הָעַרְבִיאִים בְּרָדְפָם אַחֲרֵי מֵלִיסֶנְדְּרָה הַשְּׁבוּיָה וְגָאִיפֵרוֹס גִּבּוֹר הֶחָיִל    🔗

וַיָּקוּמוּ שְׁלָשְׁתָּם, הָאַבִּיר דּוֹן קִישׁוֹט וְסַנְשׁוֹ נוֹשֵׂא כֵלָיו וּבֶן־לִוְיָתָם הָאַלְמוֹנִי, וַיִּרְכְּבוּ עַל־בְּעִירָם וַיֵּלְכוּ לְבַקֵּשׁ לָהֶם מָקוֹם אֲשֶׁר יָלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה. וַיּוֹלִיכֵם הָאַלְמוֹנִי אֶל־בֵּית מָלוֹן אֲשֶׁר־יָדַע בְּקִרְבַת הַמָּקוֹם, וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ הִגִּיעוּ שָׁמָּה. וַיִּשְׂמַח סַנְשׁוֹ מְאֹד בִּרְאוֹתוֹ כִּי הָיָה הַפֻּנְדָּק בְּעֵיֵני אֲדוֹנוֹ כְּפֻנְדָּק וְלֹא כְאַרְמוֹן אַחַד הַמְּלָכִים. וַיָּבֵא בַּעַל הַבַּיִת אֶת־בֶּהֱמַת אוֹרְחָיו אֶל־הָאֻרְוָה וַיָּבָל לַבְּהֵמָה מִסְפּוֹא וְאֶת־אוֹרְחָיו הֵבִיא הַבָּיְתָה. וַיֹּאמֶר לָהֶם בַּעַל הַבָּיִת:

“עַל־שָׁעָה טוֹבָה בָּאתֶם, אֲדוֹנַי, כִּי זֶה עַתָּה נָטָה אֶל־בֵּיתִי אֶחָד בַּדְחָן נוֹדָע לְשֵׁם, מִן־הַמְשׁוֹטְטִים בָעֲיָרוֹת, פֵּדְרוֹ שְׁמוֹ, וְגַם הִנֵּה קוֹפוֹ עִמּוֹ, אֲשֶׁר יְנַחֵשׁ בּוֹ בְּעַד בֶּצַע כָּסֶף, וְתֵיאַטְרוֹן גְּלָמִים וּתְרָפִים לוֹ, אֲשֶׁר יְשַׂחֵק בָּהֶם לְעֵינֵי רוֹאִים וְיַעֲרֹךְ מַחֲזוֹת שַׁעֲשׁוּעִים, וְעוֹד הָעֶרֶב הַזֶּה יַעֲלֶה לִפְנֵי אוֹרְחַי, בָּאֵי בֵית מְלוֹנִי, אֶת הַמַּחֲזֶה הַנּוֹדָע לְשֵׁם, אֶת- “מֵלִיסֶנְדְּרָה הַשְּׁבוּיָה וּגְאֻלָּתָהּ בְּיַד גָּאִיפֵירוֹס גִּבּוֹר הֶחָיִל”.”

עוֹד הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאֶל־הַבַּיִת בָּא הָאִישׁ הַבַּדְחָן, וְכָל־בְּגָדָיו, לְמִן־הַגַּרְבַּיִם וְעַד הַמִּכְנָסַיִם וְהָאֲפֻדָּה, כֻּלָּם עוֹר צְבִי, וְהַקּוֹף הַמְנַחֵשׁ הוֹלֵךְ אַחֲרָיו. וַיְהִי אַךְ־רָאָה דוֹן קִישׁוֹט אֶת־הַקּוֹף וַיִּדְרשׁ בּוֹ, וַיְהִי כִמְהַתֵּל לֵאמֹר:

“הַגִּידָה נָּא לִי, אֲדוֹנִי הַמְנַחֵשׁ, מָה הַדָּג אֲשֶׁר יַעֲלֶה בִמְצוּדָתִי? וּמַה־יִּקְרֶה אוֹתִי בְּאַחֲרִית הַיָּמִים? מַהֵר עֲנֵה, אַל־תִּתְמַהְמֵהַּ, וְהֵא־לְךָ שְׂכַר תְּשׁוּבָתְךָ בִּמְלוֹאוֹ מֵרֹאשׁ: שְׁתֵּי אֲגוֹרוֹת נְחשֶׁת” – וַיְצַו אֶת סַנְשׁוֹ לָתֵת אֶת־הַמְּחִיר עַל־יַד בַּעַל הַקּוֹף.

