רקע
יוסף זליגר
ציונה

רק בפתיחת הכנסיה הציונית בליל רביעי היתה סֻכת שלום ושקטת קֹדש פרושה על הקהל הגדול “בּאולם קטרינה” על מאות הצירים למטה ואלפי המקשיבים למעלה, הכל קבלו את נאומי שלשת הדברנים הראשונים וַרבורג, סוקולוב ולוין במחיאת כפים והסכמה גמורה. גם מאת אלף השוקלים בכל הארצות, אשר שלחו את שליחיהם אל הכנסת הגדולה, וכמעט כל עשרת האלפלפים מבני עמנו המפֻזרים בארבע כנפות הארץ מסכימים לדברי סוקולוב, כי הגלות בכל הארצות מרה – כגלות, ולדברי לוין, כי רק שם בארץ הירדן תבא ישועתנו. גם נאום הדברן הראשון נשיא הציונים פרֹפסֹר ורבורג, שהוא כעין קול המסדרת הציונית בכללה. לא רבים יחלקו עליו, שמסדרת כזאת נחוצה לנו מאד, אשר תזכירנו תמיד, כי עם הצֹרך יש גם תקוה לצאת מהגולה לארץ החיים.

מה יפה היה, לו היתה כן כל הכנסיה בלי מריבות ומהומות כבלילה הראשון; אבל אז לא היתה סמל דמות חיינו הקרועים; במקום שיש דאבון נפש בקֹשי השעבוד וכליון עינים לגאֻלה ופדות, שם מכרח להיות גם לב רגז, כדי לקים מה שנאמר “ונתן ד' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש!” וכיהודי גלות החלו צירינו להתקוטט מיד בישיבה השניה ביום רביעי. המחלֹקת הישנה והגדולה בין הציונים המדיניים והמעשיים המונחת באויר מתמיד היתה צריכה רק לגפרון 1 והוא בא בתמונת קַוקֶוֶת2 מנורדו העומד בצד המעשיים. חדשים רבים לפני הכנסיה דברו על זה כי יפָקד מקום נורדו, אשר היה עמוד התָוך בעשר הכנסיות אף בחיי הרצל ואף כי אחרי מותו. ונפלא הדבר, כי אף בחוגי המזרחים יש אשר הביעו את צערם על רֹגז נורדו. סבלנים גדולים הם בני עמנו ומחזיקים טובה לכל איש המדבר אל לבם דברי נֹחם, אף אם פגע באישון עינם. כנראה לא החטיא בזה את המטרה, כי במדה ידועה מֻרגשת חשיבותו בכנסיה הזאת עוד יותר מאשר בכנסיות הקודמות. והוא לא הסתפק בשתיקה כי אם גם דבר מרחוק. בברכה החמה אשר שלח לכנסיה, בקר על פי דרכו החדה הבוקעת ויורדת עד לתהום את ראשית המסדרת, כי בגדה במשאת נפש הרצל. ויד המתנגדים להנהלה החדשה של ורבורג וחבריו היתה חזקה למדי, אשר הכריחו לקרֹא את הברכה או את הבקֹרת הזאת לפני כל הקהל והצירים לא קראו “בוז לנורדו” כי אם להפך ענו אחריו אמן.

אפשר היה לראות עוד לפני כן, כי עוד כח המדיניים גדול, כי בחרו את וֹלפזן ליושב ראש בכנסיה. בזה קבל ורבורג ורעיו ראשי הציונים מהכנסיה העשירית עד האחת עשרה מכת לחי כואבת מאד; כי אף אם הכנסיה הנה בריה לעצמה ועל פי המשפט היא בוחרת לעצמה את מנהליה ומזכיריה, מכל מקום על פי יֹּשר צריכים המנהלים הישנים להמשיך את עבודתם, עד אשר יבחרו אחרים תחתם. על כל פנים חדוש בחירת הראשות הרוסית, אשר סוקולוב ולוין היו בה הכנור והנבל – מסֻפקת מאד. גם בוכוחים החמים אשר בועידות הקודמות לא נסו כלל לבחֹר בוַרבורג או באחד מבני סיעתו ליושב ראש בכנסיה. ואף אוסישקין, אשר התנגד למדינים אף בימי הרצל, עשה עתה תעמולה לבחֹר בוֹלפזן תלמיד מֻבהק להרצל ורעו חביבו. אף לו נבחר טשלֶנוב לראש הכנסיה, לא היתה התסיסה קטנה הרבה מאשר היא; אבל זאת לא נתנו הצירים הגליצים, אשר מספרם עתה גדול כמספר הצירים הרוסים ולא נאה להם לבחֹר בבירת אוסטריה ראש רוסי. המדינים לא הסתפקו במחיאת כפים לַקוקֶות נורדו כי אם עוד דרש אחד מראשי המדברים ביניהם פישר מאנטוֶרפן, כי הכנסיה תשלח קַוקֶות של תודה וברכה לנורדו, על זה פרץ ריב גדול. בין הדורשים לענות לנורדו, היה גם הרב ד"ר גסטר רב לעדת ספרדים בלונדון. אף הפשרה של אוסישקין למסֹר את עריכת הברכה לועד, נדחתה והכנסיה הביאה את רצונה ברֹב דעות לקַוקֵו מיד לנורדו.

אם היתה ההחלטה הזאת צורה של כבוד או סימן להפיכת הגלגל, ימים ידברו. על כל פנים כבר ידענו את הציר, אשר תסֹב עליו הכנסיה הזאת עם כל ציריה. יכול להיות, כי המקום גורם; בעיר, אשר ממנה יצא השם המפוצץ “מדינת היהודים”, חזרה ונעורה הציונית המדינית. עוד לפני הכנסיה נשמעֹ על כל השפתים הדבור המובן מעצמו, כי רוח הרצל מרחפת על הכנסיה הוינית. גם ורבורג הבליט זאת בנאום הפתיחה, אולי מבלי דעת, כי בזה הוא חותר חתירה תחת כסאו. גם הבקור הרשמי, אשר יעשו כל הצירים ביום הראשון הבא על קבר הרצל, יעשה את שלו ואפשר, כי במקום הורתה ולדתה של הציונות המדינית עוד לפני הכנסיה הבזלאית בשנת תרנ"ז, תקום עתה לתחיה. אם יבא חלילה לידי כך, תרד בזה הציונות פלאים. כי אף אם היתה פעֻלת המסדרת הציונית בארץ ישראל אף בשתי השנים האחרונות קטנה, התחלה טובה היתה ומן הצד עשתה גדולות, כי כבר החלו לדבר בחוגי הציונים: לא זו הדרך להסתפק לנצח באמירת “איזהו” עם הסיום “יהי רצון כאלו הקרבתי”. ואם תדחה ממחנה ציון המדיניות שכֻלה שוא ותֹהו, אפשר כי במשך השנים יתפתחו עוד שעשועי צעירים לתנועת עולי גולה; ולא בּחנם קמו רק בשנים האחרונות המון חברות בשם “אחֻזה” באמריקה, בלונדון וברוסיה. לא נֹאבה ולא נשמע לממעיטים דמות הישוב בארץ ישראל; זה הקטן גדול יהיה ואחרי בקיעת השחר תזרח השמש! 3


  1. גפרור.  ↩

  2. טלגרמה. – המו"ל  ↩

  3. נדפס בשבועון “בת–קול” גליון ל“א, לבוב תרע”ג.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

שונאים פרסומות?

גם אנחנו! ולכן אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35415 יצירות מאת 1806 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 11959 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!