וַיַּעַן הָאִישׁ פֵּדְרוֹ:

“אֲדוֹנִי,הַחַיָּה הַזֹּאת לֹא־תַגִּיד עֲתִידוֹת, כִּי לֹא־תֵדַע בִּלְתִּי אִם־מְעַט מִן־הָעוֹבְרוֹת וְגַם שֶׁמֶץ מִן־הַהֹווֹת.”

"יָבֹא עָלַי! קָרָא סַנְשׁוֹ, “אִם־אֶתֵּן אַף פְּרוּטָה אַחַת לַמַּגִּיד לִי אֶת הָעוֹבְרוֹת עָלַי, כִּי מִי־יוֹדֵעַ אֶת־הֶהָיָה לִּי כָּמוֹנִי? וּלְשַׁלֵּם לְאִישׁ לְמַעַן יַגִּיד לִי דְּבָרִים יְדוּעִים לִי מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם – אֵין אִוֶּלֶת גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה. וְאוּלָם מֵאֲשֶׁר יַגִּיד הַקּוֹף גַּם אֶת־הַהֹווֹת – הִנֵּה פֹה שְׁתֵּי הַפְּרוּטוֹת לִפְנֵיכֶם, וְיַגֶּד־נָא לִי אֲדוֹנִי קוֹפִי הַנֶּחְמָד, מַה־שְּׁלוֹם אִשְׁתִּי תֵּרֵיזָה עַתָּה וּמַה־מַּעֲשֶׂיהָ בַּשָּׁעָה הַזֹּאת?”

וַיְמָאֵן פֵּדְרוֹ לָקַחַת אֶת־הַמְּחִיר וַיֹּאמַר:

“בְּטֶרֶם עָשִׂיתִי דָבָר לֹא־אֶקַּח מְאוּמָה.”

וּבְאָמְרוֹ, וַיִּסְפֹּק כַּפּוֹ הָיְמָנִית עַל כְּתֵפוֹ הַשְּׂמָאלִית – וְהַקּוֹף קָפַץ וַיַּעַל שָׁמָּה, וַיָּשֶׂם אֶת־פִּיו אֶל־אֹזֶן בְּעָלָיו, וַיְהִי כְּלוֹחֵשׁ אֶל־תּוֹכָהּ בִּשְׂפָתָיו רְגָעִים מִסְפָּר, וְאַחֲרֵי־כֵן יָרַד בִּקְפִיצָה אַחַת אָרְצָה. כִּמְעַט יָרַד הַקּוֹף, וְהָאִישׁ מִהֵר וַיִּכְרַע עַל־בִּרְכָּיו לִפְנֵי דוֹן קִישׁוֹט וַיְחַבֵּק אֶת־רַגְלָיו וַיִּקְרָא:

“הִנְנִי מְחַבֵּק וּמְנַשֵּׁק אֶת־כַּפּוֹת רַגְלֶיךָ אֵלֶּה, מְקוֹמֵם הָאַבִּירוּת וּמְשׁוֹבֵב נְתִיבוֹתֶיהָ הַנִּשְׁכָּחוֹת, הָעַמּוּדִים הַתִּיכוֹנִים בְּהֵיכַל הַקֹּדֶשׁ. אַשְׁרַי וְאַשְׁרֵי חֶלְקִי כִּי־רָאִיתִי פָּנִים אֶל־פָּנִים אֶת־הָאִישׁ הַגָּדוֹל בַּעֲנָקִים, אֶת־נוֹרָא הַתְּהִלּוֹת, אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת, זוֹרֵעַ הַצְּדָקוֹת וּמַצְמִיחַ הַיְשׁוּעוֹת, אֶת־אַבִּיר הָאַבִּירִים, אֶת־דּוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁא.”

דּוֹן קִישׁוֹט הִשְׁתּוֹמֵם, סַנְשׁוֹ נִדְהַם, הָאַלְמוֹנִי הֻכָּה בְתִמָּהוֹן, הַפֻּנְדָּקִי נִפְעַם, וְיֶתֶר הָאֲנָשִׁים הַנִּצָּבִים שָׁם נָבוֹכוּ כֻלָּם כְּשָׁמְעָם אֶת־הַדְּבָרִים בְּצֵאתָם מְפֹרָשִׁים מִפִּי הָאִישׁ בַּעַל הַתֵּיאָטְרוֹן. וְהָאִישׁ הוֹסִיף לְדַבֵּר:

“וְאַתָּה, סַנְשׁוֹ הַטּוֹב, גְּדוֹל נוֹשְׂאֵי הַכֵּלִים אֲשֶׁר לִגְדֹל־הָאַבִּירִים! הִתְבַּשֶּׂר־נָא וְיִשְׂמַח לִבֶּךָ, כִּי הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הַצְּנוּעָה תֵּרֵיזָה שְׁלֵמָה וּבְרִיאָה הִיא, וּבַשָּׁעָה הַזֹּאת הִיא יוֹשֶׁבֶת עַל־הַמְּדוֹכָה וְשׂוֹרֶקֶת אֶת־הַפִּשְׁתִּים; וְהָאוֹת עַל־דְּבָרַי, כִּי הִנֵּה גַּם־הַכַּד פְּגוּם הַשָּׂפָה עוֹמֵד בְּצִדָּהּ, וְיַיִן כְּשִׁעוּרוֹ בְּתוֹךְ הַכַּד, אֲשֶׁר תָּשִׁיב בּוֹ אֶת־נַפְשָׁהּ מִדֵּי עֲשׂוֹתָהּ אֶת־מְלַאכְתָּהּ.”

“לַדָּבָר הַזֶּה אַאֲמִין בְּכָל־לֵב”, עָנָה סַנְשׁוֹ, “כִּי אָכֵן אִשְׁתִּי אִשָּׁה כְשֵׁרָה הִיא, וְלוּלֵא אֵשֶׁת קְנָאוֹת הָאִשָּׁה כִּי־עַתָּה לֹא הֶחֱלַפְתִּיהָ וְלֹא הֲמִירוֹתִיהָ גַּם בְּמַלְכַּת שְׁבָא. וְגַם מִן־הַמִּדָּה הַזֹּאת יֵשׁ בָּהּ, כִּי לֹא־תְחַסֵּר מִנַּפְשָׁהּ וּמִגְּרוֹנָהּ מְאוּמָה, מִבְּלִי דְאֹג לְנֵזֶק יוֹרְשֶׁיהָ וּלְהֶפְסֵדָם.”

“וְעַתָּה הָבָה אֲדַבְּרָה אֲנִי”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “אָכֵן הָאִישׁ אֲשֶׁר־יַרְבֶּה לַהֲגוֹת בַּסְּפָרִים וּלְשׁוֹטֵט בָּאֲרָצוֹת יוֹסִיף דַּעַת הַרְבֵּה. כִּי מִי־מִלֵּל לִי אֲשֶׁר הִמָּצֵא יִמָּצְאוּ בָאָרֶץ קוֹפִים גְּלוּיֵי עֵינַיִם וְיוֹדְעֵי נַחֵשׁ כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי הַיּוֹם הַזֶּה עַיִן בְּעָיִן. הֲלֹא אֱמֶת נִבָּא הַקּוֹף, וַאֲנִי אֲנִי הוּא דוֹן קִישׁוֹט אִישׁ לַמַּנְשָׁא, כְּדִבְרֵי הַחַיָּה הַטּוֹבָה הַזֹּאת, וְאַף אִם־הֶעְדִּיפָה מְעַט עַל־מַהֲלָלִי; אִם־כֹּה וְאִם־כֹּה, יְהִי שֵׁם אֱלֹהִים מְבֹרָךְ, כִּי אָכֵן חַנַּנִי אֱלֹהִים וַיִּתֵּן לִי לֵב טוֹב וָרַךְ, אֲשֶׁר יָשִׂישׂ לְהֵיטִיב לַכֹּל וְיִמְאַס עֲשׂוֹת רָעָה לְאִישׁ.”

וַיֵּצֵא הָאִישׁ פֵּדְרוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂהוּ, לְהָכִין אֶת־צַלְמֵי גְלָמָיו לְמִשְׂחַק הָעֶרֶב, וְדוֹן קִישׁוֹט הִטָּה אֶת־סַנְשׁוֹ הַצִּדָּה, בִּמְקוֹם אֵין שׁוֹמֵעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּלָחַשׁ:

“שְׁמַע־נָא סַנְשׁוֹ, רָאִיתִי אֶת־כֹּחַ הַקּוֹף הַנִּפְלָא הַזֶּה לְנַחֵשׁ וּלְהַגִּיד דָּבָר, וָאֶתֵּן אֶל־לִבִּי, כִּי הָיֹה לֹא־יִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, וְאֵין זֹאת כִּי אִם־כָּרַת בְּעָלָיו בְּרִית אֶת־הַשָּׂטָן וַיַּעַשׂ עִמּוֹ חוֹזֶה עַל־הַדָּבָר.”

“אִם חוֹזֵה הַשָּׂטָן הוּא”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “כִּי־עַתָּה יָצוּק בּוֹ דְּבַר בְּלִיָּעַל. וְאוּלָם מַה־בֶּצַע לַשָּׂטָן בְּחוֹזִים וּמְנַחֲשִׁים כָּאֵלֶּה?”

“לֹא חוֹזֶה־צוֹפֶה אָמַרְתִּי, כִּי אִם חוֹזֶה־אֲמָנָה, וְאַתָּה שְׁמַע וְהָבֶן: אֵין זֹאת, אוֹמֵר אֲנִי, כִּי אִם־כָּרַת הָאִישׁ הַהוּא בְּרִית עִם־הַשָּׂטָן וַיַּעַשׂ עִמּוֹ אֲמָנָה, לָתֵת הַשָּׂטָן בַּקּוֹף אֶת־הַכֹּחַ לְנַחֵשׁ בִּמְחִיר וּלְהַגִּיד דָּבָר, וְהָיָה הַקּוֹף לִבְעָלָיו לִמְקוֹר עשֶׁר וּבֶצַע רָב, וְאַחֲרֵי־כֵן יַסְגִּיר הָאִישׁ הַהוּא אֶת־נַפְשׁוֹ בְּיַד הַשָּׂטָן וְאוֹתָהּ הֲלֹא־יְבַקֵּשׁ צַר הָאָדָם וְאוֹיְבוֹ,הַשָּׂטָן הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה! אֶל־הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת הִגַּעְתִּי, אַחֲרֵי רְאוֹתִי כִּי יוֹדֵעַ הַקּוֹף לְהַגִּיד רַק אֶת־הָעוֹבְדוֹת וְאֶת־הַהֹווֹת לְבַדָּן; הֲלֹא כֵן כֹּחַ הַשָּׂטָן וּמֶמְשַׁלְתּוֹ וְכֹה מִשְׁפָּטָם אֲשֶׁר לֹא יַגִּיעוּ אֶל־מִחוּץ לַגְּבוּלוֹת הָאֵלֶּה. כִּי הָעֲתִידוֹת אֵינָם גְּלוּיִים בִּלְתִּי אִם־לֵאלֹהִים לְבַדּוֹ, הוּא הַצּוֹפֶה עַד־אַחֲרִית הַדּוֹרוֹת כֻּלָּם, וְכָל־הָעִתִּים וְהַזְּמַנִּים, גַּם הַהוֹלְכִים וְגַם הַבָּאִים, כְּהֹוֶה אֶחָד הֵם בְּעֵינָיו. וְאִם כָּכָה הוּא – וּבָרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁכָּכָה הוּא – הֲלֹא יֵשׁ לִתְמֹהַּ הַרְבֵּה, מַדּוּעַ לֹא־הוּבָא דְּבַר הַקּוֹף הַזֶּה עַד־הַיּוֹם לִפְנֵי שׁוֹפְטֵי הָאֱלֹהִים שׁוֹמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, וְלָמָּה זֶה לֹא־כָפוּהוּ עַד־עַתָּה לְהִתְוַדּוֹת אֶת־חַטָּאתוֹ וּלְהוֹדִיעַ בְּכֹחַ מִי יְנַחֵשׁ אֶת אֲשֶׁר יְנַחֵשׁ.”

“וּבְכָל־זֹאת”, אָמַר סַנְשׁוֹ, “אֲנִי תַאֲוָה: מִי יִתֵּן וְצִוָּה אֲדוֹנִי אֶת־הָאִישׁ אֶת־פֵּדְרוֹ,וְדָרַשׁ בַּקּוֹף עַל כָּל־הַמּוֹצְאוֹת אֶת־אֲדוֹנִי בַּמְּעָרָה, הַאֱמֶת הֵן אִם לֹא? כִּי לִבִּי אֲנִי יֹאמַר לִי – וַאדוֹנִי הַטּוֹב יִסְלַח לִי בְּדַבְּרִי אֵלָיו אֶת כָּל־אֲשֶׁר־בְּלִבִּי – כִּי מַרְאוֹת אֲדוֹנִי בַּמְּעָרָה אֵינָם בִּלְתִּי אִם־חֲזוֹן שָׁוְא וְדִבְרֵי חֲלוֹמוֹת.”

“יֵשׁ אֲשֶׁר־יְהִי גַּם כַּדָּבָר הַזֶּה”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “וְהִנְנִי לַעֲשׂוֹת כַּעֲצָתְךָ, אַף אִם־בְּעֵינַי – אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לָמָּה – נִרְאֶה הַדָּבָר כְּמוּזָר מְעָט.”

עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וְהָאִישׁ פֵּדְרוֹ שָׁב הַבַּיְתָה לְהַגִּיד לְדוֹן קִישׁוֹט, כִּי עָרוּךְ הַתֵּיאַטְרוֹן כְּכָל־מִשְׁפָּטוֹ, וְכִי הַמַּחֲזֶה אֲשֶׁר יַעֲלֶה מְהֵרָה יָפֶה הוּא עַד־מְאֹד וְשֹׁוֶה לִרְאוֹתוֹ. וַיִּשְׁאַל מֵעִמּוֹ דּוֹן קִישׁוֹט לִדְרשׁ בַּקּוֹף עַל־דְּבַר הַמַּרְאוֹת בַּמְּעָרָה, הֲדִבְרֵי אֱמֶת הֵם וְאִם דִּבְרֵי חֲלוֹם, וְאוּלַי יֵשׁ בָּהֶם גַּם מִזֶּה וְגַם מִזֶּה.

וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ וַיָּבֵא אֶת־הַקּוֹף וַיַּעֲמִידֵהוּ לִפְנֵי דוֹן קִישׁוֹט וְסַנְשׁוֹ, וַיִּשְׁאַל בּוֹ לֵאמֹר:

“שְׁמַע־נָא, הַקּוֹף! הָאַבִּיר הַזֶּה מְבַקֵּשׁ לָדַעַת עַל־הַמַּרְאוֹת אֲשֶׁר־רָאָה בִּמְעָרַת מוֹנְטֵסִינוֹס, הַאֱמֶת הֵם וְאִם שָׁקֶר? הָבָה תָּמִים!”

וַיַּעַשׂ לַקּוֹף אֶת־הָאוֹת כְּמִשְׁפָּטוֹ הָרִאשׁוֹן – וְהַקּוֹף קָפַץ וַיַּעַל עַל־כְּתֵפוֹ הַשְּׂמָאלִית, וַיְהִי כִּמלַחֵשׁ בְּאֹזֶן בְּעָלָיו. אַחֲרֵי רֶגַע אָמַר פֵּדְרוֹ:

“כֹּה אָמַר הַקּוֹף: הַמַּרְאוֹת אֲשֶׁר־נִגְלוּ בַמְּעָרָה מִקְצָתָם שֶׁקֶר וּמִקְצָתָם קָרוֹב לֶאֱמֶת. אֶת כָּל־אֲשֶׁר־יָדַע עַתָּה הַקּוֹף אוֹתוֹ הִגִּיד, וְזוּלַת זֶה לֹא־יֵדַע דָּבָר. וְאִם־יֹאבֶה אֲדוֹנִי לִדְרשׁ בַּקּוֹף עוֹד, יֵשֶׁב־נָא אֲדוֹנִי עַד־הַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי הַבָּא, כִּי כֹּחַ הַקּוֹף תַּם עַתָּה וְלֹא־יָשׁוּב אֵלָיו עוֹד עַד־הַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי הַבָּא, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי.”

“הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי”, קָרָא סַנְשׁוֹ, “הֵן לֹא־יִתָּכֵן, כִּי הַמַּרְאוֹת אֲשֶׁר־רָאָה אֲדוֹנִי בַּמְּעָרָה, וְלוּא אַךְ מַחֲצִיתָם, יִהְיוּ דִבְרֵי אֱמֶת”.

“אֶת־זֹאת תַּגֵּדְנָה לָנוּ הַבָּאוֹת”, אָמַר דּוֹן קִישׁוֹט, “כִּי אֵין תַּעֲלוּמָה אֲשֶׁר לֹא־יַחְשְׂפֶנָּה הַזְּמַן, וְלוּ הִמָּצֵא תִמָּצֵא גַּם־בְּכִלְיוֹת הָאֲדָמָה וּבְמַעֲמַקֶּיהָ. עַתָּה נֶחְדַּל־נָ